צריך להאמין למרות מה שהסביבה אומרת

שלום לכם,

לפני כמה ימים נתקלתי בכתבה בעיתון על סגן הדס מלדה- מצרי שעשתה היסטוריה: היא בת העדה האתיופית הראשונה שהפכה לרופאה בצה"ל.

למרות כל המכשולים הקשיים שעמדו בדרכה במהלך חייה, כפי שתואר בכתבה, היא הצליחה להגשים את החלום שלה. מעבר להערכה הרבה שהיא ראויה לה, מה שקלט את עיני והרשים אותי במיוחד הוא מה שהיא אמרה:

"צריך להאמין למרות מה שהסביבה אומרת"

האמונה בעצמה היא זו שהיוותה את הדלק להצלחתה ונתנה לה את הכוח להמשיך בדרכה להשיג את מטרתה.

דבריה אלו הם הזדמנות מצוינת להזכיר לעצמנו משהו חשוב ביותר.

לכל אחד מאיתנו יש את החלומות והציפיות שלו, אותם אנחנו רוצים להגשים על מנת לממש את מלוא הפוטנציאל שבנו ולחיות כאנשים שלמים עם כל המהות שלנו. אך לא תמיד זה קל.

לעיתים, נקודת המוצא מצמצמת את האפשרויות להצליח, לעיתים, הסביבה אינה תומכת ומערימה קשיים, ולעיתים, ישנם אלו ש"שוכחים" את כל הכוח והפוטנציאל הטמון בהם וכבר לא מאמינים ביכולות שלהם להצליח ולהשיג את מטרותיהם.

"שוכחים" במרכאות כי זה לא באמת כך. בכל אדם טמון פוטנציאל אדיר אך לפעמים בגלל סיבות שונות, הקשורות לאופן ולסביבה בה גדל, משפחה, חברים, חברה, מסגרות חינוכיות, הוא אינו מחובר לכל הכוחות החיוביים הגלומים בו וכתוצאה מכך, הוא אינו מעריך את עצמו כמוצלח וכמוכשר והוא מתייאש ומוותר.

לפעמים, הסובבים מנסים להניא אותנו לפעול בדרכנו מתוך העולם שלהם, תפיסתם את המציאות, פחדיהם, אמונותיהם, ערכיהם ואפילו מתוך כוונות טובות להגן עלינו מפני כשלון או שמא ניפגע.

האמונות האלה שנספגות מהסביבה, הופכות להיות אמונות פנימיות מגבילות שחוסמות אותנו, לפעמים, אפילו מלנסות לפעול בדרך, בה אנחנו מאמינים ולהגיע להצלחה, כל אחד בתחומו.

אך חשוב לשנן ולהזכיר לעצמנו שוב ושוב, כי לכל אדם יש, את מה שאני מכנה, "תחנת הכוח" הפנימית שלו, הכוללת את כל יכולותיו, כישוריו, כוחותיו ותכונותיו, שיכולה להוות עבורו עוגן פנימי בדרך להגשמת חלומותיו ורצונותיו.

כדי להשיג את מה שאתם רוצים עבורכם, עליכם לחזור ולהתחבר ל"תחנת הכוח" שלכם ולהאמין שבעזרת כוחות אלה אתם יכולים להפוך כל דבר לאפשרי ובר השגה. לשם כך, עליכם, בסופו של דבר, להקשיב לבטן שלכם ולעיתים, אף לאטום את אוזניכם בפני הסביבה.

האמונה בעצמכם, למרות כל מה שנאמר סביבכם, היא זו שתיצור את המציאות הרצויה עבורכם. אולי זו כבר קלישאה שנאמרה ע"י רבים אבל מה לעשות, זה נכון וזה עובד. ראו את הדוגמא של סגן הדס.

כדי להיווכח כמה זה נכון היכנסו למצגת על משל הצפרדע

ימים טובים של אמונה עצמית והצלחה

אריאלה

מנהלת מכון רעות- לטיפול זוגי,אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

קנאה בין בני זוג - טוב או רע לזוגיות?

שלום לכם,

"למה לא ענית לי לטלפון?", "לה היית מוכן לעשות קפה..", "מה התגנדרת כל כך?", "מה פתאום ללכת לפאב עם חברים?", "מה חזרת כל כך מאוחר?", "מה זה הלבוש החשוף הזה?", "חייכת אליה יותר מידיי.." ועוד כהנא וכהנא.

סביר להניח שנתקלתם אי פעם במהלך חייכם או בקשר זוגי שלכם או של אחרים במשפטים כאלה או דומים להם.

משפטים אלו יכולים להיות מצד אחד, תמימים המבטאים קנאה טבעית מתוך אהבה לבן הזוג אך מצד שני, כשהם באים בהגזמה, בתדירות גבוהה ומלווים בעלבון ובכעס הם הופכים להיות בעיה בקשר הזוגי ומבטאים, לעיתים קרובות, קנאה מוגזמת בין בני זוג.

יפה ואבי (שמות בדויים) הם זוג נשוי בתחילת שנות ה-30 לחייהם והורים ל-2 ילדים, היא עובדת כאשת שיווק והוא עצמאי, הם דוגמא לזוג שהקנאה המוגזמת וחוסר האמון שביניהם גוררים בעקבותיהם מריבות וסכסוכים רבים וממושכים.

יש לציין, כי הדוגמא מוצגת באופן חד צדדי רק לשם המחשת נושא הקנאה. ברור כי לכל אחד מבני הזוג יש את התרומה שלו לחוסר היציבות ולמריבות הרבות ביניהם.

בכל פעם שאבי יוצא לעבודתו או לסידורים, במיוחד כשיפה עסוקה בבית בהכנות לקראת השבת, היא נכנסת ללחץ ולמתח ומוטרדת במחשבות לאן הוא הולך ומה הוא עושה. כדי להרגיע את עצמה היא מצלצלת אליו פעמים רבות במיוחד אם הוא אינו עונה לה, דבר המעצים את המתח שלה. עד שהוא חוזר היא כבר כל כך כועסת ועצבנית שאין באפשרותה להשתלט על התפרצות הכעס שלה עליו.

לטענתו, לא רק שאיננו יכול לבלות עם חבריו בנפרד אלא הוא אפילו אינו יכול ללכת לעבודה באופן חופשי מתוך ידיעה שצפויה לו התמודדות עם תלונותיה, חקירותיה ושאלותיה שמטרתן לבדוק אם הוא בגד בה או לא.
יפה מבינה את זה בהיגיון אך מפנה את טענותיה לכך שכל המטלות ותפקידי הבית מוטלים על כתפיה בלבד ובזמן שהיא עובדת קשה הוא מבלה בנעימים. לדבריו, היא באה בטענות כלפיו לא משנה כמה הוא עוזר לה בעצמו או מוכן להביא לה עזרה.

היא מצלצלת אליו ללא הרף ובודקת כמה הוא זמין עבורה.הוא כל הזמן צריך לתת לה הסברים מדוע לא יכול היה להיענות לה מיידית או מדוע אחר להגיע הביתה מהעבודה. הוא מרגיש שלא משנה מה הוא יעשה, קודם כל חשוד הוא בעיניה ושום הסבר לא מניח את דעתה. הויכוחים אינם משתנים רק תוכנם הספציפי.

הגם שאין ליפה סיבה עובדתית מציאותית עליה היא יכולה לבסס את חששותיה, החרדה והכאב שעולים בתוכה משתלטים עליה ואז אין מנוס ממריבה קולנית או מריחוק מתוח וטעון בין שניהם. לפיכך, היה צורך לחפש את מקורות החרדה במקום אחר.

מתיאור ילדותה עלה כי אביה של יפה עזב את הבית עוד בהיותה תינוקת עקב בגידת האב באם. במהלך כל חייה שמעה מנשות המשפחה על אביה הבוגדני וראתה את הכאב והפגיעה של אמה. חווית נטישתה ע"י אביה והפנמת הדמות הגברית כנוטשת וכבוגדנית נצרבה עמוק בתוכה כחוויה כואבת ביותר וכמאיימת. תפיסתה הפנימית את הגברים, כפי שהופנמה בילדותה עפ"י דמות אביה, כנוטשים וכלא נאמנים מעוררת בה חרדה רבה המלווה אותה גם בקשר שלה עם בעלה עד כדי כך שאין היא מצליחה לסמוך עליו ולתת בו אמון.
כתוצאה מכך, אין היא "מרשה " לעצמה להיות בקרבה ואינטימיות ביחסים עמו שמא תיפגע שוב ולכן, היא "עומדת על המשמר" ללא הרף.

מן הסתם, תלונותיה הרבות של יפה כלפי בעלה והצגתו כאדם לא אמין נחוות על ידו כשתלטנות והצרת החופש שלו, מעוררות בו כעס ותגובות תוקפניות רבות וגורמות לסכסוכים רבים ומתמשכים ביניהם. אלו אינם מאפשרים לקרבה והאינטימיות ביניהם להתקיים.

בדרך זו נוצר מצב בלתי נסבל של מעגל סגור לפיו, מצד אחד, יפה מגלה כמיהה עזה לקרבה בטוחה, חמה ואינטימית עם בעלה ובו זמנית, היא אינה מאפשרת זאת ע"י קנאתה וחשדותיה התכופים הנובעים מהחרדה שלה מפני כאב הבגידה "הצפויה", המונעים מבעלה להתקרב אליה.
כדי לפרוץ את המעגל הסגור הזה ולתת אמון בבעלה, יהיה על יפה לעבד את הקשר הכואב עם אביה ולעשות הבחנה בינו לבין בעלה, שאינם זהות אחת. רק כשתוכל לראות את בעלה כגבר שונה מאביה וכיישות נפרדת ואת עצמה כבת זוגו ולא כילדה נטושה, בודדה וכואבת, המזדהה עם אמה, תוכל להכיל את חרדתה ולמצוא לעצמה דרכי ויסות והרגעה.

אין ספק שבמבנה יחסים כזה בני הזוג צריכים למצוא ביחד את הדרך להפוך את מרחב היחסים שביניהם לבטוח כדי שהאינטימיות והקרבה הזוגית לא ייתפסו כ"מסוכנות" אלא יהוו מקור לביטחון, הנאה וסיפוק.

בתחילת יצירת הקשר הזוגי, ההתאהבות הרומנטית בשיאה, רוצים כל הזמן להיות ביחד, לדבר, לגעת, לשמוע, לבלות, ההרגשה היא של התרוממות רוח, סנוור קסום ופרפרים בבטן, הכול נראה נפלא, רוצים להרגיש כל הזמן את השייכות אחד לשני, מסתובבים כמו מסוממים עם חיוך מרוח על הפנים.

בזמן ההתאהבות וגם לאחריה, כשיש קשר טוב בין בני הזוג המבוסס על אמון וביטחון, משפטים כמו, "אני רוצה שתסתכל/י רק עלי", "תתרכז/י רק בי", "תהיה/י רק איתי", "אני לא רוצה שתלבשי חשוף כי אני לא רוצה להתחלק עם אף אחד, זה רק שלי" וכד' באים לבטא קנאה אנושית שנחווית באופן חיובי אצל בן הזוג.

בן הזוג יכול לפרש קנאה כזו כמחמאה גדולה "הוא/היא אוהב/ת אותי כל כך שהיא/הוא לא מוכן/ה להתחלק איתי עם אף אחד", "היא/הוא רוצה אותי רק לעצמו/ה", "כמה אני מיוחד/ת וחשוב/ה", "אני אהוב/ה", "אני רצוי/ה", נהדר/ת", "היא/הוא רוצה רק אותי" ועוד ועוד.

דהיינו, קנאה בין בני זוג יכולה להיות נעימה כל עוד היא מאוזנת ולא פוגעת בבן הזוג ובאה מתוך רצון לבטא אהבה, שייכות ושאיפה ל'ביחד'. הקנאה במצב זה יכולה להחמיא למושא הקנאה כמה הוא חשוב, מיוחד, אהוב ורצוי ובכך, אף לתרום ליחסי קירבה ואינטימיות מספקים ומהנים בין בני הזוג.

אך כמו שנאמר בשיר השירים "קשה כשאול קנאה- רשפיה רשפי אש שלהבתיה" (פרק ח' 6) קנאה היא כמו אש. כלומר, אש יכולה להיות משהו חיובי ושימושי, לתת אור ולהשרות חום נעים אך אם לא נזהרים ממנה כראוי היא יכולה להיות מסוכנת, לשרוף ולגרום נזק. כך גם בין בני זוג.

כשהקנאה הופכת להיות מוגזמת ובאה לעיתים מזומנות על כל התנהגות נפרדת ועצמאית של בן הזוג היא מטלטלת בעוצמה את בני הזוג ויחסיהם, יוצרת ויכוחים ומריבות רבות ומערערת את הביטחון בקשר הזוגי.
כשהקנאה המוגזמת באה מתוך מטרה להצר את צעדי בן הזוג ולשלוט בעולמו על מנת להרגיע את החרדה מפני עזיבה ונטישה היא כבר פוגעת בבן הזוג, בחופש שלו ומערערת את המרקם הבטוח במרחב היחסים הזוגי.

זו תופעה שכיחה בקרב זוגות רבים, הגורמת לבני הזוג סבל רב ולסערות רבות בחיי הזוגיות שלהם משום שהיא יוצרת מתח רב ביחסים עקב חוסר האמון התמידי והחשש הקבוע מפני רומן סודי שמנהל בן זוגם מחוץ לנישואין והזוגיות שבעקבותיו עלולה לבוא נטישה.

יש לזכור כי קנאה הוא אחד מקשת הרגשות האנושיים, הלגיטימיים והטבעיים של בני האדם, וכמו ההשוואה שנעשתה בשיר השירים בין רגש הקנאה לאש, קנאה היא רגש מלא באנרגיה ובעוצמה, רגש סוער שיכול להוביל את האדם, לעיתים, למעשים חסרי פשר והיגיון.

כאמור, הקנאה המוגזמת נתפסת בתחילת הקשר כחיזור נעים, כאהבה "כמה הוא אוהב אותי שהוא רוצה אותי רק לעצמו", "הוא זקוק לי" , דבר המגביר את תחושת המשמעות והערך העצמי, החשיבות, תחושה של ייחודיות ומיוחדות של "אני הנבחר".

אולם, עם הזמן הקנאה גוברת וגורמת למחנק אצל בן הזוג מתוך תחושה של דיכוי ושלילת החופש שלו להיות מי שהוא, לפעול ולהתנהג עפ"י ראות עיניו, כשכל הזמן הוא צריך לקחת בחשבון את צורכי בן הזוג, להסביר ולהצטדק על מעשיו כדי להרגיע את בן הזוג המקנא. לפעמים, אף הוא חש אשמה כתוצאה מכך שבן הזוג פגוע, כואב או כועס בעטיו.

קנאה מוגזמת יכולה להתבטא בכל מיני אופנים כגון, דרישה לדיווח שוטף ואף אישור על מעשים ופעולות שונות במהלך היום, טלפונים מרובים במהלך היום וציפייה שתהיה תמיד זמינות והיענות מיידית, הערות וביקורת על לבוש שנתפס כחושפני מידיי, פרובוקטיבי או מיני מתוך חרדה שלא יהיה אטרקטיבי למין השני כמניעת הסכנה להיעזב לטובת מישהו אחר, קושי לקבל עיסוקים ובילויים נפרדים של בן הזוג עם חברים, משפחה או חברים לעבודה, תלונות רבות על התנהגות טבעית ותמימה הנתפסת כחיזור כלפי המין השני, איחורים נתפסים כסכנה ואיום ומעוררים חשדנות לרומן סודי ועוד.

קנאה מוגזמת מאפיינת אנשים עם חרדה גבוהה, בעיקר חרדה מפני נטישה, שאינם בטוחים בעצמם וכדי להפחית את החרדה הם זקוקים שהסובבים אותם ובעיקר, בני זוגם יספקו להם ביטחון ע"י כך שיתנו להם מענה קבוע, זמין ומיידי לכל הצרכים הפיזיים והרגשיים שלהם, מבלי שהם יכולים לראות את הזולת כאדם בפני עצמו, עם עולם וצרכים משלו. תחושת הקיום הפנימית שלהם היא ארעית ומעורערת ובדרך כלל מבוססת על סוג ההתקשרות הראשונית עם הדמויות ההוריות בילדות אשר משפיעה על איכות היחסים הבין אישיים שמפתח האדם עם הזולת בבגרותו.

אנשים אלו חוו בילדותם חסכים בסיפוק הצרכים הבסיסיים שלהם בשלבי התפתחותם המוקדמים, חוסר קביעות של הדמות המטפלת ( בדרך כלל ביחסי אם- תינוק, הוא הקשר הראשוני של האדם) או חוסר עקביות במתן המענים הנחוצים, כך שתחושת הביטחון הפנימית שלהם נפגעה, העולם נתפס אצלם כלא בטוח ויש להם קושי רב ביכולת ההרגעה העצמית ובויסות הגירויים הרגשיים המתסכלים, הנחווים בעולמם הפנימי כמאיימים ומעוררי חרדה.

לא חייבים לחיות כך! אפשר גם אחרת!

עוד על התופעה, על הסיבות וההשלכות שלה על בני הזוג ויחסיהם ניתן לקרוא במאמר המלא

ימים טובים ומאושרים

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי,אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

כעס כמסווה לרגשות אחרים

שלום לכם,

תודה רבה לכל המגיבים. התגובות ממלאות אותי שמחה ומראות לי כי הדברים מצליחים לגעת ולסייע במקומות שצריך. ואם כך..דייני!

הינך מוזמן/ת להעלות כל שאלה בכל נושא, חוויות או למידות אישיות (אפשר גם בעילום שם), הזדהויות, סיפורים ושירים מעניינים, בקשות לכתוב על נושא מסוים בתחום מומחיותי וכיד הדמיון הטובה עליך.

ולנושא של היום - כעס כמסווה לרגשות אחרים.

"כעסתי", "התעצבנתי", "התרגזתי", "עלה לי הדם לראש", "לא ראיתי כלום בעיניים", "ראיתי שחור בעיניים" וכד'. כל הביטויים האלה ואחרים, על כל הרצף ההתנהגותי, הינם ביטויים שונים המשקפים בעצם את אותו, דבר הבא להראות שתהליך רגשי, קוגניטיבי ופיסיולוגי כלשהו בעל עוצמה אנרגתית מתרחש אצל האדם.

זהו הכעס. מה הוא בא להראות? מה בעצם התפקיד שלו? לשנות את האחרים? לבקר אותם ולנזוף בהם? לאו דווקא. הרי כבר ידוע שאין לנו כל שליטה על האחרים ואיננו יכולים לשנות אותם במהותם.

אז מה בעצם הוא בא לבטא?

לשם כך, עלינו לעשות הבחנה בין רגש הכעס לרגשות אחרים. אנחנו יכולים לכעוס בגלל שלל של רגשות, למשל, כי אנחנו דחויים, מקנאים, לא אהובים, מרגישים חוסר ביטחון, פחד, חולשה, אכזבה וכיו"ב.

משמע, כעס אינו רגש ראשוני כמו האחרים אלא רגש משני אשר מהווה מכסה לרגשות אחרים, המעוררים בנו כאב וחרדה, המזינים ו"מתדלקים" את הכעס כגון, קנאה, בושה, חוסר אונים, תחושת דחייה, נחיתות, עלבון, השפלה, תסכול וכד '.
יש להדגיש כי הכעס הוא רגש טבעי, אנושי ולגיטימי בדומה לשאר הרגשות שאנו חשים. כולנו
נולדים עם תוקפנות אך דרך מגעינו עם המשפחה, הסביבה והנורמות החברתיות אנו לומדים לעדן אותה.

כאשר איננו מצליחים לזהות מה אנחנו מרגישים או כשקשה לנו מאוד לשאת רגשות אלו, ובמיוחד כשאין לנו לגיטימציה פנימית לבטא אותם בצורה ישירה הם "מתחפשים" לכעס וכך אנחנו משחררים אותם.

למעשה, כעס מתעורר בדרך כלל כאשר איננו מקבלים מענה לצרכינו ונוצר אצלנו חסך וכאב אשר מעוררים בתוכנו חרדה שחלקנו מסוגלים להכיל וחלקנו לא מסוגלים לשאת.

לשם כך, במצב זה אנו מנסים ככל יכולתנו להימנע ממגע עם הרגשות המכאיבים, להכחישם ואף להתנתק מהם. אם נוותר על הכעס ניאלץ להיפגש עם רגשות אלו. לכן, יותר קל לנו להשליך את החלקים האלו על מישהו אחר מאשר להתבונן בעצמנו ולהכיל את הכאב שלנו.

לדרכי ההתמודדות האפשריות היכנס/י למאמר במלואו

ימים טובים ורגועים

חג שבועות שמח וטעים לך ולמשפחתך

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

סיפור קטן עם מוסר השכל גדול

שלום,

היום אני מביאה סיפור קטן עם מוסר השכל גדול,

אגדה אינדיאנית

אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת, שאינה נפסקת לעולם.
הזאב האחד הוא זאב הרוע, הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה וצרות העין, העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית...
הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, האושר, התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה....
שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא?
ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו.

במצבי חיים שונים ובמהלך היומיום שלנו עולים בתוכנו חלקים שונים ואף מנוגדים, מחשבות ורגשות, חלקם נעימים יותר וחלקם, פחות ואף, רגשות קשים על כל סוגיהם. אי אפשר להתעלם מהם או למחוק אותם כי הם פשוט שם. הם חלק מאיתנו ואין טעם להילחם בהם היות ומאבק בהם על מנת לשלוט בהם פירושו להילחם ולתקוף את עצמנו ואין בזה כל תועלת. שום טובה לא צומחת מהתקפה עצמית.

יש לנו את היכולת לבחור במה אנחנו מתמקדים, לאן אנחנו מפנים את תשומת הלב שלנו ואיפה אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו על כל רבדיה, הרגשיים, המחשבתיים, ההתנהגותיים והחושניים שלנו.

אם נשקיע את עצמנו במחשבות שליליות, ב"אין" שבחיינו, שם תהיה האנרגיה שלנו, גישתנו לעצמנו וכלפי המציאות תהיה שלילית בלבד וכך גם נחווה אותה. כתוצאה מכך, נפעל ונתנהג מתוך נקודת מוצא שלילית ונראה רק מה לא עובד לנו בחיים. נרגיש מסכנים, אומללים, לא מוצלחים, מקופחים, נחותים, חסרי ערך, חלשים, דחויים, חסרי אונים, חרדים, עצובים, מיואשים ואף, מדוכאים.

לעומת זאת, אם נפנה את תשומת הלב שלנו ונתמקד ב"יש", אנרגית החיים שלנו תתמקד בחיובי, דבר שיוביל אותנו לחשוב ולהתנהג כלפי עצמנו וכלפי אחרים והמציאות בכלל באור חיובי. ממקום כזה אנחנו יכולים לקדם את עצמנו למטרות חדשות ולהשיג הישגים, להצליח במה שאנחנו עושים ולהיות במערכות יחסים מהנות ומצמיחות.
תוצאות אלו יעניקו לנו שלווה, ביטחון, ערך, משמעות, סיפוק, נחת, אהבה, חיבה, שמחה ועוד.

זהו מעגל סגור שרק אנחנו יכולים לשנות אותו ולקבוע איך יהיה העולם הפנימי שלנו, איך נרגיש ואיך נפעל בתוך המציאות שלנו. זה תלוי בנו בלבד. זו האחריות הבלעדית שלנו.

אנחנו יכולים להישאר בשלילי וב"אין", ולעיתים אף אנחנו מתפתים להישאר שם, זו בחירה, אך מן הסתם נגרום לעצמנו להישאר בתוך סביבה פנימית וחיצונית עגומה בה יש כאב, סבל ומצוקה רבים. מי אמר שחייבים לחיות כך? יש לנו גם אפשרות אחרת! וזה בידיים שלנו! זה לא תמיד קל אבל בהחלט אפשרי ורצוי. התוצאות שיגיעו שוות את המאמץ.

למשל, אם יש לנו יום גרוע ושום דבר לא הולך לנו טוב או לא מצליח לנו, וכתוצאה מכך, אנחנו אולי כועסים, מרגישים כישלון, ייאוש, לא שווים, ביטחוננו מעורער וכד', אנחנו יכולים להסב את המחשבות שלנו לזמנים ולמצבים, הן מהעבר והן מההווה, בהם הצלחנו, שגרמו לנו להרגיש מוכשרים, מוצלחים ובעלי ערך ומשמעות.

חוץ מזה, אפשר להיזכר וגם ממש למנות לעצמנו את כל מה שהשגנו עד כה, מה יש לנו בחיינו שעושה לנו טוב וחשוב לנו (משפחה, חברים, עבודה, פרנסה, בריאות, ילדים ועוד ועוד), גם הדברים הגדולים אך גם הדברים הקטנים של החיים. שום דבר הוא לא מובן מאליו. מחשבות אלה כבר ייצרו הרגשה אחרת.

לפעמים, אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות אבל אנחנו יכולים לשנות את ההתייחסות שלנו לגביה וזה עושה את כל ההבדל.

בדרך זו, בה אנחנו עושים בחירה מתוך אחריות עצמית והופכים להיות בעלי הבית של העולם הפנימי והחיצוני שלנו, אנחנו לא נותנים יותר לדברים הקשים לנהל את חיינו. אנחנו מחזירים לעצמנו את השליטה על החיים שלנו, את הפרופורציות ונותנים לעצמנו פרספקטיבה טובה יותר על החיים.

התנהלות חיובית שכזו מסייעת לנו לצמוח כאנשים בשלים ומפותחים יותר ומעצימה את יכולתנו להכיל תסכולים, קשיים ומכשולים שעומדים בפנינו. היא מאפשרת לנו גמישות חשיבה באמצעותה אנחנו יכולים לראות עוד כיוונים ודרכי התמודדות ממקום שקט, שקול, מאפשר ומקבל.

דרך זו גורמת לנו להרגיש תחושות של חופש, שחרור והקלה, עצמאות, חוזק, ביטחון, רוגע וסיפוק ואולי גם גאווה שהצלחנו להביא את עצמנו למקום מוצלח ונעים יותר.

אז, איזה זאב את/ה בוחר/ת להאכיל?

ימים טובים ורגועים

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

כוחה של קבוצה בתהליך שינוי – מראות אנושיות

שלום,

מידי פעם אני מקבלת תגובות מיוחדות שממלאות אותי שמחה, סיפוק והתרגשות גדולה.
ללוות מישהו בתהליך שינוי שהוא עושה בחייו היא בעיניי זכות גדולה. וכך קרה גם הפעם.

תגובה זו הנובעת מעומק הלב ומתוארת ברגישות מופלאה, בחום ובהכרת תודה באה להראות לכולנו את חשיבות כוחה של הקבוצה בתהליך השינוי.
אני רוצה להוסיף כי חשיבות זו אינה משמעותית רק בכוח שיש לקבוצה בעלת מטרה משותפת להשגת שינוי אלא גם בכוח שיש ל"ביחד" שלנו כבני אנוש לסייע אחד לשני להתמודד עם הקשיים והמכשולים שיש בחיים בכלל.

לא מעט אני נתקלת בשאלה האם להשתתף בסדנא או להעדיף טיפול פרטני אחד לאחד או בתהייה מה הסיכוי להיעזר במצב כשיש קושי בכלל להיפתח ועל אחת כמה וכמה להיחשף בפני זרים.
לכל דרך לשינוי יש את היתרונות שלה. הדברים שלפנינו מתארים היטב את אחד מיתרונותיה של הקבוצה במסע המשותף בדרך ליצירת השינוי הרצוי.

הדברים המרגשים והאותנטיים של איש יקר זה, שעבר דרך מדהימה בסדנא לשליטה בכעסים, והיצירתיות הרבה בה הם מתוארים הם בעיניי כמו יצירת פנינה מיוחדת (לא סתם הוא הוגדר בסדנא כ"איש הפנינים") שניתנה לנו במתנה לפיה, בכל אחד ואחד מאיתנו טמונה אנושיות מופלאה שיש בכוחה לרפא את האחר.

אז גם לכם מגיעה מתנה זו. אני מביאה לך, להנאתך, את דבריו כלשונם.

"מראות אנושיות"

" במסגרת לימודי למדתי על קבוצות תמיכה והכוח שלהן, אפילו כעת בתור מורה אני מלמד על כך בסוציולוגיה ומביא דוגמאות שונות.
אבל כל זה לא הכין אותי לחוויה המדהימה של לקחת חלק בקבוצה כזו. וזה עוד לפני שאני נכנס לייחודיות של הקבוצה שאני זכיתי להיות חבר בה.

באופן קבוע בסוף כל פגישה לאורך אחד עשר המפגשים, אני יוצא נדהם מהחוויה העצומה, מהכוח ומהעוצמה שיש לקבוצה שעוברת יחד תהליך משמעותי.

ללא ספק העובדה שמדובר בזרים מוחלטים בתחילת הדרך מדגישה עוד יותר את עוצמת ההשתהות מהפתיחות, מהקרבה, הביטחון, תחושת השיתוף ומהיותנו מראות אנושיות.

מה הכוונה? ובכן, אתה יושב לך בסדנא ושומע סיפורים של אנשים שלא הכרת, חלקם מוכרים לך, חלקם מעוררים בך רגשות, חלקם מפתיעים, מרתיעים ואפילו מכעיסים. אבל כולם מציבים לך מראה שבה אתה רואה את עצמך, סיפורך, תכונותיך, יקיריך, רגשותיך ומה לא. אין דבר מדהים מזה, אנשים זרים ואהובים משתפים אותך באנושיות היפה שלהם, ומראים לך את האנושיות שלך. אין דרך טובה יותר ומשמעותית יותר ללמוד על עצמך. דרך שמעוררת בך תהליך של חשיבה, תהייה, ואולי גם של עשייה.

דוגמאות? לא חסר, אספר לכם אחת ובזאת אסיים. באחת הפגישות לקראת הסוף מצאתי את עצמי כועס ונרגז על אחד החברים שלא מצליח להתחבר לרגש שלו ומדבר אך ורק מהשכל והרציונל. ברגע אחד נפל לי האסימון, אני בעצם כועס על עצמי!! אני "צועק" בדרכי השקטה על עצמי!! חברי היקר לקבוצה פשוט היה לי כמראה מדהימה והראה לי את עצמי ועזר לי להבין את התנהגותי שעד לאותו רגע לא הופנמה אצלי.

ברור שלא תמיד זה כל כך ברור וישיר, אבל זה הרעיון. הזכות הנפלאה שיש לנו ללמוד מבני אנוש אחרים על עצמנו בזמן שאנו לומדים עליהם.

זה יישמע קלישאה, אבל אלו באמת רגעי חסד שאנו חווים בסדנא, הזכות שקיבלנו ליהנות מלהיות אנושיים, ולתקשר עם בני אנוש אחרים בצורה שלא מתקיימת לצערנו ביומיום המטורף שלנו בעידן בו אנו חיים.

תודה לכולכם שהייתם לי למראות אנושיות, לימדתם אותי המון, אפשרתם לי להתחבר לעצמי ולהבין שמותר אפילו להרגיש ועוד יותר מזה לבטא את מה שאני מרגיש.

בהצלחה לכולנו בהמשך, ותודה מיוחדת למנחים הנפלאים שלא עושים לנו הנחות. "
חזקו ואמצו,

מתי (אפריל 2010)

כוחו וחשיבותו של ה"ביחד" לסייע ליחיד להתגבר על הקשיים שבדרך ולהתמודד בהצלחה וביעילות בהשגת מטרותיו מקבלים מוחשיות רבה במצגת הבאה. היכנסו למצגת.

אל תהססו לעזור ולהיעזר באחרים. זו לא חולשה. להיפך. בעזרת ההקשבה מהלב, החמלה, ההכלה, הקבלה, הנתינה, תשומת הלב והאכפתיות, תכונות אנושיות שיש בכולנו, אנחנו יכולים לצמוח ולהתפתח במשותף למקומות טובים, משמעותיים ובשלים יותר. אין צורך להתמודד לבד במסע החיים.

ימים טובים ושלווים,

ניתן לשלוח תגובות, מחשבות, למידות, הזדהויות, חוויות וסיפורים אישיים או כל דבר אחר שעולה על רוחכם.

והזדמנות אחרונה....עוד יום אחד נותר(היום!!), בו ניתן להרוויח את ההנחה לסדנא לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה שתיפתח ב- 31 במאי. נותרו עוד מספר מקומות בסדנא. אם הסדנא היא הכתובת שלך או של מי ממכריך וקרוביך, זה הזמן להירשם. חבל להחמיץ! לפרטים לחץ על הקישור.

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית