נעלמה האהבה הרומנטית? לגישת האימגו יש פתרון

שלום לכם,

מי לא חולם על האהבה האחת ויחידה, מבן זוג אוהב, תומך ומפנק? שהרי כולנו כמהים למצוא בן זוג שבמחיצתו נרגיש בטוחים, אהובים, חשובים ובעלי משמעות וערך. אז למה זה כל כך קשה?

אין צורך לארוז מזוודה ולעזוב את הבית או את הקשר בכל פעם שיש מריבות וכעסים עם בן הזוג. התסכול והסכסוך הזוגי הינם הזדמנות נכונה לצמיחה אישית וזוגית ע"י הבנת הצרכים ההדדיים ומקורותיהם.

התשובה לקשיים שלנו בזוגיות נעוצה בילדותנו. עפ"י גישת האימאגו שפותחה ע"י ד"ר הנדריקס, אנחנו בוחרים את בן הזוג שלנו, בצורה לא מודעת, עפ"י דימוי ("אימאגו" בלטינית) המוטבע במוחנו , המבוסס על הורינו או אלה שגידלו אותנו, על החיובי והשלילי שבהם, מתוך משאלה לא מודעת לרפא את פצעי ילדותנו.

הבחירה נעשית ע"י הלא מודע אשר יש לו תוכנית ריפוי עבורנו על מנת להחזיר לנו את מלוא הפוטנציאל וכוח החיים שבתוכנו, את החלקים האבודים שלנו וע"י כך את השלמות הטבעית שהיתה לנו עם לידתנו. במהות שלנו אנו שואפים לחיות כבני אדם שלמים עם מלוא הפוטנציאל שלנו. הלא מודע מתביית על האדם אשר תואם את תמונת ילדותנו ומזכיר לנו את הורינו או אלה שגידלו אותנו ובאמצעותו אנו מקווים לקבל את כל מה שלא קיבלנו מהם וע"י כך נרפא את פצעי ילדותנו.

הבחירה נעשית בשלב ההתאהבות הרומנטית, בו אנו חשים את ה'קליק' או את המשיכה החזקה לבן הזוג. הלא מודע מזהה מישהו המתאים לאותו הדימוי במוח שלנו ואז מופרשים בגוף הורמונים המשפיעים עלינו כמו סם. יש תחושה של התרוממות רוח ושלימות. הכול נראה נהדר. יש תשוקה ואנרגיה, מחוות גופניות, כינויי חיבה, פינוקים, חיזורים ובילויים. בני הזוג רוצים להיות ביחד בכל רגע, מרגישים שמכירים מאז ועולם ויש להם תחושת ביטחון. הם מסונוורים ואינם רואים כלל את תכונותיו השליליות של בן הזוג.

למעשה, ההתאהבות הרומנטית היא אשליה שאנו אוהבים את בן זוגנו כאדם בזכות עצמו. אנו מצפים שאהובנו, כמו הורינו, ייתן לנו את כל מה שחסר לנו באמצעות הקשר. ההתאהבות הרומנטית היא בעצם פנטזיה ילדותית לסיפוק ומילוי הצרכים שלנו.

כשמתחילה המחויבות לחיים משותפים ולנישואין, האשליה מתחילה להתנפץ. בן הזוג כבר אינו מעניק לנו את כל מה שאנו צריכים וזקוקים כמו שחשבנו. חשוב לדעת שאהבות כאלה אמורות לדעוך. השפעת הסם פגה ופתאום אנו רואים את בן הזוג עם תכונותיו השליליות, שהן כה דומות לאלו של הורינו ומתחיל מאבק הכוח.

תחושת הביטחון בקשר דולפת וכל אחד מבני הזוג מנסה להחזיר לו את מה שהיה לו, לשנות ולהתאים את בן זוגו לציפיות ולצרכים שלו. מתחילים הכעס, המריבות, הביקורת, ההאשמות ההדדיות, הבכי, התרחקות והסתגרות. כל אלה הם בעצם הצעקה של הילד הפנימי למילוי צורך שלא סופק.

בשלב זה, רבים חשים כישלון בבחירת בן הזוג, ייאוש ואכזבה ולעיתים, מפרקים את הקשר ומתגרשים. אם הם לא יבינו את מניעי בחירתם הנובעת מפצעי ילדותם, לא מן הנמנע שכשהם יתחתנו שוב, גם אם זה יראה להם שונה הפעם, הם עלולים למצוא את עצמם בדיוק באותו מקום. אחרים נשארים בנישואין, אך חשים תסכול רב. חלקם מוצאים פתחי מילוט שונים כדי להמשיך את הנישואין כגון, מאהבים, עבודה או עיסוקים אחרים בבית או מחוץ לבית, אך מרגישים חוסר סיפוק תמידי.

הסיכוי לפתור את הסכסוך הזוגי היא הישארות בקשר תוך הבנת כאבי העבר מהילדות ודרכי ההגנה וההסתגלות, הן שלנו והן של בן זוגנו. הבנה זו יוצרת אמפטיה הדדית, כבוד והערכה ומאפשרת לנו להעניק אחד לשני את מה שאנחנו זקוקים לו. תחושת הביטחון בקשר עולה, הפעם עם מודעות, ואיתה עולה תשוקת החיים, האנרגיה והרומנטיקה. זו מתנה כפולה - ריפוי פצעי בן הזוג ובו זמנית - צמיחה אישית של עצמנו וכל אלה מביאים לקשר זוגי מספק, בטוח ומהנה.

בעיניי ומניסיוני הרב בשטח, הגישה הזו מדהימה ויש לה השפעה עצומה על חייהם של בני הזוג ועל איכות הקשר הזוגי. אחרי זמן רב של תסכול חוזרת האהבה, ההתרגשות והרומנטיקה לחייהם וחוזר להם הניצוץ בעיניים.

רוצים להחזיר את האהבה לזוגיות? קבלו במתנה את סדרת הטיפים "איך לאהוב את בן זוגכם" !!

לחצו על הקישור וכבר יגיעו אליכם למייל טיפים בעלי ערך רב שיעזרו לכם להחזיר את האהבה, הביטחון והתשוקה לזוגיות.

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

איך לעבור נכון את תהליך הגירושין

שלום לכם,

גם לכם כבר אמרו פעם ש"לא רק צריך לדעת עם מי להתחתן אלא גם עם מי להתגרש?" - לא סתם אמרו. גירושין זה לא תהליך פשוט של מה בכך ומעורבים בו הרבה אנשים ורגשות רבים וסוערים.

רבים מהזוגות הנישאים מאהבה חולמים על אהבת נצח ומתכננים את עתידם המשותף למשך חיים שלמים. רבים מהם לא העלו על דעתם שהם ימצאו את עצמם על מדרגות הרבנות בתוך הסטטיסטיקה של כ- 30% מהזוגות המסיימים נישואיהם בגירושין. נראה שהיד קלה היום יותר על הגירושין מבעבר.

זוגות רבים מתלבטים לא מעט האם לשים קץ ליחסי נישואין כושלים או להמשיך בקשר, בתקווה שמשהו ישתנה. לעיתים קרובות, ההחלטה היא קשה ולא פשוטה. גורמים רבים מעורבים בהחלטה זו והופכים את הדילמה למורכבת מאוד.

אף אחד לא נהנה לסבול בזוגיות שלו. הרצון להיות מאושרים הוא זה שגורם לרבים, הנמצאים בקשר לא מספק, לסיים את הקשר ולחפש את האושר במקום אחר. לעומת זאת, יש רבים שממשיכים לאורך שנים לדבוק בקשר זוגי כושל, למרות שהם לא מאושרים עם בני זוגם ולעיתים, אף סובלים מאוד בקשר.

גירושין ופרידה הם משבר נפשי. זהו תהליך של אבל על חוויות משותפות שצברו ביחד ולא יהיו יותר, על אובדן החלום והציפיות לעתיד משותף, פחד מעתיד לא נודע, הפחד מבדידות וקשיי הלבד, כולל קשיים כלכליים, כשלא מובטח רק עתיד וורוד.

בעיקרון, אנשים בעלי ביטחון ודימוי עצמי גבוה, עצמאיים, המאמינים ביכולותיהם ובכוחותיהם הנפשיים וכאשר יש להם מקורות תמיכה ממשפחה ומחברים מסוגלים להתמודד ביתר הצלחה עם סיום קשר זוגי המאמלל אותם ולפתוח דף חדש בחייהם, כולל התמודדות עם הלא נודע וחוסר הוודאות שיש בעתיד. ככל שיש תלות נפשית הדדית גדולה יותר בקשר הזוגי ומתמלאים צרכים קיומיים, לעיתים, לא מודעים, יש קושי גדול יותר לסיים את הקשר.

בעידן המודרני של היום בחברה המערבית יש יותר לגיטימציה להתמקד בעצמי, באני האינדיבידואלי, באושר הפנימי ובצרכים האישיים מאשר היה בתקופות קודמות, בהן הייתה מחויבות למסגרת המשפחתית, לצרכים של הקבוצה, לחברה ולנורמות החברתיות שהיו נהוגות פעם. היום האנשים יותר מחפשים את המימוש וההגשמה העצמית, סיפוק ומיצוי הפוטנציאל האישי ויש רשות חברתית ואישית גדולה יותר מבעבר לתת מקום לשאיפות, הכמיהות והמשאלות האישיות.

לכן, כאשר האנשים לא מרגישים סיפוק ואושר בנישואין הם יוצאים לחפש אותו במקום אחר.

קבלת ההחלטה, לעיתים, הינה מורכבת וקשה ומלווה בהתלבטויות ודילמות רבות. כמו כן, מלווים אליה פחדים, כעסים ותסכולים רבים הבאים לידי ביטוי במריבות בלתי פוסקות, ניכור והתרחקות, האשמות ופגיעות הדדיות. גירושין הוא משבר נפשי כואב ממילא ואין צורך להוסיף עליו מאבקים מכוערים ומיותרים, שישאירו את בני הזוג וילדיהם פגועים וניזוקים מאוד, הן נפשית והן כלכלית, מתהליך קשה וטראומטי, שייקח לכולם זמן רב להתאושש ולהחלים ממנו.

משנתקבלה ההחלטה להתגרש כדאי לבצע אותה בדרך הראויה ביותר שתמזער את הנזקים ככל האפשר, במיוחד כשבני הזוג צריכים להמשיך לשתף פעולה כהורים למען התפתחותם התקינה של ילדיהם.

אם אצלכם הכל בסדר, (טפו טפו טפו), ושכך יישאר, הרי הדברים פחות רלוונטים לכם. אך, אם לצערי, הזוגיות לא כל כך צולחת וניסיתם כבר הכל לפני ההחלטה להתגרש או יש לכם חברים, בני משפחה ואחרים שהחליטו להתגרש, הכנתי לשם כך את עשרת הדיברות כיצד לעבור נכון את תהליך הגירושין.

1. בדקו אם אכן אתם באמת רוצים לסיים את הקשר הזוגי, האם אין יותר דברים טובים בקשר עבורכם והאם עוד ניתן לשפר את הזוגיות עם גישה שונה או עזרה מקצועית.

2. היו בטוחים ושלמים שעשיתם כל מה שבאפשרותכם על מנת להציל את נישואיכם. לא כדאי להיחפז ולמהר להתגרש כדי לא לגלות אחר כך שעשיתם טעות. גם משבר בנישואין יכול להיות הזדמנות לשינוי חיובי בקשר הזוגי.

3. אל תשתמשו באיום הגירושין אם אינכם מתכוונים לכך. בני הזוג יכולים עוד לקבל את האיום ברצינות ולממש אותו.

4. סיימו את הקשר, ככל שניתן, בהסכמה, כבוד והערכה ללא מלחמות נקם מיותרות ויקרות. ממילא כשיש ילדים צריכים להמשיך את הקשר בהורות משותפת. גלו נדיבות לב וחפשו את דרך הפשרה. הגישור לגירושין בהסכמה מסייע לפתור את הקונפליקטים וחילוקי הדעות בדרך מכובדת והוגנת לכל הצדדים.

5. בשעת משבר אפשרו לעצמכם לקבל תמיכה ועזרה מחברים ומבני משפחה. עם זאת, אל תתנו למכריכם וקרוביכם להעצים את הקונפליקטים ביניכם לבני זוגכם .

6. תנו לעצמכם רשות להתאבל, להיות חלשים, לבכות אם צריך ולהרגיש גם רגשות קשים כגון צער, עצב, פחד, חוסר אונים וכד'. זה לא בושה להרגיש רגשות כאלו במצב משברי כזה.

7. גירושין הם לא רק צעד רשמי טכני. יש צורך להיפרד רגשית מבן הזוג, מהדברים הטובים שהיו בקשר ומהדברים הרעים שהיו. אם יש צורך, קחו לעצמכם עזרה מקצועית לסיים באמת את הקשר. שכן, ללא כן, לא תוכלו ליצור בעתיד זוגיות חדשה מוצלחת.

8. אם יש לכם ילדים, זכרו שגם הם עוברים משבר וזקוקים לעזרתכם ותמיכתכם. אל תשתמשו בהם כנגד בן/בת הזוג ואל תכפישו אותו . שמרו עבורם על כבוד בן הזוג.

9. תנו לעצמכם זמן להירפא. אל תרוצו לחפש מיד זוגיות חדשה. מצאו עניין בעבודה, בעיסוקים שמעניינים אתכם, צאו לבלות עם חברים. גלו מחדש את יכולותיכם, כוחותיכם הנפשיים ומשאלותיכם. תנו ביטוי לחלומותיכם ולרצונותיכם וגלו עולמות חדשים.

10. סוף הוא תמיד התחלה חדשה. עשו התבוננות פנימית ולימדו על עצמכם. קחו אחריות על תרומתכם לכישלון הנישואים כדי להעלות את המודעות העצמית שלכם שתעזור לכם ביצירת השינויים הנחוצים לקראת קשר זוגי חדש. קחו את המשבר כהזדמנות לגדילה וצמיחה אישית. צפו ללא נודע. יש משהו עבורכם בעתיד. גם אם יש קשיים בדרך, הם בדרך כלל נפתרים . תהליך הגירושין והריפוי דורש זמן.

בהצלחה!

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית בשליטה וניהול כעסים

נ.ב. אם גם אתם רוצים לשמור על זוגיות טובה, לחצו על הקישור וכבר תגלו את כל הסודות איך לשלוט ולנהל ביעילות את הכעסים שלכם.

למה קשה לוותר על הכעס, לסלוח ולבקש סליחה?

שלום לכם,

אנחנו עומדים בשערי יום כיפור ועל מטרתו של יום הכיפורים כותבת התורה :
"וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ."

הרמב"ם בהתאם מגדיר את יום כיפור כ"זמן תשובה":

"יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבין הכול לעשות תשובה ולהתוודות, ביום הכיפורים.".

ביום הזה אנחנו עורכים חשבון נפש ומבקשים סליחה וכפרה על חטאים שבין אדם לאלוהים ובין אדם לחברו.על פי חז"ל, האל אינו יכול לסלוח על עבירות שבין אדם לחברו אלא אדם צריך לפייס את חברו ולרצות אותו. כתוצאה מכך, לקראת יום כיפור נוהגים אנשים לבקש סליחה איש מרעהו.

שני פנים לסליחה, לבקש סליחה וגם לסלוח. לאנשים רבים קשה בשני המצבים.

לרבים מאתנו קשה לסלוח ולא פחות קשה לבקש סליחה, להגיד שאנחנו מצטערים. זה נתפס בעיני רבים כחולשה. נדמה לנו שיראו את חולשותינו וזה יפעל נגדנו, יפסיקו להעריך אותנו, ינצלו אותנו וניפגע שוב. אחדים מאיתנו אף מתביישים בחולשותיהם וברגשותיהם. אנחנו עושים מאמצים רבים להיראות חזקים, להסתיר את חולשותינו ופחדינו כדרך הגנה על עצמנו. אנחנו לובשים את חליפת ההישרדות כדי להימנע מהרגשות הכואבים שלנו.

לא פחות קשה לרבים מאיתנו והוא לסלוח למי שלדעתנו פגע בנו. יש משהו מפתה להישאר בכעס, לאחוז בו ולא להרפות ממנו. הנה כמה סיבות:

זה מפתה להמשיך לכעוס כי כשאנו כועסים אנו מוציאים רגשות קשים שהם בדרך כלל מלאי עוצמה ואנרגיה גדולה. ביטוי הכעס מאפשר לנו השתחררות מרגשות אלו ונותן לנו תחושת פורקן גדולה, הקלה ורגיעה. תהליך של משהו נבנה, מתעצם ומשתחרר- יש בו גם תענוג והנאה.

בנוסף על כך, כשאנחנו כועסים על האחר, אנו רואים את השלילי שבו, את הדברים שאנחנו לא אוהבים בו, אנחנו עסוקים בהסתכלות שלנו עליו ובהתנהגותו המכאיבה והפוגעת ובכך אנחנו נמנעים מלבחון את עצמנו ולהתבונן בהתנהגותנו ובדברים שבנו שאנחנו לא אוהבים, איתם אנחנו לא רוצים להיפגש.

לרבים יש תפיסה שאם אני כועס, אני לא כואב ( שזו אשלייה, כמובן)

הכעס הינו מכסה לשלל רגשות בלתי נסבלים עבורנו כגון, בושה, פחד, חוסר אונים, נחיתות ועוד, שאנו מנסים להימנע מהם. אם נוותר על הכעס ניאלץ להיפגש עם הכאב בצורה ישירה, עם רגשות אלו. לכן, יותר קל לנו להשליך את החלקים האלו על מישהו אחר באמצעות הכעס מאשר להסתכל בעצמנו.

יוצא איפוא, שהכעס מאפשר לנו להרגיש את עצמנו טובים, נחמדים ואילו האחרים- נתפסים כרעים וכ'לא בסדר'. הפיצול הזה נותן לנו הרגשה טובה וצודקת, המטשטשת לנו את החלקים הבלתי נסבלים בתוכנו, אותם אנו מתקשים לשאת ולהכיל בעצמנו. ע"י כך, אנו נמנעים מתחושת הכאב שיכולה לעלות בנו כשאנו רואים חלקים אלו.

דוגמא- לרבים קשה לסלוח לבן זוג שבגד באמון, כמו מי שניהל רומן מחוץ לנישואין, מעל והסתיר כספים, וכד'.

קיים קושי רב לבן הזוג הנבגד לסלוח לבן זוגו. תהליך הסליחה יכול להיות ארוך ומורכב כי הבגידה אולי תיסלח אבל תחושות הביטחון והאמון כבר לא יהיו כבעבר. מידי פעם יכולים לצוץ שוב חשדות וחששות מפני בגידה נוספת. לפעמים, הקושי לסלוח נובע מהפגיעה הקשה, מהחששות מפני העתיד אך גם מתחושת הכוח והשליטה שקיבל הנבגד "הטוב" מול בן הזוג הבוגד "הרע", הנתפס מלכתחילה כאשם שצריך להוכיח מעתה ואילך את חפותו בכל מעשיו. סליחה - פרושה וויתור על הכוח.

לנשים יותר קל לסלוח לבן זוגן ואילו לגברים יותר קשה. נשים נוטות יותר לסלוח או לספוג ולשתוק, לעיתים, מתוך חוסר וודאות מפני העתיד, דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון, תלות רגשית וכלכלית, חששות מתגובות הסביבה, דאגה לילדים או מאהבה לבן הזוג.

לסלוח לבן הזוג הבוגד בתפיסה זה לכאורה, לתת לו כוח ויתרון עלינו, לשחרר אותו מרגשות אשמה, והרי אנחנו רוצים שהוא יסבול ויכאב וירגיש רע עם עצמו- עונש ונקמה. כאילו אם הוא יסבול, אנחנו נרגיש טוב.

זה כמו לתת לו אישור שעכשיו הכל בסדר, לתת לו אישור שהוא ניצח, הרוויח, בו בזמן שאנחנו מודים שהפסדנו, שאנחנו החלשים ואולי הפראיירים.

אבל אם באמת הקשר עוד חשוב ויש בו עוד כדי להעניק דברים טובים וחשובים - אזי שווה לסלוח באמת. הסליחה יכולה להוות מנוף ליצירת קשר חדש שאולי עוד לא היה כמוהו עד כה ולהפוך אותו לקשר מספק, ומהנה יותר.

כדי לסלוח באמת - רבים זקוקים שהפוגע יבקש סליחה, שיגיד וירגיש מעומק ליבו את הצער והחרטה על הפגיעה שעשה שהוא שיכיר בעובדה שהוא פגע, זה מקל על הנפגע בתהליך הסליחה.

לסלוח באמת - זה להישאר עם עצמנו, עם הכאב האמיתי, להשלים עם המציאות, לראות את עצמנו כאחראים על מציאות חיינו ולקחת אחריות על עצמנו ולהתמודד כבוגרים עצמאיים עם המציאות המתסכלת והמכאיבה , ולהתבונן בסיבה האמיתית שבגללה קשה לנו לסלוח ולהתמודד עם חלקים בתוכנו שאנחנו לא אוהבים, עם הקשיים שלנו ועם מה שקשה לנו איתו, שמכאיבים לנו. עלינו באמת להתמודד עם הקושי להשלים עם הפרידה, לוותר על הפנטזיה על עולם מושלם, להשלים ולקבל את העובדה שהמציאות - אין בה ביטחון מוחלט של 100%, שאנחנו לא באמת מוגנים לחלוטין מפני כאב נוסף, מהצורך הפנטזיוני בפוליסת ביטוח נגד כאב, ועם המשאלה הילדותית שלנו ל"ביחד" לנצח, למיזוג, להבטחת סיפוק הצרכים והקיום.

לסלוח באמת זה להתמודד עם זה שעזבו אותנו, שאנחנו מפחדים להיות לבד, שאנחנו תלויים, לא ראויים ולא שווים, עם חוסר הביטחון, עם תחושת חוסר הערך וחוסר המשמעות, עם הפחד מהעתיד, עם חוסר הוודאות, איך לא להיפגע, איך להישמר מכאב נוסף,

דבר נוסף הגורם לנו להישאר בכעס הוא שהכעס מקנה לנו כוח על האחר, סוג של שליטה, כי אם אני כועס, יש לי, לכאורה, זכות לתבוע ממנו דברים, לגיטימציה לא להתקרב ולסרב לכל דבר הקשור בו. להשאיר אותו אשם עם רגשות אשם וייסורי מצפון ולהשאיר אותו כביכול, בעונש.

לא עולה בדעתנו להבין את הצד האחר. לא עולה בדעתנו שאנחנו נבקש סליחה ממנו.

אבל באופן פרדוכסלי, אם נצליח לעבור ממצב של כעס למצב של הבנה ומחילה נגיע בתוכנו למקום בטוח, משוחרר, זך, נקי ושלם. נחזיר לעצמנו את האנרגיה החיונית שלנו, את השלווה וכתוצאה מכך, הקשר עם האדם היקר לנו יעמיק, יהיה חופשי ופתוח, אמיתי ומספק.

אבל איך עושים את זה? הרי זה כל כך קשה.

הדרך היא לקבל את עצמנו בחמלה ובאהבה, להתחבר לכל המהות הטובה שבנו, לכל הזוהר והאנושיות שבנו, ולאהוב את עצמנו. כי כשאנחנו מקבלים את עצמנו באהבה ומרגישים את הטוב והחוזק שבנו, אנחנו יכולים לאהוב את האחרים ולסלוח להם.

דרך נוספת היא לוותר על ה"רווחים" המדומים. לראות איפה היה החלק שלנו, התרומה והאחריות שלנו על המצב. להבין את השני ולא רק להרגיש את הפגיעה והכאב של עצמנו.

אז למה כדאי לסלוח ולוותר על הכעס?

- כי להישאר עם הכעס זה להעניש את עצמנו בלבד.

- כי כשאנחנו נשארים עם הכעס אנחנו חיים בעבר וכשכל האנרגיה ותשומת הלב שלנו ממוקדים בעבר אנחנו למעשה, לא חיים בהווה במציאות העכשווית ומפסידים את מה שההווה יכול להעניק לנו ולא חווים אותו עם כל היכולות והחושים שלנו ונשארים תקועים בתוך עצמנו. הסליחה שלנו לעצמנו ולאחרים משחררת את החסימות של עצמנו.

למשל, אנשים שנבגדו ונפגעו ע"י בני זוגם, אם הם לא ימצאו את הסליחה שבתוכם, הם לא יוכלו להשתחרר מהאירוע והוא יהווה חסימה בהמשך החיים שלהם בתחומים שונים.

יכולים להיות אלה שלא יפתחו את ליבם יותר לבן זוג חדש ולא יתנו לעצמם להיות שוב בקרבה ובאינטימיות, או לא יתנו לבן זוג חדש להיכנס לחייהם ויישארו לבד והם לא ירגישו שוב את התשוקה, הריגושים, האהבה, השמחה וה"ביחד". הם אומנם יהיו מוגנים ובטוחים אבל לבד ועדיין כועסים וכואבים.

- כדאי לוותר על הכעס ולסלוח כדי להשתחרר מהרגשות הקשים שלנו, מהרעל שנמצא בתוכנו, מהכאב שיש בנו. לשחרר את עצמנו באמת ממה שהכאיב לנו.

- כדאי לוותר על הכעס ולסלוח כי זה משפר את היחסים שלנו עם האחרים וממיס את הקונפליקטים שיש לנו איתם.

אז כאמור, אם נצליח לעבור ממצב של כעס למצב של הבנה ומחילה נגיע בתוכנו למקום בטוח, משוחרר, זך, נקי ושלם. נחזיר לעצמנו את האנרגיה החיונית שלנו, נהיה במערכות יחסים מתגמלות, מהנות ומספקות, ונחזיר לעצמנו את השלווה והשקט הפנימי החיוניים לנו כל כך.

להאזנה לתוכנית הרדיו שלי ברדיו החיים הטובים על סליחה ומחילה לעצמנו ולאחרים, היכנסו לקישור

http://www.bestlife.co.il/?categoryId=69053&itemId=170388

צום קל וגמר חתימה טובה

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי,אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

תלות מול עצמאות - אחריות יתר ויצירת תלות של האחר בנו

שלום לכם,

האם גם לכם נמאס שהכל מוטל עליכם? שהאחרים מצפים ורגילים שהדברים ייעשו על ידכם? אם כן, המאמר בדיוק בשבילכם.

ישנם אלו שמוצאים את עצמם עם כל כובד האחריות, בבית, על בני זוגם, על ילדיהם ולעיתים, גם על אחרים בכלל. הם מרגישים שהכל מוטל על כתפיהם ואם הם לא ידאגו שהדברים יפעלו כהלכה, שום דבר לא יתנהל כשורה. גם הם עצמם וגם בני משפחתם רואים בהם עמוד התווך של המשפחה, כמי שכולם סומכים ונשענים עליו שכל דבר יסתדר וייפתר כפי שצריך.

סוזן (שם בדוי) מתארת כי למרות שהיא עובדת קשה כעצמאית לפרנסת המשפחה, כל הטיפול בבית ובילדים מוטל עליה בלבד. לדבריה, בעלה אינו רואה את עצמו כאחראי כמוה באופן שיוויוני אלא באופן שהוא עוזר לה למלא את המשימות והתפקידים הקשורים לגידול וחינוך הילדים. עזרתו תלויה רק ברצונו הטוב וכשלא מתחשק לו או כשהוא רוצה להעניש אותה הוא משאיר אותה להתמודד לבד עם הדברים, הבעיות והקשיים ועוד לפעמים, גם בא אליה בטענות.

סוזן מתארת גם את הצורך שלה לעזור לילדים בכל דבר כולל להכין שיעורי בית עם הבת האמצעית שיש לה קשיי למידה, אך לעזור בשבילה, לעיתים, זה לא רק לכוון ולהדריך אלא להכין במקומה את השיעורים. לפעמים, במקום לבקש מהם לעשות דברים ולהתמודד עם חוסר היענותם לבקשתה ולריב איתם, היא מעדיפה לעשות כבר במקומם.

גם עמוס (שם בדוי) מרגיש את כל כובד האחריות של המשפחה על כתפיו. למרות היותו מפרנס יחיד במשפחה, אשתו שאינה עובדת כבר תקופה ארוכה מצפה ממנו לסייע לה בכל המשימות והקשיים הכרוכים בטיפול בבית ועם הילדים גם במשך היום כשהיא בבית והוא בעבודה. כל משימה שהיא קשה עבורה או מלחיצה אותה מופנית אליו והוא לוקח על עצמו לפתור ולבצע אותה.

מדוע זה קורה?

זה לא קורה במקרה במערכות יחסים שיש מישהו אחראי והאחרים תלויים בו. זה שיתוף פעולה, לעיתים, סמוי ללא כל דיבור גלוי. הם זקוקים שהאחרים יהיו תלויים בהם והאחרים, מסיבות שונות, רוצים וזקוקים שיעשו בשבילם.

אותם האנשים שלוקחים על עצמם את כל האחריות על עצמם או לפחות את כל האחריות בתחום מסוים פועלים כך מתוך צורך פנימי שלהם. הצורך שהאחרים יהיו תלויים בהם ונזקקים להם גורם להם להרגיש שהם טובים ומיוחדים, מעניק להם תחושה של חוזק, חשיבות, כוח, משמעות, ערך וביטחון עצמי. לתחושתם, שום דבר לא יכול לפעול כהלכה בלעדיהם. זה חלק מההגדרה העצמית והזהות שלהם.

כאשר הם עושים במקום האחרים, בני זוגם, ילדיהם ואף אחרים בסביבתם, הם רואים בהם חלשים וחסרי יכולת, לא מצפים מהם לעשייה, לא סומכים עליהם ובעצם, הם משמרים אותם קטנים, חלשים ותלויים ולא נותנים להם אפשרות לגדול, להתפתח ולצמוח כבני אדם עצמאיים.

התנהגות כזו משדרת לאחרים "אתה לא יכול", "אתה לא מוצלח", "אתה זקוק לי", "אני לא מאמין בך", "אני לא סומך עליך". גם מבוגרים אך במיוחד ילדים, לומדים עם הזמן שאכן הם כאלה. הם מאמינים כבר שהם לא מסוגלים, לא מוכשרים ולא מוצלחים, דבר שמערער את ביטחונם ואת הדימוי העצמי שלהם והם מפסיקים לנסות ונמנעים מהתמודדות.

באופן הזה נוצר מעגל סגור כי ככל שהם לא מתמודדים, כך עושים יותר בשבילם, הם מוותרים מראש ולא מתאמצים יותר וחוזר חלילה.

התוצאה היא שאנשים אלה, הלוקחים על עצמם את האחריות, עושים הרבה משימות במקום אחרים ולא רק בתוך המשפחה הגרעינית, נוצר עליהם עומס משימות, מטלות ותפקידים, לחץ ומתח רב. הם כל כך עסוקים באחרים ובצרכים שלהם שהם עלולים להפסיק להקשיב לעצמם ולרצונותיהם האישיים, הם מרגישים שכל הנטל נופל עליהם בלבד, ושהם לבד במערכה ללא שותפים.

הם יכולים לפרש את אי העשייה של האחרים לא כי הם לא יכולים אלא שהם לא רוצים ואז מתחיל התסכול להתעורר ולהתגבר דבר שיכול להביא לתחושות מרירות עקב חוסר התחשבות וחוסר אכפתיות, לכאורה, בדידות, כעס, כאב, חוסר ערך עד כדי תחושה של ניצול.

הקונפליקט שלהם, למעשה, אינו עם האחרים אלא בתוך עצמם. מצד אחד, הם רוצים שאחרים ישתתפו כמוהם בעשייה, כדי להרגיש שותפות ולהקל על עצמם ובמיוחד אצל הילדים, לפתח אצלם עצמאות, יכולות, כישורים וביטחון ומצד שני, הם זקוקים להרגיש שהם "המצילים" היחידים, בעלי הכוח, שווים ובעלי ערך ומשמעות.

עמוק בתוכם הם יכולים להרגיש שאם לא יזדקקו להם ויהיו תלויים בהם, אז הם לא יהיו שווים מספיק, לא יצטרכו אותם יותר, והם לא יהיו דומיננטיים ובעלי הכוח והשליטה. זו דרך עקיפה להעניק ולספק לעצמם תחושת ביטחון וכוח כשבעצם, בדרך זו הם נמנעים מלפתח ביטחון מתוך עצמם אלא רק כאשר אחרים תלויים בהם. סוזן אמרה "אם לא זקוקים לי אז מה אני שווה, איזה ערך יש לי?"

אם לא משנים את הגישה ואת דפוסי ההתנהגות האלה כולם מפסידים. גם האדם עצמו שלוקח על עצמו בלבד את משא האחריות מרגיש עומס יתר, מתח ולחץ ובדידות ועלול לפתח תחושת קורבניות, דבר שיכול להתבטא לבסוף במריבות וויכוחים רבים. הוא מרגיש ביטחון רק כשהוא דואג כל הזמן לאחרים, מסייע ומגן עליהם, והוא "שוכח" את עצמו.

מנגד, האחרים, בני הזוג, קולגות, חברים, בני משפחה מורחבת ובמיוחד הילדים שלהם, שהתרגלו שעושים בשבילם ובמקומם, לומדים שהם אינם צריכים להתאמץ, לא לוקחים אחריות על עצמם, מעשיהם והתנהגותם, ובדרך זו לא מפתחים ביטחון עצמי ועצמאות, לא משכללים ומפתחים את יכולות ההתמודדות שלהם עם כל התסכולים והקשיים של מציאות החיים.

כתוצאה מכך, הם נשארים בני אדם לא בטוחים בעצמם, תלותיים, פסיביים, חסרי עצמאות, לא בשלים וילדותיים המצפים שהסביבה תספק להם את צרכיהם והם יתקשו בבגרותם לנהל מערכות יחסים יציבות, מספקות וטובות ויהיה להם קשה לצמוח בחייהם להישגים והצלחות משל עצמם.

אם נמחיש את התהליך במטפורה, אם לילד יש קשיי ראייה, האם נראה במקומו או שניתן לו משקפיים כדי שיראה בעצמו? או דוגמא אחרת, אם הילד הולך על רגליכם האם שרירי רגליו יהיו מפותחים דיים כדי ללכת בעצמו על רגליו באופן עצמאי? הרי תמיד הוא יהיה תלוי בכם או באחרים ואין ספק, שזה לא הדבר הרצוי.

המסקנה המתבקשת, לסיום, היא שהאדם הלוקח על עצמו את כל הנטל על כתפיו אינו "מציל" אף אחד בדרך זו אלא להיפך ולא מפתח ביטחון עצמי מוצק משלו. עליו ללמוד לשחרר שליטה ולהתחלק באחריות, למצוא בתוך עצמו את הטוב, הביטחון והחוזק גם ללא עשיית יתר ופיתוח תלות אצל האחרים, לעודד ולאתגר את האחרים לבצע בעצמם משימות ותפקידים בהתאם ליכולתם וכישוריהם ולשבח אותם על כך.

המהות הטובה שלנו כבני אדם אינה תלויה בכמות המעשים שאנחנו עושים בכלל ולמען האחרים בפרט וניתן לאהוב אותנו בעצם רק בגלל מי שאנחנו במהותנו.

שלכם
אריאלה מלצר
מנהלת מכון רעות – לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית
נ.ב. הסדנא הבאה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה תיפתח ב- 24 באוקטובר 2011. נותרו עוד מספר מקומות! פרטים והרשמה יש להיכנס לקישור

הלוחשת לסוסים - להבין את הכעס

שלום לכם,

את המכתב הזה קיבלתי לאחרונה מאיש יקר שהתחיל לעבור תהליך של שינוי ועוד איזה שינוי ובמכתב הזה הוא מתאר באומץ, בכנות ובגילוי לב מדהים ומיוחד את השינוי שהוא עובר. התרגשות גדולה אחזה בי עם דמעות בעיניים כשקראתי את המכתב. לא פשוטה הדרך שהוא עבר ועובר ועוד ממקום כל כך קשה ופצוע. ממש לא יכולתי לצפות את זה ממנו ובתקופה יחסית קצרה. האומץ שלו להביט פנימה וההבנות העמוקות שהוא הגיע אליהן ראויות להערכה רבה.

אני משתפת אתכם בתהליך השינוי שלו כדי לאפשר לרבים כמותו לראות שהשינוי אפשרי גם אם זה נראה בתחילה בלתי אפשרי ומייאש אך גם שאין גדילה ללא כאב. יתירה מזאת, ההבנות וההמלצות שלו יכולות לעזור לרבים במצבו, שקשה להם להשתלט על הכעס והוא מתפרץ להם ללא שליטה כמו סוס פראי שמתפרע.

הלוחשת לסוסים...

"נתתי לה הכול ובכל זאת אני עומד לאבד אותה .
היא לא מתקרבת אלי. לא חיבוק, לא פרגון ולא יחסים אינטימיים .
אני דורש טיפול זוגי אמרתי. ככה אי אפשר להמשיך .

רציתי שמישהו יסביר לה כמה אני טוב אליה .
לי זה היה כל כך ברור. זו כפיות טובה מצידה, אמרתי לעצמי בכל הזדמנות .
היא לא מכירה בטוב שיש לה. פרנסה בשפע, בעל שלא מגביל, משקיע כמה שהוא יכול.
זו היא - הבעיה !
לי יש רק בעיה קטנה. לא משהו משמעותי. אולי אפילו זניח. יש לי התקפי כעס מידי פעם. עצבני .
אז מה ? אז יש לי פגם קטן, שיקבלו אותי כמו שאני, הרי יש בי גם המון טוב, לא?

תגידי לה כבר, אמרתי לעצמי כשישבנו מול המטפלת הזוגית.

אבל היא כבר הראתה לי.

היא הצביעה על האוויר ביני ובין אשתי.
אתם רואה את המקום הזה ? כל היחסים שלכם קורים בתוך הרווח הזה, בתוך חלל האוויר שבינך ובין כל אדם שעומד מולך.
לא הבנתי. יש פה רק אוויר, מה היא רוצה ממני ? מיששתי את הראש בניסיון להבין והיד שלי נגעה בכיפה שעל ראשי. נזכרתי, הרי אני לא חייב לראות משהו כדי לדעת שהוא שם .

אז מה בכל זאת יש שם, חשבתי לעצמי ? ופתאום ראיתי ....
כל המילים המכוערות, הקללות, הפרצוף המפלצתי שיש לנו כשאנחנו זועמים, הכל צף שם בתוך הרווח הזה שביני לבינה. אוי ואבוי לי, אמרתי לעצמי, אם המרחב הזה בינינו זוכר את כל מה שאמרתי ....

אז איך אתה בדיוק מצפה שאשתך תתקרב אלייך היא אמרה ?

הלכנו הביתה. כאבה לי הבטן נורא. כאילו שקיבלתי אגרוף .

בשלושה ימים שאחרי, כל מה שהצלחתי לראות בעיני רוחי היה הרווח הזה ביני לבין אשתי .
דמיינתי אותו כמו נחל שאני ואשתי עומדים משני קצותיו .
והנחל, מה אומר לכם, הצטברה בו זוהמה של שנים. עיסה של רפש, בוצית ומזוהמת. איך מישהו מאיתנו יכול לעבור לגדה של השני ? חשבתי .

באמת, למה שהיא תתקרב אלי ? למה שמישהו ירצה להתקרב ? הרי הרווח הזה נמצא בינינו לבין כל אחד. הילדים שלנו, אנשים שאנחנו עובדים איתם, משפחה ואפילו סתם כאלה שאנחנו לא מכירים,
וכשאנחנו מזהמים אותו במילים קשות, עלבונות, צעקות אנחנו מונעים כל אפשרות עתידית לחצות את הנחל לגדה של מי שעומד מולנו והוא לשלנו. זה כבר לא חשוב כמה טוב עשינו לו, הזיהום הזה הוא בלתי עביר – בהגדרה ! והוא יהיה שם לדרעון עולם.

עכשיו הבנתי למה סבא שלי תמיד אמר שמילה חזקה יותר ממכה. לא שהשנייה משאירה זיכרון מלבב אבל העוצמה של המילים היא לא משהו שאפשר להבין בראש. עד שהלב שלך לא מבין את העוצמה שלהן, לא תבין אף פעם מהי תקשורת בין אנשים. ואני, הלב שלי הבין רק כשעמדתי לאבד את כל עולמי. את אשתי וילדיי .

אז החלטתי , שעל הגדה שלי אני מכריז ריבונות ולוקח עליה אחריות. מהגדה שלי בנחל לא ייזרק לכלוך יותר!

זה קל להגיד, אבל איך עושים את זה ? הרי שנים שאני כועס. אני כבר לא יודע מה "מדליק" אותי (ככה הכועסים קוראים למשהו שמעצבן אותם –"מדליק" ).

וכשאני כועס .... משתחררות מילים .....


אז יצאתי לחקור. ישבתי בלילות עם עצמי וחשבתי שעות .

אני לא שולט בזה, אמרתי לעצמי, כשקופץ לי הפיוז אני לא עוצר . כזה אני .

אז זהו , שזה לא אני . לפחות לא כל האני שלי ובטח לא זה שאני רוצה שיחליט מה אעשה ואיך אתנהג .

הבנתי שהרגשות שלי הם הכוחות שמושכים אותי. לצורך העניין נקרא להם סוסים .
הסוסים האלה חיים לנו בנשמה וכל סוס כזה הוא כוח פנימי שדוחף אותי קדימה או עוצר אותי מלעשות .

ויש גם את הרוכב – זה הקול של האדם שבי, הוא זה שצריך, במצב נורמאלי לפחות , להחליט מתי ואיך יוביל אחד הסוסים את עגלת חיי. בשכל, בשיקול דעת ומתוך ניתוח של המצב הנתון .

רק מה, גם לסוסים שלנו יש קול, גם הם מדברים ולפעמים זה מבלבל וקולם לפעמים חזק מקול הרוכב. במיוחד אצל העצבני. בגלל זה גם אני התחלתי עם התובנה שאומרת -"אני כזה וזהו" . לא פעם שמעתי בראש את הקול הבא – "מי הוא בכלל שידבר אליך ככה " או "אל תישאר חייב, תתפוצץ עליו ". היום אני מבין שזה לא קולו של האדם שבי .
זה קולו של סוס חזק ודומיננטי - כעס.

מתי כעס הפך אצלי לסוס חזק ומוביל אני כבר לא זוכר .
מה גרם לו לגדול ולהיות סוס כזה מפלצתי אני לא יודע .
ואולי זה כבר לא חשוב ?אני יודע שהוא שם בפנים ויש לו קול חזק אצלי. אצלי הוא ראש הוועד של הסוסים. אני לא מצליח לשלוט בו והוא מאיים לכבוש את כל כולי. הוא כבר לוקח את ההובלה על העגלה לבד.

כשהוא בוער לי בפנים, הרוכב שלי – קול השכל וההיגיון, קופץ מהעגלה. אני מצליח לשמוע רק את קולו של כעס. בגלל זה אומרים חכמינו ש"הכועס, חוכמתו מסתלקת ממנו ". נו בטח, ניסיתם פעם לעמוד מול סוס כועס ?

אבל כל זה בניוטרל, בינתיים זו סערה פנימית. אף אחד עוד לא הרגיש בזה .ואז ....משתלב לו ההילוך בפנים (זה הרגע ש"עף הפיוז" ) וכעס יוצא החוצה מהגוף, ללא שליטה וללא בקרה .

זה הרגע שבו אני מאחל לכל העצבניים שמישהו יעמיד לידם מראה. השוק שבלראות את עצמך כל כך מכוער, בשידור חי ..... כל כך מבייש.

טוב נו, אז אני מתבייש מאיך שאני נראה כשכעס לוקח פיקוד, אבל כמו שמישהו אמר פעם – "הבושה אוכלת אותי אבל הפחד הורג אותי ". כשכעס בועט בפנים, יש פחד נוראי שתיכף נתפרק אם לא נפרוק. לפרוק מיד ועכשיו. בלי סינון, בלי בקרה, לגלגל את כעס לזה שעומד מולנו .

לו רק יכולתי לעכב את כעס כמו שכולם מייעצים, כמה שניות עד שאתעשת .... אני לא מצליח לחשוב על כלום כשהוא תוקף.


נסכם. למדתי שלושה דברים - האחד – שכעס הוא רק כוח אחד בנשמה ולא כל האני שלי, כלומר שיש ברירה אחרת. שתיים – כעס משאיר אחריו חורבן נוראי כשהוא יוצא בצורה הטהורה שלו ללא סינון עד כדי כך שלפעמים יישארו משקעים שלא תוכל לתקן. והשלישי – איך אני נראה כשכעס יוצא החוצה ומשתולל – פשוט בושה .

האם זה מספיק כדי להתמודד עם כעס ?

אני גיליתי שכן. איך? אז ככה –

שב עם עצמך ונסה לשחזר תמונות חורבן שכעס השאיר כשהוא השתולל. נסה לעמוד על גודל הנזק שהוא השאיר ומה המחיר ששילמת. אחר כך, נסה לשחזר את פרצופך כשאתה זועם. תבדוק אם המראה הזה נעים לך, ככה אתה רוצה להישאר בזיכרון של אנשים? לדוגמא – בזיכרון של ילדך?

זה חשוב שיהיו לך תמונות מוכנות מראש, כי בזמן שכעס ירצה להשתולל, לא יהיה לך מספיק זמן לייצר אותן.

עכשיו - תן לכעס לחיות. הוא חלק ממך ואין שום טעם לנסות להעלים אותו. במיוחד לאור העובדה ששנים אתה מטפח אותו ונותן לו לגדול! אחרי שהשלמת עם קיומו והבנת שעימות חזיתי איתו לא ייתן כלום, פשוט כי הוא חזק ממך, כל מה שאתה צריך כדי להכניע אותו הן כמה שניות של איפוק, בהן הרוכב שלך יתעשת ויגבש דרך אנושית יותר להביע החוצה את מה שהוא מרגיש.

את היתרון הזה יתנו לך שני הכלים הנוספים – ברגע שכעס משתולל בפנים, תעלה בעיני רוחך את תמונות החורבן שהוא מייצר, ואת תמונות עצמך בזמן שכעס משתולל בחוץ. אל תחשוב על מה מעצבן אותך כרגע .
שתי התמונות האלה של הכיעור והחורבן הן מספיק חזקות כדי להשיג לך כמה שניות של איפוק. ואז, יקרה דבר נפלא – מתוך האיפוק , יצאו לך מילים מחושבות שיגידו מה אתה באמת מרגיש לגבי מה שקורה לך כרגע .

כשאני עשיתי את זה פעם ראשונה , פתאום שמעתי את עצמי אומר – "נפגעתי מאוד. זה כואב לי " .

יו , איזה משפט לפלפי. איך קרה ? בלי קללות, בלי לפצוע בחזרה, אמרתי את מה שאני מרגיש .ואז.....היא התייחסה אלי . היא שמעה אותי. היא כבר לא הייתה עסוקה בלהציל את עצמה מסוס פרוע שפתאום התנפל עליה .

אני בטוח שיש לי עוד הרבה עבודה, אבל אחרי שנים של סבל מצאתי את מי שהסכימה לעמוד מול כעס ולהכניע אותו. ה"לוחשת לסוסים" הפרטית שלי .

עכשיו אשתי בהריון. אני מאמין שזה התאפשר בגלל שהנחל בינינו כבר לא מזדהם ! "

עד כאן דבריו. מדהים, לא? אלו דברים שיצאו מעומק הלב ומגיעים אל הלב. אותי זה מרגש מאד.

אני מקווה שהדברים האלה יהיו לעזר ולתועלת לרבים כדי שיוכלו גם הם להרגיע את הכעס שלהם ולחיות ביחסים טובים עם הסובבים אותם ולטפח עם כל אחד מרחב יחסים מקודש, נקי, דשן, מטופח, מהנה ובטוח.

נ.ב לקראת תוכנית הרדיו הקרובה שלי "להיות ביחד וגם לחוד" ברדיו החיים הטובים, ביום שלישי, שתוקדש לאהבה לכבוד ט"ו באב, חג האהבה, אני מזמינה אותך לשלוח אלי סיפורי אהבה, פתקים ומכתבי אהבה, שקיבלת או כתבת, ואנחנו נקריא אותם בתוכנית ואם זה יתאים לך, אפשר יהיה גם להעלות אותך לשידור במהלך התוכנית. אני מאד אשמח...

אריאלה

מנהלת מכון רעות -לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

איך לשמור על דימוי עצמי חיובי

שלום לכם,

לפעמים, כשלא הולך לנו משהו שרצינו בו מאד, או כשאנחנו טועים, נכשלים או כשמישהו מעליב אותנו או פוגע בנו, אנחנו, לעיתים, מרגישים חסרי משמעות ולא שווים. זה קורה לרבים וטובים מאיתנו. אנחנו פתאום שוכחים את כל הערך שלנו, את כל ההישגים שהשגנו בחיים, את כל ההצלחות, הכישורים והכוחות שלנו והכל פתאום מתגמד ויוצר הרגשה קשה של חוסר ערך, דבר שמערער לנו את ביטחוננו העצמי ואת הדימוי החיובי שלנו בעיני עצמנו. אנחנו יכולים לשקוע לתחושת דכדוך, מועקה, פסימיות ואף, ייאוש ודיכאון.

במצב כזה, כל יכולותינו ותכונותינו הטובות, החוכמה, היופי הפנימי, טוב הלב, הנדיבות, החום, האהבה, שמחת החיים וכל המהות הטובה שלנו נשכחות לפתע מאיתנו. אנחנו מרגישים כאילו לקחו לנו את כל הטוב שבנו. לא פשוט לשאת ולהכיל את ההרגשה הזו. היא מכאיבה וגורמת לנו מצוקה רבה.

אנחנו מרגישים ומתנהגים אז כאילו מישהו לקח לנו את הכבוד, הערך, החוכמה, הטוב וכל המשמעות שלנו. אנחנו מרגישים מאויימים והתקפה על ה"אני" שלנו וכתוצאה מכך, אנחנו עלולים להגיב בתוקפנות, בכעס, בהתפרצות, בביקורת נוקבת ובהאשמות כלפי מי, שלדעתנו, גרם לנו להרגיש כך או על אחרים שנמצאים בסביבתנו. לחילופין, אנחנו יכולים להתכנס ולהיסגר בתוך עצמנו, לפעול בהימנעות, להתרחק ו"לברוח" וע"י כך להתנתק, לכאורה, מהרגשות הבלתי נסבלים, הכואבים והמתסכלים שלנו.

זו רק אשלייה של התנתקות מרגשות אלה כי הם לא נעלמו באמת. הם עדיין שם, מחלחלים בתוכנו אלא שעכשיו אנחנו כבר לא במגע איתם והם יכולים להתחיל לנהל אותנו בלי שנהיה מודעים להם ולהשפעתם עלינו ומבלי שנשים אפילו לב לכך.

"תחנת הכוח הפנימית" שלנו, כפי שאני קוראת לה ומזכירה אותה לא פעם, איננה זקוקה לאישור חיצוני. היא פשוט קיימת ולכן, כדאי להיזכר בה בכל מצב שקשה לנו בו. "מחלקת האישורים", עוד מושג שיצרתי אותו, לא נמצאת מחוצה לנו אלא בתוכנו. היא הייתה קיימת מאז ועד עולם עוד מיום היוולדנו, אך לאור נסיבות חיינו וכל ההתנסויות שלנו במשפחה ובחברה היא לאט לאט נסגרה ואנחנו עלולים לשכוח ממנה ולהפוך להיות תלויים באירועים ובתגובות החיצוניות, כדי שיאשרו לנו את קיומנו ואת כל הערך והחשיבות שלנו. לכן, עלינו לפתוח אותה מחדש ולהתחיל לנפק לעצמנו את האישורים, לא משנה מה שמתרחש במציאות החיצונית לנו ובמיוחד, במצבים הקשים. זו חמלה עצמית המעניקה חופש, שחרור, עצמאות, כוח ויכולת להתגבר על המצב ולהמשיך בדרך עם כל האנרגיה וכוח החיים שלנו. כדאי לזכור שהכישלון, הפגיעה או ההפסד הם זמניים בלבד.

הרי זה טבעה של המציאות שמזמנת לנו אירועים ומצבים רבים, שלא תמיד תלויים בנו ושאין לנו שליטה עליהם או אפילו גם אם יש לנו אחריות עליהם, הם מעוררים בנו כאב, תסכול וקושי רב.

אף אחד לא יכול לקחת לנו שום דבר אם אנחנו לא מסכימים לכך. הרי, למשל, החוכמה שלנו לא תלויה בדבר ולא משתנה אם מישהו אמר או עשה משהו שפגע בנו, או לא קיבלנו את המשרה שרצינו, או נכשלנו בבחינה וכד'. הדבר נכון גם לגבי הכבוד, החשיבות, המקצועיות וכל התכונות, הכישורים והכוחות שלנו הנמצאים בתוכנו, טוב הלב, הערך, המשמעות, ולמעשה, כל המהות הטובה שלנו.

ובטח כבר שאלתם את עצמכם, ומה הקשר למאה דולר?

אז הנה הקשר...כדי להמחיש לכם את הדברים, אני רוצה לספר לכם ספור באמצעות מצגת.
לצפייה במצגת , יש ללחוץ על הקישור ואח"כ כדי לעבור כל פעם לשקופית הבאה יש לעשות קליק שמאלי בעכבר.

מאחלת לכם חיים מלאי אנרגיה וכוח החיים

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

הסוד להצלחה מובטחת בזוגיות ובנישואין

שלום לכם,

"אהבו זה את זו, אך אל תכבלו את האהבה -
ותהי ים הומה בין חופי נשמותיכם.
מזגו איש לכוס רעותו, אך אל תשתו מכוס אחת.
פרסו מפתכם זה לזו, אך אל תאכלו מכלי אחד.
זמרו וחוללו יחדיו ויגיל לבבכם,
אך תנו ויהא כל אחד לעצמו,
כמיתרי הנבל שלעצמם הם גם בנגנם יחדיו.."

תיאור ציורי מופלא זה של המשורר חליל ג'ובראן מתוך ספרו "הנביא" מגלה את הסוד להצלחה מובטחת בזוגיות ובנישואין.

ולמה הכוונה?

כל אחד מבני הזוג מביא לקשר הזוגי את עולמו האישי, את הרגליו, אמונותיו, ערכיו, דפוסי החיים שלו, את פצעי הילדות שלו ואת כל התנסויותיו שעבר בחיים. לכל אחד מבני הזוג יש את הראייה הייחודית שלו על החיים, את המחשבות והרגשות שלו, הדרך בה הוא רגיל לתפוס את המציאות ודרכי ההתנהגות והביטוי שלו במציאות. זה לא טוב יותר או רע יותר, זה פשוט אחר ושונה.

יש הבדלים בין בני הזוג ( וזה גם מה שעושה עניין בזוגיות ומפרה את בני הזוג) וגם שום דבר לא נשאר כמו שהוא במהלך הזמן. כל הזמן הדברים משתנים ומתפתחים. בני הזוג משתנים, הקשר משתנה והמציאות משתנה.
גם אם יש דמיון רב בין בני הזוג בהתייחסותם לחיים, הרי שכל אחד מהם הגיע ממשפחה אחרת, וחווה התנסויות שונות עפ"י מה שהיה אופייני למשפחתו, לחברה ולקהילה שבה גדל ולמעשה, בעולם שהוא שונה משל השני. גם אם הם חוו חוויות דומות עדיין לכל אחד מהם יש עולם ייחודי, נפרד ושונה משל השני.

לקשר הזוגי, אם כך, מגיעים שני עולמות שונים ובעצם בניית הקשר הזוגי, בני הזוג יוצרים ומוסיפים הוויה שלישית חדשה ומשותפת לחייהם, שהיא עולם אחר ושונה משני העולמות שהביאו איתם בני הזוג לזוגיות.

כמו כל אחד מאיתנו, בצד הזוגיות, בני הזוג זקוקים וצריכים לשמור על המהות העצמית, האינדיבידואלית והנפרדת שלהם כבני אדם ולתת לה חופש להתקיים על מנת למצות את כל הפוטנציאל הטמון בהם. הם זקוקים להרגיש שיש להם חופש בחירה, להיות מי שהם ולתת לעצמם אפשרות מלאה לביטוי עצמי ובכך, לחיות כאנשים שלמים, חופשיים, משוחררים ומלאי ביטחון.

יחד עם זאת, קיים הקשר הזוגי בו יש עולם משותף של חלומות וציפיות, שאיפות ורצונות, רגשות, הנאות, עניין משותף, ריגושים, חוויות משותפות, צרכים הדדיים זה מזה כבני זוג, ניהול משותף של חיים יומיומיים, טיפול בילדים, משפחה מורחבת, חברים ועוד.

הצלחת הזוגיות והנישואין תלויה במידת יכולתם של בני הזוג למצוא את האיזון הנכון עבורם (כרגיל, אין נכון אחד!) בין החופש והביטחון שהם נותנים לכל אחד מהם להיות מי שהוא עפ"י עולמו האישי לבין המקום שהם נותנים לזוגיות ולצרכים שלהם כבני זוג.

אם הזוגיות נתפסת כערך עליון על פני צרכי היחיד כאדם נפרד ובאה על חשבון הרצונות, הצרכים ועולמו האישי של אחד מבני הזוג, הרי שהוא יכול להרגיש משולל חופש, נשלט, נעלם, מדוכא, ומהותו "נמחקת" תחת כובד הזוגיות.

תפיסה זו יכולה להתבטא אצל אחד מבני הזוג או אצל שניהם ברכושנות, בביקורתיות יתר, שתלטנות, שיפוטיות, קנאה מוגזמת, האשמות, תלונות, בכי, הפעלת רגשות אשם וייסורי מצפון אצל השני, איומים סמויים או גלויים, ובסופו של דבר, וויכוחים וסכסוכים רבים, תסכול רב והתרחקות של בני הזוג זה מזה.

למשל, "אני לא מסכים שתלכי לריקודים" , "במקום לבלות איתי ועם הילדים בשבת, אתה מעדיף לרכוב על אופניים", "אני לא מסכימה שתלך לפאב עם החברים שלך", " מה פתאום לצאת בלעדיי לחו"ל עם החברים/ות שלך?", "אני לא אוהב/ת את החברים שלך" ועוד ועוד ( כמובן, שזה נכון לשני המינים).

שלילת החופש של בני הזוג זה מזה יכולה לבוא לידי ביטוי בכך שאין הסכמה לבלות בנפרד עם חברים, לבלות בבית קפה, ללכת לסרט, לנסוע לחו"ל, לראות כדורסל או כדורגל, או ללכת לחוגים ולפעילויות נפרדות כגון, ריקודים, טיולים, חבורת זמר וכד'. קיימת דרישה לחזור בשעה מסוימת ועוד הגבלות למיניהן, כגון, עם מי להיות בקשר ועם מי לא, איזה פעולות לעשות ואיזה לא, מה לחשוב, איך להתנהג ועוד.

התנהגויות כאלה יכולות לנבוע מחוסר אמון בבן הזוג, מחוסר ביטחון, מתוך חשש שמא בן הזוג ייפגש עם בני המין השני, ואולי אף יפתח רומן סודי או מתוך תחושת נטישה ובדידות ולכאורה, שבן הזוג מעדיף לבלות עם אחרים על פניו או בעיסוקיו מחוץ לזוגיות וכנראה שהוא לא אוהב מספיק.

במשך הזמן יכולות להתפתח ולהצטבר תחושות אשם, פחד, תלות, ערעור הביטחון, מרירות, חנק, כעס סמוי או גלוי כלפי בן הזוג על שתלטנותו והתנהגותו הרכושנית והביקורתית וירידה בערך ובדימוי העצמי.
היות ובמצב כזה קשה יהיה לו להעלות בחופשיות ובצורה גלויה ופתוחה את רצונותיו הנפרדים מול בן הזוג, הוא יכול לממש את רצונותיו וצרכיו בחשאיות ובהסתר ועכשיו זה כבר נבואה שמגשימה את עצמה או לחיות בתסכול רב, בריחוק או אף בניכור, דבר שיוצר מריבות רבות ופוגע באינטימיות ובקרבה בין בני הזוג.
מצד שני, אם יהיה משקל יתר רק לחופש של כל אחד מבני הזוג לעשות כרצונו ולממש את עצמו בלי להתחשב בקשר הזוגי ובצרכי בן הזוג, בני הזוג יהיו מרוחקים מאד זה מזה, כל אחד יחיה בעולמו והזוגיות עלולה להיפגע אנושות.

לכן, מילת המפתח היא איזון. המתכון להצלחת הזוגיות הוא להיות ביחד וגם לחוד. לתת מקום וחופש גם לצרכים והרצונות של כל אחד מבני הזוג אך בו זמנית לקחת בחשבון את הזוגיות, להשקיע בה ולטפח אותה ולתת מקום לצרכים ההדדיים של בני הזוג אחד מהשני.

זה יעצים את תחושת החופש והביטחון במרחב היחסים הזוגי, כל אחד מבני הזוג ירגיש חופש להיות מי שהוא, ויוכל להתפתח ולצמוח באופן אישי, דבר שיכול רק להפרות ולהצמיח את הזוגיות ולהעמיק את הקרבה והאינטימיות בין בני הזוג.

לחיים של איזון בין ה"ביחד" ל"לחוד"

שלכם

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית
לקבלת סדרת הטיפים, איך לאהוב את בן זוגכם, לחצו על הקישור.

צחוק כדרך למניעה ולשחרור כעסים

שלום לכם,

אימרה ידועה היא ש'צחוק יפה לבריאות'. לא סתם אימרה זו נולדה. אנחנו רואים איך בשנים האחרונות הולך ומתפתח תחום שלם, תרפייה ואימון צחוק, יוגה - צחוק כדרך המסייעת להתמודד עם קשיים ובעיות שונות, טראומות, מחלות ועוד. בנוסף, הליצן הרפואי הוא מקצוע חדש שנולד מהידע המתפתח בתחום ועושה פלאים כיום בעיקר בבתי חולים וממחיש כיצד הצחוק מרפא ועוזר בהחלמה ובהתאוששות מהירים ממחלות שונות.

כמו כן, מחקרים בתחום הזוגיות הוכיחו כי כאשר יש הרבה הומור וצחוק בין בני זוג, הם מצליחים להתמודד ביעילות רבה יותר עם הקונפליקטים שעולים ביניהם ולמצוא פתרונות מתאימים. היחסים בין בני הזוג טובים יותר, מעמיקה הקרבה והאינטימיות ביניהם והזוגיות טובה, מספקת ומאושרת יותר.

ומה הקשר בין צחוק לכעס? שאלה מצוינת...

אנחנו יודעים שלעיתים קרובות הכעס נוצר כבר מימי ילדותנו כחליפת הישרדות מאד חכמה שנבנתה לצרכי הגנה מפני התקפה וסכנה, ממשית או רגשית ואיום על ה"אני" שלנו ואוצרת בתוכה הרבה כאב ועצב. חליפת ההישרדות הזו שהייתה חכמה להיותנו ילדים, תלויים וחסרי אונים, הולכת איתנו גם לחיינו הבוגרים גם כשהיא כבר איננה מתאימה ואינה יעילה יותר למצבים החדשים במציאות וליכולותינו ולכוחותינו כאנשים בוגרים ועצמאיים.

האירועים המציאותיים על פני השטח המתרחשים בהווה ולעיתים, גם האירועים השטותיים והשוליים ביותר, המעשים או ההתנהגויות של הזולת, יכולים לגעת ולעורר ( בדרך כלל, באופן לא מודע) את אותו כאב וחרדה גדולים ראשוניים וקדומים מהילדות וכדרך לפרוק אותם ולהשתחרר מהם מבלי לגעת בהם באופן ישיר, כי זה קשה, כואב ומפחיד, משליכים אותם על הזולת, וע"י כך אפשר עכשיו לכעוס עליו ולשחרר כלפיו את האנרגיה השלילית של הרגשות שנוצרה בגוף.

בשעת כעס ומתח, רמת האדרנלין בגוף עולה, הגוף מאותת על מצב של לחץ וקושי, על הדריכות ועוררות היתר, בו נתון האדם, והדבר מתבטא בתגובות פיסיולוגיות כגון, נשימה מהירה, יובש בפה, דופק מואץ, מועקה בחזה, רעד בשרירים, חום בפנים וכד'.

הצחוק גורם למוח להפריש ולשחרר אנדורפינים בגוף, המשככים כאבים ומרגיעים את מערכת העצבים המרכזית, מה שגורם לרגיעה כללית, לשחרור הכעס ולהפגת המתח.

אם מכוונים את הצחוק לאותה הרגשה כואבת ולא נעימה, אפילו שמייצרים אותו בתחילה בצורה מלאכותית ומזויפת ללא כל סיבה נראית לעין עד שהוא הופך להיות אמיתי, גם אם אפילו לא יודעים את מקור ההרגשה הכואבת והלא נעימה, הצחוק מעורר באופן מיידי את תהליכי הריפוי הטבעיים בגוף, משחרר את אותה האנרגיה וכתוצאה מכך, נוצרת תחושה של פורקן, ניקיון, שחרור, הקלה ורוגע.

הצחוק יוצר הנאה, סיפוק והרגשה חיובית, מגביר אופטימיות, מעורר את שמחת החיים ומאפשר לאנרגית החיים ולחיות שבנו להיות במלואה, עוזר ליצור מחשבות חיוביות, משפר את מצב הרוח, שומר על בריאות תקינה ויוצר אווירה חיובית, נעימה ומשוחררת.

באמצעות הצחוק ניתן לראות את המצבים שקשה להתמודד איתם ואת החיים בכלל, באור קליל יותר עם גמישות חשיבתית, פרופורציונלית ויצירתית יותר. כתוצאה מכך, הביטחון העצמי עולה, ניתן לממש ולהגשים את מלוא הפוטנציאל הטמון בנו, ולשפר את מערכות היחסים וע"י כך קל יותר למנוע התפרצויות לא נעימות של כעס ולהתמודד עם מצבים מתסכלים, אירועים מעוררי כעס, שיש בהם קושי וכאב.

אפשר לצחוק ללא סיבה נראית לעין אלא סתם רק בגלל שמחליטים. למוח "לא אכפת" והוא גם לא יודע להבדיל בין אם הייתה סיבה מציאותית עובדתית לצחוק או שהצחוק הגיע ללא כל סיבה גלויה והוא עושה את הפעולה הנדרשת, להרגיע ולהפיג את המתחים ולווסת את הלחצים, כי הגוף שלנו מחווט לרפא את עצמו באופן טבעי.

אם הנושא מעניין אותך, וברצונך לשמוע עוד, ביום שלישי ה- 17 במאי בשעה 10 בבוקר, אני מארחת את נילי דור האלה, מומחית לתרפייה ואימון צחוק, בתוכנית הרדיו שלי "להיות ביחד וגם לחוד" במסגרת רדיו החיים הטובים באינטרנט. בתוכנית אנחנו נגלה לך כיצד צחוק יכול לשמור על הבריאות, לפתור בעיות רבות בחיים, כאבים, טראומות ורגשות קשים ובמיוחד איך צחוק יכול לשמש דרך מצוינת למנוע ולשחרר כעסים.

בשעה היעודה, יש ללחוץ על הקישור וכבר אפשר יהיה להאזין לתוכנית ולצפות בנו. כן, זה גם בוידיאו.
אני מזמינה אותך לשלוח לנו שאלות במייל לפני התוכנית או במהלך התוכנית באמצעות תיבת הצ'ט או לעלות לשידור לשוחח איתנו בטלפון 077-3000909.

נ.ב. הסדנא הבאה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה תיפתח ב- 13 ביוני 2011 ביום שני ב-20:00. ההרשמה בעיצומה!

שיהיה לכם יום מלא צחוק ושמחה

אריאלה

מנהלת מכון רעות- לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

מומחית בטיפול בשליטה וניהול כעסים

בדרך אל החופש והעצמאות שלך

שלום לכם,

יעלי, אחת מקוראיי הנאמנים, שלחה לי השבוע תגובה מאד מרגשת לאחד הטיפים שכתבתי וכשעניתי לה את התשובה, חשבתי לעצמי שמגיע גם לכם לדעת במה דברים אמורים, במיוחד שיש להם קשר הדוק לעצמאות ולחג העצמאות המתקרב.

רבים מאיתנו עסוקים הרבה פעמים במחשבות מה אחרים יגידו, האם הם יהיו מרוצים מאיתנו, איך תהיה התגובה שלהם כלפינו וכלפי מעשינו או מחשבותינו, האם יקבלו אותנו או יבקרו אותנו ומחשבות אלו חוסמות אותנו, לעיתים קרובות, מלפעול איך שאנחנו רוצים ולהיות מי שאנחנו.

ולא רק זה, התלות שאנחנו מפתחים בתגובה החיצונית של האחרים והסביבה והצורך שלנו לקבל הערכה ופידבק חיוביים, מביאים אותנו לא פעם להאשים ולבקר גם את עצמנו על מה שעשינו, על הטעויות שלנו וחוסר הצלחות שלנו ואולי גם בכלל על מי שאנחנו. שאנחנו לא מספיק טובים, לא מספיק יפים, או חכמים, שווים ומוצלחים לעומת האחרים.
לעיתים, אנחנו כבר מראש חושבים איך ישפיעו הפעולות והמעשים שלנו על האחרים ואם נדמה לנו שזה יפגע או יכאיב לאחרים או שזה יעורר התנגדות או חוסר הסכמה, אנחנו נמנעים מלעשות את אותם דברים, שאנחנו רוצים כל כך בשביל עצמנו.

מחשבות כאלו מעוררות או מגבירות את הפחד אצלנו מלפעול באופן חופשי, יוצרות תלות בתגובה החיצונית, שוללות את החופש לבחור ואת העצמאות שלנו כבני אדם.

לפעמים, נאמרים לנו דברים לא נעימים או פוגעים שגורמים לרבים להיעלב ולהיפגע, מה שיכול לגרום לאי שקט ממושך, מועקה, כובד ותחושות לא נעימות אחרות וזה יכול לקלקל לנו יום שלם.

הקושי של רבים מאיתנו לקבל את עצמנו כמו שאנחנו על כל חלקינו, היפים והפחות יפים, והקושי לסלוח ולחמול את עצמנו, מונעים מאיתנו להגשים את המשאלות שלנו, לממש את עצמנו כפי שאנחנו זקוקים וצריכים ולמצות את כל הפוטנציאל והקסם הטמון בנו.

לכן, אני מציעה לכם לפתוח שוב את מחלקת האישורים הפנימית שלכם, כי רק היא יודעת הכי טוב מה מתאים לכם ונכון עבורכם. ולמה שוב? כי פעם בילדות שלכם היא הייתה פתוחה לחלוטין. אפשר להסתכל על הילדים, כששואלים אותם "מי יפה?", מי חכם?", מה הם עונים?....הם עונים באופן מיידי, ללא בושה וללא היסוס "אני". כי הם יודעים את זה בברור ועמוק בתוכם. והרי זה גם מה שמצפים מהם שיענו.

עם הזמן כולנו חונכנו ולימדו אותנו שזה "לא יפה" לדבר כך או לדבר על כמה אנחנו טובים ומוצלחים כי זה נחשב שוויץ, חוסר ענווה ולא מנומס ומחלקת האישורים הפנימית נסגרה ומעלה אבק. ונשאר, שוב, רק מה שאחרים חושבים.

לא כך הוא הדבר! אנחנו צריכים להכיר בדברים היפים והטובים שבנו, לראות את הערך שלנו ולקבל בהבנה וסליחה את הטעויות שלנו.

מי שרגיל לחשוב רק מה האחרים חושבים, סביר להניח שהוא כבר מורגל עוד מילדות להיות קשוב לאחרים ולא לעצמו, ואולי גם מורגל לקבל ביקורת. כתוצאה מכך, הוא סגר את מחלקת האישורים הפנימית שלו, מקבל אוטומטית את הביקורת החיצונית, לא יודע לשאול את עצמו מה הוא רוצה וצריך, מאשים ומבקר בחומרה את עצמו ומחכה כל הזמן לאישור חיצוני. יחד עם זאת, זה לא אומר שלא צריך להקשיב לאחרים ולבדוק את דבריהם.

אנחנו מורכבים כולנו מהרבה דברים מוצלחים ויפים אך גם מדברים לא יפים ועדיין אנחנו בסדר ונהדרים, כי זה אנושי וטבעי. אנחנו רק צריכים לקבל שזה בסדר ושאין לנו שום סיכוי להיות תמיד מושלמים ו"בסדר" ושאף פעם לא נטעה.

מחלקת האישורים הפנימית תשחרר אתכם מהמחסומים שלכם, מהתלות שלכם בהערכה ואישורים חיצוניים, תיתן לכם חופש, חירות, שחרור ועצמאות ותחזיר אתכם לעצמכם!
כדאי גם לזכור שמחלקת האישורים שלנו נמצאת בשכנות קרובה ל"תחנת הכוח הפנימית" שלנו, שם נמצאים כל הכוחות שלנו, היכולות והכישורים וכל הטוב שבנו וכשאנחנו מתנתקים ממנה, אנחנו מתנתקים גם ממחלקת האישורים שלנו.

אף אחד לא יפתח עבורכם את מחלקת האישורים שלכם מלבדכם. מותר לכם לחשוב ולהרגיש אחרת מאחרים. מותר לכם לעשות בהתאם ל"אני מאמין" שלכם גם אם אחרים חושבים אחרת. מותר לכם לא להסכים עם האחרים ולהיות שונים מהם. זה לא הופך אתכם לפחות טובים מהאחרים. לא מה שהאחרים חושבים או אומרים הוא מה שקובע מי אתם ומה נכון לכם.

אין נכון אחד! לכל אחד יש את הנכון שלו! הנכון המתאים עבורו! ואת זה קובעת רק מחלקת האישורים הפנימית שלכם.

לכן, רק לכם יש את היכולת להחליט עבורכם שזה בסדר שטעיתם, שלא הצלחתם, שעשיתם משהו לא מוצלח ולסלוח לעצמכם, כי למי זה לא קורה? רק לאלה שמסתירים את זה. זה קורה לכולם!

אז...לכבוד חג העצמאות שבפתח, נא לפתוח מחדש בחגיגיות את מחלקת האישורים הפנימית שלכם ולהתחיל בבקשה לסלוח לעצמכם ולקבל אתכם על כל חלקיכם באהבה גדולה.

חג עצמאות שמח!

אריאלה מלצר

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי,אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

נ.ב. אם גם אתם רוצים לקבל את המאמר והעצה השבועית ישירות מהתנור, לחצו על הקישור ותקבלו אליכם במייל מידי שבוע תכנים וטיפים, מעניינים ומאירי דרך, שיעשו לכם את החיים טובים יותר עם עצמכם ועם סביבתכם.

מה הקשר בין נלסון מנדלה לשואה?

שלום לכם,

והיום אני אפתח בציטוט מפי נלסון מנדלה.

הציטוט אומנם מיוחס באופן פופולארי לנלסון מנדלה בנאום ההכתרה שלו, אך זו טעות נפוצה ובעצם הוא נכתב על ידי מריאן וויליאמסון, מורה רוחנית אמריקנית:

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלוהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

דברים אלו הם בעלי עוצמה רבה בעיניי היות והם באים לומר לנו לא לפחד להיות מי שאנחנו במהות שלנו, מלאי אור, בעלי יכולות רבות, מבורכים בכישרונות וכוחות רבים ושצמצום האישיות שלנו לא משרת בעצם לא אותנו וגם לא את האחרים.

כילדיו של אלוהים עלינו לממש את הקסם האלוהי הגלום בכל אחד ואחד מאיתנו. כשאנחנו משתחררים מהפחד להיות מוצלחים, יפים, מוכשרים ואהובים, אנחנו נותנים לעצמנו לזרוח במלוא הפוטנציאל שבנו, ואז אנחנו מעניקים רשות גם לאחרים לזרוח במלואם, ללא פחדים.

יפיפה, לא?

ואיך זה קשור ליום השואה שלפנינו? רבים מבני הדור השני לשואה, שאני נמנית עליהם, ואפילו בני הדור השלישי, חיו בצל הורים שחוו טראומה בלתי נתפסת, אובדנים רבים, שלא תמיד היו פנויים רגשית לתת מענה לצרכים ההתפתחותיים של ילדיהם.
ניצולי השואה חיו בחרדה תמידית מפני אובדנים נוספים והתקשו לתת לילדיהם את האפשרות לפתח עצמאות ואישיות משלהם כ"אני" נפרד ואינדיבידואלי. ניצולי השואה לא יכלו להכיל את רגשות ילדיהם ולהביע כלפיהם אמפטיה.
בשביל ניצול השואה, הילדים שלו שהיוו עבורו ניצחון על הנאצים, גויסו, בדרך כלל באופן לא מודע, להיות קשובים לצרכיו, להגן עליו, לשמור עליו שלא יפגע ולא יכאב שוב וכמי שתפקידם להיות אחראים על ההורה ולטפל בו, דבר שעשה, לעיתים, היפוך תפקידים.

דינה ורדי בספרה "נושאי החותם" כינתה את בני הדור השני "נרות זיכרון " וכ"נושאי החותם" של הטראומה שחוו הוריהם. שלא במודע הם קיבלו תפקיד לפצות את ההורה ניצול השואה על כל הכאב והאובדנים שהיו להם.
בשל כך ההורים ניצולי השואה התקשו לראות את ילדיהם כסובייקט נפרד, בעל צרכים ורצונות משלהם וכל התנהגות עצמאית או נפרדת של הילדים שהיוותה אפילו חלק טבעי מההתפתחות הנורמטיבית שלהם כילדים, יכלה לעורר חרדה גבוהה, כעס או אכזבה מצד ההורה.

אני, למשל, הייתי צריכה תמיד לגייס את כל המדריכים בצופים כדי שיבואו לשכנע את ההורים שלי שיסכימו לתת לי לצאת לטיולים בצופים. רק כשהם השתכנעו שאני בידיים טובות, הם הסכימו, למזלי.

תגובות אלו ואחרות, בלמו את ניסיונות בני הדור השני לעצמאות ולנפרדות ויצרו אצלם אמביוולנציה גדולה שמצד אחד, קיים אצלם צורך חזק להתפתח להיות מי שהם כבני אדם ייחודיים ואינדיבידואליים עם עולם משלהם ומצד שני, איך אפשר לנטוש, ואפילו רגשית, את ההורה שסבל בחייו כל כך הרבה ולהסתכן באיבוד הקשר?

מחקרים בתחום מראים כי רבים מילדי הניצולים שגדלו להורים שחוו כאב רב, אבל, עצב ורגשות אשם סבלו מדיכאון, חרדה וקושי לשמוח וליהנות מהחיים ולכן, גם הם מתקשים ליהנות מעצמם, מהישגיהם, הצלחותיהם ובכלל מהחיים.

לפיכך, רבים מבני הדור השני התקשו לתת לעצמם רשות לזרוח במלוא המהות הפנימית שלהם. דבריה היפיפיים של וויליאמסון וציטוטם בפי מנדלה באים לומר לבני הדור השני, ולא רק להם, כי עליהם להשתחרר מן הפחדים שלהם ולעשות כל שביכולתם לתת לעצמם רשות לבטא ולהיות כל מי שהם, על כל הטוב שבהם, לממש את הקסם האלוהי שבהם, כי ילדי אלוהים הם.

אני מאחלת לך שכל הקסם הגלום בך יצא ויזרח במלוא הדרו.

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

איך לצאת ממצבי לחץ, תסכול וכעס

שלום לכם,

חזרתי מחופשה קצרה בפריז וכמו שנהוג במקומותינו, אי אפשר לחזור בידיים ריקות מחו"ל, אז הבאתי לכם מתנה מפריז...סרטון ובו טיפ איך לצאת ממצבי תסכול, לחץ וכעס.

איך שאני עומדת מול הפסל "האדם החושב" של רודן במוזיאון רודן קופץ לי רעיון בראש למתנה עבורכם. ללא כל הכנות מיוחדות, אני פותחת את המצלמה, נעמדת מולה, נאספים סביבי אנשים, (אולי חשבו שעושים סרט לטלביזיה או להוליבוד...גם לא בדקתי שהשמש מאד מסנוורת את הצילום, אבל לא נורא וגם אי אפשר עכשיו כבר לתקן את הצילום) ומתחילה לדבר.

רודן רצה כנראה להצביע על היכולת שלנו לחשוב כבני האדם. לתבונה ולחשיבה שלנו יש הרבה כוח, עוצמה והשפעה על החיים שלנו.

לפי הדרך בה אנחנו חושבים, כך גם נראית מציאות החיים שלנו.

באמצעות השכל שלנו אנחנו יכולים ללמוד, לחקור את העולם, את המציאות, לפתח טכנולוגיה, לטוס לחלל, להמציא פטנטים, להבין תהליכים, מערכות שונות, כיצד דברים פועלים, ולהבין את עולמם של אחרים.

למחשבה שלנו יש גם כוח כי המוח שלנו לא יודע להבדיל בין אם זה הגיע מהדמיון או במציאות. המחשבה שלנו מעלה תמונה כלשהי במוח ובשבילו זוהי המציאות. לכן, אנחנו יכולים באמצעות החלטה שלנו להמיר מחשבות שליליות למחשבות חיוביות או לעשות דמיון מודרך וכך לכוון את המציאות הרצויה לנו.

כשאנחנו במצב לחץ, מתח, תסכול, כעס או מוצפים ברגשות אחרים, מה שמפעיל אותנו זה הרגשות שלנו, העולם הפנימי הסובייקטיבי שלנו ואז אנחנו עלולים להחמיץ את התמונה המציאותית האובייקטיבית והרחבה יותר. במצב כזה אנחנו פועלים כדי להגן על עצמנו ומגיבים באופן אוטומטי, כל אחד עפ"י סגנון התגובה האופייני לו, כשהוא מרגיש מאוים וכשביטחונו מתערער.

לעיתים, התגובה הינה לא מותאמת למציאות ולפעמים, גם לא פרופורציונאלית מתוך פרשנות מוטעית את המציאות או מתוך תבניות חשיבה שהולכות איתנו מילדות שלא תמיד כבר יעילות עבורנו כבוגרים.

לכן, יש צורך להפעיל גם את השכל והמחשבה שלנו. אך גם לפעול רק מהשכל זו לא דרך יעילה. ישנם אנשים שמסיבות שקשורות להתנסויות חייהם בילדות, אינם מרשים לעצמם להתחבר לרגשותיהם, לחוות אותם או לבטא אותם והם פועלים בעיקר מהשכל. הם אנשים רציונאליים, מעשיים, דיגיטליים ולעיתים קרובות, קשה לאנשים סביבם להתקרב אליהם רגשית או לנהל איתם שיחת נפש מלב אל לב.

דרך זו מקשה על אנשים אלו לראות ולקלוט רגשות של אחרים או אפילו את אלו של עצמם ואם כן, הם ינסו להימנע מכך ככל שניתן ע"י פעולה מעשית כלשהי או מחשבה רציונאלית או אינטלקטואלית כזו או אחרת. הדרך הרציונאלית בלבד מקשה על אנשים אלו להיות אמפאטיים, הן אל עצמם והן כלפי אחרים. הם מתקשים לקיים מערכות יחסים על בסיס קרבה ואינטימיות, ולכן, קשריהם עם אחרים ויחסיהם עם הסובבים אותם עולים פעמים רבות על שרטון, דבר שיכול להתבטא בוויכוחים מיותרים ובמריבות רבות.

לכן, מה שאני מציעה לכם כאן הוא לנהל בכל מצב ובמיוחד, במצבי לחץ, תסכול, מתח וכעס, דיאלוג בין השכל והרגש. לא לתת רק לחלק אחד לנהל אותך כי זה לא יעיל אלא לנהל דו שיח בין שני החלקים. לראות גם את הרגשות שלך ושל אחרים ובו זמנית, להבין באמצעות החשיבה והשכל את המציאות ועולמו השונה של האחר. הבנת האחר איננה בהכרח הסכמה איתו.

כאשר מבינים את האחר, למרות התסכול והקושי שמרגישים באותו רגע, נפתח באותו רגע פתח חדש לראות דברים חדשים אחרים שמאפשרים דרך תגובה אחרת ושונה לחלוטין. הדרך הזו הינה שקולה, רגועה ומאוזנת יותר, מכבדת ומעריכה גם אתכם וגם את האחר, נותנת מקום והיא מאפשרת לא רק לשמור על יחסים רגועים ותקינים אלא היא אף מעמיקה את הקשר עוד יותר.

הגישה הזו לחיים טובה עם כל האנשים שנתקלים בהם בחיים אך היא טובה במיוחד בכל מערכות היחסים עם הקרובים לכם ביותר.




מאחלת לכם ולכל אוהביכם
חג שמח ומהנה

אריאלה

מנהלת מכון רעות- לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

איך להרגיע את הכעס - טיפ מצולם

שלום לכם,

משהו קרה והכעס הגיע. זה קורה לכולם וזה אנושי וטבעי. עכשיו מה עושים? איך נרגעים?

יש כל מיני דרכים ושיטות והיום אני רוצה להדגיש אחת מהן ולתת לכם טיפ חשוב, שלבטח מוכר לכם, אבל לא תמיד הוא מיושם. לכן, הכנתי עבורכם סרטון כדי להעלות אותו למודעות שלכם במטרה שתהיה באפשרותכם להשתמש בו בעת הצורך במיוחד בתקופת חג הפסח הממושכת.

ועוד טיפ חשוב מאד לחג...

חג הפסח הוא תקופה מועדת לפורענות לכעסים וקונפליקטים, שיכולים לעורר ויכוחים ומריבות היות וכל בני המשפחה נמצאים ביחד זמן ממושך מן הרגיל וללא פתחי המילוט הרגילים. אם קיימים קונפליקטים לא פתורים בין בני הזוג או יש נטיה לשחרר מתח באמצעות כעס, ביקורתיות, מריבות והאשמות, הרי שבחג היא יכולה להתגבר ולהתבטא ביתר עוצמה ולהרוס את שמחת החג.

יש יותר נקודות חיכוך בין בני המשפחה, ואם בשגרת היומיום ניתן להתאוורר לעבודה, לחוגים, לסידורים וכד', הרי שבחג רוב הזמן נמצאים ביחד והמרחב הפרטי של כל אחד מבני המשפחה עלול להיפגע.

כמו כן, צריך לארח, להכין ולטרוח סביב החג וזו מטלה מכבידה ומעייפת, במיוחד אם אין שיתוף פעולה ועזרה הדדית, דבר שיכול להעלות פגיעות, עלבונות וכעסים.

לעיתים, גם בני המשפחה המורחבת נמצאים והם יכולים, אפילו בעצם הנוכחות שלהם, להעלות את רמת המתח והלחץ במשפחה.

לכן, יש לנקוט מראש בצעדי זהירות, להתחשב זה בזה, להבליג, להתפשר, להתגמש, להקשיב לצרכים אחד של השני וללכת ככל האפשר לקראתם. לא מוכרחים לעשות עניין מכל דבר! אם יש צורך, תתאווררו בחוץ, עשו ספורט ותנו לעצמכם מרחב פרטי ברשות בלי צורך להשתמש במריבה כהצדקה להתרחקות. חבל לקלקל את אווירת החג והמשפחתיות.

נצלו את החג להנאה, לצחוק, לבילוי משותף, למשחקים ביחד, ולטיולים. עשו דברים שאתם אוהבים שגורמים לכם שמחה והנאה. כך תרוויחו גם יחסים טובים מלאי קרבה ואהבה וגם הנאה מה"ביחד" שלכם בחג.

אני מאחלת לכם ולכל בני משפחתכם חג שמח, שקט ורגוע מלא באור ובאהבה

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

זוגיות, נישואין, אהבה, מאהבים ופילגשים - בתקופה העתיקה לעומת ימינו

שלום לכם,

האם ההתאהבות והעובדה שאנחנו בוחרים בד"כ את בן הזוג מביאה בעקבותיה זוגיות ונישואין טובים ומאושרים? אז למה יותר מ- 30% מהזוגות הנישואים מתגרשים?

בואו נבחן את הנושא בהשוואה לנישואין בעבר, בתקופה העתיקה לעומת ימינו, בעידן המודרני, בחברה המערבית.

בעבר, במאות הקודמות, ה- 17, 18, 19 הנישואין התבצעו בדרך שונה ממה שהם מתבצעים היום. לאהבה ולהתאהבות לא היה מקום כגורם להתקשרות הנישואין. הנישואין התבצעו כחלק מהסכמים בין מדינות ומשפחות על רקע אינטרסים משותפים, פוליטיים, כלכליים ומעמד חברתי.

גורל האנשים, בכל המעמדות, נקבע ע"י משפחותיהם ללא כל אפשרות לבחירה אישית. התשוקות והיצרים ירדו למחתרת.... עם מאהבים ופילגשים.

היום, בעידן המודרני בחברה המערבית, הנישואין, לרוב, למעט בחברות השמרניות והפטריארכליות, מבוססים על התאהבות ואהבה מתוך צורך להגשמה עצמית ולממש את ה"אני" האינדיבידואלי. יש חופש בחירה אישית.

האם חופש הבחירה מעניק לנו יתרון בחיי זוגיות ונישואין טובים ומאושרים? לא בהכרח! אבל בהחלט יש מה לעשות כדי לחיות בזוגיות מוצלחת ומאושרת. אפשר להגיע לאהבה מודעת. זה אפשרי.

את ההשוואה איך התבצעו הנישואין בתקופה העתיקה מול ימינו המודרניים אני עושה בסרטון בשיחה עם יקירה, מנהלת חנות לתכשיטים ובגדים עתיקים, בשוק הפשפשים ביפו, שצברה ידע רב על התקוופה העתיקה ומנהגיה ומרצה על הנושא . אתם מוזמנים לצפות בסרטון...

ובשביל התחלה - מתנה ממני - סדרת טיפים איך לאהוב את בן זוגכם, לחצו על הקישור וכבר עכשיו תוכלו לחיות בזוגיות טובה ומאושרת.

שלכם,

אריאלה מלצר

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

הפחד ממחויבות לקשר הזוגי ולנישואין אצל פנויים ופנויות

שלום לכם,

היום אני אתמקד באמצעות הצגת מקרה בקושי שכיח אצל פנויים רבים שחוסם אותם מלהגיע לזוגיות אליה הם כל כך מייחלים והוא הפחד ממחויבות.

מיכאל (שם בדוי), כבן 31, רווק, מתכנת מחשבים, נמצא בקשר זוגי למעלה משנה וחצי. במהלך כל הקשר עד היום, מתאר מיכאל, כי יש לו ספקות לגבי הקשר והאם בת זוגו מתאימה לו. "אני מפחד מהמחויבות, קשה לי לקבל החלטה, אולי יש משהו יותר טוב בשבילי, זה מפריע לי להיות ולחוות את הקשר, קשה לי להחליט, מפחד לעשות טעות, לעשות החלטה שלא אוכל לחזור ממנה או שאצטער עליה.." דברים אלו ואחרים נשמעים מפי מיכאל במשך כל הטיפול.

יחד עם זאת, כשנשאלת השאלה, מדוע אתה עוד נשאר בקשר, עונה מיכאל כי הוא אוהב את בת זוגו, טוב לו והוא נהנה איתה. הוא חושש שאם הוא ייפרד ממנה, הוא לא ימצא מישהי טובה כמוה והוא יישאר לבד. כתוצאה מהאמביוולנטיות הזו מיכאל יושב על הגדר. מצד אחד, הוא מתנדנד כל הזמן בין המחשבה שאולי הוא צריך להיפרד מבת זוגו כי הוא לא מספיק נמשך אליה, מתנהג אליה בקור ובריחוק ואז הוא אינו מתמסר לקשר במלואו לבין הקושי שלו להיפרד ממנה כי היא מקבלת אותו איך שהוא, מגלה כלפיו אהבה וחום ואולי הוא יעשה טעות כשהוא יעזוב אותה והוא יישאר לבד.

מיכאל הוא דוגמא לפנויים ופנויות רבים שמצד אחד כמהים לקשר עם קרבה ואינטימיות אך מצד שני, נתקלים במחסומים שמונעים מהם להיכנס למחויבות לקשר זוגי ולמסד אותו באופן קבוע.

אחד הפחדים, שמונעים ממיכאל ומפנויים רבים כמותו, לקבל החלטה ולהתמסר לקשר מבוסס על המודל הזוגי של הוריו, כפי שהוא ראה בביתו. עפ"י תיאורו, נישואיהם של הוריו אינם טובים וכל השנים אופציית הגירושין ריחפה עליהם. מיכאל מפחד להיכנס לנישואין לא טובים וכל דבר שקורה עם בת זוגו, ריב, ויכוח, מעשה שהיא עושה שמזכיר לו את נישואי הוריו – מפחיד ומרתיע אותו מאד. הוא מרגיש תקוע ורוצה למצוא את הכוח בתוכו לקבל את ההחלטה המתאימה ביותר עבורו, לכאן ולכאן. מניסיונו, הוא כבר חווה שת הספקות הללו בעבר בקשרים זוגיים קודמים ולעומת זאת, כשפעם אחת הרגיש שלם בתוך הקשר הזוגי, בת הזוג נטשה אותו בפתאומיות ובהפתעה ללא כל הסבר.

מיכאל חושש שזהו דפוס חוזר אצלו שיש למצוא לו פיתרון אחרת הוא לא יוכל להתמסד, להתחתן ולבנות לעצמו משפחה כפי שהוא רוצה.

אפשר להבין את קשייו של מיכאל גם באמצעות הקשר הטיפולי שהוא יוצר. מיכאל, איש נבון מאד, מתאר את הדברים בקצרה, ללא הרבה רגשות, תיאורים כלליים ואוניברסאליים. הוא רציונאלי, מרוחק, מוגן ושמור, לא נכנס לפרטים, משאיר הרבה דברים מעורפלים ויש הרגשה שגם בטיפול הוא לא נותן להתקרב אליו. מיכאל מתאר את עצמו כאדם סגור שאינו משתף אף אחד ברגשותיו, אדם ביקורתי מאד, שתקן ומופנם. יש לו חברים, איתם הוא מבלה אך מסתדר טוב יותר עם בנות המין הנשי.

כדי לאפשר לזוגיות להגיע למצב של קרבה ואינטימיות, יש צורך בשחרור השליטה, לאפשר ל"אני" של האדם להיות במלואו על כל היתרונות והחסרונות שלו, להיחשף, להראות חולשה ופגיעות, ולבטא רגשות על כל המגוון שלהם. מי שחווה כאב ופגיעה בתוך קשר קרוב, במיוחד, ביחסיו עם הוריו בילדותו, למד כי קשר קרוב, שאמור לספק ביטחון והגנה, יכול גם לפגוע ולהכאיב וכתוצאה מכך הוא למד להגן על עצמו בדרכים שונות. אחת הדרכים, לעיתים, לא מודעות, להימנע מכאב ומהפגיעה הצפויה היא להיות בתוך הקשר הזוגי אך בו זמנית גם לשמור מרחק רגשי שלא יפגע.

מיכאל תיאר כי יחסיו עם אביו מעולם לא היו טובים. אביו מתואר על ידו כאדם נוקשה, עצבני, רוטן, ביקורתי מאד ואף אלים כלפי אשתו וילדיו. מיכאל ספג ממנו את נחת זרועו והרבה ביקורת, אביו מעולם לא גילה כלפיו הערכה והוא מאד פחד ממנו כילד. אמו מתוארת כאישה חולה, חלשה וכנועה, חסרת אונים, למודת סבל, קיבלה את אביו כמו שהוא, והתקשתה להגן עליו מפני אביו. הרגיש אליה קרבה וצורך להגן עליה.

לא משנה מה הוא עשה או אמר, הוא ספג דחייה מאביו, ביקורת קשה, צעקות, קללות והתפרצויות דבר שגרם לו לאבד את הביטחון בעצמו והערך העצמי שלו. בתוך תוכו הוא מרגיש לא שווה וחסר ערך. באופן פרדוכסלי ככל שבת זוגו אוהבת אותו יותר ומקבלת אותו איך שהוא, כך הוא נעשה ביקורתי יותר כלפיה והיא נתפסת בעיניו כפגומה ולא ראויה על כך שהיא בחרה בו כבן זוג ואוהבת אדם לא שווה כמוהו, מה שהופך אותה בעיניו גם כלא שווה וראויה. היא נתפסת בעיניו כבת זוג לא ראויה גם על כך שהיא שלא מציבה לו גבולות ולא מבקרת אותו על התנהגותו המנוכרת והמרוחקת. למעשה, הוא מצפה שהיא תדחה ותבקר אותו כמו אביו.

יתירה מזאת, יחסה הדואג, החם והאוהב אליו, למרות הביקורת שלו כלפיה ויחסו הקר והמרוחק, נחווה אצלו כיחס אימהי ולא כבת זוג שאפשר להימשך אליה כגבר.

התנהגות זו של בת זוגו נראית בעיניו כחולשה ומזכירה לו את אמו כשבמקביל הוא חווה את עצמו כגבר פוגע ורע כמו אביו . לנגד עיניו הוא רואה כיצד הוא משחזר את נישואי הוריו גם בזוגיות שלו ולכן, אין פלא שהוא נמנע מלהתחייב לקשר הזוגי. נישואין כאלה נראים בעיניו כפוגעניים ומכאיבים וככאלה שלא ניתן בכלל לצאת מהם ולכן, הוא מפחד לעשות את הצעד שהוא רואה בו כטעות שיש להימנע ממנה בכל מחיר.

למעשה, כדי להימנע מפגיעה ומכאב צפוי של דחייה וביקורת של בת זוגו ובכלל עם אחרים, "נעל" מיכאל את עצמו רגשית וכך הוא נשאר מרוחק ומוגן, לכאורה. ההתלבטויות והספקות משרתות אותו באופן לא מודע כי הן משמרות את המרחק הרגשי מפני "סכנת" האינטימיות והקרבה והכאב הצפוי המוכר לו כל כך מקשר קרוב. באופן זה נוצר מעגל סגור היות והריחוק אינו מאפשר למיכאל לחוות את הקשר מתוך אינטימיות, אהבה, חום וקרבה רגשית, מה שמגביר לו את הספקות וההתלבטויות אם בת זוגו מתאימה לו. זו הסיבה שהוא יושב על הגדר, כי כך גם יש לו זוגיות, מצד אחד, אך מצד שני, הוא מרוחק מספיק כדי שהפגיעה האפשרית לא תכאב לו מידיי.

לאחרונה, מיכאל עשה צעד אחד קדימה בכך שיצא מבית הוריו ועבר להתגורר במשותף עם בת זוגו. צעד זה עורר בו חרדה גבוהה ולחץ רב היות והוא ראה בזה צעד של התקרבות לקראת מיסוד הקשר ביניהם, ממנו הוא כל כך חושש. היציאה מבית הוריו היא שלב הכרחי בתהליך שמיכאל צריך לעבור עם עצמו כדי לפתור לעצמו את הדילמה. זהו צעד שבו מיכאל לומד לעמוד על רגליו בכוחות עצמו, כאדם מובחן וייחודי בפני עצמו, לקחת אחריות על חייו, לראות את עצמו כאדם בוגר, בעל יכולות וכוחות נפשיים, להכיר בערך עצמו וללמוד לסמוך על עצמו.

כדי להגיע להחלטה שהוא יהיה שלם איתה, על מיכאל להתחבר לכוחות הפנימיים שלו כאדם בוגר ובטוח ולא לתת לילד הפצוע שבתוכו לנהל אותו. כך הוא יוכל להיות בן זוג שיש בכוחו להחליט אם להישאר בקשר הזוגי, לסמוך על עצמו שהוא יכול לשמור על עצמו גם בתוך הקשר על כל החשיפה והפגיעות שבו, ליהנות ממנו ולתרום לקרבה והאינטימיות שבו או לצאת מהקשר ולשאת בתוצאות העתידיות של ההחלטה שלו, להיות לבד ובחוסר וודאות, מתוך מטרה למצוא לעצמו קשר חדש מספק יותר.

לסיום, ככל שהפנויים והפנויות המפחדים מפני המחויבות לקשר זוגי והנמנעים, במודע או שלא במודע, ממיסוד הקשר ומנישואין, יכירו את מקורות הפחד שלהם, יבינו כיצד העבר שלהם חוסם אותם בהווה, ויגייסו הן את המודעות שלהם לעצמם והן את כוחותיהם העכשוויים כבוגרים, כך יהיה להם ביטחון וכוח יותר לקחת אחריות על חייהם, להתמודד ולהתגבר על הפחדים שלהם.

שלכם,

אריאלה

מנהלת מכון רעות- לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

נ.ב אני עומדת לארח בתוכנית הרדיו הקרובה שלי, את טלי וחנן זוהר וביחד נגלה לכם כיצד להצליח במציאת בן זוג וביצירת זוגיות טובה וקבועה, על הטעויות הנפוצות שפנויים ופנויות עושים וכיצד להימנע מהן. ביום ג' בשעה 10 התוכנית משודרת. יש להיכנס לקישור וכבר תוכלו להאזין וגם לצפות. אפשר לשלוח שאלות או לעלות לשידור בטלפון 077-3000909

סדרי עדיפויות בחיים - מה חשוב לכם באמת בחיים?

שלום לכם,

כמה פעמים מצאתם את עצמכם בלי זמן לדברים שבאמת חשובים לכם? להיות בכיף עם בן הזוג, לשחק בהנאה עם הילדים, לשבת עם חברים על כוס קפה ולהתעניין בהם, לעסוק בספורט, ללכת לבדיקה, לטייל, לעסוק בתחביב האהוב עליכם ועוד ועוד. אני מניחה שלא פעם....ואתם לא לבד.

אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לסדרי העדיפויות שלכם בחיים ולהמחשה יש מצגת בסוף הדברים.

חיי השגרה היומיומיים, המטלות, המשימות והתפקידים לעיתים קרובות, שואבים אותנו אליהם בלי שנשים לב לדברים החשובים לנו באמת. רבים מאיתנו כל כך עסוקים במרוץ היומיומי שבסופו של יום, אנחנו ממוטטים ורצוצים, וכל מה שאנחנו רוצים הוא לנוח מעמל היום, בלי שנידרש לטפל במישהו או במשהו.

בתוך המרוץ היומיומי הזה אנחנו שוכחים, לפעמים, מה באמת חשוב לנו ורק כאשר אנחנו נתקלים בבעיה כזו או אחרת או כשמישהו מהסובבים אותנו, בן הזוג, הילדים, החברים, בני המשפחה ואחרים מתחילים להתלונן או דורשים את תשומת לבנו, אנחנו שמים לב שלא השקענו בהם מספיק זמן, התייחסות, הקשבה ותשומת לב.

אנחנו רגילים לפעול מתוך כוח האנרציה, מכוח ההרגל ושוכחים את סדרי העדיפויות שלנו בחיים, ומזניחים, לרוב, בלי כוונה, את מה שחשוב לנו באמת. לעיתים קרובות, רק כשמתעוררת בעיה, אנחנו מתעוררים.

לכן, אין טעם להגיע לבעיה כדי להתחיל להשקיע בה אח"כ הרבה מאמצים פיזיים ונפשיים, כסף וזמן כדי לטפל בה.

המשפחה, בני הזוג, הילדים הם בד"כ בראש סדרי העדיפות שלנו כי אנחנו זקוקים להם שיהיו שם תמיד לצידנו ובשבילנו בכל בעיה שאנחנו נתקלים בחיים שלנו, אם זה בעיה בריאותית, כלכלית, בעיה בעבודה, פיטורין, בעיות חברתיות וכיו"ב. הרי בסופו של דבר אנחנו תמיד חוזרים הביתה למשפחה, לזוגיות, למסגרת הבטוחה, הקבועה והיציבה שלנו שמחזקת אותנו ומעניקה לנו ביטחון, תמיכה, אהבה וחום בכל מצב.

אז הנה תרגיל קטן שאני ממליצה לכם לעשות שלא דורש השקעה מרובה...

כדאי לכם לעצור לרגע את המרוץ ולהקדיש מעט זמן ותשומת לב כדי לראות ולעשות שוב את סדרי העדיפויות שלכם בחיים. מה באמת חשוב לכם? מה אתם רוצים באמת שיקרה בחיים שלכם, למענכם ולמען היחסים שלכם עם כל האנשים החשובים בחייכם?

אני מציעה לכם לרשום את הדברים לפי סדר העדיפות והחשיבות שלהם בעיניכם ואח"כ ממש לתכנן מתי, מה ואיך אתם עושים את הדברים. לפעמים, לא צריכה השקעה גדולה מידיי, לפעמים, אלו דברים קטנים שעושים את כל ההבדל.

למשל, אם הזוגיות חשובה לכם, כדאי להתעניין בבן הזוג במהלך היום ולשאול לשלומו, זה יכול להיות בטלפון, במייל או בסמס, או גם וגם. במהלך היום כשלא מתראים אפשר לשלוח פעם או יותר הודעת אהבה, חיבה או חיזור, לתכנן לצאת פעם אחת בשבוע מוקדם יותר מהעבודה ולבלות ביחד ועוד.

דוגמא נוספת, הילדים שלכם, אפשר לתכנן מראש זמן שמקדישים לילדים, לשחק איתם, או להשכיב אותם לישון לא כמטלה שיש לסיים אותה מהר אלא כזמן הנאה גם עבורכם, עבורם ועבור היחסים ביניכם. לא רק אתם תרוויחו והיחסים שלכם, אלא בזמן הזה גם בן הזוג ייהנה מהזמן שלו וכולם יהיו מרוצים.

וכך, תמשיכו לרשום את כל הדברים החשובים לכם ואת כל הפעולות שאתם מתכננים לעשות.
אל תתפלאו אם יתגלה לכם שדברים השתנו רק מעצם העובדה שברור לכם יותר מה סדר העדיפות שלכם ומה אתם עושים בשביל זה. הסיפוק והאושר שלכם רק יגדלו. שווה לנסות!!

לצפייה במצגת, לחצו על הקישור

שבוע נפלא

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

טוב או רע להשתמש במסכות גם בחיים שלנו? מתי כדאי להסירן?

שלום לכם,

חג פורים בפתח, שמחה והילולה!

מה שמאפיין את החג הזה הוא האפשרות שלנו גם כבוגרים לעטות עלינו תחפושת לרגע או ליום אחד ולהיות מישהו אחר, זהות אחרת. כל אחד הולך עם נטית ליבו ובוחר לעצמו תחפושת, בה יש לו ההזדמנות לבטא משהו מעולמו שאין לו אפשרות או רשות, פנימית או חיצונית, לבטא בחיים המציאותיים שלו.

פורים, התחפושות והמסכות הם הזדמנות מצוינת להעלות את נושא המסכות שבחיינו כבני האדם ומתי כדאי להסירן.

מי לא מכיר את הליצן העצוב, זה שעוטה על עצמו מסכה של צחוק וחיוך כשבלבו עצב.
מי לא נתקל פעם באותם אנשים שמשתמשים במסכה הרציונלית, השכלית כדי להסתיר את עולמם הרגשי. מי לא ראה אנשים שעוטים לא רק מסכה אלא לובשים בכלל תחפושת שלמה במטרה להפגין ביטחון עצמי גבוה ואפילו התנשאות כשעמוק בתוכם הם מרגישים לגמרי לא בטוחים ומפוחדים. אלה אפילו ייצרו תפאורה מתאימה סביבם למשל, ע"י רכב יוקרתי, חליפות יקרות, וכד' והכול במטרה להסתיר את פגיעותם ופגמיהם.

אין אחד שלא עוטה מסכה כזו או אחרת בחייו. אנחנו רואים את זה על עצמנו יום יום וגם אצל האחרים. למשל, אצל הסלבס ובכלל אצל המפורסמים, אנחנו רואים, לרוב, רק את מסכת הזוהר, הברק והיופי, אנחנו נשבים בתדמית שלהם שהכול אצלם וורוד ונוצץ וחייהם סוגים בשושנים וכמעט שוכחים או לא רואים את העצב והפחד שלהם, הכישלונות, הדכדוך שלהם, והמשברים שהם עוברים בחייהם כבני אנוש רגילים כמונו.

דומה הדבר אצל האנשים המצליחנים בתחומם, שמראים, לרוב, רק את הצלחותיהם באופן טבעי ומסתירים את הכישלונות, הפחדים, האכזבות, התסכולים, העצב והפגיעות שלהם. רואים רק את מסכת ההצלחה, הפרסום, המעמד, היוקרה, היופי, התואר, העושר ומייחסים להם עקב כך, בטעות, גם אושר.

כל אחד מאיתנו בשלב זה או אחר בחייו או במצבים מסוימים בחיים לובש תחפושת או מסיכה כדי להראות כלפי חוץ משהו אחד כשבעצם, בתוכו יש משהו אחר או אפילו מנוגד.
המסכות שאנחנו עוטים על עצמנו הן חלק מהציפיות של האחרים והסביבה מאיתנו שנפעל עפ"י הנורמות והמנהגים המקובלים הנהוגים בחברה.

חלק מהמסכות האלה הן מותאמות למציאות, הגיוניות ואף הכרחיות במצבים שונים. הרי לא הגיוני, למשל, שבני זוג שנפגשים לדייט ראשון יציגו את מגרעותיהם וחסרונותיהם. הרי הם באו להרשים את בן הזוג ולמצוא חן בעיניו וכדי להצליח במשימה, כל אחד מהם מוציא רק את נוצותיו היפות ומסתיר את נוצותיו המדובללות. אותו הדבר כשאנחנו ניגשים לראיון עבודה. אם אנחנו רוצים להתקבל לעבודה ולגבור על כל מתחרינו, הרי שטבעי הדבר שנציג רק את הצלחותינו וכישורינו הטובים ונסתיר את חסרונותינו וכישלונותינו.

לפעמים, גם כשמישהו שואל לשלומנו, ואנחנו מוטרדים, מצוברחים או עצובים, אנחנו עונים "בסדר" כי אנחנו מבינים שאצל חלק מהשואלים זה קוד נימוסי בלבד של קשר ואין להם כל רצון או חשק לשמוע באמת את כל צרותינו וגם אין זה הגיוני לפתוח את עולמנו בפני כל אחד ובכל מצב. יהיו גם אלו שיקצינו עוד יותר ויענו "דבש", "10", "לא יכול להיות יותר טוב", וכד' ובלבד להרשים את האחר, ולהפגין ביטחון.

כמו בכל דבר בחיים שום קיצוניות אינה יעילה. מצד אחד, להיות רק מה שאחרים מצפים ולחיות רק עפ"י הקודים החברתיים והציפיות של הסובבים, המחיר הוא להתרחק מהעצמי ולהשאיר את המהות האמיתית במחתרת ואז המסכה היא של "אני מזויף" ומצד שני, לנהוג רק עפ"י "האני האמיתי", לפי הרצונות והצרכים האישיים בלי כל התחשבות באחרים גורר אחריו פגיעה במערכות היחסים עם הסובבים.

התשובה היא, כמובן, במציאת האיזון בין השניים. תלוי מתי, עם מי, רמת החשיפה ובאיזה סוג של קרבת יחסים. ישנם מצבים ואנשים שאיתם כדאי להסיר את המסכות ואלו במצבים אחרים, כדאי לעטות אותן.

אנשים שואפים בטבעם לחיות את המהות האמיתית שלהם. לחיות בזיוף הוא קושי גדול אצל רבים שגורם ללא מעט בעיות נפשיות. ככל שהפער בין העולם הפנימי האמיתי של האדם לבין התנהגותו כלפי חוץ גדול יותר, כך הקושי הנפשי רב יותר.

ישנם אלו שלמדו כבר בילדותם להתאים את עצמם לסביבה ולהיות רק קשובים לצרכי האחרים והם לובשים את המסכה החברתית הרצויה, הסתגלנית, על מנת להיות "בסדר", ולרצות את האחרים. הם אינם מרשים לעצמם לבטא את האני האמיתי שלהם, את רצונותיהם, צרכיהם ורגשותיהם אם הם סבורים שזה יפגע בזולת, יעליב אותו, יכאיב לו או שהם יידחו ולא יקבלו אהבה, ייעזבו ויישארו לבד.

לדוגמא, סיוון (שם בדוי), 33, כל כך הייתה עסוקה בצרכי האחרים וסיפוקם ואיך הם מקבלים אותה, אוהבים אותה או לא שהיא התביישה אפילו לספר שהיא גרושה ושאין לה השכלה אקדמאית. כל כולה, הערך והמשמעות שלה היו תלויים בפידבק החיצוני שהיא קיבלה מהסביבה. הסמן הפנימי שלה לא עבד. לכן, היא הייתה עסוקה כל הזמן בלרצות את סביבתה ובמיוחד את בני זוגה. היא כבר לא ידעה אפילו לשאול את עצמה מה היא רוצה. המסכה הייתה כבר חלק אינטגרלי ממנה ומהתנהגותה והיא אפילו לא הייתה מודעת לכך. היא עצמה כמעט ולא הייתה קיימת במערכות היחסים שלה ולכן, היא הרגישה בדידות, עצב, חוסר מימוש ואף, דיכאון. היא לא הבינה למה, בסופו של דבר, בני הזוג עזבו אותה או פגעו בה.

הטיפול בא במטרה לעזור לסיוון להסיר את המסכה של "האני המזויף", להפסיק להיות הרואה ואינה נראית ולגלות את ה"אני האמיתי" שלה ולתת לו חופש ביטוי מלא. כלומר, לעשות הבחנה בין העולם הפנימי שלה, ומה שהיא מרגישה ורוצה לעצמה לבין הצרכים של הסביבה ומתי להתאים את עצמה בהסתגלות ובגמישות מותאמת ומתי לבטא בחופשיות את עצמה.
וכך היא אמרה בסיום הטיפול:

"...הייתה פגישה אחת שבה הבנתי שבחיי לא אמרתי "לא", חשבתי שככה אהיה בן אדם רע, שחס וחלילה לא אפגע באחר, בעצמי אני אפגע, כל עוד השני מרגיש טוב ומרוצה. והבנתי שהמושג "לא בא לי" זו לא קללה נוראית, דבר שעזר לי להכיר את עצמי, מה אני אוהבת לעשות, מה אני לא אוהבת לעשות, שלהחליט לגבי החיים שלי זה דבר נפלא! הרבה יותר מהנה... הבנתי שאני לא בן אדם רע גם אם לא בא לי.

....והגברים בחיי.... כשהייתי בזוגיות הייתי כולי שם, מה שהוא רוצה לעשות, איך שהוא מרגיש, מה שהוא חושב ומחליט, אני צריכה לעזור לו ולטפל בו ונתתי את כולי.. ואז זה נגמר... ולא הבנתי למה.. הרי נתתי הכל... ואז קרה הדבר הכי טוב בחיי: הכרתי את הבן אדם הכי מדהים בעולם, החברה הכי טובה שלי, אשת שיח מדהימה, איתה אוכל לבלות כל שנייה ודקה בחיי, יש לה מגרעות וגם איתן אני משלימה, אני חושבת עליה תמיד, מתחשבת ברגשותיה, עושה רק מה שטוב לה, וחיה למענה, הכרתי את עצמי. ומכאן והלאה הכול משתפר ומשתבח. ומאותה פגישה, בדרך הביתה כבר ידעתי שאני משנה את החיים שלי..."

מהדוגמא של סיוון ניתן להבין שכשחיים רק עפ"י הציפיות המשפחתיות והחברתיות, נקברים תחתיהן המהות והסמן הפנימי שאומרים לאדם מי הוא, מה מתאים ונכון לו וע"י כך הוא בעצם מאבד את עצמו, את ה"אני האמיתי" שלו וחי את חייו באמצעות האחרים ותלוי בהם. האדם חי בתחושת זיוף, רחוק ומנותק מעצמו ומהמהות האמיתית שלו, דבר שגורם לו להרגיש לא שווה וחסר ערך. זהו קושי של אנשים רבים שעוטים את המסכה הזו שמעורר אצלם תחושות שהם לא קיימים, חוסר ביטחון, תסכול, כאב ומצוקה רבים.

מנגד, ישנם אלו שחשוב להם לבטא רק את ה'אני' שלהם בלי שיהיה אכפת להם מה חושבים עליהם או איך יגיבו כלפיהם או אלו שמתקשים להציב את הגבולות הנכונים וחושפים את עצמם ואת עולמם האינטימי ביותר בלי לקחת בחשבון אם הסיטואציה מתאימה או לא.

ישנם אלו שמתבלבלים בין יושר, כנות ואותנטיות לבין התנהגות תוקפנית ופגיעה באחרים. הם חושבים שהם חייבים להיות כנים בכך שהם יאמרו בגלוי את מה שהם חושבים על אחרים ולא חשוב באיזו צורה. כנות היא לא בהכרח חובה לפגוע באחרים. ניתן לומר את הדברים תוך שמירת הכבוד של הזולת וביטוי הערכה כלפיו.

מסכות נוספות שאנחנו נתקלים בהן אצל בני האדם הן בזוגיות. בני זוג רבים לא תמיד פתוחים בפני בני זוגם, אינם משתפים באופן גלוי וישיר ברגשותיהם, צרכיהם ורצונותיהם מתוך חשש שמא הם יפגעו. יכולות להיות לכך סיבות רבות כגון, רמת חרדה גבוהה, הצורך בשליטה, הקושי להיות בקרבה ואינטימיות בה נחשפים גם החסרונות, החולשות והכאבים, אמונות ומיתוסים שונים שאומצו מגיל צעיר, המזהירים מפני פגיעה אפשרית עקב החשיפה ועוד.

הקושי של בני הזוג לשוחח בפתיחות ובגילוי לב ביניהם משאיר ביחסים מתח, לחץ, עמימות, כעס, אכזבה, תסכול, כאב, צרכים לא מסופקים, והקונפליקט ממשיך לבעבע מבפנים בלי יכולת להשתחרר ממנו ובלי פיתרון מספק, דבר שיכול לגרור אחריו מריבות וויכוחים גם על נושאים שוליים ושטותיים.

המסכות בזוגיות, שאינן מאפשרות דיאלוג פתוח ואמיתי, לעתים, דוחפות את בני הזוג לפתחי המילוט, מקומות בהם הם מחפשים את המענה החלופי לצרכים שלהם שלא מסופקים במרחב היחסים הזוגי. ברור שבאופן זה התסכול רק גובר ומחריף עם הזמן.

ניתן כבר להבין שככל שהיחסים קרובים יותר, כך ראוי שיהיו כמה שפחות מסכות ולעומת זאת, ביחסים רשמיים, פונקציונליים ומרוחקים יש יותר הכרח לעטות את המסכות החברתיות המתאימות.

שימוש נפוץ במסכה מתרחש אצל אנשים שזקוקים לשליטה, שחוששים לחשוף חולשות, כאבים ופחדים, ועוטים על עצמם מסיכה שמשדרת כוח וביטחון. יש להם פחד וקושי להראות נזקקות, גם כשקשה להם והם מאד זקוקים לעזרת האחר, לנחמתו, להכלה ולחמלה שלו. הם מצפים שזה יגיע לבד בלי שהם יגידו או יבטאו את הצורך שלהם.

דווקא המסכה שמשדרת, לכאורה, כוח אך יש בה מידה של התנשאות, כוחנות ושתלטנות היא שמרחיקה את האנשים מעליהם גם בגלל שאנשים קולטים את הזיוף ואת המסכה שהיא בעצם פאסאדה של כוח וגם בגלל שהיא לא נעימה, מרתיעה ומפחידה אנשים מלהתקרב.

האמונה שרק אם אני אהיה חזק ומושלם יאהבו אותי היא טעות גדולה. נהפוך הוא. הפאסאדה שאני רק חזק, בשליטה, לא טועה, יודע הכול, יותר טוב מאחרים, רק מוצלח, מרחיקה מעלינו את האנשים. הפחדים, החולשות, הטעויות, הכאבים והפגמים שלנו הופכים אותנו לאנושיים, הם מעוררים הזדהות איתנו, רצון להתקרב אלינו וכך גם קל יותר לאהוב אותנו.

מסכה שכיחה נוספת היא בהתמודדות עם כעס. כעס הוא, למעשה, "תחפושת" לרגשות אחרים שקשה לשאת אותם או לבטא אותם בגלוי כגון, חוסר ביטחון, חוסר אונים, קנאה, פחד, עלבון וכד' והדרך להשתחרר מהם היא באמצעות השלכת כעס על האחר.

התפרצויות של כעס וזעם באות כמסכה דווקא בזמן שמרגישים הכי חלשים, חסרי אונים ובחוסר מוצא. לכאורה, שוב, הכעס נראה כביטוי של כוח וחוזק אך, למעשה, הוא בא ממקום של כאב וחולשה. בעצם, זו כבשה בתחפושת של זאב. אך לצערי, רבים אינם רואים את הכבשה ונבהלים מהתחפושת של הזאב ומתרחקים.

לעומתם, ישנם אלו שעוטים מסכה של חיוך, ו"הכול בסדר" גם כשמתחוללת בקרבם סערה של כעס והכול במטרה לשמור על שקט ולא לפגוע באחר או ביחסים איתו.

לפיכך, רצוי מאד למצוא את הדרך האסרטיבית בה ניתן לבטא את הכעס באופן ישיר, גלוי, אמיתי ומכבד בלי לפגוע לא בעצמי ולא באחרים.

לסיום, מסכות בחיינו הן, לעיתים, הכרחיות וחלק מהמציאות החברתית שלנו אך יחד עם זאת, חשוב להתאים אותן לסיטואציה המתאימה וברמת חשיפה תואמת. שימוש רב מידיי במסכות וחיים בזיוף גורמים לבעיות נפשיות רבות. לעומת זאת, חיים המונחים ע"י העולם הפנימי האמיתי של האדם מאפשרים לו מימוש עצמי, חופש בחירה, שמחה, שקט פנימי ויחסים בינאישיים מספקים. לכן, כדאי להימנע משימוש במסכות מיותרות כשהן מרחיקות מידיי את האדם מהמהות וה"אני האמיתי" שלו ובמערכות יחסים עם הקרובים לנו שיש בהן יחסי קרבה ואינטימיות.

חג פורים שמייח ומבדייח

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית