" בלב ליבו של הקושי שוכנת ההזדמנות" (אלברט איינשטיין)

כאן ניצור דיאלוג בין אריאלה מלצר כאדם ופסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית, מנהלת מכון רעות לבין הקוראים אודות הקשיים והדילמות של החיים וכיצד להתמודד איתם בהצלחה וביעילות למען חיים טובים, מאושרים,רגועים ומהנים.

נדבר על שליטה וניהול כעסים, על בעיות שבינו לבינה בזוגיות ובנישואין, על קשיים רגשיים, בעיות משפחתיות, טיפול זוגי ועוד.

אהבת? לחץ כאן

‏הצגת רשומות עם תוויות פסח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פסח. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 13 באפריל 2014

יציאה מעבדות לחירות - החופש להיות מי שאנחנו באמת

שלום לכם,
"עבדים היינו...עתה בני חורין..", כך נאמר בשיר העממי. האומנם בני חורין אנחנו? אנחנו לפני חג הפסח, חג החירות, בו בני ישראל יצאו מעבדות במצרים להיות בני חורין בארצם.
עולה השאלה האם אנחנו באמת חופשיים להיות מי שאנחנו? מה כובל אותנו בימינו וכיצד לצאת לחופש אמיתי? מהו השעבוד המודרני של היום ולמה אנחנו משתעבדים? מה לוקח מאיתנו את החופש? מי קובע את רמת החופש? מה צריך לקרות כדי שיתחיל תהליך היציאה מהשעבוד לחירות? וגם אציג פה גם כמה דרכים שיכוונו אתכם לדרך אל החופש שלכם.

בעידן המודרני בחברה המערבית הדמוקרטית יש היום יותר לגיטימציה לתת חופש לרצונות ולצרכים האינדיבידואליים, לממש את החלומות, הציפיות והמשאלות האישיות, להגשים את הפוטנציאל הייחודי של כל אחד, לקבל הכרה לצרכים הייחודיים ולשונות של כל אחד כאדם באשר הוא ופחות להיענות לצרכי הקהילה, החברה והמשפחה כי שהיה מקובל בעבר.

זו הסיבה שאנשים היום מחפשים כיוונים, דרכים ועוגנים שונים כדי להתחבר אל עצמם ואל המהות שלהם, להיות אמיתיים ונאמנים למי שהם ולחיות בשלום עם עצמם והסביבה.

לרוב, אנשים זקוקים להרגיש את הזכות והחופש לבטא את כל המהות שלהם כבני אדם שלמים על כל המהות והפוטנציאל הטמון בהם. כל מה שלוקח מהם את ה'אני' האמיתי שלהם, שולל מהם את החופש שלהם להיות מי שהם ויוצר מרחק ופער בין ה'אני' האמיתי שלהם לבין מה שמשתקף כלפי חוץ, הוא ה'אני' המזויף.

שלילת החופש והפער הזה יכולים לגרום למצבי רוח קשים מלווים בבכי, לדכדוך, למועקה נפשית, לתחושת חנק, ביטול ומחיקת ה'אני' עד כדי דיכאון וייאוש, חוסר אנרגיה וחיות ואי יכולת לבצע משימות פשוטות עד כדי קשיים ממשיים בתפקוד יומיומי.

נשאלת השאלה האם אנחנו באמת חופשיים להיות מי שאנחנו? האם אנחנו באמת יכולים לתת לעצמנו חופש ושחרור?

עפ"י תפיסתי להיות משועבד הוא כאשר אין לנו את חופש הבחירה, הזכות והרשות ללכת עפ"י דרכנו, רצונותינו וצרכינו ומשהו מונע מאיתנו לממש את הבחירה הייחודית שלנו לדוגמא, ללמוד ולעסוק במשהו שלא נראה מתאים למשפחה ולתפיסתה או במקום להצטרף לעסק המשפחתי, לחזור בתשובה או בשאלה, לצאת מהארון ועוד ועוד.

מצב אחר של איבוד החופש ותחושת העבדות למשהו אחר הוא כשאנחנו רוצים לפעול בדרך מסוימת אך דבר אחר גדול וחזק יותר מאיתנו מנהל אותנו ואז אנחנו מאבדים את השליטה על עצמנו ומתנהגים בדרך שאינה רצויה לנו כלל כמו במצבים של התפרצויות הזעם והכעס, בולמוסי האכילה, עישון, קניות, סדר וניקיון, ההתמכרויות למיניהן וכד'.

מי קובע ומגדיר מתי האדם חופשי?

למעשה, תחושת החופש נקבעת רק ע"י האדם עצמו והיא תחושה פנימית סובייקטיבית.
רק האדם יודע אם הוא מרגיש את החופש שלו לפעול, להתנהג ולהיות מי שהוא רוצה להיות או שמשהו אחר מנהל אותו. אותו מצב יכול להתפרש אצל אדם אחד כחופש ואילו אצל אדם אחר הוא יכול להתפרש כשלילת החופש והבחירה. זה תלוי בעולמו הפנימי האישי, בחוויות שהוא ספג עוד מילדותו, ובאיזו חברה, תרבות, קהילה ומשפחה הוא גדל.

מה יכול, בעצם, לשעבד אותנו ולקחת מאיתנו את החופש?

אולי אנחנו עבדים לרצון להיות מה שרוצים ומצפים מאיתנו שנהיה?

בהחלט כן. אנחנו יכולים להיות משועבדים אפילו בצורה לא מודעת לכל המסרים שעברו אלינו מרגע לידתנו, דרך חוקים, נורמות, מנהגים, ערכים, אמונות, מיתוסים, תפקידים שקיבלנו בילדות, הרגלים ועוד. זה מתקיים החל כציפיות של המדינה מאיתנו, למשל, לשרת בצבא, המשך בציפיות החברה מאיתנו ללכת בדרך ה"מקובלת" והנורמטיבית, כמו גם ללכת בדרך שנקבעה ונסללה ע"י המשפחה שלנו וכלה, בציפיות, בחוקים ובדפוסים שנספגו כבר בתוך עולמנו הפנימי האישי, והוא זה שמכתיב לנו את הדרך מבלי שאנחנו ערים לכך שאין לנו שם שום בחירה חופשית.

אנחנו יכולים להיות משועבדים בתוך עצמנו, לחוקים שבתוכנו, לצרכים שלנו,
("אני חייב להיות מושלם", "אני חייב לבלוט יותר מכולם", "אני צריך להיות מיוחד", "חייב, מוכרח, צריך" = חמ"ץ), לתבניות ולדפוסי החשיבה שלנו ("דברים צריכים להיות רק בדרך שלי", "אני חייב לנצח אחרת אני מפסיד", "הכל תמיד רע"), להרגלים, למנהגים, לערכים, לדחפים שלנו, לאמונות הלא רציונאליות שלנו ("העולם תמיד מסוכן וצריך כל הזמן לשמור לא להיפגע", "אחרי משהו טוב תמיד מגיע משהו רע", "אם לא מסכימים איתי, אז הולכים נגדי ואני צריך להתגונן"), לתפקידים שקיבלנו מילדותנו ועוד ועוד.

אנחנו יכולים להיות משועבדים לתפקידים, אותם קיבלנו כילדים ממשפחת המוצא שלנו, בדרך כלל באופן לא מודע, מבלי שבדקנו את אמיתותם היות וכילדים קיבלנו מה שנתנו לנו כי סמכנו על מי שגידל אותנו וטיפל בנו וגם לא הייתה לנו שום יכולת לבדוק האם הם נכונים, האם הם מתאימים לרצון שלנו או לא וכד'. מה שהיה ברור לנו, שקיבלנו את התפקיד, לפעמים עם מילים ולפעמים, ללא מילים, משום שהבנו שזה היה חשוב ונכון למשפחה שלנו וזו הייתה סיבה מספיק טובה כדי שנבצע את התפקיד הכי טוב שאנחנו יכולים.

לדוגמא, תפקידים כאלה יכולים להיות, למשל, להיות הילד הטוב והמרצה, להיות הילד הרע והכבשה השחורה או השעיר לעזאזל של המשפחה, להיות החזק והמשענת של כולם, להיות אחראי על האחרים ולטפל בהם, לשמח את האחרים, להיות הקטן והמפונק, להיות החלש והנזקק, להיות ילד הורי ולטפל בהורים ולדאוג להם או באחד מהם, להיות המושיע והמציל ועוד תפקידים לרוב. משהו מהתפקידים האלה מוכר לכם?

סוג אחר של עבדות או שעבוד אנחנו יכולים לראות כשאנחנו משתעבדים להרגלים ולהתנהגויות שונות עד כדי התמכרות ואיבוד שליטה בכלל, כשבעצם, אנחנו נכנעים ליצרים ולדחפים שלנו שפועלים כדבר יותר חזק מאיתנו והם אשר שולטים בנו ומנהלים אותנו, וגורמים לנו לפעול ולהתנהג, לעיתים, אף בניגוד לרצוננו המודע והמוצהר.
הכוונה היא שאיבדנו את השליטה על משהו חזק מאיתנו בתוך עולמנו שמנהל אותנו ללא כל יכולת לנהל אותו.

זה יכול לבוא לידי ביטוי בעישון והקושי להיגמל, בצריכת אלכוהול, בוורקהוליזם, בהתקפי אכילה והקושי לעשות דיאטה, בהתפרצויות זעם וכעס ללא שליטה, בהרגלי צריכה, בריצה אחרי כסף ורכוש, בקניות, בהרגלי מחשב, פייסבוק, בהתמדה בספורט או ההיפך, בהימורים, בהתמכרויות השונות ועוד ועוד .
אנחנו יכולים לראות באמצעות הרגלים אלו השולטים בנו, שאיבדנו שם את החופש לבחור, את היכולת לקבוע ולנהל את ההתנהגות שלנו ולמעשה, איבדנו גם את העצמאות שלנו כשאנחנו תלויים לרווחתנו ובאספקת הצרכים שלנו במשהו אחר או במישהו אחר.

ואם כבר מדברים על מישהו אחר, אנחנו יכולים להיות גם עבדים ומשועבדים למערכות היחסים בחיינו, למישהו בחיים שלנו, למשפחה המורחבת, לבן או בת הזוג, ליחסים הזוגיים, למקום עבודה שלנו וכד'.

כאן יכולה להיות סוג של עבדות לצרכים של אחרים תוך כדי הקרבת הרצונות והצרכים האישיים של הפרט. זה, בעצם, להיות תלוי באחרים, קשוב לצרכים של אחרים תוך כדי כך שאנשים אלה מתקשים לבטא את האמת שלהם בגלוי ובאופן ישיר ולהיות נאמנים לעצמם וע"י כך הם מוותרים על עצמם, מבטלים את עצמם ובוגדים בעצמם. 

אנחנו יכולים להישאר בתוך מסגרות, מערכות יחסים, מקום עבודה גם כאשר קשה לנו ואף במצב בלתי נסבל והצרכים החשובים שלנו לא מקבלים מענה מספק, רק מתוך פחד.
למשל, כל מערכת יחסים ובפרט בזוגיות שאין בה חופש וכבוד אלא כוח וכפיה והיחסים בה הם של שולט- נשלט או תוקף- קורבן וקשה לצאת ממנה. לעיתים, ניתן לראות כי אנשים אלה ממשיכים את חייהם כרגיל או את מערכות היחסים או את המשך העיסוק או העבודה מתוך כורח, מתוך משהו חיצוני או פנימי שכופה עליהם לפעול כך מבלי שמרגישים שיש להם את החופש לבחור כרצונם וכאוות נפשם. 

הם ממשיכים מכוח האנרציה כשהם לא רוצים לזעזע שום דבר ולהמשיך בחיים כרגיל מתוך הקושי לנקוט עמדה, לבחור, להחליט, לקחת אחריות ולבצע שינוי באופן מעשי במציאות. הם מרגישים כלואים וממולכדים בתוך עצמם מתוך חשש ופחד מהתגובה הקשה הצפויה, מחוסר הוודאות שיש בעתיד ומהקשיים העתידיים הצפויים להם.

כל אלה כובלים אותם ואינם מאפשרים להם להשתחרר ולצאת לחופשי לחיים שהם רוצים, לדוגמא, יציאה מהארון, חזרה בשאלה או בתשובה, הקושי של נשים מוכות לצאת ממעגל האלימות כלפיהן, בני זוג שנוהגים בעצבים ובהתפרצויות כעס ואף באלימות שמתקשים להפסיק את התנהגותם הפוגעת או אנשים שממשיכים בעבודתם למרות שהבוס אולי פוגע או מתעמר בהם, למרות שהם לא מתוגמלים כראוי או משעמם להם ואין להם כבר כל סיפוק במה שהם עושים וזאת רק משום שהם פוחדים שהם יישארו ללא מקור פרנסה או שהם לא מאמינים שיצליחו להשיג מקום עבודה כמבוקשם.
הם מתנהלים כאנשים פסיביים, שקופים, מחוקים, עם דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון, מרגישים לא נחשבים ולא מוצלחים ולמעשה, הם מדוכאים וכלואים בתוך עצמם.

השעבוד נראה חיצוני אבל למעשה הוא שעבוד פנימי. מה לוקח מאיתנו את החופש? מה משעבד אותנו בתוכנו ? מהו השעבוד הפנימי?
 

ראשית, קיים לרבים קושי רב, לעיתים, לצאת מאזור הנוחות וללכת אל הבלתי נודע והחדש שמעורר בהם את הספק, את החשש ומערער את ביטחונם.
שנית, משחר ילדותנו ספגנו בתוך עולמנו, לעיתים קרובות, אפילו ללא מילים, את החוקים שהיו בבית שלנו כילדים, את תבניות החשיבה ודפוסי ההתנהגות של משפחת המוצא שלנו, את האמונות הלא רציונאליות והתפיסה את המציאות, את הערכים, ההרגלים, המנהגים, המיתוסים שבעצם קבעו לנו באיזו זווית ראיה נראה את העולם, את המציאות, את עצמנו, את הזולת ואת היחסים איתו, וכתוצאה מכך איך נתנהג וכיצד נפעל במצבים שונים.

 מעולם לא עצרנו לבדוק אם הם נכונים ומותאמים גם לנו. רק כשמשהו משתבש לנו בחיים או מתעורר בנו כאב רב שקשה לנו לשאת אותו, אנחנו עוצרים ובודקים מה קרה לנו וכיצד אנחנו יכולים להתמודד עם המצב. אלו המשקפיים הסובייקטיביים שלנו שדרכם אנחנו רואים את העולם ועל פיהם אנחנו מפרשים את המצבים השונים במציאות גם אם היא אובייקטיבית שונה.

 אנחנו למעשה, מתוכנתים ע"י מה שקיבלנו בילדות שלנו וזה מה שמנהל אותנו, לפעמים, בלי שיש מושג בכלל מה זה הדבר שבעולמנו שמפעיל אותנו מכתיב לנו את הדרך. לכן, חשוב שנברר לעצמנו מה משעבד אותנו בתוך עולמנו כדי שנוכל להתמודד איתו ביעילות ולמצוא דרכים חדשות מותאמות ונכונות יותר עבורנו.

מה שמזין את האמונות, דפוסי החשיבה, המנהגים, דפוסי ההתנהגות והחוקים שספגנו בילדות ונותן להם כוח חזק משלנו להפעיל ולנהל אותנו הוא הפחד והחרדה הגדולה מאיבוד האהבה והביטחון.
היות ואנחנו מתנהלים עפ"י האמונות, החוקים, הדפוסים וכיו"ב שקיבלנו בילדות, אחד הדברים שמנהל אותנו וקובע לנו כיצד נתנהג הוא הילד הפנימי שבתוכנו שיש לו צורך בביטחון ובאהבה, וחושש מפני הכאב שיגיע מנטישה, מעזיבה ומהישארות לבד.

כולנו זקוקים לביטחון ואהבה, להכרה במהות ובקיום שלנו, בערך ובמשמעות שלנו וכל סימן שמעורר בנו תחושות של דחייה, לא רצויים, לא אהובים, לא חשובים יכול לעורר בנו חרדה גדולה של אובדן הקשר, היחסים, והביטחון והאהבה, דבר שיכול לגרום לכאב, למצוקה וסבל רב.
זו הסיבה שאנשים חוששים להיפרד, להתגרש או לעזוב מקומות שהתרגלו אליהם כי אליהם הם כבר רגילים ויודעים כיצד להתמודד ולשרוד אך הם חוששים מפני העתיד הלא ידוע ולא ברור שמעורר בהם חרדה גדולה וחשש מפני הכאב והפגיעה הצפויים עפ"י תסריט האימה הסובייקטיבי שבעולמם ולכן, הם מעדיפים להישאר במקום המוכר.

התוצאה היא תחושה של עבד וקורבנות של המצב, של היחסים, של הזולת ובעיקר, של עצמם המלווה בחוסר שליטה על החיים, תלות וחוסר אונים. האשמת הזולת והסביבה בקורבנות הזו עוזרת לאנשים הללו "לשכוח" את הכוחות והיכולות שלהם, ולא להאמין בעצמם שהם יכולים להוציא את עצמם לחופשי ולכן, הם רואים את המצב שלהם כברירת מחדל , בו עליהם להתנהל רוב הזמן ברמה הישרדותית קיומית.

האם יש טריגר ליציאה מהעבדות? מתי אנחנו מתחילים לצאת לחופשי?

אנחנו מתחילים לעשות שינוי ולצאת לחופשי מהעבדות של עצמנו כשהמצב נעשה בלתי נסבל , כשהכאב והקושי גדולים מכדי להמשיך כרגיל, כשההפסדים גדולים יותר מהרווחים ואין כבר מה להפסיד או כשעומדים להפסיד משהו הרבה יותר גדול וחשוב לנו, כשמשהו או מישהו אחר שובר את המעגל הסגור, כשמישהו מלווה, תומך ונותן כוח לעשות שינוי, אך בעיקר כשיש מוכנות להפסיק להכחיש, ללכת עם הפחד ולהתמודד עם המצב כפי שהוא על כל ההשלכות והתוצאות שלו עד הסוף.

מה צריך לקרות ביציאה מהעבדות לחירות? מה צריך לקרות בתהליך השינוי לחופש של עצמנו?

ראשית, כדאי שנשאל את עצמנו מה אנחנו רוצים. יתכן וזו הפעם הראשונה שהשאלה הזו מופנית כלפי עצמכם ולא כלפי אחרים. קחו את הזמן הדרוש לכם כדי לקבל את התשובה הכי נכונה לכם.
שנית, תהיו נאמנים לעצמכם אולי בפעם הראשונה בחייכם. תתחברו למהות האמיתית שלכם, לרגשות, לציפיות שלכם, לרצונות, הצרכים החלומות והמשאלות שלכם.
שלישית, אחרי שתקבלו את ההחלטה, מיצאו את הדרכים הכי מתאימות והכי נכונות לכם לבצע את השינוי שלכם.

 כמו כן, קחו אחריות על החיים שלכם, על המעשים שלכם והתוצאות שלהם, מבלי להאשים אחרים ואת הסביבה.
דבר נוסף, תנו לעצמכם רשות וחופש לטעות, לעשות שגיאות, לא לדעת, להיכשל, לחוות, לפגוש את הכאב ואת שאר הרגשות ולקחת בעלות עליהם, זה אנושי וטבעי וזו הדרך ללמוד, להתפתח ולצמוח בדרך החדשה ולהגיע אל החופש האמיתי שלכם ואל מי שאתם באמת.

 ודבר אחרון, קחו לכם עזרה. אל תתביישו לבקש עזרה ממשפחה, מחברים, מאנשי מקצוע מתאימים. התמיכה, הליווי, הקבלה, המשענת העידוד וכל דבר שתקבלו מהם יתנו לכם כוח ויחזקו אתכם להמשיך בדרך אל החופש שלכם, גם כשיש רגעים קשים או משברים בדרך.

מה אפשר לעשות בדרך היציאה מהעבדות אל החופש שלנו? כמה דרכי פעולה -

דרך אחת, דמיינו לעצמכם שאותו ילד פנימי קטן שמנהל אתכם וקובע לכם כיצד אתם פועלים ומתנהגים כשאתם מבוגרים הוא זה שנוהג ברכב של חייכם ואתם יושבים לידו. זה הילד שלא יודע לנהוג, הרגל שלו קטנה ולא מגיעה לדוושות והוא קטן מכדי לראות את הכביש מעבר להגה. הייתי אומרת שזה קצת מפחיד. לא? מה הייתם עושים במצב כזה? נכון מאד. מחליפים במקומות. אתם נוהגים והוא יושב לידכם. כך תעשו עם החיים שלכם. קחו את ההגה של החיים שלכם לידיים שלכם ותגיעו בשלום למחוז חפצכם.

דרך שנייה, כמו שמקבלים ירושה מהסבתא ובוחרים להשאיר רק דברים שרוצים ואוהבים ומה שלא מתאים, זורקים או מוסרים, כך תעשו עם כל ה"ירושה" של החוקים, הדפוסים, החשיבה, האמונות והמנהגים שקיבלתם מהבית. תבדקו מה נכון לכם ותשאירו לכם ומה שלא נכון עבורכם, תשנו ותמצאו את הדרך שלכם.

ודבר אחרון, אם קיבלתם תפקידים בילדותכם שאין לכם יותר כל רצון להמשיך בהם והם רק מזיקים לכם, תכתבו לעצמכם "מכתב התפטרות" מהתפקיד. תנמקו את כל הסיבות מדוע אתם מתפטרים מהתפקיד ותסבירו לאן אתם רוצים להגיע. יתכן ותרצו להשאיר אותו חלקית עם אנשים מסוימים או בזמנים מסוימים.


לסיום, חשוב לזכור שלתת חופש לעצמנו להיות מי שאנחנו פירושו, בראש ובראשונה, לקבל את עצמנו על כל מי שאנחנו, על היתרונות ועל החסרונות שלנו.

לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור.
מאחלת לכולכם 

חג שמח מלא באור, בהרבה בריאות, סיפוק, אושר, הצלחה ונחת,
שיהיה לכם את החופש להיות מי שאתם במלוא אנרגית החיים שלכם
הגשימו את כל חלומותיכם ומשאלות ליבכם
 וכל אשר ליבכם יבקש - לו יהי!

שלכם באהבה

יום שישי, 15 באפריל 2011

איך להרגיע את הכעס - טיפ מצולם

שלום לכם,

משהו קרה והכעס הגיע. זה קורה לכולם וזה אנושי וטבעי. עכשיו מה עושים? איך נרגעים?


יש כל מיני דרכים ושיטות והיום אני רוצה להדגיש אחת מהן ולתת לכם טיפ חשוב, שלבטח מוכר לכם, אבל לא תמיד הוא מיושם. לכן, הכנתי עבורכם סרטון כדי להעלות אותו למודעות שלכם במטרה שתהיה באפשרותכם להשתמש בו בעת הצורך במיוחד בתקופת חג הפסח הממושכת.


ועוד טיפ חשוב מאד לחג...


חג הפסח הוא תקופה מועדת לפורענות לכעסים וקונפליקטים, שיכולים לעורר ויכוחים ומריבות היות וכל בני המשפחה נמצאים ביחד זמן ממושך מן הרגיל וללא פתחי המילוט הרגילים. אם קיימים קונפליקטים לא פתורים בין בני הזוג או יש נטיה לשחרר מתח באמצעות כעס, ביקורתיות, מריבות והאשמות, הרי שבחג היא יכולה להתגבר ולהתבטא ביתר עוצמה ולהרוס את שמחת החג.


יש יותר נקודות חיכוך בין בני המשפחה, ואם בשגרת היומיום ניתן להתאוורר לעבודה, לחוגים, לסידורים וכד', הרי שבחג רוב הזמן נמצאים ביחד והמרחב הפרטי של כל אחד מבני המשפחה עלול להיפגע.


כמו כן, צריך לארח, להכין ולטרוח סביב החג וזו מטלה מכבידה ומעייפת, במיוחד אם אין שיתוף פעולה ועזרה הדדית, דבר שיכול להעלות פגיעות, עלבונות וכעסים.


לעיתים, גם בני המשפחה המורחבת נמצאים והם יכולים, אפילו בעצם הנוכחות שלהם, להעלות את רמת המתח והלחץ במשפחה.


לכן, יש לנקוט מראש בצעדי זהירות, להתחשב זה בזה, להבליג, להתפשר, להתגמש, להקשיב לצרכים אחד של השני וללכת ככל האפשר לקראתם. לא מוכרחים לעשות עניין מכל דבר! אם יש צורך, תתאווררו בחוץ, עשו ספורט ותנו לעצמכם מרחב פרטי ברשות בלי צורך להשתמש במריבה כהצדקה להתרחקות. חבל לקלקל את אווירת החג והמשפחתיות.


נצלו את החג להנאה, לצחוק, לבילוי משותף, למשחקים ביחד, ולטיולים. עשו דברים שאתם אוהבים שגורמים לכם שמחה והנאה. כך תרוויחו גם יחסים טובים מלאי קרבה ואהבה וגם הנאה מה"ביחד" שלכם בחג.




אני מאחלת לכם ולכל בני משפחתכם חג שמח, שקט ורגוע מלא באור ובאהבה


אריאלה


מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי


פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

יום ראשון, 4 באפריל 2010

איך לעבור את הפסח בשלום


היום אני מתחילה משהו חדש שהוא בשבילי עוד צעד של גדילה והתפתחות שגורם לי התרגשות ושמחה גדולים!
שמתי לב שכשאני, כפסיכותרפיסטית, כמטפלת זוגית ומשפחתית וכאדם, מתחלקת בידע ובניסיון שלי עם אחרים, אני מקבלת הרבה תגובות חמות שנותנות לי סיפוק רב גם מאנשים שאני מכירה אך גם מאחרים אותם אני לא מכירה כלל. לדבריהם, הם נעזרים רבות ולדברים שלי יש השפעה חיובית ותרומה משמעותית להבנות ולתובנות שהם מקבלים על עצמם, על חייהם ועל מערכות היחסים השונות שיש להם עם אחרים.
כשאני שומעת את התגובות האלה הלב שלי מתרחב. יש לי הנאה גדולה כשאני מסייעת לאנשים להגיע למקום טוב יותר בחייהם. וכמו שצ'רצ'יל אמר " אנו מתקיימים ממה שאנו מקבלים, אך אנו בונים את החיים על מה שאנו נותנים."( וינסטון צ'רצ'יל) כך, בעצם הנתינה שלי להאיר את חייהם של אחרים אני מאירה גם לעצמי את הדרך.
עד היום הסתפקתי בעיקר בכתיבת מאמרים והיום אני מתחילה דרך חדשה בה אני רוצה לחלוק את הידע ואת ניסיון החיים שלי עם מעגל רחב יותר של אנשים שמעוניינים לשמוע ויכולים להיעזר למען חיים טובים ומאושרים יותר עבורם.
במהלך חיי, כאדם וכאשת מקצוע, הן בעבודתי הציבורית והן כמנהלת וכמטפלת עצמאית במכון רעות, רכשתי ידע מקצועי רב וניסיון חיים אישי שעזר לי לצמוח ולהתפתח במסע החיים אותו אני רוצה לחלוק איתך.
בעבר, מעבר לעבודתי בקליניקה עם מטופלים ומודרכים, כדי לחלוק ידע זה עם אחרים כתבתי מאמרים רבים בנושאים שונים, הופעתי בטלביזיה, השתתפתי בתוכניות רדיו, רואיינתי לעיתונים ומגזינים שונים ועוד. אולם, זה לא נראה לי מספיק.

כולנו כבני אדם נתקלים מידי פעם בבעיות של מעגל החיים הטבעי, דילמות שונות וקשיי חיים שלנו כפרט, בעיות זוגיות ונישואין, הורות, יחסים משפחתיים, גירושין, ניהול כעסים, אלימות במשפחה ובין בני זוג ועוד. לא כל אחד יכול ורוצה להגיע לטיפול וגם לא תמיד צריך.
לפעמים, מספיק לקבל אינפורמציה מתאימה ומבוססת שיכולה לעזור לאנשים למצוא את הדרך המתאימה עבורם ולהקל עליהם.
יתירה מזאת, מאד מקל להתמודד עם הקושי כשיש עוד אנשים שחווים כמוך את הקושי שלך או אחרים שמבינים את מה שעובר עליך. זה מפיג את תחושת הבדידות, מנחם ומרגיע. יתכן ובאמצעות ערוץ זה יפתח גם דיאלוג בין האנשים שיוכלו לתמוך ולסייע זה לזה.

לכן, החלטתי מהיום לשתף אותך באינפורמציה בנושאים שונים ומגוונים בתחום העולם הפנימי של האדם ומערכות היחסים השונות שלו במהלך החיים, באמצעות מאמרים מקצועיים, תכנים שונים, מחשבות וטיפים שיועברו אליך על ידי מידי פעם.

אני אשמח לקבל תגובות, שאלות, התייחסויות, מחשבות וכל פניה בכל נושא שתועבר אלי. אני מבטיחה שאני, ביחד עם אנשי הצוות המקצועיים של מכון רעות, נעמוד לרשותך, נתייחס לכל הפניות אלינו ונשתדל לתת את המענה המתאים לכל בקשה או שאלה.

אז בואו נתחיל והפעם נעסוק בשאלה איך לעבור את הפסח בשלום בהיבט המשפחתי- זוגי.
חג הפסח עומד בפתחנו ואיתו הכנות רבות כמו גם המפגש המשפחתי והשהות הממושכת ביחד במהלך כל החג העלול לעורר שדים מרבצם.
חג זה כמו חגים נוספים אחרים הוא חג משפחתי בו מתכנסת כל המשפחה המורחבת ככתוב בהגדה "הלילה הזה כולנו מסובין..".
במשפחות רבות עולות התלבטויות ושאלות כגון, אצל מי חוגגים את החג ובמיוחד, את ליל הסדר. לעיתים, השאלה הזו והשהיה הממושכת במחיצת המשפחה הקרובה והמשפחה המורחבת מעלה יחסים טעונים בתוך המשפחה, דפוסי יחסים מורכבים ומסובכים מן העבר או מן ההווה, נורמות, ערכים והרגלים שונים המתנגשים, לפעמים, אלו עם אלו וקשיים אחרים נוספים שבשגרת החולין היומיומית ניתן להתכחש להם ולהימנע ממגע ישיר איתם.
בחגים עצמם ובתקופת חול המועד, בה אנשים רבים אינם עובדים ומצופה מהם לבלות עם בני המשפחה יכול לעלות מתח רב ביחסים, לחץ ואפילו תחושה של חנק ושלילת מרחב החופש שנגרמת עקב כך שאין את הלגיטימציה והאפשרויות השונות להתרחק למסגרות הרגילות.

אם ישנם קונפליקטים לא פתורים בין בני משפחה הרי השהות הממושכת המשותפת ביחד יכולה לחדד ולהעצים את הקונפליקטים האלה, להעלות אותם בגלוי על פני השטח ולגרום למתח, אי שקט ובמיוחד, למריבות ולסכסוכים מיותרים. גם אם יש דפוסי כוח ושליטה בין בני זוג ובמשפחה הרי שההתחככות המרובה ביחד מזמנת הזדמנויות למאבקים עד כדי אלימות. במשפחות רבות החגים הם בבחינת "שטח אש" שצריך לפסוע בו בזהירות ולנקוט בו יותר התחשבות אחד עם השני.
בכל מקרה כדאי לטפל בקונפליקטים ובבעיות הלא פתורות גם אחרי החג כדי שלא יחריפו וכדי לחיות חיים מלאי טעם, שמחה וסיפוק.

לכן, בין כל ההכנות הרבות שמתכוננים לחג, ניקיון וחידוש פני הבית, ארגון וסידור דברים מחדש, קניות, מתנות וכד' מומלץ להכין גם את עצמנו למפגש המשפחתי במהלך החג ע"י כך שנגיע אליו בגישה פתוחה וחיובית ונעלה את המודעות ותשומת הלב שלנו לצרכים שלנו וכיצד היינו רוצים לבלות את החג. אח"כ נראה מי השותפים שלנו ונבין את צרכיהם ורצונותיהם וממה הם נובעים.
לשם כך, כל אחד צריך להבין קודם כל את עצמו ורצונותיו ולדבר עליהם בגלוי ובפתיחות עם בני הזוג או בני המשפחה הקרובים ואפילו, עם הילדים.
שיחה גלויה וישירה כזו צריכה לצאת מנקודת מוצא שלכל אחד מותר לבטא את רצונותיו השונים ואף המנוגדים וזה בסדר. כל אחד הוא עולם אחר ולכן, יש לו רשות להביע את עצמו בחופשיות ללא פחד או כפייה כאדם ייחודי ואינדיבידואלי.

יש לנהל דיאלוג פתוח, להקשיב לזולת בתשומת לב, להבין אותו ולוודא שהבנת אותו נכון, לבטא את עצמך ואז למצוא את הדרך המשותפת המתאימה לכם.

אין צורך וזה אף מיותר להפוך את הפסח והרצונות השונים למאבק כוח מי חזק וצודק יותר. זה חג וזה זמן לחגוג ולשמוח.
כל אחד רוצה וזקוק להרגיש שיש לו מקום לבטא את עצמו בחופשיות ובביטחון. ואכן, יש לתת מקום ולגיטימציה לכל הצרכים השונים ולכן, רצוי להגיע לפתרון של פשרה בה יש את רוב הצרכים של כולם. יש ליצור מציאות בה כולם מרוויחיםwin –win situation) ). בדרך זו כולם ירגישו בטוחים, נינוחים, רגועים ומסופקים.
איפה שיש רק שני רצונות והם מנוגדים כדאי ומומלץ למצוא את הדרך השלישית המורכבת הכוללת פחות או יותר את הצרכים של כולם. לשם כך, צריך להיות פתוח לרעיונות חדשים ולחשוב יצירתי.
גם הבנה לצרכים של האחר וביטויה בדרך אמפטית, לעיתים, מספיקה.

עכשיו, כשאתם פתוחים לקבל את השונות של האחר בגישה חיובית וכשכל אחד יודע מה האחרים רוצים וזקוקים ויודעים את הדרך כדי להשיג את הפשרה הרצויה כבר קל יותר לתכנן תוכניות, עם מי, מתי, כיצד ואיפה מבלים את החג. שיהיה בילוי נעים!

לחצו על הקישור ותקראו עוד על איך לעבור את הפסח בשלום.

חג הפסח מביא איתו את האביב ומסמל התחדשות ופריחה, קחו אותו כהזדמנות לצמיחה והתרעננות גם בחייכם.

אני מאחלת לך ולבני משפחתך חג פסח שמח, רגוע, מלא באור, באהבה ובהנאה.
אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית