האם רצוי שאני אדבר אתו על מה שאני מצפה ממנו?- שאלה בזוגיות

שלום לכם,

מידי פעם אני נשאלת שאלות בנושאים שונים של החיים ובעיקר בנושאי זוגיות ושליטה וניהול כעסים.

עד כה עניתי לכל השואלים באופן פרטי עד שלאחרונה הגיעה אלי שאלה, שבעקבותיה חשבתי שיש

לא מעט שאלות שגם מעסיקות רבים אחרים והתשובות שלי יכולות לעזור גם להם.

לכן, החלטתי לפרסם מעתה את השאלות (ללא פרטים מזהים) והתשובות שיכולות לסייע גם לאחרים.

אתם מוזמנים להעביר לי את שאלותיכם במייל ואני אשתדל לענות כמיטב יכולתי לכולם.

והנה השאלה של תמי (שם בדוי):

אני אלמנה ויוצאת עם גבר גרוש קרוב ל- 9 חודשים. בקרוב אני חוגגת 50 שמסמל עבורי שלב

מאוד משמעותי בחיי. לפני כשבוע הוא אמר לי כי התכוון להפתיע אותי בסוף שבוע במלון אך רצה לדעת אם

מתאים לי ואם לא תכננתי משהו עם הילדים שלי.

וזה הסיפור:  הוא ראה שיש מבצעים במחירים זולים לסוף שבוע במלון במרכז הארץ ושאל אם מתאים לי.  

ראשית, החמאתי לו על היוזמה אך בליבי חשבתי כי הייתי רוצה לחגוג 50 יותר בגדול.

ציפיתי למשל, שיעשה לי הפתעה וניסע לכמה ימים לחו"ל או שיבוא עם רעיון הרבה יותר יצירתי .

ההזמנה באותו בית מלון נעשתה ולחדר הבסיסי ביותר. מאחר ואני לא רוצה לפגוע בו, לא אמרתי כלום אך אני מרגישה מאוד פגועה ולא הייתי רוצה לעבור יום הולדת זה באופן שנקבע.

שאלתי אלייך, האם רצוי שאדבר איתו על מה שעובר לי בראש לפני יום הולדתי או האם לומר לו מה היו הציפיות שלי לאחר השהייה בבית המלון??

והנה התשובה:

תמי יקרה שלום רב,

ראשית, המון מזל טוב לרגל יום ההולדת והרבה בריאות.

שנית, לעתים קרובות, יש לנו ציפיות שיתרחשו דברים מסוימים ואנו מצפים מהסובבים אותנו שיפעלו בצורה זו או אחרת מבלי שנאמר להם את הדברים בצורה ישירה וגלויה.  

אך היות וזה מתרחש רק בהסכם בינינו לבין עצמנו והאחרים שאנו מצפים מהם, כולל האנשים הקרובים אלינו ביותר, במיוחד בני זוגנו, אינם שותפים להסכם הזה, הם אינם יודעים על הציפיות שלנו ומן הסתם, "נכשלים" בדרך כלל מלמלא ולספק את הציפיות הללו. זה מתכון בדוק לאכזבה שלנו . הם אינם יכולים לנחש מה יש בראשנו.

אם יש משהו שאנחנו רוצים, כדאי שנאמר אותו בצורה גלויה ופתוחה ולא ניתן למי שאנחנו מצפים ממנו לנחש את מה שהוא לא יכול לדעת.

בכלל ציפיות הן אויב שלנו (לא שאסור לנו לצפות במיוחד מהקרובים לנו ביותר) אבל אל לנו לצפות שגם אם "נבקש יפה" האחרים חייבים ויוכלו לספק ולמלא אותן בדיוק כפי שאנו מצפים מהם. הם פשוט אנשים אחרים מאיתנו.

כשאנו מצפים מהאחרים ואין בתוכנו אופציה שהציפייה לא תתמלא כמשהו לגיטימי, אזי אנחנו תלויים לרווחתנו הרגשית ושלוות נפשנו באחרים. אנחנו הופכים אותם לספקי הצרכים שלנו ואת עצמנו לתלויים בהם. נראה לי מצב לא רצוי.

ובאופן ספציפי כתשובה לעניין שהעלית, נראה לי שבן זוגך דווקא חושב שהוא מגלה יוזמה ורומנטיקה. הוא בדרכו רוצה לעשות לך טוב ואינו יודע כלל למה את מצפה והוא חושב שהוא עושה לך טוב.

לכן, אם רק תחכי אחרי השהיה בבית המלון, זה עלול לפגוע בו ביותר כי הוא לא רק פספס את המטרה שהוא רצה וגרם לך אכזבה אלא גם הוא לא ידע שאת רוצה משהו אחר ובעיקר שלא ניתנה לו האפשרות לתקן . במצב הזה גם את לא תיהני כי במהלך כל השהייה בבית המלון תלווה אותך תחושת אכזבה והחמצה . 

יתכן גם שהדרך שאת  רוצה לחגוג את יום ההולדת שלך יקרה עבורו ומסיבה כלשהי זה לא מתאים לו.

חוץ מזה, אולי בתוך תוכך, את בוחנת את מידת האהבה שלו אליך כמה הוא משקיע בך . כמידת ההשקעה הכספית בך כך מידת החשיבות שלך בעיניו ואהבתו אליך. גודל המתנה לא תמיד מבטא את גודל האהבה.

אם זה אכן כך, אז כדאי לך לראות את המציאות הזו מזווית אחרת ובעיקר מהזווית שלו. הוא משקיע מחשבה ומאמץ לחגוג לך את יום ההולדת. בעצם הוא רוצה לעשות לך טוב והוא חושב שזו הדרך המתאימה. זו דרכו.

לכן, אני מציעה שתדברי איתו באופן גלוי ותפתחי בהערכה כלפיו ובמחמאות על רצונו לשמח אותך ביום הולדת שלך ולהעניק לך בילוי כייפי. השיחה צריכה להיות נטולת ביקורת ותלונה אלא רק הערכה ובקשה גלויה.

תאמרי לו שאת רואה ביום ההולדת הזה משהו מיוחד ומשמעותי ביותר ותסבירי לו למה ולכן, את גם רוצה לחגוג את זה בצורה מיוחדת ומשמעותית ותגידי לו איך היית רוצה.

יתכן וכדי שלא ייבהל מהעלויות, אולי תציעי לו להשתתף בעלויות ואז גם את תיהני ותבלי ביום ההולדת שלך כמו שאת רוצה, אתם תבלו באופן מוצלח כזוג והוא ירגיש שהוא חלק מהמתנה היפה שנתן לך.

כולם יהיו מרוצים וזו תהיה תרומה גדולה ליחסים ביניכם. כל דרך אחרת עלולה לפגוע בכם באופן אישי ובעיקר ביחסים שלכם. חבל, לא?

בהצלחה ואני מאחלת לך יום הולדת שמח ומהנה.

ולכם, אני מזכירה שאתם יכולים לשלוח לי במייל את שאלותיכם ואני אשתדל לענות לכולם בהקדם תוך שאני מפרסמת את השאלות והתשובות עבור כולם.

שבוע טוב ומוצלח

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי  

קשר או קצר משפחתי - מכתב של אמא עם מוסר השכל

שלום לכם,

לכבוד יום המשפחה אני רוצה להביא לכם סיפור של אמא שבא לתאר איך רבים מאיתנו נופלים, לעיתים קרובות, לתוך טשטוש חושים, שבו אנחנו לא באמת רואים את אלה הכי יקרים לנו בחיים ובדרך הזו אנחנו לא רק פוגעים בהם אלא אנחנו פוגעים בעצמנו וביחסים שלנו איתם. במקום קשר משפחתי חם אנחנו יוצרים קצר משפחתי, קור וריחוק ביחסים. אז אם נעצור לרגע ונתעורר מהאוטומט שלנו שמוביל אותנו (כי הרי הכוונה שלנו טובה והמשפחה והילדים חשובים לנו מאד), נוכל לשנות את ההתנהגות האוטומטית למשהו אחר , טוב יותר עבור כולם.

אז הנה המכתב שכתבה אמא על אירוע קטן ששינה את תפיסת העולם שלה לגבי חיי המשפחה...:

היום בבוקר נתקלתי בזר כשחלף על ידי ברחוב. "אוי, סליחה, אדוני" הייתה התגובה שלי.

הוא אמר "אנא סלחי לי, גבירתי, לא ראיתי אותך".

היינו מנומסים מאד, הזר ואני, נפרדנו לשלום וכל אחד מאיתנו המשיך בדרכו שלו.

מאוחר יותר באותו היום, בזמן הכנת ארוחת הערב, בני הצעיר נעמד לצידי בשקט ובלי מילה.

כשפניתי לאחור להוציא משהו מהמקרר, כמעט והפלתי אותו. "זוז, אתה מפריע", אמרתי בזעף.

הוא הלך משם והלב הקטן שלו שבור. לא הבנתי באיזו חומרה דיברתי.

אחר כך כשהלכתי לישון, קשה היה לי להירדם. בעודי שוכבת ערה במיטה, קול שליו בא אלי ואמר: "היום, תוך כדי התמודדות עם זר מוחלט, השתמשת באדיבות בסיסית אבל עם המשפחה שאת אוהבת השתמשת בזלזול. אם תלכי להסתכל על רצפת המטבח, תמצאי שם כמה פרחים ליד הדלת. אלה הפרחים שבנך הביא לך. הוא קטף אותם בעצמו במיוחד עבורך: ורוד, צהוב וכחול. הוא עמד שם בשקט כדי לא לקלקל לך את ההפתעה וחיכה שתסיימי והוא ייתן לך אותם במתנה. את אפילו לא ראית את הדמעות שמילאו את עיניו הקטנות".

לפתע הרגשתי מאד קטנה והדמעות החלו לשטוף את לחיי.

קמתי ממיטתי והלכתי למטבח. ראיתי את הפרחים שהיו על הרצפה ואספתי אותם. אחר כך נכנסתי בשקט לחדרו של בני וכרעתי ליד המיטה שלו. "התעורר, ילד קטן שלי, התעורר", אמרתי " האם אלה הפרחים שבחרת בשבילי?" הוא ניגב את עינו וחייך " מצאתי אותם על יד העץ. לקחתי אותם כי הם יפים כמוך. ידעתי שאת תאהבי אותם, במיוחד את הכחול".
אמרתי בדמעות " בני, אני מצטערת מאד על הדרך שבה התנהגתי היום. לא הייתי צריכה לצעוק עליך ככה."אמרתי "בני גם אני אוהבת אותך ואני אוהבת את הפרחים במיוחד את הכחול."

חיבקתי אותו כמו שלא חיבקתי אותו מימיו והוא נרדם כך בידי עם חיוך על פניו.

אם נעזוב מחר את מקום העבודה, למשל, יוכלו בקלות להחליף אותנו שם. אבל לבן משפחה קרוב אין תחליף.

אמא יש רק אחת ואבא יש רק אחד. הילדים הם היצירה הכי גדולה שלנו והאחים הם דם מדמנו.

אנחנו נוטים לשכוח את חשיבות טיפוח הקשר המשפחתי ומפנים את עצמנו יותר לתוך העבודה, הקריירה, צבירת עוד הון, ועוד יוקרה, בזמן שאנחנו מזניחים את המשפחה שלנו או החברים הקרובים שבאמת אוהבים אותנו.

האם אתם יודעים מה הם ראשי התיבות של המילה "משפחה" באנגלית?

FAMILY=(F)ather (A)nd (M)other (I)i (L)ove (Y)ou

או בעברית "אבא ואמא, אני אוהב אתכם"

חבקו והעריכו את בני המשפחה שלכם ואת מי שאוהב אתכם ורוצים תמיד בטובתכם. זה יעשיר את חייכם יותר מכל הון שבעולם..

יום משפחה שמח מלא באהבה

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

למה שתקתי בזמן האחרון ו...מהן 5 שפות של אהבה

שלום לכם,

בטח שמתם לב שבזמן האחרון קצת שתקתי ולא כתבתי לכם שום דבר . עכשיו משהתאוששתי, אני חוזרת אליכם עם כוחות מחודשים גם כדי לשתף אתכם במה שקרה וגם כדי להמשיך לתת לכם עוד דברים טובים ומועילים שיכולים להאיר את חייכם. והפעם אני אציג לכם את 5 שפות של אהבה, לפי ד"ר גארי צ'פמן (אני מקיימת את ההבטחה שלי לכל הזוגות הנהדרים שהשתתפו בערב החוויה הזוגית האחרון, שהתקיים כבר בעיצומן של ההתרחשויות) .

אז מה קרה?

פתאום ביום בהיר, בהפתעה, ללא כל התראה מראש, נופל עליך משהו לא פשוט, שצריך להתמודד איתו.
כך קרה לנו. זה התחיל כשכלתי הרגישה לא טוב. חשבנו שזו שפעת. אמרנו לעצמנו - יעבור לה.
אומנם זה קצת שפעת חזקה אבל יעבור. ואז התחילו לה כאבי ראש עזים בלתי נסבלים ובלתי מוסברים שגררו אישפוז לסירוגין עד לאבחנה - דלקת קרום המוח ויראלית.

זה באמת מבהיל!!! אבל היות והיא הייתה מהסוג הטוב יותר אז נרגענו. אמרו לנו שזה עובר תוך 7-10 ימים.
אמרו שזה עובר מהר..אז אמרו...המחלה שלה לא ידעה את זה. היא לא הייתה בשיעור הזה ולא קראה את הספר הנכון . היא החליטה להתנהל באופן עצמאי לחלוטין, כך שכבר לא כל כך ידענו מול מה אנחנו עומדים. חוסר הוודאות זה הדבר הקשה ביותר במצבים כאלה.

כבר אמרתי שאמרו שזה עובר מהר? ..אז אמרו...המחלה שלה לא ידעה את זה. היא לא הייתה בשיעור הזה ולא קראה את הספר הנכון . היא החליטה להתנהל באופן עצמאי לחלוטין וגם בצורה קשה, כך שכבר לא כל כך ידענו מול מה אנחנו עומדים. חוסר הוודאות בחלק מהזמן מול הסבל המתמשך של כלתי היה הדבר הקשה ביותר. זה אחד הדברים הקשים ביותר במצבים מעין אלו.

אשפוז של כמעט חודש בתל השומר כשהיא מתפתלת וסובלת מכאבי ראש שקשה לשאת אותם ונראה שגם לצוות הרפואי לא תמיד היה ברור לגמרי מאיפה הם מגיעים. עוד בדיקות ועוד בדיקות, טיפול שלא עוזר הרבה, הרבה מתח, דאגה, לחץ, וגיוס כוחות לטפל במה שצריך. רק חודש אחרי האשפוז התחיל הטיפול לעזור והורגש שיפור עד לשחרורה מביה"ח.
זו היתה תקופה קשה לכולנו ולקח גם זמן של ההתאוששות. כך גם כלתי שחוזרת בהדרגה לשגרת החיים שלה ועדיין מתמודדת עם שאריות המחלה שלא כל כך מהר רוצה לעזוב.

במצב כזה לומדים הרבה דברים. כמה החיים הם שבריריים ודברים יכולים להשתנות ברגע. כך פתאום. לכן, אנחנו צריכים ללמוד ליהנות מהחיים בהווה כמה שיותר ולעשות היום את מה שאנחנו אוהבים בלי להגיד "מחר כך". מקבלים שוב פרופורציות לחיים. רואים את סדרי העדיפויות שלנו , מבינים עוד יותר את חשיבותה של המשפחה והאנשים בחיינו, קולטים עוד יותר את חשיבות ה"ביחד".
לומדים לעזור ולתמוך אחד בשני, להתגייס ולתרום מזמנך ומכל היכולות שלך על מנת להיות שם איפה שצריך אותך.
זה הזמן שהיחסים נבחנים! לא כשטוב אלא דווקא כשקשה. מגלים ששום דבר הוא לא מובן מאליו. לא הבריאות, לא היחסים, לא הזוגיות,לא המשפחה, לא העבודה, לא החברים, ושצריך להעריך באמת את מה שיש לנו כל רגע ורגע...וגם לבטא ולהגיד את זה אחד לשני. במיוחד, לא צריך להגיע למצבים קשים כדי לבטא אהבה, דאגה, אכפתיות, חום ותשומת לב, הערכה, וכל מה שאנחנו מרגישים.

צריך להפוך את זה לשגרת החיים שלנו ביומיום.
אירועים כאלה הם רק שיעור לחיים ותזכורת שאנחנו צריכים להעריך את מה שיש לנו ולא רק כשיש סכנה ואיום כלשהו שנאבד את זה בגלל בריאות, גירושין, פיטורין וכד'.
תיהנו מהשגרה שלכם. תזכרו - שגרה זה דבר טוב. את התבלינים אתם כבר תכניסו.

ואם אנחנו כבר מדברים על אהבה שצריך לבטא אז ד”ר גארי צ'פמן, שכתב את הספר "חמש שפות האהבה"  מצא שבכל התרבויות בעולם יש 5 דרכים לפיהן אנשים נותנים ומקבלים אהבה. למרות שאולי היינו מעדיפים לקבל את כל 5 הדרכים, יש לכל אחד יש את הדרך שלו, המתאימה לו ביותר לקבל אהבה, ולהרגיש נאהב. 

לכן, ככל שנדע מה היא "שפת האהבה" הנכונה לבן זוגנו (ולדעתי, עם כל היקרים לנו), ונדע לתת לו את האהבה כפי שהוא צריך. כך הוא ירגיש אהוב ומסופק בזוגיות וההיפך. באופן זה הצרכים שלנו כבני זוג, הן הפיזיים והן הרגשיים שלנו יסופקו ברובם וייווצר חיבור רגשי טוב יותר בין בני הזוג, תיווצר קרבה ואינטימיות והקשר הזוגי יהיה עמוק, קרוב, חם, מספק ומהנה יותר.

ואלו הן 5 שפות האהבה לפי ד"ר גארי צ'פמן:

1. מגע פיזי - כל סוגי המגע שיש בהם כדי להביע אהבה, משיכה, תשוקה, חיבה, חום, תשומת לב, געגוע ועוד ועוד. המגע אינו בהכרח יחסי מין. הוא כל מגע של כל אברי הגוף, ויכול להיות חוץ מיחסי מין, חיבוקים, נשיקות, ליטופים על כל סוגיהם, מסז', מזמוז ועוד ועוד.

2. מילים – ישנם אנשים שאוהבים וזקוקים גם לשמוע את אהובם מבטא כלפיהם מילות אהבה, חיבה, הערכה ופרגון, נותן להם מחמאות ומשבח אותם על מי שהם, על מעשיהם, התנהגותם, יכולותיהם , כישוריהם ועוד. המילים הן הזנה לנשמה לעומת מילות ביקורת, קללות, עלבונות או מילים פוגעות הפוצעות את הנשמה. 

3. זמן איכות – אנשים מרגישים נאהבים כשהם מבלים זמן איכות ביחד עם בני זוגם. כל הפעולות המשותפות הגורמות להם התרגשות והנאה רבה. כל המעשים והפעולות שהם עושים במשותף ויוצרות להם חוויות מרגשות המעמיקות את הקשר ביניהם.  

4. מחוות שירות – אנשים מרגישים נאהבים כשבני הזוג פועלים למענם באופן מעשי ומציעים להם את עזרתם המעשית או מעניקים להם מחוות שונות כגון, הצעה לקפה, הכנת אוכל וארוחות, עזרה בביצוע מטלות ומשימות שונות ועוד. 

5. קבלת מתנות – ישנם בני זוג שמרגישים אהובים ע"י בני זוגם כאשר אלה מעניקים להם מתנות והפתעות שונות. זאת במיוחד בגלל השקעת המחשבה, הזמן, המאמצים ולפעמים, גם הכסף שיש במתן המתנה ( המתנות וההפתעות אינן חייבות להיות כרוכות בכסף). לפעמים,  הכוונה שמאחורי המתנה ותשומת הלב הם אלה שמבטאים את האהבה והמשמעות שיש לבן הזוג בלבם של בן זוגם. 

אז קחו את זה כתרגיל ותגידו לבני הזוג שלכם מהי "שפת האהבה" שלכם ומהי הדרך המתאימה והנכונה לכם להרגיש נאהבים על ידם, ותבררו עם בן הזוג שלכם מה היא הדרך המתאימה לו להרגיש נאהב על ידכם.  
ממליצה בחום!

מאחלת לכם שתרגישו אהובים ואוהבים עם כל הלב

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

סליחה - מדוע כל כך קשה למחול ולסלוח לאחר בגידה בזוגיות ובנישואין

לבקש סליחה או לסלוח למישהו על משהו שהוא פגע בנו זה, לפעמים, קשה מאד עד בלתי אפשרי.

מחילה, חמלה, מלחמה ומחלה הן מילים בעלות אותן צלילים ואותיות שורש אך בסדר שונה. הן מראות איך שינוי של הדבר לכיוון זה או אחר עושה את כל ההבדל בין שחרור, רוגע ושקט פנימי בתוכנו לבין מלחמה פנימית עם עצמנו ומלחמה עם מישהו מהסביבה החיצונית לנו, מלחמות שתוצאתן היא נפגעים, כאבים ומחלות.

הפרוש שחלק מהאנשים נותן לבקשת הסליחה היא להיות חלש, כנוע, נחות, לוזר, פחדן, לא שווה, פראייר ועוד ולכן, זה כל כך קשה לאנשים אלה לבקש סליחה. זה נתפס אצלם כפגיעות וחשיפת החולשה שלהם עד כדי כך שהם מרגישים שהם צפויים להיפגע שוב או אולי האחרים ינצלו אותם מעתה ויחשבו שהם חלשים עד כדי כך שאפשר יהיה להפעיל עליהם כוח, לפגוע בהם, לנצל אותם, לרמוס אותם ולהכאיב להם.

לא פחות קשה לסלוח לזולת על הפגיעה שלו בנו. זה יכול להיות ממש לא פשוט עד בלתי נסבל וקשה מנשוא.

"החלש אינו מסוגל לסלוח, היכולת לסלוח היא נחלתו של החזק" (מהאטמה גנדי )

אנחנו יכולים לראות את זה בא לידי ביטוי בעוצמה גדולה מאד באחד ממצבי החיים המשבריים, הקשים והכואבים ביותר בזוגיות כאשר אחד מבני הזוג בגד וניהל רומן מחוץ לזוגיות או מחוץ לנישואין. כמה קשה לבן הזוג הנבגד למחול ולסלוח לו, ולחזור לחיים הרגילים, גם אם הם החליטו להישאר ביחד כבני זוג. הזיכרונות, המחשבות המטרידות והמציקות, הדמיון שעובד שעות נוספות, הדברים מהיומיום שמזכירים שוב ושוב את הבגידה, כל אלה אינם מרפים מבן הזוג הנבגד, ואינם מאפשרים לו בקלות להרפות, לשחרר ולסלוח.

אחד התנאים ההכרחיים הנחוצים כדי לאפשר לו בשלב כלשהו בתהליך ההחלמה להגיע לשלב הסליחה לבן הזוג הוא עד כמה בן הזוג סגר את הרומן שהיה לו והתנתק ממנו, עד כמה הוא מצטער על מעשיו, מבקש סליחה מעומק לבו, ומבין את הכאב והפגיעה הגדולה שמעשיו פגעו בבן הזוג. כמו כן, עד כמה הוא רוצה את בן הזוג ואת הקשר הזוגי איתו ולא רוצה לאבד אותו

ועד כמה הוא מכיל, מקבל, מבין, אמפאטי ומוכן ללכת בקצב של בן הזוג שלו, שכל כך קשה לו, בלי לזרז אותו שיעבור הלאה כי "הרי כבר ביקשתי סליחה ואמרתי שאני מצטער".

לא תמיד אנחנו יכולים לבחור מה שאנחנו מרגישים ולא תמיד יש לנו שליטה על הרגשות שלנו. זה מה שאנחנו מרגישים כעובדה מציאותית. מה שכן אנחנו יכולים לעשות הוא לקבל שזה מה שאנחנו מרגישים ולהכיל את רגשותינו, לתת להם להיות ולחכות שהם ישתחררו ויעזבו. רגשות לא נשארים לנצח. שום דבר לא נשאר אותו דבר.

דמיינו לעצמכם את הילד שבתוככם שזקוק עכשיו מכם לחיבוק, נחמה ועידוד ולא עוד ביקורת, שיפוטיות והאשמות. היו אתם עבורכם ההורה שנותן לכם הכרה להוויה, הערך והמשמעות שלכם, המבין, המכיל, המקבל, המנחם והמעודד שאתם כל כך זקוקים לו.
אז נכון, יתכן שעכשיו בן הזוג יחיה יותר בשקט פנימי אבל ממילא הוא בונה את חייו החדשים כך או אחרת, עם רשות בן הזוג שנעזב או בלעדיה.


העיסוק המתמיד בדברים אלו וההתמקדות בשלילי משתקים, חוסמים ועוצרים מלהתפתח ומחבלים בסיכוי לבנות חיים חדשים טובים ומספקים. הסליחה והמחילה תאפשר התפתחות חדשה וגדילה למציאות חדשה של כיוונים רבים כגון, מקצוע, עיסוק, קריירה, וכמובן, בן זוג חדש ובניית זוגיות ומשפחה חדשות.

על אחת כמה וכמה קשה יותר לסלוח אם בן הזוג הבוגד החליט לעזוב את הזוגיות בכלל ולטובת בן הזוג החדש שאיתו הוא ניהל את הרומן במהלך הנישואין או הקשר הזוגי בפרט והוא מתחיל איתו חיים חדשים.

חווית בן הזוג הנבגד היא שהחיים החדשים, הזוגיות והמשפחה החדשה נבנים על גבו, על גבי ההריסות של הזוגיות והמשפחה שהתפרקו, על גבי הכאב, המצוקה, הסבל, הנטישה, השבר והבדידות שלו.  

ישנו פער גדול בין התחושה הקשה של בן הזוג שננטש, לעיתים בהפתעה מוחלטת, כשהוא מרוסק לחלוטין ועל כל מה שמשתמע מפירוק המסגרת הזוגית והמשפחתית, הקושי לתפקד ביומיום, תחושת הבדידות, ערעור הביטחון העצמי וניפוץ האמון בסדרים ונהלי העולם כפי שהכיר שהיו עד כה, שהקנו לו שייכות, עוגן וביטחון, לעומת חייו החדשים של בן הזוג שעזב לטובת בן זוג חדש, מלאי החידושים והריגושים, האהבה, הרומנטיקה, התשוקה, ההנאות והמסגרת החדשה הזוגית והמשפחתית. תחושה זו יכולה להימשך תקופה ארוכה והיא מקשה מאד להגיע למקום של המחילה והסליחה, האיזון החדש והשקט הנפשי.

פעמים רבות ניתן לראות את הצורך של בן הזוג הנבגד להעניש ולנקום בבן הזוג הבוגד. הוא רוצה לראות אותו סובל. רוצה לגרום לו צער ועצב, לא להיענות לבקשותיו, להתיש אותו, להכאיב לו, למנוע ממנו דברים שצריך ורוצה וכיו"ב.

בשביל בן הזוג הנבגד למחול לו על התנהגותו ועל הבגידה שלו זה כמו לוותר לו ולמחוק את "עוונותיו" ו"פשעיו" מבלי שקיבל את עונשו ולהוציא אותו זכאי וחופשי לחיות את חייו בהנאה ובכייף, בו בזמן שהוא עצמו סובל ומשלם מחיר כבד על הנטישה אותו. בשביל בן הזוג הנעזב זה כמו לבטל את כל הכאב שנגרם לו, כמו גם לבטל ולמחוק את הפגיעה הקשה והצורבת שלו, את ההשפלה, ואת כל האובדנים הרבים שיש לו כתוצאה מהבגידה ומפירוק הנישואין והזוגיות.

הקושי לסלוח ולמחול לבן הזוג הבוגד נובע מהתחושה של הנבגד שאם יסלח וימחל לו על מעשיו, שבשבילו הם שפל המוסריות, רמייה, זיוף ושקר, ופגיעה במקום הכי עמוק, רגיש וכואב בתוך ה"אני" שלו, הוא בעצם נותן אישור לבן הזוג ליהנות מ"חטאיו" וממעשיו ובעצם "מלבין" ומנקה אותו מאשמה, מיסורי מצפון ומתוצאות מעשיו שאולי כן הציקו לו והטרידו אותו. לתפיסתו, אם הוא יסלח לו, הרי שבמו ידיו בסליחתו הוא מאפשר לבן הזוג ליהנות ולהרוויח מכל העולמות מבלי שהוא משלם מחיר כלשהו על מעשיו הקשים ובגידתו.

הקושי לסלוח נובע גם מהפגיעה הקשה ב"אני" של בן הזוג הנבגד, בהערכה ובדימוי העצמי החיובי שלו, בהתערערות הביטחון העצמי, בהתנפצות תפיסות היסוד את החיים שלו ואת המציאות בכלל, בהשפלה ובפגיעה העצומים שהוא חווה ולעיתים, בהתרסקות האמון הבסיסי שלו בזולת בכלל ולא רק בבני זוג פוטנציאליים. כשהכל מתערער, מאד קשה למצוא את הסליחה לבן הזוג שנתפס כמי שאחראי ואשם לכל התוצאות הקשות הללו.

קיים קושי נוסף לסלוח והוא הקושי לסלוח לעצמי לאחר הבגידה של בן הזוג. לעיתים, בן הזוג הנבגד מוצא את עצמו בהלקאה עצמית, "איך נתתי לזה לקרות? ", "איך לא ראיתי..? ", "איך זה קרה לי?", "איך לא עשיתי משהו בעניין..?", "איזה טעות עשיתי", "מה לא בסדר איתי..?", "אני לא שווה", "אף אחד כבר לא ירצה אותי יותר".. ועוד ועוד.  זה המקום לחמלה עצמית (לא רחמים), ש"זה מה שיכולתי באותו הזמן", לקבל את מי ש"אני", לתת לעצמי אמפטיה, הכלה, קבלה ולא הענשה עצמית.

אפשר להבין את הקושי למחול ולסלוח אחרי גילוי של רומן מחוץ לזוגיות ולנישואין. אפשר להבין את כל הרגשות האלה, את הזעם והכעס, את הנקמנות, את הצורך בהענשה, את הרצון להכאיב ואפילו את ההלקאה העצמית. אלו רגשות אנושיים וטבעיים במיוחד בתקופה הראשונה לאחר גילוי הרומן או העזיבה והפרידה הממשיים כשהמשבר טרי והכאב חד כתער.

אם באמת הקשר הזוגי עדיין חשוב ובני הזוג לא רוצים לאבד אותו - אזי שווה לסלוח באמת. הסליחה יכולה להוות מנוף ליצירת קשר חדש שאולי עוד לא היה כמוהו עד כה ולהפוך אותו לקשר מספק ומהנה יותר. גם תהליך זה דורש זמן, סובלנות, גמישות, הכלה, הבנה וקבלה.

אולם, אם לא ניתן היה להישאר ביחד והרגשות האלה ממשיכים לתפוס מקום מרכזי ומשמעותי תקופה ממושכת בחייו של בן הזוג הנבגד, והוא אינו מצליח לבנות ולשקם מחדש את חייו, הרי שהוא זקוק לעזרה. אם רגשות אלו משפיעים עליו, מנהלים אותו, מפריעים לו לחיות את חייו, משתקים אותו ומחבלים לו בחיי היומיום, הרי שמומלץ לו לראות כיצד הוא מוצא דרך להיחלץ ממצב ממלכד זה ואם קשה לו לבד שייקח לעצמו עזרה מקצועית מתאימה שתעזור לו למצוא את האיזון החדש בחיים שלו.

רגשות אלו יכולים לעורר מאבקי כוחות וקרבות קשים שאינם מאפשרים הגעה להבנות, להסכמות, להסכמים ולניהול קשר טוב, במיוחד אם יש ילדים ויש לקיים הורות משותפת בדרך חדשה. מאבקי כוח ומלחמות אלו גורמים רק לפגיעה קשה בכל הנפשות הפועלות במיוחד, בילדים הרכים, חסרי האונים, התלויים לגמרי בהוריהם.

הקושי לסלוח ולהשלים עם המציאות החדשה יכול לגרום לבן הזוג הנבגד והנטוש למקד את חייו בבן הזוג, שכבר איננו איתו, ולעסוק שוב ושוב אולי באופן אובססיבי בחייו, בעיסוקיו, מעשיו, ברגשותיו ובהתנהגותו. באופן זה בן הזוג הנבגד משאיר את עצמו מחובר לכאב ולסבל שלו, לשאלות החוזרות ונשנות למה ואיך בן הזוג עשה לו את זה.

כמו כן, הוא מתמקד בהאשמות כלפי בן הזוג ואולי כלפי אחרים, האשמות והכאה עצמית כלפי עצמו על טעויות שעשה ודברים שהיה אולי יכול לתקן ולא עשה כן. בדרך הזו במקום להתקדם הלאה בחייו, הוא מתחבר עוד ועוד לכאב ולרגשות הקשים וכך הוא מכאיב לעצמו עוד יותר.

והדבר העיקרי והחשוב הוא שבמקום להשקיע את האנרגיה שלו בעצמו, בהתאוששות, בריפוי ובהחלמה של עצמו, במקום לצאת ולבנות את חייו מחדש הוא עסוק, בעצם, במעשיו ובחייו של בן זוגו לשעבר. העובדה שהוא מתמקד בחיי בן זוגו לשעבר עוצרת אותו ומונעת ממנו לשקם את חייו. השקעת האנרגיה בחיי בן הזוג לשעבר לא מאפשרת לו להתבונן בתוך עולמו, בחייו שלו ומונעת ממנו ללמוד על עצמו, לראות כיצד הוא מנצל את המשבר וממנף אותו לצמיחה ולהתפתחות אישית שלו, לבנות מחדש את חייו ואולי הפעם אחרת, טוב יותר אולי אפילו ממה שהיה.

כאמור, אחד הדברים המשמעותיים והחשובים בתהליך שמקל על הכאב ומאפשר הגעה לסליחה הוא אם בן הזוג שבגד  ו/או נטש מביע צער, אכפתיות, התחשבות ואמפטיה ומבקש סליחה על הכאב והפגיעה שנגרמו לבן הזוג הנבגד והנעזב. 

למעשה, מה שיכול לאפשר יציאה לחיים חדשים, מהנים ומספקים הוא ראשית, החמלה לעצמי. דבר שני, הסליחה והמחילה העצמית על כל הטעויות שנעשו, השגיאות, אולי על העיוורון, כלומר, על הדברים שלא רצה לראות ולדעת והדבר השלישי, כמובן, המחילה והסליחה לבן הזוג.

החמלה לעצמי - רצוי שבן הזוג הנבגד לא יעסוק בפגמים ובמגרעות של עצמו שבגללן או בעטיין הוא חושב שבן הזוג בגד בו ועזב אותו. עליו לקבל את עצמו בחמלה על כל מה שהוא, על כל מה שנעשה כי זה מה שהוא היה יכול, ועל כל יתרונותיו וחסרונותיו. הכאב גם ככה גדול, אין טעם להתמקד בשלילי ולראות את החסרונות, הפגמים שיש והטעויות שנעשו. עכשיו יש לגייס את כל החמלה לעצמי כדרך של ריפוי כדי לא לגזול מעצמו אנרגיה החיונית והחשובה כל כך להתאוששות ולתהליך הריפוי שלו.

הסליחה לעצמי- לוותר על ההלקאה העצמית על מה שנעשה ועל מה שלא נעשה כי שום טובה לא צומחת מהלקאה עצמית. הלקאת העצמי גורמת להתקפת ה"אני" ולהחלשתו, לבדידות ובעיקר, לעצב ולדיכאון. זו אנרגיה חשובה שנגזלת ממנו במקום להיות מופנית ומושקעת בשיקום העצמי ובמציאת איזון חדש בחיים.

הסליחה מאפשרת לעצמי לקבל את ה"אני" כפי שהוא על כל גווניו, נותנת חופש לראות את הטוב שבעצמי ולקבל את מי שאני על כל היתרונות והחסרונות שבי, על כל הטעויות והשגיאות שנעשו. במקום לראות בהם כישלון צורב אפשר לראות את המציאות החדשה כהזדמנות לצמיחה ולהתפתחות אישית חדשה. קבלת האני, אהבת העצמי יאפשרו חיים חדשים והגעה למקומות חדשים.

אין טעם בביקורת עצמית מחמירה ובהלקאה עצמית על טעויותינו. זהו חלק מהאנושיות שבנו. זה טבעי לטעות כי מהטעויות שלנו אנחנו לומדים ומתפתחים. בזמן כזה אנחנו זקוקים יותר מתמיד לחמלה מעצמנו.

כשאנחנו סולחים לעצמנו על הטעויות שאנחנו עושים, אנחנו משחררים את עצמנו מרגשות האשמה הכבדים, מהצער והעצב, הייאוש, הכאב, חוסר האונים, החולשה והדיכאון ומחזירים לעצמנו את האנרגיה והחיוניות שלנו. זה יוצר תחושת הקלה, חופש ושחרור.

בדרך החמלה והנחמה העצמית אנו מחזירים לעצמנו את הכוח ואת תחושת הערך שלנו ומשם אנחנו יכולים לתקן את עצמנו.

יתירה מזאת, כשאנחנו לומדים לסלוח לעצמנו ולקבל את עצמנו על חסרונותינו ועל יתרונותינו, אנחנו לומדים גם לסלוח יותר בקלות גם לאחרים ולקבל גם אותם על כל חסרונותיהם ויתרונותיהם.

סליחה לבן הזוג -  זהו שלב יותר מתקדם בתהליך ההתמודדות עם כאב הבגידה ופירוק הזוגיות שדורש את הזמן שלו והוא יכול להגיע רק אחרי שמוצאים שוב את הביטחון העצמי והכוחות הפנימיים, הערך והמשמעות בחיים החדשים, החיבור והנאמנות לעצמי, האמון העצמי, האופטימיות, השמחה, החיות, וההנאה מהחיים .

כאשר אין מחילה פנימית וההתמקדות היא בכעס, בקנאה, בנקמה ובשנאה, הנפש "מתגוררת" במקום מזוהם שיש בו אנרגיה שלילית, שלא רק שלא מאפשרת לשום דבר חדש לצמוח וגורמת לתקיעות אלא יכולה להיות קרקע פוטנציאלית מצוינת להתפתחות מחלות שונות שלא לדבר על מלחמות ומאבקי כוח קשים שיכולים רק לפגוע קשות בכל הנפשות הפועלות. 

המחילה לעצמי ולבן הזוג שעזב ישחררו את הכבלים הגלויים והסמויים לבן הזוג ולעולמו החדש, יפסיק את העיסוק בעבר במה שהיה ובמה שהיה יכול להיות בעתיד, יעצור את העיסוק הפנימי בשאלה מה איבדתי, במסכנות ואפילו בהתקרבנות, את ההתמקדות בחולשה, בכאב ובפגיעה. במקום זה יתפנה מקום לאנרגיה וחיות חדשה שתופנה כלפי העתיד, להתפתחות וצמיחה אישית ולמציאת איזון חדש בחיים.

המחילה מאפשרת לשחרר ולהרפות מהדברים וע"י כך להשתחרר ולהתנקות מהרגשות הקשים שמנהלים את החיים כמו שנאה, נקמנות, כעס וזעם, חוסר אמון, חוסר אונים, השפלה, ועוד. היות ואין וואקום במציאות, כשהרגשות האלו משתחררים ומתפוגגים הם מפנים מקום לרגשות אחרים שמגיעים שהם משמחים, נעימים ומהנים יותר.

לסיום,  נכון, זה קשה, מורכב, איטי ובכלל לא פשוט. לכן, יש לאפשר את הזמן לעיבוד האבל על הזוגיות שהייתה ואיננה, על העצמי ועל החיים המשותפים שלא יהיו יותר כמו קודם. יחד עם זאת, בשלב כלשהו לאחר תקופה מסוימת מגילוי בגידתו של בן הזוג במיוחד אם הוא נטש את הזוגיות לטובת זוגיות חדשה, למרות הכאב הרב והקושי הגדול לסלוח, כדאי לבן הזוג הנבגד לעשות כל דרך ומאמץ כדי להגיע לסליחה ולמחילה בתוך עולמו הפנימי - סליחה, הן לעצמי והן סליחה לבן הזוג.

" החמלה היא טבענו העמוק ביותר. אנחנו זקוקים לחמלה כדי ללמוד לפתח עדינות ורכות אל מול הקשיים והכאבים שלנו, במקום להיסגר מולם בפחד. כך מתרחש הריפוי" . (הלב הנבון/ ג'ק קורנפילד)

כשאנחנו מתייחסים בחמלה לעצמנו, לטעויות, לחולשות, לפחדים, לרגשות ולהתנהגות שלנו אנחנו עוזרים לעצמנו להתחבר שוב למהות השלמה והטובה של עצמנו ולהרגיש את מלוא החיות וכוח החיים שבתוכנו.

או אז אנו לומדים להסיר את המכשולים והמחסומים העומדים בפנינו ולמצוא את הדרך הנכונה והמתאימה ביותר עבורנו ובו זמנית גם ביחסים שלנו עם האחרים. זו הדרך לצמיחה והתפתחות אמיתית להכרה בעצמנו ולמתן רשות ולגיטימציה לחיות בחופש ובשלום וכמובן, ברוגע עם עצמנו וכפועל יוצא, גם עם האחרים.

לבסוף, הסליחה מסייעת ומאפשרת קבלה והשלמה עם המציאות, פתיחת דף חדש כזוג הבונה זוגיות טובה ומספקת יותר, במקרה שבני הזוג בחרו להישאר ביחד לאחר חשיפת הרומן או במקרה שהזוגיות התפרקה - פתיחת דף חדש בחיים והשקעת האנרגיה העצמית בבניית החיים החדשים.

לקבלת סדרת הטיפים  "איך להתאהב מחדש בבן הזוג " לחצו על הקישור.

התמודדות עם בעיות בעזרת סיפור עם מוסר השכל חכם

שלום לכם,

סיפור נהדר ששמעתי ברדיו עם מוסר השכל חכם מאד לחיים - והיה חשוב לי שהוא יגיע גם אליכם!

וזה הסיפור...

פרופ' אחד שאל את הסטודנטים שלו כמה שוקלת כוס אורז שהוא אוחז בידו.

הסטודנטים לא ידעו להשיב. אמר הפרופ' " כדי לדעת את משקלה המדויק אני צריך לשקול אותה .

ואם אני אחזיק אותה ביד האם ישתנה המשקל שלה?"

ענו לו, "לא".

"נכון. ואם אני אחזיק אותה שעה כשידי למעלה מה יקרה?  האם ישתנה משקלה?"

ענו לו "לא. רק היד תתחיל לכאוב לך".

"נכון מאד. ואם אני אחזיק אותה יום שלם כשידי למעלה מה יקרה לה?", שאל.

ענו לו הסטודנטים "לה לא יקרה דבר אבל היד שלך תתחיל מאד לכאוב לך עד שתתאבן, תשתתק ואפילו

יאשפזו אותך לטיפול בבי"ח", ענו וצחקו הסטודנטים.

"נכון מאד. אז אם משקלה לא השתנה מה גורם לכאב ביד?

מה אני צריך לעשות כדי להפסיק את הכאב ביד?" שאל אותם.

ענו לו הסטודנטים " תניח את הכוס".

"נכון מאד", אמר הפרופ', "ככה זה גם בחיים. כשיש לנו קשיים ובעיות ואנחנו מניחים להן, אז זה עובר אבל אם

אנחנו מתעקשים להמשיך לחשוב עליהן, אנחנו מתחילים לחיות אותן ולהרגיש את הכאב בגללן.

ואם אנחנו ממשיכים לאחוז בהן כל הזמן, זה לא רק כואב, זה גם משתק אותנו."

מסקנה- אנחנו צריכים להניח את הכוס = הבעיות והמחשבות עליהן ולהרפות מהן כדי שהכאב ייפסק ונוכל

להמשיך בחיינו ללא הכאב.

חכם, לא? גם אם זה לא תמיד פשוט לביצוע, חשוב להניח את המחשבות על הבעיות, להרפות ולשחרר מידי

פעם...גם כי לא תמיד יש לנו שליטה על המצב וגם כי כשאנחנו אוחזים ללא הרף במחשבות הן מכאיבות לנו עד

כדי משתקות אותנו.

דומה הדבר כשאנחנו ממשיכים להחזיק בידית האחיזה של האוטובוס כדי שלא ניפול גם כאשר האוטובוס  עומד

והוא לא בנסיעה.

שיהיה לכם המשך יום מצוין!

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית

לטיפול בשליטה וניהול כעסים

והפעם ..משהו אישי...על פרידה וסיום

שלום לכם,

אני מתרגשת לשתף אתכם ברגע חשוב בחיי. לאחר שנתיים רצופות של שידור תוכנית שבועית בשידור חי במסגרת ערוץ החיים הטובים, החלטתי שהגיעה השעה להיפרד מתוכנית ה- TVהאינטרנטית השבועית שלי "להיות ביחד וגם לחוד".

הגיע הרגע, כמו שקורה לרבים מאיתנו, שבו הרגשתי שהגיע הזמן הנכון להיפרד ולהמשיך הלאה להגשמת חלומות נוספים ולפיתוח וצמיחה חדשים. התהליך הזה הוא חלק טבעי מתהליך ההתפתחות והגדילה האישית והמקצועית שלי.

בשבילי שינוי הוא תמיד לא פשוט.

זה היה מקום קבוע ובטוח שבו הרגשתי שאני מגשימה את היעוד שלי בדרך נוספת ומממשת את הפוטנציאל שלי ולעזוב את המסגרת הזו זה לא קל.

לקראת כל שידור תוכנית ליוותה אותי התרגשות רבה, דריכות וריכוז גדולים (גם בגלל הפקקים- האם אני אנצח אותם או הם אותי) ולאחריה, התמלאתי בתחושות סיפוק, הצלחה, שמחה ונחת רבה .

הכרתי אנשים מעניינים המומחים בתחומם, נוצרו שיתופי פעולה פוריים ומהנים ונבנו יחסי קרבה ואמון עם הצופים הנאמנים שטרחו ושלחו תגובות והתייחסות והרבה הערכה והכרת תודה וגם אלה שאני יודעת שהיו שם אך זה לא קל עבורם לכתוב וזה בסדר.

זו הזדמנות להודות מעומק ליבי לכל אחד ואחת מהצופים הנאמנים שלי, שצפו בתוכניות שלי ולהגיד לכם תודה גדולה!!! זה ממש לא היה מובן מאליו עבורי.

אני רואה בכם שותפים מלאים לדרך המופלאה ולהתפתחות שעברתי איתכם ועל כך אני מודה לכם. בלעדיכם זה לא היה קורה. אני מקווה שתרמתי לכם תרומה משמעותית ושהפקתם תועלת רבה מהתוכניות הרבות בנושאים השונים שהבאתי לכם.

זה תמיד חימם לי את הלב ומילא אותי בשמחה רבה שאני מצליחה לגעת בחייהם של אנשים ולעזור להם אפילו מבלי שאני מכירה אותם אישית מקרוב.

ותודה גדולה גם לכל אורחיי במהלך השנתיים שבאו ונתנו מהידע שלהם ותרמו בכך לחיים טובים יותר של הצופים שלי.

בתחילה זה היה רדיו באולפן קטן ביפו ולאחר שנה עברנו לבית ציוני אמריקה לשדר תוכנית טלוויזיה.

בשבילי זה היה הגשמת חלום. עוד מילדותי רציתי לשדר ברדיו. והנה החלום קרם עור וגידים לפני כשנתיים בעזרת רועי שוחט, יוזם ומקים הרדיו וכיום TV-LIFE, שאפשר לי את הגשמת החלום ועל כך מגיעה לו תודה מכל הלב.
אני לא אשכח את ההתרגשות העצומה שאחזה בי מהרגע ששמתי את האוזניות על ראשי בתוכנית הראשונה ודיברתי למיקרופון.

זה היה עוד שלב של צמיחה עבורי, לעלות על במה חדשה ולא מוכרת מבחינתי ולתת ולהפיץ מהידע והניסיון הרב שצברתי בחיי, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית, ולסייע לאנשים ככל יכולתי לחיות טוב יותר עם עצמם, עם זולתם במערכות היחסים השונות שלהם ועם המציאות.

נהניתי מכל רגע להכין כל תוכנית ותוכנית ולשדר אותן, והשתדלתי להביא אורחים מעניינים שתהיה להם תרומה משמעותית ובעלת ערך רב עבור הצופים הנאמנים שלי.

אני נפרדת מתוכנית ה- TV שלי אך לא מכם!!!

יש לי עוד חזון לעתיד והרבה רעיונות להגשים ולהביא את הידע שלי בדרכים נוספות, חדשות ומגוונות.

כל החיים שלנו רצופים בפרידות מאנשים, ממקומות וממסגרות עוד מהיותנו ילדים קטנים.

במעגל החיים הטבעי יש את הפרידות הנורמטיביות-

פרידה מאמא למטפלת, למשפחתון, לגן, לכתה א', לתיכון, לצבא, יציאה מהבית, מעבר מקום מגורים, מעבר מעבודה אחת לאחרת ועוד.

ויש את הפרידות הטראומטיות הכואבות יותר כגון, פרידה מאדם אהוב, גירושין, פרידה מבן זוג משמעותי, פרידה מאדם שנפטר, ממעמד, מתפקיד ועוד.

את תוכנית הסיום, ביום שלישי הקרוב, ה- 1 בינואר 2013 (איזה תאריך נחמד, לא?) אני מקדישה (איך לא?) לפרידות בחיים שלנו.

וכדי שיהיה לי יותר קל להתמודד עם הסיום הזמנתי להתארח בתוכנית את אריאל שער מנדל, אשת מקצוע וותיקה ומנוסה מאד, שהיא גם חברה טובה שלי, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת וביחד נשוחח על סוגי הפרידות בחיים שלנו, השלבים בתהליך ההתמודדות, הדרכים להתמודדות מוצלחת וכיצד להתגבר על הקשיים שהן מציבות.

ביום שלישי, ה-1 בינואר 2013  בשעה 10 בבוקר, יש ללחוץ כאן על הקישור תוכנית ה TV "להיות ביחד וגם לחוד" עם אריאלה מלצר וכבר אנחנו נהיה שם לתת לך ממיטב הידע שלנו בנושא .

אז בואו להיות איתי בשידור הסיום!
נתראה בשידור

שלכם באהבה

אריאלה
מנהלת מכון רעות- לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

"תגיד לי שאתה אוהב אותי"- איך להתמודד עם תסכולים בזוגיות

שלום לכם,

לא פעם אנחנו חשים תסכול רב כשבן הזוג שלנו לא נותן לנו את מה שאנחנו זקוקים לו.

לא תמיד זה קורה כי הוא לא רוצה אלא כי הוא לא יודע על הצורך שלנו, או כי הוא אינו יכול, מסיבות שונות, לתת

לנו את המענה לצורך שלנו בדיוק כפי שאנחנו צריכים אותו, בעיתוי ובאופן המדויק הנכונים לנו .

אם זה דבר שחוזר על עצמו, וקורה שוב ושוב, יכולה להתפתח אצלנו מרירות פנימית, עלבון, פגיעה, חסר גדול,

תחושת בדידות, ריחוק וכמובן, כעס רב. מכאן הדרך למריבות, וויכוחים ומאבקי כוח מאד קצרה.

במאמר של שלומי כהן ושלי "תגיד לי שאתה אוהב אותי - איך להתמודד עם תסכולים בזוגיות" אנחנו

מציעים 3 זוויות התבוננות שיכולות לסייע בהתמודדות עם התסכולים בזוגיות.

לקריאת המאמר כולו, יש ללחוץ כאן.

קריאה מהנה ופורייה

שיהיה לכם סופ"ש נעים וחמים

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

מחכות לכם 2 מתנות ממני :
סדרת הטיפים - כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים,

וסידרת הטיפים - איך להתאהב מחדש בבן זוגך.

יש ללחוץ על הקישורים, למלא את הפרטים

ומיד יגיע אליכם במייל הטיפ הראשון.

נ.ב ואם אהבתם, אתם  מוזמנים להעביר גם לחברים. הם יודו לכם!

לעשות שינוי בחיים - רגע לפני הייאוש הוא נקודת המפנה

מי מאיתנו לא רוצה, בשלב כזה או אחר בחייו, לשנות משהו אצלו בחיים? מי מאיתנו לא רוצה מתישהו להשיג משהו לעצמו? לא תמיד זה פשוט ולפעמים, זה אפילו מאד קשה.


שינוי חיים לטווח ארוך הוא תהליך ותהליך השינוי מורכב מעליות ומורדות, לפיהם ההצלחה לא מגיעה בזבנג וגמרנו אלא היא תהליך מורכב של התמודדות עם כל המחסומים והקשיים שלנו עוד מהילדות ועם ההצלחות.
גם אם מתחילים עם מוטיבציה ענקית ורצון גדול להשקיע בשינוי, תמיד מגיעים המצבים בהם עומדים בפנינו מכשולים וצצים ועולים שוב על פני השטח הקשיים שלנו שחוסמים ומעכבים את תהליך השינוי .


ההרגלים והחוקים הפנימיים שלנו, לפיהם אנו פועלים כבר שנים רבות ולהם אנחנו מאמינים, גם מבלי שבדקנו אותם, חזקים מאיתנו, לפעמים.

בתהליך שינוי פועלים שני כוחות: האחד, הכוח המניע לשינוי, המשקיע ודוחף להתאמץ להגיע להישגים חדשים בגלל כאב בלתי נסבל או מחיר כבד שמשלמים והשני - הכוח שרוצה לשמר את המצב הקיים, כי הוא המצב המוכר, הבטוח, אזור הנוחות ובגלל הפחד מהחדש, הלא מוכר וחוסר הוודאות שיש במצב החדש הלא ידוע.

אך אל לנו לוותר... כי רק בידינו היכולת ליצור לעצמנו מצב חיים חדש, עם חוקים והרגלים חדשים, שאנחנו מאמינים בהם, כי הם נותנים לנו את החופש להיות מי שאנחנו באמת, משוחררים, מלאי סיפוק, שמחה והנאה.

אני רוצה להביא לכם משהו מאד מרגש, מלמד ומצמיח, על התחושות והקשיים שמלווים את האדם בתהליכי שינוי, שכתב בחור צעיר ומופלא בן 19, חייל קרבי בצה"ל, שעושה חיל, בניגוד לכל הסיכויים שנתנה לו או יותר נכון לא נתנה לו החברה הישראלית.


הבחור המוכשר והמרגש הזה יודע על בשרו מה הוא מדבר כי החיים שלו היו רצף של קשיים ומעולם לא היו מרופדים לו, וזה עוד בלשון המעטה. הוא מספר על איך אפשר להצליח למרות הכל ולמרות הפיתוי לוותר ולהתייאש כשעומדים מול הפחד, הקושי ולפעמים, הכישלון.


ואני אומרת תמיד:


מי שמנסה – מצליח!!!

והנה מה שהבחור כתב:

"מתי מגיע הרגע שבו כבר אין חשק, כשכל הכוחות אוזלים, ואתה רוצה לוותר? האם במומנטום הזה אמורה להתנגן מוזיקת סיום מרגשת, האם יש נאום מסכם שגורם לדמעות לפרוץ, האם יש דרך אמיתית ונאותה לחגוג את השניות הללו בהן אנו מחליטים להתייאש?



בואו נסתכל לאמת בעיניים. לכולנו יש מצבים בחיי היום יום בהם בא לנו לזרוק את הכל, ללבוש בגד ים ולקפוץ לים. לעזוב. ללכת לפרוש. להתפטר. להיפרד. לברוח. ואולי המילה הקשה ביותר - לוותר.


כשאני מנסה לעשות חשבון נפש ולגלגל את החיים שלי אחורה אני יכול להצביע על עשרות מקרים של ויתור, חלקם קטנים כמו להתייאש מניסיון להדליק אש בעזרת אבנים בכיתה ד', וחלקם גדולים יותר - להתייאש מבן אדם. הייאוש הוא תחושה מתסכלת שמרגישים אחרי המון ניסיונות ליצור משהו, וכאשר יותר ויותר פעמים אנו לא מצליחים - כך הייאוש גדל עד שהוא מגיב לשלב הסופי והמרסק שלו - הוויתור. כך זה נראה


מוטיבציה רבה ליצור משהו - ניסיונות לא מוצלחים - ייאוש - ויתור


הגרף הזה הוא כללי מדי, אני יודע. אנשים הם שונים ורבים אף מצליחים להתגבר על הייאוש ולקום, להסתער. אני מדבר על המקרים הפחות מוצלחים.


להתייאש אפשר מכל דבר. אומנם כמו שכתבתי מקודם, אנשים שונים מתייאשים מדברים בקצב שונה. כמו ילד קטן שמנסה לבנות צעצוע מביצת קינדר, או פאזל, ולבסוף אחרי ניסיונות רבים מוותר - כך גם אנחנו מתנהלים בחיי היום יום ונמדדים לפי זה.


מהו הייאוש הכי נורא לדעתי? כשאנחנו מתייאשים מבן אדם או כשאנחנו מתייאשים מהחיים. ייאוש מאנשים יהיה המצב הנפוץ ביותר! בן אדם הוא יותר מייאש ממכונה שלא עובדת, מכל צעצוע שלא מצליח להיבנות, מעבודה לא טובה, מחלום שלא מתגשם. לאדם תמיד יהיה מה להגיד, הוא מתווכח, הוא חי, הוא פוגע, הוא עושה מעשים שעליהם מצטערים לנצח. קל מאוד להתייאש ממנו, ולרוב - קשה מאוד לוותר, למרות שיש אנשים שזה יותר קל להם במובנים מסוימים. כמובן שלפעמים יש אנשים שצריך לעזוב, ולדעת לסיים את הקשר בין אוהבים, חברים, ואפילו בני משפחה. לא תמיד צריך להמשיך ולהילחם.


ייאוש נוסף שמפריע לי הוא החלומות. הקלות שבה אנשים נוטשים חלומות שלהם או לא מאמינים בעצמם. כל זה מוביל לויתור שהכי פוגע בנו לאורך זמן ואף יוצר תודעה שבורה - זהו הויתור העצמי. אם אני יכול לא לסיים עכשיו סטים של שכיבות שמיכה ואף אחד לא יראה, נעשה את זה. אם אני יכול לא להתקשר אליה כי הפלאפון שלי בלי שיחות, ואפשר להשתמש בזה כתירוץ - אז אני לא אבקש מאף אחד שיחה. אם קשה לי ללמוד את המקצוע הזה אז אמצא משהו אחר שאהיה יותר טוב בו.


בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שבו הגישה שלנו לחיים היא שאפשר וצריך לוותר ואילו להילחם, להסתער - בכוונה אני משתמש במושגים מהצבא כי שם רואים את זה הכי טוב - אלו מושגים שמכירים פחות. אם אפשר לשלוח הודעה באייפון או בפייסבוק, וכך לגמור דברים - נעשה זאת. עדיף ופחות מפחיד מאשר להיפגש פנים מול פנים. נוותר על הסיטואציה. נוותר על תחביבים שלנו בצבא כי 'התנאים לא מאפשרים'. לא נקום ונגשים את החלומות שלנו כי זה קשה מדי, וארוך מדי, ומסורבל. נתייאש מכך מתישהו.


רגע לפני הייאוש הוא נקודת המפנה. כאן אתה יכול להחליט אם להתדרדר למטה או להיפך - לשלוח עוד יד ועוד אצבעות למעלה עד שתיתפס בשתי הידיים ונעלה כמה שאפשר. ננסה עוד פעם ועוד פעם עד שנצליח.


ברגע הקטן הזה, באותן דקות בהן אתם עומדים לצרוח - ולוותר, קומו ולכו שבו במקום רחוק, בלי אנשים. תנשמו. תסתכלו על העצים והפרחים, על איזה צרצר שקופץ על הסלע, ותשקלו עוד פעם את הויתור שלכם.
מהר מאוד נבין שלא שווה להתייאש כל כך מהר ושיש על מה להילחם. ואחרי שנילחם על זה ובסופו של דבר אחרי ייאוש רב - נצליח, נוכל לדעת שזהו חוק לחיים - להילחם על מה שאתה רוצה להשיג, להילחם על אנשים בחייך, וזה מתחיל בדברים הקטנים שאנחנו מוותרים ומתייאשים מהם בחיי היום יום.
המלחמה היא לא נגד אחרים, אל תטעו! המלחמה היא בינך לבין עצמך.

כולנו מורכבים משתי נפשות - האחת שרוצה לשבור קירות ומוכנה לעשות הכל בשביל זה, לנפש הזאת קוראים - תקווה. הנפש השנייה שאתם בטח מנחשים את שמה. היא זאת שמחפשת את הדרך הקלה. הרבה יותר קל להתחבר אליה, היא פחות קשוחה. היא תשחד אתכם בהמון הקלות גופניות, בכך שתוכלו לעצור ולעזוב, לשתות קולה ולנוח, היא תיתן לכם אושר רגעי ומזוייף. אסור להשתף איתה פעולה! בן אדם טוב נמדד לפי כמות הפעמים שהוא מצליח לנצח את החצי הפחות טוב בו."

אמן!!!

ג'- חייל קרבי בן 19

אז גם אתם לפני שאתם חושבים לוותר ולהתייאש, חישבו פעמיים וחיזרו לדרך של העשייה עד שתצליחו, גם אם זה קשה וגם אם לא הולך לכם כמו שציפיתם.

כדאי לזכור שהרגע החשוך ביותר הוא רגע לפני הזריחה.
העשייה שוב ושוב, התירגול, האימון, הלמידה מטעויות היא הדרך שתביא אתכם בסוף להצלחה ולהשגת מטרותיכם.

שלכם

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים