למה שתקתי בזמן האחרון ו...מהן 5 שפות של אהבה

שלום לכם,

בטח שמתם לב שבזמן האחרון קצת שתקתי ולא כתבתי לכם שום דבר . עכשיו משהתאוששתי, אני חוזרת אליכם עם כוחות מחודשים גם כדי לשתף אתכם במה שקרה וגם כדי להמשיך לתת לכם עוד דברים טובים ומועילים שיכולים להאיר את חייכם. והפעם אני אציג לכם את 5 שפות של אהבה, לפי ד"ר גארי צ'פמן (אני מקיימת את ההבטחה שלי לכל הזוגות הנהדרים שהשתתפו בערב החוויה הזוגית האחרון, שהתקיים כבר בעיצומן של ההתרחשויות) .

אז מה קרה?

פתאום ביום בהיר, בהפתעה, ללא כל התראה מראש, נופל עליך משהו לא פשוט, שצריך להתמודד איתו.
כך קרה לנו. זה התחיל כשכלתי הרגישה לא טוב. חשבנו שזו שפעת. אמרנו לעצמנו - יעבור לה.
אומנם זה קצת שפעת חזקה אבל יעבור. ואז התחילו לה כאבי ראש עזים בלתי נסבלים ובלתי מוסברים שגררו אישפוז לסירוגין עד לאבחנה - דלקת קרום המוח ויראלית.

זה באמת מבהיל!!! אבל היות והיא הייתה מהסוג הטוב יותר אז נרגענו. אמרו לנו שזה עובר תוך 7-10 ימים.
אמרו שזה עובר מהר..אז אמרו...המחלה שלה לא ידעה את זה. היא לא הייתה בשיעור הזה ולא קראה את הספר הנכון . היא החליטה להתנהל באופן עצמאי לחלוטין, כך שכבר לא כל כך ידענו מול מה אנחנו עומדים. חוסר הוודאות זה הדבר הקשה ביותר במצבים כאלה.

כבר אמרתי שאמרו שזה עובר מהר? ..אז אמרו...המחלה שלה לא ידעה את זה. היא לא הייתה בשיעור הזה ולא קראה את הספר הנכון . היא החליטה להתנהל באופן עצמאי לחלוטין וגם בצורה קשה, כך שכבר לא כל כך ידענו מול מה אנחנו עומדים. חוסר הוודאות בחלק מהזמן מול הסבל המתמשך של כלתי היה הדבר הקשה ביותר. זה אחד הדברים הקשים ביותר במצבים מעין אלו.

אשפוז של כמעט חודש בתל השומר כשהיא מתפתלת וסובלת מכאבי ראש שקשה לשאת אותם ונראה שגם לצוות הרפואי לא תמיד היה ברור לגמרי מאיפה הם מגיעים. עוד בדיקות ועוד בדיקות, טיפול שלא עוזר הרבה, הרבה מתח, דאגה, לחץ, וגיוס כוחות לטפל במה שצריך. רק חודש אחרי האשפוז התחיל הטיפול לעזור והורגש שיפור עד לשחרורה מביה"ח.
זו היתה תקופה קשה לכולנו ולקח גם זמן של ההתאוששות. כך גם כלתי שחוזרת בהדרגה לשגרת החיים שלה ועדיין מתמודדת עם שאריות המחלה שלא כל כך מהר רוצה לעזוב.

במצב כזה לומדים הרבה דברים. כמה החיים הם שבריריים ודברים יכולים להשתנות ברגע. כך פתאום. לכן, אנחנו צריכים ללמוד ליהנות מהחיים בהווה כמה שיותר ולעשות היום את מה שאנחנו אוהבים בלי להגיד "מחר כך". מקבלים שוב פרופורציות לחיים. רואים את סדרי העדיפויות שלנו , מבינים עוד יותר את חשיבותה של המשפחה והאנשים בחיינו, קולטים עוד יותר את חשיבות ה"ביחד".
לומדים לעזור ולתמוך אחד בשני, להתגייס ולתרום מזמנך ומכל היכולות שלך על מנת להיות שם איפה שצריך אותך.
זה הזמן שהיחסים נבחנים! לא כשטוב אלא דווקא כשקשה. מגלים ששום דבר הוא לא מובן מאליו. לא הבריאות, לא היחסים, לא הזוגיות,לא המשפחה, לא העבודה, לא החברים, ושצריך להעריך באמת את מה שיש לנו כל רגע ורגע...וגם לבטא ולהגיד את זה אחד לשני. במיוחד, לא צריך להגיע למצבים קשים כדי לבטא אהבה, דאגה, אכפתיות, חום ותשומת לב, הערכה, וכל מה שאנחנו מרגישים.

צריך להפוך את זה לשגרת החיים שלנו ביומיום.
אירועים כאלה הם רק שיעור לחיים ותזכורת שאנחנו צריכים להעריך את מה שיש לנו ולא רק כשיש סכנה ואיום כלשהו שנאבד את זה בגלל בריאות, גירושין, פיטורין וכד'.
תיהנו מהשגרה שלכם. תזכרו - שגרה זה דבר טוב. את התבלינים אתם כבר תכניסו.

ואם אנחנו כבר מדברים על אהבה שצריך לבטא אז ד”ר גארי צ'פמן, שכתב את הספר "חמש שפות האהבה"  מצא שבכל התרבויות בעולם יש 5 דרכים לפיהן אנשים נותנים ומקבלים אהבה. למרות שאולי היינו מעדיפים לקבל את כל 5 הדרכים, יש לכל אחד יש את הדרך שלו, המתאימה לו ביותר לקבל אהבה, ולהרגיש נאהב. 

לכן, ככל שנדע מה היא "שפת האהבה" הנכונה לבן זוגנו (ולדעתי, עם כל היקרים לנו), ונדע לתת לו את האהבה כפי שהוא צריך. כך הוא ירגיש אהוב ומסופק בזוגיות וההיפך. באופן זה הצרכים שלנו כבני זוג, הן הפיזיים והן הרגשיים שלנו יסופקו ברובם וייווצר חיבור רגשי טוב יותר בין בני הזוג, תיווצר קרבה ואינטימיות והקשר הזוגי יהיה עמוק, קרוב, חם, מספק ומהנה יותר.

ואלו הן 5 שפות האהבה לפי ד"ר גארי צ'פמן:

1. מגע פיזי - כל סוגי המגע שיש בהם כדי להביע אהבה, משיכה, תשוקה, חיבה, חום, תשומת לב, געגוע ועוד ועוד. המגע אינו בהכרח יחסי מין. הוא כל מגע של כל אברי הגוף, ויכול להיות חוץ מיחסי מין, חיבוקים, נשיקות, ליטופים על כל סוגיהם, מסז', מזמוז ועוד ועוד.

2. מילים – ישנם אנשים שאוהבים וזקוקים גם לשמוע את אהובם מבטא כלפיהם מילות אהבה, חיבה, הערכה ופרגון, נותן להם מחמאות ומשבח אותם על מי שהם, על מעשיהם, התנהגותם, יכולותיהם , כישוריהם ועוד. המילים הן הזנה לנשמה לעומת מילות ביקורת, קללות, עלבונות או מילים פוגעות הפוצעות את הנשמה. 

3. זמן איכות – אנשים מרגישים נאהבים כשהם מבלים זמן איכות ביחד עם בני זוגם. כל הפעולות המשותפות הגורמות להם התרגשות והנאה רבה. כל המעשים והפעולות שהם עושים במשותף ויוצרות להם חוויות מרגשות המעמיקות את הקשר ביניהם.  

4. מחוות שירות – אנשים מרגישים נאהבים כשבני הזוג פועלים למענם באופן מעשי ומציעים להם את עזרתם המעשית או מעניקים להם מחוות שונות כגון, הצעה לקפה, הכנת אוכל וארוחות, עזרה בביצוע מטלות ומשימות שונות ועוד. 

5. קבלת מתנות – ישנם בני זוג שמרגישים אהובים ע"י בני זוגם כאשר אלה מעניקים להם מתנות והפתעות שונות. זאת במיוחד בגלל השקעת המחשבה, הזמן, המאמצים ולפעמים, גם הכסף שיש במתן המתנה ( המתנות וההפתעות אינן חייבות להיות כרוכות בכסף). לפעמים,  הכוונה שמאחורי המתנה ותשומת הלב הם אלה שמבטאים את האהבה והמשמעות שיש לבן הזוג בלבם של בן זוגם. 

אז קחו את זה כתרגיל ותגידו לבני הזוג שלכם מהי "שפת האהבה" שלכם ומהי הדרך המתאימה והנכונה לכם להרגיש נאהבים על ידם, ותבררו עם בן הזוג שלכם מה היא הדרך המתאימה לו להרגיש נאהב על ידכם.  
ממליצה בחום!

מאחלת לכם שתרגישו אהובים ואוהבים עם כל הלב

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

בזבזת את כל הכסף של הבעל? תפקידי גברים ונשים בניהול כסף וזוגיות

שלום לכם,

ונתחיל בסיפור מהחיים...שיש בו גם משהו משעשע ובו זמנית מייצג בתמציתיות את היחס הרווח אצל רבים לנושא הכסף בין בני זוג וכיצד הזוגיות יכולה להשפיע על הצלחה בניהול כלכלת משפחה בריאה וההיפך.

לפני כשלושה שבועות, כשחזרתי מהשידור הראשון של תוכניתי ברדיו החיים הטובים, הלכתי להירגע מההתרגשות בשוק הפשפשים, הנמצא לא רחוק מהאולפן. כשחלפתי על פניו של סוחר אחד שעמד לפני חנותו ובשתי ידיי שקיות גדולות, הוא ספק שאל, ספק אמר לי בשיא הרצינות: "אז מה, בזבזת את כל הכסף של הבעל? " וכששאלתי אותו בחיוך משועשע "למה לא את הכסף שלי?" הוא ענה שככה זה, כמו אצלו. הוא עובד ואשתו מבזבזת. והוא הוסיף: "אשתי אומרת שאם אני ארגיז אותה, היא לא רק תגהץ את הוויזה, היא גם תכבס אותה".

האיש הזה מייצג תפיסה שמרנית קלאסית שעדיין רווחת גם היום, אצל גברים ונשים רבים כאחד, שהאחריות על פרנסת המשפחה וניהול התקציב המשפחתי השוטף מוטלת בעיקר על כתפי הגברים. בנושא הזה אני מתמקדת היום.

למרות המהפכה הפמיניסטית והשינויים החברתיים בעידן המודרני בחברה המערבית לפיהם, נשים היום הן דעתניות, עצמאיות, חזקות, מובילות, יוצאות לעבודה, רוכשות לעצמן השכלה ומפתחות קריירה מקצועית, באופן מסורתי נשים רבות (לא כולן נוהגות כך) נמנעות מלנהל את התקציב המשפחתי.

הן מעדיפות להיות פסיביות בנושא הניהול הפיננסי של המשפחה, משאירות את נושא הכספים באחריות הבלעדית של בן זוגן, אינן מעורבות בניהול השוטף מתוך תפיסה ש"זה לא בשבילן והן לא מבינות בזה כלום", הוא מבין בזה יותר, והוא יודע יותר טוב, למשל, איזו הלוואה או משכנתא לקחת או איפה כדאי להשקיע את הכסף.

דפוסי ההתנהלות בין בני הזוג בענייני הכספים והחלטות כלכליות הם חלק ממבנה היחסים והקונפליקטים בכלל של הקשר הזוגי והתפיסה שלהם את עצמם ואת הזוגיות ויכולים לבוא לידי ביטוי בכל תחומי חייהם. יחד עם זאת, זה לא בהכרח שדפוסי ההתנהגות של בני הנהוגים בתחום הכספי בהם הגבר דומיננטי, חזק, קובע ובעל השליטה מול אישה פסיבית , לא מעורבת ותלותית יבואו לידי ביטוי בשאר תחומי חייהם.

כאשר זוג צעיר מחליט למסד את הקשר ביניהם הם, לרוב, משתפים, זה את זה בציפיות ובפנטזיות שלהם על הרומנטיקה והאהבה שיהיו להם, כיצד הם יבנו את המשפחה, איך יקראו לילדים שלהם, איך ייראה ביתם וכד' אך בדרך כלל נמנעים מלדבר על הציפיות והצרכים שלהם בניהול המשק הכלכלי של ביתם.

לכל זוג יש הסכם סמוי של ציפיות הדדיות מהיחסים הזוגיים ביניהם, שלא גלוי על פני השטח. אחד הסעיפים השכיחים בחוזה הסמוי שבני זוג רבים מסכימים עליו הוא, למשל, שהגבר יהיה המפרנס העיקרי, יהיה אחראי על כל הניהול הפיננסי השוטף ואילו האישה, למרות שהיא גם עובדת, תהיה אחראית על הבית והטיפול בילדים.

להסכמה הזו יש השלכות על חייהם כזוג, על התפקוד שלהם, באיזו עבודה הם יעבדו ועל היחסים ביניהם, במיוחד אם הם לא מדברים על זה באופן ישיר וגלוי. כך הבעל יחפש כל הזמן להתקדם בעבודתו, ישקיע שעות מרובות ומאמצים רבים בעבודה אפילו כשהוא בבית, לפעמים ייעדר מהבית עקב נסיעותיו לחו"ל הכרוכות בעבודתו , מה שלא ישאיר לו כוח וזמן להיות מעורב ולהשקיע גם בבית ובזוגיות. לעומתו, האישה יכולה להישאר בבית, או תחפש עבודה שתאפשר לה להיות יותר זמינה ונגישה לצרכי הבית והטיפול בילדים.

כתוצאה מכך, יכול להיווצר מצב בו הבעל מרוויח הרבה יותר מאשתו שלקחה על עצמה לעבוד במשרה חלקית או בעבודה ששכרה נמוך ושאר הזמן שלה מוקדש לעבודה בבית ועם הילדים. לאור זאת, לעיתים, הוא מקנה לעצמו זכויות יתר במשפחה ובקביעת ההחלטות על ההוצאות הכספיות של האישה ועל הוצאות הבית בכלל.

מצב זה יכול להיות קרקע פורייה למריבות וויכוחים רבים בין בני הזוג על רקע חוסר השוויוניות שביניהם, חוסר השותפות של שניהם בכל תחומי החיים של המשפחה, חוסר תקשורת גלויה ופתוחה, צרכים לא מסופקים של בני הזוג מהקשר הזוגי ובעיקר, חוסר קרבה ואינטימיות.

אחת האפשרויות כתוצאה מכך יכולה להיות שהבעל ייקח על עצמו את כל האחריות הבלעדית על המשאבים הכלכליים של המשפחה, ינהל אותם בעצמו, ישמור עצמו את המידע, יקבל החלטות לבד ללא התייעצות ושיתוף עם בת זוגו, כשהיא לא מעורבת כלל במצב בבנק, במצב ההכנסות וההוצאות, בחסכונות או בקבלת ההחלטות הפיננסיות.

כאחראי בלעדי שמביא את הפרנסה העיקרית של המשפחה וכשומר על הקיום של המשפחה ומתכנן את עתידה הכלכלי, יכול הגבר לקחת לעצמו גם את הכוח והשליטה על המשאבים הכלכליים וכתוצאה מכך, נוצרת היררכיה ביחסים הזוגיים של מעמד, כוח, סמכות ושליטה.

עקב כך, הוא מצפה מבת זוגו שתדווח לו ושתקבל את אישורו על הוצאותיה. הוצאות או קניות שהאישה עושה בניגוד לרצונו או שנראות בעיניו מיותרות נחשבות על ידו כבזבוז כספים, דבר שיכול לעורר את רוגזו של הבעל על "בזבזנותה" של אשתו וחוסר התחשבותה בהחלטותיו ובמצב הכספי של המשפחה.

לעיתים, אפילו ישנו מצב של הסכמה שבשתיקה שלמרות שיש לה חלק בפרנסת המשפחה ונגישותה לחשבון הבנק, האישה מקבלת את הכסף מהבעל על פי הדיווח שמציגה לו על ההוצאות הנדרשות לה לאותו יום, כאילו מקבלת "דמי כיס". במצב זה האישה יכולה להרגיש נחותה, קטנה וחלשה ומאד תלויה בבעל, באישורו ובהסכמתו להוצאותיה. עליה להסביר לו ולהצדיק את ההוצאות הדרושות ואם אין לה הסבר מוצדק, הוא יכול לכעוס עליה ועלולה להתפתח מריבה ביניהם.

כך היה, לדוגמא, כשאורית (שם בדוי) קנתה לעצמה משקפי ראייה חדשות שמצאו חן בעיניה, לאחר שנשברו לה הקודמות, אך בעלה כעס עליה שהייתה יכולה לקנות משקפיים זולות יותר. בנוסף, הוא פיטר את העוזרת בטענה שזו הוצאה כספית מיותרת וכספים אלו יכולים להיחסך כשאורית תנקה בעצמה את הבית היות וזהו תפקידה ויש לה יותר זמן.

פעמים רבות קורה גם שכשהאישה קונה דבר מה שהיא יודעת כבר מראש שיעורר את רוגזו של הבעל כלפיה, והוא יאשים ויבקר אותה על מעשיה, היא מסתירה את זה ממנו, מחביאה את קניותיה, מציגה בפניו מחיר נמוך בהרבה ממה שבאמת עלה לה, מתארת ש"זו היתה מציאה", "זה ישן, איך לא ראית?" וכד'.

בעצם העובדה שהאישה נשארת ללא מידע, לא מעורבת ולא שותפה שוויונית וללא שותפות בביצוע הניהול הפיננסי השוטף היומיומי, היא הופכת להיות תלויה בבן זוגה ולעיתים, אף נשארת ללא מקורות כספיים, למרות שהיא עובדת ומרוויחה כסף בעצמה.

גם כאשר הבעל אינו מחפש לעצמו כוח ושליטה, כשאשתו אינה מעורבת ושותפה להחלטות, הוא יכול להרגיש שכל כובד האחריות מוטל על כתפיו. כתוצאה מכך, הוא מרגיש לבד בדאגות, בהתלבטויות, בקשיים הפיננסיים ויכול אף למנוע ממנה את המידע על המצב שלהם ועל קשייו בעבודה ובעסקיו כדי לא להדאיג אותה ולא להכניס אותה ללחץ. אין לו עם מי להתייעץ, אין לו על מי להישען והוא לא יכול להרשות לעצמו לשתף אותה בדאגותיו, במחשבותיו וברגשותיו, מה שמשאיר אותו לבד בתוך המתח והלחץ.

לפעמים, בגלל חוסר מעורבותה של האישה בניהול המשק הכלכלי של המשפחה, היא לא רק מאבדת את עצמאותה הכלכלית ואולי גם כספים שנעלמו מעיניה במשך הזמן אלא שכאשר עליה לנהל בעצמה את ענייניה הכספיים, אם בעקבות גירושין או אם בעקבות מות הבעל, היא עומדת מול שוקת שבורה, חסרת ידע, אבודה, חסרת אונים ומבוהלת ועליה ללמוד צעד אחר צעד את הדברים הבסיסיים בניהול עצמאי של חייה הפיננסיים.

ישנם גברים שרק מחכים וישמחו שבת זוגם תישא איתם באחריות הכלכלית ותהיה שותפה להם בביצוע הניהול השוטף, תקל עליהם את הנטל ותהיה שותפה אמיתית לתוכניות, לבעיות ולדאגות, תהווה להם משענת אמיתית, ותסייע במציאת פתרונות בשעת משבר וקושי.

יחד עם זאת, יהיו בני הזוג שיתקשו לשנות את המצב גם אם האישה תחליט להיות שותפה פעילה ומעורבת, כי יתכן, ואחרי הרגל של שנים וצבירת הכוח וההשפעה בידי הגבר, יהיה לו קשה לוותר על הבלעדיות והשליטה על המשאבים הכלכליים של המשפחה.

לכן, השינוי חייב להיעשות בתיאום ובשיתוף פעולה בין בני הזוג מתוך הסכמה והחלטה משותפת לשפר את היחסים ביניהם ולשפר את המצב הכלכלי של המשפחה.

ברור, אם כן, שיחסיהם של בני זוג, שמתנהלים בדפוסים כאלה, יהיו מאופיינים בקונפליקטים רבים, הסתרות, סודות ושקרים, יחסי תלות- עצמאות, ביקורתיות ושיפוטיות רבה, מאבקי כוח ושליטה, תקשורת לקויה וכמובן, כתוצאה מזה יכולים להיות יחסים זוגיים עכורים, ללא קרבה ואינטימיות, ללא כבוד והערכה, מלווים במריבות וויכוחים רבים המשפיעים על כל תחומי חייהם של בני הזוג, כולל יחסי המין. כל אחד מבני הזוג מרגיש לבד בעולמו, וחש כאב ותסכול רב.

זה לא מוכרח להיות כך ! למען היחסים בזוגיות ובמשפחה ושיפור המצב הכלכלי מומלץ לנהוג אחרת !

בשבוע הבא אני אגלה לך את העקרונות איך בעזרת זוגיות מוצלחת אפשר לנהל בהצלחה את המשק הכלכלי של המשפחה.

ולכבוד יום המשפחה...

מתכון למשפחה מאושרת

כוס של אבא וכוס של אימא
כף של אח
כפית של אחות
שקית חיות מחמד
כף חופשות
כוסית כבוד
אחת וחצי שעות פנאי
2 כוסות משחקים
כוס וחצי צחוקים
2 שקיות חיבוקים ונשיקות
100 כוסות אהבה
שקית חיבה

לערבב הכול באהבה, לשים בתנור ב-100 מעלות אהבה ולחכות... והנה זה מוכן.

יום משפחה שמח ומאושר

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

איך למנוע מריבות עם בן הזוג

שלום לכם,

לא פעם קורה שבני זוג רוצים דברים שונים ואף מנוגדים זה לזה לגבי נושא כלשהו.

האם גם אצלכם זה קרה? אני מתארת לעצמי שכן, היות ובני זוג הם בני אדם עם עולמות וצרכים שונים ולכן, אך טבעי הוא שיהיו הבדלים ביניהם והם ירצו דברים שונים.

מה עשיתם? האם התווכחתם או רבתם על כך?

איך פתרתם את זה? לפי מה החלטתם? מי קבע מה יהיה?

לא מעט מריבות וויכוחים רבים בין בני זוג, ואפילו חוזרים על עצמם שוב ושוב, מתגלעים על רקע הרצונות והצרכים השונים שלהם ואף, ההפוכים זה מזה.

האם ניתן למנוע את כל אותן מריבות מיותרות?

כן, בהחלט!

הכנתי לכם סרטון ובו טיפ חשוב על איך למנוע מריבות עם בן הזוג. בסרטון אני מציעה טכניקה מעניינת, לה קראתי "האופציה השלישית", שיכולה לפתור לכם את הבעיה הזו.

כדאי לצפות!





וכמעט שכחתי... השבוע אני מגשימה חלום ילדות! מיום שלישי הקרוב, כל יום ג' ב- 10 בבוקר, אני אשדר תוכנית רדיו משלי באינטרנט במסגרת רדיו החיים הטובים, שקראתי לה "להיות ביחד וגם לחוד".
וואוו, איך אני מתרגשת !!!

בתוכנית אני אדבר על כל הנושאים שמעסיקים אותנו כבני אדם, על זוגיות, משפחה, על התמודדות עם כעסים וגם אחבר אקטואליה, אארח אנשים מעניינים, מטפלים בגישות שונות וכל נושא שיעניין אותי וגם את המאזינים. ניתן יהיה לשלוח אלי שאלות מראש או לעלות לשיחה איתי במהלך השידור בטלפון 077-3000909 .

אני אשמח אם תצטרפו אלי לתוכנית, תעלו שאלות ותגובות, תציעו רעיונות ואפילו, תוכלו להתארח אצלי בתוכנית. מקווה שזו תהיה תוכנית מעניינת ומהנה! שיהיה בשעה טובה ומוצלחת!

שבת שלום

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

היכן שיש אהבה - יש חיים

שלום לכם,

ט"ו באב, חג האהבה, קרב ובא ולכבודו אני אספר לכם דברים יפיפיים שלמדתי מאישה מדהימה, מוארת, מיוחדת במינה, הדי שלייפר, שהשפיעה רבות על חיי האישיים והמקצועיים.
הדי, אמריקאית יהודיה, פסיכולוגית במקצועה, יצאה מגישת האימאגו, (שפותחה ע"י ד"ר הנדריקס עבור זוגות ומטרתה לבנות אהבה מודעת ובשלה) ולקחה אותה למחוזות חדשים של איך להיות בתוך קשר זוגי (וביחסים בכלל) ואיך להפוך אותו ליחסים של אהבה בטוחה, מלאים בתשוקה, קרבה ואינטימיות.

הדי מציינת שלושה דברים מקשרים ובלתי נראים, בין בני הזוג, ובין אנשים בכלל: מרחב, גשר ומפגש. אלו דברים שכולנו מכירים וחיים אותם, אך לרוב, לא יודעים עליהם.

המרחב - הקשר הזוגי חי בתוך המרחב שבין בני הזוג.
מרטין בובר אמר שהיחסים חיים בתוך המרחב שבינינו. לא אצלי ולא אצלך ולא בדיאלוג שבינינו אלא הוא חי במרחב שבו אנו חיים שנינו וזהו מרחב מקודש.

אם אנחנו לא יודעים על המרחב, אנחנו לא יכולים לקחת אחריות עליו ואז אנחנו יכולים, באופן לא מודע, לזהם אותו בקלות. אנחנו שמים את רגשותינו בינינו לבין השני. כשאנחנו לא יודעים על המרחב, אנחנו מזהמים אותו באופן אוטומטי ע"י מילה, מבט, תנועת גוף, תגובה, שאנחנו שמים לא בכוונה במרחב, ואז המרחב מתחיל להיות לא נוח.

כשהמרחב לא נוח, אנחנו מגיבים לאי נוחות וכך הוא נעשה עוד יותר לא נוח ולא בטוח. כשהמרחב לא נוח ולא נקי הוא נעשה מסוכן. כל אחד עושה משהו כשהוא בסכנה. בטעות, רבים חושבים שהתגובה היא כלפינו, אבל, למעשה, התגובה היא לסכנה שבמרחב. כשפועלים בתגובתיות לסכנה, המרחב נעשה עוד יותר מסוכן.

חלק מאיתנו, מגיב לסכנה ע"י התפוצצות של אנרגיה כלפי חוץ, צעקות, תלונות, האשמות, ביקורת וכד' וחלק, מתכנס פנימה בתוך עצמו ומסתגר. עכשיו מגיבים ביחד לזיהום שבמרחב בלי לקחת אחריות על המרחב.
בני האדם לא רוצים להיות במרחב מסוכן ולכן, הם לא רוצים להישאר בו. למעשה, לא עוזבים אחד את השני אלא עוזבים את המרחב המסוכן.

אז איך לוקחים אחריות על המרחב?

הגשר - לקיחת האחריות היא ע"י מעבר על הגשר הקסום הנמצא בין בני הזוג אל העולם של הצד השני. זהו גשר כי כל אחד הוא עם עולם אחר משל עצמו. זו תרבות אחרת, שפה שונה, מוסיקה וקצב אחרים, עולם ומלואו – אחר.

איך עושים את זה?
יושבים זה מול זה, לוקחים נשימה עמוקה, שמים היטב את הרגליים על הקרקע, נושמים עמוק את הרגע, נושמים ומתרכזים ב"כאן ועכשיו", להרגיש את החיים ולהכיר תודה על כך. זוהי התחלה חשובה למסע של מעבר על הגשר.

הגשר חשוב כי עד שלא מבקרים אצל השני, בעצם לא יודעים מי הוא. חושבים שיודעים, אבל בעצם לא יודעים.

לעזוב את העולם שלך ואת כל מה שאתה מכיר ולהיות בשטח לא מוכר בשרות הקשר כדי להכיר את השני זו גדולה ואומץ רבים. המעבר על הגשר זה לתת לשני את התחושה שבאתי להכיר אותך. במודע ובמכוונות עולים על הגשר ושמים בצד את כל מי שאנחנו חושבים שאנחנו, רגשות, אמונות, זהות, סיפורי חיים ובאים כמו מיכל ריק. אי אפשר להביא שום דבר מעצמנו כשעוברים את הגשר לביקור אצל השני.

כשנוחתים בעולמו של השני, פשוט שומעים עם לב פתוח ועם עיניים חדשות וסקרניות. הרפתקת החיים היא לראות את הדברים הישנים עם עיניים חדשות. מקשיבים כאילו שומעים שפה ומוסיקה חדשות. שומעים ע"י חזרה על הדברים (שיקוף) ואז קורה משהו בצד השני.

המפגש - מה שקורה הוא מפגש בין שתי מהויות אנושיות. מבחינה ביולוגית, שתי מערכות לימביות (המערכת הלימבית במוח אחראית על הרגשות) מחוברות ביחד. כשיש מיזוג וחיבור של שני המוחות, מערכת העצבים המרכזית נרגעת.
להיות בקשר כזה נותן לנו את היכולת להיות עם אמפטיה, חמלה והבנה עמוקה לאחר. זה מפגש של שתי נשמות, שתי מהויות אנושיות מלאות עם כל כוח החיים שלהן.

מאחר והחיים מלמדים אותנו כבר בילדותנו, להגן על עצמנו מפני כאב וסכנות, אנחנו בונים סביב המהות הגרעינית שלנו חליפת הישרדות ובטעות, אנחנו חושבים שזה אנחנו.
בתוך חליפת ההישרדות נמצאת המהות הטובה האנושית שלנו והיא מתגלה במפגש.

את המפגש לא רואים אלא מרגישים את האנרגיה הלא מילולית במרחב. שם יש תחושה של קרבה, אינטימיות, חמלה, חופש, קבלה והבנה עמוקה.
זו האהבה המודעת, האמיתית שכולנו כל כך כמהים אליה. ומהאטמה גנדי אמר כבר "היכן שיש אהבה – יש חיים".

מי ייתן וליבכם יהיה מלא באהבה

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

איך ליצור הקשבה אמיתית של הלב

שלום לכם,

אני אפתח היום בתודה גדולה.

כבר זמן מה אני שולחת לכם מידי שבוע מאמר בנושא כלשהו על החיים, על הזוגיות, על יחסים בכלל ועל עצמנו כבני אדם במטרה לפתוח בפניכם עוד דרכים חדשות לחיים טובים ומהנים יותר.

אני שמחה לראות שאתם הולכים איתי לאורך כל הדרך. משמח אותי מאד לראות שיש מישהו בצד השני ואני רואה את זה מהתגובות החמות, האינטליגנטיות והנהדרות של קוראיי הנאמנים. אני מלאת הערכה והכרת תודה לכם על כך. זה לא מובן מאליו.

אז המון תודה!

וכמו שהבטחתי, כהמשך מהמאמר משבוע שעבר, היום נדבר על איך ליצור הקשבה אמיתית מהלב.

דמיינו לעצמכם נהר עם מים חיים צלולים, נקיים, זורמים ושוצפים בשצף קצף בעוצמה רבה. אם לנהר לא יהיו גדות מספיק גבוהות וחזקות שיגבילו את זרימת המים ויכוונו אותם בכיוון הנכון יש סיכוי גדול שכל המים הטובים הללו במקום להועיל ולהביא חיים, יציפו את הבתים והצמחייה, ימיתו את המרעה ושאר בעלי החיים, יהרסו הכול ויטביעו כל דבר שבסביבתם. אך אם גדות הנהר מגבילות את המים ולא מאפשרות להם לזרום לכל עבר אלא בכיוון מסוים, ניתן להשתמש בהם, לשתייה, השקיה, ניקיון וכד'- משמע- חיים.

מי הנהר הצלולים והנהדרים הם כמו הדברים הטובים שיש בקשר הזוגי וביחסים בכלל. אני אתמקד בקשר בין בני הזוג אך בהחלט אפשר ליישם את הדרך להקשבה אמיתית בכל מערכת יחסים או קשר בין בני אדם.
אם לא יהיה מה שישמור על דיאלוג נכון ותקשורת יעילה בין בני הזוג, כל הקונפליקטים, התסכולים, הכאב והסכסוכים שעולים באופן טבעי בקשר, יכולים להציף כל חלקה טובה ביחסים ולהעכירם.

גישת האימגו, שפותחה ע"י ד"ר הארוויל הנדריקס, כדרך לסייע לזוגות לבנות מרחב יחסים בטוח ומספק, מציעה דיאלוג שונה שבו יש הקשבה מסוג אחר- הקשבה של הלב עם נוכחות מלאה של הנשמה בעולמו של בן/בת הזוג.

דיאלוג כזה מתאים לבני זוג או לאנשים הנמצאים בקשר אשר ביחסיהם עלו כעסים, קונפליקטים, מתחים, לחצים, אכזבות ותסכולים, כאב, קשיים ובעיות.

אחת הדרכים הבסיסיות של קשר זוגי, עפ"י האימגו, הינה הקשבה והכלה המבוססות על דיאלוג התכוונותי.
ההתכוונותיות בניגוד לתגובתיות, פירוש הדבר, להיות מודע לתחושת האיום שעלתה במוח הפרימיטיבי ולתחושות הפיסיולוגיות הנלוות לתחושת הסכנה אך לא לפעול ממקום אוטומטי זה אלא להתרכז ולהתמקד בעולם של השני מהחלק של המוח החדש שנמצא מאחורי האונה הקדמית, לשמוע ולהבין את דבריו של השני.

בדיאלוג זה המקשיב פועל מתוך התכוונותיות ומפנה אנרגיה מיוחדת להקשבה אמיתית מהלב למה שעולה מהשני, תוך חזרה ושיקוף דבריו עד לשמיעה מלאה של כל הדברים. עולמו שלו לזמן הדיאלוג מונח בצד כאילו הגיע עם מיכל ריק. זהו שלב השיקוף.

רק לאחר שמוודאים שהמקשיב שמע את כל דבריו של השני אפשר להתפנות לשלב ההבנה, האישוש – דהיינו, לבדוק אם הבנו אותו בדיוק כפי שהוא רצה ומתוך עולמו שלו. חשוב להדגיש כי הבנה זו אינה בהכרח הסכמה וקבלה של הדברים.

עפ"י הדי שלייפר ( פסיכולוגית ומבכירות מטפלי האימגו, שפיתחה והרחיבה את הגישה למקומות ומושגים חדשים), זהו ממש טקס, בו האחד כמו מניח את עולמו על המדף, עובר את הגשר הדמיוני שיש במרחב היחסים שביניהם ובא לביקור בעולמו של השני. כך נוצר מפגש אמיתי של חוויה, של אנרגיה שבאה לביטוי בלי מילים. מרגישים את האנרגיה שיש במרחב.

לפיכך, הדיאלוג אמור להתנהל בין בני הזוג בלבד, בסביבה נעימה, ללא הפרעות של שיחות טלפון, רדיו או טלביזיה, ויש לבחור עיתוי נוח לשני בני הזוג כדי שתהיה להם האפשרות להתפנות לתהליך ולפנות לשם כך אנרגיה פיזית ורגשית.

בני הזוג יושבים קרובים זה מול זה, שומרים כל הזמן על קשר עין. ללא קשר עין אין קשר בכלל. כשהעיניים קרובות הן נעשות טובות ואוהבות. אפשר ורצוי להחזיק ידיים. בקרבה פיזית כזו ממש מתפתחות 'אוזניים ללב', רואים דברים עדינים בנוף הפנים ובלשון הגוף ומתחילות לזרום במרחב היחסים אנרגיות טובות, חמות ורכות.

כדי שתהליך זה יוכל להתבצע חשוב שתהיה נכונות הדדית של בני הזוג להכיר את עולמו של השני תוך עזיבת העולם של עצמו לפרק זמן מסוים ולעבור אל עולם השני מתוך סקרנות, לב פתוח, רחב ואוהב, לראות ולהכיר את הילד הפצוע, את הכאב שלו ומקורותיו.
כמה מדהים לראות כל פעם מחדש כאשר כבר יש מרחב יחסים מטופח, נקי, בטוח ומכיל איך בני הזוג מגלים את הקשר של פצעי הילדות שלהם מן העבר לקשיים והקונפליקטים העולים ביחסים ביניהם בהווה.


דיאלוג כזה שיש בו שיקוף, הכלה והבנה מראה אני- קיים, אתה –קיים, הקשר- קיים.

נוכחותו של בן הזוג או האחר בדיאלוג כזה מהווה מראה עבור האחר וע"י כך הוא מקבל את עצמו דרך בן זוגו.
מראה אמפאטית, מקבלת ומכילה זו מעניקה, למעשה, אישור וקבלה לקיום של האחר ולהיותו כפי שהוא. תחושת הביטחון, הערך והקיום עולים ככל שבן הזוג מצליח להיות נוכח בעולמו של השני בהכלה חמה ומלאה . דהיינו, אם הוא מהווה מיכל חם עבור בן הזוג או בקיצור, "מיכם"(= מיכל חם).

חוויה זו מגבירה את תחושת הביטחון בעצמי ובמרחב היחסים שבין בני הזוג. האנרגיה הופכת להיות חמה וטובה ובמצב כזה הקונפליקטים נמסים.

כדאי לראות את הזמנת בן הזוג לבקר בעולמו הפנימי האינטימי ביותר כזכות גדולה שנפלה בחלקו. זו זכות גדולה ומיוחדת להיות האדם הבלעדי והייחודי שנבחר להיות מוזמן להכיר את מעמקי העולם של השני.
בנוסף לכך, זו גם הזדמנות חשובה לשפר את היחסים בצורה מעמיקה ובו זמנית לאפשר גדילה וצמיחה אישית של כל אחד מבני הזוג .

הדיאלוג ממיס את הקונפליקטים ע"י כך שהוא מסייע לזוג להגיע למקומות הפצועים מן הילדות שלהם ולהבין את דפוסי ההגנה וההתמודדות שלהם, אותם הביאו לנישואין ואשר גורמים להם את הכאב, הסכסוך והמריבות ביניהם. בדיאלוג בני הזוג חווים חוויות מרגשות חדשות ביניהם וכתוצאה מכך, נוצרת אווירה חדשה של חום, התקרבות ואכפתיות.

תהליך זה של התבוננות פנימית, תוך הכלה של בני הזוג אחד את השני, קבלת האחר, הקשבה מלאה, נוכחות בטוחה וחיבור לפצעי הילדות הינו תהליך חשוב מאד בריפוי ההדדי של בני הזוג. הוא איטי ויש לתת לו את הזמן הדרוש.

כאמור, דיאלוג כזה הינו שונה משיחה רגילה והוא נועד רק למצבי המתח והקונפליקט שיש בין בני הזוג. אין זו שיחה רגילה של שאלה ותשובה. הקשבה של הלב דורשת אימון ולימוד מצד אחד, איך לפתוח את דלת עולמך ולשתף בגלוי ובפתיחות את בן הזוג בעמקי נפשך ומצד שני, ללמוד לתת לבן הזוג נוכחות מלאה מבלי לשפוט אותו באמצעות משקפי העולם הסובייקטיבי שלך.

הדיאלוג הזה נראה בתחילה מלאכותי וטכני ויש אלו שמתקשים בו בהתחלה. חלקם מקשיבים רק למילים ומנסים לזכור אותן. התרגול להיות נוכח בהוויה ובאמת לבקר בעולמו של האחר מביא לכך שהמילים כבר מגיעות מאליהן. לכאורה, יש בו משהו מגביל, כמו גדות הנהר, אבל זה בדיוק הדבר שמאפשר את הכלת התסכול ושמיעת האחר במאה אחוז.

לסיום, הקשבה מן הלב היא אומנות ומיומנות שניתן לפתח אותה וללמוד אותה כדרך חיים. היא אומנם מתחילה כדבר מלאכותי, כמו כל דבר חדש אחר, אך משהיא מתפתחת ומופנמת כדרך חיים וכמיומנות של מתן נוכחות מלאה עם הכלה וביטחון, הקשר הופך להיות קרוב ואינטימי, רך ועמוק יותר ומתגלה עולם ומלואו.

לימים טובים של הקשבה מהלב

נ. ב. בימים הקרובים אני אשלח למשתתפי הסדנאות לשליטה וניהול כעסים פרטים חדשים ומפתיעים על מפגשי החיזוק ותחזוק שיפתחו, בשעה טובה ומוצלחת, ביום שישי, ה- 23.7.10. יש הפתעות...!!! אל תחמיצו! זה כדאי...!!!

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי,אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

האם אנחנו מקשיבים באמת אחד לשני?

שלום לכם,

אחת הבעיות השכיחות שיש בין בני זוג, אותה אני רואה הרבה בחדר הטיפול, הגורמת לויכוחים וסכסוכים רבים היא תקשורת לקויה הבאה לידי ביטוי בכך שהם לא באמת מקשיבים זה לזה.
החלטתי לעשות מחקר קטן משלי כי רציתי לראות האם התופעה רווחת גם בקרב האנשים בכלל בשיחות החולין היומיומיות. התחלתי להתבונן בתשומת לב על אנשים סביבי, לראות האם הם מקשיבים זה לזה.

מה שראיתי הרבה (וזה לא היה הפתעה בשבילי כי גם אני נתקלתי בזה אישית לא מעט) הוא לא דיאלוג בין שני אנשים אלא שני מונולוגים שכמעט אין קשר ביניהם כמו שיחת חרשים. כל אחד בעולמו הוא.

ראיתי שרבים אינם מקשיבים בתשומת לב מלאה אחד לשני. הם אולי שומעים את המילים אך הם אינם נמצאים באמת עם דבריו של בן שיחם. הם אינם נמצאים עם נוכחות מלאה בעולמו של זולתם. הם בעיקר, עם עצמם וצורכיהם האישיים בלבד.

כל אחד מדבר את מה שהוא רוצה לבטא ולא תמיד מתייחס לדבריו של השני. העיניים לפעמים מתרוצצות סביב ולא מתמקדות בבן השיח, נראה שחלק מהקשב ותשומת הלב מופנה לקלוט גם את מה שקורה בסביבה וכתוצאה מכך, הקשב הוא חלקי. הם לא באמת בתוך הקשר ביניהם.
כל אחד מרוכז בעצמו, בעולמו, בצרכים שלו וכל מה שהוא רוצה זה רק להתבטא ולהשמיע את דבריו. לעיתים, מתפרצים זה לדברי זה, קוטעים אחד את השני ואף, מרימים את הקול כדי להתגבר על דברי השני.

בדרך זו לא שומעים באמת אחד את השני ובוודאי שכבר לא מבינים זה את זה.

מכיר/ה את המשפט "סליחה שאני קוטע אותך אבל אני חייב להגיד..."? זה לכאורה, מנומס, מבקשים סליחה אבל בכל זאת קוטעים את השני ולא מאפשרים לו לסיים את דבריו. מדוע חייב? מה גורם לו לא לאפשר לשני לסיים? איפה הדחיפות? איפה זה כתוב שמוכרחים, חייבים להפסיק את השני?

כל אחד מבין ואפילו שומע את הדברים מהעולם של עצמו, מזווית הראיה שלו ולכן, כל אחד נשאר בסופו של דבר עם הפרשנות שלו הנובעת מעולמו הנפרד הייחודי, על התנסויותיו מן העבר, מנהגיו, ערכיו, אמונותיו ורגשותיו ואשר נתפסת בעיניו כצודקת ונכונה יותר.

בפועל מתחת לפני השטח כל אחד מנסה להשתלט על השיחה, לקחת יותר מקום, להיות הצודק, הקובע, זה שדבריו נכונים או חכמים יותר ולמעשה, במקום דו שיח של שיתוף והתעניינות מתנהל בשקט מאבק כוחות של שליטה.

הדבר קשה עוד יותר כאשר יש חילוקי דעות בין האנשים או תסכול שעלה ביניהם. אז הקושי עוד יותר גדול כי כאן נכנס עולמם הרגשי של כל אחד מהם. יש הצפת רגשות המקשה עליהם לשמוע באמת ולהבין את עולמו של השני ולבסוף, יכולה להתפתח מריבה או ויכוח המסתיים, לעיתים קרובות, בניתוק מגע, יחסים מתוחים, אווירת כעס המלווה בתחושות תסכול, כאב ובדידות כשהעניין המקורי, למעשה, שגרם לויכוח טרם נפתר ואף החריף עקב השיחה הלא יעילה.

במקום לבטא את הכאב, הפגיעה והתסכול שבעולמו, לקבל ולתת אמפטיה, הכלה, קבלה והכרה כל אחד רוצה לשנות את האחר בהתאם לצרכים של עצמו, לכפות את דעתו ולהכניע אותו. השיחה הופכת למאבק כוח, מעין דו קרב שבסופו של דבר עלולים לצאת ממנו פצועים עוד יותר. וחבל.
שיחה פתוחה וגלויה בין האנשים יכולה לפתור את הקונפליקט בתנאי שיש הקשבה אמיתית לעולמו של השני.

אנו זקוקים להקשבתו של האחר ולשיתופו באירועי החיים השוטפים שלנו בכלל, על כל מגוון חוויותינו ורגשותינו, הן החיוביים והן השליליים.
הקשבה אמיתית מהווה מראה אחד לשני וע"י כך נותנת אישור לקיום ולמהות שלו. אדם עם אישור לקיומו ומהותו הוא אדם מאושר. (אותו שורש א.ש.ר: אישור= אושר)

שגרת החיים יכולה להעלות במרחב היחסים קונפליקטים שונים המעלים רגשות קשים וגורמים לסכסוכים, למצבי מתח וללחץ אותם אנו רוצים לפרוק. אנו רוצים שמישהו יקשיב לנו וייתן מקום לתחושות הכעס, התסכול, הכאב, האכזבה, הפגיעה, העלבון ועוד.

אחד המקורות העיקריים לקושי להקשיב במלוא תשומת הלב הוא הצורך הרגשי לבטא את המהות העצמית, להיות נראה, לקבל הכרה, להרגיש קיים, חשוב, שווה ובעל ערך ומשמעות ולהרגיש ביטחון.

הקושי מתעצם שכאשר עולים כעסים ותלונות שונות זה כלפי זה, האנשים חווים זאת כהתקפה וכאיום על ה'אני' שלהם ואז נדלקת נורת אזהרה במוח (המוח הפרימיטיבי העתיק האחראי על ההגנה והביטחון) המבשרת על סכנה כלשהי, ממשית או רגשית, על העצמי.
כתוצאה מכך, כל אחד מגיב בהתנהגות תגובתית, אוטומטית והישרדותית כדי להגן על עצמו, בד"כ או בדרך של התקפה או בדרך של בריחה. לכן, בשיחה כזו ניתן לראות, לעיתים קרובות, האשמות, ביקורת, שיפוטיות, העלבות, בכי או הסתגרות ושתיקה. במצב זה יש קושי גדול להכיל את העצמי ואת האחר.

רבים רואים בזה רק בעיית תקשורת, אך קשיים אלו בתקשורת נובעים לרוב, מעולמם הרגשי של האנשים המונעים מהם לנהל שיחה גלויה, ישירה ופתוחה ומשפיעים על איכות הקשר ביניהם.

מרטין בובר אמר בספרו "אני – אתה", כי האדם מתעצב ומתהווה מתוך מרחב היחסים הבינאישי ושהתפתחותו תלויה בדיאלוג שלו עם האחר.

כולנו זקוקים להקשבה מלאה של האחר. הקשבה זו מעניקה לנו בחזרה את עצמנו באמצעות האחר המהווה לנו מראה לעצמנו. היא נותנת לנו תחושה שאנחנו קיימים, שאנחנו משמעותיים וחשובים. כאשר הזולת מקשיב לנו בתשומת לב עם נוכחות של מאה אחוז ומגיב בהכלה מלאה באמצעות תגובותיו המילוליות, לשון גופו, הבעות פניו וטון דיבורו הוא מאשר לנו את מהותנו, הווייתנו וקיומנו.
בדרך זו אנו נרגעים, תחושת הביטחון שלנו עולה ואנו יכולים להרשות לעצמנו להיות מי שאנחנו על כל חלקינו כאנשים שלמים (מבוסס על גישת האימגו).

הקשבה חשובה בכל הקשרים בין בני האדם אך במיוחד במערכות יחסים קרובות בין אנשים וקשרים זוגיים. ההקשבה חשובה היות והמציאות מזמנת לנו קרקע פורייה לביטוי ההבדלים שלנו כבני אדם, בתפיסת עולמנו, מנהגינו, ערכינו, אמונותינו, מחשבותינו, רגשותינו, רצונותינו וכד' ומשכך יכולה לגרום גם לחיכוכים ולחילוקי דעות.

לכן, בגלל חשיבותה של ההקשבה המלאה ליצירת שיתוף פעולה, העלאת הביטחון, האמון והאינטימיות ( תלוי ברמת הקירבה) ביחסים עם הזולת, כדאי ומומלץ מאד ללמוד להקשיב מכל הלב, עם כל הנוכחות, להיות בקשר עין, לשמוע את דברי השני במלואם, גם אם עולה תסכול פנימי והצורך להגיב מיידית. יש לנשום עמוק ולחכות עד הסוף. זאת, תוך כדי התבוננות פנימית ומודעות עצמית לתחושות שעולות במהלך הדיאלוג ולהכילם.

כשתעשו זאת, אל תתפלאו אם פתאום יתגלו לעיניכם דברים ועולמות חדשים, שלא ידעתם על קיומם אצל השני ואיזה כוח ועוצמה יש להקשבה שכזו עם כל הלב על איכות הקשר, האמון, הרוך, הקירבה והביטחון שנוצרים במרחב היחסים.

בשבוע הבא אני אביא את העקרונות של איך לקיים דיאלוג מסוג אחר והקשבה של הלב עפ"י האימגו, גישה שפותחה ע"י ד"ר הנדריקס.

בהצלחה ושבת שלום
אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

קנאה בין בני זוג - טוב או רע לזוגיות?

שלום לכם,

"למה לא ענית לי לטלפון?", "לה היית מוכן לעשות קפה..", "מה התגנדרת כל כך?", "מה פתאום ללכת לפאב עם חברים?", "מה חזרת כל כך מאוחר?", "מה זה הלבוש החשוף הזה?", "חייכת אליה יותר מידיי.." ועוד כהנא וכהנא.

סביר להניח שנתקלתם אי פעם במהלך חייכם או בקשר זוגי שלכם או של אחרים במשפטים כאלה או דומים להם.

משפטים אלו יכולים להיות מצד אחד, תמימים המבטאים קנאה טבעית מתוך אהבה לבן הזוג אך מצד שני, כשהם באים בהגזמה, בתדירות גבוהה ומלווים בעלבון ובכעס הם הופכים להיות בעיה בקשר הזוגי ומבטאים, לעיתים קרובות, קנאה מוגזמת בין בני זוג.

יפה ואבי (שמות בדויים) הם זוג נשוי בתחילת שנות ה-30 לחייהם והורים ל-2 ילדים, היא עובדת כאשת שיווק והוא עצמאי, הם דוגמא לזוג שהקנאה המוגזמת וחוסר האמון שביניהם גוררים בעקבותיהם מריבות וסכסוכים רבים וממושכים.

יש לציין, כי הדוגמא מוצגת באופן חד צדדי רק לשם המחשת נושא הקנאה. ברור כי לכל אחד מבני הזוג יש את התרומה שלו לחוסר היציבות ולמריבות הרבות ביניהם.

בכל פעם שאבי יוצא לעבודתו או לסידורים, במיוחד כשיפה עסוקה בבית בהכנות לקראת השבת, היא נכנסת ללחץ ולמתח ומוטרדת במחשבות לאן הוא הולך ומה הוא עושה. כדי להרגיע את עצמה היא מצלצלת אליו פעמים רבות במיוחד אם הוא אינו עונה לה, דבר המעצים את המתח שלה. עד שהוא חוזר היא כבר כל כך כועסת ועצבנית שאין באפשרותה להשתלט על התפרצות הכעס שלה עליו.

לטענתו, לא רק שאיננו יכול לבלות עם חבריו בנפרד אלא הוא אפילו אינו יכול ללכת לעבודה באופן חופשי מתוך ידיעה שצפויה לו התמודדות עם תלונותיה, חקירותיה ושאלותיה שמטרתן לבדוק אם הוא בגד בה או לא.
יפה מבינה את זה בהיגיון אך מפנה את טענותיה לכך שכל המטלות ותפקידי הבית מוטלים על כתפיה בלבד ובזמן שהיא עובדת קשה הוא מבלה בנעימים. לדבריו, היא באה בטענות כלפיו לא משנה כמה הוא עוזר לה בעצמו או מוכן להביא לה עזרה.

היא מצלצלת אליו ללא הרף ובודקת כמה הוא זמין עבורה.הוא כל הזמן צריך לתת לה הסברים מדוע לא יכול היה להיענות לה מיידית או מדוע אחר להגיע הביתה מהעבודה. הוא מרגיש שלא משנה מה הוא יעשה, קודם כל חשוד הוא בעיניה ושום הסבר לא מניח את דעתה. הויכוחים אינם משתנים רק תוכנם הספציפי.

הגם שאין ליפה סיבה עובדתית מציאותית עליה היא יכולה לבסס את חששותיה, החרדה והכאב שעולים בתוכה משתלטים עליה ואז אין מנוס ממריבה קולנית או מריחוק מתוח וטעון בין שניהם. לפיכך, היה צורך לחפש את מקורות החרדה במקום אחר.

מתיאור ילדותה עלה כי אביה של יפה עזב את הבית עוד בהיותה תינוקת עקב בגידת האב באם. במהלך כל חייה שמעה מנשות המשפחה על אביה הבוגדני וראתה את הכאב והפגיעה של אמה. חווית נטישתה ע"י אביה והפנמת הדמות הגברית כנוטשת וכבוגדנית נצרבה עמוק בתוכה כחוויה כואבת ביותר וכמאיימת. תפיסתה הפנימית את הגברים, כפי שהופנמה בילדותה עפ"י דמות אביה, כנוטשים וכלא נאמנים מעוררת בה חרדה רבה המלווה אותה גם בקשר שלה עם בעלה עד כדי כך שאין היא מצליחה לסמוך עליו ולתת בו אמון.
כתוצאה מכך, אין היא "מרשה " לעצמה להיות בקרבה ואינטימיות ביחסים עמו שמא תיפגע שוב ולכן, היא "עומדת על המשמר" ללא הרף.

מן הסתם, תלונותיה הרבות של יפה כלפי בעלה והצגתו כאדם לא אמין נחוות על ידו כשתלטנות והצרת החופש שלו, מעוררות בו כעס ותגובות תוקפניות רבות וגורמות לסכסוכים רבים ומתמשכים ביניהם. אלו אינם מאפשרים לקרבה והאינטימיות ביניהם להתקיים.

בדרך זו נוצר מצב בלתי נסבל של מעגל סגור לפיו, מצד אחד, יפה מגלה כמיהה עזה לקרבה בטוחה, חמה ואינטימית עם בעלה ובו זמנית, היא אינה מאפשרת זאת ע"י קנאתה וחשדותיה התכופים הנובעים מהחרדה שלה מפני כאב הבגידה "הצפויה", המונעים מבעלה להתקרב אליה.
כדי לפרוץ את המעגל הסגור הזה ולתת אמון בבעלה, יהיה על יפה לעבד את הקשר הכואב עם אביה ולעשות הבחנה בינו לבין בעלה, שאינם זהות אחת. רק כשתוכל לראות את בעלה כגבר שונה מאביה וכיישות נפרדת ואת עצמה כבת זוגו ולא כילדה נטושה, בודדה וכואבת, המזדהה עם אמה, תוכל להכיל את חרדתה ולמצוא לעצמה דרכי ויסות והרגעה.

אין ספק שבמבנה יחסים כזה בני הזוג צריכים למצוא ביחד את הדרך להפוך את מרחב היחסים שביניהם לבטוח כדי שהאינטימיות והקרבה הזוגית לא ייתפסו כ"מסוכנות" אלא יהוו מקור לביטחון, הנאה וסיפוק.

בתחילת יצירת הקשר הזוגי, ההתאהבות הרומנטית בשיאה, רוצים כל הזמן להיות ביחד, לדבר, לגעת, לשמוע, לבלות, ההרגשה היא של התרוממות רוח, סנוור קסום ופרפרים בבטן, הכול נראה נפלא, רוצים להרגיש כל הזמן את השייכות אחד לשני, מסתובבים כמו מסוממים עם חיוך מרוח על הפנים.

בזמן ההתאהבות וגם לאחריה, כשיש קשר טוב בין בני הזוג המבוסס על אמון וביטחון, משפטים כמו, "אני רוצה שתסתכל/י רק עלי", "תתרכז/י רק בי", "תהיה/י רק איתי", "אני לא רוצה שתלבשי חשוף כי אני לא רוצה להתחלק עם אף אחד, זה רק שלי" וכד' באים לבטא קנאה אנושית שנחווית באופן חיובי אצל בן הזוג.

בן הזוג יכול לפרש קנאה כזו כמחמאה גדולה "הוא/היא אוהב/ת אותי כל כך שהיא/הוא לא מוכן/ה להתחלק איתי עם אף אחד", "היא/הוא רוצה אותי רק לעצמו/ה", "כמה אני מיוחד/ת וחשוב/ה", "אני אהוב/ה", "אני רצוי/ה", נהדר/ת", "היא/הוא רוצה רק אותי" ועוד ועוד.

דהיינו, קנאה בין בני זוג יכולה להיות נעימה כל עוד היא מאוזנת ולא פוגעת בבן הזוג ובאה מתוך רצון לבטא אהבה, שייכות ושאיפה ל'ביחד'. הקנאה במצב זה יכולה להחמיא למושא הקנאה כמה הוא חשוב, מיוחד, אהוב ורצוי ובכך, אף לתרום ליחסי קירבה ואינטימיות מספקים ומהנים בין בני הזוג.

אך כמו שנאמר בשיר השירים "קשה כשאול קנאה- רשפיה רשפי אש שלהבתיה" (פרק ח' 6) קנאה היא כמו אש. כלומר, אש יכולה להיות משהו חיובי ושימושי, לתת אור ולהשרות חום נעים אך אם לא נזהרים ממנה כראוי היא יכולה להיות מסוכנת, לשרוף ולגרום נזק. כך גם בין בני זוג.

כשהקנאה הופכת להיות מוגזמת ובאה לעיתים מזומנות על כל התנהגות נפרדת ועצמאית של בן הזוג היא מטלטלת בעוצמה את בני הזוג ויחסיהם, יוצרת ויכוחים ומריבות רבות ומערערת את הביטחון בקשר הזוגי.
כשהקנאה המוגזמת באה מתוך מטרה להצר את צעדי בן הזוג ולשלוט בעולמו על מנת להרגיע את החרדה מפני עזיבה ונטישה היא כבר פוגעת בבן הזוג, בחופש שלו ומערערת את המרקם הבטוח במרחב היחסים הזוגי.

זו תופעה שכיחה בקרב זוגות רבים, הגורמת לבני הזוג סבל רב ולסערות רבות בחיי הזוגיות שלהם משום שהיא יוצרת מתח רב ביחסים עקב חוסר האמון התמידי והחשש הקבוע מפני רומן סודי שמנהל בן זוגם מחוץ לנישואין והזוגיות שבעקבותיו עלולה לבוא נטישה.

יש לזכור כי קנאה הוא אחד מקשת הרגשות האנושיים, הלגיטימיים והטבעיים של בני האדם, וכמו ההשוואה שנעשתה בשיר השירים בין רגש הקנאה לאש, קנאה היא רגש מלא באנרגיה ובעוצמה, רגש סוער שיכול להוביל את האדם, לעיתים, למעשים חסרי פשר והיגיון.

כאמור, הקנאה המוגזמת נתפסת בתחילת הקשר כחיזור נעים, כאהבה "כמה הוא אוהב אותי שהוא רוצה אותי רק לעצמו", "הוא זקוק לי" , דבר המגביר את תחושת המשמעות והערך העצמי, החשיבות, תחושה של ייחודיות ומיוחדות של "אני הנבחר".

אולם, עם הזמן הקנאה גוברת וגורמת למחנק אצל בן הזוג מתוך תחושה של דיכוי ושלילת החופש שלו להיות מי שהוא, לפעול ולהתנהג עפ"י ראות עיניו, כשכל הזמן הוא צריך לקחת בחשבון את צורכי בן הזוג, להסביר ולהצטדק על מעשיו כדי להרגיע את בן הזוג המקנא. לפעמים, אף הוא חש אשמה כתוצאה מכך שבן הזוג פגוע, כואב או כועס בעטיו.

קנאה מוגזמת יכולה להתבטא בכל מיני אופנים כגון, דרישה לדיווח שוטף ואף אישור על מעשים ופעולות שונות במהלך היום, טלפונים מרובים במהלך היום וציפייה שתהיה תמיד זמינות והיענות מיידית, הערות וביקורת על לבוש שנתפס כחושפני מידיי, פרובוקטיבי או מיני מתוך חרדה שלא יהיה אטרקטיבי למין השני כמניעת הסכנה להיעזב לטובת מישהו אחר, קושי לקבל עיסוקים ובילויים נפרדים של בן הזוג עם חברים, משפחה או חברים לעבודה, תלונות רבות על התנהגות טבעית ותמימה הנתפסת כחיזור כלפי המין השני, איחורים נתפסים כסכנה ואיום ומעוררים חשדנות לרומן סודי ועוד.

קנאה מוגזמת מאפיינת אנשים עם חרדה גבוהה, בעיקר חרדה מפני נטישה, שאינם בטוחים בעצמם וכדי להפחית את החרדה הם זקוקים שהסובבים אותם ובעיקר, בני זוגם יספקו להם ביטחון ע"י כך שיתנו להם מענה קבוע, זמין ומיידי לכל הצרכים הפיזיים והרגשיים שלהם, מבלי שהם יכולים לראות את הזולת כאדם בפני עצמו, עם עולם וצרכים משלו. תחושת הקיום הפנימית שלהם היא ארעית ומעורערת ובדרך כלל מבוססת על סוג ההתקשרות הראשונית עם הדמויות ההוריות בילדות אשר משפיעה על איכות היחסים הבין אישיים שמפתח האדם עם הזולת בבגרותו.

אנשים אלו חוו בילדותם חסכים בסיפוק הצרכים הבסיסיים שלהם בשלבי התפתחותם המוקדמים, חוסר קביעות של הדמות המטפלת ( בדרך כלל ביחסי אם- תינוק, הוא הקשר הראשוני של האדם) או חוסר עקביות במתן המענים הנחוצים, כך שתחושת הביטחון הפנימית שלהם נפגעה, העולם נתפס אצלם כלא בטוח ויש להם קושי רב ביכולת ההרגעה העצמית ובויסות הגירויים הרגשיים המתסכלים, הנחווים בעולמם הפנימי כמאיימים ומעוררי חרדה.

לא חייבים לחיות כך! אפשר גם אחרת!

עוד על התופעה, על הסיבות וההשלכות שלה על בני הזוג ויחסיהם ניתן לקרוא במאמר המלא

ימים טובים ומאושרים

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי,אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

שנינו ביחד וכל אחד לחוד - בזוגיות ובנישואין

אצל זוגות רבים עולה קונפליקט שכיח עד כמה בני הזוג מאפשרים אחד לשני את החופש להיות ב"ביחד" שלהם בצד ה"לחוד" שלהם כבני אדם נפרדים וייחודיים בעלי זהות עצמית מובחנת ולא רק כחלק מזהות זוגית משותפת. עד כמה הם מאפשרים לשונות ביניהם להתקיים והאם הם מקבלים אותה בהבנה ובכבוד או מנסים לכפות זה על זה את הרצונות והצרכים שלהם על חשבון צרכיו של בן הזוג תוך ניסיון לשנות אותו בהתאם לצרכים של עצמם.

אמר המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן על הנישואין בספרו הנביא: ..."אהבו זה את זו, אך אל תכבלו את האהבה - ותהי ים הומה בין חופי נשמותיכם. מיזגו איש לרעותו, אך אל תשתו מכוס אחת....זמרו וחוללו יחדיו ויגיל לבבכם אך תנו ויהא כל אחד לעצמו, כמיתרי הנבל שלעצמם הם בנגנם יחדיו....". דבריו אלו של המשורר מבטאים באופן ציורי ומופלא כל כך את המשימה המורכבת של בני זוג ביצירת עולם חדש של "ביחד" בזוגיות משותפת ויחד עם זאת, בשמירה על עולמו המיוחד והייחודי של כל אחד מהם.

משאלת הלב של כה רבים מאיתנו היא ליצור אינטימיות, קירבה וקשר עמוק עם בן/בת הזוג שלנו. הכמיהה היא להיות בקשר זוגי המאפשר מרחב יחסים בטוח, מוגן, מספק ומהנה, כזה שנוכל להיות בו מי שאנחנו באופן שלם ושיקבלו אותנו כפי שאנחנו. תחושת קיום, מלאות ואושר אופפת אותנו כאשר מרחב היחסים הזוגי מאפשר חופש להיות מי שאנחנו, נותן מקום לזהות העצמית שלנו, לאנרגיה ולמהות הטבעית שלנו לבוא לידי ביטוי ללא העמדות פנים, הסתרות או הגנות כלשהן. הציפייה היא שבן הזוג יכיל ויעריך אותנו על כל מעשינו, יכולותינו, כישורינו, כוחותינו, רצונותינו, ציפיותינו, רגשותינו, תכונותינו ועל כל מה שיש בנו. הכלה זו נותנת הכרה ותוקף לקיומנו ומאפשרת לנו לקבל ולאהוב את עצמנו.

קיים בנו צורך שבעזרת בן הזוג ובנוכחות שלו בחיינו, נוכל לממש את כל הפוטנציאל הגלום בנו, להגשים את עצמנו וחלומותינו, להגיע להישגים ולהצלחות ושבן הזוג יאהב אותנו גם כאשר אנחנו נכשלים ולא במיטבנו, שנוכל להתבטא בחופשיות מבלי שנחשוש מתגובותיו או ניפגע מרגשותיו הקשים. אחד הגורמים העיקריים המונעים מבני זוג להרשות לעצמם לחשוף את עולמם הפנימי באופן פתוח, ישיר וגלוי בפני בן הזוג הוא החשש מפני תגובתו הכועסת, מהביקורת, מההאשמות ומהשיפוטיות שלו, מהלעג והזלזול ומהפגיעה שלו. מקנן בהם החשש שמא עקב חשיפת החולשות, הפחדים והכאבים הפנימיים בן הזוג יגיב כלפיהם בדחייה, יתרחק מהם ויסתגר בתוך עצמו.

אצל זוגות רבים רווחת תפיסה מוטעית לגבי הזוגיות לפיה ה"ביחד" הזוגי פירושו שהם אמורים להיות ולפעול כל הזמן ביחד, לחשוב, להרגיש ולרצות אותו דבר, כמו להיות אחד ורק ביחד הם חווים את עצמם כשלמים. הבדלים ושונות בין בני הזוג יכולים להיתפס אצלם במשמעות של דחייה, נטישה, חוסר אהבה וחוסר נאמנות ופגיעה בכבוד. הכמיהה הפנטזיונית היא למיזוג מושלם עם בן הזוג שכן רק באמצעות התמזגות כזו בני הזוג יהפכו ליישות אחת, דבר המעניק להם ביטחון שצורכיהם יסופקו במלואם ומרגיע את החרדה מפני דחייה ונטישה והכאב הכרוך בהם. הפנטזיה היא להרגיש שמחה ואושר עילאי רצוף שכל הצרכים מתמלאים ע"י בן הזוג בדיוק ובזמן כפי הצורך. אך מה לעשות שזה קורה רק באגדות ובני הזוג אינם מסוגלים לספק את מלוא הצרכים אחד של השני כי זו משימה בלתי אפשרית. המציאות מורכבת ומגוונת וכוללת מצבים אנושיים רבים המונעים מבן הזוג לענות על הצרכים היות והוא אדם נבדל ושונה עם עולם ייחודי משלו ולעיתים, הרצונות, הרגשות והצרכים שלו עומדים בסתירה לאלו של בן הזוג.

נישואין וזוגיות אינם באים לבטל את האני האינדיבידואלי של כל אחד מבני הזוג, אינם באים לכבול ולשלול את האישיות המיוחדת של כל אחד מהם, רצונותיו וצרכיו אלא באים לאפשר יצירת עולם חדש של "ביחד" בו יש ביטחון, עניין, הנאה וסיפוק ובאמצעות המרחב הזוגי לאפשר את ההתפתחות והצמיחה האישיים וביטוי כל הפוטנציאל הטמון בכל אחד מבני הזוג.

תיאוריות העוסקות בהתפתחות האני מדגישות כי חלק חשוב בשלבי ההתפתחות של האדם במהלך חייו ובעיקר, בילדותו ובשלב גיל ההתבגרות הוא יצירת נפרדות ומובחנות של האדם, בינו לבין משפחתו ובין העולם החיצוני הסובב אותו. האדם מתפתח מהיותו תינוק חסר אונים התלוי באופן מוחלט בהוריו שיספקו את כל צרכיו הפיזיים והרגשיים עד להפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ובשל המכיר בערך עצמו, מאמין ביכולותיו, בכישוריו ובכוחותיו הנפשיים המסוגל לקחת אחריות על בחירותיו בחיים, לתפקד ולראות את עצמו כיישות ייחודית, אינדיבידואלית שונה ונפרדת מהאחרים שקיומה אינו תלוי באחרים.

תהליך זה של התפתחות מתלות מוחלטת וחווית סימביוזה( תחושת מיזוג וחוויה של יישות אחת) בין הילד להוריו עד להגעה לבניית זהות עצמית מובחנת, עצמאית וקבועה תלוי בהתנסויות החיים של האדם עם הוריו והמטפלים בו מרגע לידתו ואופן היחסים וההתקשרות שנוצרו ביניהם. הפנמות של היחסים המוקדמים הן שמשפיעות על תפיסת העולם והעצמי וקובעות את מידת הדיפרנציאציה בין העצמי לאחר. הן אלה שיקבעו את אופן התייחסותו ודרך התנהלותו של האדם עם הסובבים אותו בהמשך חייו הבוגרים.

אלה שבילדותם לא זכו לקבל הכרה ברצונותיהם, בצרכיהם וברגשותיהם, לא זכו להערכה על מעשיהם ופעולותיהם, נדרשו לענות על ציפיותיהם וצרכיהם של הוריהם ואף קיבלו יחס של ביקורת, כעס, שיפוטיות על מעשיהם ואכזבה מהתנהגותם וממי שהם, למדו להגיב ולפעול עפ"י התייחסות הסביבה (כלומר, או לרצות ולספק אותה או למרוד בה), יאבדו את ביטחונם העצמי, את תחושת הערך והמשמעות שלהם, תחושת החופש הפנימי וההכרה ביכולותיהם. למרות שהם מסוגלים לתפקד היטב ולהגיע להצלחה ולהישגים מרשימים בחייהם הם יחושו חרדה בעולמם הפנימי, יהיו מאוימים מתגובת הסביבה, יתקשו להכיל תסכולים והתנהגותם תהיה מותנית ותלויה בתגובות הסובבים אותם.

יש להדגיש, כי התיאור הנ"ל בא לצורך המחשת התהליך בלבד ואין הוא סכמטי כל כך כפי שהוא מתואר כאן. תהליך זה הינו מורכב יותר במציאות ובני האדם נמצאים ונעים על הרצף בין תלות ומיזוג, ה"ביחד" לבין עצמאות ונפרדות, ה"לחוד".
אנשים כפי שתוארו לעיל, יראו בבן זוגם שלוחה שלהם ולא כאדם נפרד ושונה מהם וכתוצאה מכך, יצפו שינהג בהתאם לצרכיהם ורצונותיהם. כל התנהגות נפרדת ועצמאית שלו או מחשבה, רצון או רגש שונה משלהם או מנוגד להם יעורר בהם חרדה פנימית ויאיים על תחושת הביטחון שלהם. עקב כך, הם יכולים להגיב בכעס ותגובה תוקפנית כלשהי או בשתיקה והתכנסות ובריצוי בן הזוג.

כך לדוגמא, אישה שיצאה בשעות הערב לפגישת עבודה עם חברותיה המורות ולא נשאה עימה טלפון נייד קיבלה בחזרתה תגובה זועמת ותוקפנית מבעלה על שאיחרה להגיע הביתה.
סיבות שונות יכולות להיות לתגובה זו, כמו דאגה, קושי להיות לבד, חשש מפני רומן שהיא מנהלת מחוץ לנישואין ועוד. במקום להתמודד ולקחת אחריות על הקשיים שהתעוררו בעולמו הפנימי, במקום לבטא את דאגתו באופן ישיר או למלא את עולמו בתוכן ועניין משל עצמו ולהכיל את היעדרותה של אשתו או לשוחח איתה על רגשותיו באופן ישיר ופתוח הוא האשים אותה, כעס עליה והשליך עליה את הרגשות הבלתי נסבלים עבורו. מיותר לציין, כי תגובה זו גררה אחריה מריבה קשה, ניתוק מגע לכמה ימים והעלתה אצל שניהם תחושות פגיעה, תסכול, אשמה, כאב ובדידות.

אנשים אלו, לדוגמא, ירצו רק לבלות ביחד, לא יאפשרו לבני זוגם לבלות עם חבריהם בנפרד, יהיו תלויים זה בזה, יגלו התנגדות לפעילויות נפרדות של בן הזוג בשעות הפנאי, יראו בבן הזוג אחראי על רגשותיהם ומצב רוחם ואף יצפו ממנו שיפעל לתיקון מצב רוחם. כשבני הזוג יבלו ביחד בחברת חברים, הם יצפו מבני זוגם לשהות בקרבתם רוב הזמן ולא להשאירם לבד, לא יצאו אף פעם לחופשות נפרדות, יאשימו ויבקרו רבות את בני זוגם על כל תסכול וכישלון שלהם שנגרם לתחושתם עקב התנהגותו של בן הזוג ולא ינסו לקחת אחריות על עצמם וחייהם, על התנהגותם, רגשותיהם ועוד.

דוגמא נוספת, זוג שבילה בבריכה במסגרת חופשתם בצפון. היא העדיפה לקרוא ספר והוא הרגיש ממורמר שהיא "לא זוגית" ואינה מקדישה לו תשומת לב כפי שציפה ממנה. בעיניו החופשה הזוגית פירושה היה להקדיש כל הזמן תשומת לב אחד לשני ואילו היא הרגישה אשמה ונחנקת מהציפיות שלו ממנה להיות כל הזמן בעבורו כשאין לה חופש ואפשרות בחירה להיות גם בשביל עצמה.

כל אחד אחראי באופן בלעדי ועצמאי על עולמו ועל רגשותיו. אף אחד לא יכול לגרום לשני להרגיש רגשות כלשהם אם הוא אינו רוצה בכך. המציאות היא מציאות עובדתית אבל איך אנחנו מרגישים לגביה היא בחירה שלנו. אנחנו יכולים להיפגע, להיעלב, לכעוס להתאכזב וכד' ואנחנו יכולים גם לבחור שלא להרגיש כך. מצב רוחנו תלוי אך ורק בנו. אף אחד לא יכול לשים בתוכנו או לקחת מאיתנו רגשות כלשהם אם זה אינו מתאים לנו. אנחנו יכולים להיות בשביל האחר, לתמוך, להכיל, להבין ולעודד אותו אך אנחנו לא יכולים לקחת ממנו כאב, תסכול, עצב, בושה ועוד. למשל, אם בן הזוג פוטר מעבודתו והוא מרגיש תחושת כישלון, בת זוגו יכולה לתמוך בו ולעודדו אך היא אינה יכולה למנוע ממנו את תחושת האכזבה והכישלון שלו מעצמו.

הציפייה לקבל תמיד מבן הזוג מענה קבוע וסיפוק מיידי לכל הצרכים שוללת ממנו את החופש להיות מי שהוא כאישיות נפרדת ומבטלת את עולמו הייחודי על כל רצונותיו, מחשבותיו ורגשותיו האינדיבידואליים. דיכוי האני ורצונותיו של בן הזוג ומרחב הבחירה החופשית שלו פוגע באינטימיות ובקירבה שבין בני הזוג.

במצב זה ה"ביחד" הופך להיות נטל ועול מיותרים לחלוטין ומעורר את הצורך להתרחק מהזוגיות החונקת. שלילת החופש גורמת, לעיתים, אצל בן הזוג תחושות של תלות, חנק, היבלעות, איבוד השליטה והבעלות על המרחב האישי, חוסר ערך וכעס רב וכדי להחזיר לעצמו את המרחב הפרטי שלו הוא עלול ליצור, אפילו שלא במודע, מצבים של מריבה וסכסוך שנותנים לו לגיטימציה להתרחק.

מתן מקום בזוגיות לעולמו האישי של כל אחד מבני הזוג משחררת אנרגיה חיובית ומאפשרת גמישות גדולה של מרחק – קירבה בין בני הזוג, כך שיש הבנה הדדית ורשות אמיתית להתרחק מבלי שזה יגרור אחריו כעס, עלבון, פגיעה, תסכול וכמובן, מריבות וויכוחים.
ככל שיש מרחב של חופש ובחירה בין בני הזוג יש יותר מקום לצמיחה אישית ומימוש הפוטנציאל העצמי, העמקת האינטימיות והקירבה בקשר הזוגי, הפריה הדדית, עניין, ריגוש ושותפות שוויונית מלאת אנרגית חיים, הנאה וסיפוק.

כמה צדק המשורר באומרו "...אך שימו מרחבים בזה היחד ותנו לרוח השמים לחולל בינותיכם...תנו את לבבכם, אך אל יהא איש אחראי ללב האחר, כי רק יד החיים תכיל את לבבכם. עמדו יחדיו, אך אל תהיו צמודים, הן גם העמודים נושאי המקדש ניצבים ולא יגעו, והאלון והאלה – אמיריהם זה בצילה של זו לא יגבהו".