" בלב ליבו של הקושי שוכנת ההזדמנות" (אלברט איינשטיין)

כאן ניצור דיאלוג בין אריאלה מלצר כאדם ופסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית, מנהלת מכון רעות לבין הקוראים אודות הקשיים והדילמות של החיים וכיצד להתמודד איתם בהצלחה וביעילות למען חיים טובים, מאושרים,רגועים ומהנים.

נדבר על שליטה וניהול כעסים, על בעיות שבינו לבינה בזוגיות ובנישואין, על קשיים רגשיים, בעיות משפחתיות, טיפול זוגי ועוד.

אהבת? לחץ כאן

יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

מכשולים הם הזדמנות לשינוי והצלחה



שלום לכם,

כהמשך לפוסט הקודם, משהו לקינוח.. סיפור נחמד שמצאתי, הממחיש איך מכשולים יכולים להיות הזדמנות לשינוי והצלחה, רק צריך לראות אותם כך..
קריאה מהנה!

על דרך המלך....

היה היה מלך, שבאחד הימים החליט לבחון את אופי נתיניו.

לשם כך, הוא הניח באמצע אחת הדרכים בממלכה, אבן גדולה. הוא התחבא מאחורי סלע וצפה במעשי נתיניו אשר נתקלו באבן בדרכם. כמה מאצילי הממלכה וכן, הסוחרים העשירים שבה, עברו ליד האבן ופשוט התעלמו ממנה והמשיכו בדרכם.

המלך המאוכזב המשיך לצפות בעוברים ושבים, שלא רק שלא הזיזו את האבן מהדרך, אלא אף הגדילו לעשות והאשימו את המלך שאינו דואג לניקיון ופינוי שבילי הממלכה.

לבסוף, כשהמלך כמעט היה על סף ייאוש מנתיניו האנוכיים, חלף איכר כשהוא נושא בידיו שקים המכילים ירקות. ברגע שהבחין באבן הגדולה, הניח האיכר את שקיו הכבדים וניסה להזיז את האבן לצד הדרך.

לאחר מאמצים רבים וממושכים, הוא הצליח במשימה! להפתעתו, מוצא האיכר מתחת לאבן הכבדה ארנק, שהכיל מטבעות זהב רבים וכן מכתב מהמלך ובו נאמר, כי הזהב מיועד למי שיזיז את האבן מהדרך.

האיכר הבין מה שהאחרים לא השכילו להבין . כל מכשול בדרככם הוא הזדמנות לשפר את מצבכם. מכשולים אין לעקוף! עם מכשולים יש להתמודד! ללמוד מהם ולהמשיך הלאה!
נסו זאת ואולי גם אתם תמצאו שק זהב שמחכה רק לכם!

בהצלחה בהגשמת משאלותיכם

ושנה אזרחית חדשה מוצלחת ופורייה.

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי , אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית מוסמכת

יום שבת, 25 בדצמבר 2010

קשה לעשות שינוי - אבל אפשרי בהחלט! איך להתגבר על הקשיים בתהליך שינוי

שלום לכם,

כל אחד בדרך לשינוי שלו, עובר, מי יותר ומי פחות, מכשולים וקשיים, כאב, חששות, בלבול וחוסר וודאות, שאיתם צריך להתמודד .

כל שינוי בחיים דורש השקעת אנרגיה מרובה, התכווננות למטרה ומאמץ רב. השינוי לא יכול להגיע ממקום פאסיבי אלא רק ממקום אקטיבי של פעולה ועשייה, תירגול שוב ושוב, אימון עצמי והטמעה והפנמת הדרכים החדשות הנלמדות.

רבים היו רוצים שמישהו יעשה את השינוי בשבילם ובמקומם, מבלי שהם יצטרכו לעבור את כל הקשיים שבדרך. זה הגיוני וטבעי אך לא אפשרי ולא מציאותי. לצערנו, אין קיצורי דרך! בלי החלטה ואחריות אישית, מאמץ ועשייה אקטיבית והתמודדות עם הקשיים הטבעיים שבדרך, לא יקרה השינוי המיוחל!

האם, למשל, כשלמדת נהיגה כל הפעולות שנדרשות לנהיגה היו אוטומטיות לך? ברור שלא! היה צריך עוד שיעור ועוד תרגול של חניה ברברס, עוד תרגול של התבוננות במראות תוך כדי הסתכלות על הדרך, על התמרורים, האור שברמזור וכד'. זו פעולה מורכבת בהתחלה שרק עם התרגול וההתנסות שוב ושוב על הפעולות, הנהיגה הפכה להיות אוטומטית עד כדי כך שלפעמים אנחנו לא זוכרים מה היה בדרך. היה חשוב לך לדעת לנהוג כמטרה שהצבת לעצמך ולכן, התגברת על כל הקשיים שליוו אותך בדרך. כך זה קורה בכל למידה של משהו חדש ובמיוחד בתהליך שינוי של משהו שקיים כבר תקופה ארוכה ועל אחת כמה וכמה, שיש בו בעיתיות וקשיים רגשיים.

ההרגלים והדפוסים הישנים באים בטבעיות ובאופן אוטומטי ללא השקעת אנרגיה כלשהי. כדי לשנות את ההרגלים ודפוסי ההתנהגות הישנים והוותיקים, הנוחים והטבעיים לנו נדרשת השקעה נפשית ופיזית רבה ובמהלך ביצוע השינוי יכולים לעלות רגשות כגון, כאב רב, חרדה, עצב, בדידות, בלבול, אשמה, מתח ולחץ, תסכול ואכזבה, ואף, דיכאון וייאוש. אני רואה את זה יום יום בתהליכי השינוי שעוברים האנשים והזוגות שבאים אלי לטיפול אך אני נפגשת עם זה ביתר עוצמה עם משתתפי הסדנאות לשליטה וניהול כעסים, המתארים את התהליך כאילו הם חוצבים בסלע.

לכן, זו הסיבה שהתהליך מאופין בעליות ומורדות. זהו תהליך טבעי ויש לקבל אותו כמציאות עובדתית שיש להתמודד איתה ולא לאפשר לקשיים לנהל אתכם. את ואתה הוא בעל הבית של חייך ויש לך את היכולת לקחת את מושכות חייך בידיך.
כל אחד יכול לעשות שינוי, אם הוא רוצה!

דוגמא למי שעשה שינוי כזה בחיים הם משה ולריסה, ממשתתפי הסדנאות לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה, כל אחד בקבוצה אחרת. לריסה, אם חד הורית, ילידת חבר העמים, אישה מיוחדת ואמיתית, נחושה ואמיצה, משתתפת כיום גם בסדנת ההמשך "חיזוק ותחזוק - לחזור אל המהות".

לריסה מספרת על השינוי שחל בחייה עם עצמה וביחסיה עם הילדים והמשפחה שלה ובכלל עם כל הסובבים אותה, למרות קשיי היומיום, הקושי בעברית והבדלי התרבות ממנה באה, לריסה מוכיחה כי עם עשייה ורצון ומוטיבציה גבוהים שום דבר לא מונע ממנה להשיג את השינוי שרצתה בו. ואכן, בעזרת הסדנא לשליטה וניהול כעסים לריסה השיגה לעצמה חיים שקטים ורגועים, עם אמונה עצמית וביטחון ויחסים מהנים ומספקים עם הקרובים לה, המושתתים על תקשורת פתוחה, ישירה ואסרטיבית.




משה, איש הייטק לשעבר, מתאר את המהפך בחייו. משה מספר איך בעבר הכל עצבן אותו, אשתו, החיים ובכלל, כולם עצבנו אותו. לסדנא הוא הגיע בעקבות האולטימטום של אשתו. היום הוא מודה לה על כך מאד כי השינוי שהוא עבר בעקבות הסדנא, לא יסולא בפז. לא רק שהוא כבר לא מתעצבן מכל דבר ויודע כיצד להרגיע את עצמו ואיכות חייו השתפרה לעין ערוך, אלא שמשה עשה הסבה למקצוע בו יש נתינה משמעותית לאנשים, שממלא ומשמח אותו מאד. משה חי היום בשלום עם עצמו, עם אשתו, עם האחרים והמציאות בכלל.




מסקנה: אם רוצים ועושים, גם אם בדרך טועים - מצליחים!

ועוד משהו בשבילך, דברים מ'ספר החיים והמתים הטיבטי' שממחישים יותר מכל את השלבים בתהליך השינוי הטבעי ושהנפילות והמעידות בדרך הן חלק מהתהליך כולו. לא צריך להיבהל מהן והן לא צריכות לייאש אתכם. בטח לא לכעוס על עצמכם. הקשיים שבדרך חשובים מאד כי הם מצביעים על המקומות החסומים והמעכבים אצלכם שזקוקים לחיזוק ולריפוי. הם אלה שמאפשרים לכם להגיע להבנות וללמידה עצמית, לתובנות ולחיזוק החוליות החלשות ולמעשה, מאפשרים לכם את הגדילה וההתפתחות האישית שלכם.



אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים קצרים / מאת פורשיה נלסון

1. הלכתי במורד הרחוב

יש בור עמוק בדרך

נפלתי לתוכו,

אני אבוד, אני חסר אונים

זאת לא אשמתי.

לוקח זמן נצח למצוא דרך החוצה


2. הלכתי במורד אותו רחוב

יש בור עמוק בדרך

אני מעמיד פנים שהוא איננו

נפלתי לתוכו שוב

אני לא מאמין שאני באותו מקום

אבל אין זו אשמתי.

זה עדיין לוקח המון זמן לצאת ממנו



3. הלכתי במורד אותו רחוב

יש בור עמוק בדרך

אני רואה אותו שם.

אני עדיין נופל...זה הרגל... אבל עיני פקוחות

אני יודע איפה אני.

זו אשמתי. אני יוצא בזריזות


4. הלכתי במורד אותו רחוב

יש בור עמוק בדרך.

עקפתי אותו.



5. הלכתי במורד רחוב אחר

בהצלחה!
אריאלה
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית מוסמכת

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

להתמקד ב"יש" ולא ב"אין" - ממחשבות שליליות למחשבות חיוביות

שלום לכם,
תודה גדולה על כל השאלות הנהדרות שקיבלתי בעקבות בקשתי אודות מהן 2 השאלות הבוערות לך ביותר בתחום שליטה וניהול כעסים (עדיין אפשר לשלוח לי עוד שאלות נוספות, לקישור http://www.reut4u.co.il/asq1.html). זה באמת עוזר לי.
אני מניחה שהשאלות שכבר נשאלו יכולות לייצג גם את אלו שלא שאלו. לכן, אני אאסוף את כל השאלות ואציג את כל האינפורמציה במרוכז כדו"ח מיוחד שאשלח לכם בהמשך.

אז יש לי בשורות טובות... כבר כמענה ראשוני וחשוב לחלק מהשאלות שעלו, אני מעניקה לך את האפשרות לקבל ממני במתנה את הסדרה החדשה בת 20 הטיפים לשליטה וניהול יעיל של כעסים. לראשונה, אני חושפת בכתב כמה טיפים חשובים ומועילים ביותר, שאם מיישמים אותם בקביעות, עקביות ובהתמדה, הם מסייעים להישאר רגועים ולמנוע התפרצות. היכנס לקישור, מלא את פרטיך וקבל מיידית את הטיפ הראשון. http://www.reut4u.co.il/addcustommer3.aspx

ולנושא של היום...

אני בטוחה ששמעתם כבר פעם ואולי יותר על כך שהמחשבות שלנו יוצרות את המציאות ושיש להתבונן ב"יש" במקום ב"אין" אבל ככל ששומעים את זה יותר, מפנימים את המחשבה הזו ובוחרים בה כדרך חיים, כך היא פועלת לטובתנו בכל תחומי החיים. את הדברים אני ממחישה בסיפור ובסרטון מדהים ובלתי נשכח שאי אפשר להישאר אדיש אליו.

המציאות הינה מורכבת ומגוונת ומזמנת לנו אינספור אפשרויות, חלקן טובות יותר וחלקן פחות. הנטייה של רבים מאיתנו היא דווקא להסתכל על מה שאין לנו, על משהו שגורם לנו הרגשה רעה ו"לשכוח" את הטוב שיש בחיינו. באופן זה אנחנו מאבדים פרופורציות ונותנים ל"אין" מקום נכבד יותר ממה שהוא ראוי לו וכך הוא משפיע על מצב רוחנו, על רגשותינו ועל התנהגותנו.

יכול להיות לנו יום מוצלח ביותר אך אם אירע משהו שהעכיר את מצב רוחנו, אירוע זה יכול לצבוע את כל מה שהתרחש בכל היום כולו ולהשתלט על כל תפיסת העצמי ועל כל תפיסת המציאות שלנו כולה והיות ואין זאת המציאות העובדתית, הכול תלוי באופן החשיבה ובזווית הראייה שלנו.

התבוננו ב"יש" ולא ב"אין" שבחיים שלכם. חפשו את הטוב בכל דבר. יש בחייכם הרבה דברים שגורמים לכם נחת, שמחה וסיפוק כמו עבודה, פרנסה, בריאות, הישגים והצלחות ועוד. יתירה מזאת, יש בחייכם אנשים, יקרים ומשמעותיים, שהיחסים עימם חשובים לכם וקרובים לליבכם. התבוננו בחשיבות שלהם בשבילכם ובצורך שלכם בהם בחייכם. שום דבר הוא לא מובן מאליו.

לפעמים, אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות אבל אנחנו יכולים לשנות את ההתייחסות שלנו לגביה וזה עושה את כל ההבדל.

יש לכולנו את היכולת לבחור במה אנחנו מתמקדים, לאן אנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו ואיפה אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו על כל רבדיה, הרגשיים, המחשבתיים, ההתנהגותיים והחושניים שלנו.

אם תשקיעו את עצמכם במחשבות שליליות, ב"אין" שבחייכם, שם תהיה אנרגית החיים שלכם. גישתכם לעצמכם וכלפי המציאות, בה אתם חיים תהיה שלילית בלבד וכך גם תחוו אותה. כתוצאה מכך, תפעלו ותתנהגו מתוך נקודת מוצא שלילית ותראו רק מה לא עובד לכם בחיים. תרגישו כועסים, ממורמרים, אומללים, לא מוצלחים, מקופחים, נחותים, חסרי ערך, חלשים, דחויים, חסרי אונים, חרדים ועוד. זו קרקע פורייה להתפרצויות של כעס, תסכול, בדידות, יחסים קשים וכואבים ואף מחלות ובעיות בריאותיות.

לעומת זאת, אם תפנו את תשומת הלב שלכם ותתמקדו ב"יש", אנרגית החיים שלכם תתמקד בחיובי, דבר שיוביל אתכם לחשוב ולהתנהג כלפי עצמכם וכלפי אחרים והמציאות בכלל באור חיובי. ממקום כזה אתם יכולים לקדם את עצמכם למטרות חדשות ולהשיג הישגים, להצליח במה שאתם עושים ולהיות במערכות יחסים מהנות ומצמיחות.
תוצאות אלו יעניקו לכם שלווה, ביטחון, ערך, משמעות, סיפוק, נחת, אהבה, חיבה, שמחה ועוד. זה תלוי בכם בלבד. זו האחריות הבלעדית שלכם.

אתם יכולים להישאר בשלילי וב"אין", ולעיתים אף יש נטייה להתפתות להישאר שם, זו בחירה, אך מן הסתם תגרמו לעצמכם להישאר בתוך סביבה פנימית וחיצונית עגומה בה יש כאב, סבל ומצוקה רבים. מי אמר שחייבים לחיות כך? יש לכם גם אפשרות אחרת! וזה בידיים שלכם! זה לא תמיד קל אבל בהחלט אפשרי ורצוי. התוצאות שיגיעו לכם שוות את המאמץ.

סגלו לעצמכם חשיבה ואמונה חיובית. גם אם זה לא הנטייה הטבעית האופיינית לכם, אף פעם לא מאוחר להתחיל לאמץ גישה חיובית לחיים.

איפה שאנחנו ממקדים את תשומת הלב שלנו שם אנחנו חיים,
האנרגיה שלנו הולכת למקום ששם תשומת הלב שלנו. בעקבות ההתמקדות במחשבות החיוביות, המוח קולט מסרים חיוביים, מפריש אנדורפינים לגוף (חומרים שהשפעתם מרגיעה) ומערכת העצבים המרכזית נרגעת ויוצרת בתוכנו שלווה, שקט, רוגע ואופטימיות.

והנה הסיפור...

אישה כבת 42 הגיעה לכומר לוידוי ואמרה לו: "אדוני הכומר, הבית שלי מתפרק, הוא ישן ובלוי ולי ולבעלי אין כסף להחליף אותו, הילדים שלנו מתרוצצים כל היום בחוץ ולא מקדישים מספיק זמן לשיעורי הבית שלהם. הרכב שלנו התקלקל ובעלי הביא לי ליום ההולדת כרטיס ברכה וספר..כל כך לא רומנטי..הכול פשוט כל כך רע... אני לא יודעת מה לעשות..."

הכומר יצא מתא הוידויים וסימן לאישה להתקרב אליו, הוציא נייר קטן וסימן עליו נקודה שחורה במרכזו.
- "מה את רואה כאן?", שאל
- "אני רואה נקודה שחורה", אמרה האישה.
- "מה עוד?", שאל הכומר
- "כלום", ענתה.
- "שכחת דבר חשוב", אמר הכומר, "את רואה גם את הנייר?"

האישה חייכה. היא נזכרה שאומנם הבית שלה ישן אבל יש לה בית, היא חשבה על הילדים שמתרוצצים בחוץ כי הם בריאים ומלאי אנרגיה, הרכב התקלקל אבל יש לה רכב שלא כמו לכולם, היא חייכה כשחשבה שבעלה אולי לא בחר את המתנה האידיאלית אבל אכן חשב עליה... והיא בעצם יודעת שהוא מאד אוהב אותה. היא הבינה שלפעמים אנחנו מתמקדים בנקודה השחורה ולא רואים את הנייר עצמו...

אז מתי אתם רואים רק את הנקודה השחורה?
מתי אתם מתמקדים במה שאין?
תפסו את עצמכם במהלך היום כשאתם מתמקדים 'בנקודה השחורה', עצרו לרגע ונסו לראות את 'הנייר'.

כל דבר שנתמקד בו - יגדל.
לכן, עלינו להתמקד בדברים הנכונים והחיוביים, להפנות אליהם את תשומת לבנו ולהעצים אותם.

בסרטון אתם תראו פסנתרנית מיוחדת במינה, מחוננת ומעוררת השראה בעלת... 4 אצבעות בלבד, שתיים בכל יד והמוסיקה שהיא מוציאה מתחת ידיה היא פשוט מופלאה וקסומה.


לימים חיוביים ומלאי אופטימיות
אריאלה
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

יום שישי, 12 בנובמבר 2010

הדגמה איך להתגבר על פחד

שלום לכם,

הנושא שהיום אני מביאה לך הוא איך להתגבר על הפחד. אני מדגימה את הדברים שלי בסרטון שבשבילי הוא הכי מיוחד עד כה. כמובן, בגלל הנושא אך במיוחד בגלל הדבר שעשיתי שדרש ממני להתגבר על הפחד שלי.

כולנו מפחדים מכל מיני דברים בכל שלבי החיים. אין אדם שלא מפחד כלל. גם אותם אנשים אמיצים שעושים דברים מיוחדים ואף מסוכנים - מפחדים. ההבדל בין 'האמיצים' לבין 'המפחדים' הוא שהם לא נותנים לפחד לשתק אותם ואילו האחרים משותקים וקופאים במקומם הנוח והבטוח ואינם מעזים כלל.

ברור שאלה המעזים למרות הפחד שלהם - סיכויים להצליח בכל מיני תחומים בחייהם הוא גבוה יותר.

קיימים שני סוגי פחדים:

האחד, הפחד הקיומי, לפיו אנו חוששים שהביטחון והקיום שלנו בסכנה. זהו פחד יעיל היות והוא שומר עלינו מפני סכנות שונות שיש במציאות ודורש מאיתנו לנקוט באמצעי זהירות ובפעולות הגנתיות כמו, להיזהר כשאנחנו חוצים כביש כדי שלא נידרס ע"י המכוניות בכביש, להיכנס למקלט או למחסה מוגן כאשר שומעים את שריקת הקסאמים, לא להיכנס לים כשיש גלים גבוהים וסוחפים וכד'. הפחד הזה נחוץ לנו כי הוא מסייע לנו להישמר מפני סכנות וצרות שונות כדרך הישרדותית טובה.

הסוג השני, הוא הפחד שנובע מהמחשבות והאמונות שלנו, שמשהו יקרה לנו וניפגע.

לרבים מאיתנו יש חלומות, משאלות, שאיפות ורצונות שהיו רוצים לממש לעצמם ולהשיג אותם בחייהם ואף יכולים ומסוגלים לעשות אובייקטיבית לאור הכוחות, הפיזיים והנפשיים, הכישורים והיכולות שלהם אך המשמעות שהם מייחסים לדברים אלו, שיש אפשרות שהם ייפגעו, יכשלו, יתאכזבו, יחוו כאב או קושי בדרך להשגת מטרותיהם מונעת מהם אפילו לנסות.

כתוצאה מהמחשבות הללו והאמונות הפנימיות ש"אני לא מסוגל", "לא יכול", "זה לא בשבילי", "זה לא מתאים למי שאני", "אני אכשל", "מה יגידו.." וכד' הם נמנעים מלעשות ונשארים משותקים במקומם. ברור שאלה לא יגיעו למחוז חפצם כי הם אפילו לא מנסים.

אז מה עושים?

עושים! מי שמנסה ועושה - מצליח!

אחת
(יש עוד) הדרכים להתגבר על הפחד, אותה אני מדגימה בסרטון, היא לעשות למרות ועם הפחד. בדרך זו הפחד יפחת בהדרגה מפעם לפעם או ייעלם כליל.

מבינים שהחששות האלה הם טבעיים לגמרי ומצד שני, לא נותנים להם לעצור אתכם וכך מתגברים על הפחד.

גם כשמבינים את מקורות הפחד ורואים שהוא לא אמיתי אלא בתוכנו, הוא לא תמיד נעלם. אך במקום להימנע ולהיות משותק ממנו- אפשר לתת לו רשות להיות ובו זמנית - לפעול למרות הפחד.

תשאלו את עצמכם מה הקטסטרופה הכי גדולה שיכולה לקרות לכם? אם רואים בדמיון ומוכנים לקראת התסריט הזה ומכינים דרכים חלופיות, ורואים בזה חלק מהדרך לקראת ההצלחה וכדרך למידה - זה מניע לפעולה. כדאי גם לראות את הרווחים כתוצאה מעשיית הפעולה המפחידה ומכך שהיא בוצעה למרות הפחד..

הפחד גדול יותר לפני שמתחילים לפעול, אך כשמתחילים לנוע אפילו שהפחד עוד קיים, כבר אפשר לדעת יותר בפני מה עומדים, לתקן, ללמוד מטעויות, להשתפר, הפעולה נעשית מפעם לפעם יותר קלה, מתחזקים, מקבלים סיפוק והכוחות מתעצמים נוכח ההישג וההצלחה.

לפעמים, תופתעו לגלות כמה שזה לא היה נורא כל כך כמו שחשבתם לפני כן.

לומדים תוך כדי תנועה - לא ניתן לעבור את הגשר אלא אם כן אתם עולים עליו.

צריך שתיקחו החלטה נחושה ושתהיה לכם מטרה וסיבה טובה לעשות את מה שמפחדים ממנו. אפילו הסיבה שאתם רוצים להוכיח לעצמכם שאתם מסוגלים ובעלי יכולת להתגבר על אתגרים קשים עבורכם. כדאי לדמיין ולראות לנגד עיניכם את התוצאות הרצויות לכם, אליהן אתם רוצים להגיע והן יתנו לכם את הכוח להמשיך עד להשגת המטרה.

דבר נוסף, חשוב שלא תילחמו בפחד שהגיע. תנו לו להיות. זו אומנם תחושה לא נעימה ולעיתים, קשה לשאתה, אך חשוב מאד שתתנו לפחד רשות להיות. הוא חלק מכם ומעולמכם. כשנותנים רשות לרגשות להיות, גם הקשים שביניהם, הם נעשים נסבלים ואף נעלמים.

יחד עם זאת, אל תתנו לפחד לנהל ולשתק אתכם. אם אתם רוצים להשיג משהו שאתם מפחדים לעשות, תנו לו אומנם רשות להיות, אך תתחילו לעשות את הדבר יחד איתו, כשאתם מודעים לקיומו ועם הידיעה שכשתעשו את הדבר, הפחד יקטן או ייעלם ואתם תהיו בעלי הבית של חייכם. אתם תהיו עם תחושת הישג, עוצמה, סיפוק והצלחה שעשיתם עוד צעד בדרך לגדילה ולהתפתחות האישית שלכם.

אין סיפוק גדול יותר מאשר להתגבר על פחד, מחסום או מכשול שעמד בפניכם בדרך למטרה שלכם, ולעשות משהו שלא העליתם על דעתכם שאתם מסוגלים לעשות.

ועכשיו לסרטון..
אי אפשר לראות את זה בסרטון, אבל ככל שהתקרבה השעה של מה שעשיתי ..כך כמעט ולא נשמתי מרוב פחד.היו רגעים ששאלתי את עצמי בשביל מה אני צריכה את זה אבל כשראיתי שאין קטסטרופה וגם ילדים עושים את זה (העליתי את ממוצע הגיל באופן משמעותי) ומאחר שכבר הצבתי לעצמי את האתגר הזה, החלטתי לעשות אותו, נשמתי עמוק וזרמתי עם הפחד. הייתי אח"כ מלאת שמחה, נחת וסיפוק ומאד גאה בעצמי שלא נכנעתי לפחד שלי.

ועכשיו לצפייה בסרטון...

אני מאחלת לך הצלחה במימוש רצונותיך ומשאלותיך והתגברות על הפחדים שבדרך

שבת שלום ומבורך

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

לחצו עכשיו על הקישור וקבלו גם אתם את הסדרה החדשה, בת 28 הטיפים, לחידוש האהבה בזוגיות.

יום שישי, 5 בנובמבר 2010

התפרצות של כעס כהתפרצות של הר געש

שלום לכם,

והיום אני אגלה לכם בסרטון איפה הייתי בחופשה האחרונה...

בין היתר, עליתי על הר געש וכשהסתכלתי סביבי וראיתי את כל השחור, זרימת הלבה שהתייבשה וחוסר החיים שבמקום, הבנתי כמה התפרצות של הר געש היא סימבולית להתפרצות של כעסים כלפי האחרים, ההורסת את החיות וכוח החיים שיש בבני האדם ואת היחסים שביניהם.

בגלל הרוח שהייתה על ההר, איכות השמיעה בסרטון ירודה ועל כך אני מתנצלת מראש. פשוט היה לי חבל לא להביא לכם את האותנטיות של המקום.

אבל נתחיל בסיפור...

יום אחד, חזר יוסי הביתה, כולו חמה וכעס, והחל רוקע ברגליו ברצפה, צועק וחסר מנוחה.

אבא שלו קרא לו, אך יוסי המשיך בשלו, עד שהתפרץ וסיפר: ''אני מתפוצץ ! דני עיצבן אותי ממש ! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי ! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם ! אני רוצה להרוג אותו ממש !''

אבא של יוסי, איש פשוט אבל חכם עד מאד, הקשיב בשלווה לבנו, שהמשיך לספר: ''דני השפיל אותי מול כל הכתה, ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!''

אבא של יוסי המשיך להקשיב, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם, והציע ליוסי: ''אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? דמיין שזה דני, וזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אבוא לראות איך היא נראית''.

יוסי התחיל במשחק הנקמה שלו, וזרק במרץ את כל הפחמים, אך כיוון שהחולצה הייתה מעט רחוקה, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים שזרק עליה.

לאחר שעה קלה, חזר האב ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו ?''

''אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על החולצה !''

האבא לקח את ידו ואמר: ''בוא יוסי, אני רוצה להראות לך משהו'', והוביל אותו אל מול הראי.

יוסי נבהל מאוד כשראה את דמותו ניבטת אליו מהראי, הוא היה כולו שחור, למעט עיניו ושיניו.

אמר האב בשקט: ''כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר !!!"

כשהכעס מופנה כלפי מישהו אחר בדרך פוגעת, מעליבה ומכאיבה, לא רק מי שאתם נמצאים איתו ביחסים, קרובים יותר או קרובים פחות, נפגע ועלול להתרחק מכם, לא רק היחסים ביניכם עלולים להתקלקל אלא שבסופו של דבר, אתם גורמים לעצמכם נזק נוסף, שגורם לכם לבסוף צער רב על כל ההתנהגות הפוגעת שלכם.

ביטוי העולם הרגשי באמצעות הכעס המתפרץ, למעשה, אינו משחרר באמת מהרגשות הקשים. נהפוך הוא. הכעס משמר ומנציח אותם בעולם הפנימי וכתוצאה מההתפרצות אף נוספים רגשות קשים כגון, תסכול, חרטה, אשמה, צער, כאב, חוסר אונים, דיכאון, דכדוך, חולשה, מתח ובדידות ולבסוף, אי שקט, חוסר חופש, מועקה כבדה ותחושת אי שליטה במצב.

לכן, זיכרו, אינכם הר געש המתפרץ ללא כל שליטה עם כל הלבה שלו לכל עבר והורס כל חלקת חיים סביבו. הינכם אנשים מלאים בטוב, תבונה ואנושיות רבה, שהכעס עולה בכם ממקום של חולשה, חסך, כאב וחוסר אונים. אתם יכולים לבטא רגשות אלו באופן ישיר, אסרטיבי וגלוי מבלי שרגשותיכם צריכים "להתחפש" להתפרצות של כעס וזעם.

בהתפרצות הכעס לא רק שאתם פוגעים באחרים וביחסים איתם אלא שאתם פוגעים גם בעצמכם. וחבל! כי לא זה מה שאתם באמת רוצים שיקרה!

אם זה קורה לכם ואתם לא מצליחים לשנות את ההתנהגות שלכם בעצמכם, אל תישארו עם זה לבד ותתנו לזה להחריף. אנחנו יכולים לעזור לכם, הן באמצעות טיפול אישי והן באמצעות
הסדנא לשליטה וניהול כעסים.



בשבוע הבא אני אביא לכם סרטון ובו הפתעה...ובשבילי הוא הדובדבן של הסרטונים עד כה. כדאי לכם לחכות!

יום טוב ורגוע

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

לחצו עכשיו על הקישור וקבלו גם אתם את הסדרה החדשה, בת 28 הטיפים, לחידוש האהבה בזוגיות.

אתם מוזמנים להגיב ולשתף במחשבות, למידות, הזדהויות, חוויות וסיפורים אישיים או כל דבר אחר .
--------------------------------------------------------------------------------

עדכונים ואירועים קרובים

18.10.2010 - נפתחה הסדנא החדשה לשליטה וניהול כעסים. איזו קבוצה.. פשוט תענוג!

26.11.2010 - סדנת ההמשך לשליטה וניהול כעסים - "חיזוק ותחזוק - לחזור אל המהות".

14.2.2010 - תיפתח סדנא נוספת לשליטה וניהול כעסים. ניתן להירשם כבר עכשיו ולשריין מקום.
--------------------------------------------------------------------------------

יום שישי, 29 באוקטובר 2010

חץ וקשת כהמחשה לתהליך ההקשבה לזולת- 10 עקרונות בסיסיים להקשבה

שלום לכם,

לפני כמה זמן כתבתי לכם שני מאמרים על הקשבה לזולת. האחד, "איך ליצור הקשבה של הלב" והשני, "האם אנחנו מקשיבים באמת אחד לשני".

הכנתי לכם סרטון חדש שממחיש באופן מטאפורי את תהליך ההקשבה לזולת באמצעות חץ וקשת.
היות וההקשבה לזולת, במיוחד אם הוא מישהו קרוב לנו, כבן הזוג או הילדים, היא לא רק שמיעת דברי האחר באוזניים אלא חלק חשוב ביותר ביצירת קשר קרוב, חם ובטוח והבנה עמוקה של השני,
ריכזתי לכם 10 עקרונות חשובים בתהליך ההקשבה לזולת.

הקשבה מעין זו מעניקה לשני אישור למהות ולתחושת הקיום שלו ובכך, מעניקה לו ביטחון ונוסכת בו שלווה ורוגע. הקשבה כזו ממיסה קונפליקטים
.

10 העקרונות הבסיסיים להקשבה:
1. להתפנות מכל העיסוקים האחרים, להכין את עצמכם פיזית ונפשית ולהתכוונן לקראת
הדיאלוג עם האחר.

2. לפנות את כל האנרגיה ולתת את מלוא הנוכחות שלכם לשני.

3. להתרכז בשני ובעולמו, כמו הייתם מיכל ריק. לעשות כל מה שצריך כדי להביא את
הנשמה שלכם למרחב שביניכם.

4. לשבת זה מול זה בקרבה פיזית. אפשר להחזיק ידיים.

5. להיות בקשר עין כל הזמן.

6. לדמיין כאילו יש גשר קסום בין שני העולמות ואתם עולים על הגשר ו"נוחתים" בעולם של
השני, תוך כדי זה שאתם נותנים לעולמכם להישאר מאחור. אח"כ תחזרו אליו.

7. כל המחשבות שלכם, הרגשות, התגובות, התסכולים וכד' שעולים אצלכם במהלך
הדיאלוג, לנשום עמוק לתוכם וכאילו לומר להם, שכרגע אתם לא יכולים להתפנות אליהם,
כי אתם עסוקים עכשיו בביקור אצל האחר. אח"כ תחזרו אליהם, אם צריך.

8. שקפו וחיזרו על דבריו של האחר כפי שהוא אומר אותם ולא כפי שאתם מפרשים אותו.
בידקו איתו אם שמעתם הכול ובמדויק.

9.בידקו עם האחר אם הבנתם אותו. תנו לו לדייק את ההבנה כפי שהוא היה רוצה שתבינו
אותו.

10.אמרו לבן שיחם "תודה מקרב לב ששיתפת אותי מעומק ליבך" והשני יאמר "תודה לך שהיית פה בשבילי".


ועכשיו לחצו על הקישור לצפייה בסרטון...

שיהיה לכם יום נהדר והקשבה מלאה של הלב

יום שישי, 15 באוקטובר 2010

מה הקשר בין דייג והזדמנויות?

שלום לכם,
המחשב שלי "סידר" אותי ולא מאפשר לי לשלוח לך את הסרטונים שהכנתי לך מתנה. אז רק אחרי שיבוא טכנאי המחשבים ביום שני אני מקווה שאוכל להמשיך לשלוח לך אותם.

אז "פלאי הטכנולוגיה" לא ימנעו ממני לשלוח לך משהו טוב השבוע, אז החלטתי להביא לך היום משהו אחר ...ונתחיל בסיפור....

שני אנשים יצאו לדיג. האחד, דייג וותיק ומנוסה והשני, חדש בתחביב.בכל פעם שהדייג המנוסה תפס דג גדול, הוא הכניס אותו לציידנית עם קרח, כדי שהוא לא יתקלקל. בכל פעם שהטירון תפס דג גדול, הוא זרק אותו חזרה למים. הדייג הוותיק הסתכל בסקרנות על האיש שלצידו , וראה איך הוא חוזר על המעשה שוב ושוב, לאורך כל היום.

בסופו של דבר, כשממש כאב לו לראות את הבזבוז המשווע הזה של דגים גדולים וטובים, הוא שאל "למה אתה זורק את כל הדגים הגדולים בחזרה למים?" הוא ענה "כי יש לי בבית מחבת קטנה מידיי ".

לפעמים, גם אנחנו, בדיוק כמו אותו דייג, זורקים מאיתנו הזדמנויות, חלומות, הצעות עבודה, תוכניות, שנקרות על דרכנו בגלל שאנחנו חושבים שה'מחבת' שלנו קטנה מידיי. למעשה, זו לא המחבת קטנה כי הרי תמיד אפשר ללכת לשוק ולקנות מחבת יותר גדולה. זו האמונה בעצמנו שקטנה מידיי או לא מספיק גדולה בכדי להתמודד עם דברים שנראים לנו גדולים מידיי עבורנו.

ולמה סיפרתי לך את הסיפור הזה?

כי קורים לי דברים מעניינים, מפתיעים ומרגשים ביותר בתקופה הזו. ראשית, מחר יש מפגש נוסף בסדנת "החיזוק ותחזוק - לחזור אל המהות" וזה תמיד מרגש ומרתק אותי לפגוש וללוות את קבוצת האנשים הנפלאים האלה שממשיכים את תהליך השינוי שלהם.

שנית, ביום שני הקרוב,ה - 18 באוקטובר, אני פותחת שוב עוד סדנא חדשה לשליטה וניהול כעסים וזו תמיד עבורי סיבה למסיבה והתרגשות גדולה.

ושלישית, וכאן החיבור לסיפור, הזדמנות שנקרתה בפניי ואני לא רוצה להחמיץ אותה כמו הדייג הטירון. אך יותר מזה, אני רוצה לשתף אותך בזה כדי שגם את/ה לא תחמיץ/י. ובמה המדובר? הגיע הזמן להביא בפניך את הפרטים של הדבר החדש שעומד לקרות ממש אוטוטו...

מדובר ב"טיול אל עצמך באוזבקיסטן"- טיול נשים משולב בסדנא להעצמה, מודעות והתפתחות אישית על רקע המראות, הניחוחות והצבעים המיוחדים, הטעמים, התרבות וההיסטוריה של אוזבקיסטן. הטיול עומד לצאת לדרך ב- 2 בנובמבר למשך שבוע עד ה- 9 בנובמבר.

שתי חברותי, דקלה מור ואיילה מיטב, מארגנות ומדריכות טיולים, מנוסות ומומחיות מאד באוזבקיסטן ואנוכי חברנו ליצירת החוויה המיוחדת והחדשה הזו שהעלתה לנו את ההתרגשות ורמת האדרנלין לשמיים..

זהו טיול לארץ חדשה בעלת אופי תרבותי והסטורי עשיר, ססגונית ומרתקת תוך כדי חווית צמיחה וגילוי עצמי. זו הזדמנות מיוחדת לא רק ליהנות ולגלות בחייך דברים חדשים ומגוונים אלא גם לגלות את עצמך, על כל הטוב והיפה שבך ולאפשר לעצמך גדילה והתפתחות אישית.


הטיול לאוזבקיסטן הוא גם הטיול אל עצמך. זה לא עוד טיול - זו חווית חיים!!

הסדנא ואוזבקיסטן תספק לך שלל חוויות מעצימות, מרגשות וחושניות שיתנו לך כוח, סיפוק, ערך, שמחה ויכולות חדשות להתמודד טוב יותר עם מציאות חייך. קחי לך את ההזדמנות הזו ואתה, בן הזוג, תפרגן לה ותן לה את המתנה הזו. זה רק יקרב ביניכם ויעמיק את הקשר הזוגי שלכם.

לקראת הטיול אנחנו עומדות לקיים הרצאה אינטרנטית (וובינר), בה תוכל/י לשבת בבית עם בן זוגך על כוס קפה (בסדר, גם בירה טוב בשביל הגברים) ולקבל ניחוחות ו"טעימות" מאוזבקיסטן, לעשות היכרות איתנו, ולשאול שאלות (בכתב) אונליין ובעיקר...ליהנות. ההרצאה תתקיים ביום ראשון הקרוב ה- 17 באוקטובר ב- 21:00 בדיוק. בגלל מספר המקומות המוגבל בחדר הוירטואלי יש לשריין מקום והירשם מראש להרצאה. ההרשמה להרצאה אינה מחייבת ולכן, כולכם מוזמנים. לחץ/י על הקישור להרשמה http://nashim.masotenu.co.il

שיהיה לך דייג נעים ושפע הזדמנויות פוריות

ניפגש ביום ראשון

שבת שלום וסופ"ש נפלא

שלך
אריאלה

יום רביעי, 6 באוקטובר 2010

רכיבה על טרקטורון וקבלת החלטה

שלום לכם,
זהו, חזרתי ...ועכשיו אנחנו כבר אחרי החגים ואני מקווה שהיה לך חג מהנה ונעים.

אז כמו שהבטחתי, אכן חשבתי עליכם ועל איזו מתנה אני יכולה להביא לכם..והבאתי לכם כמה מתנות, כולן מצולמות. אומנם, בגלל סיבה טכנית הן מצולמות במצלמה הישנה ולכן, שוב, איכות הצפיה והשמיעה לא משו משו במיוחד בגלל הרוח, אבל הרצון שלי להביא לכם הפתעות מעניינות עם תובנות על החיים אתגר אותי לעשות דברים מיוחדים עבורכם וחבל לי לא להביא לכם אותם. אז תודה לכם שאיתגרתם אותי, אפילו שזה היה ללא ידיעתכם!

אתם מוזמנים לנחש איפה הייתי..רק באחד הסרטונים הבאים זה יתגלה. הדובדבן המפתיע ביותר הוא בסרטון האחרון מביניהם..הפתעה!! אז אני מקווה שתיהנו מהם ואני מתנצלת שוב על איכותם הטכנית.

רק חזרתי וכבר קורם עור וגידים פרוייקט חדש, מדהים, בשיתוף פעולה שלי עם חברה טובה שלי, מארגנת ומדריכת טיולים, דקלה מור. אני עוד לא יכולה לתת פרטים אך אני רק יכולה לומר, ותסלחו לי כל הגברים, הפרוייקט מיועד לנשים בלבד. פרטים בקרוב..

היום אני רוצה לדבר על קבלת החלטה וזה גם נושא הסרטון המצורף.

לפעמים, קשה לנו לשנות דברים בחיים שלנו. לשנות, זה ללכת למקום לא מוכר ולא ידוע ולכן, הוא לעיתים, מפחיד ואז יש לנו נטיה להישאר במקום המוכר והנוח כי עם זה אנחנו יודעים איכשהו להסתדר, כי זה עבד לנו פעם ויש עוד תקווה שזה שוב יצליח. לפעמים, הקושי לשנות נובע מכך שאנחנו חוששים מכישלון, מדחייה, מלעשות טעויות, מאיך ניראה, האם נצליח להתמודד עם תהליך השינוי, האם זה יעזור ועוד.

הרצון לשינוי בא כי משהו כבר לא מצליח ולא עובד לנו יותר כבעבר. משהו שכבר מעורר בנו יותר מידיי כאב, קושי, תסכול או פחד.

כדי להתחיל לעשות משהו שאנחנו רוצים אך הוא קשה לנו, עלינו, ראשית, להכיר בבעיה, בקושי, בפחד או במקום החסום שלנו ולרצות לשנות אותו. עם זאת, זה עדיין לא מספיק על מנת להשיג את המטרה. למשל, מי לא מכיר את הרצון לרדת במשקל ואומר לעצמו מחר אני מתחיל לעשות דיאטה אך כל פעם זה נדחה למחר חדש? הרצון לכשעצמו לא מספיק כדי לרזות.

השלב השני הוא לקבל החלטה לעשות ולדבוק במטרה למרות כל מה שצפוי בדרך. כשלים, מעידות, טעויות, שגיאות, כשלונות הם רק אמצעים ללמידה, להתנסות ולהתפתחות. הרי כל דבר חדש הוא לא ידוע ורק אחרי שמתנסים בו, למרות המשוכות שבדרך, רוכשים ידע, מיומנות, ניסיון ולמידה, המביאים להשגת המטרה.

זה, אכן, לא תמיד קל ופשוט ואף, לעיתים, מפחיד, קשה ומסובך. ישנם אלו שלא מאמינים בעצמם שהם יכולים להצליח, לא רוצים לוותר על ההרגלים שלהם והמקום המוכר שהגן עליהם שנים רבות או שחוסמות אותם אמונות מגבילות רבות כגון, אני כשלון, אין לי סיכוי להצליח, זה קשה מידיי, זה לא בשבילי, אני לא מסוגל וכדומה. אך מרגע שמקבלים החלטה להתחיל את התהליך ומוכנים לקבל את כל הקשיים שבדרך, ההצלחה מובטחת.

בכל תהליך שינוי יש קונפליקט ומאבק בין שני כוחות, האחד, הכוח הדוחף לשינוי כי המצב כבר בלתי נסבל והשני, הכוח הדוחף להישאר במקום המוכר והבטוח , לכאורה, למרות הכאב והקשיים שבו.

מרגע התחלת השינוי יש סיכוי סביר שיתעוררו באופן טבעי פחדים, קשיים או חששות שזה לא יצליח. זה אנושי להרגיש כך. קבלת ההחלטה לעשות את הדבר ולהמשיך למרות הכל היא זו שמסייעת בדרך להתגבר על הקשיים, לצבור ניסיון, סיפוק, ביטחון ואמונה עצמית וכמובן, להצליח להשיג את המטרה.

אחרי קבלת ההחלטה, יש לבחור את הדרך המתאימה וללכת צעד צעד, שלב אחר שלב ולא להתייאש אם משהו לא הצליח. יש לחזור מיד להחלטה ולמטרה אותה רוצים להשיג ולעלות שוב על הדרך.

והנה אני בתמונה במהלך הרכיבה..




אם יש משהו שאתם רוצים להשיג לעצמכם, אפילו מטרה קטנה, קבלו החלטה לעשות את זה עוד היום, בנו לכם תוכנית ביצוע והתחילו בצעד הראשון וגם אם יצוצו קשיים בדרך, קבלו אותם בהבנה כחלק מהתהליך וחיזרו מיד למסלול.

אתם מוזמנים לשתף בחוויות, בהחלטות, בתהליכי שינוי שלכם או כל דבר אחר שייראה לכם רלוונטי.

ותזכורת...

הסדנא החדשה לשליטה וניהול כעסים עומדת להיפתח ב- 18 באוקטובר, ותתקיים בימי שני בערב בין 20:00 ל 22:00 למשך 12 מפגשים שבועיים. נותרו עוד מספר מקומות. אם יש מי מכם או ממכריכם שיכול להיעזר בסדנא, היכנסו לקישור ותוכלו לקבל פרטים ולהירשם.



ועכשיו לסרטון...




בהצלחה!

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

לחצו עכשיו על הקישור וקבלו גם אתם את הסדרה החדשה, בת 28 הטיפים, לחידוש האהבה בזוגיות.

ואם יש לכם חברים או מכרים, שגם יאהבו את הפוסט וגם הם יכולים להפיק תועלת מהמאמרים מידי שבוע ומסדרת הטיפים לחידוש האהבה בזוגיות, העבירו להם, כדי שגם הם יירשמו ויוכלו לקבל אותם ישירות אליהם.

יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

תהליך שינוי וחוויות משתתף מהסדנא לשליטה וניהול כעסים

שלום לכם,

אני יוצאת לחופשה קצרה ורציתי להספיק לאחל לכם ולכל המשפחה שלכם חג שמח ומבורך.

כנראה, כמו שאני מכירה את עצמי, גם שם אני אחשוב עליכם, איזה מתנות מעניינות אני יכולה להביא לכם משם.

אולי רעיון, אולי צילומים, מי יודע...הפתעה!!

בינתיים, לכבוד הפתיחה הקרובה של הסדנא החדשה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה ב- 18 באוקטובר, אני מצרפת סרטון חדש שעשיתי (..נדמה לי שהשתפרתי במקצת) ובו מתי, איש יקר, מקסים ומיוחד מאד, מספר על תהליך השינוי שהוא עבר והחוויות שלו מהסדנא, בה הוא השתתף.

אני אוהבת את הסרטון ואני מקווה שגם אתם תיהנו ממנו.

נותרו מספר מקומות ועדיין ניתן להירשם לסדנא. היכנסו לקישור הסדנא לשליטה וניהול כעסים, כדי לקבל פרטים ולהירשם.

ועוד משהו בשבילכם...

לחצו עכשיו על הקישור וקבלו גם אתם את הסדרה החדשה, בת 28 הטיפים, לחידוש האהבה בזוגיות.

ואם יש לכם חברים או מכרים, שאתם חושבים שגם הם יכולים להפיק תועלת מהסרטון ומסדרת הטיפים לחידוש האהבה בזוגיות, העבירו להם, כדי שגם הם יירשמו ויוכלו לקבל אותם ישירות אליהם.

ועכשיו... לצפייה בסרטון


אני מאחלת לכם חג שמח, מהנה ורגוע


"ושמחת בחגיך"

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית


יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

ב"משחק" הזה יש שני מנצחים

שלום לכם,

ונתחיל בסיפור...

כשהגיעה שעתו, איש אחד עלה לשמיים. שאל אותו המלאך: " לאן אתה רוצה ללכת לגיהנום או לגן עדן?" ענה לו האיש: " איך אני יכול לדעת, תראה לי ולפי זה אני אחליט".

לקח אותו המלאך לגיהנום. נכנס האיש לגיהנום, שם הוא ראה אולם רחב ידיים, מהודר ומפואר, מואר בנברשות יקרות ובאמצע החדר שולחן גדול עמוס בכל טוב, אוכל טעים, משובח, ריח מעורר תיאבון, תאווה לחיך ולעיניים. מסביב לשולחן אנשים רזים, שדופים, חיוורים ונראים חולים וסובלים. לאנשים אלו יש בעיה במרפקים שלהם והם אינם יכולים לקפל את ידיהם, כך שידיהם נשארות ישרות.

אמר האיש למלאך: "לא. אינני רוצה להישאר כאן. כולם נראים פה סובלים".

לקח אותו המלאך לגן עדן. כשהגיעו, ראה האיש אולם זהה, בדיוק אותו דבר כפי שהיה בגיהנום. מפואר, מהודר, שולחן גדול, ערוך בטוב טעם, עמוס בכל טוב ובאוכל משובח, ריחות מעוררי תיאבון, פשוט, תאווה לחיך ולעיניים.

ומסביב לשולחן אנשים חייכניים, שמנמנים, בריאים, לחייהם וורדרדות, נראים מרוצים וקורנים מאושר, מגלים שמחה ועליצות. גם לאנשים אלו יש בעיה במרפקים שלהם והם אינם מסוגלים לקפל את ידיהם. גם להם נשארות הידיים ישרות.

הביט בתמיהה לעבר המלאך ואמר: " למרות שגם פה יש לאנשים בעיה, אני רוצה להישאר כאן. כאן כולם נראים שבעים, שמחים ומרוצים. אבל איך זה ששני האולמות נראים זהים אחד לשני בדיוק ובאולם אחד יש אנשים רזים ומזי רעב ואילו באולם השני יש אנשים שמחים, שבעים ומרוצים?"

מה דעתכם, הייתה תשובתו של המלאך?...האם אתם יודעים את התשובה?...

ענה המלאך לאיש: " זה מאד פשוט. הם פשוט מאכילים זה את זה". (מקור הסיפור- הבעש"ט)

ולמה סיפרתי לכם את הסיפור?

לא פעם בני זוג נתקלים במצב בו מתעורר בהם לחץ, מתח או אפילו כעס רב על כך שרצונותיהם נתקלים ברצונות שונים ואף מנוגדים של בני זוגם ומתפתח מאבק על מי הוא הצודק ועפ"י מי יישק דבר. מאבק כזה מבוסס על ראיית המציאות והזוגיות שיש מנצח אחד ומפסיד אחד.

כלומר, לפי תפיסה זו, בן הזוג שיוותר על הצורך והרצון שלו וייענה לרצון בן זוגו, ייתפס כ"פראייר", כחלש וכמנוצח. לעיתים, הויכוח יכול להיות על נושא שטותי ביותר כמו ויכוח על איזה שטיח קונים, או לאיזה סרט הולכים לפעולה או רומנטי וכד' .

תפיסת המנצח- מפסיד בעצם גורמת לשני בני הזוג להפסיד, ובמיוחד, מפסידים היחסים שלהם. כך נשארו האנשים רעבים וסובלים.

לכאורה, מענה לצרכי בן הזוג נתפס ככניעה, כחולשה וככישלון ואילו השני נתפס כחשוב, החזק, הדומיננטי והמשמעותי, דבר שמעניק לו תחושת חשיבות, כוח וביטחון.

אך לא כך הוא הדבר! את הערך שלכם, הכבוד, החוכמה, טוב הלב, את המשמעות שלכם ועוד ועוד, אף אחד לא יכול לקחת מכם גם אם הלכתם לקראת בן זוגכם, בטח ובטח אם זה היה מיוזמתכם. המהות שלכם נשארת בעינה. כל הכוח והערך שלכם נשארו ואף גדלו כי לתת זה חוזק וגדלות נפש.

לכן, כשעולות שתי אופציות מנוגדות זו לזו, תמיד תבחרו בשלישית. זו דרך המורכבת משתי האפשרויות וזו דרך הפשרה של win - win situation
.

דרך זו בה אתם יוצאים כשני מנצחים היא הדרך היעילה ביותר לניהול קונפליקט היות וזו הדרך שבה שניכם עושים את המרב כדי שרוב הצרכים של שניכם יתמלאו ושניכם תצאו מרוצים, כשהדבר החשוב ביותר שכל אחד מכם קיבל מענה.

בדרך של win-win אתם דואגים אחד לצרכים של השני, כמו האנשים שהאכילו איש את רעותו . דרך זו, שהיא בד"כ הדרך השלישית, המורכבת והיצירתית יותר, יש מענה לרוב הצרכים של שני הצדדים, כך ששניכם יכולים להרגיש רגועים, מסופקים ובטוחים. כל אחד מרגיש חשוב ונראה ע"י בן זוגו ובאופן זה אין צורך להכניע את הצד השני ולהיאבק עימו, דבר שפוגע מאד ביחסים.

לכן, חפשו תמיד את הדרך שבה שניכם מרוויחים מהמצב, win - win , כי ראוי לראות את בן הזוג כשותף למסע החיים ולא כיריב שיש לנצח אותו.

ולכבוד יום הכיפורים אפשר לחזור לפוסט על להחליף את הכעס במחילה וחמלה

ועוד משהו...חבריי היקרים, שהולכים איתי נאמנה כבר דרך ארוכה, אני מזמינה אתכם להצטרף ולקבל את הסדרה החדשה בת 28 הטיפים "לחידוש האהבה בזוגיות". לחצו על הקישור ותתחילו לקבל מידי 4 ימים טיפ מוצלח להחזרת החיוניות, התשוקה, הרומנטיקה, הריגושים והביטחון בזוגיות. גם אם משהו יהיה לכם כבר מוכר, המפגש החוזר עם הדבר עוזר להפנים ולהטמיע אותו עמוק בתוכנו. http://www.reut4u.co.il/addcustommer.aspx

שתהיה לכם שנה טובה, מלאה באור וחסד וגמר חתימה טובה עם שיר ברכה של שלום חנוך


אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

יום רביעי, 8 בספטמבר 2010

שנה טובה ורגועה עם טיפ יעיל לשליטה בכעסים


שלום לכם,


חשבתם ששכחתי להגיד שנה טובה? ממש לא! רציתי להכין לכם משהו חדש לכבוד השנה החדשה וזה לקח לי הרבה זמן והשקעה פיזית ונפשית לא פשוטה.

למרות שלא הגעתי לתוצאות המקוות לי (מבטיחה להשתפר), אני שולחת לכם ברכות לשנה החדשה בסרטון וידיאו ואני שמחה לחלוק ולחנוך איתכם את העלאת הסרטון הראשון שעשיתי.


אז...שתהיה לכם שנה טובה ומאושרת, שנה של ברכה וחסד והגשמת כל משאלותיכם וחלומותיכם.

מי ייתן ותזכו, אתם ובני משפחתכם, להרבה בריאות, אושר, שמחה ואהבה בלב.

אז הנה זה בא...





שלכם מכל הלב

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

יום שני, 6 בספטמבר 2010

מועד חדש לסדנא לשליטה וניהול כעסים

שלום לכם,

הנני נענית לפניות והבקשות הרבות אלי, לדחות את מועד פתיחת הסדנא החדשה לשליטה וניהול כעסים


ולתקשורת יעילה לאחר החגים, ולכן, מועד פתיחתה החדש של הסדנא הוא 18 באוקטובר 2010 .



שתהיה לכולכם שנה טובה ומאושרת


שנה של ברכה ושלום


שנה של רוגע ושלווה



שנה של שפע ושגשוג



שנה של אהבה ושמחה


שנה של סיפוק והצלחה



והעיקר ... הבריאות



שלכם עם כל ה-




אריאלה



יום שישי, 27 באוגוסט 2010

ביקורתיות עצמית - השופט העצמי שבתוכנו

שלום לכם,

אני שומעת מרבים איך הם מתייחסים לעצמם בביקורתיות מחמירה לאחר שטעו, עשו שגיאה, החמיצו משהו או פעלו בצורה שפגעה בעצמם או באחרים. הביקורת העצמית יכולה להיות עוד יותר חמורה במיוחד בתהליך שינוי בו יש באופן טבעי גם מעידות, כשלים, וחזרה על טעויות. "איך עשיתי את זה שוב", "איך טעיתי כך?", "איזה דפוק אני"..."מה לא בסדר בי?", "...אני חסר תקנה...", "שום דבר לא יעזור לי..", "אני כישלון...", "אני לא שווה כלום.." ועוד כהנא וכהנא ולפעמים, אף במילים עצמיות לגמרי לא מעודנות.

לרוב האנשים חשוב להיות "בסדר", להרגיש את עצמם משמעותיים, מוצלחים, חכמים, מוכשרים, בעלי ערך וטובים. אנשים רבים אינם אוהבים את עצמם כשהם טועים או נכשלים. מחשבותיהם הופכות לתוקפניות ואף אכזריות, הם כועסים על עצמם ומפעילים את השופט החמור ביותר שבתוכם. הם מאשימים ומבקרים את עצמם בצורה קשה שהם "לא בסדר" ולמעשה, תוקפים את עצמם מבפנים.
התקפה עצמית כזו מעוררת תחושות של כאב ומצוקה רבים, בדידות, חוסר אונים, ייאוש, כישלון ואפסיות, חוסר ערך ודיכאון, מגבירה את המלכוד ויוצרת מעגל סגור שקשה עוד יותר לצאת ממנו.

הביקורתיות העצמית המחמירה היא סוג של הענשה עצמית. דרך עקיפה להירגע, כי אם אני אעניש את עצמי על המעשה שעשיתי, אני אכפר בכך על מעשיי. זו דרך, לרוב, לא מודעת, להתנקות מרגשות האשמה, ייסורי המצפון , הצער והחרטה הכואבים כל כך.

לרוב, הקול הביקורתי הנשמע מתוך העולם הפנימי הוא הקול של אותן דמויות ראשוניות מטפלות עוד מתקופת הילדות, בדרך כלל ההורים, אשר ביקרו את הילד על מעשיו, התנהגותו, מחשבותיו, רגשותיו ובכך הטילו בו ספק וביקרו אותו על מי שהוא.
ביקורת כזו מערערת את תחושת הביטחון והערך העצמי, לפיה "אני מאכזב כל הזמן כי אני לא מספיק טוב" ואפילו, אצל חלק מהאנשים יכולה להשתרש התפיסה העצמית ש"אני הכבשה השחורה של הבית" במיוחד, אם גם משווים אותו לאחרים טובים יותר.

אנחנו נולדים שלמים במהות שלנו עם כל היכולות שלנו והתרחקנו ממנה כתוצאה מנסיבות החיים שאילצו אותנו למצוא דרכים לשרוד ולהסתגל למצבים מכאיבים ומתסכלים.

אחד התפקידים המרכזיים של ההורים והדמויות המטפלות והאחראיות על הילד הוא פשוט לראות אותו ולהכיר במהות הייחודית שלו כאדם על כל גווניו, יכולותיו, רגשותיו, מעשיו ומחשבותיו. ההורה מצופה לתת הכרה וערך לכל מה שטמון בילד ולהימנע מלהדגיש את מה שאין בו או את מה שעדיין לא התפתח בתוכו.

לעיתים, ההורים או המבוגרים האחרים שבחיי הילד, מנסים לשנות אותו בהתאם לעולמם וציפיותיהם ובמקום לחזק את היכולות הטמונות בו במהות שלו בדרך חיובית, הם מראים לו כמה הוא "לא בסדר", מעבירים עליו ביקורת ומאשימים אותו.
כשהילד סופג ביקורת רבה מהוריו לאורך זמן והוא לא חווה מהם הכרה וערך למי שהוא כאדם ייחודי, היא מחלחלת ושוקעת אט אט בנפשו של הילד וגורמת לו כאב וסבל רב ההולך איתו גם בבגרותו.

כיום, גם כשהוא בוגר ועצמאי הוא מפעיל כבר בעצמו את הביקורת לה הוא הורגל אלא שבמקום לשמוע את הביקורת וההאשמה מאובייקט חיצוני הוא שומע את זה מתוכו בעולמו הפנימי מתוך דפוס אוטומטי לו הוא הורגל להתייחס לעצמו. הוא כבר לא צריך את האנשים שייעשו לו את זה כבעבר, הוא עושה את זה בעצמו. כלומר, כמו שהתייחסו אליו בילדותו כך הוא מתייחס עכשיו אל עצמו בבגרותו.

מסקנה - אל תבקרו ואל תשפטו את עצמכם כשאתם טועים, נכשלים או עושים שגיאות. התייחסו אל עצמכם בחמלה וברכות. תלמדו מהן, תבינו מה גרם לכם לפעול כך כדי שתוכלו לתקן ולשנות את הדרך בעתיד.

אין טעם בביקורת עצמית מחמירה ובהלקאה עצמית על טעויותינו. זהו חלק מהאנושיות שבנו.
זה טבעי לטעות כי מהטעויות שלנו אנחנו לומדים ומתפתחים. בזמן כזה אנחנו זקוקים יותר מתמיד לחמלה מעצמנו. דמיינו לעצמכם את הילד שבתוככם שזקוק עכשיו מכם לחיבוק, נחמה ועידוד ולא עוד ביקורת, שיפוטיות והאשמות.

היו אתם עבורכם ההורה שנותן לכם הכרה להוויה, הערך והמשמעות שלכם, המבין, המכיל, המקבל, המנחם והמעודד שאתם כל כך זקוקים לו.

כשאנחנו סולחים לעצמנו על הטעויות שאנחנו עושים, אנחנו משחררים את עצמנו מרגשות האשמה הכבדים, מהצער והעצב, הייאוש, הכאב, חוסר האונים, החולשה והדיכאון ומחזירים לעצמנו את האנרגיה והחיוניות שלנו. זה יוצר תחושת הקלה, חופש ושחרור.

בדרך החמלה והנחמה העצמית אנו מחזירים לעצמנו את הכוח ואת תחושת הערך שלנו ומשם אנחנו יכולים לתקן את עצמנו.

יתירה מזאת, כשאנחנו לומדים לסלוח לעצמנו ולקבל את עצמנו על חסרונותינו ועל יתרונותינו, אנחנו לומדים גם לסלוח יותר בקלות גם לאחרים ולקבל גם אותם על כל חסרונותיהם ויתרונותיהם.

לסיום, " החמלה היא טבענו העמוק ביותר.. אנחנו זקוקים לחמלה כדי ללמוד לפתח עדינות ורכות אל מול הקשיים והכאבים שלנו, במקום להיסגר מולם בפחד. כך מתרחש הריפוי" . (הלב הנבון/ ג'ק קורנפילד)

כשאנחנו מתייחסים בחמלה לעצמנו, לטעויות, לחולשות, לפחדים, לרגשות ולהתנהגות שלנו אנחנו עוזרים לעצמנו להתחבר שוב למהות השלמה שלנו ולהרגיש את מלוא החיות וכוח החיים שבתוכנו.
או אז אנו לומדים להסיר את המכשולים והמחסומים העומדים בפנינו ולמצוא את הדרך הנכונה והמתאימה ביותר עבורנו ובו זמנית גם ביחסים שלנו עם האחרים. זו הדרך לצמיחה והתפתחות אמיתית להכרה בעצמנו ולמתן רשות ולגיטימציה לחיות בחופש ובשלום וכמובן, ברוגע עם עצמנו וכפועל יוצא, גם עם האחרים.

ותזכורת..

אירועים קרובים:

3.9.2010 - סדנת המשך לשליטה בכעסים "חיזוק ותחזוק -לחזור אל המהות"

20.9.2010 - פתיחת סדנא בסיסית חדשה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה


שבת שלום לכם מלאה בחמלה

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית






יום שישי, 20 באוגוסט 2010

להחליף את הכעס בחמלה ומחילה

שלום לכם,

לעיתים, במצב שאנחנו כועסים על מישהו, קורה שגם אם מבקשים מאתנו סליחה ואנחנו אומרים שסלחנו רק כדי להחזיר את היחסים לקדמותם ולשמור על שקט ביחסים, נשארת אתנו תחושת הכעס, המרירות והכאב.

ככל שעובר הזמן בלי פתרון אמיתי לכעס שלנו, כך יותר קשה לנו לצאת מזה ולסלוח באמת. משהו לא שקט בתוכנו, מעיק, מעיב כמו מים עכורים. משהו חסר לנו מאוד ולא תמיד אנחנו יודעים מהו. אנחנו מתחפרים בכעס, מתבצרים, חושבים שהצדק המוחלט אצלנו ובודאי שהאשמה נמצאת אצל האחר.

אנחנו הטובים, ה"מלאכים" והאחרים הם הרעים. שהרי, הם פגעו בנו, העליבו אותנו והכאיבו לנו כל כך.

אנחנו עסוקים בעצמנו ולא רואים כלל את האחר. לא מנסים אפילו להבין אותו ולראות את מה שקרה לו באותו אירוע או באותו זמן, מה הוא הרגיש או מה עובר עליו. אנחנו מנסים, לכאורה, לחזור לסדר היום, להתנהג כרגיל או להתרחק, לשכוח ולהתנתק מהאירוע ולהדחיק את רגשותינו הכואבים לגביו.

אז למה כל כך קשה לנו עם הכעס?

למה אין לנו שלווה בתוכנו והוא מעסיק ומטריד אותנו זמן רב?

התשובה נעוצה בכך שכשאנחנו עדיין ממשיכים לכעוס בתוכנו על האחר, אנחנו, למעשה, עדיין משאירים את עצמנו מחוברים לאירוע ולמה שהכעיס או פגע בנו. לכן, הוא ממשיך להשפיע עלינו בתוך עולמנו גם אם, לכאורה, התנתקנו ממנו על פני השטח. זו הסיבה שאנחנו ממשיכים להרגיש מועקה, אי שקט, עלבון, כאב ועוד. רק סליחה אמיתית מהלב תשחרר אותנו מהרגשות הכואבים האלה.

זאת ועוד, כשאנחנו שומרים עדיין על הכעס בתוכנו ולא סולחים סליחה אמיתית, אי השקט, המועקה והקושי נגרמים כתוצאה מכך, שאנחנו מתרחקים מרגשותינו המקוריים שבוטאו באמצעות הכעס ובכך, מתרחקים למעשה מעצמנו. אנחנו לא מרגישים את ה'אני' האמיתי שלנו אלא את ה"אני המזויף" שלנו.

אנחנו מתרחקים גם מהאנשים היקרים והחשובים לנו, היחסים אתם נשארים מתוחים, טעונים ועכורים ועמוק בתוכנו אנחנו מרגישים בדידות וכאב.

אז למה כל כך קשה לנו לוותר על הכעס?

לרבים מאתנו קשה לסלוח לאחר ועוד יותר קשה לבקש ממנו סליחה, להגיד שאנחנו מצטערים. זה נתפס בעיני רבים כחולשה. נדמה לנו שיראו את חולשותינו וזה יפעל נגדנו, יפסיקו להעריך אותנו, ינצלו אותנו וניפגע שוב. אחדים מאיתנו אף מתביישים בחולשותיהם וברגשותיהם. אנחנו עושים מאמצים רבים להיראות חזקים, להסתיר את חולשותינו ופחדינו כדרך הגנה על עצמנו. אנחנו לובשים את חליפת ההישרדות כדי להימנע מהרגשות הכואבים שלנו.

יש גם משהו המפתה להישאר בכעס, לאחוז בו ולא להרפות ממנו. כשאנו כועסים אנו מוציאים רגשות קשים שהם בדרך כלל מלאי עוצמה ואנרגיה גדולה. ביטוי הכעס נותן לנו תחושת פורקן גדולה, שחרור, הקלה ורגיעה. תהליך של משהו נבנה, מתעצם ומשתחרר- יש בו גם תענוג והנאה.

בנוסף על כך, כשאנחנו כועסים על האחר, אנו רואים את השלילי שבו, את הדברים שאנחנו לא אוהבים בו, אנחנו עסוקים בהסתכלות שלנו עליו ובהתנהגותו המכאיבה והפוגעת ובכך אנחנו נמנעים מלבחון את עצמנו ולהתבונן בהתנהגותנו ובדברים שבנו שאנחנו לא אוהבים, איתם אנחנו לא רוצים להיפגש.

הכעס הינו מכסה לשלל רגשות בלתי נסבלים עבורנו כגון, בושה, פחד, חוסר אונים, נחיתות ועוד, שאנו מנסים להימנע מהם. אם נוותר על הכעס ניאלץ להיפגש עם רגשות אלו. לכן, יותר קל לנו להשליך את החלקים האלו על מישהו אחר מאשר להסתכל בעצמנו.

יוצא איפוא, שהכעס מאפשר לנו להרגיש את עצמנו טובים, נחמדים ואילו האחרים- נתפסים כרעים וכ'לא בסדר'. הפיצול הזה נותן לנו הרגשה טובה וצודקת, המטשטשת לנו את החלקים הבלתי נסבלים בתוכנו, אותם אנו מתקשים לשאת ולהכיל בעצמנו. ע"י כך, אנו נמנעים מתחושת הכאב שיכולה לעלות בנו כשאנו רואים חלקים אלו.

דבר נוסף הגורם לנו להישאר בכעס הוא שהכעס מקנה לנו כוח על האחר, סוג של שליטה, כי אם אני כועס, יש לי, לכאורה, זכות לתבוע ממנו דברים, לגיטימציה לא להתקרב ולסרב לכל דבר הקשור בו.

לא עולה בדעתנו להבין את הצד האחר. לא עולה בדעתנו שאנחנו נבקש סליחה ממנו. אבל באופן פרדוכסלי, אם נצליח לעבור ממצב של כעס למצב של הבנה, חמלה ומחילה נגיע בתוכנו למקום בטוח, משוחרר, זך, נקי ושלם שהוא ה'אני' הטבעי הטהור והאמיתי שלנו. נחזיר לעצמנו את האנרגיה החיונית שלנו, את השלווה וכתוצאה מכך, הקשר עם האדם היקר לנו יעמיק, יהיה חופשי ופתוח, אמיתי ומספק.

כדאי לוותר על הכעס ולסלוח כי זה משחרר אותנו מהאירוע ומחזיר לנו את השקט והשלווה בתוכנו וכמובן, מחזיר את הקירבה והחום שביחסים עם האחרים.

אם נפעל מהחלק החושב שלנו במוח הנמצא באונה הקדמית ונבין שההפסד שלנו גדול מהרווח, נוכל לראות גם את הכאב של האחר וכשנצליח לראות את הכאב שלו תגיע באופן אוטומטי גם החמלה הטבעית שבתוכנו אשר תמוסס ותעלים את הכעס שלנו ותתאפשר המחילה והסליחה האמיתית.

הבנה זו יכולה לתת לנו כוח ליצור דיאלוג עם אלו שאנחנו כועסים עליהם או אלה הכועסים עלינו. הדיאלוג בא לא על מנת להאשים שוב את האחר אלא לתת מקום לכל הרגשות המוסתרים מתחת לכעס. אין זו חולשה לבטא רגשות אלא כוח. ביטוי הרגשות שלנו בצורה ישירה ופתוחה משחרר אותנו מהם בצורה אמיתית וע"י כך מאפשר לנו להגיע למחילה המיוחלת.

שבת שלום ומבורכת, מלאה בחמלה

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית
--------------------------------------------------------------------------------
אירועים קרובים

3.9.2010 - סדנת המשך לשליטה בכעסים "חיזוק ותחזוק - לחזור אל המהות"

20.9.2010 - פתיחת סדנא בסיסית חדשה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה.
--------------------------------------------------------------------------------

יום שבת, 14 באוגוסט 2010

מי שאני - עושה את ההבדל

שלום לכם,

במאמר האחרון דיברנו שכשאנחנו חווים את מלוא המהות שלנו ומרגישים את הטבע האמיתי שלנו, הפשוט והטהור, אנחנו מרגישים ביטחון בעצמנו המאפשר לנו להתמודד ביעילות עם המכשולים והקשיים שהמציאות מעמידה בפנינו. כשאנחנו בביטחון מלא אין לנו צורך לכעוס ולהתפרץ כהגנה על עצמנו. גם אם הסביבה לא עונה לציפיותינו, אנחנו מגייסים את הביטחון שבתוכנו כמגן ואנחנו נרגעים.

כהמשך למאמר האחרון, היום נדגיש את הכמיהה האנושית והצורך האדיר שלנו בחופש פנימי להיות מי שאנחנו ללא תנאים והגבלות ולשם כך, אנחנו זקוקים לסביבה שלנו שתעזור לנו להיות המראה של עצמנו כדי לאפשר לנו לראות ולהיות מי שאנחנו במלואנו כבני אדם שלמים .
מצגת מרגשת ויפיפיה ממחישה בסוף המאמר את הנושא כולו.

עפ"י מספר גישות תיאורטיות כגון, הגישה ההומניסטית של רוג'רס ומאסלו וגישת האימגו של ד"ר הנדריקס, האדם נולד שלם על כל הטוב שבו ובטבעו הוא מחפש להתפתח ולממש את כל הפוטנציאל שבו. הכשלים בהתפתחותו שגורמים לו קשיים וכאב רב נובעים מכך שהוריו ציפו ממנו להיות מה שהם רוצים וצריכים ולא קיבלו אותו קבלה מוחלטת. הוא למד כבר כילד שקבלת ביטחון ואהבה שהוא כל כך היה זקוק להם מהוריו הינה מותנית בכך שהוא יעשה ויפעל עפ"י הדרך הרצויה להם.

כתוצאה מכך, על מנת לקבל ביטחון ואהבה הוא התנתק בתוכו מהתכונות הלא רצויות והדגיש את התכונות הרצויות ובדרך זו כבר אין לו חופש, רשות ולגיטימציה פנימית להיות בטבע האמיתי שלו. הוא בונה סביבו חליפת הישרדות שתגן עליו ובמהלך צמיחתו לאדם בוגר הוא "שוכח" את המהות האמיתית שלו וחושב שחליפת ההישרדות היא המהות שלו.

באופן זה האדם לא פועל כאדם שלם אך במהות שלו הוא שואף להחזיר לעצמו את המהות שלו בשלמותה. המשאלה הלא מודעת היא לרפא את פצעי הילדות כדי לחזור אל המהות השלמה והטבעית שלו.
לשם כך,
האדם זקוק להיות בקשר אמיתי וקרוב עם אדם שיקבל אותו כמו שהוא ללא תנאי ויהווה לו מראה אנושית למי שהוא באמת. קבלה זו ניתנת לנו כשאנו מתבוננים בפניהם של האחרים, כמו להתבונן במראה, בה אנו רואים איך הם רואים אותנו. ככל שהם מחויכים אלינו, מרוצים, מלאי הערכה ושמחה, כך אנחנו חווים את עצמנו כבעלי משמעות וערך ומתמלאים בביטחון, שלווה וסיפוק.

כך, למשל, המשאלה הפנטזיונית הלא מודעת של אנשים מבני הזוג שלהם היא לקבל ביטחון, אהבה, וקבלה ללא תנאי. ציפיות אלו אינן מופנות רק כלפי בני הזוג אלא כלפי כל הסובבים ואפילו מפקידת הבנק או מהמוסכניק. כאשר אלו מחמיצים לנו פנים תוך כדי מתן שירות, חלק מאיתנו חווים אי שקט וערעור הביטחון דבר הגורם להם להיפגע ולכעוס. לעומת זאת, כאשר אלו מחייכים אלינו ומקבלים אותנו במאור פנים אנו חשים נינוחות, רוגע וביטחון.

משמעות הדבר, שכמו שאנחנו זקוקים שסביבתנו תקבל אותנו ללא תנאי ותיתן לנו להרגיש את עצמנו כאנשים במלוא המהות הטובה והטהורה שלנו כך גם אנחנו יכולים להיות מראה אנושית מקבלת וחיובית לאחרים.

ישנן מספר דרכים מעשיות ליישם זאת במציאות:

- כשאנחנו משוחחים עם מישהו, יש להיות איתו בקשר עין, לתת לבן שיחנו את מלוא הנוכחות וההקשבה המלאה שלנו, לוודא ששמענו את כל דבריו מבלי שקטענו או התפרצנו לדבריו ולבסוף, לבדוק איתו אם הבנו אותו במדויק כפי שהוא רוצה ללא פרשנות שלנו.

- כשאנחנו מחייכים אל אנשים בסביבתנו, באופן אוטומטי עולה גם חיוך מצידם. החיוך שעל פנינו מהווה להם אישור וקבלה של המהות שלהם והם כמו מתבוננים במראה של עצמם דרכה הם חווים את עצמם כאנשים טובים וחיוביים.
לכן, חייכו הרבה ובדרך זו תיצרו אווירה נעימה ונינוחה סביבכם ויחסים טובים עם האחרים שירגישו בטוחים ובנוח בקרבתכם.

- וותרו על הביקורת המרעילה כלפי האנשים הסובבים אתכם, והמירו את המחשבות השליליות שיש לכם על האדם במחשבות חיוביות. חפשו את כוונתו הטובה גם אם מעשיו אינם נראים לכם,
ראו את תכונותיו האנושיות הטובות והתמקדו בהן.

- הביעו הערכה על מעשיהם והתנהגותם של הסובבים אתכם. תמיד יש מה להעריך. שום דבר אינו מובן מאליו.
פיתחו את ליבכם לרווחה ותנו להם מחמאות רבות בנדיבות ומכל הלב.

לסיכום, אנשים שחווים חופש להיות במהות הטבעית שלהם כאנשים שלמים הם אנשים בטוחים ורגועים. אנחנו כיצורי אנוש הזקוקים לקשר יכולים להוות מראה חיובית אחד כלפי השני ולהגביר גם את תחושת הביטחון ההדדית וגם את הביטחון במרחב היחסים. מרחב יחסים בטוח הינו כר פורה ודשן לצמיחה אישית ומימוש הפוטנציאל ולהעמקת הקשר שבדרך זו נוצרים בו חום, רכות, אינטימיות וקרבה.

ולסיום, להמחשת המאמר כולו היכנסו לקישור
המצגת.

ימים טובים ורגועים
שבת שלום ומבורך

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ולניהול כעסים

יום שישי, 6 באוגוסט 2010

מה גורם לנו לכעוס ולהתפרץ ללא שליטה?

שלום לכם,

היום אני אציג ואבהיר לכם נושא חשוב וכאוב, המשותף לאנשים רבים הגורם לחיכוכים וסכסוכים רבים, הן במשפחה והן מחוצה לה, שיעזור לכם להבין מה גורם לנו לכעוס ולהתפרץ ללא שליטה וכמה דרכי פתרון.

"הכנתי לאשתי ולי סלט לארוחת הצהריים", אמר גידי (שם בדוי ). "תוך כדי הכנות, אשתי שמה כלים בכיור. הרגשתי איך אני ישר מתחמם. זה מפריע לי והיא יודעת את זה. אני בכלל לא אוהב כלים בכיור. אשתי בדיוק ההיפך " זה המקום של הכלים ואני לא אוהבת כלים על השיש", היא אמרה. זרקתי את קופסת הטונה שהייתה לי ביד ויצאתי. מיד ידעתי שהייתי צריך לעשות ההיפך, קודם לצאת ואז גם לא הייתי מתפרץ כך."

אירוע זה שתיאר גידי שכיח בבתים רבים וחוזר על עצמו בוריאציות רבות ומגוונות. העניין הוא אותו עניין רק הנושאים משתנים.

"אנחנו בדרך כלל רבים על שטויות..", "אני לא יודע על מה בכלל התפרצתי, זה ממש לא היה חשוב בכלל..", "הצטערתי שהתפרצתי על הילד, מה אני רוצה ממנו? הוא בסה"כ ילד.." משפטים מעין אלו, אני שומעת לעיתים קרובות.

אז מה כל כך גרם לגידי לכעוס על אשתו עד כדי התנהגות תוקפנית כלפיה שיצאה לו מכדי שליטה? הרי בסה"כ זה כלים בכיור.

בשיחה עם גידי ניסינו לבדוק מה התלקח בתוכו ? מה היו המחשבות שלו באותו רגע ? מה הוא הרגיש? מה נדלק בתוכו ע"י הכלים בכיור?
לכאורה, על פני השטח גידי לא יכול היה לזהות את מקורות הכעס שלו. בברור מעמיק נוסף עלה כי הוריו של גידי ציפו ממנו שיהיה ילד טוב שהולך בתלם ויפעל עפ"י הציפיות וחוקי המשפחה וביניהם שיהיה סדר, ניקיון וארגון. כלים בכיור מיד התפרשו בעולמו כאי סדר שהוא אמור מיד לסדר. הוא לא יכול היה באותה העת לראות כי בעולמה של אשתו יש חוקים הפוכים משלו. עבורה סדר פירושו, כלים בכיור ולא על השיש. היא לא פעלה נגדו אלא בעדה.

בנוסף, עלה כי לא הייתה לו כילד ובמיוחד כנער מתבגר, לגיטימציה לתת לעצמו חופש לפעול עפ"י רצונותיו, צרכיו ורגשותיו שלא עפ"י הציפיות ממנו. כל ניסיון שלו לצאת מגבולות התפקוד הראוי והרצוי לשם כייף, הנאה, וסיפוק צרכיו הרגשיים והיצריים זכה לעונשים, להגבלות ולסנקציות.
כתוצאה מכך, לגידי ברור שהוא צריך לפעול לפי חוקים ברורים, עליהם גדל, לשמור על סדר ותפקוד תקין, אחרת ייענש. הכלים בכיור ייצגו בעולמו של גידי בלאגן ואי סדר שהתקשרו באופן מיידי ולא מודע להפרת הכללים כפי שהוא מכיר אותם ולסנקציות המגיעות בעקבותיה. זאת ועוד, הכלים שאשתו שמה בכיור התפרשו לפי תפיסתו הפנימית, כהשפלה וחוסר התחשבות היות והוא חווה זאת כציפייה שהוא יסדר וינקה אותם.

אז מה גורם לנו לכעוס ואף להתפרץ כשמישהו תופס לנו את החניה שחיכינו לה? על מה אנחנו כועסים כשמישהו זר נדחף לפנינו בתור או חותך אותנו בכביש? מה מוציא אותנו משלוותנו כשמישהו מעביר עלינו ביקורת או אומר ועושה משהו בניגוד לציפיותינו?

יש הרבה מאד דוגמאות כאלו. לכאורה, זה הגיוני ומובן כי אולי מישהו מסכן אותנו, גוזל מזמננו, משבש לנו את התוכניות שלנו וכד' אך נראה כי, לעיתים קרובות, יש פער גדול בין האירוע האובייקטיבי העובדתי במציאות לבין התגובה הקשה הלא מותאמת שבאה בעקבותיו.

אף אחד מאיתנו לא רוצה להרגיש פראייר. אבל הרי זו רק חניה ואנחנו יכולים למצוא אחרת ולהירגע או לפעמים זה רק עוד דקה או שתיים לחכות בתור וזה ממש לא סוף העולם וכד' אבל את חלק מהאנשים זה מוציא מהכלים והם כועסים לפעמים עד כדי איבוד שליטה.

בתוך היחסים במשפחה זה עוד יותר בולט ועוצמתי. אם נעשה רשימת תסכולים שכיחים שבגללם זוגות רבים מגיעים לכדי מריבות קשות וכואבות נראה כי הם לא ממש חשובים ולפעמים אפילו שוליים כגון, "למה לא תיקנת את...?" , למה לא רחצת כלים?", "כמה פעמים צריך להגיד לך לסגור את שפופרת משחת השיניים?", "למה הגרביים שלך מפוזרות על הרצפה?", "למה השארת את העיתון מפוזר בכל הסלון?", "כמה זמן את מדברת בטלפון?" או עם הילדים "למה לא לקחת את הילקוט לחדר שלך?", "למה אתם משתמשים לציור במחברות החדשות במקום הישנות?", "הילד מעצבן אותי כשהוא מפזר את הצעצועים שלו" ועוד ועוד.

לא תמיד נראה קשר ישיר בין האירוע שבמציאות לבין התגובה שלכאורה נראית מפתיעה ולא פרופורציונלית.
בעצם, הנושאים רק מתחלפים אך מקור הכעס הוא אותו מקור.

מקור הכאב הגדול שגורם לכעס ולהתפרצות הוא התחושה שהמהות שלנו לא קיבלה אישור, שהיא לא מספיק טובה ויותר מזה, אפילו רעה, דבר שבקלות ובמהירות יכול לערער את הביטחון ואת תחושת הקיום.

הכעס, למעשה, הוא ה"תחפושת" של הכאב העצום שעולה כתוצאה ממצב שיש בו איום והתקפה על ה'אני' של האדם, על המהות שלו, על המקום שלו ועל תחושת הקיום הבסיסית שלו.

גם אם הנושא נראה שולי ובלתי חשוב הוא נוגע, לעיתים קרובות באופן לא מודע, בעולם הפנימי במקומות פצועים וכואבים שמקורם עוד מתקופת הילדות מן העבר, שם הייתה תחושה של חוסר ערך ומשמעות, חוויה של אני 'לא בסדר', אשמה, חוסר ניראות ותחושת ביטחון מעורערת.
החוויה הקשה של 'אין לי מקום' ותחושת החידלון מעוררת את הכאב הגדול ביותר של האדם המלווה בפחד ורמת חרדה גבוהה מאד.

כתוצאה מכך, כל דבר ולו הקטן ביותר במציאות האובייקטיבית יכול לעורר בעוצמה את הכאב הראשוני הסובייקטיבי שגורם לתגובה ההישרדותית המיידית הבאה להגן מפני הגורם הנתפס כמאיים ומתקיף.

לפיכך, לרוב, תגובת הכעס וההתפרצות שבאה בעקבותיה היא מלחמת קיום.
היא איננה כלפי הגורם המציאותי בהווה אלא מאבק מול מישהו או משהו מן העבר שמטרתו לחוות את העצמי כאדם בעל מקום בעולם, שרואים אותו ומתחשבים בו, כאדם בעל ערך, חשוב, מוצלח, משמעותי, דבר המעניק לו זהות עצמית חיובית המושתתת על כל המהות הטובה שבתוכו.

במילים אחרות, הכעס וההתפרצות מגיעים כשהחוויה הפנימית הסובייקטיבית היא שהסביבה לא מקבלת אותנו, לא רואה אותנו, כשהצרכים שלנו לא נחשבים, כשאנחנו מרגישים לא אהובים, דחויים ולא רצויים וכשאנחנו מואשמים בדרך זו או אחרת שאנחנו 'לא בסדר'.

אז מה הפיתרון ? לשנות את האחרים? לשלוט בסביבה? לתקן את העבר?

הרי זה בלתי אפשרי.

ראשית, יש ללמוד דרכים חדשות וחלופיות להתנהגות המתפרצת שיעזרו לא לאבד שליטה, במטרה לנהל את הכעס ביעילות ובאסרטיביות, מבלי לפגוע באחר ומבלי לפגוע בעצמי.

שנית, בכל אירוע בו מתעורר מיד הכעס חשוב לעשות התבוננות פנימית ולהבין מה האירוע המציאותי עורר בתוך העולם הפנימי ובאיזה פצע ראשוני הוא נגע. חשוב לראות את הקשר בין האירוע בעולם החיצוני לבין מה שמתרחש בעולם הפנימי. אולם לא תמיד זה פשוט לגלות לבד את הקשר למקורות הכעס האמיתיים.

גם אם הדברים עדיין לא ברורים אפשר לעשות כמה פעולות שירגיעו את הכעס וימנעו את ההתפרצות. יש לזהות את הרגש הראשוני שעולה בי ולבטא אותו, אם יש בפני מי, ואח"כ לברר מה אני מבין מהאירוע ולבדוק האם זה אכן כך גם במציאות. יתירה מזאת, יש לצאת מהנחת מוצא בסיסית שהעולם של האחר שונה משלי ושהדברים נראים אחרת בעיני הזולת.

לפעמים, אין עם מי לדבר, למשל, עם הנהג שחתך אותי בכביש, אותו לא ניתן לחנך ובטח לא לשלוט בהתנהגותו. במצב כזה, במקום לחשוב חשיבה שלילית ש"אני לא אתן לו, מה אני פראייר? (שפירושו, מה, אני לא חשוב? אני סמרטוט?") ולעורר סערה בעולמי שתלווה אותי גם בהמשך היום, יש לקחת אחריות עצמית ולהפעיל את החשיבה ההגיונית המציאותית ולשאול את עצמי מה הוא לקח לי? כבוד, חשיבות, כוח, מהות, ערך, חוכמה?
והתשובה היא - הרי באמת אף אחד לא יכול לקחת לי את הדברים הללו, אם אני לא נותן לו.
ועם חשיבה כזו, מה שנותר הוא רק להירגע, לנשום עמוק, לשמוע מוסיקה או לעשות כל פעולה מרגיעה אחרת ולהשאיר מאחור את האירוע.

והחדשות הטובות...

אנחנו פותחים את הסדנא הבאה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה ב- 20 בספטמבר 2010.

האם יש לך פתיל קצר? האם לעיתים קרובות מידיי אתה מתחמם מהר על אחרים? האם אתה רב הרבה עם הסובבים אותך?

האם גם אתה מתפרץ על דברים קטנים, במיוחד על הקרובים אליך, ואח"כ מצטער שפגעת בהם?

האם אתה דוחס את הכעס שלך בתוכך ולא מבטא אותו כלל?

אם כן, אנחנו במכון רעות ברחובות, המומחים מס. 1 בטיפול בשליטה וניהול כעסים, הכתובת שלך לשינוי.

לא חייבים להמשיך לסבול! אנחנו יודעים שגם אתה לא מרוצה מזה וגם מערכות היחסים שלך, בעיקר עם היקרים לך, סובלות מכך.

אנחנו מציעים לך דרך חדשה פורצת דרך שתשנה את חייך!!!

אנחנו נלמד אותך דרך חדשה להתמודד עם הכעסים שלך ולהגיב ביעילות ובאסרטיביות. דרך זו תאפשר לך לנהל את הכעסים שלך תוך כדי ביטוי עצמי עם כל המהות ואנרגית החיים שלך כאדם שלם ותסייע לך לבנות יחסים מספקים, מהנים ובטוחים עם הסובבים אותך.

הסדנא מיועדת לגברים ונשים כאחד, המבטאים את כעסיהם בהתפרצות בלתי נשלטת או הנמנעים כלל מביטוי כעסיהם.

אל תחכה שהמצב יחריף ואולי זה יהיה מאוחר מידיי. אל תישאר לבד עם הבעיה.

היכנס לקישור הבא לפרטים והרשמה

אנחנו כאן בשבילך!

ימים טובים ורגועים

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי


יום חמישי, 29 ביולי 2010

מי יודע איך מאמנים פילי קרקס?

שלום לכם,

לעיתים קרובות, אני עדה למצבים בהם אנשים, הרוצים להשיג משהו בחייהם או מנסים לעשות שינוי כלשהו בחייהם, עומדים תקועים מול הקושי ואינם מנסים כלל. טענתם היא כי הם אינם מסוגלים לעשות זאת.
הם חשים שזה יותר מידיי קשה להם והם מוותרים..

האומנם?

האם באמת הם אינם מסוגלים?

הרי מדובר לרוב, באנשים מתפקדים היטב בתחומים רבים בחייהם, בעלי כישורים ויכולות רבות ובכל זאת הם אינם מנסים כלל.

אז מה עוצר אותם אפילו מלנסות?
הדרך שבה מאמנים פילי קרקס מדגימה היטב את הדינמיקה הזו.

בצעירותו נקשר גור הפילים בשלשלאות כבדות לעמודים גדולים התקועים עמוק באדמה. הוא מנסה להשתחרר, מושך, מתאמץ ונאבק, אך השרשרת חזקה מדי, העמוד תקוע עמוק מדי.
יום אחד הוא מתייאש, לומד שהוא אינו יכול להשתחרר, ומאותו יום ואילך אפשר "לכבול" אותו אפילו בחבל דק או לא לקשור אותו בכלל.
גם כאשר גור הפילים הזה גדל והפך לבעל חיים עצום עם כוחות אדירים ויש בכוחו להפוך את כל אוהל הקרקס על פיו, הוא אינו מנסה כלל להשתחרר.
הוא זוכר רק את חוסר האונים שלו כשהיה גור.

ולכן, משום שהוא מאמין כי הוא אינו מסוגל - הוא אינו מסוגל.

גם לבני האדם זה קורה. הם זוכרים את קשייהם מהילדות, פחדיהם, התלות וחוסר האונים שלהם עוד כשהיו קטנים וחסרי יכולת ומאמינים שהם כאלה למרות שהמציאות השתנתה.

הם גדלו להיות בוגרים חסרי אמונה בכוחם, למרות שהמציאות השתנתה והם כבר בוגרים עצמאיים עם יכולות חדשות וכוחות שלא היו להם בילדותם.

הם מתנהגים כחסרי כוחות כי הם מאמינים שהם חסרי אונים. הם מאמינים שהם לא מסוגלים. ולכן, הם לא מנסים אפילו ומוותרים...

האם זה מוכר לך? האם גם אתה מתנהג כגור פילים?

בכל אדם טמונה "תחנת הכוח" שלו, בה נמצא כוח רב ויכולות רבות, שאם יתחבר אליהם מחדש ויאמין שהוא מסוגל, גם אם הוא יטעה או יכשל בהתחלה והמאמץ יהיה קשה מידיי – הוא יצליח.


היכנסו למצגת והתחילו להאמין בעצמכם ובכך שאתם מסוגלים.

ימים טובים ורגועים

אריאלה

יום שבת, 24 ביולי 2010

היכן שיש אהבה - יש חיים


שלום לכם,

ט"ו באב, חג האהבה, קרב ובא ולכבודו אני אספר לכם דברים יפיפיים שלמדתי מאישה מדהימה, מוארת, מיוחדת במינה, הדי שלייפר, שהשפיעה רבות על חיי האישיים והמקצועיים.
הדי, אמריקאית יהודיה, פסיכולוגית במקצועה, יצאה מגישת האימאגו, (שפותחה ע"י ד"ר הנדריקס עבור זוגות ומטרתה לבנות אהבה מודעת ובשלה) ולקחה אותה למחוזות חדשים של איך להיות בתוך קשר זוגי (וביחסים בכלל) ואיך להפוך אותו ליחסים של אהבה בטוחה, מלאים בתשוקה, קרבה ואינטימיות.

הדי מציינת שלושה דברים מקשרים ובלתי נראים, בין בני הזוג, ובין אנשים בכלל: מרחב, גשר ומפגש. אלו דברים שכולנו מכירים וחיים אותם, אך לרוב, לא יודעים עליהם.

המרחב - הקשר הזוגי חי בתוך המרחב שבין בני הזוג.
מרטין בובר אמר שהיחסים חיים בתוך המרחב שבינינו. לא אצלי ולא אצלך ולא בדיאלוג שבינינו אלא הוא חי במרחב שבו אנו חיים שנינו וזהו מרחב מקודש.

אם אנחנו לא יודעים על המרחב, אנחנו לא יכולים לקחת אחריות עליו ואז אנחנו יכולים, באופן לא מודע, לזהם אותו בקלות. אנחנו שמים את רגשותינו בינינו לבין השני. כשאנחנו לא יודעים על המרחב, אנחנו מזהמים אותו באופן אוטומטי ע"י מילה, מבט, תנועת גוף, תגובה, שאנחנו שמים לא בכוונה במרחב, ואז המרחב מתחיל להיות לא נוח.

כשהמרחב לא נוח, אנחנו מגיבים לאי נוחות וכך הוא נעשה עוד יותר לא נוח ולא בטוח. כשהמרחב לא נוח ולא נקי הוא נעשה מסוכן. כל אחד עושה משהו כשהוא בסכנה. בטעות, רבים חושבים שהתגובה היא כלפינו, אבל, למעשה, התגובה היא לסכנה שבמרחב. כשפועלים בתגובתיות לסכנה, המרחב נעשה עוד יותר מסוכן.

חלק מאיתנו, מגיב לסכנה ע"י התפוצצות של אנרגיה כלפי חוץ, צעקות, תלונות, האשמות, ביקורת וכד' וחלק, מתכנס פנימה בתוך עצמו ומסתגר. עכשיו מגיבים ביחד לזיהום שבמרחב בלי לקחת אחריות על המרחב.
בני האדם לא רוצים להיות במרחב מסוכן ולכן, הם לא רוצים להישאר בו. למעשה, לא עוזבים אחד את השני אלא עוזבים את המרחב המסוכן.

אז איך לוקחים אחריות על המרחב?

הגשר - לקיחת האחריות היא ע"י מעבר על הגשר הקסום הנמצא בין בני הזוג אל העולם של הצד השני. זהו גשר כי כל אחד הוא עם עולם אחר משל עצמו. זו תרבות אחרת, שפה שונה, מוסיקה וקצב אחרים, עולם ומלואו – אחר.

איך עושים את זה?
יושבים זה מול זה, לוקחים נשימה עמוקה, שמים היטב את הרגליים על הקרקע, נושמים עמוק את הרגע, נושמים ומתרכזים ב"כאן ועכשיו", להרגיש את החיים ולהכיר תודה על כך. זוהי התחלה חשובה למסע של מעבר על הגשר.

הגשר חשוב כי עד שלא מבקרים אצל השני, בעצם לא יודעים מי הוא. חושבים שיודעים, אבל בעצם לא יודעים.

לעזוב את העולם שלך ואת כל מה שאתה מכיר ולהיות בשטח לא מוכר בשרות הקשר כדי להכיר את השני זו גדולה ואומץ רבים. המעבר על הגשר זה לתת לשני את התחושה שבאתי להכיר אותך. במודע ובמכוונות עולים על הגשר ושמים בצד את כל מי שאנחנו חושבים שאנחנו, רגשות, אמונות, זהות, סיפורי חיים ובאים כמו מיכל ריק. אי אפשר להביא שום דבר מעצמנו כשעוברים את הגשר לביקור אצל השני.

כשנוחתים בעולמו של השני, פשוט שומעים עם לב פתוח ועם עיניים חדשות וסקרניות. הרפתקת החיים היא לראות את הדברים הישנים עם עיניים חדשות. מקשיבים כאילו שומעים שפה ומוסיקה חדשות. שומעים ע"י חזרה על הדברים (שיקוף) ואז קורה משהו בצד השני.

המפגש - מה שקורה הוא מפגש בין שתי מהויות אנושיות. מבחינה ביולוגית, שתי מערכות לימביות (המערכת הלימבית במוח אחראית על הרגשות) מחוברות ביחד. כשיש מיזוג וחיבור של שני המוחות, מערכת העצבים המרכזית נרגעת.
להיות בקשר כזה נותן לנו את היכולת להיות עם אמפטיה, חמלה והבנה עמוקה לאחר. זה מפגש של שתי נשמות, שתי מהויות אנושיות מלאות עם כל כוח החיים שלהן.

מאחר והחיים מלמדים אותנו כבר בילדותנו, להגן על עצמנו מפני כאב וסכנות, אנחנו בונים סביב המהות הגרעינית שלנו חליפת הישרדות ובטעות, אנחנו חושבים שזה אנחנו.
בתוך חליפת ההישרדות נמצאת המהות הטובה האנושית שלנו והיא מתגלה במפגש.

את המפגש לא רואים אלא מרגישים את האנרגיה הלא מילולית במרחב. שם יש תחושה של קרבה, אינטימיות, חמלה, חופש, קבלה והבנה עמוקה.
זו האהבה המודעת, האמיתית שכולנו כל כך כמהים אליה. ומהאטמה גנדי אמר כבר
"היכן שיש אהבה – יש חיים".

מי ייתן וליבכם יהיה מלא באהבה

שלכם

אריאלה

יום שישי, 16 ביולי 2010

איך ליצור הקשבה אמיתית של הלב

שלום לכם,

אני אפתח היום בתודה גדולה.

כבר זמן מה אני שולחת לכם מידי שבוע מאמר בנושא כלשהו על החיים, על הזוגיות, על יחסים בכלל ועל עצמנו כבני אדם במטרה לפתוח בפניכם עוד דרכים חדשות לחיים טובים ומהנים יותר.

אני שמחה לראות שאתם הולכים איתי לאורך כל הדרך. משמח אותי מאד לראות שיש מישהו בצד השני ואני רואה את זה מהתגובות החמות, האינטליגנטיות והנהדרות של קוראיי הנאמנים. אני מלאת הערכה והכרת תודה לכם על כך. זה לא מובן מאליו.

אז המון תודה!

וכמו שהבטחתי, כהמשך מהמאמר משבוע שעבר, היום נדבר על איך ליצור הקשבה אמיתית מהלב.

דמיינו לעצמכם נהר עם מים חיים צלולים, נקיים, זורמים ושוצפים בשצף קצף בעוצמה רבה. אם לנהר לא יהיו גדות מספיק גבוהות וחזקות שיגבילו את זרימת המים ויכוונו אותם בכיוון הנכון יש סיכוי גדול שכל המים הטובים הללו במקום להועיל ולהביא חיים, יציפו את הבתים והצמחייה, ימיתו את המרעה ושאר בעלי החיים, יהרסו הכול ויטביעו כל דבר שבסביבתם. אך אם גדות הנהר מגבילות את המים ולא מאפשרות להם לזרום לכל עבר אלא בכיוון מסוים, ניתן להשתמש בהם, לשתייה, השקיה, ניקיון וכד'- משמע- חיים.

מי הנהר הצלולים והנהדרים הם כמו הדברים הטובים שיש בקשר הזוגי וביחסים בכלל. אני אתמקד בקשר בין בני הזוג אך בהחלט אפשר ליישם את הדרך להקשבה אמיתית בכל מערכת יחסים או קשר בין בני אדם.
אם לא יהיה מה שישמור על דיאלוג נכון ותקשורת יעילה בין בני הזוג, כל הקונפליקטים, התסכולים, הכאב והסכסוכים שעולים באופן טבעי בקשר, יכולים להציף כל חלקה טובה ביחסים ולהעכירם.

גישת האימגו, שפותחה ע"י ד"ר הארוויל הנדריקס, כדרך לסייע לזוגות לבנות מרחב יחסים בטוח ומספק, מציעה דיאלוג שונה שבו יש הקשבה מסוג אחר- הקשבה של הלב עם נוכחות מלאה של הנשמה בעולמו של בן/בת הזוג.

דיאלוג כזה מתאים לבני זוג או לאנשים הנמצאים בקשר אשר ביחסיהם עלו כעסים, קונפליקטים, מתחים, לחצים, אכזבות ותסכולים, כאב, קשיים ובעיות.

אחת הדרכים הבסיסיות של קשר זוגי, עפ"י האימגו, הינה הקשבה והכלה המבוססות על דיאלוג התכוונותי.
ההתכוונותיות בניגוד לתגובתיות, פירוש הדבר, להיות מודע לתחושת האיום שעלתה במוח הפרימיטיבי ולתחושות הפיסיולוגיות הנלוות לתחושת הסכנה אך לא לפעול ממקום אוטומטי זה אלא להתרכז ולהתמקד בעולם של השני מהחלק של המוח החדש שנמצא מאחורי האונה הקדמית, לשמוע ולהבין את דבריו של השני.

בדיאלוג זה המקשיב פועל מתוך התכוונותיות ומפנה אנרגיה מיוחדת להקשבה אמיתית מהלב למה שעולה מהשני, תוך חזרה ושיקוף דבריו עד לשמיעה מלאה של כל הדברים. עולמו שלו לזמן הדיאלוג מונח בצד כאילו הגיע עם מיכל ריק. זהו שלב השיקוף.

רק לאחר שמוודאים שהמקשיב שמע את כל דבריו של השני אפשר להתפנות לשלב ההבנה, האישוש – דהיינו, לבדוק אם הבנו אותו בדיוק כפי שהוא רצה ומתוך עולמו שלו. חשוב להדגיש כי הבנה זו אינה בהכרח הסכמה וקבלה של הדברים.

עפ"י הדי שלייפר ( פסיכולוגית ומבכירות מטפלי האימגו, שפיתחה והרחיבה את הגישה למקומות ומושגים חדשים), זהו ממש טקס, בו האחד כמו מניח את עולמו על המדף, עובר את הגשר הדמיוני שיש במרחב היחסים שביניהם ובא לביקור בעולמו של השני. כך נוצר מפגש אמיתי של חוויה, של אנרגיה שבאה לביטוי בלי מילים. מרגישים את האנרגיה שיש במרחב.

לפיכך, הדיאלוג אמור להתנהל בין בני הזוג בלבד, בסביבה נעימה, ללא הפרעות של שיחות טלפון, רדיו או טלביזיה, ויש לבחור עיתוי נוח לשני בני הזוג כדי שתהיה להם האפשרות להתפנות לתהליך ולפנות לשם כך אנרגיה פיזית ורגשית.

בני הזוג יושבים קרובים זה מול זה, שומרים כל הזמן על קשר עין. ללא קשר עין אין קשר בכלל. כשהעיניים קרובות הן נעשות טובות ואוהבות. אפשר ורצוי להחזיק ידיים. בקרבה פיזית כזו ממש מתפתחות 'אוזניים ללב', רואים דברים עדינים בנוף הפנים ובלשון הגוף ומתחילות לזרום במרחב היחסים אנרגיות טובות, חמות ורכות.

כדי שתהליך זה יוכל להתבצע חשוב שתהיה נכונות הדדית של בני הזוג להכיר את עולמו של השני תוך עזיבת העולם של עצמו לפרק זמן מסוים ולעבור אל עולם השני מתוך סקרנות, לב פתוח, רחב ואוהב, לראות ולהכיר את הילד הפצוע, את הכאב שלו ומקורותיו.
כמה מדהים לראות כל פעם מחדש כאשר כבר יש מרחב יחסים מטופח, נקי, בטוח ומכיל איך בני הזוג מגלים את הקשר של פצעי הילדות שלהם מן העבר לקשיים והקונפליקטים העולים ביחסים ביניהם בהווה.


דיאלוג כזה שיש בו שיקוף, הכלה והבנה מראה אני- קיים, אתה –קיים, הקשר- קיים.

נוכחותו של בן הזוג או האחר בדיאלוג כזה מהווה מראה עבור האחר וע"י כך הוא מקבל את עצמו דרך בן זוגו.
מראה אמפאטית, מקבלת ומכילה זו מעניקה, למעשה, אישור וקבלה לקיום של האחר ולהיותו כפי שהוא. תחושת הביטחון, הערך והקיום עולים ככל שבן הזוג מצליח להיות נוכח בעולמו של השני בהכלה חמה ומלאה . דהיינו, אם הוא מהווה מיכל חם עבור בן הזוג או בקיצור, "מיכם"(= מיכל חם).

חוויה זו מגבירה את תחושת הביטחון בעצמי ובמרחב היחסים שבין בני הזוג. האנרגיה הופכת להיות חמה וטובה ובמצב כזה הקונפליקטים נמסים.
כדאי לראות את הזמנת בן הזוג לבקר בעולמו הפנימי האינטימי ביותר כזכות גדולה שנפלה בחלקו. זו זכות גדולה ומיוחדת להיות האדם הבלעדי והייחודי שנבחר להיות מוזמן להכיר את מעמקי העולם של השני.
בנוסף לכך, זו גם הזדמנות חשובה לשפר את היחסים בצורה מעמיקה ובו זמנית לאפשר גדילה וצמיחה אישית של כל אחד מבני הזוג .

הדיאלוג ממיס את הקונפליקטים ע"י כך שהוא מסייע לזוג להגיע למקומות הפצועים מן הילדות שלהם ולהבין את דפוסי ההגנה וההתמודדות שלהם, אותם הביאו לנישואין ואשר גורמים להם את הכאב, הסכסוך והמריבות ביניהם. בדיאלוג בני הזוג חווים חוויות מרגשות חדשות ביניהם וכתוצאה מכך, נוצרת אווירה חדשה של חום, התקרבות ואכפתיות.

תהליך זה של התבוננות פנימית, תוך הכלה של בני הזוג אחד את השני, קבלת האחר, הקשבה מלאה, נוכחות בטוחה וחיבור לפצעי הילדות הינו תהליך חשוב מאד בריפוי ההדדי של בני הזוג. הוא איטי ויש לתת לו את הזמן הדרוש.

כאמור, דיאלוג כזה הינו שונה משיחה רגילה והוא נועד רק למצבי המתח והקונפליקט שיש בין בני הזוג. אין זו שיחה רגילה של שאלה ותשובה. הקשבה של הלב דורשת אימון ולימוד מצד אחד, איך לפתוח את דלת עולמך ולשתף בגלוי ובפתיחות את בן הזוג בעמקי נפשך ומצד שני, ללמוד לתת לבן הזוג נוכחות מלאה מבלי לשפוט אותו באמצעות משקפי העולם הסובייקטיבי שלך.

הדיאלוג הזה נראה בתחילה מלאכותי וטכני ויש אלו שמתקשים בו בהתחלה. חלקם מקשיבים רק למילים ומנסים לזכור אותן. התרגול להיות נוכח בהוויה ובאמת לבקר בעולמו של האחר מביא לכך שהמילים כבר מגיעות מאליהן. לכאורה, יש בו משהו מגביל, כמו גדות הנהר, אבל זה בדיוק הדבר שמאפשר את הכלת התסכול ושמיעת האחר במאה אחוז.

לסיום, הקשבה מן הלב היא אומנות ומיומנות שניתן לפתח אותה וללמוד אותה כדרך חיים. היא אומנם מתחילה כדבר מלאכותי, כמו כל דבר חדש אחר, אך משהיא מתפתחת ומופנמת כדרך חיים וכמיומנות של מתן נוכחות מלאה עם הכלה וביטחון, הקשר הופך להיות קרוב ואינטימי, רך ועמוק יותר ומתגלה עולם ומלואו.

לימים טובים של הקשבה מהלב

נ. ב. בימים הקרובים אני אשלח למשתתפי הסדנאות לשליטה וניהול כעסים פרטים חדשים ומפתיעים על מפגשי החיזוק ותחזוק שיפתחו, בשעה טובה ומוצלחת, ביום שישי, ה- 23.7.10. יש הפתעות...!!! אל תחמיצו! זה כדאי...!!!

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי,אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית