" בלב ליבו של הקושי שוכנת ההזדמנות" (אלברט איינשטיין)

כאן ניצור דיאלוג בין אריאלה מלצר כאדם ופסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית, מנהלת מכון רעות לבין הקוראים אודות הקשיים והדילמות של החיים וכיצד להתמודד איתם בהצלחה וביעילות למען חיים טובים, מאושרים,רגועים ומהנים.

נדבר על שליטה וניהול כעסים, על בעיות שבינו לבינה בזוגיות ובנישואין, על קשיים רגשיים, בעיות משפחתיות, טיפול זוגי ועוד.

אהבת? לחץ כאן

‏הצגת רשומות עם תוויות סדנא לשליטה בכעסים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סדנא לשליטה בכעסים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 7 במאי 2012

לאכול את הכעס - כעס ואכילה רגשית

ישנם אנשים שכאשר הם כועסים על מישהו או על משהו, הם פונים לאוכל. הם מחפשים הרגעה והקלה מיידית. האם זה פותר את מקורות וגורמי הכעס? בוודאי שלא! האם זה יוצר בעיות חדשות? בוודאי שכן! השמנה, ייסורי מצפון, אשמה, חרטה, עצב, ייאוש, ביקורת עצמית חריפה עד כדי הלקאה עצמית, עייפות, בריאות לקויה ויחסים עכורים עם הסובבים. מה הם עושים? כן, הם פונים שוב לאוכל וחוזר חלילה עד שנוצר מעגל סגור שקשה לצאת ממנו לבד ללא עזרה מקצועית שתסייע ביצירת שינוי מהותי ומשמעותי בעולם הפנימי.


הכעס שלנו מתעורר בתוכנו, לרוב, כאשר אנו חשים תסכול על משהו שחסר לנו, או משהו שהשתבש בניגוד לציפיותינו , כאשר אנו מרגישים פגיעה, עלבון, חוסר ביטחון, בושה, חוסר אונים, נחיתות, בדידות ועצב, קנאה, ועוד רגשות קשים אחרים.


הכעס עולה גם כאשר אנחנו מרגישים לא מובנים, בלתי נראים, חסרי חשיבות וערך, לא אהובים, דחויים ואף, לתחושתנו, נטושים.


הכעס הוא רגש משני המהווה מכסה לרגשות אחרים שהם, למעשה, המתדלקים והמזינים את הכעס. לכן, חשוב, כדי למנוע תגובת כעס בלתי מותאמת עקב הרגשות הקשים עבורנו, לזהות אותם ולבטא אותם ישירות.


כאשר הרגשות הראשוניים המקוריים מקבלים ביטוי ישיר, גלוי ופתוח, הם משתחררים ואז יש תחושת הקלה ושחרור. בנוסף לכך, כאשר יש רוגע בעולם הפנימי ויודעים כיצד לווסת את המתחים והלחצים ולהכיל את הרגשות שעולים, על כל סוגיהם, אין דחף לכעוס או להתפרץ ואין צורך גם לחפש תחליפים שנותנים אשליה זמנית של סיפוק ומענה על קושי, תסכול, כאב, חסר או ריק.


ישנם אנשים שהרגשות הקשים מעוררים אצלם כאב עד כדי קושי רב להכיל ולשאת אותם בתוכם, מבלי שיש להם רשות פנימית לבטא רגשות בכלל מהסיבות שזה נתפס אצלם כחולשה, כפגיעות או כפרצה שאחרים יכולים לנצל זאת לפגיעה בהם. כל מה שהם רוצים באותו רגע הוא להשתחרר מהם ולהביא לעצמם הקלה.


אך אם יש להם קושי לזהות את הרגשות הללו, ובמיוחד קושי לבטא אותם בצורה ישירה או רצון להימנע מלבוא במגע עם הרגשות האלה, אזי הם מחפשים דרך עקיפה לשחרר אותם כדי להרגיש פורקן והקלה. דרך זו נעשית, לעיתים, באופן לא מודע, ע"י השלכת התחושות הבלתי נסבלות שלהם על אחרים באמצעות הכעס או התפרצויות זעם בלתי נשלטות, באמצעות ביקורת יתר, האשמות, שיפוטיות ותלונות רבות.


ערוץ נוסף שרגשות אלה מקבלים הוא הפניית אנרגית הכעס כלפי העצמי מתוך קושי או איסור פנימי לבטא תוקפנות וכעס או פחד מהכעס, הן של העצמי והן של האחרים, שמא הוא יהרוס את היחסים או יפגע בעצמי או באחר.


הקושי להתמודד באופן ישיר עם הרגשות הקשים שמתעוררים בתוכנו, גורם לרבים להימנע מהם ולהכחיש אותם אך היות ויש תסכול רב, חסך או ריק גדול, יש דחף גדול לספק מענה מיידי כלשהו שירגיע את הכאב.


ישנם אנשים שהדימוי העצמי שלהם נמוך, הם חסרי ביטחון, לא מאמינים ביכולותיהם ובכישוריהם, אינם רואים את הטוב והערך שלהם, הם מרגישים, לעיתים קרובות, בדידות גם כאשר הם נמצאים בחברת אנשים. בחווייתם, חסרה להם אהבה, תחושת עצמאות, תחושת שווי, ערך ומשמעות והם מרגישים את הריקנות שבתוכם.


אחת הדרכים לספק מענה עקיף, להקהות ולטשטש את הכאב והקשיים הרגשיים היא באמצעות אכילה, במיוחד, של מאכלים מתוקים. אכילה, לעיתים, היא ביטוי לקושי שלנו להכיל רגשות קשים, כמו כעס, תסכול, מחאה, או בדידות. האוכל שתמיד זמין לנו, יכול להוות את הפיצוי או הנחמה המדומים להתמודדות עם הרגשות הללו.


הפניה אל האוכל נובעת מהצורך לספק מענה מיידי וקל לכאב שנוצר עקב תחושת חסר או ריק בעולם הפנימי, שנמנעים לגעת בו ולטפל בו בדרך נכונה ולטווח ארוך.


התוצאה יכולה להיות אכילה רגשית שיכולה לבוא לידי ביטוי בהפרעות אכילה כמו התקפי בולמוס של אכילה וכתוצאה מכך, השמנה. כלומר, האכילה שאיננה נובעת מרעב פיזי אלא מרעב רגשי, באה לתת סיפוק ומענים רגשיים ולא הזנה לגוף ושובע פיזי.


זו אכילה רגשית שיש לה תפקיד בעולם הפנימי הרגשי אשר בעקבותיה חשים אשמה על הקושי בשליטה, ייסורי מצפון, חוסר ערך, דימוי עצמי ודימוי גוף נמוכים, הערכה עצמית שלילית, חוסר אהבה וקבלה עצמית, נחיתות ועוד. רגשות אלו הינם חבית אבק שריפה שיכולים בקלות להדליק כעס ובעקבותיו, התפרצות כעס וזעם ללא שליטה. אכילה רגשית באה במטרה לספק תחושת שליטה במקום שאנו הכי חסרי שליטה.


ע"י כך נכנסים לסחרור ולמעגל סגור היות וזה נעשה כבר כהתניה שבמקום לטפל בתחושות המקוריות ובקונפליקטים הרגשיים הפנימיים, בפחדים, בכאבים ובכעסים, פונים לאכילה ולאוכל שייתן נחמה, פיצוי, תחושת שובע ומלאות.


מובן שהאוכל לא נותן את המענה המתאים והסיפוק לקושי הרגשי האמיתי ולכן, הוא נותן רק אשליה רגעית של פתרון ורגיעה זמניים ואז שוב כשעולה קושי נוסף, האוכל הוא המוצא הקל והמוכר, הפתרון והנחמה המיידיים ובדרך זו המשקל עולה.


היה והצלחנו בתקופות מסוימות בחיים "להיכנס למשטר" ולרזות, ללא פתרון יסודי של הבעיות המקוריות שהביאו להשמנה, נחזור ונשמין חזרה. בד"כ , למשקל גבוה יותר מזה שהתחלנו בו את הדיאטה.


הם בדרך זו לא רק שלא פותרים את הבעיה המקורית אלא יוצרים בעיה חדשה והיא השמנה, קושי בפעילות גופנית, עייפות, תסכול רב, ולמעשה, מעצימים את הרגשות הקשים ומגבירים אותם, עד כדי התקפה וכעס על העצמי, שנאה והלקאה עצמית, חוסר קבלה, האשמות עצמיות עד כדי הענשה עצמית וחוזר חלילה, ונוצר מעגל סגור שיש בו מלכוד, שקשה לצאת ממנו, שגורם לבסוף לתחושות חוסר אונים, ייאוש וכישלון.

זו הסיבה שהדיאטות השונות אינן מצליחות לעזור לרבים או עוזרות רק בטווח הקצר וכל קושי, לחץ, מתח או משבר מחזיר אותם לאוכל ולהשמנה נוספת. אמרנו כבר שדיאטות משמינות?

לכן, הפיתרון האמיתי לטווח ארוך הוא לחזור למקורות הבעיה ולטפל בהם טיפול שורש.
חשוב להבין כיצד נוצרו הקשיים, ממה הם נובעים, מה גרם לאדם לבנות דרך התמודדות כזו ולסייע לו לבנות דרך חדשה להתחבר למי שהוא כאדם, על כל האיכויות שלו, ושתהפוך להיות חלק מהמהות הטבעית שלו.


לכעס יש קשר לאכילה באופן נוסף והוא שאחד מגורמי הסיכון המביאים אדם עם "פתיל קצר", בעל נטייה לכעוס בנקל, להתפרצות כעס ללא שליטה, לא בכתובת הנכונה וללא פרופורציות מתאימות, הוא רעב פיזי. אדם עם נטייה כזו יתפרץ ביתר קלות על כל שטות כאשר הוא רעב, עייף, מתוח, עמוס ולחוץ או אם כואב לו משהו מתוך הקושי שלו להכיל תסכולים ולווסת ולהרגיע את הלחצים הפנימיים והחיצוניים שלו. האוכל אומנם מרגיע אותו אך ההתפרצות שנגרמה עקב הרעב כבר הספיקה לפגוע באנשים הקרובים לו ועכשיו למרות השובע הפיזי כבר יש יחסים עכורים, פגיעה, עלבון, ריחוק ומתח.
לכן, רצוי להיות ער למצב הגופני ולצרכים הפיזיים ולספקם בזמן כדי למנוע התפרצויות כעס מיותרות.

לסיום, אפשר וכדאי ללמוד להתמודד באופן יעיל עם הקשיים והקונפליקטים הרגשיים שעולים בעולמנו הפנימי, ללמוד כיצד לספק את הצרכים בדרכים אחרות, להבין את מקורות הקושי, החסר והתסכול וללמוד לנהל אותם מבלי לתת להם לנהל את החיים עם כעס מיותר ותוצאות והשלכות לא רצויות, הפוגעות בבריאותו של האדם ובעולם הרגשי שלו.

אמר כבר הרמב"ם : ראשי תיבות של בריאות הם – "בולם רוגזו, יפחית אוכלו ויגביר תנועתו".

לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור


יום שני, 31 בינואר 2011

למה כל כך חשוב לדעת לנהל את הכעסים ברוגע ובאסרטיביות

שלום לכם,
היום הכנתי לכם סרטון מאד חשוב ובו מיני הרצאה על למה זה כל כך חשוב לדעת לנהל ולהרגיע את הכעסים ביעילות ובאסרטיביות.
כולנו כועסים מידי פעם. זה קורה לכולם וזה אנושי וטבעי.

הכעס מתעורר כשאנחנו מרגישים מותקפים או חווים איום כלשהו, ממשי או רגשי, על עצמנו ועל ה'אני' שלנו.
במצב כזה אנחנו מגיבים אוטומטית לצורך הגנה על עצמנו.

כשהכעס מתעורר בתוכנו, נוצרת אנרגיה שמתעצמת ומחפשת נתיב לפורקן ושחרור.

לא כל אחד יודע ויכול לנהל את הכעסים שלו ברוגע ובאסרטיביות.

לא נולדים עם זה- לומדים את זה!

יש אלו שהאנרגיה שלהם מופנית בעוצמה החוצה ויש אלו שמפנים אותה פנימה לתוך עצמם.
כשהיא לא משתחררת בדרך יעילה, רגועה, מכובדת ואסרטיבית, היא גורמת נזקים ותוצאותיה, לעיתים,קשות על
האדם עצמו, על משפחתו, ועל היחסים שלו עם סביבתו.

אך לעומת זאת, כאשר מנהלים את הכעסים בדרך יעילה, ברוגע ובאסרטיביות הרווח הוא אדיר:

- אפשר להישאר רגוע גם כשמשהו מכעיס או משתבש

- הזוגיות יציבה, רגועה מלאה באהבה, בחום, קרבה ואכפתיות

- יש כבוד והערכה הדדיים בין בני המשפחה

- הילדים גדלים באווירה שקטה, אוהבת מקבלת ומפתחת וגאים בהורים

- כל המהות הטובה של האדם גלויה לעין ומקבלת הערכה וכבוד רבים

- כל אנרגית החיים באה לידי ביטוי באופן חופשי ושלם

- היחסים עם האחרים בסביבה נעימים, רגועים, מספקים ובטוחים

- אפשר להישאר רגועים גם כשנוהגים בכביש

- ועוד

אבל לפעמים המחיר יקר מידיי...

ואם גם לכם נמאס מהמריבות והוויכוחים הבלתי פוסקים..

ואם גם לכם נמאס להתפרץ על כל דבר או לשמור הכל בבטן..

ואם המשאלה שלכם לחיות חיים של שקט ויחסים טובים...

אז הגעתם למקום הנכון. יש מה לעשות!

הסדנא הבאה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה עומדת להיפתח בקרוב מאד, ב-14
בפברואר, ונותרו מספר מקומות בודדים.

הכנתי לכם סרטון ובו מיני הרצאה על למה זה כל כך חשוב לדעת לנהל את הכעסים ברוגע ובאסרטיביות.
כדי לצפות בסרטון, לחצו על הקישור, מלאו את הפרטים ומיד תקבלו גישה לסרטון.

פרטים על הסדנא וסדרי ההרשמה לחץ כאן

אם רוצים, אפשר ללמוד להרגיע את הכעסים ולהרוויח חיים של שקט ויחסים טובים!

שלכם, בדרך לחיים של רוגע ואסרטיביות

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

להתמקד ב"יש" ולא ב"אין" - ממחשבות שליליות למחשבות חיוביות

שלום לכם,
תודה גדולה על כל השאלות הנהדרות שקיבלתי בעקבות בקשתי אודות מהן 2 השאלות הבוערות לך ביותר בתחום שליטה וניהול כעסים (עדיין אפשר לשלוח לי עוד שאלות נוספות, לקישור http://www.reut4u.co.il/asq1.html). זה באמת עוזר לי.
אני מניחה שהשאלות שכבר נשאלו יכולות לייצג גם את אלו שלא שאלו. לכן, אני אאסוף את כל השאלות ואציג את כל האינפורמציה במרוכז כדו"ח מיוחד שאשלח לכם בהמשך.

אז יש לי בשורות טובות... כבר כמענה ראשוני וחשוב לחלק מהשאלות שעלו, אני מעניקה לך את האפשרות לקבל ממני במתנה את הסדרה החדשה בת 20 הטיפים לשליטה וניהול יעיל של כעסים. לראשונה, אני חושפת בכתב כמה טיפים חשובים ומועילים ביותר, שאם מיישמים אותם בקביעות, עקביות ובהתמדה, הם מסייעים להישאר רגועים ולמנוע התפרצות. היכנס לקישור, מלא את פרטיך וקבל מיידית את הטיפ הראשון. http://www.reut4u.co.il/addcustommer3.aspx

ולנושא של היום...

אני בטוחה ששמעתם כבר פעם ואולי יותר על כך שהמחשבות שלנו יוצרות את המציאות ושיש להתבונן ב"יש" במקום ב"אין" אבל ככל ששומעים את זה יותר, מפנימים את המחשבה הזו ובוחרים בה כדרך חיים, כך היא פועלת לטובתנו בכל תחומי החיים. את הדברים אני ממחישה בסיפור ובסרטון מדהים ובלתי נשכח שאי אפשר להישאר אדיש אליו.

המציאות הינה מורכבת ומגוונת ומזמנת לנו אינספור אפשרויות, חלקן טובות יותר וחלקן פחות. הנטייה של רבים מאיתנו היא דווקא להסתכל על מה שאין לנו, על משהו שגורם לנו הרגשה רעה ו"לשכוח" את הטוב שיש בחיינו. באופן זה אנחנו מאבדים פרופורציות ונותנים ל"אין" מקום נכבד יותר ממה שהוא ראוי לו וכך הוא משפיע על מצב רוחנו, על רגשותינו ועל התנהגותנו.

יכול להיות לנו יום מוצלח ביותר אך אם אירע משהו שהעכיר את מצב רוחנו, אירוע זה יכול לצבוע את כל מה שהתרחש בכל היום כולו ולהשתלט על כל תפיסת העצמי ועל כל תפיסת המציאות שלנו כולה והיות ואין זאת המציאות העובדתית, הכול תלוי באופן החשיבה ובזווית הראייה שלנו.

התבוננו ב"יש" ולא ב"אין" שבחיים שלכם. חפשו את הטוב בכל דבר. יש בחייכם הרבה דברים שגורמים לכם נחת, שמחה וסיפוק כמו עבודה, פרנסה, בריאות, הישגים והצלחות ועוד. יתירה מזאת, יש בחייכם אנשים, יקרים ומשמעותיים, שהיחסים עימם חשובים לכם וקרובים לליבכם. התבוננו בחשיבות שלהם בשבילכם ובצורך שלכם בהם בחייכם. שום דבר הוא לא מובן מאליו.

לפעמים, אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות אבל אנחנו יכולים לשנות את ההתייחסות שלנו לגביה וזה עושה את כל ההבדל.

יש לכולנו את היכולת לבחור במה אנחנו מתמקדים, לאן אנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו ואיפה אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו על כל רבדיה, הרגשיים, המחשבתיים, ההתנהגותיים והחושניים שלנו.

אם תשקיעו את עצמכם במחשבות שליליות, ב"אין" שבחייכם, שם תהיה אנרגית החיים שלכם. גישתכם לעצמכם וכלפי המציאות, בה אתם חיים תהיה שלילית בלבד וכך גם תחוו אותה. כתוצאה מכך, תפעלו ותתנהגו מתוך נקודת מוצא שלילית ותראו רק מה לא עובד לכם בחיים. תרגישו כועסים, ממורמרים, אומללים, לא מוצלחים, מקופחים, נחותים, חסרי ערך, חלשים, דחויים, חסרי אונים, חרדים ועוד. זו קרקע פורייה להתפרצויות של כעס, תסכול, בדידות, יחסים קשים וכואבים ואף מחלות ובעיות בריאותיות.

לעומת זאת, אם תפנו את תשומת הלב שלכם ותתמקדו ב"יש", אנרגית החיים שלכם תתמקד בחיובי, דבר שיוביל אתכם לחשוב ולהתנהג כלפי עצמכם וכלפי אחרים והמציאות בכלל באור חיובי. ממקום כזה אתם יכולים לקדם את עצמכם למטרות חדשות ולהשיג הישגים, להצליח במה שאתם עושים ולהיות במערכות יחסים מהנות ומצמיחות.
תוצאות אלו יעניקו לכם שלווה, ביטחון, ערך, משמעות, סיפוק, נחת, אהבה, חיבה, שמחה ועוד. זה תלוי בכם בלבד. זו האחריות הבלעדית שלכם.

אתם יכולים להישאר בשלילי וב"אין", ולעיתים אף יש נטייה להתפתות להישאר שם, זו בחירה, אך מן הסתם תגרמו לעצמכם להישאר בתוך סביבה פנימית וחיצונית עגומה בה יש כאב, סבל ומצוקה רבים. מי אמר שחייבים לחיות כך? יש לכם גם אפשרות אחרת! וזה בידיים שלכם! זה לא תמיד קל אבל בהחלט אפשרי ורצוי. התוצאות שיגיעו לכם שוות את המאמץ.

סגלו לעצמכם חשיבה ואמונה חיובית. גם אם זה לא הנטייה הטבעית האופיינית לכם, אף פעם לא מאוחר להתחיל לאמץ גישה חיובית לחיים.

איפה שאנחנו ממקדים את תשומת הלב שלנו שם אנחנו חיים,
האנרגיה שלנו הולכת למקום ששם תשומת הלב שלנו. בעקבות ההתמקדות במחשבות החיוביות, המוח קולט מסרים חיוביים, מפריש אנדורפינים לגוף (חומרים שהשפעתם מרגיעה) ומערכת העצבים המרכזית נרגעת ויוצרת בתוכנו שלווה, שקט, רוגע ואופטימיות.

והנה הסיפור...

אישה כבת 42 הגיעה לכומר לוידוי ואמרה לו: "אדוני הכומר, הבית שלי מתפרק, הוא ישן ובלוי ולי ולבעלי אין כסף להחליף אותו, הילדים שלנו מתרוצצים כל היום בחוץ ולא מקדישים מספיק זמן לשיעורי הבית שלהם. הרכב שלנו התקלקל ובעלי הביא לי ליום ההולדת כרטיס ברכה וספר..כל כך לא רומנטי..הכול פשוט כל כך רע... אני לא יודעת מה לעשות..."

הכומר יצא מתא הוידויים וסימן לאישה להתקרב אליו, הוציא נייר קטן וסימן עליו נקודה שחורה במרכזו.
- "מה את רואה כאן?", שאל
- "אני רואה נקודה שחורה", אמרה האישה.
- "מה עוד?", שאל הכומר
- "כלום", ענתה.
- "שכחת דבר חשוב", אמר הכומר, "את רואה גם את הנייר?"

האישה חייכה. היא נזכרה שאומנם הבית שלה ישן אבל יש לה בית, היא חשבה על הילדים שמתרוצצים בחוץ כי הם בריאים ומלאי אנרגיה, הרכב התקלקל אבל יש לה רכב שלא כמו לכולם, היא חייכה כשחשבה שבעלה אולי לא בחר את המתנה האידיאלית אבל אכן חשב עליה... והיא בעצם יודעת שהוא מאד אוהב אותה. היא הבינה שלפעמים אנחנו מתמקדים בנקודה השחורה ולא רואים את הנייר עצמו...

אז מתי אתם רואים רק את הנקודה השחורה?
מתי אתם מתמקדים במה שאין?
תפסו את עצמכם במהלך היום כשאתם מתמקדים 'בנקודה השחורה', עצרו לרגע ונסו לראות את 'הנייר'.

כל דבר שנתמקד בו - יגדל.
לכן, עלינו להתמקד בדברים הנכונים והחיוביים, להפנות אליהם את תשומת לבנו ולהעצים אותם.

בסרטון אתם תראו פסנתרנית מיוחדת במינה, מחוננת ומעוררת השראה בעלת... 4 אצבעות בלבד, שתיים בכל יד והמוסיקה שהיא מוציאה מתחת ידיה היא פשוט מופלאה וקסומה.


לימים חיוביים ומלאי אופטימיות
אריאלה
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

יום שישי, 27 באוגוסט 2010

ביקורתיות עצמית - השופט העצמי שבתוכנו

שלום לכם,

אני שומעת מרבים איך הם מתייחסים לעצמם בביקורתיות מחמירה לאחר שטעו, עשו שגיאה, החמיצו משהו או פעלו בצורה שפגעה בעצמם או באחרים. הביקורת העצמית יכולה להיות עוד יותר חמורה במיוחד בתהליך שינוי בו יש באופן טבעי גם מעידות, כשלים, וחזרה על טעויות. "איך עשיתי את זה שוב", "איך טעיתי כך?", "איזה דפוק אני"..."מה לא בסדר בי?", "...אני חסר תקנה...", "שום דבר לא יעזור לי..", "אני כישלון...", "אני לא שווה כלום.." ועוד כהנא וכהנא ולפעמים, אף במילים עצמיות לגמרי לא מעודנות.

לרוב האנשים חשוב להיות "בסדר", להרגיש את עצמם משמעותיים, מוצלחים, חכמים, מוכשרים, בעלי ערך וטובים. אנשים רבים אינם אוהבים את עצמם כשהם טועים או נכשלים. מחשבותיהם הופכות לתוקפניות ואף אכזריות, הם כועסים על עצמם ומפעילים את השופט החמור ביותר שבתוכם. הם מאשימים ומבקרים את עצמם בצורה קשה שהם "לא בסדר" ולמעשה, תוקפים את עצמם מבפנים.
התקפה עצמית כזו מעוררת תחושות של כאב ומצוקה רבים, בדידות, חוסר אונים, ייאוש, כישלון ואפסיות, חוסר ערך ודיכאון, מגבירה את המלכוד ויוצרת מעגל סגור שקשה עוד יותר לצאת ממנו.

הביקורתיות העצמית המחמירה היא סוג של הענשה עצמית. דרך עקיפה להירגע, כי אם אני אעניש את עצמי על המעשה שעשיתי, אני אכפר בכך על מעשיי. זו דרך, לרוב, לא מודעת, להתנקות מרגשות האשמה, ייסורי המצפון , הצער והחרטה הכואבים כל כך.

לרוב, הקול הביקורתי הנשמע מתוך העולם הפנימי הוא הקול של אותן דמויות ראשוניות מטפלות עוד מתקופת הילדות, בדרך כלל ההורים, אשר ביקרו את הילד על מעשיו, התנהגותו, מחשבותיו, רגשותיו ובכך הטילו בו ספק וביקרו אותו על מי שהוא.
ביקורת כזו מערערת את תחושת הביטחון והערך העצמי, לפיה "אני מאכזב כל הזמן כי אני לא מספיק טוב" ואפילו, אצל חלק מהאנשים יכולה להשתרש התפיסה העצמית ש"אני הכבשה השחורה של הבית" במיוחד, אם גם משווים אותו לאחרים טובים יותר.

אנחנו נולדים שלמים במהות שלנו עם כל היכולות שלנו והתרחקנו ממנה כתוצאה מנסיבות החיים שאילצו אותנו למצוא דרכים לשרוד ולהסתגל למצבים מכאיבים ומתסכלים.

אחד התפקידים המרכזיים של ההורים והדמויות המטפלות והאחראיות על הילד הוא פשוט לראות אותו ולהכיר במהות הייחודית שלו כאדם על כל גווניו, יכולותיו, רגשותיו, מעשיו ומחשבותיו. ההורה מצופה לתת הכרה וערך לכל מה שטמון בילד ולהימנע מלהדגיש את מה שאין בו או את מה שעדיין לא התפתח בתוכו.

לעיתים, ההורים או המבוגרים האחרים שבחיי הילד, מנסים לשנות אותו בהתאם לעולמם וציפיותיהם ובמקום לחזק את היכולות הטמונות בו במהות שלו בדרך חיובית, הם מראים לו כמה הוא "לא בסדר", מעבירים עליו ביקורת ומאשימים אותו.
כשהילד סופג ביקורת רבה מהוריו לאורך זמן והוא לא חווה מהם הכרה וערך למי שהוא כאדם ייחודי, היא מחלחלת ושוקעת אט אט בנפשו של הילד וגורמת לו כאב וסבל רב ההולך איתו גם בבגרותו.

כיום, גם כשהוא בוגר ועצמאי הוא מפעיל כבר בעצמו את הביקורת לה הוא הורגל אלא שבמקום לשמוע את הביקורת וההאשמה מאובייקט חיצוני הוא שומע את זה מתוכו בעולמו הפנימי מתוך דפוס אוטומטי לו הוא הורגל להתייחס לעצמו. הוא כבר לא צריך את האנשים שייעשו לו את זה כבעבר, הוא עושה את זה בעצמו. כלומר, כמו שהתייחסו אליו בילדותו כך הוא מתייחס עכשיו אל עצמו בבגרותו.

מסקנה - אל תבקרו ואל תשפטו את עצמכם כשאתם טועים, נכשלים או עושים שגיאות. התייחסו אל עצמכם בחמלה וברכות. תלמדו מהן, תבינו מה גרם לכם לפעול כך כדי שתוכלו לתקן ולשנות את הדרך בעתיד.

אין טעם בביקורת עצמית מחמירה ובהלקאה עצמית על טעויותינו. זהו חלק מהאנושיות שבנו.
זה טבעי לטעות כי מהטעויות שלנו אנחנו לומדים ומתפתחים. בזמן כזה אנחנו זקוקים יותר מתמיד לחמלה מעצמנו. דמיינו לעצמכם את הילד שבתוככם שזקוק עכשיו מכם לחיבוק, נחמה ועידוד ולא עוד ביקורת, שיפוטיות והאשמות.

היו אתם עבורכם ההורה שנותן לכם הכרה להוויה, הערך והמשמעות שלכם, המבין, המכיל, המקבל, המנחם והמעודד שאתם כל כך זקוקים לו.

כשאנחנו סולחים לעצמנו על הטעויות שאנחנו עושים, אנחנו משחררים את עצמנו מרגשות האשמה הכבדים, מהצער והעצב, הייאוש, הכאב, חוסר האונים, החולשה והדיכאון ומחזירים לעצמנו את האנרגיה והחיוניות שלנו. זה יוצר תחושת הקלה, חופש ושחרור.

בדרך החמלה והנחמה העצמית אנו מחזירים לעצמנו את הכוח ואת תחושת הערך שלנו ומשם אנחנו יכולים לתקן את עצמנו.

יתירה מזאת, כשאנחנו לומדים לסלוח לעצמנו ולקבל את עצמנו על חסרונותינו ועל יתרונותינו, אנחנו לומדים גם לסלוח יותר בקלות גם לאחרים ולקבל גם אותם על כל חסרונותיהם ויתרונותיהם.

לסיום, " החמלה היא טבענו העמוק ביותר.. אנחנו זקוקים לחמלה כדי ללמוד לפתח עדינות ורכות אל מול הקשיים והכאבים שלנו, במקום להיסגר מולם בפחד. כך מתרחש הריפוי" . (הלב הנבון/ ג'ק קורנפילד)

כשאנחנו מתייחסים בחמלה לעצמנו, לטעויות, לחולשות, לפחדים, לרגשות ולהתנהגות שלנו אנחנו עוזרים לעצמנו להתחבר שוב למהות השלמה שלנו ולהרגיש את מלוא החיות וכוח החיים שבתוכנו.
או אז אנו לומדים להסיר את המכשולים והמחסומים העומדים בפנינו ולמצוא את הדרך הנכונה והמתאימה ביותר עבורנו ובו זמנית גם ביחסים שלנו עם האחרים. זו הדרך לצמיחה והתפתחות אמיתית להכרה בעצמנו ולמתן רשות ולגיטימציה לחיות בחופש ובשלום וכמובן, ברוגע עם עצמנו וכפועל יוצא, גם עם האחרים.

ותזכורת..

אירועים קרובים:

3.9.2010 - סדנת המשך לשליטה בכעסים "חיזוק ותחזוק -לחזור אל המהות"

20.9.2010 - פתיחת סדנא בסיסית חדשה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה


שבת שלום לכם מלאה בחמלה

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית






יום שישי, 18 ביוני 2010

הבחירה איך להגיב לתוקפנות מילולית- בודהה ושליטה בכעסים

שלום לכם,

הפעם אני מביאה לכם סיפור על בודהה ושליטה בכעסים
שבא גם הוא להמחיש עקרון חשוב, והוא - הבחירה שבידינו כיצד להגיב, במיוחד לתוקפנות מילולית, והאחריות שלנו על ההתנהגות ודרך ההתמודדות שלנו כתגובה לכך .

לפעמים, אנשים שונים במעגלי החיים השונים שלנו, בדרך כלל הקרובים לנו ביותר, מנסים להעביר לנו, לעיתים, במודע ולעיתים לא במודע, מסרים שונים עפ"י תפיסתם ועולמם באמצעותם הם מנסים להפקיד אצלנו את הקשיים והבעיות שלהם, הפחדים שלהם, רגשות אשמה, כעסים, חרדות, תוקפנות ועוד.

הבעיה מתחילה כאשר הדברים קורים באופן לא מודע אצל שני הצדדים וכדרך הגנה מיידית מגיבים אוטומטית וללא זמן לחשיבה או התבוננות. תגובה זו יכולה להיות פוגענית ותוקפנית בהתפרצות של כעס או בדרך התגוננות של הסתגרות, הצטדקות או התרחקות. כתוצאה מכך, יכול להיווצר מאבק כוח המתבטא במריבות קולניות וויכוחים אינסופיים או לחילופין בשתיקה, מתח וניתוק מגע.

דרך ההגנה (הלא מודעת) שבה אדם מייחס תחושות מאיימות או חלקים אישיותיים שלו לאנשים אחרים מכונה השלכה. מושג אחר בפסיכולוגיה נקרא הזדהות השלכתית לפיו, כאשר אדם חווה בתוכו רגשות קשים ודחפים שהם בלתי נסבלים עבורו וקשה לו לשאתם בתוכו כגון, תוקפנות, חרדה, חוסר ביטחון, חוסר אונים, הוא מנסה להשתחרר מהם ואחת הדרכים לעשות זאת היא ע"י השלכת הדחפים והרגשות הללו על האחר. תהליך זה דומה לרצון שלנו להקיא, כדי להביא לעצמנו שחרור והקלה, כאשר יש לנו בחילה.

לדוגמא, אישה שיש לה קושי עם התוקפנות של עצמה, היא חונכה להיות אישה טובה, רכה, עדינה ומתחשבת והיא איננה יכולה לשאת את עצמה כאדם עם תוקפנות. אין לה רשות בתוכה, מסיבות שונות, לבטא את התוקפנות שבה בדרך אסרטיבית, יש בה פחד גדול מהתוקפנות של עצמה ומההרסניות הפוטנציאלית שבה. התוקפנות שהיא חווה גורמת לה לתפוס את עצמה כאדם רע בניגוד למה שחונכה וספגה במהלך חייה.
אישה זו "תזמין" לחייה בן זוג שמפגין תוקפנות בנקל ובסיטואציות שונות בחיי היומיום שלהם היא תעורר אותו לחוות את התוקפנות של עצמו ולבטאה במטרה (לא מודעת) "להפקיד" את התוקפנות שלה אצלו.
אם בן זוגה אינו מודע לתהליך זה הוא יגיב כלפיה בתוקפנות ובעוינות חוזרת. עכשיו היא, לכאורה, משוחררת מהתוקפנות של עצמה, היא חווה את עצמה כאדם טוב ומוצגת בעיני עצמה ובעיני בן זוגה כאישה הנעימה והקורבנית ואילו הוא כאדם תוקפני ופוגע.

יש להניח, שגם אם הוא ילך לטיפול ויתמודד בדרכים אסרטיביות לא פוגעניות עם הכעס והתוקפנות שלו, למרות שחלק בתוכה רוצה אומנם בשינוי הזה, חלק אחר בתוכה ירצה להשאיר אותו תוקפני כדי שימשיך בתפקידו לבטא עבורה את התוקפנות של עצמה. כתוצאה מהאמביוולנטיות הזו היא תפעל בדרכים שונות להחזירו למצב של התנהגות אגרסיבית והתפרצויות כעס.

הפיתרון לכך, הוא העלאת המודעות של שניהם, כל אחד לחלק שלו ולתרומה שלו לקונפליקט. היא - להיות מודעת לדחפים התוקפניים של עצמה וללמוד לקבל אותם כחלק ממנה ולבטא אותם בדרך יעילה. הוא- להיות מודע לתפקיד שלקח על עצמו בהסכם הסמוי שביניהם וללמוד להפריד בין התוקפנות של עצמו לבין התוקפנות של אשתו. דהיינו, ללמוד דרכים חלופיות להתנהגותו התוקפנית ובעיקר, להפסיק לבטא את התוקפנות שלה עבורה. הוא גם יכול להחליט שהוא "מתפטר" מהתפקיד ולא משתף פעולה יותר כי, בסופו של דבר, גם הוא סובל ואינו מרוצה מהתנהגותו ובדרך זו הוא יכול לשנות את המעגל הסגור שביניהם, דבר שיפחית את המריבות ועוצמתן.

ועכשיו לסיפור על בודהה
ושליטה בכעסים - (מאת: לא ידוע / תורגם ע"י עדנה מימון)

כאשר בודהה ישב תחת עץ ההארה, ניגש אליו בחור, אשר שמע כי בודהה היה אדם עם הארה. החליט הבחור לבחון את שליטתו העצמית של בודהה.

עמד הבחור מול בודהה והחל לקללו. הוא השתמש בכל מילות הגנאי הקיימות עלי אדמות – אך ללא הועיל. בודהה לא הגיב.

לאחר זמן מה, התעייף הבחור המקלל והלך לדרכו.
לאחר שהבחור נח, הוא חזר לסיבוב שני של קללות.
הפעם הוא הוסיף קללות על משפחתו של בודהה והטיח בו את כל מילות הפגיעה שיכל להעלות בדעתו.
אך שוב, לא הייתה שום תגובה מבודהה.

הבחור התעייף מאוד, פנה לבודהה ואמר:
"אני קיללתי אותך בכל דרך שיכולתי לחשוב עליה, אך אתה לא החזרת לי כלל וכלל".
בודהה הביט אליו למעלה וענה:
"אם מישהו נותן לך מתנה, אך אתה מסרב לקבלה, אזי, אצל מי נשארת המתנה?"
"אצל האדם הנותן", השיב הבחור.
"אם כך, אני מסרב לקבל את הגידופים שלך", ענה בודהה
הסתובב הבחור והלך.

הסיפור על בודהה מוכיח כי אנחנו יכולים לשמור על עצמנו מפני פגיעות מיותרות, למנוע מעצמנו אי שקט, סערות וקשיים מיותרים בעולמנו הפנימי והחיצוני וע"י אי שיתוף פעולה עם הדפוס ההתנהגותי שמייצר קונפליקט קבוע ניתן גם למנוע סכסוכים מיותרים. זאת ועוד, ע"י המודעות ושינוי התגובה ניתן אף לסייע לבן הזוג לעשות שינוי בעצמו היות ומה שהיה עד כה כבר אינו פועל יותר.
אין טעם לחזור שוב ושוב על דבר שלא פועל. ניתן ללמוד כיצד להתמודד במצבים כאלה.

חשבו על זה, איפה כתוב שכל מה שנותנים לנו או רוצים "להפקיד" אצלנו אנחנו חייבים לקחת? הבחירה אם לקחת או לא היא בידינו.

אז כמו שכבר ששמתם לב, אני אוהבת מצגות וסיפורים מעניינים בעלי מסר כלשהו לחיים שלנו. אם יש לכם כאלה אשמח אם תעבירו אלי כדי שאוכל לעשות בהם שימוש עבור כולם. תודה.

ימים טובים ורגועים

אריאלה
מנהלת
מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

יום שבת, 1 במאי 2010

כוחה של קבוצה בתהליך שינוי – מראות אנושיות

שלום,

מידי פעם אני מקבלת תגובות מיוחדות שממלאות אותי שמחה, סיפוק והתרגשות גדולה.
ללוות מישהו בתהליך שינוי שהוא עושה בחייו היא בעיניי זכות גדולה. וכך קרה גם הפעם.

תגובה זו הנובעת מעומק הלב ומתוארת ברגישות מופלאה, בחום ובהכרת תודה באה להראות לכולנו את חשיבות כוחה של הקבוצה בתהליך השינוי.
אני רוצה להוסיף כי חשיבות זו אינה משמעותית רק בכוח שיש לקבוצה בעלת מטרה משותפת להשגת שינוי אלא גם בכוח שיש ל"ביחד" שלנו כבני אנוש לסייע אחד לשני להתמודד עם הקשיים והמכשולים שיש בחיים בכלל.

לא מעט אני נתקלת בשאלה האם להשתתף בסדנא או להעדיף טיפול פרטני אחד לאחד או בתהייה מה הסיכוי להיעזר במצב כשיש קושי בכלל להיפתח ועל אחת כמה וכמה להיחשף בפני זרים.
לכל דרך לשינוי יש את היתרונות שלה. הדברים שלפנינו מתארים היטב את אחד מיתרונותיה של הקבוצה במסע המשותף בדרך ליצירת השינוי הרצוי.

הדברים המרגשים והאותנטיים של איש יקר זה, שעבר דרך מדהימה בסדנא לשליטה בכעסים, והיצירתיות הרבה בה הם מתוארים הם בעיניי כמו יצירת פנינה מיוחדת (לא סתם הוא הוגדר בסדנא כ"איש הפנינים") שניתנה לנו במתנה לפיה, בכל אחד ואחד מאיתנו טמונה אנושיות מופלאה שיש בכוחה לרפא את האחר.

אז גם לכם מגיעה מתנה זו. אני מביאה לך, להנאתך, את דבריו כלשונם.

"מראות אנושיות"

" במסגרת לימודי למדתי על קבוצות תמיכה והכוח שלהן, אפילו כעת בתור מורה אני מלמד על כך בסוציולוגיה ומביא דוגמאות שונות.
אבל כל זה לא הכין אותי לחוויה המדהימה של לקחת חלק בקבוצה כזו. וזה עוד לפני שאני נכנס לייחודיות של הקבוצה שאני זכיתי להיות חבר בה.

באופן קבוע בסוף כל פגישה לאורך אחד עשר המפגשים, אני יוצא נדהם מהחוויה העצומה, מהכוח ומהעוצמה שיש לקבוצה שעוברת יחד תהליך משמעותי.

ללא ספק העובדה שמדובר בזרים מוחלטים בתחילת הדרך מדגישה עוד יותר את עוצמת ההשתהות מהפתיחות, מהקרבה, הביטחון, תחושת השיתוף ומהיותנו מראות אנושיות.

מה הכוונה? ובכן, אתה יושב לך בסדנא ושומע סיפורים של אנשים שלא הכרת, חלקם מוכרים לך, חלקם מעוררים בך רגשות, חלקם מפתיעים, מרתיעים ואפילו מכעיסים. אבל כולם מציבים לך מראה שבה אתה רואה את עצמך, סיפורך, תכונותיך, יקיריך, רגשותיך ומה לא. אין דבר מדהים מזה, אנשים זרים ואהובים משתפים אותך באנושיות היפה שלהם, ומראים לך את האנושיות שלך. אין דרך טובה יותר ומשמעותית יותר ללמוד על עצמך. דרך שמעוררת בך תהליך של חשיבה, תהייה, ואולי גם של עשייה.

דוגמאות? לא חסר, אספר לכם אחת ובזאת אסיים. באחת הפגישות לקראת הסוף מצאתי את עצמי כועס ונרגז על אחד החברים שלא מצליח להתחבר לרגש שלו ומדבר אך ורק מהשכל והרציונל. ברגע אחד נפל לי האסימון, אני בעצם כועס על עצמי!! אני "צועק" בדרכי השקטה על עצמי!! חברי היקר לקבוצה פשוט היה לי כמראה מדהימה והראה לי את עצמי ועזר לי להבין את התנהגותי שעד לאותו רגע לא הופנמה אצלי.

ברור שלא תמיד זה כל כך ברור וישיר, אבל זה הרעיון. הזכות הנפלאה שיש לנו ללמוד מבני אנוש אחרים על עצמנו בזמן שאנו לומדים עליהם.

זה יישמע קלישאה, אבל אלו באמת רגעי חסד שאנו חווים בסדנא, הזכות שקיבלנו ליהנות מלהיות אנושיים, ולתקשר עם בני אנוש אחרים בצורה שלא מתקיימת לצערנו ביומיום המטורף שלנו בעידן בו אנו חיים.

תודה לכולכם שהייתם לי למראות אנושיות, לימדתם אותי המון, אפשרתם לי להתחבר לעצמי ולהבין שמותר אפילו להרגיש ועוד יותר מזה לבטא את מה שאני מרגיש.

בהצלחה לכולנו בהמשך, ותודה מיוחדת למנחים הנפלאים שלא עושים לנו הנחות. "
חזקו ואמצו,

מתי (אפריל 2010)

כוחו וחשיבותו של ה"ביחד" לסייע ליחיד להתגבר על הקשיים שבדרך ולהתמודד בהצלחה וביעילות בהשגת מטרותיו מקבלים מוחשיות רבה במצגת הבאה. היכנסו למצגת.

אל תהססו לעזור ולהיעזר באחרים. זו לא חולשה. להיפך. בעזרת ההקשבה מהלב, החמלה, ההכלה, הקבלה, הנתינה, תשומת הלב והאכפתיות, תכונות אנושיות שיש בכולנו, אנחנו יכולים לצמוח ולהתפתח במשותף למקומות טובים, משמעותיים ובשלים יותר. אין צורך להתמודד לבד במסע החיים.

ימים טובים ושלווים,

ניתן לשלוח תגובות, מחשבות, למידות, הזדהויות, חוויות וסיפורים אישיים או כל דבר אחר שעולה על רוחכם.

והזדמנות אחרונה....עוד יום אחד נותר(היום!!), בו ניתן להרוויח את ההנחה לסדנא לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה שתיפתח ב- 31 במאי. נותרו עוד מספר מקומות בסדנא. אם הסדנא היא הכתובת שלך או של מי ממכריך וקרוביך, זה הזמן להירשם. חבל להחמיץ! לפרטים לחץ על הקישור.

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

יום שלישי, 27 באפריל 2010

המשקפיים הסובייקטיביות שלנו- זה לא האירוע, זה הפרוש שלנו

שלום,
אמר הפילוסוף היווני אפיקטטוס –
"לא האירועים הם אלו שגורמים לנו להרגשה רעה אלא הפרוש שאנו נותנים לאירועים אלו"

ישנם אירועים רבים בחיינו שהם מציאות אובייקטיבית עובדתית שלרוב, אין לנו שליטה עליה ואנחנו לא יכולים לשנות אותה. אין לנו שליטה על מה שאחרים עושים או אומרים. יש לנו שליטה רק על מה שאנחנו עושים ואומרים או איך אנחנו מרגישים.

אם כתוצאה מאירוע מסוים אנחנו מרגישים הרגשה קשה או לא נעימה היא לא נובעת ממה ש"עושים לנו" אלא היא באה כתוצאה מהפירוש שאנחנו נותנים לו.

פרוש המציאות מבוסס על העולם הפנימי שלנו, התפיסות שלנו את החיים, על מה שעברנו בחיים, על המנהגים וההרגלים שלנו, הנורמות והחוקים, הערכים, דפוסי ההתנהגות שלנו שנוצרו כבר במשפחת המוצא שלנו כילדים ועוד.

הפרשנות שלנו נובעת, הן מהעולם הקוגניטיבי שלנו, תבניות ודפוסי חשיבה והן מהעולם הרגשי ולעתים, השילוב ביניהם. בהתאם למחשבות שלנו המפרשות את האירוע, כך אנחנו מרגישים ומתנהגים.
המחשבות שלנו הן אלה שגורמות לנו להרגיש כפי שאנחנו מרגישים ובהתאם לכך גם התוצאה ההתנהגותית.
מחשבות אלו הן בשליטתנו והן ניתנות לשינוי ובהתאם לכך, גם התוצאות הרגשיות וההתנהגותיות.

גם אם יש במציאות דברים שיש בהם כדי להעלות בנו תחושות בלתי נעימות, הרי שמלבד הפרשנות האוטומטית שמתעוררת בנו, יש לנו גם את האפשרות להביא את עצמנו באמצעות החשיבה (חשיבה חיובית ואף דמיון מודרך) למצב שבו נרגיש טוב.

למעשה, אף אחד לא גורם לנו להרגיש את הרגשות האלה וגם אף אחד לא יכול (כן, כן) כי רק אנחנו אחראים על מה שאנחנו מרגישים. אף אחד לא יכול לשים בתוכנו רגשות כלשהם, לא רגשות קשים וגם לא רגשות נעימים. תארו לעצמכם מישהו שפוטר מעבודתו ועכשיו הוא מרגיש חסר ערך, לא שווה, כישלון, חשש, חוסר ביטחון וכד'. גם אם הוא יקבל הרבה עידוד ותמיכה מסביבתו יתכן וזה לא יעזור כי עדיין הוא יכול להרגיש בתוך עצמו לא שווה, כישלון אולי אשמה ועוד. הוא צריך לעבור את התהליך בתוך עצמו כדי להחזיר לעצמו את תחושת הביטחון והערך.
גם מישהו, למשל בדיכאון, לא ניתן לקחת ממנו את הדיכאון ולהכניס לו שמחה. זה לא אפשרי.

כל אחד יכול לפרש את אותו אירוע בצורה שונה. הכול תלוי בזווית הראייה של כל אחד.

בוא/י נדגים את זה בתרגיל קטן...

דמיין/י לרגע שאת/ה ובן/בת זוגך או מישהו אחר מתבוננים על אותה קופסת טישו. אחד מכם מסתכל מן הצד של הפתח בו מציץ ניר הטישו ואילו האחר מסתכל עליה מהצד האחורי שלה ללא הפתח.

האם אתם מתארים את הקופסא בדיוק באותה הצורה?

בוודאי שלא!! מה שיש בצד האחורי שונה לחלוטין מן הצד הקדמי של הקופסא ועדיין אתם לא רואים את כל צידיה. זאת ועוד, כל אחד מכם יתאר אותה מזווית הראייה שלו, עפ"י סגנונו האישי ואוצר המילים שלו. לעיתים, זה אף יכול להישמע כאילו כל אחד מתאר חפץ אחר.

האם יש תיאור אחד נכון? ברור שלא!
כל אחד מתאר את מה שהוא רואה מהזווית שלו. עכשיו, לכאורה, הם יכולים להתחיל להתווכח מי צודק יותר ומי תיאר נכון יותר את ה"קופסא" (כסימבול למציאות) אך קיימת גם האפשרות שהם ישתפו פעולה ויעזרו אחד לשני להרחיב את אפשרויות ההתבוננות ולראות כמה שיותר זוויות ראיה לעניין.

כך בדיוק הדבר גם בזוויות הראייה השונות של המציאות. לכן, אין נכון אחד! כל אחד רואה את אותם הדברים מהמשקפיים שלו ומהפרשנות הסובייקטיבית שלו הנובעת מתוך עולמו האישי.

המצגת הבאה ממחישה היטב את הדברים. היכנס/י למצגת

דוגמא לפירוש אירוע שגורם להרגשה רעה הוא סיפורה של גילי (שם בדוי ), בחורה צעירה, נאה, מוכשרת ונבונה. אמה של גילי הייתה צריכה להכין תיאור בכתב של בני המשפחה. לפני מסירתו של המסמך היא העבירה אותו לגילי על מנת שזו תבדוק את ניסוחו ותתקן את שגיאות הכתיב שבו. כשקראה גילי את התיאור שלה ושל אחיה הצעיר ממנה היא חשה עלבון, פגיעה, חוסר ערך ולא שייכת.

אז מה כתבה האם על שניהם שגרם לגילי להיעלב ולהיפגע?
על האח היא כתבה בין היתר "...חייל, מנהיג, חברותי, מקובל, טוב לבב..." ועוד. את גילי היא תיארה
כ "..סטודנטית (במקצוע שדורש חוכמה והשקעה רבה- א.מ), אוהבת לאפות, שומרת מרחק, אוהבת את המרחב הפרטי והעצמאי שלה..." ועוד.
האם יש משהו פוגע בתיאורה של האם? אם גילי נעלבה מהתיאור, האם אמה העליבה אותה?
לא בהכרח.

עלבונה של גילי נבע, למעשה, מהפרוש המוטעה שהיא נתנה לדברי אמה על רקע היחסים והמבנה המשפחתי כפי שהם נתפסים בחוויה הסובייקטיבית שלה ולאו דווקא כי האם העליבה אותה.
עוד מילדותה נתפסה גילי בעיני המשפחה כילדה טובה, אחראית, חרוצה, עוזרת לכולם, רצינית, מסורה ומשפחתית. ככזו היא נתבקשה כבר מגיל צעיר לקחת על עצמה תפקידים רבים שיש בהם אחריות, בעיקר בעזרה לאמה בכל מיני מצבים ועזרה במלאכות הבית. היה ברור לכולם שכשצריך עזרה במשהו אפשר לפנות לגילי. לעומתה, האח נתפס תמיד כילד הקטן בבית שצריך תמיד לדאוג לו ועכשיו כשהוא חוזר לחופשות מהצבא, כל בני הבית מתגייסים כדי לפנק אותו, נוסעים לקחת אותו מהבסיס ומכינים לו את האוכל שהוא אוהב.

למרות אהבתה הגדולה לאחיה היא חשה קנאה ביחס, בדאגה ובטיפול שהוא מקבל מההורים כשלעומתו, אותה רואים כאחת שלא צריך לפנק היות והיא יכולה לדאוג לעצמה. כדי להרגיש שוות ערך לאחיה היא רוצה לקבל מהוריה בדיוק את אותו היחס והאכפתיות כפי שהוא מקבל.

סיבה נוספת שהעצימה את העלבון היא התפיסה הערכית שלה לפיה, להיות מנהיג, מוקף בהרבה חברים, מקובל וכד' נחשב בעיניה יותר מאשר להיות תלמידה חכמה ומצליחה, אוהבת לאפות ואוהבת את המרחב הפרטי והעצמאי שלה. כתוצאה מכך, היא מרגישה פחות מוצלחת ופחות מוערכת מאחיה.

לא כאן המקום להתייחס למשמעויות של מבנה היחסים והתפקידים במשפחה והשלכותיהם על גילי אך
ניתן לראות בבירור כי הם מונעים ממנה עדיין לראות את ההערכה הרבה שבני המשפחה ובעיקר אמה רוחשים לה. עצם פנייתה של האם לעזרה מגילי מצביעה על כך שהיא רואה את כל איכויותיה, כישוריה ושהיא סומכת עליה.

היות וגילי עוברת תהליך של גדילה היא מצאה את הכוח שבתוכה לפנות לאם ולשתף אותה ברחשי ליבה. בשיחה הסתבר לה שאמה הדגישה את לימודיה כדי להראות איזה חכמה בתה, כמה היא יצירתית ומוכשרת כשהיא אופה עוגות כל כך מיוחדות וטעימות ושיש לכבד את המרחב הפרטי שלה כאישה צעירה המתחילה לצאת לחיים עצמאיים משלה.

לו גילי הייתה מכירה באיכויותיה הרבות כשוות ערך לאלו של אחיה, למרות השוני שביניהם, ורואה את ההערכה הרבה של בני משפחתה כלפיה, תחושת הערך העצמי שלה הייתה גוברת, העלבון היה נמנע והיא הייתה מצליחה ליהנות ולרוות נחת מתיאורה של אמה אותה.

לסיום, כשאנחנו נתקלים באירועים שמעלים בנו תחושות בלתי נעימות מומלץ מאד להישאר עם עיניים פתוחות ומפוכחות ולמרות מה שאנחנו מרגישים, לבדוק בתוך עצמנו אולי אנחנו טועים והאם זו האפשרות היחידה כפרוש לאירוע או לחפש פרושים נוספים שיכולים לסייע לנו להרגיש אחרת..

קריאה מהנה ופוריה!

ותזכורת אחרונה....

נותרו רק 4 ימים לסיום מבצע ההנחה, לפיו כל מי שירשם לסדנא לשליטה בכעסים עד 2.5.100 (כן, הוארך ביום כי ה-1 בחודש יוצא שבת) ישלם פחות עבור הסדנא.

מי שמעוניין, חבל שיפספס! לפרטים היכנס/י לקישור.
העבירו גם לחבריכם ולקרוביכם שלדעתכם יכולים להיעזר בסדנא.

ימים טובים ורגועים

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

יום שישי, 23 באפריל 2010

ביקורת יתר בין בני זוג והשפעותיה על הזוגיות

אחד הדברים ההרסניים ליחסים תקינים בין בני זוג היא ביקורת יתר המופנית האחד כלפי השני.
הביקורת יכולה להיות על כל דבר, על מה שבן הזוג עושה, על מה שהוא חושב, על רגשותיו, רצונותיו, על תנועותיו, על איך הוא מתלבש או מדבר, מה הוא אומר ואיך ועוד ועוד.

יש להדגיש ולסייג מראש את הדברים כי כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו בצורה זו או אחרת, תוך כדי קריאת המאמר, פעם בצד המבקר ופעם בצד המבוקר אך השאלה היא תכיפות הביקורת, הכוונה שיש בה, הדרך בה היא מתבטאת ונאמרת והקונטקסט של איכות היחסים הזוגיים. מאמר זה מתייחס, בעיקר, לביקורת בין בני זוג (מגברים ונשים כאחד), הקיימת כדפוס התנהגותי קבוע במרחב היחסים הזוגי, המופיעה בתדירות גבוהה ושכוונתה לנזוף, להאשים, לתת הוראות ולהשיג שליטה על בן הזוג.

ביקורתיות כזו הבאה באופן עקבי ותכוף במהלך החיים היומיומיים השוטפים שוללת, למעשה, את כל המהות ותחושת הקיום של בן הזוג ושואפת לשנות אותו. באמצעות הביקורת הקבועה ישנו ניסיון להשתלט על עולמו ונפשו של בן הזוג ולקבוע לו מי הוא יהיה ואיך הוא יתנהג בהתאם לרצונות והצרכים האישיים של בן הזוג הביקורתי.
בן הזוג הביקורתי רואה את דרכו כדרך היחידה המוצלחת, הצודקת והנכונה ואינו רואה את האפשרות שיש דרכים נוספות אחרות, מוצלחות לא פחות אך שונות, להתבוננות, להתנהגות, לחשיבה וכיו"ב. כל סטייה מדרכו, כפי שהוא רואה אותה כנכונה, גוררת אחריה כמעט באופן מיידי ביקורת, כעס, האשמה ושיפוטיות.

ביקורת מתמדת, אפילו על דברים פעוטים, מעבירה לבן הזוג מסר קבוע, שהוא כבן אדם "לא בסדר" והוא צריך להשתנות להיות מישהו אחר. הוא מבין כי בן זוגו אינו מקבל אותו כפי שהוא דבר שגורם לו לתחושות קשות של דחייה, חוסר אונים, עלבון ופגיעה, בדידות, תסכול, כעס, חוסר ערך ומשמעות, ייאוש וחוסר ביטחון.
הביקורתיות הקבועה והמתמשכת המנסה להשיג שליטה על עולמו של בן הזוג מחלחלת אט אט בנפשו, ובדרך איטית, הדרגתית ולפעמים, אף סמויה, היא הורסת את נפשו.

בן הזוג המבוקר חווה את הביקורת המופנית כלפיו כהתקפה קבועה על העצמי שלו, אשר גם אם הוא מנסה לרצות את בן זוגו הוא אינו יכול להצליח היות וזו משימה בלתי אפשרית עבורו משום שהוא לא יכול באמת לשנות את מי שהוא. הוא יכול לשנות פה ושם התנהגויות מסוימות אך לא את המהות שלו ואת עולמו הפנימי וגם לא את תכונותיו האישיות.

יתכן קשר זוגי שבו רק אחד מבני הזוג ביקורתי מאד והשני מנסה לרצותו אך קיימת גם האפשרות ששני בני הזוג מבקרים ללא הרף זה את זה.
בשני המצבים הביקורת משפיעה על הקרבה והאינטימיות בין בני הזוג, מרחיקה אותם אחד מהשני ויכולה לעורר ויכוחים וסכסוכים רבים בין בני הזוג אשר גורמים לניכור ביניהם והימנעות מכל גילויי חיבה מילוליים ופיזיים ואף, מיחסי מין.

ביקורת מתמשכת וקבועה מעבירה מסר קבוע לבן הזוג, גם אם לא במילים ברורות, "אני טוב ומוצלח יותר ממך", "אני יודע טוב יותר מה נכון ומה צריך", "יש דרך אחת והיא הדרך שלי", "אני הקובע", "אתה פחות טוב ממני ולכן, אתה צריך להקשיב לי" וכד'.

בן הזוג המבקר פועל כך מתוך צרכים פנימיים של צורך בשליטה, שמטרתה לארגן את סביבתו בהתאם לצרכיו ולהוריד את רמת החרדה שלו, הנובעת דווקא מתוך חולשה פנימית, ערך עצמי נמוך וחוסר ביטחון.
לעיתים קרובות, ניתן למצוא כי מקורותיה של הביקורתיות המוגזמת הזו והצורך בשליטה הם בביקורת הקשה והנוקשה שספג האדם בילדותו או בחוסר ההערכה שקיבל על מעשיו ופעולותיו כילד.

הביקורת החוזרת ונשנית המופנית כלפי בן הזוג מנסה ליצור היררכיה ביחסים וחוסר שוויוניות, היות והיא באה מתוך צורך לקבוע מי החכם יותר, היודע, הקובע, בעל הכוח ומקבל ההחלטות לעומת בן הזוג ה"נחות" והפחות מוצלח, כביכול, המובל שצריך אישור והסכמה למעשיו, התנהגותו, רצונותיו, מחשבותיו ורגשותיו.

בגלל התפיסה הזו (לעיתים, לא מודעת) שאין מקום לשניים טובים ומוצלחים במרחב היחסים הזוגי ולכאורה, יש מכסה רק של מקום טוב אחד בתוך היחסים וכשהוא תפוס נשאר המקום של הפחות טוב, בני הזוג לא נותנים מקום של כבוד והערכה לשתי דעות מנוגדות או צרכים ורצונות מנוגדים ומתנצחים על מי צודק.

הסכמה של בני הזוג, ואפילו הסכמה שבשתיקה, על מבנה כזה של יחסים יוצר תלות ואף סימביוזה בין בני הזוג, כאילו הם יישות אחת, לפיה שניהם צריכים להסכים על כל דבר, לרצות אותו דבר, לחשוב ולהרגיש אותו דבר. כל התנהגות, פעולה, מחשבה או רגש עצמאיים, שונים ונפרדים של בן הזוג האחד מערערים את תחושת הביטחון הפנימי של בן הזוג השני.

למעשה, שניהם פועלים מאותו מקום של התגוננות אך מתנהגים באופן שונה, כל אחד עפ"י עולמו האישי, התנסויותיו מן העבר, דפוסי ההגנה, תבניות החשיבה שלו ועוד.
האחד יבטא מיד תוקפנות, יכעס ויבקר את השני, יאשימו ואולי אף, יתפרץ ואילו השני יגיב בוויתור, בקבלת האשמה, בהתנצלות, בהצטדקות ובמתן הסברים או בשתיקה.
אם שני בני הזוג מבקרים זה את זה בגלוי כל נושא, אפילו הפעוט ביותר, יכול לעורר ביניהם מלחמת עולם של תוקפנות הדדית, כעס, האשמות, טענות ותלונות רבות.

תלות זו מתבטאת בחיי הזוג, לעיתים קרובות, בכך שבן הזוג האחד צריך להסכים ולתת אישור לשני להיות ולפעול כפי שהוא רוצה ולעומתו, בן הזוג השני מרגיש שהוא צריך לקבל הסכמה ואישור מהשני כי אם לא כן, תגיע הביקורת הצפויה והכעס בעקבותיה.

לבן הזוג המבקר יש תפיסה המבוססת על ראיה של שחור – לבן, קושי לגלות גמישות חשיבה, הוא מתקשה לשאת את תסכוליו ומנהל עם בן הזוג מאבקי כוח על חשיבות, משמעות וערך במטרה להחזיר לעצמו את הביטחון.
כתוצאה מכך, הוא בדריכות מתמדת כדי לא לאבד את השליטה, ולכן, הוא רוצה לדעת הכול לפרטי פרטים. הוא יכול להעיר על כל דבר ולו הקטן ביותר, הוא מתפרץ בתוקפנות ובכעס בתדירות גבוהה, הוא אינו מתחשב בבן הזוג, אינו רואה את צרכיו ואינו לוקח אותם בחשבון ומנסה לכפות עליו את הראייה והעמדות שלו. הוא מתייחס בשיפוטיות של טוב ורע, מתבונן בעיקר בחצי הכוס הריקה, לעיתים, מתנשא ומבטל את דברי השני, מעליבו ומשפיל אותו. הוא כועס כשדברים משתבשים לו ואינם עונים על ציפיותיו, הוא אינו קשוב באמת לדברי השני ומתפרץ לדבריו.
למעשה, יש לו קושי רב לקבל את השונות של בן הזוג, הוא אינו מכבד ומקבל אותה כברת זכות קיום עצמאי משלה ובכך אף שולל את מהותו הקיומית של בן הזוג ואת חופש הבחירה שלו.

לעומתו, בן הזוג שסופג את הביקורת, והיות שהיא שזורה באופן קבוע ומתמשך ביחסים הזוגיים, יכול להגיע למצב שהוא כבר מאמין לדברים שנאמרים עליו וחווה את עצמו כ"לא בסדר", ככישלון או כלא מספיק מוצלח. זאת במיוחד, אם זה בא על רקע התנסות דומה בילדותו והחוויות שלו עוד במשפחת המוצא שלו כילד.

הוא מפחד לפעול באופן עצמאי ללא קבלת אישור לפעולותיו, הוא נמנע מלפעול כהווייתו ועושה את הדברים הרצויים, כפי שהוא מבין שמצפים ממנו, תוך ויתור על עצמו ועל חופש הבחירה שלו. הוא חושש לבטא את עצמו בחופשיות, מצמצם את עצמו ואת עולמו למינימום ההכרחי כדי להימנע ככל האפשר מתגובות הביקורת והכעס עליו, הופך להיות יותר פסיבי, מרגיש אשם לעיתים קרובות ומגיב בהתגוננות יתר, בהסברים ובהצטדקויות רבות על מעשיו. הוא מרגיש פחד מפני הביקורת והכעס, נחות, לא שווה, פגוע, בושה, חסר אונים וכעס שיכול להתבטא באופן סמוי אך גם גלוי.

לעיתים, כדי להחזיר לעצמו את תחושת השליטה ותחושת הקיום העצמית שלו הוא "יורד למחתרת", אינו משתף את בן הזוג בעולמו הפנימי, מתרחק, מסתגר בתוך עצמו ובעיסוקיו, מבטא את הכעס בדרך עקיפה וסמויה ולעיתים, כדי להימנע מהביקורת הצפויה הוא מסתיר מבן הזוג או אף משקר, גם אם אין במעשיו כל רע.

הביקורת המופנית כלפיו, אותה הוא תופס כשלילת החופש שלו לפעול באופן עצמאי, נחווית על ידו, למעשה, כהתקפה על ה"אני" שלו וכשלילת החופש שלו להיות מי שהוא, תחושה שמערערת את יסודות הביטחון העצמי שלו, הערך העצמי, ותחושת הקיום העצמית והמובחנת שלו.
הוא מאבד את הקשר עם החלקים הטובים שבו, את האמון העצמי בכוחותיו, יכולותיו וכישוריו, את שיקול דעתו ואת בטחונו העצמי וע"י כך הוא מתרחק מהמהות האמיתית שלו.

יחסו לביקורת של בן הזוג היא אמביוולנטית, דבר שממלכד אותו ומונע ממנו לעשות שינוי, כי מצד אחד, כמו הילד שזקוק להוריו שיטפלו בו וידאגו לכל מחסורו ויעניקו לו ביטחון ומצד שני, הוא רוצה גם שיעריכו אותו ויכבדו אותו כאדם נפרד ועצמאי כך הוא זקוק לבן הזוג שיתווה בפניו את הדרך הנכונה ויעניק לו ביטחון אך גם שיעריך אותו, יכבד את דרכו הייחודית ויקבל אותו כמו שהוא.

הביקורת מתבטאת בצורות שונות, חלקן גלויות יותר וחלקן יותר סמויות:

ביטוייה הגלויים יותר של הביקורת מתבטאים ע"י טענות ותלונות לרוב, האשמות, התנשאות וביטול דברי השני, שיפוטיות, חוסר קבלה, התנצחות, וויכוחים על כל דבר על בסיס הנחת המוצא המוטעית שיש רק דרך אחת נכונה וצודקת.
איומים למיניהם, סמויים או גלויים, שמשמעותם היא "אם לא תעשה/י ..., אז...".
שפת הדיבור השכיחה היא בפנייה בגוף נוכח "את/ה..." שכוונתה נזיפה, תוכחה, ביקורת, האשמה וכד' ולא בגוף ראשון "אני" שפרושה לקיחת אחריות אישית .
ישנה ביקורת שבאה לידי ביטוי באופן סמוי יותר שקשה יותר לזהות אותה ולכן, קשה להתווכח איתה, להוכיחה או להתגונן מפניה אך ניתן להרגיש אותה באמצעות האנרגיה השלילית שיוצאת ממנה.
דווקא סוג הביקורת הזה, מחלחל אט אט ובהדרגה לתוך נשמתו של האדם, בלי שהוא שם לב והשפעתו הרסנית יותר כי במשך הזמן, הוא כבר חווה את הביקורת מתוכו ומאמין שהוא "לא בסדר".

הבעת ביקורת, לפעמים סמויה, היא באמצעות לשון הגוף כגון, הבעות פנים לא מרוצות, עיניים המביעות אי שביעות רצון, טון הגוף, הרמת קול, המוסיקה של הדברים הנאמרים, כגון, טון מלגלג ומזלזל, דיבור חד, נחרץ ותוקפני, טון נוזף או מוכיח, המהומים למיניהם (הממם...אהה.. ) שמבטאים "אני לא מרוצה", התרחקות ושתיקה, תנועות ידיים מזלזלות ומבטלות, ועוד.

דרך נוספת לביטוי ביקורת סמויה היא באמצעות שאלות הבאות כשאלות רטוריות שאין צורך להשיב עליהן אלא הן באות כאמירות קובעות שמטרתן להוכיח את השני על מעשיו. אלו שאלות שנראות, לכאורה, תמימות אך נושאות בחובן מסרים שליליים, אמירות חותכות וקביעות מכלילות שאינן מתייחסות עניינית להתנהגות ספציפית באירוע ובזמן מסוים אלא נוגעות לתכונות ואופי האדם באופן כללי וקבוע ושוללות אותן ואת מהותו.

הנה כמה דוגמאות לביקורת מילולית המועברת באמצעות אמירות או שאלות בעלות מסר שלילי, בהן אני נתקלת יום ביומו בחדר הטיפול:
"למה.היית צריך/ה בכלל לקנות את ה..?" , "למה לא הגעת בזמן?" "איך זה שלא הספקת לסדר את...?", " בשביל מה אנחנו צריכים את זה?", "לא היה משהו יותר זול?" ," אף פעם אין לך זמן בשבילי", "אז מה אם זה היה בהנחה, התעשרנו?", "תגידי, את מבינה בכלל מה שאני מדבר?", "למה לא שאלת אותי לפני שהלכת למוסך, הרי את יודעת שאת לא מבינה בזה כלום ויכולים לעבוד עליך?", "רק אצלך הכול קורה", "כל פעם שהאוטו אצלך, מישהו דופק אותו", "אם היה אכפת לך ממני, היית חוזר מוקדם מהעבודה ועוזר לי עם הילדים ", ועוד.
סוג נוסף של שאלות רטוריות שאינן מבטאות התעניינות אמיתית אלא חיפוש האשמים בכל דבר, נזיפה ותוכחה הן השאלות מסוג של "מי עשה...?", "עוד לא סידרת את הבגדים?"

יש להזכיר, כאמור, כי לפעמים התבטאויות כאלה ושאלות מסוג זה נשאלות ע"י בן הזוג מתוך התעניינות אמיתית וכוונה טהורה ולא מתוך זלזול או תוכחה, ההבדל תלוי במינון שלהן, תדירותן ומטרתן וכמובן, באופי היחסים הכללי בין בני הזוג.

דוגמא נוספת, אישה, שהתעניינה האם תבשיל העוף החדש שהכינה טעים לבעלה, נעלבה עד עמקי נשמתה כשזכתה לתשובה הנחרצת ממנו "לא". לכאורה, היא קיבלה תשובה ישירה לשאלתה. אז מה גרם לה כל כך להיעלב ואולי גם לגרום לה להפסיק להתאמץ להבא? ה"לא" החד שלו, למעשה, התפרש בעיניה לא רק שהעוף לא היה טעים לו, אלא שהוא ביטל את כל מה שעשתה ועל רקע היחסים ביניהם, אף העביר לה מסר שלילי על יכולתה לבשל ואף יותר מזה, על תפקודה כעקרת בית בכלל. לו הוא היה יוצא מזווית ראייה חיובית ורואה שהיא זקוקה להערכה, הרי גם אם התבשיל לא היה טעים לו וזה אפשרי ובסדר, הוא היה יכול להעריך את המאמצים שהשקיעה ואת נכונותה לגוון את בישוליה עבורם.

זהו מעגל סגור שקשה לצאת ממנו שכן יש בו הצטברות של כעס הנמצא באופן קבוע בתוך מרחב היחסים הזוגי וככל שהם מתעצמים עם הזמן כך מתרחקים בני הזוג זה מזה, הכעסים מתגברים בגלל חוסר הסיפוק והתסכול התמידי והמתמשך והבעיה הולכת ומחריפה עם השנים.

ברור אם כך, שיש להימנע מביקורת מיותרת על בן הזוג הגוררת אחריה הרבה כעס, תסכולים ופגיעות.
אז איך עושים את זה?

ראשית, כדאי להיות מודעים למשמעות ההרסנית שיש לביקורת בכלל ולביקורת הסמויה בפרט על הפרט ועל הצורך שלו הקיומי בהכרה במהותו ובערך שלו ולהימנע ממנה ככל האפשר.
זהו תהליך לא פשוט כי יש צורך לוותר על השליטה הבלעדית אך עם מפנים את תשומת הלב לעניין ומעלים את המודעות העצמית לכך, מתמקדים בחיובי ומפתחים גמישות חשיבה, לאט ובהדרגה ניתן לשנות את דרך ההתייחסות ולהפחית את הכעסים, הויכוחים והמריבות.
שנית, יש לקבל ולכבד את בן הזוג על כל השונות שבו כי דווקא השונות הזו יכולה להפרות את הזוגיות ואת זוויות הראייה השונות למציאות וההתייחסות לחיים, דבר שניתן רק להרוויח ממנו.

כך ניתן ללמוד מדברי אחד ממשתתפי הסדנא לשליטה בכעסים " למדתי בסדנא שיש עוד דעות חוץ מזו שלי וכי המשקפיים דרכן אני רואה את העולם הן רק הזווית שלי. אחרים רואים זאת בשונה ממני, ולרוב מה שנראה לי כ-"צודק" לא נראה כך לאחרים, ויתכן גם שאני טועה. כך למדתי להקשיב ולהיות קשוב לאחר, ולנסות להבין את הזווית ממנה הוא רואה את הדברים, ולנסות לקבל את דעתו. למדתי לקבל גישות שונות משלי".

לבסוף, ראוי לראות את בן הזוג כשותף למסע החיים ולא כיריב שיש לנצח אותו. התבוננות כזו תביא עימה הקשבה אמיתית לבן הזוג (ולזולת בכלל) ותאפשר לראות אותו כאדם אינדיבידואלי ואוטונומי בעל עולם משלו על כל מרכיביו הראויים והחשובים שכדאי להקשיב להם, שבזכותם ניתן יהיה לוותר על הביקורת המיותרת ועל מאבקי הכוחות.

יום ראשון, 4 באפריל 2010

איך לעבור את הפסח בשלום


היום אני מתחילה משהו חדש שהוא בשבילי עוד צעד של גדילה והתפתחות שגורם לי התרגשות ושמחה גדולים!
שמתי לב שכשאני, כפסיכותרפיסטית, כמטפלת זוגית ומשפחתית וכאדם, מתחלקת בידע ובניסיון שלי עם אחרים, אני מקבלת הרבה תגובות חמות שנותנות לי סיפוק רב גם מאנשים שאני מכירה אך גם מאחרים אותם אני לא מכירה כלל. לדבריהם, הם נעזרים רבות ולדברים שלי יש השפעה חיובית ותרומה משמעותית להבנות ולתובנות שהם מקבלים על עצמם, על חייהם ועל מערכות היחסים השונות שיש להם עם אחרים.
כשאני שומעת את התגובות האלה הלב שלי מתרחב. יש לי הנאה גדולה כשאני מסייעת לאנשים להגיע למקום טוב יותר בחייהם. וכמו שצ'רצ'יל אמר " אנו מתקיימים ממה שאנו מקבלים, אך אנו בונים את החיים על מה שאנו נותנים."( וינסטון צ'רצ'יל) כך, בעצם הנתינה שלי להאיר את חייהם של אחרים אני מאירה גם לעצמי את הדרך.
עד היום הסתפקתי בעיקר בכתיבת מאמרים והיום אני מתחילה דרך חדשה בה אני רוצה לחלוק את הידע ואת ניסיון החיים שלי עם מעגל רחב יותר של אנשים שמעוניינים לשמוע ויכולים להיעזר למען חיים טובים ומאושרים יותר עבורם.
במהלך חיי, כאדם וכאשת מקצוע, הן בעבודתי הציבורית והן כמנהלת וכמטפלת עצמאית במכון רעות, רכשתי ידע מקצועי רב וניסיון חיים אישי שעזר לי לצמוח ולהתפתח במסע החיים אותו אני רוצה לחלוק איתך.
בעבר, מעבר לעבודתי בקליניקה עם מטופלים ומודרכים, כדי לחלוק ידע זה עם אחרים כתבתי מאמרים רבים בנושאים שונים, הופעתי בטלביזיה, השתתפתי בתוכניות רדיו, רואיינתי לעיתונים ומגזינים שונים ועוד. אולם, זה לא נראה לי מספיק.

כולנו כבני אדם נתקלים מידי פעם בבעיות של מעגל החיים הטבעי, דילמות שונות וקשיי חיים שלנו כפרט, בעיות זוגיות ונישואין, הורות, יחסים משפחתיים, גירושין, ניהול כעסים, אלימות במשפחה ובין בני זוג ועוד. לא כל אחד יכול ורוצה להגיע לטיפול וגם לא תמיד צריך.
לפעמים, מספיק לקבל אינפורמציה מתאימה ומבוססת שיכולה לעזור לאנשים למצוא את הדרך המתאימה עבורם ולהקל עליהם.
יתירה מזאת, מאד מקל להתמודד עם הקושי כשיש עוד אנשים שחווים כמוך את הקושי שלך או אחרים שמבינים את מה שעובר עליך. זה מפיג את תחושת הבדידות, מנחם ומרגיע. יתכן ובאמצעות ערוץ זה יפתח גם דיאלוג בין האנשים שיוכלו לתמוך ולסייע זה לזה.

לכן, החלטתי מהיום לשתף אותך באינפורמציה בנושאים שונים ומגוונים בתחום העולם הפנימי של האדם ומערכות היחסים השונות שלו במהלך החיים, באמצעות מאמרים מקצועיים, תכנים שונים, מחשבות וטיפים שיועברו אליך על ידי מידי פעם.

אני אשמח לקבל תגובות, שאלות, התייחסויות, מחשבות וכל פניה בכל נושא שתועבר אלי. אני מבטיחה שאני, ביחד עם אנשי הצוות המקצועיים של מכון רעות, נעמוד לרשותך, נתייחס לכל הפניות אלינו ונשתדל לתת את המענה המתאים לכל בקשה או שאלה.

אז בואו נתחיל והפעם נעסוק בשאלה איך לעבור את הפסח בשלום בהיבט המשפחתי- זוגי.
חג הפסח עומד בפתחנו ואיתו הכנות רבות כמו גם המפגש המשפחתי והשהות הממושכת ביחד במהלך כל החג העלול לעורר שדים מרבצם.
חג זה כמו חגים נוספים אחרים הוא חג משפחתי בו מתכנסת כל המשפחה המורחבת ככתוב בהגדה "הלילה הזה כולנו מסובין..".
במשפחות רבות עולות התלבטויות ושאלות כגון, אצל מי חוגגים את החג ובמיוחד, את ליל הסדר. לעיתים, השאלה הזו והשהיה הממושכת במחיצת המשפחה הקרובה והמשפחה המורחבת מעלה יחסים טעונים בתוך המשפחה, דפוסי יחסים מורכבים ומסובכים מן העבר או מן ההווה, נורמות, ערכים והרגלים שונים המתנגשים, לפעמים, אלו עם אלו וקשיים אחרים נוספים שבשגרת החולין היומיומית ניתן להתכחש להם ולהימנע ממגע ישיר איתם.
בחגים עצמם ובתקופת חול המועד, בה אנשים רבים אינם עובדים ומצופה מהם לבלות עם בני המשפחה יכול לעלות מתח רב ביחסים, לחץ ואפילו תחושה של חנק ושלילת מרחב החופש שנגרמת עקב כך שאין את הלגיטימציה והאפשרויות השונות להתרחק למסגרות הרגילות.

אם ישנם קונפליקטים לא פתורים בין בני משפחה הרי השהות הממושכת המשותפת ביחד יכולה לחדד ולהעצים את הקונפליקטים האלה, להעלות אותם בגלוי על פני השטח ולגרום למתח, אי שקט ובמיוחד, למריבות ולסכסוכים מיותרים. גם אם יש דפוסי כוח ושליטה בין בני זוג ובמשפחה הרי שההתחככות המרובה ביחד מזמנת הזדמנויות למאבקים עד כדי אלימות. במשפחות רבות החגים הם בבחינת "שטח אש" שצריך לפסוע בו בזהירות ולנקוט בו יותר התחשבות אחד עם השני.
בכל מקרה כדאי לטפל בקונפליקטים ובבעיות הלא פתורות גם אחרי החג כדי שלא יחריפו וכדי לחיות חיים מלאי טעם, שמחה וסיפוק.

לכן, בין כל ההכנות הרבות שמתכוננים לחג, ניקיון וחידוש פני הבית, ארגון וסידור דברים מחדש, קניות, מתנות וכד' מומלץ להכין גם את עצמנו למפגש המשפחתי במהלך החג ע"י כך שנגיע אליו בגישה פתוחה וחיובית ונעלה את המודעות ותשומת הלב שלנו לצרכים שלנו וכיצד היינו רוצים לבלות את החג. אח"כ נראה מי השותפים שלנו ונבין את צרכיהם ורצונותיהם וממה הם נובעים.
לשם כך, כל אחד צריך להבין קודם כל את עצמו ורצונותיו ולדבר עליהם בגלוי ובפתיחות עם בני הזוג או בני המשפחה הקרובים ואפילו, עם הילדים.
שיחה גלויה וישירה כזו צריכה לצאת מנקודת מוצא שלכל אחד מותר לבטא את רצונותיו השונים ואף המנוגדים וזה בסדר. כל אחד הוא עולם אחר ולכן, יש לו רשות להביע את עצמו בחופשיות ללא פחד או כפייה כאדם ייחודי ואינדיבידואלי.

יש לנהל דיאלוג פתוח, להקשיב לזולת בתשומת לב, להבין אותו ולוודא שהבנת אותו נכון, לבטא את עצמך ואז למצוא את הדרך המשותפת המתאימה לכם.

אין צורך וזה אף מיותר להפוך את הפסח והרצונות השונים למאבק כוח מי חזק וצודק יותר. זה חג וזה זמן לחגוג ולשמוח.
כל אחד רוצה וזקוק להרגיש שיש לו מקום לבטא את עצמו בחופשיות ובביטחון. ואכן, יש לתת מקום ולגיטימציה לכל הצרכים השונים ולכן, רצוי להגיע לפתרון של פשרה בה יש את רוב הצרכים של כולם. יש ליצור מציאות בה כולם מרוויחיםwin –win situation) ). בדרך זו כולם ירגישו בטוחים, נינוחים, רגועים ומסופקים.
איפה שיש רק שני רצונות והם מנוגדים כדאי ומומלץ למצוא את הדרך השלישית המורכבת הכוללת פחות או יותר את הצרכים של כולם. לשם כך, צריך להיות פתוח לרעיונות חדשים ולחשוב יצירתי.
גם הבנה לצרכים של האחר וביטויה בדרך אמפטית, לעיתים, מספיקה.

עכשיו, כשאתם פתוחים לקבל את השונות של האחר בגישה חיובית וכשכל אחד יודע מה האחרים רוצים וזקוקים ויודעים את הדרך כדי להשיג את הפשרה הרצויה כבר קל יותר לתכנן תוכניות, עם מי, מתי, כיצד ואיפה מבלים את החג. שיהיה בילוי נעים!

לחצו על הקישור ותקראו עוד על איך לעבור את הפסח בשלום.

חג הפסח מביא איתו את האביב ומסמל התחדשות ופריחה, קחו אותו כהזדמנות לצמיחה והתרעננות גם בחייכם.

אני מאחלת לך ולבני משפחתך חג פסח שמח, רגוע, מלא באור, באהבה ובהנאה.
אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית