שלום לכם,
חזרתי מחופשה קצרה בפריז וכמו שנהוג במקומותינו, אי אפשר לחזור בידיים ריקות מחו"ל, אז הבאתי לכם מתנה מפריז...סרטון ובו טיפ איך לצאת ממצבי תסכול, לחץ וכעס.
איך שאני עומדת מול הפסל "האדם החושב" של רודן במוזיאון רודן קופץ לי רעיון בראש למתנה עבורכם. ללא כל הכנות מיוחדות, אני פותחת את המצלמה, נעמדת מולה, נאספים סביבי אנשים, (אולי חשבו שעושים סרט לטלביזיה או להוליבוד...גם לא בדקתי שהשמש מאד מסנוורת את הצילום, אבל לא נורא וגם אי אפשר עכשיו כבר לתקן את הצילום) ומתחילה לדבר.
רודן רצה כנראה להצביע על היכולת שלנו לחשוב כבני האדם. לתבונה ולחשיבה שלנו יש הרבה כוח, עוצמה והשפעה על החיים שלנו.
לפי הדרך בה אנחנו חושבים, כך גם נראית מציאות החיים שלנו.
באמצעות השכל שלנו אנחנו יכולים ללמוד, לחקור את העולם, את המציאות, לפתח טכנולוגיה, לטוס לחלל, להמציא פטנטים, להבין תהליכים, מערכות שונות, כיצד דברים פועלים, ולהבין את עולמם של אחרים.
למחשבה שלנו יש גם כוח כי המוח שלנו לא יודע להבדיל בין אם זה הגיע מהדמיון או במציאות. המחשבה שלנו מעלה תמונה כלשהי במוח ובשבילו זוהי המציאות. לכן, אנחנו יכולים באמצעות החלטה שלנו להמיר מחשבות שליליות למחשבות חיוביות או לעשות דמיון מודרך וכך לכוון את המציאות הרצויה לנו.
כשאנחנו במצב לחץ, מתח, תסכול, כעס או מוצפים ברגשות אחרים, מה שמפעיל אותנו זה הרגשות שלנו, העולם הפנימי הסובייקטיבי שלנו ואז אנחנו עלולים להחמיץ את התמונה המציאותית האובייקטיבית והרחבה יותר. במצב כזה אנחנו פועלים כדי להגן על עצמנו ומגיבים באופן אוטומטי, כל אחד עפ"י סגנון התגובה האופייני לו, כשהוא מרגיש מאוים וכשביטחונו מתערער.
לעיתים, התגובה הינה לא מותאמת למציאות ולפעמים, גם לא פרופורציונאלית מתוך פרשנות מוטעית את המציאות או מתוך תבניות חשיבה שהולכות איתנו מילדות שלא תמיד כבר יעילות עבורנו כבוגרים.
לכן, יש צורך להפעיל גם את השכל והמחשבה שלנו. אך גם לפעול רק מהשכל זו לא דרך יעילה. ישנם אנשים שמסיבות שקשורות להתנסויות חייהם בילדות, אינם מרשים לעצמם להתחבר לרגשותיהם, לחוות אותם או לבטא אותם והם פועלים בעיקר מהשכל. הם אנשים רציונאליים, מעשיים, דיגיטליים ולעיתים קרובות, קשה לאנשים סביבם להתקרב אליהם רגשית או לנהל איתם שיחת נפש מלב אל לב.
דרך זו מקשה על אנשים אלו לראות ולקלוט רגשות של אחרים או אפילו את אלו של עצמם ואם כן, הם ינסו להימנע מכך ככל שניתן ע"י פעולה מעשית כלשהי או מחשבה רציונאלית או אינטלקטואלית כזו או אחרת. הדרך הרציונאלית בלבד מקשה על אנשים אלו להיות אמפאטיים, הן אל עצמם והן כלפי אחרים. הם מתקשים לקיים מערכות יחסים על בסיס קרבה ואינטימיות, ולכן, קשריהם עם אחרים ויחסיהם עם הסובבים אותם עולים פעמים רבות על שרטון, דבר שיכול להתבטא בוויכוחים מיותרים ובמריבות רבות.
לכן, מה שאני מציעה לכם כאן הוא לנהל בכל מצב ובמיוחד, במצבי לחץ, תסכול, מתח וכעס, דיאלוג בין השכל והרגש. לא לתת רק לחלק אחד לנהל אותך כי זה לא יעיל אלא לנהל דו שיח בין שני החלקים. לראות גם את הרגשות שלך ושל אחרים ובו זמנית, להבין באמצעות החשיבה והשכל את המציאות ועולמו השונה של האחר. הבנת האחר איננה בהכרח הסכמה איתו.
כאשר מבינים את האחר, למרות התסכול והקושי שמרגישים באותו רגע, נפתח באותו רגע פתח חדש לראות דברים חדשים אחרים שמאפשרים דרך תגובה אחרת ושונה לחלוטין. הדרך הזו הינה שקולה, רגועה ומאוזנת יותר, מכבדת ומעריכה גם אתכם וגם את האחר, נותנת מקום והיא מאפשרת לא רק לשמור על יחסים רגועים ותקינים אלא היא אף מעמיקה את הקשר עוד יותר.
הגישה הזו לחיים טובה עם כל האנשים שנתקלים בהם בחיים אך היא טובה במיוחד בכל מערכות היחסים עם הקרובים לכם ביותר.
מאחלת לכם ולכל אוהביכם
חג שמח ומהנה
איך שאני עומדת מול הפסל "האדם החושב" של רודן במוזיאון רודן קופץ לי רעיון בראש למתנה עבורכם. ללא כל הכנות מיוחדות, אני פותחת את המצלמה, נעמדת מולה, נאספים סביבי אנשים, (אולי חשבו שעושים סרט לטלביזיה או להוליבוד...גם לא בדקתי שהשמש מאד מסנוורת את הצילום, אבל לא נורא וגם אי אפשר עכשיו כבר לתקן את הצילום) ומתחילה לדבר.
רודן רצה כנראה להצביע על היכולת שלנו לחשוב כבני האדם. לתבונה ולחשיבה שלנו יש הרבה כוח, עוצמה והשפעה על החיים שלנו.
לפי הדרך בה אנחנו חושבים, כך גם נראית מציאות החיים שלנו.
באמצעות השכל שלנו אנחנו יכולים ללמוד, לחקור את העולם, את המציאות, לפתח טכנולוגיה, לטוס לחלל, להמציא פטנטים, להבין תהליכים, מערכות שונות, כיצד דברים פועלים, ולהבין את עולמם של אחרים.
למחשבה שלנו יש גם כוח כי המוח שלנו לא יודע להבדיל בין אם זה הגיע מהדמיון או במציאות. המחשבה שלנו מעלה תמונה כלשהי במוח ובשבילו זוהי המציאות. לכן, אנחנו יכולים באמצעות החלטה שלנו להמיר מחשבות שליליות למחשבות חיוביות או לעשות דמיון מודרך וכך לכוון את המציאות הרצויה לנו.
כשאנחנו במצב לחץ, מתח, תסכול, כעס או מוצפים ברגשות אחרים, מה שמפעיל אותנו זה הרגשות שלנו, העולם הפנימי הסובייקטיבי שלנו ואז אנחנו עלולים להחמיץ את התמונה המציאותית האובייקטיבית והרחבה יותר. במצב כזה אנחנו פועלים כדי להגן על עצמנו ומגיבים באופן אוטומטי, כל אחד עפ"י סגנון התגובה האופייני לו, כשהוא מרגיש מאוים וכשביטחונו מתערער.
לעיתים, התגובה הינה לא מותאמת למציאות ולפעמים, גם לא פרופורציונאלית מתוך פרשנות מוטעית את המציאות או מתוך תבניות חשיבה שהולכות איתנו מילדות שלא תמיד כבר יעילות עבורנו כבוגרים.
לכן, יש צורך להפעיל גם את השכל והמחשבה שלנו. אך גם לפעול רק מהשכל זו לא דרך יעילה. ישנם אנשים שמסיבות שקשורות להתנסויות חייהם בילדות, אינם מרשים לעצמם להתחבר לרגשותיהם, לחוות אותם או לבטא אותם והם פועלים בעיקר מהשכל. הם אנשים רציונאליים, מעשיים, דיגיטליים ולעיתים קרובות, קשה לאנשים סביבם להתקרב אליהם רגשית או לנהל איתם שיחת נפש מלב אל לב.
דרך זו מקשה על אנשים אלו לראות ולקלוט רגשות של אחרים או אפילו את אלו של עצמם ואם כן, הם ינסו להימנע מכך ככל שניתן ע"י פעולה מעשית כלשהי או מחשבה רציונאלית או אינטלקטואלית כזו או אחרת. הדרך הרציונאלית בלבד מקשה על אנשים אלו להיות אמפאטיים, הן אל עצמם והן כלפי אחרים. הם מתקשים לקיים מערכות יחסים על בסיס קרבה ואינטימיות, ולכן, קשריהם עם אחרים ויחסיהם עם הסובבים אותם עולים פעמים רבות על שרטון, דבר שיכול להתבטא בוויכוחים מיותרים ובמריבות רבות.
לכן, מה שאני מציעה לכם כאן הוא לנהל בכל מצב ובמיוחד, במצבי לחץ, תסכול, מתח וכעס, דיאלוג בין השכל והרגש. לא לתת רק לחלק אחד לנהל אותך כי זה לא יעיל אלא לנהל דו שיח בין שני החלקים. לראות גם את הרגשות שלך ושל אחרים ובו זמנית, להבין באמצעות החשיבה והשכל את המציאות ועולמו השונה של האחר. הבנת האחר איננה בהכרח הסכמה איתו.
כאשר מבינים את האחר, למרות התסכול והקושי שמרגישים באותו רגע, נפתח באותו רגע פתח חדש לראות דברים חדשים אחרים שמאפשרים דרך תגובה אחרת ושונה לחלוטין. הדרך הזו הינה שקולה, רגועה ומאוזנת יותר, מכבדת ומעריכה גם אתכם וגם את האחר, נותנת מקום והיא מאפשרת לא רק לשמור על יחסים רגועים ותקינים אלא היא אף מעמיקה את הקשר עוד יותר.
הגישה הזו לחיים טובה עם כל האנשים שנתקלים בהם בחיים אך היא טובה במיוחד בכל מערכות היחסים עם הקרובים לכם ביותר.
מאחלת לכם ולכל אוהביכם
חג שמח ומהנה
אריאלה
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית
שלום אריאלה
השבמחק"האדם החושב" של רודן הוא "דנטה חושב"- לפי השם המקורי שרודן נתן לפסל.
דנטה מהמאה ה-14 הוא שכתב את ה"קומדיה האלוהית" מה שהשתייך לז'אנר העוסק ביצירות המתארות את האדם בהתבוננות ברבדים תת-הכרתיים תוך התבוננות פנימית.
דנטה עושה זאת במסעו בין הגיהנום ובין גן העדן, כמו במסעות שקיימים בתרבויות עתיקות ומלווה את כל הדתות. המצב המעברי מעורר את האדם ללידה פסיכולוגית מחודשת ,
לא בכדי רודן יצר פסל זה. היות שחי במאות 19-20 במקביל לתקופתו של פרוייד תקופה בה יש פריחה של "זרם התודעה"-בה החלו ליצור ולשקף חשיבה שאינה נרטיבית או לוגית אלא מתבוננת לעומקן של תחושות ודימויים והצפתם כמעט ללא בקרה וצנזורה.
נדמה שפיסלו של רודן ממחיש דינמיקה קשה בין אברי הגוף . לא נוחה , מתוחה, מאטאפורית אולי לחיבוטי הנפש. אולם הוא מצליח ליצור איזון בארשת פנים שקועה בהתבוננות פנימית.
אני רוצה להאמין שאל המסע הנפשי שמתרחש בדמות המפוסלת של רודן הסתנן גם תהליך של מחשבות ראציונאליות מטיבות המאפשרות אירגון נפשי חדש וסולידי.
מה לא הייתי נותנת כי לשבת כמה דקות מול רודן ולראיין אותו.
תודה
נאוה