ישנם אנשים שכאשר הם כועסים על מישהו או על משהו, הם פונים לאוכל. הם מחפשים הרגעה והקלה מיידית. האם זה פותר את מקורות וגורמי הכעס? בוודאי שלא! האם זה יוצר בעיות חדשות? בוודאי שכן! השמנה, ייסורי מצפון, אשמה, חרטה, עצב, ייאוש, ביקורת עצמית חריפה עד כדי הלקאה עצמית, עייפות, בריאות לקויה ויחסים עכורים עם הסובבים. מה הם עושים? כן, הם פונים שוב לאוכל וחוזר חלילה עד שנוצר מעגל סגור שקשה לצאת ממנו לבד ללא עזרה מקצועית שתסייע ביצירת שינוי מהותי ומשמעותי בעולם הפנימי.
הכעס שלנו מתעורר בתוכנו, לרוב, כאשר אנו חשים תסכול על משהו שחסר לנו, או משהו שהשתבש בניגוד לציפיותינו , כאשר אנו מרגישים פגיעה, עלבון, חוסר ביטחון, בושה, חוסר אונים, נחיתות, בדידות ועצב, קנאה, ועוד רגשות קשים אחרים.
הכעס עולה גם כאשר אנחנו מרגישים לא מובנים, בלתי נראים, חסרי חשיבות וערך, לא אהובים, דחויים ואף, לתחושתנו, נטושים.
הכעס הוא רגש משני המהווה מכסה לרגשות אחרים שהם, למעשה, המתדלקים והמזינים את הכעס. לכן, חשוב, כדי למנוע תגובת כעס בלתי מותאמת עקב הרגשות הקשים עבורנו, לזהות אותם ולבטא אותם ישירות.
כאשר הרגשות הראשוניים המקוריים מקבלים ביטוי ישיר, גלוי ופתוח, הם משתחררים ואז יש תחושת הקלה ושחרור. בנוסף לכך, כאשר יש רוגע בעולם הפנימי ויודעים כיצד לווסת את המתחים והלחצים ולהכיל את הרגשות שעולים, על כל סוגיהם, אין דחף לכעוס או להתפרץ ואין צורך גם לחפש תחליפים שנותנים אשליה זמנית של סיפוק ומענה על קושי, תסכול, כאב, חסר או ריק.
ישנם אנשים שהרגשות הקשים מעוררים אצלם כאב עד כדי קושי רב להכיל ולשאת אותם בתוכם, מבלי שיש להם רשות פנימית לבטא רגשות בכלל מהסיבות שזה נתפס אצלם כחולשה, כפגיעות או כפרצה שאחרים יכולים לנצל זאת לפגיעה בהם. כל מה שהם רוצים באותו רגע הוא להשתחרר מהם ולהביא לעצמם הקלה.
אך אם יש להם קושי לזהות את הרגשות הללו, ובמיוחד קושי לבטא אותם בצורה ישירה או רצון להימנע מלבוא במגע עם הרגשות האלה, אזי הם מחפשים דרך עקיפה לשחרר אותם כדי להרגיש פורקן והקלה. דרך זו נעשית, לעיתים, באופן לא מודע, ע"י השלכת התחושות הבלתי נסבלות שלהם על אחרים באמצעות הכעס או התפרצויות זעם בלתי נשלטות, באמצעות ביקורת יתר, האשמות, שיפוטיות ותלונות רבות.
ערוץ נוסף שרגשות אלה מקבלים הוא הפניית אנרגית הכעס כלפי העצמי מתוך קושי או איסור פנימי לבטא תוקפנות וכעס או פחד מהכעס, הן של העצמי והן של האחרים, שמא הוא יהרוס את היחסים או יפגע בעצמי או באחר.
הקושי להתמודד באופן ישיר עם הרגשות הקשים שמתעוררים בתוכנו, גורם לרבים להימנע מהם ולהכחיש אותם אך היות ויש תסכול רב, חסך או ריק גדול, יש דחף גדול לספק מענה מיידי כלשהו שירגיע את הכאב.
ישנם אנשים שהדימוי העצמי שלהם נמוך, הם חסרי ביטחון, לא מאמינים ביכולותיהם ובכישוריהם, אינם רואים את הטוב והערך שלהם, הם מרגישים, לעיתים קרובות, בדידות גם כאשר הם נמצאים בחברת אנשים. בחווייתם, חסרה להם אהבה, תחושת עצמאות, תחושת שווי, ערך ומשמעות והם מרגישים את הריקנות שבתוכם.
אחת הדרכים לספק מענה עקיף, להקהות ולטשטש את הכאב והקשיים הרגשיים היא באמצעות אכילה, במיוחד, של מאכלים מתוקים. אכילה, לעיתים, היא ביטוי לקושי שלנו להכיל רגשות קשים, כמו כעס, תסכול, מחאה, או בדידות. האוכל שתמיד זמין לנו, יכול להוות את הפיצוי או הנחמה המדומים להתמודדות עם הרגשות הללו.
הפניה אל האוכל נובעת מהצורך לספק מענה מיידי וקל לכאב שנוצר עקב תחושת חסר או ריק בעולם הפנימי, שנמנעים לגעת בו ולטפל בו בדרך נכונה ולטווח ארוך.
התוצאה יכולה להיות אכילה רגשית שיכולה לבוא לידי ביטוי בהפרעות אכילה כמו התקפי בולמוס של אכילה וכתוצאה מכך, השמנה. כלומר, האכילה שאיננה נובעת מרעב פיזי אלא מרעב רגשי, באה לתת סיפוק ומענים רגשיים ולא הזנה לגוף ושובע פיזי.
זו אכילה רגשית שיש לה תפקיד בעולם הפנימי הרגשי אשר בעקבותיה חשים אשמה על הקושי בשליטה, ייסורי מצפון, חוסר ערך, דימוי עצמי ודימוי גוף נמוכים, הערכה עצמית שלילית, חוסר אהבה וקבלה עצמית, נחיתות ועוד. רגשות אלו הינם חבית אבק שריפה שיכולים בקלות להדליק כעס ובעקבותיו, התפרצות כעס וזעם ללא שליטה. אכילה רגשית באה במטרה לספק תחושת שליטה במקום שאנו הכי חסרי שליטה.
ע"י כך נכנסים לסחרור ולמעגל סגור היות וזה נעשה כבר כהתניה שבמקום לטפל בתחושות המקוריות ובקונפליקטים הרגשיים הפנימיים, בפחדים, בכאבים ובכעסים, פונים לאכילה ולאוכל שייתן נחמה, פיצוי, תחושת שובע ומלאות.
מובן שהאוכל לא נותן את המענה המתאים והסיפוק לקושי הרגשי האמיתי ולכן, הוא נותן רק אשליה רגעית של פתרון ורגיעה זמניים ואז שוב כשעולה קושי נוסף, האוכל הוא המוצא הקל והמוכר, הפתרון והנחמה המיידיים ובדרך זו המשקל עולה.
היה והצלחנו בתקופות מסוימות בחיים "להיכנס למשטר" ולרזות, ללא פתרון יסודי של הבעיות המקוריות שהביאו להשמנה, נחזור ונשמין חזרה. בד"כ , למשקל גבוה יותר מזה שהתחלנו בו את הדיאטה.
הם בדרך זו לא רק שלא פותרים את הבעיה המקורית אלא יוצרים בעיה חדשה והיא השמנה, קושי בפעילות גופנית, עייפות, תסכול רב, ולמעשה, מעצימים את הרגשות הקשים ומגבירים אותם, עד כדי התקפה וכעס על העצמי, שנאה והלקאה עצמית, חוסר קבלה, האשמות עצמיות עד כדי הענשה עצמית וחוזר חלילה, ונוצר מעגל סגור שיש בו מלכוד, שקשה לצאת ממנו, שגורם לבסוף לתחושות חוסר אונים, ייאוש וכישלון.
זו הסיבה שהדיאטות השונות אינן מצליחות לעזור לרבים או עוזרות רק בטווח הקצר וכל קושי, לחץ, מתח או משבר מחזיר אותם לאוכל ולהשמנה נוספת. אמרנו כבר שדיאטות משמינות?
לכן, הפיתרון האמיתי לטווח ארוך הוא לחזור למקורות הבעיה ולטפל בהם טיפול שורש.
חשוב להבין כיצד נוצרו הקשיים, ממה הם נובעים, מה גרם לאדם לבנות דרך התמודדות כזו ולסייע לו לבנות דרך חדשה להתחבר למי שהוא כאדם, על כל האיכויות שלו, ושתהפוך להיות חלק מהמהות הטבעית שלו.
לכעס יש קשר לאכילה באופן נוסף והוא שאחד מגורמי הסיכון המביאים אדם עם "פתיל קצר", בעל נטייה לכעוס בנקל, להתפרצות כעס ללא שליטה, לא בכתובת הנכונה וללא פרופורציות מתאימות, הוא רעב פיזי. אדם עם נטייה כזו יתפרץ ביתר קלות על כל שטות כאשר הוא רעב, עייף, מתוח, עמוס ולחוץ או אם כואב לו משהו מתוך הקושי שלו להכיל תסכולים ולווסת ולהרגיע את הלחצים הפנימיים והחיצוניים שלו. האוכל אומנם מרגיע אותו אך ההתפרצות שנגרמה עקב הרעב כבר הספיקה לפגוע באנשים הקרובים לו ועכשיו למרות השובע הפיזי כבר יש יחסים עכורים, פגיעה, עלבון, ריחוק ומתח.
לכן, רצוי להיות ער למצב הגופני ולצרכים הפיזיים ולספקם בזמן כדי למנוע התפרצויות כעס מיותרות.
לסיום, אפשר וכדאי ללמוד להתמודד באופן יעיל עם הקשיים והקונפליקטים הרגשיים שעולים בעולמנו הפנימי, ללמוד כיצד לספק את הצרכים בדרכים אחרות, להבין את מקורות הקושי, החסר והתסכול וללמוד לנהל אותם מבלי לתת להם לנהל את החיים עם כעס מיותר ותוצאות והשלכות לא רצויות, הפוגעות בבריאותו של האדם ובעולם הרגשי שלו.
אמר כבר הרמב"ם : ראשי תיבות של בריאות הם – "בולם רוגזו, יפחית אוכלו ויגביר תנועתו".
לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור
