" בלב ליבו של הקושי שוכנת ההזדמנות" (אלברט איינשטיין)

כאן ניצור דיאלוג בין אריאלה מלצר כאדם ופסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית, מנהלת מכון רעות לבין הקוראים אודות הקשיים והדילמות של החיים וכיצד להתמודד איתם בהצלחה וביעילות למען חיים טובים, מאושרים,רגועים ומהנים.

נדבר על שליטה וניהול כעסים, על בעיות שבינו לבינה בזוגיות ובנישואין, על קשיים רגשיים, בעיות משפחתיות, טיפול זוגי ועוד.

אהבת? לחץ כאן

יום רביעי, 6 במרץ 2013

התמודדות עם בעיות בעזרת סיפור עם מוסר השכל חכם

שלום לכם,

סיפור נהדר ששמעתי ברדיו עם מוסר השכל חכם מאד לחיים - והיה חשוב לי שהוא יגיע גם אליכם!

וזה הסיפור...

פרופ' אחד שאל את הסטודנטים שלו כמה שוקלת כוס אורז שהוא אוחז בידו.

הסטודנטים לא ידעו להשיב. אמר הפרופ' " כדי לדעת את משקלה המדויק אני צריך לשקול אותה .

ואם אני אחזיק אותה ביד האם ישתנה המשקל שלה?"

ענו לו, "לא".

"נכון. ואם אני אחזיק אותה שעה כשידי למעלה מה יקרה?  האם ישתנה משקלה?"

ענו לו "לא. רק היד תתחיל לכאוב לך".

"נכון מאד. ואם אני אחזיק אותה יום שלם כשידי למעלה מה יקרה לה?", שאל.

ענו לו הסטודנטים "לה לא יקרה דבר אבל היד שלך תתחיל מאד לכאוב לך עד שתתאבן, תשתתק ואפילו

יאשפזו אותך לטיפול בבי"ח", ענו וצחקו הסטודנטים.

"נכון מאד. אז אם משקלה לא השתנה מה גורם לכאב ביד?

מה אני צריך לעשות כדי להפסיק את הכאב ביד?" שאל אותם.

ענו לו הסטודנטים " תניח את הכוס".

"נכון מאד", אמר הפרופ', "ככה זה גם בחיים. כשיש לנו קשיים ובעיות ואנחנו מניחים להן, אז זה עובר אבל אם

אנחנו מתעקשים להמשיך לחשוב עליהן, אנחנו מתחילים לחיות אותן ולהרגיש את הכאב בגללן.

ואם אנחנו ממשיכים לאחוז בהן כל הזמן, זה לא רק כואב, זה גם משתק אותנו."

מסקנה- אנחנו צריכים להניח את הכוס = הבעיות והמחשבות עליהן ולהרפות מהן כדי שהכאב ייפסק ונוכל

להמשיך בחיינו ללא הכאב.

חכם, לא? גם אם זה לא תמיד פשוט לביצוע, חשוב להניח את המחשבות על הבעיות, להרפות ולשחרר מידי

פעם...גם כי לא תמיד יש לנו שליטה על המצב וגם כי כשאנחנו אוחזים ללא הרף במחשבות הן מכאיבות לנו עד

כדי משתקות אותנו.

דומה הדבר כשאנחנו ממשיכים להחזיק בידית האחיזה של האוטובוס כדי שלא ניפול גם כאשר האוטובוס  עומד

והוא לא בנסיעה.

שיהיה לכם המשך יום מצוין!

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית

לטיפול בשליטה וניהול כעסים

יום שני, 31 בדצמבר 2012

והפעם ..משהו אישי...על פרידה וסיום

שלום לכם,

אני מתרגשת לשתף אתכם ברגע חשוב בחיי. לאחר שנתיים רצופות של שידור תוכנית שבועית בשידור חי במסגרת ערוץ החיים הטובים, החלטתי שהגיעה השעה להיפרד מתוכנית ה- TVהאינטרנטית השבועית שלי "להיות ביחד וגם לחוד".

הגיע הרגע, כמו שקורה לרבים מאיתנו, שבו הרגשתי שהגיע הזמן הנכון להיפרד ולהמשיך הלאה להגשמת חלומות נוספים ולפיתוח וצמיחה חדשים. התהליך הזה הוא חלק טבעי מתהליך ההתפתחות והגדילה האישית והמקצועית שלי.

בשבילי שינוי הוא תמיד לא פשוט.

זה היה מקום קבוע ובטוח שבו הרגשתי שאני מגשימה את היעוד שלי בדרך נוספת ומממשת את הפוטנציאל שלי ולעזוב את המסגרת הזו זה לא קל.

לקראת כל שידור תוכנית ליוותה אותי התרגשות רבה, דריכות וריכוז גדולים (גם בגלל הפקקים- האם אני אנצח אותם או הם אותי) ולאחריה, התמלאתי בתחושות סיפוק, הצלחה, שמחה ונחת רבה .

הכרתי אנשים מעניינים המומחים בתחומם, נוצרו שיתופי פעולה פוריים ומהנים ונבנו יחסי קרבה ואמון עם הצופים הנאמנים שטרחו ושלחו תגובות והתייחסות והרבה הערכה והכרת תודה וגם אלה שאני יודעת שהיו שם אך זה לא קל עבורם לכתוב וזה בסדר.

זו הזדמנות להודות מעומק ליבי לכל אחד ואחת מהצופים הנאמנים שלי, שצפו בתוכניות שלי ולהגיד לכם תודה גדולה!!! זה ממש לא היה מובן מאליו עבורי.

אני רואה בכם שותפים מלאים לדרך המופלאה ולהתפתחות שעברתי איתכם ועל כך אני מודה לכם. בלעדיכם זה לא היה קורה. אני מקווה שתרמתי לכם תרומה משמעותית ושהפקתם תועלת רבה מהתוכניות הרבות בנושאים השונים שהבאתי לכם.

זה תמיד חימם לי את הלב ומילא אותי בשמחה רבה שאני מצליחה לגעת בחייהם של אנשים ולעזור להם אפילו מבלי שאני מכירה אותם אישית מקרוב.

ותודה גדולה גם לכל אורחיי במהלך השנתיים שבאו ונתנו מהידע שלהם ותרמו בכך לחיים טובים יותר של הצופים שלי.

בתחילה זה היה רדיו באולפן קטן ביפו ולאחר שנה עברנו לבית ציוני אמריקה לשדר תוכנית טלוויזיה.

בשבילי זה היה הגשמת חלום. עוד מילדותי רציתי לשדר ברדיו. והנה החלום קרם עור וגידים לפני כשנתיים בעזרת רועי שוחט, יוזם ומקים הרדיו וכיום TV-LIFE, שאפשר לי את הגשמת החלום ועל כך מגיעה לו תודה מכל הלב.
אני לא אשכח את ההתרגשות העצומה שאחזה בי מהרגע ששמתי את האוזניות על ראשי בתוכנית הראשונה ודיברתי למיקרופון.

זה היה עוד שלב של צמיחה עבורי, לעלות על במה חדשה ולא מוכרת מבחינתי ולתת ולהפיץ מהידע והניסיון הרב שצברתי בחיי, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית, ולסייע לאנשים ככל יכולתי לחיות טוב יותר עם עצמם, עם זולתם במערכות היחסים השונות שלהם ועם המציאות.

נהניתי מכל רגע להכין כל תוכנית ותוכנית ולשדר אותן, והשתדלתי להביא אורחים מעניינים שתהיה להם תרומה משמעותית ובעלת ערך רב עבור הצופים הנאמנים שלי.

אני נפרדת מתוכנית ה- TV שלי אך לא מכם!!!

יש לי עוד חזון לעתיד והרבה רעיונות להגשים ולהביא את הידע שלי בדרכים נוספות, חדשות ומגוונות.

כל החיים שלנו רצופים בפרידות מאנשים, ממקומות וממסגרות עוד מהיותנו ילדים קטנים.

במעגל החיים הטבעי יש את הפרידות הנורמטיביות-

פרידה מאמא למטפלת, למשפחתון, לגן, לכתה א', לתיכון, לצבא, יציאה מהבית, מעבר מקום מגורים, מעבר מעבודה אחת לאחרת ועוד.

ויש את הפרידות הטראומטיות הכואבות יותר כגון, פרידה מאדם אהוב, גירושין, פרידה מבן זוג משמעותי, פרידה מאדם שנפטר, ממעמד, מתפקיד ועוד.

את תוכנית הסיום, ביום שלישי הקרוב, ה- 1 בינואר 2013 (איזה תאריך נחמד, לא?) אני מקדישה (איך לא?) לפרידות בחיים שלנו.
וכדי שיהיה לי יותר קל להתמודד עם הסיום הזמנתי להתארח בתוכנית את אריאל שער מנדל, אשת מקצוע וותיקה ומנוסה מאד, שהיא גם חברה טובה שלי, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת וביחד נשוחח על סוגי הפרידות בחיים שלנו, השלבים בתהליך ההתמודדות, הדרכים להתמודדות מוצלחת וכיצד להתגבר על הקשיים שהן מציבות.


ביום שלישי, ה-1 בינואר 2013  בשעה 10 בבוקר, יש ללחוץ כאן על הקישור תוכנית ה TV "להיות ביחד וגם לחוד" עם אריאלה מלצר וכבר אנחנו נהיה שם לתת לך ממיטב הידע שלנו בנושא .

אז בואו להיות איתי בשידור הסיום!
נתראה בשידור

שלכם באהבה

אריאלה
מנהלת מכון רעות- לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

יום שישי, 23 בנובמבר 2012

"תגיד לי שאתה אוהב אותי"- איך להתמודד עם תסכולים בזוגיות


שלום לכם,

לא פעם אנחנו חשים תסכול רב כשבן הזוג שלנו לא נותן לנו את מה שאנחנו זקוקים לו.

לא תמיד זה קורה כי הוא לא רוצה אלא כי הוא לא יודע על הצורך שלנו, או כי הוא אינו יכול, מסיבות שונות, לתת

לנו את המענה לצורך שלנו בדיוק כפי שאנחנו צריכים אותו, בעיתוי ובאופן המדויק הנכונים לנו .

אם זה דבר שחוזר על עצמו, וקורה שוב ושוב, יכולה להתפתח אצלנו מרירות פנימית, עלבון, פגיעה, חסר גדול,

תחושת בדידות, ריחוק וכמובן, כעס רב. מכאן הדרך למריבות, וויכוחים ומאבקי כוח מאד קצרה.

במאמר של שלומי כהן ושלי "תגיד לי שאתה אוהב אותי - איך להתמודד עם תסכולים בזוגיות" אנחנו

מציעים 3 זוויות התבוננות שיכולות לסייע בהתמודדות עם התסכולים בזוגיות.

לקריאת המאמר כולו, יש ללחוץ כאן.

קריאה מהנה ופורייה

שיהיה לכם סופ"ש נעים וחמים

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

מחכות לכם 2 מתנות ממני :
סדרת הטיפים - כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים,

וסידרת הטיפים - איך להתאהב מחדש בבן זוגך.

יש ללחוץ על הקישורים, למלא את הפרטים

ומיד יגיע אליכם במייל הטיפ הראשון.

נ.ב ואם אהבתם, אתם  מוזמנים להעביר גם לחברים. הם יודו לכם!


יום רביעי, 19 בספטמבר 2012

להתמודד עם הכעס של ילדינו והמתבגרים בפרט ושנה טובה!!!


שלום לכם,
אנחנו בפתחה של שנה חדשה
"תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה".

אני רוצה לברך אתכם ואת בני משפחתכם 
שתהיה לכם שנה טובה, מופלאה ומבורכת.
שתחייכו כל השנה מהלב ומהנשמה, 
שתתחברו אל העצמי והמהות שלכם,
שתגשימו את החלומות והמשאלות שלכם,
שתהיו בריאים,
ושהשנה שלכם תהיה מלאה באהבה,
שמחה, הנאה, סיפוק והצלחה.

הבאתי לכם מתנה מחו"ל...

ואין זמן טוב יותר לתת מתנות מאשר
בראש השנה...המתנה שלי היא טיפ מצולם, שעוזר גם לי הרבה.

שתהיה לכם ולבני משפחתכם
שנה מופלאה, מאירה ומחויכת.

שלכם

אריאלה
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית 

תזכורת- ב-22 באוקטובר 2012 אנחנו פותחים את הסדנא
ההרשמה בעיצומה!!!

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

סיפור קצר על סושי, פסטה וביטחון עצמי

שלום לכם,
אני רוצה לספר לכם היום סיפור (פרי דמיוני),
שמאפשר לנו לראות את עצמנו
באור חיובי ומקנה ביטחון עצמי :

שני חברים הלכו למסעדת גורמה משובחת מאד
הידועה במאכליה הטובים והטעימים
שמכין השף המצוין שלה.
כל מנה תוצרת ידיו היא חגיגה ותאווה לחיך!

וכך התיישבו להם שני החברים במסעדה,
וחיככו ידיים בציפייה להנאה גדולה.

אחד אמר לשני "תשמע, אני אבחר בסושי כי
שמעתי שהסושי כאן נפלא ומיוחד במינו,
כדאי לך לקחת אותה". ענה לו חברו
"אני לא אוהב סושי אבל אני אוהב
פסטה ושמעתי שהפסטה שהשף
מכין כאן טעימה להפליא, ממליץ לך
כמוני לבחור בה".


וכך כל אחד מהחברים בחר את
מה שהוא אוהב.

האם הבחירה שלהם אמרה משהו
על מנות הסושי והפסטה?

נכון! צדקתם! ממש לא!

כל אחד בחר את מה שהוא אוהב.
המנות נשארו טעימות ונהדרות
גם כשלא בחרו בהן.

כך גם אנחנו. גם כשמישהו לא אוהב
אותנו או לא בוחר בנו, אנחנו נשארים
נהדרים ומוצלחים. ככה זה במציאות!
לא כולם יכולים לאהוב אותנו.
זה טבעי ואנושי ולא אומר עלינו דבר.

הכל תלוי בתפיסה הפנימית שלנו
את עצמנו ולא באישורים של המציאות
החיצונית. וכשאנחנו חושבים כך על
עצמנו, אנחנו יכולים להישאר בטוחים
בעצמנו, נינוחים ורגועים.

שיהיה לכם יום נפלא, טעים ורגוע

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

יום ראשון, 19 באוגוסט 2012

איך למנוע כעס מיותר


שלום לכם,

היום התחדד לי משהו שחשבתי שכדאי לספר לכם עליו ...

השבוע יום אחד כשהגעתי בבוקר לקליניקה, ראיתי שהחנייה של גן הילדים הסמוך פנויה לחלוטין

 ואז נזכרתי שהגנים יצאו לחופש. החניתי שם את

האוטו וכטוב ליבי יצאתי לעבודה.

אממה...כשחזרתי בצהריים לאוטו, חשכו עיניי!!

האוטו חסום עם שתי מכוניות לרוחב החנייה

כך שאין לי שום אפשרות לצאת.

ראיתי שמשפצים בגן. נו, הבנתי שהסתבכתי

ושאני צריכה לבקש שיאפשרו לי לצאת.

מיד חלפה בראשי המחשבה שעכשיו הם יצעקו

ויכעסו עלי שחניתי להם בחניה.

מה הייתם עושים במקומי?

מה לכם קורה כשיש לכם תחושת אשמה?

רבים מהאנשים נכנסים למגננה וכתוצאה מכך

מתקיפים ומתפרצים, וחלקם האחר בורחים בדרכים

שונות או מתגוננים ע"י הצטדקות.

אבל יש גם דרך שלישית...

נכנסתי לגן, אמרתי שלום בחיוך

ואמרתי "אני מתנצלת שחניתי כאן כי חשבתי שיצאתם לחופש"...

והפלא ופלא..כמו קסם...האחראי, בעל הגן,

מיד ביקש ממישהו שיזיז את האוטו וגם שאל

אותי אם אני צריכה שהם יזיזו את שתי המכוניות.

תוך שתי דקות הייתי בחוץ, בלי כעסים ובלי ויכוחים.

מה אפשר ללמוד מזה?

לדרך בה אנחנו פונים לאחרים (שלום, חיוך..) במיוחד

כשהאשמה היא שלנו, למילים שאנחנו בוחרים להשתמש,

שלהן יש השפעה עצומה ולאחריות שאנחנו לוקחים

על עצמנו, בהתנצלות מראש כלפי האחרים שנפגעו מאיתנו,

יש חשיבות לעין ערוך במניעת כעסים, סכסוכים וויכוחים מיותרים.

בדרך זו אנחנו נותנים לזולת תחושה של ניראות, חשיבות וכבוד

מראים לו שאנחנו מצטערים על הפגיעה בו.

כך האדם ממולנו יכול להרגיש בטוח, נינוח, מובן, נראה, חשוב

ורגוע ואין לו צורך יותר לכעוס. זה ממיס קונפליקטים!

לא לכולם קל להודות באשמה או להביע צער על פגיעה באחר.

זה נתפס אצלם בטעות כחולשה וכעמדת נחיתות ושהם מודים שהם

היו "לא בסדר". צריך לזכור שמדובר רק בהתנהגות אחת

מסוימת וספציפית. לא מדובר בכל המהות שלך שהיא "לא בסדר".

המהות שלך נשארת טובה!! על אחת כמה וכמה!!!

חשיבה כזו תאפשר לך לקחת אחריות על התנהגותך, להתנצל

ולמנוע כעס מיותר ובכך נשמרים יחסים תקינים ואפשר

להמשיך את היום עם חיוך.

לא עדיף?

אם גם אתם רוצים ללמוד לנהל את הכעסים שלכם
מבלי שאתם מתפרצים בכעס ללא שליטה או מבלי שאתם דוחסים
וצוברים את הכעס שלכם בתוככם, אני מזמינה אתכם
שאנחנו פותחים במכון רעות ב- 22 באוקטובר 2012.
פרטים והרשמה בטלפון 052-2894989 או בלחיצה על הקישור

שיהיה לכם שבוע טוב ורגוע

אריאלה מלצר
פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

יום רביעי, 27 ביוני 2012

לעשות שינוי בחיים - רגע לפני הייאוש הוא נקודת המפנה

מי מאיתנו לא רוצה, בשלב כזה או אחר בחייו, לשנות משהו אצלו בחיים? מי מאיתנו לא רוצה מתישהו להשיג משהו לעצמו? לא תמיד זה פשוט ולפעמים, זה אפילו מאד קשה.


שינוי חיים לטווח ארוך הוא תהליך ותהליך השינוי מורכב מעליות ומורדות, לפיהם ההצלחה לא מגיעה בזבנג וגמרנו אלא היא תהליך מורכב של התמודדות עם כל המחסומים והקשיים שלנו עוד מהילדות ועם ההצלחות.
גם אם מתחילים עם מוטיבציה ענקית ורצון גדול להשקיע בשינוי, תמיד מגיעים המצבים בהם עומדים בפנינו מכשולים וצצים ועולים שוב על פני השטח הקשיים שלנו שחוסמים ומעכבים את תהליך השינוי .


ההרגלים והחוקים הפנימיים שלנו, לפיהם אנו פועלים כבר שנים רבות ולהם אנחנו מאמינים, גם מבלי שבדקנו אותם, חזקים מאיתנו, לפעמים.

בתהליך שינוי פועלים שני כוחות: האחד, הכוח המניע לשינוי, המשקיע ודוחף להתאמץ להגיע להישגים חדשים בגלל כאב בלתי נסבל או מחיר כבד שמשלמים והשני - הכוח שרוצה לשמר את המצב הקיים, כי הוא המצב המוכר, הבטוח, אזור הנוחות ובגלל הפחד מהחדש, הלא מוכר וחוסר הוודאות שיש במצב החדש הלא ידוע.

אך אל לנו לוותר... כי רק בידינו היכולת ליצור לעצמנו מצב חיים חדש, עם חוקים והרגלים חדשים, שאנחנו מאמינים בהם, כי הם נותנים לנו את החופש להיות מי שאנחנו באמת, משוחררים, מלאי סיפוק, שמחה והנאה.

אני רוצה להביא לכם משהו מאד מרגש, מלמד ומצמיח, על התחושות והקשיים שמלווים את האדם בתהליכי שינוי, שכתב בחור צעיר ומופלא בן 19, חייל קרבי בצה"ל, שעושה חיל, בניגוד לכל הסיכויים שנתנה לו או יותר נכון לא נתנה לו החברה הישראלית.


הבחור המוכשר והמרגש הזה יודע על בשרו מה הוא מדבר כי החיים שלו היו רצף של קשיים ומעולם לא היו מרופדים לו, וזה עוד בלשון המעטה. הוא מספר על איך אפשר להצליח למרות הכל ולמרות הפיתוי לוותר ולהתייאש כשעומדים מול הפחד, הקושי ולפעמים, הכישלון.


ואני אומרת תמיד:


מי שמנסה – מצליח!!!

והנה מה שהבחור כתב:

"מתי מגיע הרגע שבו כבר אין חשק, כשכל הכוחות אוזלים, ואתה רוצה לוותר? האם במומנטום הזה אמורה להתנגן מוזיקת סיום מרגשת, האם יש נאום מסכם שגורם לדמעות לפרוץ, האם יש דרך אמיתית ונאותה לחגוג את השניות הללו בהן אנו מחליטים להתייאש?



בואו נסתכל לאמת בעיניים. לכולנו יש מצבים בחיי היום יום בהם בא לנו לזרוק את הכל, ללבוש בגד ים ולקפוץ לים. לעזוב. ללכת לפרוש. להתפטר. להיפרד. לברוח. ואולי המילה הקשה ביותר - לוותר.


כשאני מנסה לעשות חשבון נפש ולגלגל את החיים שלי אחורה אני יכול להצביע על עשרות מקרים של ויתור, חלקם קטנים כמו להתייאש מניסיון להדליק אש בעזרת אבנים בכיתה ד', וחלקם גדולים יותר - להתייאש מבן אדם. הייאוש הוא תחושה מתסכלת שמרגישים אחרי המון ניסיונות ליצור משהו, וכאשר יותר ויותר פעמים אנו לא מצליחים - כך הייאוש גדל עד שהוא מגיב לשלב הסופי והמרסק שלו - הוויתור. כך זה נראה


מוטיבציה רבה ליצור משהו - ניסיונות לא מוצלחים - ייאוש - ויתור


הגרף הזה הוא כללי מדי, אני יודע. אנשים הם שונים ורבים אף מצליחים להתגבר על הייאוש ולקום, להסתער. אני מדבר על המקרים הפחות מוצלחים.


להתייאש אפשר מכל דבר. אומנם כמו שכתבתי מקודם, אנשים שונים מתייאשים מדברים בקצב שונה. כמו ילד קטן שמנסה לבנות צעצוע מביצת קינדר, או פאזל, ולבסוף אחרי ניסיונות רבים מוותר - כך גם אנחנו מתנהלים בחיי היום יום ונמדדים לפי זה.


מהו הייאוש הכי נורא לדעתי? כשאנחנו מתייאשים מבן אדם או כשאנחנו מתייאשים מהחיים. ייאוש מאנשים יהיה המצב הנפוץ ביותר! בן אדם הוא יותר מייאש ממכונה שלא עובדת, מכל צעצוע שלא מצליח להיבנות, מעבודה לא טובה, מחלום שלא מתגשם. לאדם תמיד יהיה מה להגיד, הוא מתווכח, הוא חי, הוא פוגע, הוא עושה מעשים שעליהם מצטערים לנצח. קל מאוד להתייאש ממנו, ולרוב - קשה מאוד לוותר, למרות שיש אנשים שזה יותר קל להם במובנים מסוימים. כמובן שלפעמים יש אנשים שצריך לעזוב, ולדעת לסיים את הקשר בין אוהבים, חברים, ואפילו בני משפחה. לא תמיד צריך להמשיך ולהילחם.


ייאוש נוסף שמפריע לי הוא החלומות. הקלות שבה אנשים נוטשים חלומות שלהם או לא מאמינים בעצמם. כל זה מוביל לויתור שהכי פוגע בנו לאורך זמן ואף יוצר תודעה שבורה - זהו הויתור העצמי. אם אני יכול לא לסיים עכשיו סטים של שכיבות שמיכה ואף אחד לא יראה, נעשה את זה. אם אני יכול לא להתקשר אליה כי הפלאפון שלי בלי שיחות, ואפשר להשתמש בזה כתירוץ - אז אני לא אבקש מאף אחד שיחה. אם קשה לי ללמוד את המקצוע הזה אז אמצא משהו אחר שאהיה יותר טוב בו.


בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שבו הגישה שלנו לחיים היא שאפשר וצריך לוותר ואילו להילחם, להסתער - בכוונה אני משתמש במושגים מהצבא כי שם רואים את זה הכי טוב - אלו מושגים שמכירים פחות. אם אפשר לשלוח הודעה באייפון או בפייסבוק, וכך לגמור דברים - נעשה זאת. עדיף ופחות מפחיד מאשר להיפגש פנים מול פנים. נוותר על הסיטואציה. נוותר על תחביבים שלנו בצבא כי 'התנאים לא מאפשרים'. לא נקום ונגשים את החלומות שלנו כי זה קשה מדי, וארוך מדי, ומסורבל. נתייאש מכך מתישהו.


רגע לפני הייאוש הוא נקודת המפנה. כאן אתה יכול להחליט אם להתדרדר למטה או להיפך - לשלוח עוד יד ועוד אצבעות למעלה עד שתיתפס בשתי הידיים ונעלה כמה שאפשר. ננסה עוד פעם ועוד פעם עד שנצליח.


ברגע הקטן הזה, באותן דקות בהן אתם עומדים לצרוח - ולוותר, קומו ולכו שבו במקום רחוק, בלי אנשים. תנשמו. תסתכלו על העצים והפרחים, על איזה צרצר שקופץ על הסלע, ותשקלו עוד פעם את הויתור שלכם.
מהר מאוד נבין שלא שווה להתייאש כל כך מהר ושיש על מה להילחם. ואחרי שנילחם על זה ובסופו של דבר אחרי ייאוש רב - נצליח, נוכל לדעת שזהו חוק לחיים - להילחם על מה שאתה רוצה להשיג, להילחם על אנשים בחייך, וזה מתחיל בדברים הקטנים שאנחנו מוותרים ומתייאשים מהם בחיי היום יום.
המלחמה היא לא נגד אחרים, אל תטעו! המלחמה היא בינך לבין עצמך.

כולנו מורכבים משתי נפשות - האחת שרוצה לשבור קירות ומוכנה לעשות הכל בשביל זה, לנפש הזאת קוראים - תקווה. הנפש השנייה שאתם בטח מנחשים את שמה. היא זאת שמחפשת את הדרך הקלה. הרבה יותר קל להתחבר אליה, היא פחות קשוחה. היא תשחד אתכם בהמון הקלות גופניות, בכך שתוכלו לעצור ולעזוב, לשתות קולה ולנוח, היא תיתן לכם אושר רגעי ומזוייף. אסור להשתף איתה פעולה! בן אדם טוב נמדד לפי כמות הפעמים שהוא מצליח לנצח את החצי הפחות טוב בו."

אמן!!!

ג'- חייל קרבי בן 19

אז גם אתם לפני שאתם חושבים לוותר ולהתייאש, חישבו פעמיים וחיזרו לדרך של העשייה עד שתצליחו, גם אם זה קשה וגם אם לא הולך לכם כמו שציפיתם.

כדאי לזכור שהרגע החשוך ביותר הוא רגע לפני הזריחה.
העשייה שוב ושוב, התירגול, האימון, הלמידה מטעויות היא הדרך שתביא אתכם בסוף להצלחה ולהשגת מטרותיכם.

שלכם

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים