למה שתקתי בזמן האחרון ו...מהן 5 שפות של אהבה

שלום לכם,

בטח שמתם לב שבזמן האחרון קצת שתקתי ולא כתבתי לכם שום דבר . עכשיו משהתאוששתי, אני חוזרת אליכם עם כוחות מחודשים גם כדי לשתף אתכם במה שקרה וגם כדי להמשיך לתת לכם עוד דברים טובים ומועילים שיכולים להאיר את חייכם. והפעם אני אציג לכם את 5 שפות של אהבה, לפי ד"ר גארי צ'פמן (אני מקיימת את ההבטחה שלי לכל הזוגות הנהדרים שהשתתפו בערב החוויה הזוגית האחרון, שהתקיים כבר בעיצומן של ההתרחשויות) .

אז מה קרה?

פתאום ביום בהיר, בהפתעה, ללא כל התראה מראש, נופל עליך משהו לא פשוט, שצריך להתמודד איתו.
כך קרה לנו. זה התחיל כשכלתי הרגישה לא טוב. חשבנו שזו שפעת. אמרנו לעצמנו - יעבור לה.
אומנם זה קצת שפעת חזקה אבל יעבור. ואז התחילו לה כאבי ראש עזים בלתי נסבלים ובלתי מוסברים שגררו אישפוז לסירוגין עד לאבחנה - דלקת קרום המוח ויראלית.

זה באמת מבהיל!!! אבל היות והיא הייתה מהסוג הטוב יותר אז נרגענו. אמרו לנו שזה עובר תוך 7-10 ימים.
אמרו שזה עובר מהר..אז אמרו...המחלה שלה לא ידעה את זה. היא לא הייתה בשיעור הזה ולא קראה את הספר הנכון . היא החליטה להתנהל באופן עצמאי לחלוטין, כך שכבר לא כל כך ידענו מול מה אנחנו עומדים. חוסר הוודאות זה הדבר הקשה ביותר במצבים כאלה.

כבר אמרתי שאמרו שזה עובר מהר? ..אז אמרו...המחלה שלה לא ידעה את זה. היא לא הייתה בשיעור הזה ולא קראה את הספר הנכון . היא החליטה להתנהל באופן עצמאי לחלוטין וגם בצורה קשה, כך שכבר לא כל כך ידענו מול מה אנחנו עומדים. חוסר הוודאות בחלק מהזמן מול הסבל המתמשך של כלתי היה הדבר הקשה ביותר. זה אחד הדברים הקשים ביותר במצבים מעין אלו.

אשפוז של כמעט חודש בתל השומר כשהיא מתפתלת וסובלת מכאבי ראש שקשה לשאת אותם ונראה שגם לצוות הרפואי לא תמיד היה ברור לגמרי מאיפה הם מגיעים. עוד בדיקות ועוד בדיקות, טיפול שלא עוזר הרבה, הרבה מתח, דאגה, לחץ, וגיוס כוחות לטפל במה שצריך. רק חודש אחרי האשפוז התחיל הטיפול לעזור והורגש שיפור עד לשחרורה מביה"ח.
זו היתה תקופה קשה לכולנו ולקח גם זמן של ההתאוששות. כך גם כלתי שחוזרת בהדרגה לשגרת החיים שלה ועדיין מתמודדת עם שאריות המחלה שלא כל כך מהר רוצה לעזוב.

במצב כזה לומדים הרבה דברים. כמה החיים הם שבריריים ודברים יכולים להשתנות ברגע. כך פתאום. לכן, אנחנו צריכים ללמוד ליהנות מהחיים בהווה כמה שיותר ולעשות היום את מה שאנחנו אוהבים בלי להגיד "מחר כך". מקבלים שוב פרופורציות לחיים. רואים את סדרי העדיפויות שלנו , מבינים עוד יותר את חשיבותה של המשפחה והאנשים בחיינו, קולטים עוד יותר את חשיבות ה"ביחד".
לומדים לעזור ולתמוך אחד בשני, להתגייס ולתרום מזמנך ומכל היכולות שלך על מנת להיות שם איפה שצריך אותך.
זה הזמן שהיחסים נבחנים! לא כשטוב אלא דווקא כשקשה. מגלים ששום דבר הוא לא מובן מאליו. לא הבריאות, לא היחסים, לא הזוגיות,לא המשפחה, לא העבודה, לא החברים, ושצריך להעריך באמת את מה שיש לנו כל רגע ורגע...וגם לבטא ולהגיד את זה אחד לשני. במיוחד, לא צריך להגיע למצבים קשים כדי לבטא אהבה, דאגה, אכפתיות, חום ותשומת לב, הערכה, וכל מה שאנחנו מרגישים.

צריך להפוך את זה לשגרת החיים שלנו ביומיום.
אירועים כאלה הם רק שיעור לחיים ותזכורת שאנחנו צריכים להעריך את מה שיש לנו ולא רק כשיש סכנה ואיום כלשהו שנאבד את זה בגלל בריאות, גירושין, פיטורין וכד'.
תיהנו מהשגרה שלכם. תזכרו - שגרה זה דבר טוב. את התבלינים אתם כבר תכניסו.

ואם אנחנו כבר מדברים על אהבה שצריך לבטא אז ד”ר גארי צ'פמן, שכתב את הספר "חמש שפות האהבה"  מצא שבכל התרבויות בעולם יש 5 דרכים לפיהן אנשים נותנים ומקבלים אהבה. למרות שאולי היינו מעדיפים לקבל את כל 5 הדרכים, יש לכל אחד יש את הדרך שלו, המתאימה לו ביותר לקבל אהבה, ולהרגיש נאהב. 

לכן, ככל שנדע מה היא "שפת האהבה" הנכונה לבן זוגנו (ולדעתי, עם כל היקרים לנו), ונדע לתת לו את האהבה כפי שהוא צריך. כך הוא ירגיש אהוב ומסופק בזוגיות וההיפך. באופן זה הצרכים שלנו כבני זוג, הן הפיזיים והן הרגשיים שלנו יסופקו ברובם וייווצר חיבור רגשי טוב יותר בין בני הזוג, תיווצר קרבה ואינטימיות והקשר הזוגי יהיה עמוק, קרוב, חם, מספק ומהנה יותר.

ואלו הן 5 שפות האהבה לפי ד"ר גארי צ'פמן:

1. מגע פיזי - כל סוגי המגע שיש בהם כדי להביע אהבה, משיכה, תשוקה, חיבה, חום, תשומת לב, געגוע ועוד ועוד. המגע אינו בהכרח יחסי מין. הוא כל מגע של כל אברי הגוף, ויכול להיות חוץ מיחסי מין, חיבוקים, נשיקות, ליטופים על כל סוגיהם, מסז', מזמוז ועוד ועוד.

2. מילים – ישנם אנשים שאוהבים וזקוקים גם לשמוע את אהובם מבטא כלפיהם מילות אהבה, חיבה, הערכה ופרגון, נותן להם מחמאות ומשבח אותם על מי שהם, על מעשיהם, התנהגותם, יכולותיהם , כישוריהם ועוד. המילים הן הזנה לנשמה לעומת מילות ביקורת, קללות, עלבונות או מילים פוגעות הפוצעות את הנשמה. 

3. זמן איכות – אנשים מרגישים נאהבים כשהם מבלים זמן איכות ביחד עם בני זוגם. כל הפעולות המשותפות הגורמות להם התרגשות והנאה רבה. כל המעשים והפעולות שהם עושים במשותף ויוצרות להם חוויות מרגשות המעמיקות את הקשר ביניהם.  

4. מחוות שירות – אנשים מרגישים נאהבים כשבני הזוג פועלים למענם באופן מעשי ומציעים להם את עזרתם המעשית או מעניקים להם מחוות שונות כגון, הצעה לקפה, הכנת אוכל וארוחות, עזרה בביצוע מטלות ומשימות שונות ועוד. 

5. קבלת מתנות – ישנם בני זוג שמרגישים אהובים ע"י בני זוגם כאשר אלה מעניקים להם מתנות והפתעות שונות. זאת במיוחד בגלל השקעת המחשבה, הזמן, המאמצים ולפעמים, גם הכסף שיש במתן המתנה ( המתנות וההפתעות אינן חייבות להיות כרוכות בכסף). לפעמים,  הכוונה שמאחורי המתנה ותשומת הלב הם אלה שמבטאים את האהבה והמשמעות שיש לבן הזוג בלבם של בן זוגם. 

אז קחו את זה כתרגיל ותגידו לבני הזוג שלכם מהי "שפת האהבה" שלכם ומהי הדרך המתאימה והנכונה לכם להרגיש נאהבים על ידם, ותבררו עם בן הזוג שלכם מה היא הדרך המתאימה לו להרגיש נאהב על ידכם.  
ממליצה בחום!

מאחלת לכם שתרגישו אהובים ואוהבים עם כל הלב

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

ציפיות לא ריאליות מהזוגיות ומהנישואין

ציפיות הן חלק טבעי מהחיים והמציאות שלנו כבני אנוש אך כמו שהבדיחה אומרת "ציפיות יש רק בכריות" כך נראה שלמרות שזה הגיוני וטבעי לצפות מהאנשים הקרובים לנו ובמיוחד מבן זוגנו, הציפיות מהסביבה בכלל, מהזוגיות ומבן הזוג בפרט יכולות להיות מקור של בעיות וצרות ליחסים ולתחושות קשות בתוכנו.

רבים חולמים על אהבה מושלמת כמו באגדות, בהן "הנסיך והנסיכה חיים בעושר ובאושר עד עצם היום הזה". הם מצפים לחוש כל הזמן אהובים ע"י בני הזוג, להרגיש חשובים ומשמעותיים, להיות יחידי סגולה בעיני בן הזוג ולהוות באופן תמידי מרכז העולם עבורם.

הציפייה הלא ריאלית היא שההתאהבות, החיזור, הרומנטיקה והתשוקה, הריגושים והרגשת התרוממות הרוח הנפלאה של תחילת הקשר יישארו לנצח וששום דבר לא ישתנה. אך לצערנו, אין דבר כזה במציאות מאחר ושום דבר אינו נשאר אותו דבר כפי שהיה. המציאות משתנה כל הזמן, בני האדם משתנים בעקבותיה וכתוצאה מכך, משתנים גם הקשרים ומערכות היחסים שלהם עם הסובבים אותם.


ציפיות אלו הינן לא ריאליות ומייצגות את הפנטזיה הילדותית שבעולמנו הפנימי.

המציאות מזמנת לנו מצבים רבים שאינם עונים לנו על הציפיות שלנו בהם יש תסכול ואכזבה ולא מעט קונפליקטים. היות וכל אדם הוא שונה מהאחר בעל עולם מובחן וייחודי משלו, התנסויות חיים, רצונות, רגשות וצרכים האופייניים ואינדיבידואלים לו, אזי יש סיכוי רב שלא תמיד הוא ירצה או יוכל להיענות לציפיותינו ולספק את צרכינו ואין הדבר מעיד כלל על חוסר אהבה, אכפתיות או על חוסר חשיבות .


גם אם בן הזוג מאד רוצה ומתאמץ לרצות אותנו, הוא יעשה זאת בדרכו המיוחדת לו ולא תמיד זה יהיה המענה המספק המדויק כפי שאנו זקוקים לו היות ולא תמיד הוא מבין מה מצופה ממנו וגם אם כן, לא תמיד הוא יהיה מסוגל לספק את הצורך בעיתוי המתאים, בדרך ובאופן המדויק כפי שאנו צריכים אותו.


כשעולות בנו הציפיות, יש לקחת בחשבון שאיננו יודעים במדויק מה מתרחש אצל בן הזוג באותו הזמן, אולי הוא עסוק, מוטרד ממשהו, כואב לו הראש, מדוכדך, עייף, אולי הוא תכנן לעצמו משהו אחר שהוא צריך לעשות, או דברים אחרים שיש בעולמו אשר ימנעו ממנו לתת לנו מענה על הצורך ולספק אותו וזה לגמרי לגיטימי.


זאת משום שהציפיות שלנו, למעשה, הן סוג של הסכם סמוי בינינו לבין עצמנו, לפיו אנו דורשים מהאחר להתאים את עצמו לפי מה שאנחנו צריכים מבלי שהשארנו לו את חופש הבחירה להיות עם עולמו.


לרוב, ציפיות אלו הן פנטזיות ילדותיות לא מודעות ואין אנו ערים להן כלל, אנחנו רק רוצים לפתור את תחושת התסכול שלנו, להימנע מהכאב של ה"ריק" ולמלא באופן מיידי את החסר שאנו חווים בתוכנו.


הציפייה שבן הזוג או הזולת יתאים את עצמו בהתאם לרצונות ולצרכים שלנו היא משאלה פנטזיונית לא מציאותית. זו אשליה בלבד כי אין לנו שליטה על האחרים ואנחנו לא יכולים לשנות ולהתאים אותם בהתאם לציפיות שלנו מהם.


לדוגמא, אישה שחשה קנאה בכל פעם שבעלה משוחח עם נשים אחרות, מחייך אליהן או אפילו עובד איתן. הציפייה שלה היא שלא יהיו לו קשרים בכלל עם נשים. ברור שהדבר לא אפשרי. הדבר קשה במיוחד היות ועבודתו כרוכה בעבודה עם נשים רבות ואין הוא יכול לעמוד כלל בציפייה שלה. קנאה זו יכולה לגרום לה לדרוש ממנו דיווח תמידי, לצלצל אליו פעמים רבות במהלך היום, לכעוס עליו שהוא לא זמין ולא עונה לה כשהוא עסוק, לעקוב אחרי תנועותיו ואחר הטלפון שלו ואפילו לבלוש אחריו ולבדוק בלי ידיעתו את שיחות הטלפון או ההודעות שלו, לעורר סצנת קנאה דרמטית וויכוח ומריבה על כל דבר שקשור בנשים אחרות ואפילו הפעוט ביותר כמו "למה הסתכלת עליה?" וכד'. כל אישה מהווה עבורה איום וסכנה שמא הוא יעזוב אותה לטובת אחרת.


אישה כזו חווה בעולמה, ללא קשר לבן זוגה, חרדה גבוהה מפני נטישה והישארות לבד ומצפה שבן זוגה יהיה צמוד אליה טוטאלית, שהיא תדע בכל רגע ורגע איפה בן זוגה ומה הוא עושה מתוך ציפייה להרגיע את החרדה שלה.

ציפייה כזו, אשר חבויה בה דרישה תובענית לסיפוק הצרכים, הינה לא בוגרת והיא מצביעה על התייחסות אל האחר כאל אובייקט, ספק צרכים ולא כאל סובייקט, כאל אדם מובחן ונפרד עם צרכים משלו, לפיה, אם הוא מספק אותם הוא נחווה כ"טוב" אך אם הוא אינו מספק אותם הוא נחשב כ"רע" ו"פוגע". עפ"י התייחסות זו הצרכים האישיים וסיפוקם המיידי הם מרכז החשיבות העיקרית מבלי לראות כלל את האחר.


חשוב לציין כי זה טבעי ואנושי לצפות מהאחרים ומהיקרים לנו אך כדאי גם להיות מודע לאפשרות שלא נקבל את מה שאנחנו מצפים ורוצים. הציפיות טומנות בחובן את הפוטנציאל להתאכזב היות ופעמים רבות המציאות לא עונה על הציפיות שלנו. על אחת כמה וכמה, ציפייה שלא בוטאה באופן ישיר, גלוי וברור כי בן הזוג או הזולת יכול שלא להבין ולא להיות מודע כלל לציפיות ממנו.


זו יכולה להיות בעיה כי, לעיתים קרובות, ביחסים קרובים כשאנחנו לא מקבלים את מה שציפינו לו התוצאה היא אכזבה, פגיעה, תסכול, עלבון וכעס. מכאן הדרך קצרה להאשים את האחר או את בן הזוג וליצור מריבות וסכסוכים מיותרים שמעכירים את היחסים.


יתירה מזאת, גם אם ביטאנו את הציפייה והבקשה שלנו בצורה "הכי יפה", אנחנו צריכים להיות מסוגלים גם לשמוע את הסירוב, את ה"לא", ולהכיל את האכזבה, התסכול, העלבון ואולי גם הכאב שלנו מבלי לפרש פרשנויות מוטעות ומיותרות.


נקודה חשובה נוספת היא שהציפיות שלנו הן למעשה אויב של עצמנו, כי למעשה, כשאנחנו מצפים מהאחר, אנחנו הופכים את עצמנו לתלויים בזולת.


וזאת למה? אספקת הצורך ותחושת הסיפוק שלנו, הרגשית או הפיזית, תלויה, למעשה, ברצונו וביכולתו של האחר להיענות לנו וכבר אמרנו שבן הזוג או הסביבה לא תמיד יכולים להיענות לציפיותינו מסיבות שונות התלויות בהם וכתוצאה מכך, נישאר עם צורך לא מסופק.


הציפייה טומנת בחובה סיכוי גדול לאכזבה, כאמור, מעצם העובדה שסיפוקה תלוי באחר או במקרה זה בבן הזוג שלא תמיד מבין מה מצופה ממנו, לא תמיד פנוי להעניק את המענה המתאים ולא תמיד יכול או רוצה לספק אותה. הציפיות שלנו חוסמות את ההתפתחות האינדיבידואלית שלנו ואת היכולת שלנו להגיע למודעות עצמית ולבשלות רגשית כאנשים בוגרים, אחראיים ועצמאיים.


ומה, בעצם, רבים מאיתנו מצפים מבן הזוג שהוא לא מציאותי?


אחת הציפיות הפנטזיוניות, לרוב, לא מודעת, היא להתמזגות, להיות כמו אחד. שתמיד נחשוב אותו דבר, נרגיש אותו דבר, ושנרצה ונחלום על אותם דברים ואם לא, אולי זו לא הזוגיות המתאימה והנכונה וצריך להיפרד. אך מה לעשות, שבכל זאת, אנחנו ובני זוגנו הם עולמות שונים ויישויות נפרדות ולכן, אין זה מציאותי שכל הזמן נחשוב, נרגיש ונרצה אותו דבר. שוב, אין הדבר מעיד על חוסר אהבה או על תקלה בקשר הזוגי.


ציפייה נוספת היא שבן הזוג ידע מה אנו צריכים ממנו גם בלי שנאמר לו, כמו בהיותנו תינוקות, חסרי אונים ותלויים בהורינו שדאגו לכל מחסורנו גם מבלי שאמרנו דבר. הציפייה היא, למעשה, למילוי הצרכים שלנו מבלי שנצטרך לבקש כלל ומבלי שנצטרך לקחת אחריות על עצמנו. כך, בעצם, כל כישלון יהיה של בן הזוג ונוכל להאשים אותו בכישלון ולהישאר טובים ובסדר עם עצמנו.


ציפייה אחרת היא שבן הזוג האחד הזה יספק לנו את תחושת השלמות ללא כל תחושת תסכול, ויספק תמיד את כל צרכינו, מאוויינו, מחסורנו, יהיה זמין ונגיש לנו כל הזמן, ידאג לנו ויטפל בנו. כמו כן, שיקבל אותנו כל הזמן באופן טוטאלי ללא כל ביקורת, האשמות ושיפוטיות אך יחד עם זאת שיהיה לנו חופש מוחלט להיות אנחנו עצמנו, לממש ולבטא את האני שלנו כרצוננו. גם ציפייה זו היא לא אפשרית מאחר שלא רק הצרכים שלנו קיימים אלא גם של בן הזוג. אנחנו לא יכולים לראות רק את עצמנו ולהיות בחופש מוחלט כי אנחנו חיים בשניים ויש לקחת בחשבון גם את הרצונות והצרכים השונים ולפעמים, המנוגדים של בן הזוג, ויש צורך להתגמש לוותר ולהגיע לפשרות.


ציפייה נוספת לא מציאותית היא שבן הזוג ייקח באופן קבוע ותמידי אחריות על עולמנו הרגשי, על השקט, השלווה ותחושת הביטחון שלנו, שימנע מאיתנו להרגיש רגשות קשים ואם הם כבר עולים, שיפתור אותם בשבילנו ובמקומם יקנה לנו רגשות של סיפוק והנאה, ביטחון ושקט נפשי.


הציפייה היא שבן הזוג יספק לנו את החלקים החסרים והחלשים שבתוכנו ויעשה את מה שמאוד קשה לנו לעשות בעצמנו. ציפייה זו מונעת מאיתנו, למעשה, להתמודד עם החרדות, הפחדים, הכאב והחולשות של עצמנו ולקחת אחריות על חיינו כאנשים בוגרים ובשלים נפשית המסוגלים להתמודד עם הקשיים שמזמנת לנו המציאות.
ישנם אנשים, בעיקר פנויים ופנויות המתקשים למצוא זוגיות קבועה ומספקת, אך לא רק הם, שיש להם ציפייה שברגע שתהיה להם זוגיות כל בעיותיהם וקשייהם בחיים ייעלמו כלא היו. למשל, ייעלמו תחושת חוסר הביטחון, תחושת חוסר הערך והמשמעות, הפחדים למיניהם, תחושת הנחיתות, ההחמצה ועוד.
הבעיה היא במצב כזה שכשהאדם אינו מתמודד בעצמו עם הקשיים של עצמו, אינו מגייס את כוחותיו הנפשיים, אינו מיישם ומבצע בעצמו את רצונותיו, הוא לא רק תלוי כל הזמן בבן הזוג שיפתור את בעיותיו אלא שהוא יכול להשליך עליו את קשייו האישיים וכתוצאה מכך לכעוס עליו ולעורר כעס כתגובת נגד.


יתירה מזאת, הקשיים שלו נותרים בעולמו כשהיו ללא פיתרון אמיתי. האם ייתכן שאדם אחד יאכל חסה והשני, יירזה? היינו רוצים אבל, לצערנו, זה לא אפשרי. למעשה, הציפייה מבן הזוג שיפתור בעיות שהן מלכתחילה לא שלו וכשהוא אינו מצליח לבצע את המשימה, אם מהסיבה שהוא אינו מבין כלל מה הציפייה ממנו וגם כי זה אינו אפשרי לפתור לאחר את הקשיים שבעולמו הפנימי, מתעוררת אכזבה קשה, תסכול וכעס רב המובילים, לעיתים קרובות, לויכוחים וקונפליקטים רבים וקשים.

לדוגמא, רני (שם בדוי) מצפה שבת זוגו תמיד תהיה איתו ותפיג את תחושת הפחד מנטישה, תמלא את עולמו בעניין וריגושים, תיענה מיידית לבקשותיו ותראה לו כל הזמן כי היא אוהבת אותו. כאשר היא עסוקה או רוצה דברים שונים ממנו מיד עולים בו רגשות של דחייה, לא אהוב, לא רצוי ומתעורר בו כאב וחרדה גדולה מהיעזבות והישארות לבד. זה גורם לו להיעזר בעישון סמים קלים ולפעמים, באלכוהול המטשטשים את כאבו ומקהים את הרגשות הקשים ופוטרים אותו מהתמודדות עם עולמו הפנימי, כאבי העבר, יחסיו עם אביו ואמו, גירושיהם ועוד.


לסיום, כל ציפייה שבן הזוג ישתנה בהתאם לרצונות והצרכים שלנו היא לא ריאלית היות ויש הבדלים ושונות בין בני האדם ובין בני הזוג. הקשר הזוגי וחיי הנישואין צופנים בחובם משברים מסוגים שונים כחלק מהתפתחות הקשר הזוגי, משברים נורמטיביים ומשברים בלתי צפויים, כשכל אחד יכול לראות את המציאות באופן שונה, להתמודד איתה בדרך שונה מהשני, דרך שהיא לא פחות ראויה או נכונה.

לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לחידוש האהבה בזוגיות ", לחצו על הקישור.

חשיבה חיובית - להסתכל על מה שיש

שלום לכם,

היום אני מביאה סיפור שאולי מוכר לך כי סיפרתי אותו כבר לפני כשנתיים.
מאז הצטרפו אלי כ- 2000 קוראים נוספים וחבל לי שהם לא יכירו אותו
כי הוא מאד עוזר. הסיפור אולי מוכר אך התוכן שהוספתי לו הוא שונה וחדש.
לי הספור והמשמעות שלו מאד עוזרים בכל מיני מצבים לא נעימים.

והסיפור הוא כזה...

אגדה אינדיאנית
אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים
וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת, שאינה נפסקת לעולם.
הזאב האחד הוא זאב הרוע, הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה
וצרות העין, העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית...
הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, האושר,
התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה....

שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא?
ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו.

במקום שאנחנו משקיעים את תשומת הלב שלנו, שם אנחנו חיים.
שם תהיה אנרגית החיים שלנו. זאת תהיה מציאות החיים שלנו.

תלוי על מה אנחנו מסתכלים!!! זה בידינו!!!

אם אנחנו מסתכלים רק על חצי הכוס הריקה אז החוויה שלנו
תתמקד במה שאין לנו במיוחד, לעומת האחרים.

התוצאה עלולה להיות מועקה, מצב רוח ירוד, נחיתות, חוסר ביטחון,
רוגזנות ותוקפנות, בכי וכל אלה בליווי תחושות של עצב, כעס, ייאוש,
דכדוך, בדידות ואפילו דיכאון.

לדוגמא, במהלך טיפול זוגי באחת הפגישות הראשונות לאחר
שהמתח נעלם בין בני הזוג, האווירה הופשרה, ומרחב היחסים התרכך,
אמרה מיכל (שם בדוי) לבעלה, (אמיתי לגמרי) "נכון שעשית לי
ארוחת ערב כמו שאני אוהבת ונכון שעזרת לי בהכנות ליום ההולדת
ונכון שהבאת לי פרחים לוולנטיינ'ס דיי ומאד אהבתי את זה
ונכון...ונכון... אבל מה שהפריע לי זה שנתת לי הרגשה שאני לא בסדר
שאני מכינה יותר מידיי ושאני מגזימה".

מיכל ערבבה הערכה עם תסכול, ערבבה את שפת השפע עם שפת החסר.
במקום להסתכל על השינוי שהתרחש ועל ההשפעה שיש לו עליה
ועל הזוגיות שלהם, במקום להעריך את בעלה על מה שהוא עשה ולשים נקודה!!!
היא אמרה "אבל.." והתחילה להתלונן על מה שעוד אין..

כששמים "אבל" אחרי הערכה ודברים טובים שאומרים,
ה"אבל" מבטל את כל מה שהיה לפניו ומה שנשאר זה
מה שבא אחרי ה"אבל"..

מזל שזה בתוך תהליך טיפולי שאפשר לשים לב אליו ולשנות את המהלך
כי כשזה קורה בבית בין בני הזוג, סיכוי סביר הוא שהבעל יפסיק לעשות
את מה שכבר הוא התחיל לעשות... ואז שכרה(ם) יצא בהפסדה(ם)!! ובגדול!!
לא חבל? במיוחד שגם המציאות עצמה השתנתה?

בכל מצב אנחנו יכולים לראות את היתרונות ו/או החסרונות שלו.
את החיובי ואת השלילי שבו. המציאות היא אותה מציאות, אפשר להסתכל
עליה באור חיובי ואפשר בדרך שלילית. אנשים שונים מסתכלים עליה בדרך
שונה וזה עושה את ההבדל בין הפסימיסט לאופטימיסט.

יש לנו את היכולת לבחור במה אנחנו מתמקדים, לאן אנחנו מפנים
את תשומת הלב שלנו ואיפה אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו
על כל רבדיה, הרגשיים, המחשבתיים, ההתנהגותיים והחושניים שלנו.

אם נשקיע את עצמנו במחשבות שליליות, ב"אין" שבחיינו,
שם תהיה האנרגיה שלנו, גישתנו לעצמנו וכלפי המציאות תהיה שלילית בלבד
וכך גם נחווה אותה. כתוצאה מכך, נפעל ונתנהג מתוך נקודת מוצא שלילית
ונראה רק מה לא עובד לנו בחיים. נרגיש מסכנים, אומללים,
לא מוצלחים, מקופחים, נחותים, חסרי ערך, חלשים, דחויים,
חסרי אונים, חרדים, עצובים, מיואשים ואף, מדוכאים.

לעומת זאת, אם נפנה את תשומת הלב שלנו ונתמקד ב"יש",
אנרגית החיים שלנו תתמקד בחיובי, דבר שיוביל אותנו לחשוב
ולהתנהג כלפי עצמנו וכלפי אחרים והמציאות בכלל באור חיובי.
ממקום כזה אנחנו יכולים לקדם את עצמנו למטרות חדשות ולהשיג
הישגים, להצליח במה שאנחנו עושים ולהיות במערכות יחסים
מהנות ומצמיחות.

תוצאות אלו יעניקו לנו שלווה, ביטחון, ערך, משמעות, סיפוק, נחת,
אהבה, חיבה, שמחה ועוד.

זהו מעגל סגור שרק אנחנו יכולים לשנות אותו ולקבוע איך יהיה
העולם הפנימי והחיצוני שלנו, איך נרגיש ואיך נפעל בתוך המציאות שלנו.
זה תלוי בנו בלבד! זו האחריות הבלעדית שלנו!

אנחנו יכולים להישאר בשלילי וב"אין", ולעיתים אף אנחנו מתפתים
להישאר שם, זו בחירה, אך מן הסתם נגרום לעצמנו להישאר
בתוך סביבה פנימית וחיצונית עגומה בה יש כאב, סבל ומצוקה רבים.
מי אמר שחייבים לחיות כך? יש לנו גם אפשרות אחרת! וזה בידיים שלנו!
זה לא תמיד קל אבל בהחלט אפשרי ורצוי. התוצאות שיגיעו שוות את המאמץ.

לפעמים, אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות אבל
אנחנו יכולים לשנות את ההתייחסות שלנו לגביה
וזה עושה את כל ההבדל.

בדרך זו, בה אנחנו עושים בחירה מתוך אחריות עצמית
והופכים להיות בעלי הבית של העולם הפנימי והחיצוני שלנו,
אנחנו לא נותנים יותר לדברים הקשים לנהל את חיינו.

אנחנו מחזירים לעצמנו את השליטה על החיים שלנו,
את הפרופורציות ונותנים לעצמנו פרספקטיבה טובה יותר על החיים.
התנהלות חיובית שכזו מסייעת לנו לצמוח כאנשים בשלים
ומפותחים יותר ומעצימה את יכולתנו להכיל תסכולים, קשיים
ומכשולים שעומדים בפנינו.

היא מאפשרת לנו גמישות חשיבה באמצעותה אנחנו יכולים לראות
עוד כיוונים ודרכי התמודדות ממקום שקט, שקול, מאפשר ומקבל.
דרך זו גורמת לנו להרגיש תחושות של חופש, שחרור והקלה,
עצמאות, חוזק, ביטחון, רוגע וסיפוק ואולי גם גאווה שהצלחנו
להביא את עצמנו למקום מוצלח ונעים יותר.

אז, איזה זאב כדאי לך, לדעתך, להאכיל?

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית מוסמכת

הסוד להצלחה מובטחת בזוגיות ובנישואין

שלום לכם,

"אהבו זה את זו, אך אל תכבלו את האהבה -
ותהי ים הומה בין חופי נשמותיכם.
מזגו איש לכוס רעותו, אך אל תשתו מכוס אחת.
פרסו מפתכם זה לזו, אך אל תאכלו מכלי אחד.
זמרו וחוללו יחדיו ויגיל לבבכם,
אך תנו ויהא כל אחד לעצמו,
כמיתרי הנבל שלעצמם הם גם בנגנם יחדיו.."

תיאור ציורי מופלא זה של המשורר חליל ג'ובראן מתוך ספרו "הנביא" מגלה את הסוד להצלחה מובטחת בזוגיות ובנישואין.

ולמה הכוונה?

כל אחד מבני הזוג מביא לקשר הזוגי את עולמו האישי, את הרגליו, אמונותיו, ערכיו, דפוסי החיים שלו, את פצעי הילדות שלו ואת כל התנסויותיו שעבר בחיים. לכל אחד מבני הזוג יש את הראייה הייחודית שלו על החיים, את המחשבות והרגשות שלו, הדרך בה הוא רגיל לתפוס את המציאות ודרכי ההתנהגות והביטוי שלו במציאות. זה לא טוב יותר או רע יותר, זה פשוט אחר ושונה.

יש הבדלים בין בני הזוג ( וזה גם מה שעושה עניין בזוגיות ומפרה את בני הזוג) וגם שום דבר לא נשאר כמו שהוא במהלך הזמן. כל הזמן הדברים משתנים ומתפתחים. בני הזוג משתנים, הקשר משתנה והמציאות משתנה.
גם אם יש דמיון רב בין בני הזוג בהתייחסותם לחיים, הרי שכל אחד מהם הגיע ממשפחה אחרת, וחווה התנסויות שונות עפ"י מה שהיה אופייני למשפחתו, לחברה ולקהילה שבה גדל ולמעשה, בעולם שהוא שונה משל השני. גם אם הם חוו חוויות דומות עדיין לכל אחד מהם יש עולם ייחודי, נפרד ושונה משל השני.

לקשר הזוגי, אם כך, מגיעים שני עולמות שונים ובעצם בניית הקשר הזוגי, בני הזוג יוצרים ומוסיפים הוויה שלישית חדשה ומשותפת לחייהם, שהיא עולם אחר ושונה משני העולמות שהביאו איתם בני הזוג לזוגיות.

כמו כל אחד מאיתנו, בצד הזוגיות, בני הזוג זקוקים וצריכים לשמור על המהות העצמית, האינדיבידואלית והנפרדת שלהם כבני אדם ולתת לה חופש להתקיים על מנת למצות את כל הפוטנציאל הטמון בהם. הם זקוקים להרגיש שיש להם חופש בחירה, להיות מי שהם ולתת לעצמם אפשרות מלאה לביטוי עצמי ובכך, לחיות כאנשים שלמים, חופשיים, משוחררים ומלאי ביטחון.

יחד עם זאת, קיים הקשר הזוגי בו יש עולם משותף של חלומות וציפיות, שאיפות ורצונות, רגשות, הנאות, עניין משותף, ריגושים, חוויות משותפות, צרכים הדדיים זה מזה כבני זוג, ניהול משותף של חיים יומיומיים, טיפול בילדים, משפחה מורחבת, חברים ועוד.

הצלחת הזוגיות והנישואין תלויה במידת יכולתם של בני הזוג למצוא את האיזון הנכון עבורם (כרגיל, אין נכון אחד!) בין החופש והביטחון שהם נותנים לכל אחד מהם להיות מי שהוא עפ"י עולמו האישי לבין המקום שהם נותנים לזוגיות ולצרכים שלהם כבני זוג.

אם הזוגיות נתפסת כערך עליון על פני צרכי היחיד כאדם נפרד ובאה על חשבון הרצונות, הצרכים ועולמו האישי של אחד מבני הזוג, הרי שהוא יכול להרגיש משולל חופש, נשלט, נעלם, מדוכא, ומהותו "נמחקת" תחת כובד הזוגיות.

תפיסה זו יכולה להתבטא אצל אחד מבני הזוג או אצל שניהם ברכושנות, בביקורתיות יתר, שתלטנות, שיפוטיות, קנאה מוגזמת, האשמות, תלונות, בכי, הפעלת רגשות אשם וייסורי מצפון אצל השני, איומים סמויים או גלויים, ובסופו של דבר, וויכוחים וסכסוכים רבים, תסכול רב והתרחקות של בני הזוג זה מזה.

למשל, "אני לא מסכים שתלכי לריקודים" , "במקום לבלות איתי ועם הילדים בשבת, אתה מעדיף לרכוב על אופניים", "אני לא מסכימה שתלך לפאב עם החברים שלך", " מה פתאום לצאת בלעדיי לחו"ל עם החברים/ות שלך?", "אני לא אוהב/ת את החברים שלך" ועוד ועוד ( כמובן, שזה נכון לשני המינים).

שלילת החופש של בני הזוג זה מזה יכולה לבוא לידי ביטוי בכך שאין הסכמה לבלות בנפרד עם חברים, לבלות בבית קפה, ללכת לסרט, לנסוע לחו"ל, לראות כדורסל או כדורגל, או ללכת לחוגים ולפעילויות נפרדות כגון, ריקודים, טיולים, חבורת זמר וכד'. קיימת דרישה לחזור בשעה מסוימת ועוד הגבלות למיניהן, כגון, עם מי להיות בקשר ועם מי לא, איזה פעולות לעשות ואיזה לא, מה לחשוב, איך להתנהג ועוד.

התנהגויות כאלה יכולות לנבוע מחוסר אמון בבן הזוג, מחוסר ביטחון, מתוך חשש שמא בן הזוג ייפגש עם בני המין השני, ואולי אף יפתח רומן סודי או מתוך תחושת נטישה ובדידות ולכאורה, שבן הזוג מעדיף לבלות עם אחרים על פניו או בעיסוקיו מחוץ לזוגיות וכנראה שהוא לא אוהב מספיק.

במשך הזמן יכולות להתפתח ולהצטבר תחושות אשם, פחד, תלות, ערעור הביטחון, מרירות, חנק, כעס סמוי או גלוי כלפי בן הזוג על שתלטנותו והתנהגותו הרכושנית והביקורתית וירידה בערך ובדימוי העצמי.
היות ובמצב כזה קשה יהיה לו להעלות בחופשיות ובצורה גלויה ופתוחה את רצונותיו הנפרדים מול בן הזוג, הוא יכול לממש את רצונותיו וצרכיו בחשאיות ובהסתר ועכשיו זה כבר נבואה שמגשימה את עצמה או לחיות בתסכול רב, בריחוק או אף בניכור, דבר שיוצר מריבות רבות ופוגע באינטימיות ובקרבה בין בני הזוג.
מצד שני, אם יהיה משקל יתר רק לחופש של כל אחד מבני הזוג לעשות כרצונו ולממש את עצמו בלי להתחשב בקשר הזוגי ובצרכי בן הזוג, בני הזוג יהיו מרוחקים מאד זה מזה, כל אחד יחיה בעולמו והזוגיות עלולה להיפגע אנושות.

לכן, מילת המפתח היא איזון. המתכון להצלחת הזוגיות הוא להיות ביחד וגם לחוד. לתת מקום וחופש גם לצרכים והרצונות של כל אחד מבני הזוג אך בו זמנית לקחת בחשבון את הזוגיות, להשקיע בה ולטפח אותה ולתת מקום לצרכים ההדדיים של בני הזוג אחד מהשני.

זה יעצים את תחושת החופש והביטחון במרחב היחסים הזוגי, כל אחד מבני הזוג ירגיש חופש להיות מי שהוא, ויוכל להתפתח ולצמוח באופן אישי, דבר שיכול רק להפרות ולהצמיח את הזוגיות ולהעמיק את הקרבה והאינטימיות בין בני הזוג.

לחיים של איזון בין ה"ביחד" ל"לחוד"

שלכם

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית
לקבלת סדרת הטיפים, איך לאהוב את בן זוגכם, לחצו על הקישור.