תשליך נפשי וסליחה – לא רק ביום הכיפורים

נהוג ללכת ביום הראשון של ראש השנה, לשפת הים או לנהר ומתפללים שם תפילה מיוחדת ששמה תשליך , שהיא בקשה להשלכת העבירות אל מצולות ים, על-פי הפסוק "...וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" ((מיכה, )מיכה ז',יט )

מנהג זה ביהדות או הווידוי אצל הכומר בנצרות באים לבטא את הכמיהה האנושית להשליך מעלינו את כל הרוע והחטאים שלנו היוצרים תחושת לכלוך בנשמתנו , ועקב כך להתנקות ולהרגיש טובים, טהורים, נקיים, זכים ושלמים.
אולם בו זמנית עם הכמיהה הזו להיטהרות, לניקיון נפשי ולחיבור למהות הטובה שלנו, אנחנו כיצורי אנוש טועים ומועדים בדרך, עושים שגיאות, פוגעים באחרים ומכאיבים להם, עושים דברים שאינם מוסריים ועוברים עבירות שונות, לעיתים, שלא בכוונה ואף לא במודע ולעיתים, בהכרה וידיעה ברורה.

השאיפה, שבאה לידי ביטוי במנהג התשליך לקראת יום הכיפורים ובקשת הסליחה והמחילה ביום הכיפורים עצמו, היא להתנקות ולהסיר את המעמסה הנפשית, המועקה והכובד שרובצים על הנשמה שלנו.

מה אנחנו רוצים להשליך מעלינו? ממה אנחנו היינו רוצים להיפטר?

-        אנחנו רוצים להשליך מעלינו את המעשים הרעים שאנחנו לא אוהבים שעשינו או שפגעו באחרים, את המילים הפוגעות שאמרנו, את ההתנהגות המעליבה, המשפילה והמכאיבה, את הידיעה שגרמנו סבל וכאב למישהו ואת החטאים שלנו. ההתנהגות והמעשים הפוגעניים יוצרים בתוכנו רגשות קשים, שגם אותם אנחנו רוצים להשליך מעלינו היות והם יוצרים אצלנו מועקה וסבל נפשי, להם אנחנו מחפשים שחרור, פורקן והקלה. 

- אנחנו רוצים להשתחרר מיסורי המצפון, מתחושת האשמה וה"לא בסדר", מהכאב והמצוקה שלנו ומהתחושה שאנחנו רעים והרסניים.

תחושת השחרור וההקלה יכולה להגיע ע"י בקשת סליחה וקבלת מחילה מהאדם שפגענו בו, או באמצעות מנהג ה'תשליך' והתפילה שעוזרים לנו להשתחרר מהמצוקה הפנימית, שנוצרה עקב המעשים שמעיקים על המצפון שלנו.

-        היינו שמחים להשליך מעלינו את הפגמים שלנו או את התכונות הלא רצויות לנו, שאנחנו יודעים שפוגעות באחרים ובמיוחד באלה שחשובים לנו ואנחנו מאד אוהבים, כגון, תוקפנות, עצבנות יתר ורגזנות, נוקשות, עקשנות, דרשנות, כוחנות, שתלטנות, רכושנות, כעסים מיותרים, הענשה והלקאה עצמית, שיפוטיות, חוסר סבלנות וקוצר רוח. כמו כן, היינו רוצים להיפטר מביקורתיות היתר, הן כלפי אחרים והן כלפי עצמנו, מהחולשות שלנו וחוסר האונים, מהמוגבלויות השונות ומהמנהגים הלא רצויים שמפריעים לנו בחיים כגון, התמכרויות שונות, הימורים, עישון, ועוד.

-        אנחנו רוצים להסיר מעצמנו את תחושות השנאה, הקנאה, הנקמה, העלבונות והפגיעות שמעוררים בנו כעס וזעם רבים. הם לא רק מזהמים את התחושה הפנימית שלנו וע"י כך הנשמה שלנו "גרה" במקום מזוהם אלא הם גם אינם מאפשרים לנו לראות את המציאות, את עצמנו ואת האחרים באור נכון, שקול, צלול וברור.

-        אנחנו רוצים להשליך מאיתנו סודות שמעיקים ומכבידים עלינו. הסודות שבדרך כלל באים להסתיר מעשים לא ראויים ופוגעים הם משא כבד שקשה על האדם לסחוב לבדו. צריך כוחות נפשיים רבים כדי להמשיך להסתיר את הסודות עצמם ואת החשש והחרדה שצפים ועולים שמא הם יתגלו ומההשלכות שיהיו במציאות כתוצאה מחשיפתם.
לסודות יש כוח והשפעה עצומה על האדם כל עוד הם חבויים ומוסתרים. אך כאשר משחררים ומוציאים אותם לאור הם מאבדים את כוחם.

-        אנחנו גם רוצים להשליך מאיתנו את המחסומים והעכבות שמפריעים לנו להשיג את המטרות, המשאלות והשאיפות שלנו בחיים. אנחנו רוצים להסיר מעלינו את הפחדים, האמונות המטרידות והמכשילות ולגלות בתוכנו אומץ, העזה, יכולות, נחישות, התמדה וכוחות להתמודד גם עם הכישלונות והכאב שהמציאות מזמנת לנו.

איך לבצע את התשליך הנפשי?

זהו תהליך שדורש המשכיות וזמן. זה לא זבנג וגמרנו. יש להתכוונן אליו, להכיר בטעויות ובמעשים האישיים שעשינו לא נכון, לרצות ליצור שינוי אמיתי, לראות את הקשיים של עצמי, לכבד אותם ולכבד ולהכיר בקשיים ובשונות של האחרים.

יחד עם זאת, עלינו למצוא את כל הטוב שיש בנו, כדי שנוכל להתחבר אליו ולשאוב כוחות ממנו ולתת לו להוביל אותנו בחיים. חשוב שנדע לקבל את עצמנו על כל מי שאנחנו, על היתרונות והחסרונות שלנו, לאהוב את מי שאנחנו כולל הפגמים שלנו. נכון, זה לא תמיד קל ואפילו קשה אבל משם יבוא השקט הפנימי והיחסים הטובים עם הסובבים אותנו.

אנחנו זקוקים ליחס של חמלה וסליחה כלפי עצמנו וכלפי האחרים על מנת שנוכל להרגיש את עצמנו כאנשים טובים, מוסריים בעלי שאר רוח, נדיבים, ישרים, אמיתיים, אוהבי הזולת ובעלי יכולת נתינה ועזרה. כך אנחנו מרגישים את עצמנו בעלי ערך, שווים, משמעותיים, חשובים, מוצלחים ותורמים לאחרים. זה נותן ערך מוסף רגשי לקיום שלנו.

כדי שנוכל להגיע לחופש להיות מי שאנחנו, לחיות בשלום ובשלווה עם עצמנו, ולאהוב ולהוקיר את עצמנו ואת האחרים, אנחנו צריכים למצוא את החמלה והסליחה בראש ובראשונה לעצמנו, למצוא את הדרך להשתחרר מהכבלים של עצמנו, לסלוח לעצמנו על הטעויות שאנחנו עושים, על השגיאות שלנו, על הכישלונות שלנו ועל המעשים שלנו שפגעו באחרים.

עלינו לתת לעצמנו את החופש לטעות כי אנחנו יצורי אנוש. להבין שפעלנו, לעיתים, מתוך עיוורון וחוסר הבנה אך לא מתוך כוונת זדון. חשוב שנדע שאנחנו מוגבלים ואנחנו לא רואים את הכל ושעשינו את מה שיכולנו לפי הבנתנו בשלב ההוא אבל עכשיו כשאנחנו כבר רואים ומבינים מה שעשינו אנחנו יכולים לשנות וללכת בדרך חדשה.
רק אז נוכל גם לסלוח לאחרים ולבקש מהם סליחה.

אין כל טעם בהלקאה עצמית, בביקורתיות כלפי עצמנו ובהענשה עצמית. בכך אנחנו תוקפים את עצמנו, מחלישים את הכוחות הנפשיים שלנו ולא מאפשרים לעצמנו ללמוד מהטעויות ומהשגיאות שעשינו, להבין את עצמנו ולראות איזה תיקון נדרש מאיתנו ולבצע אותו.

עלינו לבקש סליחה מהאחרים מעומק הלב ומתוך כוונה אמיתית וגם לסלוח לאחרים. לא לשמור טינה. לטינה עצמה יש אנרגיה שלילית שמכבידה ומעיקה עלינו גם אם אנחנו מנסים להתנתק ממנה או מכחישים אותה. היא פועלת בתוכנו כאנרגיה שלילית ומנהלת אותנו גם אם אנחנו לא מחוברים אליה וחושבים שהיא איננה.

רק כשנמצא את המחילה והסליחה לעצמנו ולאחרים, נוכל להשליך את כל המועקה והסערה הפנימית שנוצרו בתוכנו עקב המעשים שלנו או של אחרים, נוכל להשליך מעלינו את המאבקים והסכסוכים הפנימיים והחיצוניים, ליצור לעצמנו דרכים חדשות ולחיות בשלום ובשקט עם עצמנו ועם האחרים.

לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור.

כמו גפרורים עם גופרית על הראש - כיצד להתמודד מול אדם המתפרץ בכעס

שלום לכם,

כולנו כועסים מידי פעם במהלך שגרת היומיום שלנו. לא כולם מבטאים אותו אך בוודאי כולם מרגישים אותו. חלקנו מבטאים אותו בהתפרצויות של כעס וזעם ללא שליטה וחלקנו "כולאים" אותו בבטן.

לכן, כל כך חשוב לדעת לנהל את הכעס ביעילות ובאסרטיביות, במקום שהכעס ינהל אותנו, דבר שחלק מאיתנו אכן עושים.

היום אני רוצה לתת לכם טיפ חשוב בעזרת מטאפורה שייתן לכם זווית הסתכלות חדשה ודרך התמודדות מול אדם המתפרץ בכעס.

אני מבקשת ממך לדמיין כי כולנו כמו גפרורים עם גופרית על הראש. מה לדעתך קורה כאשר גפרור אחד נדלק ומתקרב אליו גפרור נוסף?

נכון מאד! גם הוא נדלק. בטח ובטח כאשר יש עוד גפרורים המתקרבים לאש. אז זה כבר הופך לאש ומדורה גדולה.

כך גם אנחנו! לכולנו יש פוטנציאל לכעוס כאילו יש לכולנו גופרית על הראש.

אם מישהו בסביבתנו מתחיל לכעוס ולהתפרץ, ועוד אדם מגיב ועונה לו, אולי מביע דעה שונה, אולי מתנגד לו או מעיר לו, יש סיכוי שתתפתח מריבה או ויכוח ביניהם, בנוסף למה שגרם לאותו אדם יחיד לכעוס ולהתפרץ.

על אחת כמה וכמה אם יש קהל מסביב. אז יש סיכוי סביר שאנשים נוספים יגיבו לכעס ולהתפרצות, כל אחד ינסה להביע את דעתו, אולי ירימו את קולם כדי להישמע, יהיה בליל של דעות כשכל אחד מתפרץ לדברי השני, אולי יהיו גם צעקות, אף אחד לא ישמע את אף אחד וכל אחד ינסה להראות כמה הוא צודק ודבריו הם הנכונים ביותר. בקיצור רעש ומהומה גדולה! ושום דבר לא נפתר. להיפך!

מסקנה....

לא תמיד חייבים להגיב ולענות כשאדם מביע כעס בהתפרצות. אין חובה כזו, גם לא חוק...אם אין לכם שום קשר לאדם או לעניין, מומלץ לא להגיב ולהתרחק.

אם ההתפרצות מופנית כלפיכם, אפשר לבקש ממנו לדבר בכבוד, בשקט ובנחת ואם הוא ממשיך, פשוט להתרחק, אחרת גם אתם עלולים להידלק! אנחנו יכולים לשמור מרחק ממנו כדי שלא נידלק גם אנחנו.

אותו דבר גם על הכביש, כאשר יש מישהו שנוסע כמו מטורף על הכביש ומסכן בכך את האחרים, מה עושים?

נכון! שומרים מרחק ממנו כדי לא להיפגע! לא רודפים אחריו וגם לא מנסים לעצור אותו תוך כדי נסיעה או להפריע לו.

אם זה מישהו קרוב, בן הזוג, הילדים וכד', כך שאי אפשר סתם להתרחק ממנו, אפשר לומר לו "נדבר אח"כ כשתירגע כי בצעקות ובהתלהמות אני לא מוכן לשוחח" או "לא מקובל עלי שאתה צועק עלי" ולהתרחק.

יתירה מזאת, אם רוצים לברר משהו עם מישהו, קרוב או רחוק, או כשיש כעס, מתח או עניין לא פתור איתו, לא רצוי לברר ולבדוק איתו את העניין כאשר יש קהל מסביב.

יש לנהל איתו שיחה בפרטיות ובשקט כך שאפשר יהיה לנהל שיחה גלויה, אמיתית, ישירה ופתוחה ובעיקר, מכובדת.

לקהל מסביב יש השפעה משמעותית ומכרעת על הנוכחים, בוודאי עם יש להם קשר למשוחחים. אף אחד לא רוצה להצטייר בעיני אחרים כחלש, מפסיד, פראייר, לא צודק, אשם, כנוע, מפוחד או פוגע וכד' ולכן, במקום לפתור את העניין עצמו, וליישר את ההדורים ביניהם, הם יהיו עסוקים בהגנה על עצמם.
לכן, אם יודעים שהולכים לנהל שיחה עם מישהו על דבר לא קל, אין לעשות זאת כשיש אחרים בסביבה כי נוכחותם של אחרים עלולה להגביר ולהעצים את העניין ולעורר ויכוח גדול יותר.

מאחלת לכם שאף גפרור לא יידלק

נ. ב. ביום ג' הקרוב, ה- 7.2. בשעה 10 בבוקר בתוכנית הטלביזיה שלי בשידור חי "להיות ביחד וגם לחוד" בנט tv החיים הטובים אני מארחת את שלומי כהן, מי שעובד איתי במכון רעות ומנחה איתי את הסדנאות לשליטה בכעסים שנים רבות ובתוכנית נדבר על איך להתמודד עם הכעס ביעילות ובאסרטיביות כפי שנלמדות בסדנא, על השלבים בתהליך השינוי ונציג דרכים לניהול הכעס.

בתחילת התוכנית היכנסו לקישור http://www.bestlife.co.il/TV ותתחילו לצפות בתוכנית.

אתם מוזמנים לשלוח כל שאלה בנושא, להתייעץ או לשתף בחוויה ובסיפור האישי שלכם, הן ב"השב" למייל זה או לעלות לשידור במהלך התוכנית בטלפון 077-3000909

בשעה היעודה יש ללחוץ על הקישור וכבר תתחילו לצפות בתוכנית.

http://www.bestlife.co.il/TV

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

איך להתמודד בהצלחה עם שלב אמצע החיים

שלום לכם,

כל שלב חדש במעגל החיים הטבעי שלנו מביא איתו התפתחות וצמיחה חדשה אך גם כרוך בקשיים והוא דורש מאיתנו הסתגלות מחודשת כדי להגיע שוב לאיזון ושיווי המשקל.

לא תמיד קל להתמודד עם שינויים ולא פשוט הוא השלב שבו אנחנו מגיעים לאמצע החיים,
במיוחד לאלה בני ה- 50+.

בשלב הזה ישנם שינויים רבים המשפיעים על החיים ואיכותם, על הדימוי העצמי, על הזהות, המשמעות והערך העצמי של כל אחד ואחד.

הצלחת ההתמודדות או כניסה למשבר תלויה בתפיסת האדם את השלב ההתפתחותי החדש
ואיזו משמעות הוא נותן לו בחייו, ביכולת הגמישות שלו להסתגל למצבים משתנים
ולהתאים את עצמו למצב החדש, בכוחותיו הנפשיים ובהתמודדויות שלו מהתנסויות קודמות מן העבר.
ככל שהאדם התמודד בהצלחה בשלבים ההתפתחותיים הקודמים שלו, כך יש סיכוי גדול יותר
שיצליח להתמודד בהצלחה גם בשלב הנוכחי.

הדרך בה מתמודד האדם עם השינויים, התפיסה והגישה שלו לשינויים, יכולת הגמישות
שהוא מגלה ודרך ההסתגלות שלו אליהם וההתמודדות איתם, היא שתקבע אם הצלחת תפקודו, אושרו ואיכות חייו.

בשלב אמצע החיים הגיל מתחיל לתת את אותותיו על הגוף והוא משתנה. לעיתים, הבריאות מתרופפת, העור כבר אינו מתוח ומוצק כשהיה, הכרס גדלה, השיער מידלדל וקשה יותר לשמור על משקל תקין ופתאום, אתם מוצאים את עצמכם לעיתים קרובות מידיי שאתם המבוגרים בחבורה וכך גם מתייחסים אליכם.

ישנם כמה דברים מרכזיים ומשמעותיים המתרחשים בתקופה זו שמשפיעים על התחושה של המבוגרים וההתמודדות שלהם עם שלב המעבר.

ישנה תחושה שתקופת הנעורים חלפה והזקנה מתקרבת עם כל ההשלכות שלה, ואף ישנם אלו שמתביישים בגילם, מתכחשים לו ומנסים להסתירו. לעיתים, אפילו למרות הגיל המבוגר, יש אלו שמרגישים עדיין ילדים או צעירים, תחושה פנימית המנוגדת לחלוטין לגילם הכרונולוגי והזדקנות הגוף, לשינויים המתרחשים כמו הפיכתם לסבים ולסבתות ולתפיסת הסביבה אותם כמבוגרים מזדקנים.

עולה הצורך לטפל בהורים הקשישים החולים או הזקוקים לסיעוד, התמודדות עם מות ההורים והאובדן שלהם, התרוקנות הקן ועזיבת הילדים את הבית, פיטורין, פרישה מוקדמת מהעבודה או יציאה לפנסיה, ועוד.

לאלו שכבר פרשו מהעבודה יש היום הרבה שעות פנויות, כבר לא צריכים אותם כמו פעם ויש פחד גדול מחוסר תכלית, משעמום ומבדידות.

הגדרת הזהות העצמית, המשמעות ותחושת הערך משתנה וצריך למצוא תכנים חדשים, משמעות חדשה וערך עצמי שיהוו בסיס מוצק להגדרת הזהות העצמית המותאמת למציאות המשתנה והחדשה

ההתמודדות עם כל האחריות על הטיפול בהורים הקשישים, מחד והעזרה והתמיכה שיש לתת לילדים, מנגד, והמשימות, המטלות והתפקידים המוטלים על כתפי המבוגר והצורך להתמודד עם הקשיים של עצמו וכל השינויים המתרחשים בחייו ובעולמו הפנימי והחיצוני דורשים משאבים פיזיים, חומריים, זמן ומשאבי נפש גדולים ביותר.

שינויים אלו מעלים חשבון נפש אצל המבוגר. מתעוררות מחשבות של איך להספיק את מה שהוא לא עשה עדיין, רצון להשלים את החסר שליווה אותו בחייו, שאלות ומחשבות האם הוא השיג את מטרותיו בחיים, תחושה של "עכשיו או בכלל לא", האם עליו לבצע שינויים בחייו, מבחינת מערכות היחסים שלו, הזוגיות, עבודה וקריירה וכיצד ייתן משמעות נוספת חדשה לחייו.

ישנו הקונפליקט הפנימי המוסרי בין ההשקעה ב"אני" לבין השקעה באחרים. קיים רצון עז לממש את העצמי, החלומות והמשאלות שטרם התמלאו אך קיים גם הרצון לדאוג ולעזור לילדים מצד אחד, ולהורים הקשישים, מצד שני.

הקן המתרוקן מפגיש מחדש את בני הזוג, שיתכן ובמשך הזמן הלכו והתרחקו זה מזה ומצאו תחליפים וסיפוק במקומות אחרים כגון, עבודה, טיפול בילדים וכשאלה כבר לא קיימים, יכולה לעלות הרגשה שהם תקועים עם בן זוג מרוחק ואולי מנוכר שאין איתו יותר שפה משותפת ובעצם, לפגוש מערכת זוגית מרוקנת מכל קרבה ואינטימיות, אשר בה כל אחד חי את חייו בנפרד.

לעיתים, ניתן לראות שבשלב זה אנשים מחליטים לעשות שינוי דרסטי, מהותי ומשמעותי בחייהם, לפיו הם רואים בתקופת מעבר זו הזדמנות נוספת ואולי אחרונה למימוש עצמי תוך נאמנות וחיבור לרצונותיהם ומשאלותיהם ולחיות הפעם חיים אמיתיים, כפי שהם היו רוצים ולא בהתאם למצופה מהם ולמחויבויותיהם שלקחו על עצמם וגם לא לפי הרצונות והציפיות של האחרים הסובבים אותם.

כך ניתן לראות אנשים שלאחר שבנו עסקים גדולים או קריירה מפוארת ורכשו ניסיון וידע מקצועי רב בתחום מסוים עושים הסבה מקצועית לתחום שונה ומנוגד לחלוטין ממה שעשו עד כה.

דומה הדבר גם לגבי הקשר הזוגי ולא נדיר לראות בשלב הזה גירושין מאוחרים. אנשים שחיו במשך שנים רבות בתסכול רב בתוך מערכות היחסים הזוגיות שלהם ונשארו בהן רק מתוך תחושת מחויבות ואחריות כלפי הילדים או אחרים ומסיבות אחרות שונות, מחליטים להתגרש ולחפש סוף סוף את האהבה שחסרה להם במקום אחר.

כל השינויים הללו יכולים לגרום לחלק מהאנשים לתחושות אי שקט, חוסר נחת, בדידות, מתח, חוסר וודאות, עצב, פחד, חוסר ביטחון, רוגז וכעס או דיכאון ולאחרים, ציפייה לבאות והתרגשות לקראת החיים החדשים ואצל חלקם, זה שילוב בין השנים.

אז איך, בעצם, עוברים נכון את שלב אמצע החיים?

- ראשית, כדאי להבין ולקבל שזהו שלב התפתחותי טבעי בחיים והוא יקרה בין אם תתנגדו לו ובין אם לאו. ככל שתבינו מהר יותר שזה המצב ולא ניתן לשנות אותו ותזרמו איתו, כך תצליחו ליהנות ממנו באופן מלא. רק עכשיו זו הזדמנות טובה לשאול את עצמכם איך אתם מפיקים ממנו את המרב עבורכם.

- בגיל צעיר הדברים מצטיירים כרחוקים ומרתיעים כל כך עד שנמנעים מלחשוב עליהם. כדאי ומומלץ להכין את החזון העתידי שלכם ולבנות תוכניות מגירה עוד כשאתם צעירים. חישבו מה אתם רוצים שיהיה כשתגיעו לגיל ולשלב הזה. תתבוננו פנימה ותראו מה אתם רוצים ואוהבים לעשות, ומה יגרום לכם שמחה, הנאה וסיפוק.

- לטפח את הזוגיות בכל שלב בחיים. לחיות בזוגיות מתסכלת, מרוחקת כשבני הזוג חיים אחד ליד השני ולא עם השני זה בוודאי קשה וכואב. ברור שמומלץ לשנות את זה בכל שלב בחיים, על אחת כמה וכמה בשלב אמצע החיים. שווה להתבונן בקשר הזוגי, במשמעות שיש לו, בתרומה שלו לחיים, לראות את הטוב שיש בבן הזוג, לתת לו מקום ראוי ומוערך בחיים ואם יש צורך, ללכת לטיפול זוגי אצל איש מקצוע כדי לשפר אותו ולהפוך אותו למקום בטוח, חם ומספק.

דברו אחד עם השני, טפחו אחד את השני ואת הקשר שלכם. אל תתנו לו לנבול ולדעוך. הוא לא יהיה טוב יותר אם תתעלמו ממנו ומהבעיות הקיימות. עכשיו אתם זקוקים אחד לשני יותר מתמיד.

כדאי להגיע ביחד לשלב החיים הזה כשיש הבנה, תמיכה, קבלה, הערכה, רצון לבלות וליהנות ביחד ולעזור אחד לשני בשעת הצורך, כי עכשיו לזוגיות יש מקום עוד יותר חשוב בחיים לאחר יציאת הילדים מהבית, הפרישה מהעבודה, והצורך במקום משמעותי עם שייכות, דאגה ואכפתיות.

יחד עם זאת, אם לא נותר דבר מהקשר ואין רצון משותף לשיפור הזוגיות, והוא נשאר עד כה רק בגלל הילדים, ההורים הקשישים, המחויבויות החברתיות, כסף וכד', יתכן ואין מנוס מפרידה ומגירושין. גם בגיל אמצע החיים ניתן למצוא אהבה חדשה ולבנות זוגיות מהנה ומספקת.

- תנו לעצמכם את הרשות והחופש לעשות את הדברים שאתם אוהבים וקחו לעצמכם את
הזמן והמשאבים שדרושים לכם לשם כך.

- היו נאמנים לעצמכם ולרצונות שלכם. עכשיו כבר פחות צריך לעשות חשבון לאחרים.
כך תרגישו אמיתיים, משוחררים ומחוברים יותר לעצמכם ותיהנו מכל מה שאתם עושים ומכל רגע וזה מה שחשוב.

- זהו גם הזמן שלכם ובשבילכם. וותרו על רגשות האשמה כשאתם לא יכולים תמיד
להיענות לצרכי ילדיכם (בייביסיטר, למשל) או של אחרים. אל תתנו שהדברים יהיו על חשבונכם ועל חשבון הרצונות, הצרכים והעיסוקים שלכם. מותר גם לומר "אני לא יכול".

- בנו לעצמכם תוכנית של החלום שאתם רוצים לממש אותו. שאלו את עצמכם כיצד אתם רוצים לבלות את המשך חייכם. הכניסו לתוכנית שלכם כל רעיון או משאלה שהייתה לכם במהלך החיים אך לא הייתה לכם אפשרות ליישם אותם במציאות אם זה בגלל כסף, זמן או תפקידים, מטלות ועיסוקים שונים.

זה יכול להיות כל דבר, טיולים בארץ ובחו"ל, לימודים שונים ומגוונים, קורסים, הרצאות, סדנאות, פתיחת עסק חדש, קריירה חדשה, הסבה מקצועית, פעילות ציבורית, עיסוקים שונים, תחביבים, טיפוח כשרון שלא פותח, ריקוד, בישול, אפייה, אומנות לסוגיה, כתיבה יצירתית ועוד.

- עסקו בפעילות ספורטיבית ושמרו על כושר גופני. לא סתם נאמר "נפש בריאה בגוף בריא".

- לימדו מיומנויות שונות של רגיעה ושחרור ממתחים ולחצים, יוגה, מדיטציה, דמיון מודרך ודאגו לקבל מסז' טוב מידי פעם.

- ראו את התקופה כהזדמנות להתפתחות וצמיחה רוחנית. אחרי שהגעתם להישגים מרשימים בחייכם ולא מעט הישגים והצלחות חומריות, זה שלב טוב להתבוננות פנימית מעמיקה על מנת לחיות בשלום עם חלקים בתוככם שהפריעו לכם בחיים עד כה.

- צרו לעצמכם שוב מעגל חברתי שאולי התרופף עם השנים מפאת חוסר הזמן והשגרה היומיומית השואבת. השקיעו בחברים, עשו פעילויות משותפות, בלו בצוותא ותיהנו בחברתם.

- דברו עם חבריכם על מה שאתם חושבים ומרגישים והפכו אותם למעגל תמיכה ועזרה הדדית עבורכם. כך תרגישו שמה שקורה לכם זה בסדר, טבעי ואנושי וקורה לכולם ותוכלו להירגע.

- מיצאו את כל היתרונות של המצב החדש בשבילכם. למשל, אתם הוכחתם כבר את עצמכם. יש לכם כבר את הקבלות שאתם מסוגלים, מוכשרים ומוצלחים ואתם יכולים לצאת לחופש, לנוח, רק ליהנות, בלי להילחם על דרגה, תפקיד, עוד כסף וכד'. מותר לכם רק ליהנות! יתרון נוסף, למשל, שאפשר לבלות עם הילדים והנכדים כאוות נפשכם וליהנות איתם אך התפקידים והאחריות אינם שלכם. אתם רק בתפקיד של מסייעים אם אתם רוצים בכך, ואתם יכולים לחזור הביתה אל הנוחות, השקט והעיסוקים שלכם, בדיוק כפי שמתאים ורצוי לכם.

ולסיום, כפי שנהוג לומר במקומותינו, ה-50 של היום הם ה- 40 של אתמול, אתם עדיין צעירים, תוחלת החיים גדלה, ויש עוד הרבה שנים לחיות. כוחכם עדיין במותנכם, יש לכם עוד הרבה מה לתרום ולהיתרם וכדאי ומומלץ לחיות אותם הכי טוב שאפשר וזה אפשרי! רק היו מודעים לעצמכם, לרצונותיכם, ומשאלותיכם ותנו לעצמכם דרור ורשות לספק אותם במלוא הפוטנציאל והחיוניות שלכם.

אם גם אתם רוצים לקבל את המאמר והעצה השבועית הישר מהתנור, לחצו על הקישור, מלאו את פרטיכם ותקבלו אליכם במייל מידי שבוע תכנים וטיפים, מעניינים ומאירי דרך, שיעשו לכם את החיים טובים יותר עם עצמכם ועם סביבתכם.

שלכם ובהצלחה!

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

למה קשה לוותר על הכעס, לסלוח ולבקש סליחה?

שלום לכם,

אנחנו עומדים בשערי יום כיפור ועל מטרתו של יום הכיפורים כותבת התורה :
"וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ."

הרמב"ם בהתאם מגדיר את יום כיפור כ"זמן תשובה":

"יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבין הכול לעשות תשובה ולהתוודות, ביום הכיפורים.".

ביום הזה אנחנו עורכים חשבון נפש ומבקשים סליחה וכפרה על חטאים שבין אדם לאלוהים ובין אדם לחברו.על פי חז"ל, האל אינו יכול לסלוח על עבירות שבין אדם לחברו אלא אדם צריך לפייס את חברו ולרצות אותו. כתוצאה מכך, לקראת יום כיפור נוהגים אנשים לבקש סליחה איש מרעהו.

שני פנים לסליחה, לבקש סליחה וגם לסלוח. לאנשים רבים קשה בשני המצבים.

לרבים מאתנו קשה לסלוח ולא פחות קשה לבקש סליחה, להגיד שאנחנו מצטערים. זה נתפס בעיני רבים כחולשה. נדמה לנו שיראו את חולשותינו וזה יפעל נגדנו, יפסיקו להעריך אותנו, ינצלו אותנו וניפגע שוב. אחדים מאיתנו אף מתביישים בחולשותיהם וברגשותיהם. אנחנו עושים מאמצים רבים להיראות חזקים, להסתיר את חולשותינו ופחדינו כדרך הגנה על עצמנו. אנחנו לובשים את חליפת ההישרדות כדי להימנע מהרגשות הכואבים שלנו.

לא פחות קשה לרבים מאיתנו והוא לסלוח למי שלדעתנו פגע בנו. יש משהו מפתה להישאר בכעס, לאחוז בו ולא להרפות ממנו. הנה כמה סיבות:

זה מפתה להמשיך לכעוס כי כשאנו כועסים אנו מוציאים רגשות קשים שהם בדרך כלל מלאי עוצמה ואנרגיה גדולה. ביטוי הכעס מאפשר לנו השתחררות מרגשות אלו ונותן לנו תחושת פורקן גדולה, הקלה ורגיעה. תהליך של משהו נבנה, מתעצם ומשתחרר- יש בו גם תענוג והנאה.

בנוסף על כך, כשאנחנו כועסים על האחר, אנו רואים את השלילי שבו, את הדברים שאנחנו לא אוהבים בו, אנחנו עסוקים בהסתכלות שלנו עליו ובהתנהגותו המכאיבה והפוגעת ובכך אנחנו נמנעים מלבחון את עצמנו ולהתבונן בהתנהגותנו ובדברים שבנו שאנחנו לא אוהבים, איתם אנחנו לא רוצים להיפגש.

לרבים יש תפיסה שאם אני כועס, אני לא כואב ( שזו אשלייה, כמובן)

הכעס הינו מכסה לשלל רגשות בלתי נסבלים עבורנו כגון, בושה, פחד, חוסר אונים, נחיתות ועוד, שאנו מנסים להימנע מהם. אם נוותר על הכעס ניאלץ להיפגש עם הכאב בצורה ישירה, עם רגשות אלו. לכן, יותר קל לנו להשליך את החלקים האלו על מישהו אחר באמצעות הכעס מאשר להסתכל בעצמנו.

יוצא איפוא, שהכעס מאפשר לנו להרגיש את עצמנו טובים, נחמדים ואילו האחרים- נתפסים כרעים וכ'לא בסדר'. הפיצול הזה נותן לנו הרגשה טובה וצודקת, המטשטשת לנו את החלקים הבלתי נסבלים בתוכנו, אותם אנו מתקשים לשאת ולהכיל בעצמנו. ע"י כך, אנו נמנעים מתחושת הכאב שיכולה לעלות בנו כשאנו רואים חלקים אלו.

דוגמא- לרבים קשה לסלוח לבן זוג שבגד באמון, כמו מי שניהל רומן מחוץ לנישואין, מעל והסתיר כספים, וכד'.

קיים קושי רב לבן הזוג הנבגד לסלוח לבן זוגו. תהליך הסליחה יכול להיות ארוך ומורכב כי הבגידה אולי תיסלח אבל תחושות הביטחון והאמון כבר לא יהיו כבעבר. מידי פעם יכולים לצוץ שוב חשדות וחששות מפני בגידה נוספת. לפעמים, הקושי לסלוח נובע מהפגיעה הקשה, מהחששות מפני העתיד אך גם מתחושת הכוח והשליטה שקיבל הנבגד "הטוב" מול בן הזוג הבוגד "הרע", הנתפס מלכתחילה כאשם שצריך להוכיח מעתה ואילך את חפותו בכל מעשיו. סליחה - פרושה וויתור על הכוח.

לנשים יותר קל לסלוח לבן זוגן ואילו לגברים יותר קשה. נשים נוטות יותר לסלוח או לספוג ולשתוק, לעיתים, מתוך חוסר וודאות מפני העתיד, דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון, תלות רגשית וכלכלית, חששות מתגובות הסביבה, דאגה לילדים או מאהבה לבן הזוג.

לסלוח לבן הזוג הבוגד בתפיסה זה לכאורה, לתת לו כוח ויתרון עלינו, לשחרר אותו מרגשות אשמה, והרי אנחנו רוצים שהוא יסבול ויכאב וירגיש רע עם עצמו- עונש ונקמה. כאילו אם הוא יסבול, אנחנו נרגיש טוב.

זה כמו לתת לו אישור שעכשיו הכל בסדר, לתת לו אישור שהוא ניצח, הרוויח, בו בזמן שאנחנו מודים שהפסדנו, שאנחנו החלשים ואולי הפראיירים.

אבל אם באמת הקשר עוד חשוב ויש בו עוד כדי להעניק דברים טובים וחשובים - אזי שווה לסלוח באמת. הסליחה יכולה להוות מנוף ליצירת קשר חדש שאולי עוד לא היה כמוהו עד כה ולהפוך אותו לקשר מספק, ומהנה יותר.

כדי לסלוח באמת - רבים זקוקים שהפוגע יבקש סליחה, שיגיד וירגיש מעומק ליבו את הצער והחרטה על הפגיעה שעשה שהוא שיכיר בעובדה שהוא פגע, זה מקל על הנפגע בתהליך הסליחה.

לסלוח באמת - זה להישאר עם עצמנו, עם הכאב האמיתי, להשלים עם המציאות, לראות את עצמנו כאחראים על מציאות חיינו ולקחת אחריות על עצמנו ולהתמודד כבוגרים עצמאיים עם המציאות המתסכלת והמכאיבה , ולהתבונן בסיבה האמיתית שבגללה קשה לנו לסלוח ולהתמודד עם חלקים בתוכנו שאנחנו לא אוהבים, עם הקשיים שלנו ועם מה שקשה לנו איתו, שמכאיבים לנו. עלינו באמת להתמודד עם הקושי להשלים עם הפרידה, לוותר על הפנטזיה על עולם מושלם, להשלים ולקבל את העובדה שהמציאות - אין בה ביטחון מוחלט של 100%, שאנחנו לא באמת מוגנים לחלוטין מפני כאב נוסף, מהצורך הפנטזיוני בפוליסת ביטוח נגד כאב, ועם המשאלה הילדותית שלנו ל"ביחד" לנצח, למיזוג, להבטחת סיפוק הצרכים והקיום.

לסלוח באמת זה להתמודד עם זה שעזבו אותנו, שאנחנו מפחדים להיות לבד, שאנחנו תלויים, לא ראויים ולא שווים, עם חוסר הביטחון, עם תחושת חוסר הערך וחוסר המשמעות, עם הפחד מהעתיד, עם חוסר הוודאות, איך לא להיפגע, איך להישמר מכאב נוסף,

דבר נוסף הגורם לנו להישאר בכעס הוא שהכעס מקנה לנו כוח על האחר, סוג של שליטה, כי אם אני כועס, יש לי, לכאורה, זכות לתבוע ממנו דברים, לגיטימציה לא להתקרב ולסרב לכל דבר הקשור בו. להשאיר אותו אשם עם רגשות אשם וייסורי מצפון ולהשאיר אותו כביכול, בעונש.

לא עולה בדעתנו להבין את הצד האחר. לא עולה בדעתנו שאנחנו נבקש סליחה ממנו.

אבל באופן פרדוכסלי, אם נצליח לעבור ממצב של כעס למצב של הבנה ומחילה נגיע בתוכנו למקום בטוח, משוחרר, זך, נקי ושלם. נחזיר לעצמנו את האנרגיה החיונית שלנו, את השלווה וכתוצאה מכך, הקשר עם האדם היקר לנו יעמיק, יהיה חופשי ופתוח, אמיתי ומספק.

אבל איך עושים את זה? הרי זה כל כך קשה.

הדרך היא לקבל את עצמנו בחמלה ובאהבה, להתחבר לכל המהות הטובה שבנו, לכל הזוהר והאנושיות שבנו, ולאהוב את עצמנו. כי כשאנחנו מקבלים את עצמנו באהבה ומרגישים את הטוב והחוזק שבנו, אנחנו יכולים לאהוב את האחרים ולסלוח להם.

דרך נוספת היא לוותר על ה"רווחים" המדומים. לראות איפה היה החלק שלנו, התרומה והאחריות שלנו על המצב. להבין את השני ולא רק להרגיש את הפגיעה והכאב של עצמנו.

אז למה כדאי לסלוח ולוותר על הכעס?

- כי להישאר עם הכעס זה להעניש את עצמנו בלבד.

- כי כשאנחנו נשארים עם הכעס אנחנו חיים בעבר וכשכל האנרגיה ותשומת הלב שלנו ממוקדים בעבר אנחנו למעשה, לא חיים בהווה במציאות העכשווית ומפסידים את מה שההווה יכול להעניק לנו ולא חווים אותו עם כל היכולות והחושים שלנו ונשארים תקועים בתוך עצמנו. הסליחה שלנו לעצמנו ולאחרים משחררת את החסימות של עצמנו.

למשל, אנשים שנבגדו ונפגעו ע"י בני זוגם, אם הם לא ימצאו את הסליחה שבתוכם, הם לא יוכלו להשתחרר מהאירוע והוא יהווה חסימה בהמשך החיים שלהם בתחומים שונים.

יכולים להיות אלה שלא יפתחו את ליבם יותר לבן זוג חדש ולא יתנו לעצמם להיות שוב בקרבה ובאינטימיות, או לא יתנו לבן זוג חדש להיכנס לחייהם ויישארו לבד והם לא ירגישו שוב את התשוקה, הריגושים, האהבה, השמחה וה"ביחד". הם אומנם יהיו מוגנים ובטוחים אבל לבד ועדיין כועסים וכואבים.

- כדאי לוותר על הכעס ולסלוח כדי להשתחרר מהרגשות הקשים שלנו, מהרעל שנמצא בתוכנו, מהכאב שיש בנו. לשחרר את עצמנו באמת ממה שהכאיב לנו.

- כדאי לוותר על הכעס ולסלוח כי זה משפר את היחסים שלנו עם האחרים וממיס את הקונפליקטים שיש לנו איתם.

אז כאמור, אם נצליח לעבור ממצב של כעס למצב של הבנה ומחילה נגיע בתוכנו למקום בטוח, משוחרר, זך, נקי ושלם. נחזיר לעצמנו את האנרגיה החיונית שלנו, נהיה במערכות יחסים מתגמלות, מהנות ומספקות, ונחזיר לעצמנו את השלווה והשקט הפנימי החיוניים לנו כל כך.

להאזנה לתוכנית הרדיו שלי ברדיו החיים הטובים על סליחה ומחילה לעצמנו ולאחרים, היכנסו לקישור

http://www.bestlife.co.il/?categoryId=69053&itemId=170388

צום קל וגמר חתימה טובה

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי,אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

הלוחשת לסוסים - להבין את הכעס

שלום לכם,

את המכתב הזה קיבלתי לאחרונה מאיש יקר שהתחיל לעבור תהליך של שינוי ועוד איזה שינוי ובמכתב הזה הוא מתאר באומץ, בכנות ובגילוי לב מדהים ומיוחד את השינוי שהוא עובר. התרגשות גדולה אחזה בי עם דמעות בעיניים כשקראתי את המכתב. לא פשוטה הדרך שהוא עבר ועובר ועוד ממקום כל כך קשה ופצוע. ממש לא יכולתי לצפות את זה ממנו ובתקופה יחסית קצרה. האומץ שלו להביט פנימה וההבנות העמוקות שהוא הגיע אליהן ראויות להערכה רבה.

אני משתפת אתכם בתהליך השינוי שלו כדי לאפשר לרבים כמותו לראות שהשינוי אפשרי גם אם זה נראה בתחילה בלתי אפשרי ומייאש אך גם שאין גדילה ללא כאב. יתירה מזאת, ההבנות וההמלצות שלו יכולות לעזור לרבים במצבו, שקשה להם להשתלט על הכעס והוא מתפרץ להם ללא שליטה כמו סוס פראי שמתפרע.

הלוחשת לסוסים...

"נתתי לה הכול ובכל זאת אני עומד לאבד אותה .
היא לא מתקרבת אלי. לא חיבוק, לא פרגון ולא יחסים אינטימיים .
אני דורש טיפול זוגי אמרתי. ככה אי אפשר להמשיך .

רציתי שמישהו יסביר לה כמה אני טוב אליה .
לי זה היה כל כך ברור. זו כפיות טובה מצידה, אמרתי לעצמי בכל הזדמנות .
היא לא מכירה בטוב שיש לה. פרנסה בשפע, בעל שלא מגביל, משקיע כמה שהוא יכול.
זו היא - הבעיה !
לי יש רק בעיה קטנה. לא משהו משמעותי. אולי אפילו זניח. יש לי התקפי כעס מידי פעם. עצבני .
אז מה ? אז יש לי פגם קטן, שיקבלו אותי כמו שאני, הרי יש בי גם המון טוב, לא?

תגידי לה כבר, אמרתי לעצמי כשישבנו מול המטפלת הזוגית.

אבל היא כבר הראתה לי.

היא הצביעה על האוויר ביני ובין אשתי.
אתם רואה את המקום הזה ? כל היחסים שלכם קורים בתוך הרווח הזה, בתוך חלל האוויר שבינך ובין כל אדם שעומד מולך.
לא הבנתי. יש פה רק אוויר, מה היא רוצה ממני ? מיששתי את הראש בניסיון להבין והיד שלי נגעה בכיפה שעל ראשי. נזכרתי, הרי אני לא חייב לראות משהו כדי לדעת שהוא שם .

אז מה בכל זאת יש שם, חשבתי לעצמי ? ופתאום ראיתי ....
כל המילים המכוערות, הקללות, הפרצוף המפלצתי שיש לנו כשאנחנו זועמים, הכל צף שם בתוך הרווח הזה שביני לבינה. אוי ואבוי לי, אמרתי לעצמי, אם המרחב הזה בינינו זוכר את כל מה שאמרתי ....

אז איך אתה בדיוק מצפה שאשתך תתקרב אלייך היא אמרה ?

הלכנו הביתה. כאבה לי הבטן נורא. כאילו שקיבלתי אגרוף .

בשלושה ימים שאחרי, כל מה שהצלחתי לראות בעיני רוחי היה הרווח הזה ביני לבין אשתי .
דמיינתי אותו כמו נחל שאני ואשתי עומדים משני קצותיו .
והנחל, מה אומר לכם, הצטברה בו זוהמה של שנים. עיסה של רפש, בוצית ומזוהמת. איך מישהו מאיתנו יכול לעבור לגדה של השני ? חשבתי .

באמת, למה שהיא תתקרב אלי ? למה שמישהו ירצה להתקרב ? הרי הרווח הזה נמצא בינינו לבין כל אחד. הילדים שלנו, אנשים שאנחנו עובדים איתם, משפחה ואפילו סתם כאלה שאנחנו לא מכירים,
וכשאנחנו מזהמים אותו במילים קשות, עלבונות, צעקות אנחנו מונעים כל אפשרות עתידית לחצות את הנחל לגדה של מי שעומד מולנו והוא לשלנו. זה כבר לא חשוב כמה טוב עשינו לו, הזיהום הזה הוא בלתי עביר – בהגדרה ! והוא יהיה שם לדרעון עולם.

עכשיו הבנתי למה סבא שלי תמיד אמר שמילה חזקה יותר ממכה. לא שהשנייה משאירה זיכרון מלבב אבל העוצמה של המילים היא לא משהו שאפשר להבין בראש. עד שהלב שלך לא מבין את העוצמה שלהן, לא תבין אף פעם מהי תקשורת בין אנשים. ואני, הלב שלי הבין רק כשעמדתי לאבד את כל עולמי. את אשתי וילדיי .

אז החלטתי , שעל הגדה שלי אני מכריז ריבונות ולוקח עליה אחריות. מהגדה שלי בנחל לא ייזרק לכלוך יותר!

זה קל להגיד, אבל איך עושים את זה ? הרי שנים שאני כועס. אני כבר לא יודע מה "מדליק" אותי (ככה הכועסים קוראים למשהו שמעצבן אותם –"מדליק" ).

וכשאני כועס .... משתחררות מילים .....


אז יצאתי לחקור. ישבתי בלילות עם עצמי וחשבתי שעות .

אני לא שולט בזה, אמרתי לעצמי, כשקופץ לי הפיוז אני לא עוצר . כזה אני .

אז זהו , שזה לא אני . לפחות לא כל האני שלי ובטח לא זה שאני רוצה שיחליט מה אעשה ואיך אתנהג .

הבנתי שהרגשות שלי הם הכוחות שמושכים אותי. לצורך העניין נקרא להם סוסים .
הסוסים האלה חיים לנו בנשמה וכל סוס כזה הוא כוח פנימי שדוחף אותי קדימה או עוצר אותי מלעשות .

ויש גם את הרוכב – זה הקול של האדם שבי, הוא זה שצריך, במצב נורמאלי לפחות , להחליט מתי ואיך יוביל אחד הסוסים את עגלת חיי. בשכל, בשיקול דעת ומתוך ניתוח של המצב הנתון .

רק מה, גם לסוסים שלנו יש קול, גם הם מדברים ולפעמים זה מבלבל וקולם לפעמים חזק מקול הרוכב. במיוחד אצל העצבני. בגלל זה גם אני התחלתי עם התובנה שאומרת -"אני כזה וזהו" . לא פעם שמעתי בראש את הקול הבא – "מי הוא בכלל שידבר אליך ככה " או "אל תישאר חייב, תתפוצץ עליו ". היום אני מבין שזה לא קולו של האדם שבי .
זה קולו של סוס חזק ודומיננטי - כעס.

מתי כעס הפך אצלי לסוס חזק ומוביל אני כבר לא זוכר .
מה גרם לו לגדול ולהיות סוס כזה מפלצתי אני לא יודע .
ואולי זה כבר לא חשוב ?אני יודע שהוא שם בפנים ויש לו קול חזק אצלי. אצלי הוא ראש הוועד של הסוסים. אני לא מצליח לשלוט בו והוא מאיים לכבוש את כל כולי. הוא כבר לוקח את ההובלה על העגלה לבד.

כשהוא בוער לי בפנים, הרוכב שלי – קול השכל וההיגיון, קופץ מהעגלה. אני מצליח לשמוע רק את קולו של כעס. בגלל זה אומרים חכמינו ש"הכועס, חוכמתו מסתלקת ממנו ". נו בטח, ניסיתם פעם לעמוד מול סוס כועס ?

אבל כל זה בניוטרל, בינתיים זו סערה פנימית. אף אחד עוד לא הרגיש בזה .ואז ....משתלב לו ההילוך בפנים (זה הרגע ש"עף הפיוז" ) וכעס יוצא החוצה מהגוף, ללא שליטה וללא בקרה .

זה הרגע שבו אני מאחל לכל העצבניים שמישהו יעמיד לידם מראה. השוק שבלראות את עצמך כל כך מכוער, בשידור חי ..... כל כך מבייש.

טוב נו, אז אני מתבייש מאיך שאני נראה כשכעס לוקח פיקוד, אבל כמו שמישהו אמר פעם – "הבושה אוכלת אותי אבל הפחד הורג אותי ". כשכעס בועט בפנים, יש פחד נוראי שתיכף נתפרק אם לא נפרוק. לפרוק מיד ועכשיו. בלי סינון, בלי בקרה, לגלגל את כעס לזה שעומד מולנו .

לו רק יכולתי לעכב את כעס כמו שכולם מייעצים, כמה שניות עד שאתעשת .... אני לא מצליח לחשוב על כלום כשהוא תוקף.


נסכם. למדתי שלושה דברים - האחד – שכעס הוא רק כוח אחד בנשמה ולא כל האני שלי, כלומר שיש ברירה אחרת. שתיים – כעס משאיר אחריו חורבן נוראי כשהוא יוצא בצורה הטהורה שלו ללא סינון עד כדי כך שלפעמים יישארו משקעים שלא תוכל לתקן. והשלישי – איך אני נראה כשכעס יוצא החוצה ומשתולל – פשוט בושה .

האם זה מספיק כדי להתמודד עם כעס ?

אני גיליתי שכן. איך? אז ככה –

שב עם עצמך ונסה לשחזר תמונות חורבן שכעס השאיר כשהוא השתולל. נסה לעמוד על גודל הנזק שהוא השאיר ומה המחיר ששילמת. אחר כך, נסה לשחזר את פרצופך כשאתה זועם. תבדוק אם המראה הזה נעים לך, ככה אתה רוצה להישאר בזיכרון של אנשים? לדוגמא – בזיכרון של ילדך?

זה חשוב שיהיו לך תמונות מוכנות מראש, כי בזמן שכעס ירצה להשתולל, לא יהיה לך מספיק זמן לייצר אותן.

עכשיו - תן לכעס לחיות. הוא חלק ממך ואין שום טעם לנסות להעלים אותו. במיוחד לאור העובדה ששנים אתה מטפח אותו ונותן לו לגדול! אחרי שהשלמת עם קיומו והבנת שעימות חזיתי איתו לא ייתן כלום, פשוט כי הוא חזק ממך, כל מה שאתה צריך כדי להכניע אותו הן כמה שניות של איפוק, בהן הרוכב שלך יתעשת ויגבש דרך אנושית יותר להביע החוצה את מה שהוא מרגיש.

את היתרון הזה יתנו לך שני הכלים הנוספים – ברגע שכעס משתולל בפנים, תעלה בעיני רוחך את תמונות החורבן שהוא מייצר, ואת תמונות עצמך בזמן שכעס משתולל בחוץ. אל תחשוב על מה מעצבן אותך כרגע .
שתי התמונות האלה של הכיעור והחורבן הן מספיק חזקות כדי להשיג לך כמה שניות של איפוק. ואז, יקרה דבר נפלא – מתוך האיפוק , יצאו לך מילים מחושבות שיגידו מה אתה באמת מרגיש לגבי מה שקורה לך כרגע .

כשאני עשיתי את זה פעם ראשונה , פתאום שמעתי את עצמי אומר – "נפגעתי מאוד. זה כואב לי " .

יו , איזה משפט לפלפי. איך קרה ? בלי קללות, בלי לפצוע בחזרה, אמרתי את מה שאני מרגיש .ואז.....היא התייחסה אלי . היא שמעה אותי. היא כבר לא הייתה עסוקה בלהציל את עצמה מסוס פרוע שפתאום התנפל עליה .

אני בטוח שיש לי עוד הרבה עבודה, אבל אחרי שנים של סבל מצאתי את מי שהסכימה לעמוד מול כעס ולהכניע אותו. ה"לוחשת לסוסים" הפרטית שלי .

עכשיו אשתי בהריון. אני מאמין שזה התאפשר בגלל שהנחל בינינו כבר לא מזדהם ! "

עד כאן דבריו. מדהים, לא? אלו דברים שיצאו מעומק הלב ומגיעים אל הלב. אותי זה מרגש מאד.

אני מקווה שהדברים האלה יהיו לעזר ולתועלת לרבים כדי שיוכלו גם הם להרגיע את הכעס שלהם ולחיות ביחסים טובים עם הסובבים אותם ולטפח עם כל אחד מרחב יחסים מקודש, נקי, דשן, מטופח, מהנה ובטוח.

נ.ב לקראת תוכנית הרדיו הקרובה שלי "להיות ביחד וגם לחוד" ברדיו החיים הטובים, ביום שלישי, שתוקדש לאהבה לכבוד ט"ו באב, חג האהבה, אני מזמינה אותך לשלוח אלי סיפורי אהבה, פתקים ומכתבי אהבה, שקיבלת או כתבת, ואנחנו נקריא אותם בתוכנית ואם זה יתאים לך, אפשר יהיה גם להעלות אותך לשידור במהלך התוכנית. אני מאד אשמח...

אריאלה

מנהלת מכון רעות -לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

צחוק כדרך למניעה ולשחרור כעסים

שלום לכם,

אימרה ידועה היא ש'צחוק יפה לבריאות'. לא סתם אימרה זו נולדה. אנחנו רואים איך בשנים האחרונות הולך ומתפתח תחום שלם, תרפייה ואימון צחוק, יוגה - צחוק כדרך המסייעת להתמודד עם קשיים ובעיות שונות, טראומות, מחלות ועוד. בנוסף, הליצן הרפואי הוא מקצוע חדש שנולד מהידע המתפתח בתחום ועושה פלאים כיום בעיקר בבתי חולים וממחיש כיצד הצחוק מרפא ועוזר בהחלמה ובהתאוששות מהירים ממחלות שונות.

כמו כן, מחקרים בתחום הזוגיות הוכיחו כי כאשר יש הרבה הומור וצחוק בין בני זוג, הם מצליחים להתמודד ביעילות רבה יותר עם הקונפליקטים שעולים ביניהם ולמצוא פתרונות מתאימים. היחסים בין בני הזוג טובים יותר, מעמיקה הקרבה והאינטימיות ביניהם והזוגיות טובה, מספקת ומאושרת יותר.

ומה הקשר בין צחוק לכעס? שאלה מצוינת...

אנחנו יודעים שלעיתים קרובות הכעס נוצר כבר מימי ילדותנו כחליפת הישרדות מאד חכמה שנבנתה לצרכי הגנה מפני התקפה וסכנה, ממשית או רגשית ואיום על ה"אני" שלנו ואוצרת בתוכה הרבה כאב ועצב. חליפת ההישרדות הזו שהייתה חכמה להיותנו ילדים, תלויים וחסרי אונים, הולכת איתנו גם לחיינו הבוגרים גם כשהיא כבר איננה מתאימה ואינה יעילה יותר למצבים החדשים במציאות וליכולותינו ולכוחותינו כאנשים בוגרים ועצמאיים.

האירועים המציאותיים על פני השטח המתרחשים בהווה ולעיתים, גם האירועים השטותיים והשוליים ביותר, המעשים או ההתנהגויות של הזולת, יכולים לגעת ולעורר ( בדרך כלל, באופן לא מודע) את אותו כאב וחרדה גדולים ראשוניים וקדומים מהילדות וכדרך לפרוק אותם ולהשתחרר מהם מבלי לגעת בהם באופן ישיר, כי זה קשה, כואב ומפחיד, משליכים אותם על הזולת, וע"י כך אפשר עכשיו לכעוס עליו ולשחרר כלפיו את האנרגיה השלילית של הרגשות שנוצרה בגוף.

בשעת כעס ומתח, רמת האדרנלין בגוף עולה, הגוף מאותת על מצב של לחץ וקושי, על הדריכות ועוררות היתר, בו נתון האדם, והדבר מתבטא בתגובות פיסיולוגיות כגון, נשימה מהירה, יובש בפה, דופק מואץ, מועקה בחזה, רעד בשרירים, חום בפנים וכד'.

הצחוק גורם למוח להפריש ולשחרר אנדורפינים בגוף, המשככים כאבים ומרגיעים את מערכת העצבים המרכזית, מה שגורם לרגיעה כללית, לשחרור הכעס ולהפגת המתח.

אם מכוונים את הצחוק לאותה הרגשה כואבת ולא נעימה, אפילו שמייצרים אותו בתחילה בצורה מלאכותית ומזויפת ללא כל סיבה נראית לעין עד שהוא הופך להיות אמיתי, גם אם אפילו לא יודעים את מקור ההרגשה הכואבת והלא נעימה, הצחוק מעורר באופן מיידי את תהליכי הריפוי הטבעיים בגוף, משחרר את אותה האנרגיה וכתוצאה מכך, נוצרת תחושה של פורקן, ניקיון, שחרור, הקלה ורוגע.

הצחוק יוצר הנאה, סיפוק והרגשה חיובית, מגביר אופטימיות, מעורר את שמחת החיים ומאפשר לאנרגית החיים ולחיות שבנו להיות במלואה, עוזר ליצור מחשבות חיוביות, משפר את מצב הרוח, שומר על בריאות תקינה ויוצר אווירה חיובית, נעימה ומשוחררת.

באמצעות הצחוק ניתן לראות את המצבים שקשה להתמודד איתם ואת החיים בכלל, באור קליל יותר עם גמישות חשיבתית, פרופורציונלית ויצירתית יותר. כתוצאה מכך, הביטחון העצמי עולה, ניתן לממש ולהגשים את מלוא הפוטנציאל הטמון בנו, ולשפר את מערכות היחסים וע"י כך קל יותר למנוע התפרצויות לא נעימות של כעס ולהתמודד עם מצבים מתסכלים, אירועים מעוררי כעס, שיש בהם קושי וכאב.

אפשר לצחוק ללא סיבה נראית לעין אלא סתם רק בגלל שמחליטים. למוח "לא אכפת" והוא גם לא יודע להבדיל בין אם הייתה סיבה מציאותית עובדתית לצחוק או שהצחוק הגיע ללא כל סיבה גלויה והוא עושה את הפעולה הנדרשת, להרגיע ולהפיג את המתחים ולווסת את הלחצים, כי הגוף שלנו מחווט לרפא את עצמו באופן טבעי.

אם הנושא מעניין אותך, וברצונך לשמוע עוד, ביום שלישי ה- 17 במאי בשעה 10 בבוקר, אני מארחת את נילי דור האלה, מומחית לתרפייה ואימון צחוק, בתוכנית הרדיו שלי "להיות ביחד וגם לחוד" במסגרת רדיו החיים הטובים באינטרנט. בתוכנית אנחנו נגלה לך כיצד צחוק יכול לשמור על הבריאות, לפתור בעיות רבות בחיים, כאבים, טראומות ורגשות קשים ובמיוחד איך צחוק יכול לשמש דרך מצוינת למנוע ולשחרר כעסים.

בשעה היעודה, יש ללחוץ על הקישור וכבר אפשר יהיה להאזין לתוכנית ולצפות בנו. כן, זה גם בוידיאו.
אני מזמינה אותך לשלוח לנו שאלות במייל לפני התוכנית או במהלך התוכנית באמצעות תיבת הצ'ט או לעלות לשידור לשוחח איתנו בטלפון 077-3000909.

נ.ב. הסדנא הבאה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה תיפתח ב- 13 ביוני 2011 ביום שני ב-20:00. ההרשמה בעיצומה!

שיהיה לכם יום מלא צחוק ושמחה

אריאלה

מנהלת מכון רעות- לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

מומחית בטיפול בשליטה וניהול כעסים

איך לצאת ממצבי לחץ, תסכול וכעס

שלום לכם,

חזרתי מחופשה קצרה בפריז וכמו שנהוג במקומותינו, אי אפשר לחזור בידיים ריקות מחו"ל, אז הבאתי לכם מתנה מפריז...סרטון ובו טיפ איך לצאת ממצבי תסכול, לחץ וכעס.

איך שאני עומדת מול הפסל "האדם החושב" של רודן במוזיאון רודן קופץ לי רעיון בראש למתנה עבורכם. ללא כל הכנות מיוחדות, אני פותחת את המצלמה, נעמדת מולה, נאספים סביבי אנשים, (אולי חשבו שעושים סרט לטלביזיה או להוליבוד...גם לא בדקתי שהשמש מאד מסנוורת את הצילום, אבל לא נורא וגם אי אפשר עכשיו כבר לתקן את הצילום) ומתחילה לדבר.

רודן רצה כנראה להצביע על היכולת שלנו לחשוב כבני האדם. לתבונה ולחשיבה שלנו יש הרבה כוח, עוצמה והשפעה על החיים שלנו.

לפי הדרך בה אנחנו חושבים, כך גם נראית מציאות החיים שלנו.

באמצעות השכל שלנו אנחנו יכולים ללמוד, לחקור את העולם, את המציאות, לפתח טכנולוגיה, לטוס לחלל, להמציא פטנטים, להבין תהליכים, מערכות שונות, כיצד דברים פועלים, ולהבין את עולמם של אחרים.

למחשבה שלנו יש גם כוח כי המוח שלנו לא יודע להבדיל בין אם זה הגיע מהדמיון או במציאות. המחשבה שלנו מעלה תמונה כלשהי במוח ובשבילו זוהי המציאות. לכן, אנחנו יכולים באמצעות החלטה שלנו להמיר מחשבות שליליות למחשבות חיוביות או לעשות דמיון מודרך וכך לכוון את המציאות הרצויה לנו.

כשאנחנו במצב לחץ, מתח, תסכול, כעס או מוצפים ברגשות אחרים, מה שמפעיל אותנו זה הרגשות שלנו, העולם הפנימי הסובייקטיבי שלנו ואז אנחנו עלולים להחמיץ את התמונה המציאותית האובייקטיבית והרחבה יותר. במצב כזה אנחנו פועלים כדי להגן על עצמנו ומגיבים באופן אוטומטי, כל אחד עפ"י סגנון התגובה האופייני לו, כשהוא מרגיש מאוים וכשביטחונו מתערער.

לעיתים, התגובה הינה לא מותאמת למציאות ולפעמים, גם לא פרופורציונאלית מתוך פרשנות מוטעית את המציאות או מתוך תבניות חשיבה שהולכות איתנו מילדות שלא תמיד כבר יעילות עבורנו כבוגרים.

לכן, יש צורך להפעיל גם את השכל והמחשבה שלנו. אך גם לפעול רק מהשכל זו לא דרך יעילה. ישנם אנשים שמסיבות שקשורות להתנסויות חייהם בילדות, אינם מרשים לעצמם להתחבר לרגשותיהם, לחוות אותם או לבטא אותם והם פועלים בעיקר מהשכל. הם אנשים רציונאליים, מעשיים, דיגיטליים ולעיתים קרובות, קשה לאנשים סביבם להתקרב אליהם רגשית או לנהל איתם שיחת נפש מלב אל לב.

דרך זו מקשה על אנשים אלו לראות ולקלוט רגשות של אחרים או אפילו את אלו של עצמם ואם כן, הם ינסו להימנע מכך ככל שניתן ע"י פעולה מעשית כלשהי או מחשבה רציונאלית או אינטלקטואלית כזו או אחרת. הדרך הרציונאלית בלבד מקשה על אנשים אלו להיות אמפאטיים, הן אל עצמם והן כלפי אחרים. הם מתקשים לקיים מערכות יחסים על בסיס קרבה ואינטימיות, ולכן, קשריהם עם אחרים ויחסיהם עם הסובבים אותם עולים פעמים רבות על שרטון, דבר שיכול להתבטא בוויכוחים מיותרים ובמריבות רבות.

לכן, מה שאני מציעה לכם כאן הוא לנהל בכל מצב ובמיוחד, במצבי לחץ, תסכול, מתח וכעס, דיאלוג בין השכל והרגש. לא לתת רק לחלק אחד לנהל אותך כי זה לא יעיל אלא לנהל דו שיח בין שני החלקים. לראות גם את הרגשות שלך ושל אחרים ובו זמנית, להבין באמצעות החשיבה והשכל את המציאות ועולמו השונה של האחר. הבנת האחר איננה בהכרח הסכמה איתו.

כאשר מבינים את האחר, למרות התסכול והקושי שמרגישים באותו רגע, נפתח באותו רגע פתח חדש לראות דברים חדשים אחרים שמאפשרים דרך תגובה אחרת ושונה לחלוטין. הדרך הזו הינה שקולה, רגועה ומאוזנת יותר, מכבדת ומעריכה גם אתכם וגם את האחר, נותנת מקום והיא מאפשרת לא רק לשמור על יחסים רגועים ותקינים אלא היא אף מעמיקה את הקשר עוד יותר.

הגישה הזו לחיים טובה עם כל האנשים שנתקלים בהם בחיים אך היא טובה במיוחד בכל מערכות היחסים עם הקרובים לכם ביותר.




מאחלת לכם ולכל אוהביכם
חג שמח ומהנה

אריאלה

מנהלת מכון רעות- לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

איך להרגיע את הכעס - טיפ מצולם

שלום לכם,

משהו קרה והכעס הגיע. זה קורה לכולם וזה אנושי וטבעי. עכשיו מה עושים? איך נרגעים?

יש כל מיני דרכים ושיטות והיום אני רוצה להדגיש אחת מהן ולתת לכם טיפ חשוב, שלבטח מוכר לכם, אבל לא תמיד הוא מיושם. לכן, הכנתי עבורכם סרטון כדי להעלות אותו למודעות שלכם במטרה שתהיה באפשרותכם להשתמש בו בעת הצורך במיוחד בתקופת חג הפסח הממושכת.

ועוד טיפ חשוב מאד לחג...

חג הפסח הוא תקופה מועדת לפורענות לכעסים וקונפליקטים, שיכולים לעורר ויכוחים ומריבות היות וכל בני המשפחה נמצאים ביחד זמן ממושך מן הרגיל וללא פתחי המילוט הרגילים. אם קיימים קונפליקטים לא פתורים בין בני הזוג או יש נטיה לשחרר מתח באמצעות כעס, ביקורתיות, מריבות והאשמות, הרי שבחג היא יכולה להתגבר ולהתבטא ביתר עוצמה ולהרוס את שמחת החג.

יש יותר נקודות חיכוך בין בני המשפחה, ואם בשגרת היומיום ניתן להתאוורר לעבודה, לחוגים, לסידורים וכד', הרי שבחג רוב הזמן נמצאים ביחד והמרחב הפרטי של כל אחד מבני המשפחה עלול להיפגע.

כמו כן, צריך לארח, להכין ולטרוח סביב החג וזו מטלה מכבידה ומעייפת, במיוחד אם אין שיתוף פעולה ועזרה הדדית, דבר שיכול להעלות פגיעות, עלבונות וכעסים.

לעיתים, גם בני המשפחה המורחבת נמצאים והם יכולים, אפילו בעצם הנוכחות שלהם, להעלות את רמת המתח והלחץ במשפחה.

לכן, יש לנקוט מראש בצעדי זהירות, להתחשב זה בזה, להבליג, להתפשר, להתגמש, להקשיב לצרכים אחד של השני וללכת ככל האפשר לקראתם. לא מוכרחים לעשות עניין מכל דבר! אם יש צורך, תתאווררו בחוץ, עשו ספורט ותנו לעצמכם מרחב פרטי ברשות בלי צורך להשתמש במריבה כהצדקה להתרחקות. חבל לקלקל את אווירת החג והמשפחתיות.

נצלו את החג להנאה, לצחוק, לבילוי משותף, למשחקים ביחד, ולטיולים. עשו דברים שאתם אוהבים שגורמים לכם שמחה והנאה. כך תרוויחו גם יחסים טובים מלאי קרבה ואהבה וגם הנאה מה"ביחד" שלכם בחג.

אני מאחלת לכם ולכל בני משפחתכם חג שמח, שקט ורגוע מלא באור ובאהבה

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

התפרצות של כעס כהתפרצות של הר געש

שלום לכם,

והיום אני אגלה לכם בסרטון איפה הייתי בחופשה האחרונה...

בין היתר, עליתי על הר געש וכשהסתכלתי סביבי וראיתי את כל השחור, זרימת הלבה שהתייבשה וחוסר החיים שבמקום, הבנתי כמה התפרצות של הר געש היא סימבולית להתפרצות של כעסים כלפי האחרים, ההורסת את החיות וכוח החיים שיש בבני האדם ואת היחסים שביניהם.

בגלל הרוח שהייתה על ההר, איכות השמיעה בסרטון ירודה ועל כך אני מתנצלת מראש. פשוט היה לי חבל לא להביא לכם את האותנטיות של המקום.

אבל נתחיל בסיפור...

יום אחד, חזר יוסי הביתה, כולו חמה וכעס, והחל רוקע ברגליו ברצפה, צועק וחסר מנוחה.

אבא שלו קרא לו, אך יוסי המשיך בשלו, עד שהתפרץ וסיפר: ''אני מתפוצץ ! דני עיצבן אותי ממש ! היה אסור לו לעשות מה שעשה לי ! בגלל זה אני מאחל לו את כל הרע שבעולם ! אני רוצה להרוג אותו ממש !''

אבא של יוסי, איש פשוט אבל חכם עד מאד, הקשיב בשלווה לבנו, שהמשיך לספר: ''דני השפיל אותי מול כל הכתה, ואני לא מוכן לקבל את זה! הייתי רוצה שהוא יהיה חולה מאוד ושלא יבוא לבית הספר יותר!''

אבא של יוסי המשיך להקשיב, הביא מפינת הגינה שק מלא פחם, והציע ליוסי: ''אתה רואה את החולצה הלבנה התלויה שם? דמיין שזה דני, וזרוק עליו פחמים עד החתיכה האחרונה. אחר כך אבוא לראות איך היא נראית''.

יוסי התחיל במשחק הנקמה שלו, וזרק במרץ את כל הפחמים, אך כיוון שהחולצה הייתה מעט רחוקה, הצליח לקלוע רק חלק מהפחמים שזרק עליה.

לאחר שעה קלה, חזר האב ושאל: "בני, איך אתה מרגיש עכשיו ?''

''אני עייף אבל שמח, הצלחתי לקלוע כמה חתיכות על החולצה !''

האבא לקח את ידו ואמר: ''בוא יוסי, אני רוצה להראות לך משהו'', והוביל אותו אל מול הראי.

יוסי נבהל מאוד כשראה את דמותו ניבטת אליו מהראי, הוא היה כולו שחור, למעט עיניו ושיניו.

אמר האב בשקט: ''כפי שאתה יכול לראות, הפחמים שזרקת לכלכו קצת את החולצה, אבל אין מה להשוות, אתה התלכלכת הרבה יותר !!!"

כשהכעס מופנה כלפי מישהו אחר בדרך פוגעת, מעליבה ומכאיבה, לא רק מי שאתם נמצאים איתו ביחסים, קרובים יותר או קרובים פחות, נפגע ועלול להתרחק מכם, לא רק היחסים ביניכם עלולים להתקלקל אלא שבסופו של דבר, אתם גורמים לעצמכם נזק נוסף, שגורם לכם לבסוף צער רב על כל ההתנהגות הפוגעת שלכם.

ביטוי העולם הרגשי באמצעות הכעס המתפרץ, למעשה, אינו משחרר באמת מהרגשות הקשים. נהפוך הוא. הכעס משמר ומנציח אותם בעולם הפנימי וכתוצאה מההתפרצות אף נוספים רגשות קשים כגון, תסכול, חרטה, אשמה, צער, כאב, חוסר אונים, דיכאון, דכדוך, חולשה, מתח ובדידות ולבסוף, אי שקט, חוסר חופש, מועקה כבדה ותחושת אי שליטה במצב.

לכן, זיכרו, אינכם הר געש המתפרץ ללא כל שליטה עם כל הלבה שלו לכל עבר והורס כל חלקת חיים סביבו. הינכם אנשים מלאים בטוב, תבונה ואנושיות רבה, שהכעס עולה בכם ממקום של חולשה, חסך, כאב וחוסר אונים. אתם יכולים לבטא רגשות אלו באופן ישיר, אסרטיבי וגלוי מבלי שרגשותיכם צריכים "להתחפש" להתפרצות של כעס וזעם.

בהתפרצות הכעס לא רק שאתם פוגעים באחרים וביחסים איתם אלא שאתם פוגעים גם בעצמכם. וחבל! כי לא זה מה שאתם באמת רוצים שיקרה!

אם זה קורה לכם ואתם לא מצליחים לשנות את ההתנהגות שלכם בעצמכם, אל תישארו עם זה לבד ותתנו לזה להחריף. אנחנו יכולים לעזור לכם, הן באמצעות טיפול אישי והן באמצעות הסדנא לשליטה וניהול כעסים.



בשבוע הבא אני אביא לכם סרטון ובו הפתעה...ובשבילי הוא הדובדבן של הסרטונים עד כה. כדאי לכם לחכות!

יום טוב ורגוע

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

לחצו עכשיו על הקישור וקבלו גם אתם את הסדרה החדשה, בת 28 הטיפים, לחידוש האהבה בזוגיות.

אתם מוזמנים להגיב ולשתף במחשבות, למידות, הזדהויות, חוויות וסיפורים אישיים או כל דבר אחר .
--------------------------------------------------------------------------------

עדכונים ואירועים קרובים

18.10.2010 - נפתחה הסדנא החדשה לשליטה וניהול כעסים. איזו קבוצה.. פשוט תענוג!

26.11.2010 - סדנת ההמשך לשליטה וניהול כעסים - "חיזוק ותחזוק - לחזור אל המהות".

14.2.2010 - תיפתח סדנא נוספת לשליטה וניהול כעסים. ניתן להירשם כבר עכשיו ולשריין מקום.
--------------------------------------------------------------------------------

תהליך שינוי וחוויות משתתף מהסדנא לשליטה וניהול כעסים

שלום לכם,

אני יוצאת לחופשה קצרה ורציתי להספיק לאחל לכם ולכל המשפחה שלכם חג שמח ומבורך.

כנראה, כמו שאני מכירה את עצמי, גם שם אני אחשוב עליכם, איזה מתנות מעניינות אני יכולה להביא לכם משם.

אולי רעיון, אולי צילומים, מי יודע...הפתעה!!

בינתיים, לכבוד הפתיחה הקרובה של הסדנא החדשה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה ב- 18 באוקטובר, אני מצרפת סרטון חדש שעשיתי (..נדמה לי שהשתפרתי במקצת) ובו מתי, איש יקר, מקסים ומיוחד מאד, מספר על תהליך השינוי שהוא עבר והחוויות שלו מהסדנא, בה הוא השתתף.

אני אוהבת את הסרטון ואני מקווה שגם אתם תיהנו ממנו.

נותרו מספר מקומות ועדיין ניתן להירשם לסדנא. היכנסו לקישור הסדנא לשליטה וניהול כעסים, כדי לקבל פרטים ולהירשם.

ועוד משהו בשבילכם...

לחצו עכשיו על הקישור וקבלו גם אתם את הסדרה החדשה, בת 28 הטיפים, לחידוש האהבה בזוגיות.

ואם יש לכם חברים או מכרים, שאתם חושבים שגם הם יכולים להפיק תועלת מהסרטון ומסדרת הטיפים לחידוש האהבה בזוגיות, העבירו להם, כדי שגם הם יירשמו ויוכלו לקבל אותם ישירות אליהם.

ועכשיו... לצפייה בסרטון

אני מאחלת לכם חג שמח, מהנה ורגוע


"ושמחת בחגיך"

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

שנה טובה ורגועה עם טיפ יעיל לשליטה בכעסים

שלום לכם,

חשבתם ששכחתי להגיד שנה טובה? ממש לא! רציתי להכין לכם משהו חדש לכבוד השנה החדשה וזה לקח לי הרבה זמן והשקעה פיזית ונפשית לא פשוטה.

למרות שלא הגעתי לתוצאות המקוות לי (מבטיחה להשתפר), אני שולחת לכם ברכות לשנה החדשה בסרטון וידיאו ואני שמחה לחלוק ולחנוך איתכם את העלאת הסרטון הראשון שעשיתי.

אז...שתהיה לכם שנה טובה ומאושרת, שנה של ברכה וחסד והגשמת כל משאלותיכם וחלומותיכם.

מי ייתן ותזכו, אתם ובני משפחתכם, להרבה בריאות, אושר, שמחה ואהבה בלב.

אז הנה זה בא...

שלכם מכל הלב

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

מועד חדש לסדנא לשליטה וניהול כעסים

שלום לכם,

הנני נענית לפניות והבקשות הרבות אלי, לדחות את מועד פתיחת הסדנא החדשה לשליטה וניהול כעסים


ולתקשורת יעילה לאחר החגים, ולכן, מועד פתיחתה החדש של הסדנא הוא 18 באוקטובר 2010 .

שתהיה לכולכם שנה טובה ומאושרת

שנה של ברכה ושלום

שנה של רוגע ושלווה

שנה של שפע ושגשוג

שנה של אהבה ושמחה

שנה של סיפוק והצלחה

והעיקר ... הבריאות

שלכם עם כל ה-

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

להחליף את הכעס בחמלה ומחילה

שלום לכם,

לעיתים, במצב שאנחנו כועסים על מישהו, קורה שגם אם מבקשים מאתנו סליחה ואנחנו אומרים שסלחנו רק כדי להחזיר את היחסים לקדמותם ולשמור על שקט ביחסים, נשארת אתנו תחושת הכעס, המרירות והכאב.

ככל שעובר הזמן בלי פתרון אמיתי לכעס שלנו, כך יותר קשה לנו לצאת מזה ולסלוח באמת. משהו לא שקט בתוכנו, מעיק, מעיב כמו מים עכורים. משהו חסר לנו מאוד ולא תמיד אנחנו יודעים מהו. אנחנו מתחפרים בכעס, מתבצרים, חושבים שהצדק המוחלט אצלנו ובודאי שהאשמה נמצאת אצל האחר.

אנחנו הטובים, ה"מלאכים" והאחרים הם הרעים. שהרי, הם פגעו בנו, העליבו אותנו והכאיבו לנו כל כך.

אנחנו עסוקים בעצמנו ולא רואים כלל את האחר. לא מנסים אפילו להבין אותו ולראות את מה שקרה לו באותו אירוע או באותו זמן, מה הוא הרגיש או מה עובר עליו. אנחנו מנסים, לכאורה, לחזור לסדר היום, להתנהג כרגיל או להתרחק, לשכוח ולהתנתק מהאירוע ולהדחיק את רגשותינו הכואבים לגביו.

אז למה כל כך קשה לנו עם הכעס?

למה אין לנו שלווה בתוכנו והוא מעסיק ומטריד אותנו זמן רב?

התשובה נעוצה בכך שכשאנחנו עדיין ממשיכים לכעוס בתוכנו על האחר, אנחנו, למעשה, עדיין משאירים את עצמנו מחוברים לאירוע ולמה שהכעיס או פגע בנו. לכן, הוא ממשיך להשפיע עלינו בתוך עולמנו גם אם, לכאורה, התנתקנו ממנו על פני השטח. זו הסיבה שאנחנו ממשיכים להרגיש מועקה, אי שקט, עלבון, כאב ועוד. רק סליחה אמיתית מהלב תשחרר אותנו מהרגשות הכואבים האלה.

זאת ועוד, כשאנחנו שומרים עדיין על הכעס בתוכנו ולא סולחים סליחה אמיתית, אי השקט, המועקה והקושי נגרמים כתוצאה מכך, שאנחנו מתרחקים מרגשותינו המקוריים שבוטאו באמצעות הכעס ובכך, מתרחקים למעשה מעצמנו. אנחנו לא מרגישים את ה'אני' האמיתי שלנו אלא את ה"אני המזויף" שלנו.

אנחנו מתרחקים גם מהאנשים היקרים והחשובים לנו, היחסים אתם נשארים מתוחים, טעונים ועכורים ועמוק בתוכנו אנחנו מרגישים בדידות וכאב.

אז למה כל כך קשה לנו לוותר על הכעס?

לרבים מאתנו קשה לסלוח לאחר ועוד יותר קשה לבקש ממנו סליחה, להגיד שאנחנו מצטערים. זה נתפס בעיני רבים כחולשה. נדמה לנו שיראו את חולשותינו וזה יפעל נגדנו, יפסיקו להעריך אותנו, ינצלו אותנו וניפגע שוב. אחדים מאיתנו אף מתביישים בחולשותיהם וברגשותיהם. אנחנו עושים מאמצים רבים להיראות חזקים, להסתיר את חולשותינו ופחדינו כדרך הגנה על עצמנו. אנחנו לובשים את חליפת ההישרדות כדי להימנע מהרגשות הכואבים שלנו.

יש גם משהו המפתה להישאר בכעס, לאחוז בו ולא להרפות ממנו. כשאנו כועסים אנו מוציאים רגשות קשים שהם בדרך כלל מלאי עוצמה ואנרגיה גדולה. ביטוי הכעס נותן לנו תחושת פורקן גדולה, שחרור, הקלה ורגיעה. תהליך של משהו נבנה, מתעצם ומשתחרר- יש בו גם תענוג והנאה.

בנוסף על כך, כשאנחנו כועסים על האחר, אנו רואים את השלילי שבו, את הדברים שאנחנו לא אוהבים בו, אנחנו עסוקים בהסתכלות שלנו עליו ובהתנהגותו המכאיבה והפוגעת ובכך אנחנו נמנעים מלבחון את עצמנו ולהתבונן בהתנהגותנו ובדברים שבנו שאנחנו לא אוהבים, איתם אנחנו לא רוצים להיפגש.

הכעס הינו מכסה לשלל רגשות בלתי נסבלים עבורנו כגון, בושה, פחד, חוסר אונים, נחיתות ועוד, שאנו מנסים להימנע מהם. אם נוותר על הכעס ניאלץ להיפגש עם רגשות אלו. לכן, יותר קל לנו להשליך את החלקים האלו על מישהו אחר מאשר להסתכל בעצמנו.

יוצא איפוא, שהכעס מאפשר לנו להרגיש את עצמנו טובים, נחמדים ואילו האחרים- נתפסים כרעים וכ'לא בסדר'. הפיצול הזה נותן לנו הרגשה טובה וצודקת, המטשטשת לנו את החלקים הבלתי נסבלים בתוכנו, אותם אנו מתקשים לשאת ולהכיל בעצמנו. ע"י כך, אנו נמנעים מתחושת הכאב שיכולה לעלות בנו כשאנו רואים חלקים אלו.

דבר נוסף הגורם לנו להישאר בכעס הוא שהכעס מקנה לנו כוח על האחר, סוג של שליטה, כי אם אני כועס, יש לי, לכאורה, זכות לתבוע ממנו דברים, לגיטימציה לא להתקרב ולסרב לכל דבר הקשור בו.

לא עולה בדעתנו להבין את הצד האחר. לא עולה בדעתנו שאנחנו נבקש סליחה ממנו. אבל באופן פרדוכסלי, אם נצליח לעבור ממצב של כעס למצב של הבנה, חמלה ומחילה נגיע בתוכנו למקום בטוח, משוחרר, זך, נקי ושלם שהוא ה'אני' הטבעי הטהור והאמיתי שלנו. נחזיר לעצמנו את האנרגיה החיונית שלנו, את השלווה וכתוצאה מכך, הקשר עם האדם היקר לנו יעמיק, יהיה חופשי ופתוח, אמיתי ומספק.

כדאי לוותר על הכעס ולסלוח כי זה משחרר אותנו מהאירוע ומחזיר לנו את השקט והשלווה בתוכנו וכמובן, מחזיר את הקירבה והחום שביחסים עם האחרים.

אם נפעל מהחלק החושב שלנו במוח הנמצא באונה הקדמית ונבין שההפסד שלנו גדול מהרווח, נוכל לראות גם את הכאב של האחר וכשנצליח לראות את הכאב שלו תגיע באופן אוטומטי גם החמלה הטבעית שבתוכנו אשר תמוסס ותעלים את הכעס שלנו ותתאפשר המחילה והסליחה האמיתית.

הבנה זו יכולה לתת לנו כוח ליצור דיאלוג עם אלו שאנחנו כועסים עליהם או אלה הכועסים עלינו. הדיאלוג בא לא על מנת להאשים שוב את האחר אלא לתת מקום לכל הרגשות המוסתרים מתחת לכעס. אין זו חולשה לבטא רגשות אלא כוח. ביטוי הרגשות שלנו בצורה ישירה ופתוחה משחרר אותנו מהם בצורה אמיתית וע"י כך מאפשר לנו להגיע למחילה המיוחלת.

שבת שלום ומבורכת, מלאה בחמלה

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית
--------------------------------------------------------------------------------
אירועים קרובים

3.9.2010 - סדנת המשך לשליטה בכעסים "חיזוק ותחזוק - לחזור אל המהות"

20.9.2010 - פתיחת סדנא בסיסית חדשה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה.
--------------------------------------------------------------------------------

מה גורם לנו לכעוס ולהתפרץ ללא שליטה?

שלום לכם,

היום אני אציג ואבהיר לכם נושא חשוב וכאוב, המשותף לאנשים רבים הגורם לחיכוכים וסכסוכים רבים, הן במשפחה והן מחוצה לה, שיעזור לכם להבין מה גורם לנו לכעוס ולהתפרץ ללא שליטה וכמה דרכי פתרון.

"הכנתי לאשתי ולי סלט לארוחת הצהריים", אמר גידי (שם בדוי ). "תוך כדי הכנות, אשתי שמה כלים בכיור. הרגשתי איך אני ישר מתחמם. זה מפריע לי והיא יודעת את זה. אני בכלל לא אוהב כלים בכיור. אשתי בדיוק ההיפך " זה המקום של הכלים ואני לא אוהבת כלים על השיש", היא אמרה. זרקתי את קופסת הטונה שהייתה לי ביד ויצאתי. מיד ידעתי שהייתי צריך לעשות ההיפך, קודם לצאת ואז גם לא הייתי מתפרץ כך."

אירוע זה שתיאר גידי שכיח בבתים רבים וחוזר על עצמו בוריאציות רבות ומגוונות. העניין הוא אותו עניין רק הנושאים משתנים.

"אנחנו בדרך כלל רבים על שטויות..", "אני לא יודע על מה בכלל התפרצתי, זה ממש לא היה חשוב בכלל..", "הצטערתי שהתפרצתי על הילד, מה אני רוצה ממנו? הוא בסה"כ ילד.." משפטים מעין אלו, אני שומעת לעיתים קרובות.

אז מה כל כך גרם לגידי לכעוס על אשתו עד כדי התנהגות תוקפנית כלפיה שיצאה לו מכדי שליטה? הרי בסה"כ זה כלים בכיור.

בשיחה עם גידי ניסינו לבדוק מה התלקח בתוכו ? מה היו המחשבות שלו באותו רגע ? מה הוא הרגיש? מה נדלק בתוכו ע"י הכלים בכיור?
לכאורה, על פני השטח גידי לא יכול היה לזהות את מקורות הכעס שלו. בברור מעמיק נוסף עלה כי הוריו של גידי ציפו ממנו שיהיה ילד טוב שהולך בתלם ויפעל עפ"י הציפיות וחוקי המשפחה וביניהם שיהיה סדר, ניקיון וארגון. כלים בכיור מיד התפרשו בעולמו כאי סדר שהוא אמור מיד לסדר. הוא לא יכול היה באותה העת לראות כי בעולמה של אשתו יש חוקים הפוכים משלו. עבורה סדר פירושו, כלים בכיור ולא על השיש. היא לא פעלה נגדו אלא בעדה.

בנוסף, עלה כי לא הייתה לו כילד ובמיוחד כנער מתבגר, לגיטימציה לתת לעצמו חופש לפעול עפ"י רצונותיו, צרכיו ורגשותיו שלא עפ"י הציפיות ממנו. כל ניסיון שלו לצאת מגבולות התפקוד הראוי והרצוי לשם כייף, הנאה, וסיפוק צרכיו הרגשיים והיצריים זכה לעונשים, להגבלות ולסנקציות.

כתוצאה מכך, לגידי ברור שהוא צריך לפעול לפי חוקים ברורים, עליהם גדל, לשמור על סדר ותפקוד תקין, אחרת ייענש. הכלים בכיור ייצגו בעולמו של גידי בלאגן ואי סדר שהתקשרו באופן מיידי ולא מודע להפרת הכללים כפי שהוא מכיר אותם ולסנקציות המגיעות בעקבותיה. זאת ועוד, הכלים שאשתו שמה בכיור התפרשו לפי תפיסתו הפנימית, כהשפלה וחוסר התחשבות היות והוא חווה זאת כציפייה שהוא יסדר וינקה אותם.

אז מה גורם לנו לכעוס ואף להתפרץ כשמישהו תופס לנו את החניה שחיכינו לה? על מה אנחנו כועסים כשמישהו זר נדחף לפנינו בתור או חותך אותנו בכביש? מה מוציא אותנו משלוותנו כשמישהו מעביר עלינו ביקורת או אומר ועושה משהו בניגוד לציפיותינו?

יש הרבה מאד דוגמאות כאלו. לכאורה, זה הגיוני ומובן כי אולי מישהו מסכן אותנו, גוזל מזמננו, משבש לנו את התוכניות שלנו וכד' אך נראה כי, לעיתים קרובות, יש פער גדול בין האירוע האובייקטיבי העובדתי במציאות לבין התגובה הקשה הלא מותאמת שבאה בעקבותיו.

אף אחד מאיתנו לא רוצה להרגיש פראייר. אבל הרי זו רק חניה ואנחנו יכולים למצוא אחרת ולהירגע או לפעמים זה רק עוד דקה או שתיים לחכות בתור וזה ממש לא סוף העולם וכד' אבל את חלק מהאנשים זה מוציא מהכלים והם כועסים לפעמים עד כדי איבוד שליטה.

בתוך היחסים במשפחה זה עוד יותר בולט ועוצמתי. אם נעשה רשימת תסכולים שכיחים שבגללם זוגות רבים מגיעים לכדי מריבות קשות וכואבות נראה כי הם לא ממש חשובים ולפעמים אפילו שוליים כגון, "למה לא תיקנת את...?" , למה לא רחצת כלים?", "כמה פעמים צריך להגיד לך לסגור את שפופרת משחת השיניים?", "למה הגרביים שלך מפוזרות על הרצפה?", "למה השארת את העיתון מפוזר בכל הסלון?", "כמה זמן את מדברת בטלפון?" או עם הילדים "למה לא לקחת את הילקוט לחדר שלך?", "למה אתם משתמשים לציור במחברות החדשות במקום הישנות?", "הילד מעצבן אותי כשהוא מפזר את הצעצועים שלו" ועוד ועוד.

לא תמיד נראה קשר ישיר בין האירוע שבמציאות לבין התגובה שלכאורה נראית מפתיעה ולא פרופורציונלית.
בעצם, הנושאים רק מתחלפים אך מקור הכעס הוא אותו מקור.

מקור הכאב הגדול שגורם לכעס ולהתפרצות הוא התחושה שהמהות שלנו לא קיבלה אישור, שהיא לא מספיק טובה ויותר מזה, אפילו רעה, דבר שבקלות ובמהירות יכול לערער את הביטחון ואת תחושת הקיום.

הכעס, למעשה, הוא ה"תחפושת" של הכאב העצום שעולה כתוצאה ממצב שיש בו איום והתקפה על ה'אני' של האדם, על המהות שלו, על המקום שלו ועל תחושת הקיום הבסיסית שלו.

גם אם הנושא נראה שולי ובלתי חשוב הוא נוגע, לעיתים קרובות באופן לא מודע, בעולם הפנימי במקומות פצועים וכואבים שמקורם עוד מתקופת הילדות מן העבר, שם הייתה תחושה של חוסר ערך ומשמעות, חוויה של אני 'לא בסדר', אשמה, חוסר ניראות ותחושת ביטחון מעורערת.
החוויה הקשה של 'אין לי מקום' ותחושת החידלון מעוררת את הכאב הגדול ביותר של האדם המלווה בפחד ורמת חרדה גבוהה מאד.

כתוצאה מכך, כל דבר ולו הקטן ביותר במציאות האובייקטיבית יכול לעורר בעוצמה את הכאב הראשוני הסובייקטיבי שגורם לתגובה ההישרדותית המיידית הבאה להגן מפני הגורם הנתפס כמאיים ומתקיף.

לפיכך, לרוב, תגובת הכעס וההתפרצות שבאה בעקבותיה היא מלחמת קיום. היא איננה כלפי הגורם המציאותי בהווה אלא מאבק מול מישהו או משהו מן העבר שמטרתו לחוות את העצמי כאדם בעל מקום בעולם, שרואים אותו ומתחשבים בו, כאדם בעל ערך, חשוב, מוצלח, משמעותי, דבר המעניק לו זהות עצמית חיובית המושתתת על כל המהות הטובה שבתוכו.

במילים אחרות, הכעס וההתפרצות מגיעים כשהחוויה הפנימית הסובייקטיבית היא שהסביבה לא מקבלת אותנו, לא רואה אותנו, כשהצרכים שלנו לא נחשבים, כשאנחנו מרגישים לא אהובים, דחויים ולא רצויים וכשאנחנו מואשמים בדרך זו או אחרת שאנחנו 'לא בסדר'.

אז מה הפיתרון ? לשנות את האחרים? לשלוט בסביבה? לתקן את העבר?

הרי זה בלתי אפשרי.

ראשית, יש ללמוד דרכים חדשות וחלופיות להתנהגות המתפרצת שיעזרו לא לאבד שליטה, במטרה לנהל את הכעס ביעילות ובאסרטיביות, מבלי לפגוע באחר ומבלי לפגוע בעצמי.

שנית, בכל אירוע בו מתעורר מיד הכעס חשוב לעשות התבוננות פנימית ולהבין מה האירוע המציאותי עורר בתוך העולם הפנימי ובאיזה פצע ראשוני הוא נגע. חשוב לראות את הקשר בין האירוע בעולם החיצוני לבין מה שמתרחש בעולם הפנימי. אולם לא תמיד זה פשוט לגלות לבד את הקשר למקורות הכעס האמיתיים.

גם אם הדברים עדיין לא ברורים אפשר לעשות כמה פעולות שירגיעו את הכעס וימנעו את ההתפרצות. יש לזהות את הרגש הראשוני שעולה בי ולבטא אותו, אם יש בפני מי, ואח"כ לברר מה אני מבין מהאירוע ולבדוק האם זה אכן כך גם במציאות. יתירה מזאת, יש לצאת מהנחת מוצא בסיסית שהעולם של האחר שונה משלי ושהדברים נראים אחרת בעיני הזולת.

לפעמים, אין עם מי לדבר, למשל, עם הנהג שחתך אותי בכביש, אותו לא ניתן לחנך ובטח לא לשלוט בהתנהגותו. במצב כזה, במקום לחשוב חשיבה שלילית ש"אני לא אתן לו, מה אני פראייר? (שפירושו, מה, אני לא חשוב? אני סמרטוט?") ולעורר סערה בעולמי שתלווה אותי גם בהמשך היום, יש לקחת אחריות עצמית ולהפעיל את החשיבה ההגיונית המציאותית ולשאול את עצמי מה הוא לקח לי? כבוד, חשיבות, כוח, מהות, ערך, חוכמה?
והתשובה היא - הרי באמת אף אחד לא יכול לקחת לי את הדברים הללו, אם אני לא נותן לו.

ועם חשיבה כזו, מה שנותר הוא רק להירגע, לנשום עמוק, לשמוע מוסיקה או לעשות כל פעולה מרגיעה אחרת ולהשאיר מאחור את האירוע.

והחדשות הטובות...

אנחנו פותחים את הסדנא הבאה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה ב- 20 בספטמבר 2010.

האם יש לך פתיל קצר? האם לעיתים קרובות מידיי אתה מתחמם מהר על אחרים? האם אתה רב הרבה עם הסובבים אותך?

האם גם אתה מתפרץ על דברים קטנים, במיוחד על הקרובים אליך, ואח"כ מצטער שפגעת בהם?

האם אתה דוחס את הכעס שלך בתוכך ולא מבטא אותו כלל?

אם כן, אנחנו במכון רעות ברחובות, המומחים מס. 1 בטיפול בשליטה וניהול כעסים, הכתובת שלך לשינוי.

לא חייבים להמשיך לסבול! אנחנו יודעים שגם אתה לא מרוצה מזה וגם מערכות היחסים שלך, בעיקר עם היקרים לך, סובלות מכך.

אנחנו מציעים לך דרך חדשה פורצת דרך שתשנה את חייך!!!

אנחנו נלמד אותך דרך חדשה להתמודד עם הכעסים שלך ולהגיב ביעילות ובאסרטיביות. דרך זו תאפשר לך לנהל את הכעסים שלך תוך כדי ביטוי עצמי עם כל המהות ואנרגית החיים שלך כאדם שלם ותסייע לך לבנות יחסים מספקים, מהנים ובטוחים עם הסובבים אותך.

הסדנא מיועדת לגברים ונשים כאחד, המבטאים את כעסיהם בהתפרצות בלתי נשלטת או הנמנעים כלל מביטוי כעסיהם.

אל תחכה שהמצב יחריף ואולי זה יהיה מאוחר מידיי. אל תישאר לבד עם הבעיה.

היכנס לקישור הבא לפרטים והרשמה

אנחנו כאן בשבילך!

ימים טובים ורגועים

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי