כוחה של קבוצה בתהליך שינוי – מראות אנושיות

שלום,

מידי פעם אני מקבלת תגובות מיוחדות שממלאות אותי שמחה, סיפוק והתרגשות גדולה.
ללוות מישהו בתהליך שינוי שהוא עושה בחייו היא בעיניי זכות גדולה. וכך קרה גם הפעם.

תגובה זו הנובעת מעומק הלב ומתוארת ברגישות מופלאה, בחום ובהכרת תודה באה להראות לכולנו את חשיבות כוחה של הקבוצה בתהליך השינוי.
אני רוצה להוסיף כי חשיבות זו אינה משמעותית רק בכוח שיש לקבוצה בעלת מטרה משותפת להשגת שינוי אלא גם בכוח שיש ל"ביחד" שלנו כבני אנוש לסייע אחד לשני להתמודד עם הקשיים והמכשולים שיש בחיים בכלל.

לא מעט אני נתקלת בשאלה האם להשתתף בסדנא או להעדיף טיפול פרטני אחד לאחד או בתהייה מה הסיכוי להיעזר במצב כשיש קושי בכלל להיפתח ועל אחת כמה וכמה להיחשף בפני זרים.
לכל דרך לשינוי יש את היתרונות שלה. הדברים שלפנינו מתארים היטב את אחד מיתרונותיה של הקבוצה במסע המשותף בדרך ליצירת השינוי הרצוי.

הדברים המרגשים והאותנטיים של איש יקר זה, שעבר דרך מדהימה בסדנא לשליטה בכעסים, והיצירתיות הרבה בה הם מתוארים הם בעיניי כמו יצירת פנינה מיוחדת (לא סתם הוא הוגדר בסדנא כ"איש הפנינים") שניתנה לנו במתנה לפיה, בכל אחד ואחד מאיתנו טמונה אנושיות מופלאה שיש בכוחה לרפא את האחר.

אז גם לכם מגיעה מתנה זו. אני מביאה לך, להנאתך, את דבריו כלשונם.

"מראות אנושיות"

" במסגרת לימודי למדתי על קבוצות תמיכה והכוח שלהן, אפילו כעת בתור מורה אני מלמד על כך בסוציולוגיה ומביא דוגמאות שונות.
אבל כל זה לא הכין אותי לחוויה המדהימה של לקחת חלק בקבוצה כזו. וזה עוד לפני שאני נכנס לייחודיות של הקבוצה שאני זכיתי להיות חבר בה.

באופן קבוע בסוף כל פגישה לאורך אחד עשר המפגשים, אני יוצא נדהם מהחוויה העצומה, מהכוח ומהעוצמה שיש לקבוצה שעוברת יחד תהליך משמעותי.

ללא ספק העובדה שמדובר בזרים מוחלטים בתחילת הדרך מדגישה עוד יותר את עוצמת ההשתהות מהפתיחות, מהקרבה, הביטחון, תחושת השיתוף ומהיותנו מראות אנושיות.

מה הכוונה? ובכן, אתה יושב לך בסדנא ושומע סיפורים של אנשים שלא הכרת, חלקם מוכרים לך, חלקם מעוררים בך רגשות, חלקם מפתיעים, מרתיעים ואפילו מכעיסים. אבל כולם מציבים לך מראה שבה אתה רואה את עצמך, סיפורך, תכונותיך, יקיריך, רגשותיך ומה לא. אין דבר מדהים מזה, אנשים זרים ואהובים משתפים אותך באנושיות היפה שלהם, ומראים לך את האנושיות שלך. אין דרך טובה יותר ומשמעותית יותר ללמוד על עצמך. דרך שמעוררת בך תהליך של חשיבה, תהייה, ואולי גם של עשייה.

דוגמאות? לא חסר, אספר לכם אחת ובזאת אסיים. באחת הפגישות לקראת הסוף מצאתי את עצמי כועס ונרגז על אחד החברים שלא מצליח להתחבר לרגש שלו ומדבר אך ורק מהשכל והרציונל. ברגע אחד נפל לי האסימון, אני בעצם כועס על עצמי!! אני "צועק" בדרכי השקטה על עצמי!! חברי היקר לקבוצה פשוט היה לי כמראה מדהימה והראה לי את עצמי ועזר לי להבין את התנהגותי שעד לאותו רגע לא הופנמה אצלי.

ברור שלא תמיד זה כל כך ברור וישיר, אבל זה הרעיון. הזכות הנפלאה שיש לנו ללמוד מבני אנוש אחרים על עצמנו בזמן שאנו לומדים עליהם.

זה יישמע קלישאה, אבל אלו באמת רגעי חסד שאנו חווים בסדנא, הזכות שקיבלנו ליהנות מלהיות אנושיים, ולתקשר עם בני אנוש אחרים בצורה שלא מתקיימת לצערנו ביומיום המטורף שלנו בעידן בו אנו חיים.

תודה לכולכם שהייתם לי למראות אנושיות, לימדתם אותי המון, אפשרתם לי להתחבר לעצמי ולהבין שמותר אפילו להרגיש ועוד יותר מזה לבטא את מה שאני מרגיש.

בהצלחה לכולנו בהמשך, ותודה מיוחדת למנחים הנפלאים שלא עושים לנו הנחות. "
חזקו ואמצו,

מתי (אפריל 2010)

כוחו וחשיבותו של ה"ביחד" לסייע ליחיד להתגבר על הקשיים שבדרך ולהתמודד בהצלחה וביעילות בהשגת מטרותיו מקבלים מוחשיות רבה במצגת הבאה. היכנסו למצגת.

אל תהססו לעזור ולהיעזר באחרים. זו לא חולשה. להיפך. בעזרת ההקשבה מהלב, החמלה, ההכלה, הקבלה, הנתינה, תשומת הלב והאכפתיות, תכונות אנושיות שיש בכולנו, אנחנו יכולים לצמוח ולהתפתח במשותף למקומות טובים, משמעותיים ובשלים יותר. אין צורך להתמודד לבד במסע החיים.

ימים טובים ושלווים,

ניתן לשלוח תגובות, מחשבות, למידות, הזדהויות, חוויות וסיפורים אישיים או כל דבר אחר שעולה על רוחכם.

והזדמנות אחרונה....עוד יום אחד נותר(היום!!), בו ניתן להרוויח את ההנחה לסדנא לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה שתיפתח ב- 31 במאי. נותרו עוד מספר מקומות בסדנא. אם הסדנא היא הכתובת שלך או של מי ממכריך וקרוביך, זה הזמן להירשם. חבל להחמיץ! לפרטים לחץ על הקישור.

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

האפרוח הצהוב שבנו

התגובה שהגיעה בעקבות המסר האחרון כל כך מרגשת, מיוחדת ומדהימה שאני חושבת שהיא ראויה למקום שכולם יוכלו לראות אותה.
כל פעם שאני רואה את התובנות החדשות ואת פריצת הדרך של מישהו בדרך לשינוי אני מלאת הערכה והתפעמות מחדש.
דבריו החשובים של מי שכתב אותם ראויים להערכה רבה ומקבלים מקום בולט כדי לטעת גם באחרים את האמונה והתקווה שגם הם יכולים לעשות שינוי בחייהם. זה אומנם לא תמיד קל ויש לזכור שזה תהליך אך בהחלט אפשרי ושווה את המאמץ.

אני נותנת לדברים לדבר בעד עצמם כפי שנכתבו:

"קשיים רבים בחיינו נגרמים לעיתים ממקור בעייתי אחד, החיבור האישי של האדם לעצמו, לייחודיות שלו למהות שמאפיינת רק אותו. את הדברים הבאים אני כותב מנקודת מבט של אדם שמתחיל להבין עד כמה הוא היה רחוק מהמהות שלו, אני כותב ממקום של התפתחות, של הבנה ושל שינוי לא פשוט של חלק גדול מתפיסת העולם שלי עד עכשיו.

כילדים גדלנו בעולם נוח שרוב, אם לא כל צרכינו מסופקים, בעצם זהו המצב האידיאלי בו אנו שואפים לחיות כל הזמן. אך בהדרגה ככל שאנו מתבגרים ונחשפים יותר לעולם החיצון, אנו מתעטפים ביותר ויותר שכבות כדי שיגוננו עלינו מהעולם בו אנו חיים והקשיים איתם אנו מתמודדים. מילדים קטנים הדומים לאפרוחים צהובים ורכים אנו הופכים אט אט לתרנגולי קרבות קשוחים המתהדרים בנוצות צבעוניות, כל שלב של התפתחות מביא איתו קשיים ובמקביל אליהם החומות המגוננות עלינו מתעבות ומשנות את אופן ההתמודדות שלנו עם העולם הסובב אותנו.

מניסיוני האישי תמיד שאפתי "לגרום" לכולם טוב, לעזור למי שרק אפשר, מתי שצריך וללא הגבלה, כמובן שדבר זה בא לידי ביטוי ביתר שאת במערכות היחסים הזוגיות בחיי, תמיד אמרו לי בנות הזוג שלי כמה אני נותן מעצמי ולא פעם רמזו שזה יותר מידי, ומבחינתי זו הייתה הדרך היחידה, ככה הגדרתי את עצמי, כאדם שנותן בלי סוף.

במשך השנים שילמתי מחיר כבד בעקבות כך. הפכתי אדם עצבני, רגיש יתר על המידה, לעיתים, ממורמר. האכזבה מבחינתי הייתה חלק בלתי נפרד מהיחסים שלי עם הסובבים אותי ובמיוחד עם בנות זוגי לאורך השנים. תמיד האשמתי את הסביבה, לא הבנתי איך זה שאני נותן כל כך הרבה ולא מקבל את זה חזרה. בסופו של דבר, בעזרת תהליך ארוך ועזרה מאנשים יקרים לי, הבנתי את שורש הבעיה אצלי. הבנתי ששכחתי את המהות שלי, את מי שאני. לאורך כל חיי, נהגתי באופן לא מודע לבטל את רצונותיי, רק כדי שלאנשים סביבי יהיה טוב יותר, כי חשבתי שזו המהות שלי בחיים, לעשות טוב לאהובים עליי.

כמובן שטעיתי. שכחתי במשך השנים את מי שאני, את התכונות הטובות שלי, את היתרונות שלי והכי חשוב את הרצונות האמיתיים שלי. חייתי בתחושה של ויתור, ולא הבנתי שכשאתה מוותר, הנפגע העיקרי זה קודם כל אתה עצמך. הויתור הוא בחירה שלך ולכן, אין לצפות שגם הצד השני יוותר,וכשאתה מוותר בצורה עקבית, אתה ניפגע באותה מידה שוויתרת. הוותרנות הופכת חלק בלתי ניפרד ממך, מאופן הביטוי שלך ומהדרך בה הסביבה תופסת אותך,שמעכשיו היא תמיד מצפה שתוותר. זהו סוג של תיוג, תמיד ידעו שאני אוותר,כי נתפסתי ככזה, הרגלתי את כולם ואת עצמי להיות כזה, וויתרתי לעצמי מראש על המהות שלי.

כאדם בתחילת תהליך של גילוי מחדש של עצמו ושל המהות שלו, אני יכול לספר שההבנה של הבעיה ותחילת היישום של פתרונה, מוריד מהלב משא כבד, משא שבעצם לא היה שלי, אלא של הסביבה,וזהו משא שלקחתי על עצמי "בהתנדבות" תוך כדי ויתור עצמי ועל עצמי. כרגע אני בתהליך בו אני משיל מעלי את הנוצות של תרנגול הקרב הקשוח ומראה לעולם ובמיוחד לעצמי את האפרוח הצהוב שבי. "