האם רצוי שאני אדבר אתו על מה שאני מצפה ממנו?- שאלה בזוגיות

שלום לכם,

מידי פעם אני נשאלת שאלות בנושאים שונים של החיים ובעיקר בנושאי זוגיות ושליטה וניהול כעסים.

עד כה עניתי לכל השואלים באופן פרטי עד שלאחרונה הגיעה אלי שאלה, שבעקבותיה חשבתי שיש

לא מעט שאלות שגם מעסיקות רבים אחרים והתשובות שלי יכולות לעזור גם להם.

לכן, החלטתי לפרסם מעתה את השאלות (ללא פרטים מזהים) והתשובות שיכולות לסייע גם לאחרים.

אתם מוזמנים להעביר לי את שאלותיכם במייל ואני אשתדל לענות כמיטב יכולתי לכולם.

והנה השאלה של תמי (שם בדוי):

אני אלמנה ויוצאת עם גבר גרוש קרוב ל- 9 חודשים. בקרוב אני חוגגת 50 שמסמל עבורי שלב

מאוד משמעותי בחיי. לפני כשבוע הוא אמר לי כי התכוון להפתיע אותי בסוף שבוע במלון אך רצה לדעת אם

מתאים לי ואם לא תכננתי משהו עם הילדים שלי.

וזה הסיפור:  הוא ראה שיש מבצעים במחירים זולים לסוף שבוע במלון במרכז הארץ ושאל אם מתאים לי.  

ראשית, החמאתי לו על היוזמה אך בליבי חשבתי כי הייתי רוצה לחגוג 50 יותר בגדול.

ציפיתי למשל, שיעשה לי הפתעה וניסע לכמה ימים לחו"ל או שיבוא עם רעיון הרבה יותר יצירתי .

ההזמנה באותו בית מלון נעשתה ולחדר הבסיסי ביותר. מאחר ואני לא רוצה לפגוע בו, לא אמרתי כלום אך אני מרגישה מאוד פגועה ולא הייתי רוצה לעבור יום הולדת זה באופן שנקבע.

שאלתי אלייך, האם רצוי שאדבר איתו על מה שעובר לי בראש לפני יום הולדתי או האם לומר לו מה היו הציפיות שלי לאחר השהייה בבית המלון??

והנה התשובה:

תמי יקרה שלום רב,

ראשית, המון מזל טוב לרגל יום ההולדת והרבה בריאות.

שנית, לעתים קרובות, יש לנו ציפיות שיתרחשו דברים מסוימים ואנו מצפים מהסובבים אותנו שיפעלו בצורה זו או אחרת מבלי שנאמר להם את הדברים בצורה ישירה וגלויה.  

אך היות וזה מתרחש רק בהסכם בינינו לבין עצמנו והאחרים שאנו מצפים מהם, כולל האנשים הקרובים אלינו ביותר, במיוחד בני זוגנו, אינם שותפים להסכם הזה, הם אינם יודעים על הציפיות שלנו ומן הסתם, "נכשלים" בדרך כלל מלמלא ולספק את הציפיות הללו. זה מתכון בדוק לאכזבה שלנו . הם אינם יכולים לנחש מה יש בראשנו.

אם יש משהו שאנחנו רוצים, כדאי שנאמר אותו בצורה גלויה ופתוחה ולא ניתן למי שאנחנו מצפים ממנו לנחש את מה שהוא לא יכול לדעת.

בכלל ציפיות הן אויב שלנו (לא שאסור לנו לצפות במיוחד מהקרובים לנו ביותר) אבל אל לנו לצפות שגם אם "נבקש יפה" האחרים חייבים ויוכלו לספק ולמלא אותן בדיוק כפי שאנו מצפים מהם. הם פשוט אנשים אחרים מאיתנו.

כשאנו מצפים מהאחרים ואין בתוכנו אופציה שהציפייה לא תתמלא כמשהו לגיטימי, אזי אנחנו תלויים לרווחתנו הרגשית ושלוות נפשנו באחרים. אנחנו הופכים אותם לספקי הצרכים שלנו ואת עצמנו לתלויים בהם. נראה לי מצב לא רצוי.

ובאופן ספציפי כתשובה לעניין שהעלית, נראה לי שבן זוגך דווקא חושב שהוא מגלה יוזמה ורומנטיקה. הוא בדרכו רוצה לעשות לך טוב ואינו יודע כלל למה את מצפה והוא חושב שהוא עושה לך טוב.

לכן, אם רק תחכי אחרי השהיה בבית המלון, זה עלול לפגוע בו ביותר כי הוא לא רק פספס את המטרה שהוא רצה וגרם לך אכזבה אלא גם הוא לא ידע שאת רוצה משהו אחר ובעיקר שלא ניתנה לו האפשרות לתקן . במצב הזה גם את לא תיהני כי במהלך כל השהייה בבית המלון תלווה אותך תחושת אכזבה והחמצה . 

יתכן גם שהדרך שאת  רוצה לחגוג את יום ההולדת שלך יקרה עבורו ומסיבה כלשהי זה לא מתאים לו.

חוץ מזה, אולי בתוך תוכך, את בוחנת את מידת האהבה שלו אליך כמה הוא משקיע בך . כמידת ההשקעה הכספית בך כך מידת החשיבות שלך בעיניו ואהבתו אליך. גודל המתנה לא תמיד מבטא את גודל האהבה.

אם זה אכן כך, אז כדאי לך לראות את המציאות הזו מזווית אחרת ובעיקר מהזווית שלו. הוא משקיע מחשבה ומאמץ לחגוג לך את יום ההולדת. בעצם הוא רוצה לעשות לך טוב והוא חושב שזו הדרך המתאימה. זו דרכו.

לכן, אני מציעה שתדברי איתו באופן גלוי ותפתחי בהערכה כלפיו ובמחמאות על רצונו לשמח אותך ביום הולדת שלך ולהעניק לך בילוי כייפי. השיחה צריכה להיות נטולת ביקורת ותלונה אלא רק הערכה ובקשה גלויה.

תאמרי לו שאת רואה ביום ההולדת הזה משהו מיוחד ומשמעותי ביותר ותסבירי לו למה ולכן, את גם רוצה לחגוג את זה בצורה מיוחדת ומשמעותית ותגידי לו איך היית רוצה.

יתכן וכדי שלא ייבהל מהעלויות, אולי תציעי לו להשתתף בעלויות ואז גם את תיהני ותבלי ביום ההולדת שלך כמו שאת רוצה, אתם תבלו באופן מוצלח כזוג והוא ירגיש שהוא חלק מהמתנה היפה שנתן לך.

כולם יהיו מרוצים וזו תהיה תרומה גדולה ליחסים ביניכם. כל דרך אחרת עלולה לפגוע בכם באופן אישי ובעיקר ביחסים שלכם. חבל, לא?

בהצלחה ואני מאחלת לך יום הולדת שמח ומהנה.

ולכם, אני מזכירה שאתם יכולים לשלוח לי במייל את שאלותיכם ואני אשתדל לענות לכולם בהקדם תוך שאני מפרסמת את השאלות והתשובות עבור כולם.

שבוע טוב ומוצלח

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי  

למה שתקתי בזמן האחרון ו...מהן 5 שפות של אהבה

שלום לכם,

בטח שמתם לב שבזמן האחרון קצת שתקתי ולא כתבתי לכם שום דבר . עכשיו משהתאוששתי, אני חוזרת אליכם עם כוחות מחודשים גם כדי לשתף אתכם במה שקרה וגם כדי להמשיך לתת לכם עוד דברים טובים ומועילים שיכולים להאיר את חייכם. והפעם אני אציג לכם את 5 שפות של אהבה, לפי ד"ר גארי צ'פמן (אני מקיימת את ההבטחה שלי לכל הזוגות הנהדרים שהשתתפו בערב החוויה הזוגית האחרון, שהתקיים כבר בעיצומן של ההתרחשויות) .

אז מה קרה?

פתאום ביום בהיר, בהפתעה, ללא כל התראה מראש, נופל עליך משהו לא פשוט, שצריך להתמודד איתו.
כך קרה לנו. זה התחיל כשכלתי הרגישה לא טוב. חשבנו שזו שפעת. אמרנו לעצמנו - יעבור לה.
אומנם זה קצת שפעת חזקה אבל יעבור. ואז התחילו לה כאבי ראש עזים בלתי נסבלים ובלתי מוסברים שגררו אישפוז לסירוגין עד לאבחנה - דלקת קרום המוח ויראלית.

זה באמת מבהיל!!! אבל היות והיא הייתה מהסוג הטוב יותר אז נרגענו. אמרו לנו שזה עובר תוך 7-10 ימים.
אמרו שזה עובר מהר..אז אמרו...המחלה שלה לא ידעה את זה. היא לא הייתה בשיעור הזה ולא קראה את הספר הנכון . היא החליטה להתנהל באופן עצמאי לחלוטין, כך שכבר לא כל כך ידענו מול מה אנחנו עומדים. חוסר הוודאות זה הדבר הקשה ביותר במצבים כאלה.

כבר אמרתי שאמרו שזה עובר מהר? ..אז אמרו...המחלה שלה לא ידעה את זה. היא לא הייתה בשיעור הזה ולא קראה את הספר הנכון . היא החליטה להתנהל באופן עצמאי לחלוטין וגם בצורה קשה, כך שכבר לא כל כך ידענו מול מה אנחנו עומדים. חוסר הוודאות בחלק מהזמן מול הסבל המתמשך של כלתי היה הדבר הקשה ביותר. זה אחד הדברים הקשים ביותר במצבים מעין אלו.

אשפוז של כמעט חודש בתל השומר כשהיא מתפתלת וסובלת מכאבי ראש שקשה לשאת אותם ונראה שגם לצוות הרפואי לא תמיד היה ברור לגמרי מאיפה הם מגיעים. עוד בדיקות ועוד בדיקות, טיפול שלא עוזר הרבה, הרבה מתח, דאגה, לחץ, וגיוס כוחות לטפל במה שצריך. רק חודש אחרי האשפוז התחיל הטיפול לעזור והורגש שיפור עד לשחרורה מביה"ח.
זו היתה תקופה קשה לכולנו ולקח גם זמן של ההתאוששות. כך גם כלתי שחוזרת בהדרגה לשגרת החיים שלה ועדיין מתמודדת עם שאריות המחלה שלא כל כך מהר רוצה לעזוב.

במצב כזה לומדים הרבה דברים. כמה החיים הם שבריריים ודברים יכולים להשתנות ברגע. כך פתאום. לכן, אנחנו צריכים ללמוד ליהנות מהחיים בהווה כמה שיותר ולעשות היום את מה שאנחנו אוהבים בלי להגיד "מחר כך". מקבלים שוב פרופורציות לחיים. רואים את סדרי העדיפויות שלנו , מבינים עוד יותר את חשיבותה של המשפחה והאנשים בחיינו, קולטים עוד יותר את חשיבות ה"ביחד".
לומדים לעזור ולתמוך אחד בשני, להתגייס ולתרום מזמנך ומכל היכולות שלך על מנת להיות שם איפה שצריך אותך.
זה הזמן שהיחסים נבחנים! לא כשטוב אלא דווקא כשקשה. מגלים ששום דבר הוא לא מובן מאליו. לא הבריאות, לא היחסים, לא הזוגיות,לא המשפחה, לא העבודה, לא החברים, ושצריך להעריך באמת את מה שיש לנו כל רגע ורגע...וגם לבטא ולהגיד את זה אחד לשני. במיוחד, לא צריך להגיע למצבים קשים כדי לבטא אהבה, דאגה, אכפתיות, חום ותשומת לב, הערכה, וכל מה שאנחנו מרגישים.

צריך להפוך את זה לשגרת החיים שלנו ביומיום.
אירועים כאלה הם רק שיעור לחיים ותזכורת שאנחנו צריכים להעריך את מה שיש לנו ולא רק כשיש סכנה ואיום כלשהו שנאבד את זה בגלל בריאות, גירושין, פיטורין וכד'.
תיהנו מהשגרה שלכם. תזכרו - שגרה זה דבר טוב. את התבלינים אתם כבר תכניסו.

ואם אנחנו כבר מדברים על אהבה שצריך לבטא אז ד”ר גארי צ'פמן, שכתב את הספר "חמש שפות האהבה"  מצא שבכל התרבויות בעולם יש 5 דרכים לפיהן אנשים נותנים ומקבלים אהבה. למרות שאולי היינו מעדיפים לקבל את כל 5 הדרכים, יש לכל אחד יש את הדרך שלו, המתאימה לו ביותר לקבל אהבה, ולהרגיש נאהב. 

לכן, ככל שנדע מה היא "שפת האהבה" הנכונה לבן זוגנו (ולדעתי, עם כל היקרים לנו), ונדע לתת לו את האהבה כפי שהוא צריך. כך הוא ירגיש אהוב ומסופק בזוגיות וההיפך. באופן זה הצרכים שלנו כבני זוג, הן הפיזיים והן הרגשיים שלנו יסופקו ברובם וייווצר חיבור רגשי טוב יותר בין בני הזוג, תיווצר קרבה ואינטימיות והקשר הזוגי יהיה עמוק, קרוב, חם, מספק ומהנה יותר.

ואלו הן 5 שפות האהבה לפי ד"ר גארי צ'פמן:

1. מגע פיזי - כל סוגי המגע שיש בהם כדי להביע אהבה, משיכה, תשוקה, חיבה, חום, תשומת לב, געגוע ועוד ועוד. המגע אינו בהכרח יחסי מין. הוא כל מגע של כל אברי הגוף, ויכול להיות חוץ מיחסי מין, חיבוקים, נשיקות, ליטופים על כל סוגיהם, מסז', מזמוז ועוד ועוד.

2. מילים – ישנם אנשים שאוהבים וזקוקים גם לשמוע את אהובם מבטא כלפיהם מילות אהבה, חיבה, הערכה ופרגון, נותן להם מחמאות ומשבח אותם על מי שהם, על מעשיהם, התנהגותם, יכולותיהם , כישוריהם ועוד. המילים הן הזנה לנשמה לעומת מילות ביקורת, קללות, עלבונות או מילים פוגעות הפוצעות את הנשמה. 

3. זמן איכות – אנשים מרגישים נאהבים כשהם מבלים זמן איכות ביחד עם בני זוגם. כל הפעולות המשותפות הגורמות להם התרגשות והנאה רבה. כל המעשים והפעולות שהם עושים במשותף ויוצרות להם חוויות מרגשות המעמיקות את הקשר ביניהם.  

4. מחוות שירות – אנשים מרגישים נאהבים כשבני הזוג פועלים למענם באופן מעשי ומציעים להם את עזרתם המעשית או מעניקים להם מחוות שונות כגון, הצעה לקפה, הכנת אוכל וארוחות, עזרה בביצוע מטלות ומשימות שונות ועוד. 

5. קבלת מתנות – ישנם בני זוג שמרגישים אהובים ע"י בני זוגם כאשר אלה מעניקים להם מתנות והפתעות שונות. זאת במיוחד בגלל השקעת המחשבה, הזמן, המאמצים ולפעמים, גם הכסף שיש במתן המתנה ( המתנות וההפתעות אינן חייבות להיות כרוכות בכסף). לפעמים,  הכוונה שמאחורי המתנה ותשומת הלב הם אלה שמבטאים את האהבה והמשמעות שיש לבן הזוג בלבם של בן זוגם. 

אז קחו את זה כתרגיל ותגידו לבני הזוג שלכם מהי "שפת האהבה" שלכם ומהי הדרך המתאימה והנכונה לכם להרגיש נאהבים על ידם, ותבררו עם בן הזוג שלכם מה היא הדרך המתאימה לו להרגיש נאהב על ידכם.  
ממליצה בחום!

מאחלת לכם שתרגישו אהובים ואוהבים עם כל הלב

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

סליחה - מדוע כל כך קשה למחול ולסלוח לאחר בגידה בזוגיות ובנישואין

לבקש סליחה או לסלוח למישהו על משהו שהוא פגע בנו זה, לפעמים, קשה מאד עד בלתי אפשרי.

מחילה, חמלה, מלחמה ומחלה הן מילים בעלות אותן צלילים ואותיות שורש אך בסדר שונה. הן מראות איך שינוי של הדבר לכיוון זה או אחר עושה את כל ההבדל בין שחרור, רוגע ושקט פנימי בתוכנו לבין מלחמה פנימית עם עצמנו ומלחמה עם מישהו מהסביבה החיצונית לנו, מלחמות שתוצאתן היא נפגעים, כאבים ומחלות.

הפרוש שחלק מהאנשים נותן לבקשת הסליחה היא להיות חלש, כנוע, נחות, לוזר, פחדן, לא שווה, פראייר ועוד ולכן, זה כל כך קשה לאנשים אלה לבקש סליחה. זה נתפס אצלם כפגיעות וחשיפת החולשה שלהם עד כדי כך שהם מרגישים שהם צפויים להיפגע שוב או אולי האחרים ינצלו אותם מעתה ויחשבו שהם חלשים עד כדי כך שאפשר יהיה להפעיל עליהם כוח, לפגוע בהם, לנצל אותם, לרמוס אותם ולהכאיב להם.

לא פחות קשה לסלוח לזולת על הפגיעה שלו בנו. זה יכול להיות ממש לא פשוט עד בלתי נסבל וקשה מנשוא.

"החלש אינו מסוגל לסלוח, היכולת לסלוח היא נחלתו של החזק" (מהאטמה גנדי )

אנחנו יכולים לראות את זה בא לידי ביטוי בעוצמה גדולה מאד באחד ממצבי החיים המשבריים, הקשים והכואבים ביותר בזוגיות כאשר אחד מבני הזוג בגד וניהל רומן מחוץ לזוגיות או מחוץ לנישואין. כמה קשה לבן הזוג הנבגד למחול ולסלוח לו, ולחזור לחיים הרגילים, גם אם הם החליטו להישאר ביחד כבני זוג. הזיכרונות, המחשבות המטרידות והמציקות, הדמיון שעובד שעות נוספות, הדברים מהיומיום שמזכירים שוב ושוב את הבגידה, כל אלה אינם מרפים מבן הזוג הנבגד, ואינם מאפשרים לו בקלות להרפות, לשחרר ולסלוח.

אחד התנאים ההכרחיים הנחוצים כדי לאפשר לו בשלב כלשהו בתהליך ההחלמה להגיע לשלב הסליחה לבן הזוג הוא עד כמה בן הזוג סגר את הרומן שהיה לו והתנתק ממנו, עד כמה הוא מצטער על מעשיו, מבקש סליחה מעומק לבו, ומבין את הכאב והפגיעה הגדולה שמעשיו פגעו בבן הזוג. כמו כן, עד כמה הוא רוצה את בן הזוג ואת הקשר הזוגי איתו ולא רוצה לאבד אותו

ועד כמה הוא מכיל, מקבל, מבין, אמפאטי ומוכן ללכת בקצב של בן הזוג שלו, שכל כך קשה לו, בלי לזרז אותו שיעבור הלאה כי "הרי כבר ביקשתי סליחה ואמרתי שאני מצטער".

לא תמיד אנחנו יכולים לבחור מה שאנחנו מרגישים ולא תמיד יש לנו שליטה על הרגשות שלנו. זה מה שאנחנו מרגישים כעובדה מציאותית. מה שכן אנחנו יכולים לעשות הוא לקבל שזה מה שאנחנו מרגישים ולהכיל את רגשותינו, לתת להם להיות ולחכות שהם ישתחררו ויעזבו. רגשות לא נשארים לנצח. שום דבר לא נשאר אותו דבר.

דמיינו לעצמכם את הילד שבתוככם שזקוק עכשיו מכם לחיבוק, נחמה ועידוד ולא עוד ביקורת, שיפוטיות והאשמות. היו אתם עבורכם ההורה שנותן לכם הכרה להוויה, הערך והמשמעות שלכם, המבין, המכיל, המקבל, המנחם והמעודד שאתם כל כך זקוקים לו.
אז נכון, יתכן שעכשיו בן הזוג יחיה יותר בשקט פנימי אבל ממילא הוא בונה את חייו החדשים כך או אחרת, עם רשות בן הזוג שנעזב או בלעדיה.


העיסוק המתמיד בדברים אלו וההתמקדות בשלילי משתקים, חוסמים ועוצרים מלהתפתח ומחבלים בסיכוי לבנות חיים חדשים טובים ומספקים. הסליחה והמחילה תאפשר התפתחות חדשה וגדילה למציאות חדשה של כיוונים רבים כגון, מקצוע, עיסוק, קריירה, וכמובן, בן זוג חדש ובניית זוגיות ומשפחה חדשות.

על אחת כמה וכמה קשה יותר לסלוח אם בן הזוג הבוגד החליט לעזוב את הזוגיות בכלל ולטובת בן הזוג החדש שאיתו הוא ניהל את הרומן במהלך הנישואין או הקשר הזוגי בפרט והוא מתחיל איתו חיים חדשים.

חווית בן הזוג הנבגד היא שהחיים החדשים, הזוגיות והמשפחה החדשה נבנים על גבו, על גבי ההריסות של הזוגיות והמשפחה שהתפרקו, על גבי הכאב, המצוקה, הסבל, הנטישה, השבר והבדידות שלו.  

ישנו פער גדול בין התחושה הקשה של בן הזוג שננטש, לעיתים בהפתעה מוחלטת, כשהוא מרוסק לחלוטין ועל כל מה שמשתמע מפירוק המסגרת הזוגית והמשפחתית, הקושי לתפקד ביומיום, תחושת הבדידות, ערעור הביטחון העצמי וניפוץ האמון בסדרים ונהלי העולם כפי שהכיר שהיו עד כה, שהקנו לו שייכות, עוגן וביטחון, לעומת חייו החדשים של בן הזוג שעזב לטובת בן זוג חדש, מלאי החידושים והריגושים, האהבה, הרומנטיקה, התשוקה, ההנאות והמסגרת החדשה הזוגית והמשפחתית. תחושה זו יכולה להימשך תקופה ארוכה והיא מקשה מאד להגיע למקום של המחילה והסליחה, האיזון החדש והשקט הנפשי.

פעמים רבות ניתן לראות את הצורך של בן הזוג הנבגד להעניש ולנקום בבן הזוג הבוגד. הוא רוצה לראות אותו סובל. רוצה לגרום לו צער ועצב, לא להיענות לבקשותיו, להתיש אותו, להכאיב לו, למנוע ממנו דברים שצריך ורוצה וכיו"ב.

בשביל בן הזוג הנבגד למחול לו על התנהגותו ועל הבגידה שלו זה כמו לוותר לו ולמחוק את "עוונותיו" ו"פשעיו" מבלי שקיבל את עונשו ולהוציא אותו זכאי וחופשי לחיות את חייו בהנאה ובכייף, בו בזמן שהוא עצמו סובל ומשלם מחיר כבד על הנטישה אותו. בשביל בן הזוג הנעזב זה כמו לבטל את כל הכאב שנגרם לו, כמו גם לבטל ולמחוק את הפגיעה הקשה והצורבת שלו, את ההשפלה, ואת כל האובדנים הרבים שיש לו כתוצאה מהבגידה ומפירוק הנישואין והזוגיות.

הקושי לסלוח ולמחול לבן הזוג הבוגד נובע מהתחושה של הנבגד שאם יסלח וימחל לו על מעשיו, שבשבילו הם שפל המוסריות, רמייה, זיוף ושקר, ופגיעה במקום הכי עמוק, רגיש וכואב בתוך ה"אני" שלו, הוא בעצם נותן אישור לבן הזוג ליהנות מ"חטאיו" וממעשיו ובעצם "מלבין" ומנקה אותו מאשמה, מיסורי מצפון ומתוצאות מעשיו שאולי כן הציקו לו והטרידו אותו. לתפיסתו, אם הוא יסלח לו, הרי שבמו ידיו בסליחתו הוא מאפשר לבן הזוג ליהנות ולהרוויח מכל העולמות מבלי שהוא משלם מחיר כלשהו על מעשיו הקשים ובגידתו.

הקושי לסלוח נובע גם מהפגיעה הקשה ב"אני" של בן הזוג הנבגד, בהערכה ובדימוי העצמי החיובי שלו, בהתערערות הביטחון העצמי, בהתנפצות תפיסות היסוד את החיים שלו ואת המציאות בכלל, בהשפלה ובפגיעה העצומים שהוא חווה ולעיתים, בהתרסקות האמון הבסיסי שלו בזולת בכלל ולא רק בבני זוג פוטנציאליים. כשהכל מתערער, מאד קשה למצוא את הסליחה לבן הזוג שנתפס כמי שאחראי ואשם לכל התוצאות הקשות הללו.

קיים קושי נוסף לסלוח והוא הקושי לסלוח לעצמי לאחר הבגידה של בן הזוג. לעיתים, בן הזוג הנבגד מוצא את עצמו בהלקאה עצמית, "איך נתתי לזה לקרות? ", "איך לא ראיתי..? ", "איך זה קרה לי?", "איך לא עשיתי משהו בעניין..?", "איזה טעות עשיתי", "מה לא בסדר איתי..?", "אני לא שווה", "אף אחד כבר לא ירצה אותי יותר".. ועוד ועוד.  זה המקום לחמלה עצמית (לא רחמים), ש"זה מה שיכולתי באותו הזמן", לקבל את מי ש"אני", לתת לעצמי אמפטיה, הכלה, קבלה ולא הענשה עצמית.

אפשר להבין את הקושי למחול ולסלוח אחרי גילוי של רומן מחוץ לזוגיות ולנישואין. אפשר להבין את כל הרגשות האלה, את הזעם והכעס, את הנקמנות, את הצורך בהענשה, את הרצון להכאיב ואפילו את ההלקאה העצמית. אלו רגשות אנושיים וטבעיים במיוחד בתקופה הראשונה לאחר גילוי הרומן או העזיבה והפרידה הממשיים כשהמשבר טרי והכאב חד כתער.

אם באמת הקשר הזוגי עדיין חשוב ובני הזוג לא רוצים לאבד אותו - אזי שווה לסלוח באמת. הסליחה יכולה להוות מנוף ליצירת קשר חדש שאולי עוד לא היה כמוהו עד כה ולהפוך אותו לקשר מספק ומהנה יותר. גם תהליך זה דורש זמן, סובלנות, גמישות, הכלה, הבנה וקבלה.

אולם, אם לא ניתן היה להישאר ביחד והרגשות האלה ממשיכים לתפוס מקום מרכזי ומשמעותי תקופה ממושכת בחייו של בן הזוג הנבגד, והוא אינו מצליח לבנות ולשקם מחדש את חייו, הרי שהוא זקוק לעזרה. אם רגשות אלו משפיעים עליו, מנהלים אותו, מפריעים לו לחיות את חייו, משתקים אותו ומחבלים לו בחיי היומיום, הרי שמומלץ לו לראות כיצד הוא מוצא דרך להיחלץ ממצב ממלכד זה ואם קשה לו לבד שייקח לעצמו עזרה מקצועית מתאימה שתעזור לו למצוא את האיזון החדש בחיים שלו.

רגשות אלו יכולים לעורר מאבקי כוחות וקרבות קשים שאינם מאפשרים הגעה להבנות, להסכמות, להסכמים ולניהול קשר טוב, במיוחד אם יש ילדים ויש לקיים הורות משותפת בדרך חדשה. מאבקי כוח ומלחמות אלו גורמים רק לפגיעה קשה בכל הנפשות הפועלות במיוחד, בילדים הרכים, חסרי האונים, התלויים לגמרי בהוריהם.

הקושי לסלוח ולהשלים עם המציאות החדשה יכול לגרום לבן הזוג הנבגד והנטוש למקד את חייו בבן הזוג, שכבר איננו איתו, ולעסוק שוב ושוב אולי באופן אובססיבי בחייו, בעיסוקיו, מעשיו, ברגשותיו ובהתנהגותו. באופן זה בן הזוג הנבגד משאיר את עצמו מחובר לכאב ולסבל שלו, לשאלות החוזרות ונשנות למה ואיך בן הזוג עשה לו את זה.

כמו כן, הוא מתמקד בהאשמות כלפי בן הזוג ואולי כלפי אחרים, האשמות והכאה עצמית כלפי עצמו על טעויות שעשה ודברים שהיה אולי יכול לתקן ולא עשה כן. בדרך הזו במקום להתקדם הלאה בחייו, הוא מתחבר עוד ועוד לכאב ולרגשות הקשים וכך הוא מכאיב לעצמו עוד יותר.

והדבר העיקרי והחשוב הוא שבמקום להשקיע את האנרגיה שלו בעצמו, בהתאוששות, בריפוי ובהחלמה של עצמו, במקום לצאת ולבנות את חייו מחדש הוא עסוק, בעצם, במעשיו ובחייו של בן זוגו לשעבר. העובדה שהוא מתמקד בחיי בן זוגו לשעבר עוצרת אותו ומונעת ממנו לשקם את חייו. השקעת האנרגיה בחיי בן הזוג לשעבר לא מאפשרת לו להתבונן בתוך עולמו, בחייו שלו ומונעת ממנו ללמוד על עצמו, לראות כיצד הוא מנצל את המשבר וממנף אותו לצמיחה ולהתפתחות אישית שלו, לבנות מחדש את חייו ואולי הפעם אחרת, טוב יותר אולי אפילו ממה שהיה.

כאמור, אחד הדברים המשמעותיים והחשובים בתהליך שמקל על הכאב ומאפשר הגעה לסליחה הוא אם בן הזוג שבגד  ו/או נטש מביע צער, אכפתיות, התחשבות ואמפטיה ומבקש סליחה על הכאב והפגיעה שנגרמו לבן הזוג הנבגד והנעזב. 

למעשה, מה שיכול לאפשר יציאה לחיים חדשים, מהנים ומספקים הוא ראשית, החמלה לעצמי. דבר שני, הסליחה והמחילה העצמית על כל הטעויות שנעשו, השגיאות, אולי על העיוורון, כלומר, על הדברים שלא רצה לראות ולדעת והדבר השלישי, כמובן, המחילה והסליחה לבן הזוג.

החמלה לעצמי - רצוי שבן הזוג הנבגד לא יעסוק בפגמים ובמגרעות של עצמו שבגללן או בעטיין הוא חושב שבן הזוג בגד בו ועזב אותו. עליו לקבל את עצמו בחמלה על כל מה שהוא, על כל מה שנעשה כי זה מה שהוא היה יכול, ועל כל יתרונותיו וחסרונותיו. הכאב גם ככה גדול, אין טעם להתמקד בשלילי ולראות את החסרונות, הפגמים שיש והטעויות שנעשו. עכשיו יש לגייס את כל החמלה לעצמי כדרך של ריפוי כדי לא לגזול מעצמו אנרגיה החיונית והחשובה כל כך להתאוששות ולתהליך הריפוי שלו.

הסליחה לעצמי- לוותר על ההלקאה העצמית על מה שנעשה ועל מה שלא נעשה כי שום טובה לא צומחת מהלקאה עצמית. הלקאת העצמי גורמת להתקפת ה"אני" ולהחלשתו, לבדידות ובעיקר, לעצב ולדיכאון. זו אנרגיה חשובה שנגזלת ממנו במקום להיות מופנית ומושקעת בשיקום העצמי ובמציאת איזון חדש בחיים.

הסליחה מאפשרת לעצמי לקבל את ה"אני" כפי שהוא על כל גווניו, נותנת חופש לראות את הטוב שבעצמי ולקבל את מי שאני על כל היתרונות והחסרונות שבי, על כל הטעויות והשגיאות שנעשו. במקום לראות בהם כישלון צורב אפשר לראות את המציאות החדשה כהזדמנות לצמיחה ולהתפתחות אישית חדשה. קבלת האני, אהבת העצמי יאפשרו חיים חדשים והגעה למקומות חדשים.

אין טעם בביקורת עצמית מחמירה ובהלקאה עצמית על טעויותינו. זהו חלק מהאנושיות שבנו. זה טבעי לטעות כי מהטעויות שלנו אנחנו לומדים ומתפתחים. בזמן כזה אנחנו זקוקים יותר מתמיד לחמלה מעצמנו.

כשאנחנו סולחים לעצמנו על הטעויות שאנחנו עושים, אנחנו משחררים את עצמנו מרגשות האשמה הכבדים, מהצער והעצב, הייאוש, הכאב, חוסר האונים, החולשה והדיכאון ומחזירים לעצמנו את האנרגיה והחיוניות שלנו. זה יוצר תחושת הקלה, חופש ושחרור.

בדרך החמלה והנחמה העצמית אנו מחזירים לעצמנו את הכוח ואת תחושת הערך שלנו ומשם אנחנו יכולים לתקן את עצמנו.

יתירה מזאת, כשאנחנו לומדים לסלוח לעצמנו ולקבל את עצמנו על חסרונותינו ועל יתרונותינו, אנחנו לומדים גם לסלוח יותר בקלות גם לאחרים ולקבל גם אותם על כל חסרונותיהם ויתרונותיהם.

סליחה לבן הזוג -  זהו שלב יותר מתקדם בתהליך ההתמודדות עם כאב הבגידה ופירוק הזוגיות שדורש את הזמן שלו והוא יכול להגיע רק אחרי שמוצאים שוב את הביטחון העצמי והכוחות הפנימיים, הערך והמשמעות בחיים החדשים, החיבור והנאמנות לעצמי, האמון העצמי, האופטימיות, השמחה, החיות, וההנאה מהחיים .

כאשר אין מחילה פנימית וההתמקדות היא בכעס, בקנאה, בנקמה ובשנאה, הנפש "מתגוררת" במקום מזוהם שיש בו אנרגיה שלילית, שלא רק שלא מאפשרת לשום דבר חדש לצמוח וגורמת לתקיעות אלא יכולה להיות קרקע פוטנציאלית מצוינת להתפתחות מחלות שונות שלא לדבר על מלחמות ומאבקי כוח קשים שיכולים רק לפגוע קשות בכל הנפשות הפועלות. 

המחילה לעצמי ולבן הזוג שעזב ישחררו את הכבלים הגלויים והסמויים לבן הזוג ולעולמו החדש, יפסיק את העיסוק בעבר במה שהיה ובמה שהיה יכול להיות בעתיד, יעצור את העיסוק הפנימי בשאלה מה איבדתי, במסכנות ואפילו בהתקרבנות, את ההתמקדות בחולשה, בכאב ובפגיעה. במקום זה יתפנה מקום לאנרגיה וחיות חדשה שתופנה כלפי העתיד, להתפתחות וצמיחה אישית ולמציאת איזון חדש בחיים.

המחילה מאפשרת לשחרר ולהרפות מהדברים וע"י כך להשתחרר ולהתנקות מהרגשות הקשים שמנהלים את החיים כמו שנאה, נקמנות, כעס וזעם, חוסר אמון, חוסר אונים, השפלה, ועוד. היות ואין וואקום במציאות, כשהרגשות האלו משתחררים ומתפוגגים הם מפנים מקום לרגשות אחרים שמגיעים שהם משמחים, נעימים ומהנים יותר.

לסיום,  נכון, זה קשה, מורכב, איטי ובכלל לא פשוט. לכן, יש לאפשר את הזמן לעיבוד האבל על הזוגיות שהייתה ואיננה, על העצמי ועל החיים המשותפים שלא יהיו יותר כמו קודם. יחד עם זאת, בשלב כלשהו לאחר תקופה מסוימת מגילוי בגידתו של בן הזוג במיוחד אם הוא נטש את הזוגיות לטובת זוגיות חדשה, למרות הכאב הרב והקושי הגדול לסלוח, כדאי לבן הזוג הנבגד לעשות כל דרך ומאמץ כדי להגיע לסליחה ולמחילה בתוך עולמו הפנימי - סליחה, הן לעצמי והן סליחה לבן הזוג.

" החמלה היא טבענו העמוק ביותר. אנחנו זקוקים לחמלה כדי ללמוד לפתח עדינות ורכות אל מול הקשיים והכאבים שלנו, במקום להיסגר מולם בפחד. כך מתרחש הריפוי" . (הלב הנבון/ ג'ק קורנפילד)

כשאנחנו מתייחסים בחמלה לעצמנו, לטעויות, לחולשות, לפחדים, לרגשות ולהתנהגות שלנו אנחנו עוזרים לעצמנו להתחבר שוב למהות השלמה והטובה של עצמנו ולהרגיש את מלוא החיות וכוח החיים שבתוכנו.

או אז אנו לומדים להסיר את המכשולים והמחסומים העומדים בפנינו ולמצוא את הדרך הנכונה והמתאימה ביותר עבורנו ובו זמנית גם ביחסים שלנו עם האחרים. זו הדרך לצמיחה והתפתחות אמיתית להכרה בעצמנו ולמתן רשות ולגיטימציה לחיות בחופש ובשלום וכמובן, ברוגע עם עצמנו וכפועל יוצא, גם עם האחרים.

לבסוף, הסליחה מסייעת ומאפשרת קבלה והשלמה עם המציאות, פתיחת דף חדש כזוג הבונה זוגיות טובה ומספקת יותר, במקרה שבני הזוג בחרו להישאר ביחד לאחר חשיפת הרומן או במקרה שהזוגיות התפרקה - פתיחת דף חדש בחיים והשקעת האנרגיה העצמית בבניית החיים החדשים.

לקבלת סדרת הטיפים  "איך להתאהב מחדש בבן הזוג " לחצו על הקישור.

התמודדות עם בעיות בעזרת סיפור עם מוסר השכל חכם

שלום לכם,

סיפור נהדר ששמעתי ברדיו עם מוסר השכל חכם מאד לחיים - והיה חשוב לי שהוא יגיע גם אליכם!

וזה הסיפור...

פרופ' אחד שאל את הסטודנטים שלו כמה שוקלת כוס אורז שהוא אוחז בידו.

הסטודנטים לא ידעו להשיב. אמר הפרופ' " כדי לדעת את משקלה המדויק אני צריך לשקול אותה .

ואם אני אחזיק אותה ביד האם ישתנה המשקל שלה?"

ענו לו, "לא".

"נכון. ואם אני אחזיק אותה שעה כשידי למעלה מה יקרה?  האם ישתנה משקלה?"

ענו לו "לא. רק היד תתחיל לכאוב לך".

"נכון מאד. ואם אני אחזיק אותה יום שלם כשידי למעלה מה יקרה לה?", שאל.

ענו לו הסטודנטים "לה לא יקרה דבר אבל היד שלך תתחיל מאד לכאוב לך עד שתתאבן, תשתתק ואפילו

יאשפזו אותך לטיפול בבי"ח", ענו וצחקו הסטודנטים.

"נכון מאד. אז אם משקלה לא השתנה מה גורם לכאב ביד?

מה אני צריך לעשות כדי להפסיק את הכאב ביד?" שאל אותם.

ענו לו הסטודנטים " תניח את הכוס".

"נכון מאד", אמר הפרופ', "ככה זה גם בחיים. כשיש לנו קשיים ובעיות ואנחנו מניחים להן, אז זה עובר אבל אם

אנחנו מתעקשים להמשיך לחשוב עליהן, אנחנו מתחילים לחיות אותן ולהרגיש את הכאב בגללן.

ואם אנחנו ממשיכים לאחוז בהן כל הזמן, זה לא רק כואב, זה גם משתק אותנו."

מסקנה- אנחנו צריכים להניח את הכוס = הבעיות והמחשבות עליהן ולהרפות מהן כדי שהכאב ייפסק ונוכל

להמשיך בחיינו ללא הכאב.

חכם, לא? גם אם זה לא תמיד פשוט לביצוע, חשוב להניח את המחשבות על הבעיות, להרפות ולשחרר מידי

פעם...גם כי לא תמיד יש לנו שליטה על המצב וגם כי כשאנחנו אוחזים ללא הרף במחשבות הן מכאיבות לנו עד

כדי משתקות אותנו.

דומה הדבר כשאנחנו ממשיכים להחזיק בידית האחיזה של האוטובוס כדי שלא ניפול גם כאשר האוטובוס  עומד

והוא לא בנסיעה.

שיהיה לכם המשך יום מצוין!

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית

לטיפול בשליטה וניהול כעסים

"תגיד לי שאתה אוהב אותי"- איך להתמודד עם תסכולים בזוגיות

שלום לכם,

לא פעם אנחנו חשים תסכול רב כשבן הזוג שלנו לא נותן לנו את מה שאנחנו זקוקים לו.

לא תמיד זה קורה כי הוא לא רוצה אלא כי הוא לא יודע על הצורך שלנו, או כי הוא אינו יכול, מסיבות שונות, לתת

לנו את המענה לצורך שלנו בדיוק כפי שאנחנו צריכים אותו, בעיתוי ובאופן המדויק הנכונים לנו .

אם זה דבר שחוזר על עצמו, וקורה שוב ושוב, יכולה להתפתח אצלנו מרירות פנימית, עלבון, פגיעה, חסר גדול,

תחושת בדידות, ריחוק וכמובן, כעס רב. מכאן הדרך למריבות, וויכוחים ומאבקי כוח מאד קצרה.

במאמר של שלומי כהן ושלי "תגיד לי שאתה אוהב אותי - איך להתמודד עם תסכולים בזוגיות" אנחנו

מציעים 3 זוויות התבוננות שיכולות לסייע בהתמודדות עם התסכולים בזוגיות.

לקריאת המאמר כולו, יש ללחוץ כאן.

קריאה מהנה ופורייה

שיהיה לכם סופ"ש נעים וחמים

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

מחכות לכם 2 מתנות ממני :
סדרת הטיפים - כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים,

וסידרת הטיפים - איך להתאהב מחדש בבן זוגך.

יש ללחוץ על הקישורים, למלא את הפרטים

ומיד יגיע אליכם במייל הטיפ הראשון.

נ.ב ואם אהבתם, אתם  מוזמנים להעביר גם לחברים. הם יודו לכם!

ציפיות לא ריאליות מהזוגיות ומהנישואין

ציפיות הן חלק טבעי מהחיים והמציאות שלנו כבני אנוש אך כמו שהבדיחה אומרת "ציפיות יש רק בכריות" כך נראה שלמרות שזה הגיוני וטבעי לצפות מהאנשים הקרובים לנו ובמיוחד מבן זוגנו, הציפיות מהסביבה בכלל, מהזוגיות ומבן הזוג בפרט יכולות להיות מקור של בעיות וצרות ליחסים ולתחושות קשות בתוכנו.

רבים חולמים על אהבה מושלמת כמו באגדות, בהן "הנסיך והנסיכה חיים בעושר ובאושר עד עצם היום הזה". הם מצפים לחוש כל הזמן אהובים ע"י בני הזוג, להרגיש חשובים ומשמעותיים, להיות יחידי סגולה בעיני בן הזוג ולהוות באופן תמידי מרכז העולם עבורם.

הציפייה הלא ריאלית היא שההתאהבות, החיזור, הרומנטיקה והתשוקה, הריגושים והרגשת התרוממות הרוח הנפלאה של תחילת הקשר יישארו לנצח וששום דבר לא ישתנה. אך לצערנו, אין דבר כזה במציאות מאחר ושום דבר אינו נשאר אותו דבר כפי שהיה. המציאות משתנה כל הזמן, בני האדם משתנים בעקבותיה וכתוצאה מכך, משתנים גם הקשרים ומערכות היחסים שלהם עם הסובבים אותם.


ציפיות אלו הינן לא ריאליות ומייצגות את הפנטזיה הילדותית שבעולמנו הפנימי.

המציאות מזמנת לנו מצבים רבים שאינם עונים לנו על הציפיות שלנו בהם יש תסכול ואכזבה ולא מעט קונפליקטים. היות וכל אדם הוא שונה מהאחר בעל עולם מובחן וייחודי משלו, התנסויות חיים, רצונות, רגשות וצרכים האופייניים ואינדיבידואלים לו, אזי יש סיכוי רב שלא תמיד הוא ירצה או יוכל להיענות לציפיותינו ולספק את צרכינו ואין הדבר מעיד כלל על חוסר אהבה, אכפתיות או על חוסר חשיבות .


גם אם בן הזוג מאד רוצה ומתאמץ לרצות אותנו, הוא יעשה זאת בדרכו המיוחדת לו ולא תמיד זה יהיה המענה המספק המדויק כפי שאנו זקוקים לו היות ולא תמיד הוא מבין מה מצופה ממנו וגם אם כן, לא תמיד הוא יהיה מסוגל לספק את הצורך בעיתוי המתאים, בדרך ובאופן המדויק כפי שאנו צריכים אותו.


כשעולות בנו הציפיות, יש לקחת בחשבון שאיננו יודעים במדויק מה מתרחש אצל בן הזוג באותו הזמן, אולי הוא עסוק, מוטרד ממשהו, כואב לו הראש, מדוכדך, עייף, אולי הוא תכנן לעצמו משהו אחר שהוא צריך לעשות, או דברים אחרים שיש בעולמו אשר ימנעו ממנו לתת לנו מענה על הצורך ולספק אותו וזה לגמרי לגיטימי.


זאת משום שהציפיות שלנו, למעשה, הן סוג של הסכם סמוי בינינו לבין עצמנו, לפיו אנו דורשים מהאחר להתאים את עצמו לפי מה שאנחנו צריכים מבלי שהשארנו לו את חופש הבחירה להיות עם עולמו.


לרוב, ציפיות אלו הן פנטזיות ילדותיות לא מודעות ואין אנו ערים להן כלל, אנחנו רק רוצים לפתור את תחושת התסכול שלנו, להימנע מהכאב של ה"ריק" ולמלא באופן מיידי את החסר שאנו חווים בתוכנו.


הציפייה שבן הזוג או הזולת יתאים את עצמו בהתאם לרצונות ולצרכים שלנו היא משאלה פנטזיונית לא מציאותית. זו אשליה בלבד כי אין לנו שליטה על האחרים ואנחנו לא יכולים לשנות ולהתאים אותם בהתאם לציפיות שלנו מהם.


לדוגמא, אישה שחשה קנאה בכל פעם שבעלה משוחח עם נשים אחרות, מחייך אליהן או אפילו עובד איתן. הציפייה שלה היא שלא יהיו לו קשרים בכלל עם נשים. ברור שהדבר לא אפשרי. הדבר קשה במיוחד היות ועבודתו כרוכה בעבודה עם נשים רבות ואין הוא יכול לעמוד כלל בציפייה שלה. קנאה זו יכולה לגרום לה לדרוש ממנו דיווח תמידי, לצלצל אליו פעמים רבות במהלך היום, לכעוס עליו שהוא לא זמין ולא עונה לה כשהוא עסוק, לעקוב אחרי תנועותיו ואחר הטלפון שלו ואפילו לבלוש אחריו ולבדוק בלי ידיעתו את שיחות הטלפון או ההודעות שלו, לעורר סצנת קנאה דרמטית וויכוח ומריבה על כל דבר שקשור בנשים אחרות ואפילו הפעוט ביותר כמו "למה הסתכלת עליה?" וכד'. כל אישה מהווה עבורה איום וסכנה שמא הוא יעזוב אותה לטובת אחרת.


אישה כזו חווה בעולמה, ללא קשר לבן זוגה, חרדה גבוהה מפני נטישה והישארות לבד ומצפה שבן זוגה יהיה צמוד אליה טוטאלית, שהיא תדע בכל רגע ורגע איפה בן זוגה ומה הוא עושה מתוך ציפייה להרגיע את החרדה שלה.

ציפייה כזו, אשר חבויה בה דרישה תובענית לסיפוק הצרכים, הינה לא בוגרת והיא מצביעה על התייחסות אל האחר כאל אובייקט, ספק צרכים ולא כאל סובייקט, כאל אדם מובחן ונפרד עם צרכים משלו, לפיה, אם הוא מספק אותם הוא נחווה כ"טוב" אך אם הוא אינו מספק אותם הוא נחשב כ"רע" ו"פוגע". עפ"י התייחסות זו הצרכים האישיים וסיפוקם המיידי הם מרכז החשיבות העיקרית מבלי לראות כלל את האחר.


חשוב לציין כי זה טבעי ואנושי לצפות מהאחרים ומהיקרים לנו אך כדאי גם להיות מודע לאפשרות שלא נקבל את מה שאנחנו מצפים ורוצים. הציפיות טומנות בחובן את הפוטנציאל להתאכזב היות ופעמים רבות המציאות לא עונה על הציפיות שלנו. על אחת כמה וכמה, ציפייה שלא בוטאה באופן ישיר, גלוי וברור כי בן הזוג או הזולת יכול שלא להבין ולא להיות מודע כלל לציפיות ממנו.


זו יכולה להיות בעיה כי, לעיתים קרובות, ביחסים קרובים כשאנחנו לא מקבלים את מה שציפינו לו התוצאה היא אכזבה, פגיעה, תסכול, עלבון וכעס. מכאן הדרך קצרה להאשים את האחר או את בן הזוג וליצור מריבות וסכסוכים מיותרים שמעכירים את היחסים.


יתירה מזאת, גם אם ביטאנו את הציפייה והבקשה שלנו בצורה "הכי יפה", אנחנו צריכים להיות מסוגלים גם לשמוע את הסירוב, את ה"לא", ולהכיל את האכזבה, התסכול, העלבון ואולי גם הכאב שלנו מבלי לפרש פרשנויות מוטעות ומיותרות.


נקודה חשובה נוספת היא שהציפיות שלנו הן למעשה אויב של עצמנו, כי למעשה, כשאנחנו מצפים מהאחר, אנחנו הופכים את עצמנו לתלויים בזולת.


וזאת למה? אספקת הצורך ותחושת הסיפוק שלנו, הרגשית או הפיזית, תלויה, למעשה, ברצונו וביכולתו של האחר להיענות לנו וכבר אמרנו שבן הזוג או הסביבה לא תמיד יכולים להיענות לציפיותינו מסיבות שונות התלויות בהם וכתוצאה מכך, נישאר עם צורך לא מסופק.


הציפייה טומנת בחובה סיכוי גדול לאכזבה, כאמור, מעצם העובדה שסיפוקה תלוי באחר או במקרה זה בבן הזוג שלא תמיד מבין מה מצופה ממנו, לא תמיד פנוי להעניק את המענה המתאים ולא תמיד יכול או רוצה לספק אותה. הציפיות שלנו חוסמות את ההתפתחות האינדיבידואלית שלנו ואת היכולת שלנו להגיע למודעות עצמית ולבשלות רגשית כאנשים בוגרים, אחראיים ועצמאיים.


ומה, בעצם, רבים מאיתנו מצפים מבן הזוג שהוא לא מציאותי?


אחת הציפיות הפנטזיוניות, לרוב, לא מודעת, היא להתמזגות, להיות כמו אחד. שתמיד נחשוב אותו דבר, נרגיש אותו דבר, ושנרצה ונחלום על אותם דברים ואם לא, אולי זו לא הזוגיות המתאימה והנכונה וצריך להיפרד. אך מה לעשות, שבכל זאת, אנחנו ובני זוגנו הם עולמות שונים ויישויות נפרדות ולכן, אין זה מציאותי שכל הזמן נחשוב, נרגיש ונרצה אותו דבר. שוב, אין הדבר מעיד על חוסר אהבה או על תקלה בקשר הזוגי.


ציפייה נוספת היא שבן הזוג ידע מה אנו צריכים ממנו גם בלי שנאמר לו, כמו בהיותנו תינוקות, חסרי אונים ותלויים בהורינו שדאגו לכל מחסורנו גם מבלי שאמרנו דבר. הציפייה היא, למעשה, למילוי הצרכים שלנו מבלי שנצטרך לבקש כלל ומבלי שנצטרך לקחת אחריות על עצמנו. כך, בעצם, כל כישלון יהיה של בן הזוג ונוכל להאשים אותו בכישלון ולהישאר טובים ובסדר עם עצמנו.


ציפייה אחרת היא שבן הזוג האחד הזה יספק לנו את תחושת השלמות ללא כל תחושת תסכול, ויספק תמיד את כל צרכינו, מאוויינו, מחסורנו, יהיה זמין ונגיש לנו כל הזמן, ידאג לנו ויטפל בנו. כמו כן, שיקבל אותנו כל הזמן באופן טוטאלי ללא כל ביקורת, האשמות ושיפוטיות אך יחד עם זאת שיהיה לנו חופש מוחלט להיות אנחנו עצמנו, לממש ולבטא את האני שלנו כרצוננו. גם ציפייה זו היא לא אפשרית מאחר שלא רק הצרכים שלנו קיימים אלא גם של בן הזוג. אנחנו לא יכולים לראות רק את עצמנו ולהיות בחופש מוחלט כי אנחנו חיים בשניים ויש לקחת בחשבון גם את הרצונות והצרכים השונים ולפעמים, המנוגדים של בן הזוג, ויש צורך להתגמש לוותר ולהגיע לפשרות.


ציפייה נוספת לא מציאותית היא שבן הזוג ייקח באופן קבוע ותמידי אחריות על עולמנו הרגשי, על השקט, השלווה ותחושת הביטחון שלנו, שימנע מאיתנו להרגיש רגשות קשים ואם הם כבר עולים, שיפתור אותם בשבילנו ובמקומם יקנה לנו רגשות של סיפוק והנאה, ביטחון ושקט נפשי.


הציפייה היא שבן הזוג יספק לנו את החלקים החסרים והחלשים שבתוכנו ויעשה את מה שמאוד קשה לנו לעשות בעצמנו. ציפייה זו מונעת מאיתנו, למעשה, להתמודד עם החרדות, הפחדים, הכאב והחולשות של עצמנו ולקחת אחריות על חיינו כאנשים בוגרים ובשלים נפשית המסוגלים להתמודד עם הקשיים שמזמנת לנו המציאות.
ישנם אנשים, בעיקר פנויים ופנויות המתקשים למצוא זוגיות קבועה ומספקת, אך לא רק הם, שיש להם ציפייה שברגע שתהיה להם זוגיות כל בעיותיהם וקשייהם בחיים ייעלמו כלא היו. למשל, ייעלמו תחושת חוסר הביטחון, תחושת חוסר הערך והמשמעות, הפחדים למיניהם, תחושת הנחיתות, ההחמצה ועוד.
הבעיה היא במצב כזה שכשהאדם אינו מתמודד בעצמו עם הקשיים של עצמו, אינו מגייס את כוחותיו הנפשיים, אינו מיישם ומבצע בעצמו את רצונותיו, הוא לא רק תלוי כל הזמן בבן הזוג שיפתור את בעיותיו אלא שהוא יכול להשליך עליו את קשייו האישיים וכתוצאה מכך לכעוס עליו ולעורר כעס כתגובת נגד.


יתירה מזאת, הקשיים שלו נותרים בעולמו כשהיו ללא פיתרון אמיתי. האם ייתכן שאדם אחד יאכל חסה והשני, יירזה? היינו רוצים אבל, לצערנו, זה לא אפשרי. למעשה, הציפייה מבן הזוג שיפתור בעיות שהן מלכתחילה לא שלו וכשהוא אינו מצליח לבצע את המשימה, אם מהסיבה שהוא אינו מבין כלל מה הציפייה ממנו וגם כי זה אינו אפשרי לפתור לאחר את הקשיים שבעולמו הפנימי, מתעוררת אכזבה קשה, תסכול וכעס רב המובילים, לעיתים קרובות, לויכוחים וקונפליקטים רבים וקשים.

לדוגמא, רני (שם בדוי) מצפה שבת זוגו תמיד תהיה איתו ותפיג את תחושת הפחד מנטישה, תמלא את עולמו בעניין וריגושים, תיענה מיידית לבקשותיו ותראה לו כל הזמן כי היא אוהבת אותו. כאשר היא עסוקה או רוצה דברים שונים ממנו מיד עולים בו רגשות של דחייה, לא אהוב, לא רצוי ומתעורר בו כאב וחרדה גדולה מהיעזבות והישארות לבד. זה גורם לו להיעזר בעישון סמים קלים ולפעמים, באלכוהול המטשטשים את כאבו ומקהים את הרגשות הקשים ופוטרים אותו מהתמודדות עם עולמו הפנימי, כאבי העבר, יחסיו עם אביו ואמו, גירושיהם ועוד.


לסיום, כל ציפייה שבן הזוג ישתנה בהתאם לרצונות והצרכים שלנו היא לא ריאלית היות ויש הבדלים ושונות בין בני האדם ובין בני הזוג. הקשר הזוגי וחיי הנישואין צופנים בחובם משברים מסוגים שונים כחלק מהתפתחות הקשר הזוגי, משברים נורמטיביים ומשברים בלתי צפויים, כשכל אחד יכול לראות את המציאות באופן שונה, להתמודד איתה בדרך שונה מהשני, דרך שהיא לא פחות ראויה או נכונה.

לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לחידוש האהבה בזוגיות ", לחצו על הקישור.

חשיבה חיובית - להסתכל על מה שיש

שלום לכם,

היום אני מביאה סיפור שאולי מוכר לך כי סיפרתי אותו כבר לפני כשנתיים.
מאז הצטרפו אלי כ- 2000 קוראים נוספים וחבל לי שהם לא יכירו אותו
כי הוא מאד עוזר. הסיפור אולי מוכר אך התוכן שהוספתי לו הוא שונה וחדש.
לי הספור והמשמעות שלו מאד עוזרים בכל מיני מצבים לא נעימים.

והסיפור הוא כזה...

אגדה אינדיאנית
אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים
וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת, שאינה נפסקת לעולם.
הזאב האחד הוא זאב הרוע, הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה
וצרות העין, העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית...
הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, האושר,
התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה....

שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא?
ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו.

במקום שאנחנו משקיעים את תשומת הלב שלנו, שם אנחנו חיים.
שם תהיה אנרגית החיים שלנו. זאת תהיה מציאות החיים שלנו.

תלוי על מה אנחנו מסתכלים!!! זה בידינו!!!

אם אנחנו מסתכלים רק על חצי הכוס הריקה אז החוויה שלנו
תתמקד במה שאין לנו במיוחד, לעומת האחרים.

התוצאה עלולה להיות מועקה, מצב רוח ירוד, נחיתות, חוסר ביטחון,
רוגזנות ותוקפנות, בכי וכל אלה בליווי תחושות של עצב, כעס, ייאוש,
דכדוך, בדידות ואפילו דיכאון.

לדוגמא, במהלך טיפול זוגי באחת הפגישות הראשונות לאחר
שהמתח נעלם בין בני הזוג, האווירה הופשרה, ומרחב היחסים התרכך,
אמרה מיכל (שם בדוי) לבעלה, (אמיתי לגמרי) "נכון שעשית לי
ארוחת ערב כמו שאני אוהבת ונכון שעזרת לי בהכנות ליום ההולדת
ונכון שהבאת לי פרחים לוולנטיינ'ס דיי ומאד אהבתי את זה
ונכון...ונכון... אבל מה שהפריע לי זה שנתת לי הרגשה שאני לא בסדר
שאני מכינה יותר מידיי ושאני מגזימה".

מיכל ערבבה הערכה עם תסכול, ערבבה את שפת השפע עם שפת החסר.
במקום להסתכל על השינוי שהתרחש ועל ההשפעה שיש לו עליה
ועל הזוגיות שלהם, במקום להעריך את בעלה על מה שהוא עשה ולשים נקודה!!!
היא אמרה "אבל.." והתחילה להתלונן על מה שעוד אין..

כששמים "אבל" אחרי הערכה ודברים טובים שאומרים,
ה"אבל" מבטל את כל מה שהיה לפניו ומה שנשאר זה
מה שבא אחרי ה"אבל"..

מזל שזה בתוך תהליך טיפולי שאפשר לשים לב אליו ולשנות את המהלך
כי כשזה קורה בבית בין בני הזוג, סיכוי סביר הוא שהבעל יפסיק לעשות
את מה שכבר הוא התחיל לעשות... ואז שכרה(ם) יצא בהפסדה(ם)!! ובגדול!!
לא חבל? במיוחד שגם המציאות עצמה השתנתה?

בכל מצב אנחנו יכולים לראות את היתרונות ו/או החסרונות שלו.
את החיובי ואת השלילי שבו. המציאות היא אותה מציאות, אפשר להסתכל
עליה באור חיובי ואפשר בדרך שלילית. אנשים שונים מסתכלים עליה בדרך
שונה וזה עושה את ההבדל בין הפסימיסט לאופטימיסט.

יש לנו את היכולת לבחור במה אנחנו מתמקדים, לאן אנחנו מפנים
את תשומת הלב שלנו ואיפה אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו
על כל רבדיה, הרגשיים, המחשבתיים, ההתנהגותיים והחושניים שלנו.

אם נשקיע את עצמנו במחשבות שליליות, ב"אין" שבחיינו,
שם תהיה האנרגיה שלנו, גישתנו לעצמנו וכלפי המציאות תהיה שלילית בלבד
וכך גם נחווה אותה. כתוצאה מכך, נפעל ונתנהג מתוך נקודת מוצא שלילית
ונראה רק מה לא עובד לנו בחיים. נרגיש מסכנים, אומללים,
לא מוצלחים, מקופחים, נחותים, חסרי ערך, חלשים, דחויים,
חסרי אונים, חרדים, עצובים, מיואשים ואף, מדוכאים.

לעומת זאת, אם נפנה את תשומת הלב שלנו ונתמקד ב"יש",
אנרגית החיים שלנו תתמקד בחיובי, דבר שיוביל אותנו לחשוב
ולהתנהג כלפי עצמנו וכלפי אחרים והמציאות בכלל באור חיובי.
ממקום כזה אנחנו יכולים לקדם את עצמנו למטרות חדשות ולהשיג
הישגים, להצליח במה שאנחנו עושים ולהיות במערכות יחסים
מהנות ומצמיחות.

תוצאות אלו יעניקו לנו שלווה, ביטחון, ערך, משמעות, סיפוק, נחת,
אהבה, חיבה, שמחה ועוד.

זהו מעגל סגור שרק אנחנו יכולים לשנות אותו ולקבוע איך יהיה
העולם הפנימי והחיצוני שלנו, איך נרגיש ואיך נפעל בתוך המציאות שלנו.
זה תלוי בנו בלבד! זו האחריות הבלעדית שלנו!

אנחנו יכולים להישאר בשלילי וב"אין", ולעיתים אף אנחנו מתפתים
להישאר שם, זו בחירה, אך מן הסתם נגרום לעצמנו להישאר
בתוך סביבה פנימית וחיצונית עגומה בה יש כאב, סבל ומצוקה רבים.
מי אמר שחייבים לחיות כך? יש לנו גם אפשרות אחרת! וזה בידיים שלנו!
זה לא תמיד קל אבל בהחלט אפשרי ורצוי. התוצאות שיגיעו שוות את המאמץ.

לפעמים, אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות אבל
אנחנו יכולים לשנות את ההתייחסות שלנו לגביה
וזה עושה את כל ההבדל.

בדרך זו, בה אנחנו עושים בחירה מתוך אחריות עצמית
והופכים להיות בעלי הבית של העולם הפנימי והחיצוני שלנו,
אנחנו לא נותנים יותר לדברים הקשים לנהל את חיינו.

אנחנו מחזירים לעצמנו את השליטה על החיים שלנו,
את הפרופורציות ונותנים לעצמנו פרספקטיבה טובה יותר על החיים.
התנהלות חיובית שכזו מסייעת לנו לצמוח כאנשים בשלים
ומפותחים יותר ומעצימה את יכולתנו להכיל תסכולים, קשיים
ומכשולים שעומדים בפנינו.

היא מאפשרת לנו גמישות חשיבה באמצעותה אנחנו יכולים לראות
עוד כיוונים ודרכי התמודדות ממקום שקט, שקול, מאפשר ומקבל.
דרך זו גורמת לנו להרגיש תחושות של חופש, שחרור והקלה,
עצמאות, חוזק, ביטחון, רוגע וסיפוק ואולי גם גאווה שהצלחנו
להביא את עצמנו למקום מוצלח ונעים יותר.

אז, איזה זאב כדאי לך, לדעתך, להאכיל?

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית מוסמכת

איך להתמודד בהצלחה עם שלב אמצע החיים

שלום לכם,

כל שלב חדש במעגל החיים הטבעי שלנו מביא איתו התפתחות וצמיחה חדשה אך גם כרוך בקשיים והוא דורש מאיתנו הסתגלות מחודשת כדי להגיע שוב לאיזון ושיווי המשקל.

לא תמיד קל להתמודד עם שינויים ולא פשוט הוא השלב שבו אנחנו מגיעים לאמצע החיים,
במיוחד לאלה בני ה- 50+.

בשלב הזה ישנם שינויים רבים המשפיעים על החיים ואיכותם, על הדימוי העצמי, על הזהות, המשמעות והערך העצמי של כל אחד ואחד.

הצלחת ההתמודדות או כניסה למשבר תלויה בתפיסת האדם את השלב ההתפתחותי החדש
ואיזו משמעות הוא נותן לו בחייו, ביכולת הגמישות שלו להסתגל למצבים משתנים
ולהתאים את עצמו למצב החדש, בכוחותיו הנפשיים ובהתמודדויות שלו מהתנסויות קודמות מן העבר.
ככל שהאדם התמודד בהצלחה בשלבים ההתפתחותיים הקודמים שלו, כך יש סיכוי גדול יותר
שיצליח להתמודד בהצלחה גם בשלב הנוכחי.

הדרך בה מתמודד האדם עם השינויים, התפיסה והגישה שלו לשינויים, יכולת הגמישות
שהוא מגלה ודרך ההסתגלות שלו אליהם וההתמודדות איתם, היא שתקבע אם הצלחת תפקודו, אושרו ואיכות חייו.

בשלב אמצע החיים הגיל מתחיל לתת את אותותיו על הגוף והוא משתנה. לעיתים, הבריאות מתרופפת, העור כבר אינו מתוח ומוצק כשהיה, הכרס גדלה, השיער מידלדל וקשה יותר לשמור על משקל תקין ופתאום, אתם מוצאים את עצמכם לעיתים קרובות מידיי שאתם המבוגרים בחבורה וכך גם מתייחסים אליכם.

ישנם כמה דברים מרכזיים ומשמעותיים המתרחשים בתקופה זו שמשפיעים על התחושה של המבוגרים וההתמודדות שלהם עם שלב המעבר.

ישנה תחושה שתקופת הנעורים חלפה והזקנה מתקרבת עם כל ההשלכות שלה, ואף ישנם אלו שמתביישים בגילם, מתכחשים לו ומנסים להסתירו. לעיתים, אפילו למרות הגיל המבוגר, יש אלו שמרגישים עדיין ילדים או צעירים, תחושה פנימית המנוגדת לחלוטין לגילם הכרונולוגי והזדקנות הגוף, לשינויים המתרחשים כמו הפיכתם לסבים ולסבתות ולתפיסת הסביבה אותם כמבוגרים מזדקנים.

עולה הצורך לטפל בהורים הקשישים החולים או הזקוקים לסיעוד, התמודדות עם מות ההורים והאובדן שלהם, התרוקנות הקן ועזיבת הילדים את הבית, פיטורין, פרישה מוקדמת מהעבודה או יציאה לפנסיה, ועוד.

לאלו שכבר פרשו מהעבודה יש היום הרבה שעות פנויות, כבר לא צריכים אותם כמו פעם ויש פחד גדול מחוסר תכלית, משעמום ומבדידות.

הגדרת הזהות העצמית, המשמעות ותחושת הערך משתנה וצריך למצוא תכנים חדשים, משמעות חדשה וערך עצמי שיהוו בסיס מוצק להגדרת הזהות העצמית המותאמת למציאות המשתנה והחדשה

ההתמודדות עם כל האחריות על הטיפול בהורים הקשישים, מחד והעזרה והתמיכה שיש לתת לילדים, מנגד, והמשימות, המטלות והתפקידים המוטלים על כתפי המבוגר והצורך להתמודד עם הקשיים של עצמו וכל השינויים המתרחשים בחייו ובעולמו הפנימי והחיצוני דורשים משאבים פיזיים, חומריים, זמן ומשאבי נפש גדולים ביותר.

שינויים אלו מעלים חשבון נפש אצל המבוגר. מתעוררות מחשבות של איך להספיק את מה שהוא לא עשה עדיין, רצון להשלים את החסר שליווה אותו בחייו, שאלות ומחשבות האם הוא השיג את מטרותיו בחיים, תחושה של "עכשיו או בכלל לא", האם עליו לבצע שינויים בחייו, מבחינת מערכות היחסים שלו, הזוגיות, עבודה וקריירה וכיצד ייתן משמעות נוספת חדשה לחייו.

ישנו הקונפליקט הפנימי המוסרי בין ההשקעה ב"אני" לבין השקעה באחרים. קיים רצון עז לממש את העצמי, החלומות והמשאלות שטרם התמלאו אך קיים גם הרצון לדאוג ולעזור לילדים מצד אחד, ולהורים הקשישים, מצד שני.

הקן המתרוקן מפגיש מחדש את בני הזוג, שיתכן ובמשך הזמן הלכו והתרחקו זה מזה ומצאו תחליפים וסיפוק במקומות אחרים כגון, עבודה, טיפול בילדים וכשאלה כבר לא קיימים, יכולה לעלות הרגשה שהם תקועים עם בן זוג מרוחק ואולי מנוכר שאין איתו יותר שפה משותפת ובעצם, לפגוש מערכת זוגית מרוקנת מכל קרבה ואינטימיות, אשר בה כל אחד חי את חייו בנפרד.

לעיתים, ניתן לראות שבשלב זה אנשים מחליטים לעשות שינוי דרסטי, מהותי ומשמעותי בחייהם, לפיו הם רואים בתקופת מעבר זו הזדמנות נוספת ואולי אחרונה למימוש עצמי תוך נאמנות וחיבור לרצונותיהם ומשאלותיהם ולחיות הפעם חיים אמיתיים, כפי שהם היו רוצים ולא בהתאם למצופה מהם ולמחויבויותיהם שלקחו על עצמם וגם לא לפי הרצונות והציפיות של האחרים הסובבים אותם.

כך ניתן לראות אנשים שלאחר שבנו עסקים גדולים או קריירה מפוארת ורכשו ניסיון וידע מקצועי רב בתחום מסוים עושים הסבה מקצועית לתחום שונה ומנוגד לחלוטין ממה שעשו עד כה.

דומה הדבר גם לגבי הקשר הזוגי ולא נדיר לראות בשלב הזה גירושין מאוחרים. אנשים שחיו במשך שנים רבות בתסכול רב בתוך מערכות היחסים הזוגיות שלהם ונשארו בהן רק מתוך תחושת מחויבות ואחריות כלפי הילדים או אחרים ומסיבות אחרות שונות, מחליטים להתגרש ולחפש סוף סוף את האהבה שחסרה להם במקום אחר.

כל השינויים הללו יכולים לגרום לחלק מהאנשים לתחושות אי שקט, חוסר נחת, בדידות, מתח, חוסר וודאות, עצב, פחד, חוסר ביטחון, רוגז וכעס או דיכאון ולאחרים, ציפייה לבאות והתרגשות לקראת החיים החדשים ואצל חלקם, זה שילוב בין השנים.

אז איך, בעצם, עוברים נכון את שלב אמצע החיים?

- ראשית, כדאי להבין ולקבל שזהו שלב התפתחותי טבעי בחיים והוא יקרה בין אם תתנגדו לו ובין אם לאו. ככל שתבינו מהר יותר שזה המצב ולא ניתן לשנות אותו ותזרמו איתו, כך תצליחו ליהנות ממנו באופן מלא. רק עכשיו זו הזדמנות טובה לשאול את עצמכם איך אתם מפיקים ממנו את המרב עבורכם.

- בגיל צעיר הדברים מצטיירים כרחוקים ומרתיעים כל כך עד שנמנעים מלחשוב עליהם. כדאי ומומלץ להכין את החזון העתידי שלכם ולבנות תוכניות מגירה עוד כשאתם צעירים. חישבו מה אתם רוצים שיהיה כשתגיעו לגיל ולשלב הזה. תתבוננו פנימה ותראו מה אתם רוצים ואוהבים לעשות, ומה יגרום לכם שמחה, הנאה וסיפוק.

- לטפח את הזוגיות בכל שלב בחיים. לחיות בזוגיות מתסכלת, מרוחקת כשבני הזוג חיים אחד ליד השני ולא עם השני זה בוודאי קשה וכואב. ברור שמומלץ לשנות את זה בכל שלב בחיים, על אחת כמה וכמה בשלב אמצע החיים. שווה להתבונן בקשר הזוגי, במשמעות שיש לו, בתרומה שלו לחיים, לראות את הטוב שיש בבן הזוג, לתת לו מקום ראוי ומוערך בחיים ואם יש צורך, ללכת לטיפול זוגי אצל איש מקצוע כדי לשפר אותו ולהפוך אותו למקום בטוח, חם ומספק.

דברו אחד עם השני, טפחו אחד את השני ואת הקשר שלכם. אל תתנו לו לנבול ולדעוך. הוא לא יהיה טוב יותר אם תתעלמו ממנו ומהבעיות הקיימות. עכשיו אתם זקוקים אחד לשני יותר מתמיד.

כדאי להגיע ביחד לשלב החיים הזה כשיש הבנה, תמיכה, קבלה, הערכה, רצון לבלות וליהנות ביחד ולעזור אחד לשני בשעת הצורך, כי עכשיו לזוגיות יש מקום עוד יותר חשוב בחיים לאחר יציאת הילדים מהבית, הפרישה מהעבודה, והצורך במקום משמעותי עם שייכות, דאגה ואכפתיות.

יחד עם זאת, אם לא נותר דבר מהקשר ואין רצון משותף לשיפור הזוגיות, והוא נשאר עד כה רק בגלל הילדים, ההורים הקשישים, המחויבויות החברתיות, כסף וכד', יתכן ואין מנוס מפרידה ומגירושין. גם בגיל אמצע החיים ניתן למצוא אהבה חדשה ולבנות זוגיות מהנה ומספקת.

- תנו לעצמכם את הרשות והחופש לעשות את הדברים שאתם אוהבים וקחו לעצמכם את
הזמן והמשאבים שדרושים לכם לשם כך.

- היו נאמנים לעצמכם ולרצונות שלכם. עכשיו כבר פחות צריך לעשות חשבון לאחרים.
כך תרגישו אמיתיים, משוחררים ומחוברים יותר לעצמכם ותיהנו מכל מה שאתם עושים ומכל רגע וזה מה שחשוב.

- זהו גם הזמן שלכם ובשבילכם. וותרו על רגשות האשמה כשאתם לא יכולים תמיד
להיענות לצרכי ילדיכם (בייביסיטר, למשל) או של אחרים. אל תתנו שהדברים יהיו על חשבונכם ועל חשבון הרצונות, הצרכים והעיסוקים שלכם. מותר גם לומר "אני לא יכול".

- בנו לעצמכם תוכנית של החלום שאתם רוצים לממש אותו. שאלו את עצמכם כיצד אתם רוצים לבלות את המשך חייכם. הכניסו לתוכנית שלכם כל רעיון או משאלה שהייתה לכם במהלך החיים אך לא הייתה לכם אפשרות ליישם אותם במציאות אם זה בגלל כסף, זמן או תפקידים, מטלות ועיסוקים שונים.

זה יכול להיות כל דבר, טיולים בארץ ובחו"ל, לימודים שונים ומגוונים, קורסים, הרצאות, סדנאות, פתיחת עסק חדש, קריירה חדשה, הסבה מקצועית, פעילות ציבורית, עיסוקים שונים, תחביבים, טיפוח כשרון שלא פותח, ריקוד, בישול, אפייה, אומנות לסוגיה, כתיבה יצירתית ועוד.

- עסקו בפעילות ספורטיבית ושמרו על כושר גופני. לא סתם נאמר "נפש בריאה בגוף בריא".

- לימדו מיומנויות שונות של רגיעה ושחרור ממתחים ולחצים, יוגה, מדיטציה, דמיון מודרך ודאגו לקבל מסז' טוב מידי פעם.

- ראו את התקופה כהזדמנות להתפתחות וצמיחה רוחנית. אחרי שהגעתם להישגים מרשימים בחייכם ולא מעט הישגים והצלחות חומריות, זה שלב טוב להתבוננות פנימית מעמיקה על מנת לחיות בשלום עם חלקים בתוככם שהפריעו לכם בחיים עד כה.

- צרו לעצמכם שוב מעגל חברתי שאולי התרופף עם השנים מפאת חוסר הזמן והשגרה היומיומית השואבת. השקיעו בחברים, עשו פעילויות משותפות, בלו בצוותא ותיהנו בחברתם.

- דברו עם חבריכם על מה שאתם חושבים ומרגישים והפכו אותם למעגל תמיכה ועזרה הדדית עבורכם. כך תרגישו שמה שקורה לכם זה בסדר, טבעי ואנושי וקורה לכולם ותוכלו להירגע.

- מיצאו את כל היתרונות של המצב החדש בשבילכם. למשל, אתם הוכחתם כבר את עצמכם. יש לכם כבר את הקבלות שאתם מסוגלים, מוכשרים ומוצלחים ואתם יכולים לצאת לחופש, לנוח, רק ליהנות, בלי להילחם על דרגה, תפקיד, עוד כסף וכד'. מותר לכם רק ליהנות! יתרון נוסף, למשל, שאפשר לבלות עם הילדים והנכדים כאוות נפשכם וליהנות איתם אך התפקידים והאחריות אינם שלכם. אתם רק בתפקיד של מסייעים אם אתם רוצים בכך, ואתם יכולים לחזור הביתה אל הנוחות, השקט והעיסוקים שלכם, בדיוק כפי שמתאים ורצוי לכם.

ולסיום, כפי שנהוג לומר במקומותינו, ה-50 של היום הם ה- 40 של אתמול, אתם עדיין צעירים, תוחלת החיים גדלה, ויש עוד הרבה שנים לחיות. כוחכם עדיין במותנכם, יש לכם עוד הרבה מה לתרום ולהיתרם וכדאי ומומלץ לחיות אותם הכי טוב שאפשר וזה אפשרי! רק היו מודעים לעצמכם, לרצונותיכם, ומשאלותיכם ותנו לעצמכם דרור ורשות לספק אותם במלוא הפוטנציאל והחיוניות שלכם.

אם גם אתם רוצים לקבל את המאמר והעצה השבועית הישר מהתנור, לחצו על הקישור, מלאו את פרטיכם ותקבלו אליכם במייל מידי שבוע תכנים וטיפים, מעניינים ומאירי דרך, שיעשו לכם את החיים טובים יותר עם עצמכם ועם סביבתכם.

שלכם ובהצלחה!

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים