"תגיד לי שאתה אוהב אותי"- איך להתמודד עם תסכולים בזוגיות

שלום לכם,

לא פעם אנחנו חשים תסכול רב כשבן הזוג שלנו לא נותן לנו את מה שאנחנו זקוקים לו.

לא תמיד זה קורה כי הוא לא רוצה אלא כי הוא לא יודע על הצורך שלנו, או כי הוא אינו יכול, מסיבות שונות, לתת

לנו את המענה לצורך שלנו בדיוק כפי שאנחנו צריכים אותו, בעיתוי ובאופן המדויק הנכונים לנו .

אם זה דבר שחוזר על עצמו, וקורה שוב ושוב, יכולה להתפתח אצלנו מרירות פנימית, עלבון, פגיעה, חסר גדול,

תחושת בדידות, ריחוק וכמובן, כעס רב. מכאן הדרך למריבות, וויכוחים ומאבקי כוח מאד קצרה.

במאמר של שלומי כהן ושלי "תגיד לי שאתה אוהב אותי - איך להתמודד עם תסכולים בזוגיות" אנחנו

מציעים 3 זוויות התבוננות שיכולות לסייע בהתמודדות עם התסכולים בזוגיות.

לקריאת המאמר כולו, יש ללחוץ כאן.

קריאה מהנה ופורייה

שיהיה לכם סופ"ש נעים וחמים

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

מחכות לכם 2 מתנות ממני :
סדרת הטיפים - כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים,

וסידרת הטיפים - איך להתאהב מחדש בבן זוגך.

יש ללחוץ על הקישורים, למלא את הפרטים

ומיד יגיע אליכם במייל הטיפ הראשון.

נ.ב ואם אהבתם, אתם  מוזמנים להעביר גם לחברים. הם יודו לכם!

להתמודד עם הכעס של ילדינו והמתבגרים בפרט ושנה טובה!!!

שלום לכם,

אנחנו בפתחה של שנה חדשה

"תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה".

אני רוצה לברך אתכם ואת בני משפחתכם 

שתהיה לכם שנה טובה, מופלאה ומבורכת.

שתחייכו כל השנה מהלב ומהנשמה, 

שתתחברו אל העצמי והמהות שלכם,

שתגשימו את החלומות והמשאלות שלכם,

שתהיו בריאים,

ושהשנה שלכם תהיה מלאה באהבה,

שמחה, הנאה, סיפוק והצלחה.

הבאתי לכם מתנה מחו"ל...

ואין זמן טוב יותר לתת מתנות מאשר

בראש השנה...המתנה שלי היא טיפ מצולם, שעוזר גם לי הרבה.

שתהיה לכם ולבני משפחתכם

שנה מופלאה, מאירה ומחויכת.

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית 

תזכורת- ב-22 באוקטובר 2012 אנחנו פותחים את הסדנא

הסדנא לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה.

ההרשמה בעיצומה!!!

סיפור קצר על סושי, פסטה וביטחון עצמי

שלום לכם,
אני רוצה לספר לכם היום סיפור (פרי דמיוני),
שמאפשר לנו לראות את עצמנו
באור חיובי ומקנה ביטחון עצמי :

שני חברים הלכו למסעדת גורמה משובחת מאד
הידועה במאכליה הטובים והטעימים
שמכין השף המצוין שלה.
כל מנה תוצרת ידיו היא חגיגה ותאווה לחיך!

וכך התיישבו להם שני החברים במסעדה,
וחיככו ידיים בציפייה להנאה גדולה.

אחד אמר לשני "תשמע, אני אבחר בסושי כי
שמעתי שהסושי כאן נפלא ומיוחד במינו,
כדאי לך לקחת אותה". ענה לו חברו
"אני לא אוהב סושי אבל אני אוהב
פסטה ושמעתי שהפסטה שהשף
מכין כאן טעימה להפליא, ממליץ לך
כמוני לבחור בה".


וכך כל אחד מהחברים בחר את
מה שהוא אוהב.

האם הבחירה שלהם אמרה משהו
על מנות הסושי והפסטה?

נכון! צדקתם! ממש לא!

כל אחד בחר את מה שהוא אוהב.
המנות נשארו טעימות ונהדרות
גם כשלא בחרו בהן.

כך גם אנחנו. גם כשמישהו לא אוהב
אותנו או לא בוחר בנו, אנחנו נשארים
נהדרים ומוצלחים. ככה זה במציאות!
לא כולם יכולים לאהוב אותנו.
זה טבעי ואנושי ולא אומר עלינו דבר.

הכל תלוי בתפיסה הפנימית שלנו
את עצמנו ולא באישורים של המציאות
החיצונית. וכשאנחנו חושבים כך על
עצמנו, אנחנו יכולים להישאר בטוחים
בעצמנו, נינוחים ורגועים.

שיהיה לכם יום נפלא, טעים ורגוע

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

איך למנוע כעס מיותר

שלום לכם,

היום התחדד לי משהו שחשבתי שכדאי לספר לכם עליו ...

השבוע יום אחד כשהגעתי בבוקר לקליניקה, ראיתי שהחנייה של גן הילדים הסמוך פנויה לחלוטין

 ואז נזכרתי שהגנים יצאו לחופש. החניתי שם את

האוטו וכטוב ליבי יצאתי לעבודה.

אממה...כשחזרתי בצהריים לאוטו, חשכו עיניי!!

האוטו חסום עם שתי מכוניות לרוחב החנייה

כך שאין לי שום אפשרות לצאת.

ראיתי שמשפצים בגן. נו, הבנתי שהסתבכתי

ושאני צריכה לבקש שיאפשרו לי לצאת.

מיד חלפה בראשי המחשבה שעכשיו הם יצעקו

ויכעסו עלי שחניתי להם בחניה.

מה הייתם עושים במקומי?

מה לכם קורה כשיש לכם תחושת אשמה?

רבים מהאנשים נכנסים למגננה וכתוצאה מכך

מתקיפים ומתפרצים, וחלקם האחר בורחים בדרכים

שונות או מתגוננים ע"י הצטדקות.

אבל יש גם דרך שלישית...

נכנסתי לגן, אמרתי שלום בחיוך

ואמרתי "אני מתנצלת שחניתי כאן כי חשבתי שיצאתם לחופש"...

והפלא ופלא..כמו קסם...האחראי, בעל הגן,

מיד ביקש ממישהו שיזיז את האוטו וגם שאל

אותי אם אני צריכה שהם יזיזו את שתי המכוניות.

תוך שתי דקות הייתי בחוץ, בלי כעסים ובלי ויכוחים.

מה אפשר ללמוד מזה?

לדרך בה אנחנו פונים לאחרים (שלום, חיוך..) במיוחד

כשהאשמה היא שלנו, למילים שאנחנו בוחרים להשתמש,

שלהן יש השפעה עצומה ולאחריות שאנחנו לוקחים

על עצמנו, בהתנצלות מראש כלפי האחרים שנפגעו מאיתנו,

יש חשיבות לעין ערוך במניעת כעסים, סכסוכים וויכוחים מיותרים.

בדרך זו אנחנו נותנים לזולת תחושה של ניראות, חשיבות וכבוד

מראים לו שאנחנו מצטערים על הפגיעה בו.

כך האדם ממולנו יכול להרגיש בטוח, נינוח, מובן, נראה, חשוב

ורגוע ואין לו צורך יותר לכעוס. זה ממיס קונפליקטים!

לא לכולם קל להודות באשמה או להביע צער על פגיעה באחר.

זה נתפס אצלם בטעות כחולשה וכעמדת נחיתות ושהם מודים שהם

היו "לא בסדר". צריך לזכור שמדובר רק בהתנהגות אחת

מסוימת וספציפית. לא מדובר בכל המהות שלך שהיא "לא בסדר".

המהות שלך נשארת טובה!! על אחת כמה וכמה!!!

חשיבה כזו תאפשר לך לקחת אחריות על התנהגותך, להתנצל

ולמנוע כעס מיותר ובכך נשמרים יחסים תקינים ואפשר

להמשיך את היום עם חיוך.

לא עדיף?

אם גם אתם רוצים ללמוד לנהל את הכעסים שלכם

מבלי שאתם מתפרצים בכעס ללא שליטה או מבלי שאתם דוחסים

וצוברים את הכעס שלכם בתוככם, אני מזמינה אתכם

לסדנא הבאה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה

שאנחנו פותחים במכון רעות ב- 22 באוקטובר 2012.

פרטים והרשמה בטלפון 052-2894989 או בלחיצה על הקישור

שיהיה לכם שבוע טוב ורגוע

אריאלה מלצר

מנהלת מכון רעות -לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

לעשות שינוי בחיים - רגע לפני הייאוש הוא נקודת המפנה

מי מאיתנו לא רוצה, בשלב כזה או אחר בחייו, לשנות משהו אצלו בחיים? מי מאיתנו לא רוצה מתישהו להשיג משהו לעצמו? לא תמיד זה פשוט ולפעמים, זה אפילו מאד קשה.


שינוי חיים לטווח ארוך הוא תהליך ותהליך השינוי מורכב מעליות ומורדות, לפיהם ההצלחה לא מגיעה בזבנג וגמרנו אלא היא תהליך מורכב של התמודדות עם כל המחסומים והקשיים שלנו עוד מהילדות ועם ההצלחות.
גם אם מתחילים עם מוטיבציה ענקית ורצון גדול להשקיע בשינוי, תמיד מגיעים המצבים בהם עומדים בפנינו מכשולים וצצים ועולים שוב על פני השטח הקשיים שלנו שחוסמים ומעכבים את תהליך השינוי .


ההרגלים והחוקים הפנימיים שלנו, לפיהם אנו פועלים כבר שנים רבות ולהם אנחנו מאמינים, גם מבלי שבדקנו אותם, חזקים מאיתנו, לפעמים.

בתהליך שינוי פועלים שני כוחות: האחד, הכוח המניע לשינוי, המשקיע ודוחף להתאמץ להגיע להישגים חדשים בגלל כאב בלתי נסבל או מחיר כבד שמשלמים והשני - הכוח שרוצה לשמר את המצב הקיים, כי הוא המצב המוכר, הבטוח, אזור הנוחות ובגלל הפחד מהחדש, הלא מוכר וחוסר הוודאות שיש במצב החדש הלא ידוע.

אך אל לנו לוותר... כי רק בידינו היכולת ליצור לעצמנו מצב חיים חדש, עם חוקים והרגלים חדשים, שאנחנו מאמינים בהם, כי הם נותנים לנו את החופש להיות מי שאנחנו באמת, משוחררים, מלאי סיפוק, שמחה והנאה.

אני רוצה להביא לכם משהו מאד מרגש, מלמד ומצמיח, על התחושות והקשיים שמלווים את האדם בתהליכי שינוי, שכתב בחור צעיר ומופלא בן 19, חייל קרבי בצה"ל, שעושה חיל, בניגוד לכל הסיכויים שנתנה לו או יותר נכון לא נתנה לו החברה הישראלית.


הבחור המוכשר והמרגש הזה יודע על בשרו מה הוא מדבר כי החיים שלו היו רצף של קשיים ומעולם לא היו מרופדים לו, וזה עוד בלשון המעטה. הוא מספר על איך אפשר להצליח למרות הכל ולמרות הפיתוי לוותר ולהתייאש כשעומדים מול הפחד, הקושי ולפעמים, הכישלון.


ואני אומרת תמיד:


מי שמנסה – מצליח!!!

והנה מה שהבחור כתב:

"מתי מגיע הרגע שבו כבר אין חשק, כשכל הכוחות אוזלים, ואתה רוצה לוותר? האם במומנטום הזה אמורה להתנגן מוזיקת סיום מרגשת, האם יש נאום מסכם שגורם לדמעות לפרוץ, האם יש דרך אמיתית ונאותה לחגוג את השניות הללו בהן אנו מחליטים להתייאש?



בואו נסתכל לאמת בעיניים. לכולנו יש מצבים בחיי היום יום בהם בא לנו לזרוק את הכל, ללבוש בגד ים ולקפוץ לים. לעזוב. ללכת לפרוש. להתפטר. להיפרד. לברוח. ואולי המילה הקשה ביותר - לוותר.


כשאני מנסה לעשות חשבון נפש ולגלגל את החיים שלי אחורה אני יכול להצביע על עשרות מקרים של ויתור, חלקם קטנים כמו להתייאש מניסיון להדליק אש בעזרת אבנים בכיתה ד', וחלקם גדולים יותר - להתייאש מבן אדם. הייאוש הוא תחושה מתסכלת שמרגישים אחרי המון ניסיונות ליצור משהו, וכאשר יותר ויותר פעמים אנו לא מצליחים - כך הייאוש גדל עד שהוא מגיב לשלב הסופי והמרסק שלו - הוויתור. כך זה נראה


מוטיבציה רבה ליצור משהו - ניסיונות לא מוצלחים - ייאוש - ויתור


הגרף הזה הוא כללי מדי, אני יודע. אנשים הם שונים ורבים אף מצליחים להתגבר על הייאוש ולקום, להסתער. אני מדבר על המקרים הפחות מוצלחים.


להתייאש אפשר מכל דבר. אומנם כמו שכתבתי מקודם, אנשים שונים מתייאשים מדברים בקצב שונה. כמו ילד קטן שמנסה לבנות צעצוע מביצת קינדר, או פאזל, ולבסוף אחרי ניסיונות רבים מוותר - כך גם אנחנו מתנהלים בחיי היום יום ונמדדים לפי זה.


מהו הייאוש הכי נורא לדעתי? כשאנחנו מתייאשים מבן אדם או כשאנחנו מתייאשים מהחיים. ייאוש מאנשים יהיה המצב הנפוץ ביותר! בן אדם הוא יותר מייאש ממכונה שלא עובדת, מכל צעצוע שלא מצליח להיבנות, מעבודה לא טובה, מחלום שלא מתגשם. לאדם תמיד יהיה מה להגיד, הוא מתווכח, הוא חי, הוא פוגע, הוא עושה מעשים שעליהם מצטערים לנצח. קל מאוד להתייאש ממנו, ולרוב - קשה מאוד לוותר, למרות שיש אנשים שזה יותר קל להם במובנים מסוימים. כמובן שלפעמים יש אנשים שצריך לעזוב, ולדעת לסיים את הקשר בין אוהבים, חברים, ואפילו בני משפחה. לא תמיד צריך להמשיך ולהילחם.


ייאוש נוסף שמפריע לי הוא החלומות. הקלות שבה אנשים נוטשים חלומות שלהם או לא מאמינים בעצמם. כל זה מוביל לויתור שהכי פוגע בנו לאורך זמן ואף יוצר תודעה שבורה - זהו הויתור העצמי. אם אני יכול לא לסיים עכשיו סטים של שכיבות שמיכה ואף אחד לא יראה, נעשה את זה. אם אני יכול לא להתקשר אליה כי הפלאפון שלי בלי שיחות, ואפשר להשתמש בזה כתירוץ - אז אני לא אבקש מאף אחד שיחה. אם קשה לי ללמוד את המקצוע הזה אז אמצא משהו אחר שאהיה יותר טוב בו.


בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שבו הגישה שלנו לחיים היא שאפשר וצריך לוותר ואילו להילחם, להסתער - בכוונה אני משתמש במושגים מהצבא כי שם רואים את זה הכי טוב - אלו מושגים שמכירים פחות. אם אפשר לשלוח הודעה באייפון או בפייסבוק, וכך לגמור דברים - נעשה זאת. עדיף ופחות מפחיד מאשר להיפגש פנים מול פנים. נוותר על הסיטואציה. נוותר על תחביבים שלנו בצבא כי 'התנאים לא מאפשרים'. לא נקום ונגשים את החלומות שלנו כי זה קשה מדי, וארוך מדי, ומסורבל. נתייאש מכך מתישהו.


רגע לפני הייאוש הוא נקודת המפנה. כאן אתה יכול להחליט אם להתדרדר למטה או להיפך - לשלוח עוד יד ועוד אצבעות למעלה עד שתיתפס בשתי הידיים ונעלה כמה שאפשר. ננסה עוד פעם ועוד פעם עד שנצליח.


ברגע הקטן הזה, באותן דקות בהן אתם עומדים לצרוח - ולוותר, קומו ולכו שבו במקום רחוק, בלי אנשים. תנשמו. תסתכלו על העצים והפרחים, על איזה צרצר שקופץ על הסלע, ותשקלו עוד פעם את הויתור שלכם.
מהר מאוד נבין שלא שווה להתייאש כל כך מהר ושיש על מה להילחם. ואחרי שנילחם על זה ובסופו של דבר אחרי ייאוש רב - נצליח, נוכל לדעת שזהו חוק לחיים - להילחם על מה שאתה רוצה להשיג, להילחם על אנשים בחייך, וזה מתחיל בדברים הקטנים שאנחנו מוותרים ומתייאשים מהם בחיי היום יום.
המלחמה היא לא נגד אחרים, אל תטעו! המלחמה היא בינך לבין עצמך.

כולנו מורכבים משתי נפשות - האחת שרוצה לשבור קירות ומוכנה לעשות הכל בשביל זה, לנפש הזאת קוראים - תקווה. הנפש השנייה שאתם בטח מנחשים את שמה. היא זאת שמחפשת את הדרך הקלה. הרבה יותר קל להתחבר אליה, היא פחות קשוחה. היא תשחד אתכם בהמון הקלות גופניות, בכך שתוכלו לעצור ולעזוב, לשתות קולה ולנוח, היא תיתן לכם אושר רגעי ומזוייף. אסור להשתף איתה פעולה! בן אדם טוב נמדד לפי כמות הפעמים שהוא מצליח לנצח את החצי הפחות טוב בו."

אמן!!!

ג'- חייל קרבי בן 19

אז גם אתם לפני שאתם חושבים לוותר ולהתייאש, חישבו פעמיים וחיזרו לדרך של העשייה עד שתצליחו, גם אם זה קשה וגם אם לא הולך לכם כמו שציפיתם.

כדאי לזכור שהרגע החשוך ביותר הוא רגע לפני הזריחה.
העשייה שוב ושוב, התירגול, האימון, הלמידה מטעויות היא הדרך שתביא אתכם בסוף להצלחה ולהשגת מטרותיכם.

שלכם

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

לאכול את הכעס - כעס ואכילה רגשית

ישנם אנשים שכאשר הם כועסים על מישהו או על משהו, הם פונים לאוכל. הם מחפשים הרגעה והקלה מיידית. האם זה פותר את מקורות וגורמי הכעס? בוודאי שלא! האם זה יוצר בעיות חדשות? בוודאי שכן! השמנה, ייסורי מצפון, אשמה, חרטה, עצב, ייאוש, ביקורת עצמית חריפה עד כדי הלקאה עצמית, עייפות, בריאות לקויה ויחסים עכורים עם הסובבים. מה הם עושים? כן, הם פונים שוב לאוכל וחוזר חלילה עד שנוצר מעגל סגור שקשה לצאת ממנו לבד ללא עזרה מקצועית שתסייע ביצירת שינוי מהותי ומשמעותי בעולם הפנימי.

הכעס שלנו מתעורר בתוכנו, לרוב, כאשר אנו חשים תסכול על משהו שחסר לנו, או משהו שהשתבש בניגוד לציפיותינו , כאשר אנו מרגישים פגיעה, עלבון, חוסר ביטחון, בושה, חוסר אונים, נחיתות, בדידות ועצב, קנאה, ועוד רגשות קשים אחרים.

הכעס עולה גם כאשר אנחנו מרגישים לא מובנים, בלתי נראים, חסרי חשיבות וערך, לא אהובים, דחויים ואף, לתחושתנו, נטושים.


הכעס הוא רגש משני המהווה מכסה לרגשות אחרים שהם, למעשה, המתדלקים והמזינים את הכעס. לכן, חשוב, כדי למנוע תגובת כעס בלתי מותאמת עקב הרגשות הקשים עבורנו, לזהות אותם ולבטא אותם ישירות.


כאשר הרגשות הראשוניים המקוריים מקבלים ביטוי ישיר, גלוי ופתוח, הם משתחררים ואז יש תחושת הקלה ושחרור. בנוסף לכך, כאשר יש רוגע בעולם הפנימי ויודעים כיצד לווסת את המתחים והלחצים ולהכיל את הרגשות שעולים, על כל סוגיהם, אין דחף לכעוס או להתפרץ ואין צורך גם לחפש תחליפים שנותנים אשליה זמנית של סיפוק ומענה על קושי, תסכול, כאב, חסר או ריק.


ישנם אנשים שהרגשות הקשים מעוררים אצלם כאב עד כדי קושי רב להכיל ולשאת אותם בתוכם, מבלי שיש להם רשות פנימית לבטא רגשות בכלל מהסיבות שזה נתפס אצלם כחולשה, כפגיעות או כפרצה שאחרים יכולים לנצל זאת לפגיעה בהם. כל מה שהם רוצים באותו רגע הוא להשתחרר מהם ולהביא לעצמם הקלה.


אך אם יש להם קושי לזהות את הרגשות הללו, ובמיוחד קושי לבטא אותם בצורה ישירה או רצון להימנע מלבוא במגע עם הרגשות האלה, אזי הם מחפשים דרך עקיפה לשחרר אותם כדי להרגיש פורקן והקלה. דרך זו נעשית, לעיתים, באופן לא מודע, ע"י השלכת התחושות הבלתי נסבלות שלהם על אחרים באמצעות הכעס או התפרצויות זעם בלתי נשלטות, באמצעות ביקורת יתר, האשמות, שיפוטיות ותלונות רבות.


ערוץ נוסף שרגשות אלה מקבלים הוא הפניית אנרגית הכעס כלפי העצמי מתוך קושי או איסור פנימי לבטא תוקפנות וכעס או פחד מהכעס, הן של העצמי והן של האחרים, שמא הוא יהרוס את היחסים או יפגע בעצמי או באחר.


הקושי להתמודד באופן ישיר עם הרגשות הקשים שמתעוררים בתוכנו, גורם לרבים להימנע מהם ולהכחיש אותם אך היות ויש תסכול רב, חסך או ריק גדול, יש דחף גדול לספק מענה מיידי כלשהו שירגיע את הכאב.


ישנם אנשים שהדימוי העצמי שלהם נמוך, הם חסרי ביטחון, לא מאמינים ביכולותיהם ובכישוריהם, אינם רואים את הטוב והערך שלהם, הם מרגישים, לעיתים קרובות, בדידות גם כאשר הם נמצאים בחברת אנשים. בחווייתם, חסרה להם אהבה, תחושת עצמאות, תחושת שווי, ערך ומשמעות והם מרגישים את הריקנות שבתוכם.


אחת הדרכים לספק מענה עקיף, להקהות ולטשטש את הכאב והקשיים הרגשיים היא באמצעות אכילה, במיוחד, של מאכלים מתוקים. אכילה, לעיתים, היא ביטוי לקושי שלנו להכיל רגשות קשים, כמו כעס, תסכול, מחאה, או בדידות. האוכל שתמיד זמין לנו, יכול להוות את הפיצוי או הנחמה המדומים להתמודדות עם הרגשות הללו.


הפניה אל האוכל נובעת מהצורך לספק מענה מיידי וקל לכאב שנוצר עקב תחושת חסר או ריק בעולם הפנימי, שנמנעים לגעת בו ולטפל בו בדרך נכונה ולטווח ארוך.


התוצאה יכולה להיות אכילה רגשית שיכולה לבוא לידי ביטוי בהפרעות אכילה כמו התקפי בולמוס של אכילה וכתוצאה מכך, השמנה. כלומר, האכילה שאיננה נובעת מרעב פיזי אלא מרעב רגשי, באה לתת סיפוק ומענים רגשיים ולא הזנה לגוף ושובע פיזי.


זו אכילה רגשית שיש לה תפקיד בעולם הפנימי הרגשי אשר בעקבותיה חשים אשמה על הקושי בשליטה, ייסורי מצפון, חוסר ערך, דימוי עצמי ודימוי גוף נמוכים, הערכה עצמית שלילית, חוסר אהבה וקבלה עצמית, נחיתות ועוד. רגשות אלו הינם חבית אבק שריפה שיכולים בקלות להדליק כעס ובעקבותיו, התפרצות כעס וזעם ללא שליטה. אכילה רגשית באה במטרה לספק תחושת שליטה במקום שאנו הכי חסרי שליטה.


ע"י כך נכנסים לסחרור ולמעגל סגור היות וזה נעשה כבר כהתניה שבמקום לטפל בתחושות המקוריות ובקונפליקטים הרגשיים הפנימיים, בפחדים, בכאבים ובכעסים, פונים לאכילה ולאוכל שייתן נחמה, פיצוי, תחושת שובע ומלאות.


מובן שהאוכל לא נותן את המענה המתאים והסיפוק לקושי הרגשי האמיתי ולכן, הוא נותן רק אשליה רגעית של פתרון ורגיעה זמניים ואז שוב כשעולה קושי נוסף, האוכל הוא המוצא הקל והמוכר, הפתרון והנחמה המיידיים ובדרך זו המשקל עולה.


היה והצלחנו בתקופות מסוימות בחיים "להיכנס למשטר" ולרזות, ללא פתרון יסודי של הבעיות המקוריות שהביאו להשמנה, נחזור ונשמין חזרה. בד"כ , למשקל גבוה יותר מזה שהתחלנו בו את הדיאטה.


הם בדרך זו לא רק שלא פותרים את הבעיה המקורית אלא יוצרים בעיה חדשה והיא השמנה, קושי בפעילות גופנית, עייפות, תסכול רב, ולמעשה, מעצימים את הרגשות הקשים ומגבירים אותם, עד כדי התקפה וכעס על העצמי, שנאה והלקאה עצמית, חוסר קבלה, האשמות עצמיות עד כדי הענשה עצמית וחוזר חלילה, ונוצר מעגל סגור שיש בו מלכוד, שקשה לצאת ממנו, שגורם לבסוף לתחושות חוסר אונים, ייאוש וכישלון.

זו הסיבה שהדיאטות השונות אינן מצליחות לעזור לרבים או עוזרות רק בטווח הקצר וכל קושי, לחץ, מתח או משבר מחזיר אותם לאוכל ולהשמנה נוספת. אמרנו כבר שדיאטות משמינות?

לכן, הפיתרון האמיתי לטווח ארוך הוא לחזור למקורות הבעיה ולטפל בהם טיפול שורש.
חשוב להבין כיצד נוצרו הקשיים, ממה הם נובעים, מה גרם לאדם לבנות דרך התמודדות כזו ולסייע לו לבנות דרך חדשה להתחבר למי שהוא כאדם, על כל האיכויות שלו, ושתהפוך להיות חלק מהמהות הטבעית שלו.


לכעס יש קשר לאכילה באופן נוסף והוא שאחד מגורמי הסיכון המביאים אדם עם "פתיל קצר", בעל נטייה לכעוס בנקל, להתפרצות כעס ללא שליטה, לא בכתובת הנכונה וללא פרופורציות מתאימות, הוא רעב פיזי. אדם עם נטייה כזו יתפרץ ביתר קלות על כל שטות כאשר הוא רעב, עייף, מתוח, עמוס ולחוץ או אם כואב לו משהו מתוך הקושי שלו להכיל תסכולים ולווסת ולהרגיע את הלחצים הפנימיים והחיצוניים שלו. האוכל אומנם מרגיע אותו אך ההתפרצות שנגרמה עקב הרעב כבר הספיקה לפגוע באנשים הקרובים לו ועכשיו למרות השובע הפיזי כבר יש יחסים עכורים, פגיעה, עלבון, ריחוק ומתח.
לכן, רצוי להיות ער למצב הגופני ולצרכים הפיזיים ולספקם בזמן כדי למנוע התפרצויות כעס מיותרות.

לסיום, אפשר וכדאי ללמוד להתמודד באופן יעיל עם הקשיים והקונפליקטים הרגשיים שעולים בעולמנו הפנימי, ללמוד כיצד לספק את הצרכים בדרכים אחרות, להבין את מקורות הקושי, החסר והתסכול וללמוד לנהל אותם מבלי לתת להם לנהל את החיים עם כעס מיותר ותוצאות והשלכות לא רצויות, הפוגעות בבריאותו של האדם ובעולם הרגשי שלו.

אמר כבר הרמב"ם : ראשי תיבות של בריאות הם – "בולם רוגזו, יפחית אוכלו ויגביר תנועתו".

לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור


ציפיות לא ריאליות מהזוגיות ומהנישואין

ציפיות הן חלק טבעי מהחיים והמציאות שלנו כבני אנוש אך כמו שהבדיחה אומרת "ציפיות יש רק בכריות" כך נראה שלמרות שזה הגיוני וטבעי לצפות מהאנשים הקרובים לנו ובמיוחד מבן זוגנו, הציפיות מהסביבה בכלל, מהזוגיות ומבן הזוג בפרט יכולות להיות מקור של בעיות וצרות ליחסים ולתחושות קשות בתוכנו.

רבים חולמים על אהבה מושלמת כמו באגדות, בהן "הנסיך והנסיכה חיים בעושר ובאושר עד עצם היום הזה". הם מצפים לחוש כל הזמן אהובים ע"י בני הזוג, להרגיש חשובים ומשמעותיים, להיות יחידי סגולה בעיני בן הזוג ולהוות באופן תמידי מרכז העולם עבורם.

הציפייה הלא ריאלית היא שההתאהבות, החיזור, הרומנטיקה והתשוקה, הריגושים והרגשת התרוממות הרוח הנפלאה של תחילת הקשר יישארו לנצח וששום דבר לא ישתנה. אך לצערנו, אין דבר כזה במציאות מאחר ושום דבר אינו נשאר אותו דבר כפי שהיה. המציאות משתנה כל הזמן, בני האדם משתנים בעקבותיה וכתוצאה מכך, משתנים גם הקשרים ומערכות היחסים שלהם עם הסובבים אותם.


ציפיות אלו הינן לא ריאליות ומייצגות את הפנטזיה הילדותית שבעולמנו הפנימי.

המציאות מזמנת לנו מצבים רבים שאינם עונים לנו על הציפיות שלנו בהם יש תסכול ואכזבה ולא מעט קונפליקטים. היות וכל אדם הוא שונה מהאחר בעל עולם מובחן וייחודי משלו, התנסויות חיים, רצונות, רגשות וצרכים האופייניים ואינדיבידואלים לו, אזי יש סיכוי רב שלא תמיד הוא ירצה או יוכל להיענות לציפיותינו ולספק את צרכינו ואין הדבר מעיד כלל על חוסר אהבה, אכפתיות או על חוסר חשיבות .


גם אם בן הזוג מאד רוצה ומתאמץ לרצות אותנו, הוא יעשה זאת בדרכו המיוחדת לו ולא תמיד זה יהיה המענה המספק המדויק כפי שאנו זקוקים לו היות ולא תמיד הוא מבין מה מצופה ממנו וגם אם כן, לא תמיד הוא יהיה מסוגל לספק את הצורך בעיתוי המתאים, בדרך ובאופן המדויק כפי שאנו צריכים אותו.


כשעולות בנו הציפיות, יש לקחת בחשבון שאיננו יודעים במדויק מה מתרחש אצל בן הזוג באותו הזמן, אולי הוא עסוק, מוטרד ממשהו, כואב לו הראש, מדוכדך, עייף, אולי הוא תכנן לעצמו משהו אחר שהוא צריך לעשות, או דברים אחרים שיש בעולמו אשר ימנעו ממנו לתת לנו מענה על הצורך ולספק אותו וזה לגמרי לגיטימי.


זאת משום שהציפיות שלנו, למעשה, הן סוג של הסכם סמוי בינינו לבין עצמנו, לפיו אנו דורשים מהאחר להתאים את עצמו לפי מה שאנחנו צריכים מבלי שהשארנו לו את חופש הבחירה להיות עם עולמו.


לרוב, ציפיות אלו הן פנטזיות ילדותיות לא מודעות ואין אנו ערים להן כלל, אנחנו רק רוצים לפתור את תחושת התסכול שלנו, להימנע מהכאב של ה"ריק" ולמלא באופן מיידי את החסר שאנו חווים בתוכנו.


הציפייה שבן הזוג או הזולת יתאים את עצמו בהתאם לרצונות ולצרכים שלנו היא משאלה פנטזיונית לא מציאותית. זו אשליה בלבד כי אין לנו שליטה על האחרים ואנחנו לא יכולים לשנות ולהתאים אותם בהתאם לציפיות שלנו מהם.


לדוגמא, אישה שחשה קנאה בכל פעם שבעלה משוחח עם נשים אחרות, מחייך אליהן או אפילו עובד איתן. הציפייה שלה היא שלא יהיו לו קשרים בכלל עם נשים. ברור שהדבר לא אפשרי. הדבר קשה במיוחד היות ועבודתו כרוכה בעבודה עם נשים רבות ואין הוא יכול לעמוד כלל בציפייה שלה. קנאה זו יכולה לגרום לה לדרוש ממנו דיווח תמידי, לצלצל אליו פעמים רבות במהלך היום, לכעוס עליו שהוא לא זמין ולא עונה לה כשהוא עסוק, לעקוב אחרי תנועותיו ואחר הטלפון שלו ואפילו לבלוש אחריו ולבדוק בלי ידיעתו את שיחות הטלפון או ההודעות שלו, לעורר סצנת קנאה דרמטית וויכוח ומריבה על כל דבר שקשור בנשים אחרות ואפילו הפעוט ביותר כמו "למה הסתכלת עליה?" וכד'. כל אישה מהווה עבורה איום וסכנה שמא הוא יעזוב אותה לטובת אחרת.


אישה כזו חווה בעולמה, ללא קשר לבן זוגה, חרדה גבוהה מפני נטישה והישארות לבד ומצפה שבן זוגה יהיה צמוד אליה טוטאלית, שהיא תדע בכל רגע ורגע איפה בן זוגה ומה הוא עושה מתוך ציפייה להרגיע את החרדה שלה.

ציפייה כזו, אשר חבויה בה דרישה תובענית לסיפוק הצרכים, הינה לא בוגרת והיא מצביעה על התייחסות אל האחר כאל אובייקט, ספק צרכים ולא כאל סובייקט, כאל אדם מובחן ונפרד עם צרכים משלו, לפיה, אם הוא מספק אותם הוא נחווה כ"טוב" אך אם הוא אינו מספק אותם הוא נחשב כ"רע" ו"פוגע". עפ"י התייחסות זו הצרכים האישיים וסיפוקם המיידי הם מרכז החשיבות העיקרית מבלי לראות כלל את האחר.


חשוב לציין כי זה טבעי ואנושי לצפות מהאחרים ומהיקרים לנו אך כדאי גם להיות מודע לאפשרות שלא נקבל את מה שאנחנו מצפים ורוצים. הציפיות טומנות בחובן את הפוטנציאל להתאכזב היות ופעמים רבות המציאות לא עונה על הציפיות שלנו. על אחת כמה וכמה, ציפייה שלא בוטאה באופן ישיר, גלוי וברור כי בן הזוג או הזולת יכול שלא להבין ולא להיות מודע כלל לציפיות ממנו.


זו יכולה להיות בעיה כי, לעיתים קרובות, ביחסים קרובים כשאנחנו לא מקבלים את מה שציפינו לו התוצאה היא אכזבה, פגיעה, תסכול, עלבון וכעס. מכאן הדרך קצרה להאשים את האחר או את בן הזוג וליצור מריבות וסכסוכים מיותרים שמעכירים את היחסים.


יתירה מזאת, גם אם ביטאנו את הציפייה והבקשה שלנו בצורה "הכי יפה", אנחנו צריכים להיות מסוגלים גם לשמוע את הסירוב, את ה"לא", ולהכיל את האכזבה, התסכול, העלבון ואולי גם הכאב שלנו מבלי לפרש פרשנויות מוטעות ומיותרות.


נקודה חשובה נוספת היא שהציפיות שלנו הן למעשה אויב של עצמנו, כי למעשה, כשאנחנו מצפים מהאחר, אנחנו הופכים את עצמנו לתלויים בזולת.


וזאת למה? אספקת הצורך ותחושת הסיפוק שלנו, הרגשית או הפיזית, תלויה, למעשה, ברצונו וביכולתו של האחר להיענות לנו וכבר אמרנו שבן הזוג או הסביבה לא תמיד יכולים להיענות לציפיותינו מסיבות שונות התלויות בהם וכתוצאה מכך, נישאר עם צורך לא מסופק.


הציפייה טומנת בחובה סיכוי גדול לאכזבה, כאמור, מעצם העובדה שסיפוקה תלוי באחר או במקרה זה בבן הזוג שלא תמיד מבין מה מצופה ממנו, לא תמיד פנוי להעניק את המענה המתאים ולא תמיד יכול או רוצה לספק אותה. הציפיות שלנו חוסמות את ההתפתחות האינדיבידואלית שלנו ואת היכולת שלנו להגיע למודעות עצמית ולבשלות רגשית כאנשים בוגרים, אחראיים ועצמאיים.


ומה, בעצם, רבים מאיתנו מצפים מבן הזוג שהוא לא מציאותי?


אחת הציפיות הפנטזיוניות, לרוב, לא מודעת, היא להתמזגות, להיות כמו אחד. שתמיד נחשוב אותו דבר, נרגיש אותו דבר, ושנרצה ונחלום על אותם דברים ואם לא, אולי זו לא הזוגיות המתאימה והנכונה וצריך להיפרד. אך מה לעשות, שבכל זאת, אנחנו ובני זוגנו הם עולמות שונים ויישויות נפרדות ולכן, אין זה מציאותי שכל הזמן נחשוב, נרגיש ונרצה אותו דבר. שוב, אין הדבר מעיד על חוסר אהבה או על תקלה בקשר הזוגי.


ציפייה נוספת היא שבן הזוג ידע מה אנו צריכים ממנו גם בלי שנאמר לו, כמו בהיותנו תינוקות, חסרי אונים ותלויים בהורינו שדאגו לכל מחסורנו גם מבלי שאמרנו דבר. הציפייה היא, למעשה, למילוי הצרכים שלנו מבלי שנצטרך לבקש כלל ומבלי שנצטרך לקחת אחריות על עצמנו. כך, בעצם, כל כישלון יהיה של בן הזוג ונוכל להאשים אותו בכישלון ולהישאר טובים ובסדר עם עצמנו.


ציפייה אחרת היא שבן הזוג האחד הזה יספק לנו את תחושת השלמות ללא כל תחושת תסכול, ויספק תמיד את כל צרכינו, מאוויינו, מחסורנו, יהיה זמין ונגיש לנו כל הזמן, ידאג לנו ויטפל בנו. כמו כן, שיקבל אותנו כל הזמן באופן טוטאלי ללא כל ביקורת, האשמות ושיפוטיות אך יחד עם זאת שיהיה לנו חופש מוחלט להיות אנחנו עצמנו, לממש ולבטא את האני שלנו כרצוננו. גם ציפייה זו היא לא אפשרית מאחר שלא רק הצרכים שלנו קיימים אלא גם של בן הזוג. אנחנו לא יכולים לראות רק את עצמנו ולהיות בחופש מוחלט כי אנחנו חיים בשניים ויש לקחת בחשבון גם את הרצונות והצרכים השונים ולפעמים, המנוגדים של בן הזוג, ויש צורך להתגמש לוותר ולהגיע לפשרות.


ציפייה נוספת לא מציאותית היא שבן הזוג ייקח באופן קבוע ותמידי אחריות על עולמנו הרגשי, על השקט, השלווה ותחושת הביטחון שלנו, שימנע מאיתנו להרגיש רגשות קשים ואם הם כבר עולים, שיפתור אותם בשבילנו ובמקומם יקנה לנו רגשות של סיפוק והנאה, ביטחון ושקט נפשי.


הציפייה היא שבן הזוג יספק לנו את החלקים החסרים והחלשים שבתוכנו ויעשה את מה שמאוד קשה לנו לעשות בעצמנו. ציפייה זו מונעת מאיתנו, למעשה, להתמודד עם החרדות, הפחדים, הכאב והחולשות של עצמנו ולקחת אחריות על חיינו כאנשים בוגרים ובשלים נפשית המסוגלים להתמודד עם הקשיים שמזמנת לנו המציאות.
ישנם אנשים, בעיקר פנויים ופנויות המתקשים למצוא זוגיות קבועה ומספקת, אך לא רק הם, שיש להם ציפייה שברגע שתהיה להם זוגיות כל בעיותיהם וקשייהם בחיים ייעלמו כלא היו. למשל, ייעלמו תחושת חוסר הביטחון, תחושת חוסר הערך והמשמעות, הפחדים למיניהם, תחושת הנחיתות, ההחמצה ועוד.
הבעיה היא במצב כזה שכשהאדם אינו מתמודד בעצמו עם הקשיים של עצמו, אינו מגייס את כוחותיו הנפשיים, אינו מיישם ומבצע בעצמו את רצונותיו, הוא לא רק תלוי כל הזמן בבן הזוג שיפתור את בעיותיו אלא שהוא יכול להשליך עליו את קשייו האישיים וכתוצאה מכך לכעוס עליו ולעורר כעס כתגובת נגד.


יתירה מזאת, הקשיים שלו נותרים בעולמו כשהיו ללא פיתרון אמיתי. האם ייתכן שאדם אחד יאכל חסה והשני, יירזה? היינו רוצים אבל, לצערנו, זה לא אפשרי. למעשה, הציפייה מבן הזוג שיפתור בעיות שהן מלכתחילה לא שלו וכשהוא אינו מצליח לבצע את המשימה, אם מהסיבה שהוא אינו מבין כלל מה הציפייה ממנו וגם כי זה אינו אפשרי לפתור לאחר את הקשיים שבעולמו הפנימי, מתעוררת אכזבה קשה, תסכול וכעס רב המובילים, לעיתים קרובות, לויכוחים וקונפליקטים רבים וקשים.

לדוגמא, רני (שם בדוי) מצפה שבת זוגו תמיד תהיה איתו ותפיג את תחושת הפחד מנטישה, תמלא את עולמו בעניין וריגושים, תיענה מיידית לבקשותיו ותראה לו כל הזמן כי היא אוהבת אותו. כאשר היא עסוקה או רוצה דברים שונים ממנו מיד עולים בו רגשות של דחייה, לא אהוב, לא רצוי ומתעורר בו כאב וחרדה גדולה מהיעזבות והישארות לבד. זה גורם לו להיעזר בעישון סמים קלים ולפעמים, באלכוהול המטשטשים את כאבו ומקהים את הרגשות הקשים ופוטרים אותו מהתמודדות עם עולמו הפנימי, כאבי העבר, יחסיו עם אביו ואמו, גירושיהם ועוד.


לסיום, כל ציפייה שבן הזוג ישתנה בהתאם לרצונות והצרכים שלנו היא לא ריאלית היות ויש הבדלים ושונות בין בני האדם ובין בני הזוג. הקשר הזוגי וחיי הנישואין צופנים בחובם משברים מסוגים שונים כחלק מהתפתחות הקשר הזוגי, משברים נורמטיביים ומשברים בלתי צפויים, כשכל אחד יכול לראות את המציאות באופן שונה, להתמודד איתה בדרך שונה מהשני, דרך שהיא לא פחות ראויה או נכונה.

לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לחידוש האהבה בזוגיות ", לחצו על הקישור.