והפעם ..משהו אישי...על פרידה וסיום

שלום לכם,

אני מתרגשת לשתף אתכם ברגע חשוב בחיי. לאחר שנתיים רצופות של שידור תוכנית שבועית בשידור חי במסגרת ערוץ החיים הטובים, החלטתי שהגיעה השעה להיפרד מתוכנית ה- TVהאינטרנטית השבועית שלי "להיות ביחד וגם לחוד".

הגיע הרגע, כמו שקורה לרבים מאיתנו, שבו הרגשתי שהגיע הזמן הנכון להיפרד ולהמשיך הלאה להגשמת חלומות נוספים ולפיתוח וצמיחה חדשים. התהליך הזה הוא חלק טבעי מתהליך ההתפתחות והגדילה האישית והמקצועית שלי.

בשבילי שינוי הוא תמיד לא פשוט.

זה היה מקום קבוע ובטוח שבו הרגשתי שאני מגשימה את היעוד שלי בדרך נוספת ומממשת את הפוטנציאל שלי ולעזוב את המסגרת הזו זה לא קל.

לקראת כל שידור תוכנית ליוותה אותי התרגשות רבה, דריכות וריכוז גדולים (גם בגלל הפקקים- האם אני אנצח אותם או הם אותי) ולאחריה, התמלאתי בתחושות סיפוק, הצלחה, שמחה ונחת רבה .

הכרתי אנשים מעניינים המומחים בתחומם, נוצרו שיתופי פעולה פוריים ומהנים ונבנו יחסי קרבה ואמון עם הצופים הנאמנים שטרחו ושלחו תגובות והתייחסות והרבה הערכה והכרת תודה וגם אלה שאני יודעת שהיו שם אך זה לא קל עבורם לכתוב וזה בסדר.

זו הזדמנות להודות מעומק ליבי לכל אחד ואחת מהצופים הנאמנים שלי, שצפו בתוכניות שלי ולהגיד לכם תודה גדולה!!! זה ממש לא היה מובן מאליו עבורי.

אני רואה בכם שותפים מלאים לדרך המופלאה ולהתפתחות שעברתי איתכם ועל כך אני מודה לכם. בלעדיכם זה לא היה קורה. אני מקווה שתרמתי לכם תרומה משמעותית ושהפקתם תועלת רבה מהתוכניות הרבות בנושאים השונים שהבאתי לכם.

זה תמיד חימם לי את הלב ומילא אותי בשמחה רבה שאני מצליחה לגעת בחייהם של אנשים ולעזור להם אפילו מבלי שאני מכירה אותם אישית מקרוב.

ותודה גדולה גם לכל אורחיי במהלך השנתיים שבאו ונתנו מהידע שלהם ותרמו בכך לחיים טובים יותר של הצופים שלי.

בתחילה זה היה רדיו באולפן קטן ביפו ולאחר שנה עברנו לבית ציוני אמריקה לשדר תוכנית טלוויזיה.

בשבילי זה היה הגשמת חלום. עוד מילדותי רציתי לשדר ברדיו. והנה החלום קרם עור וגידים לפני כשנתיים בעזרת רועי שוחט, יוזם ומקים הרדיו וכיום TV-LIFE, שאפשר לי את הגשמת החלום ועל כך מגיעה לו תודה מכל הלב.
אני לא אשכח את ההתרגשות העצומה שאחזה בי מהרגע ששמתי את האוזניות על ראשי בתוכנית הראשונה ודיברתי למיקרופון.

זה היה עוד שלב של צמיחה עבורי, לעלות על במה חדשה ולא מוכרת מבחינתי ולתת ולהפיץ מהידע והניסיון הרב שצברתי בחיי, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית, ולסייע לאנשים ככל יכולתי לחיות טוב יותר עם עצמם, עם זולתם במערכות היחסים השונות שלהם ועם המציאות.

נהניתי מכל רגע להכין כל תוכנית ותוכנית ולשדר אותן, והשתדלתי להביא אורחים מעניינים שתהיה להם תרומה משמעותית ובעלת ערך רב עבור הצופים הנאמנים שלי.

אני נפרדת מתוכנית ה- TV שלי אך לא מכם!!!

יש לי עוד חזון לעתיד והרבה רעיונות להגשים ולהביא את הידע שלי בדרכים נוספות, חדשות ומגוונות.

כל החיים שלנו רצופים בפרידות מאנשים, ממקומות וממסגרות עוד מהיותנו ילדים קטנים.

במעגל החיים הטבעי יש את הפרידות הנורמטיביות-

פרידה מאמא למטפלת, למשפחתון, לגן, לכתה א', לתיכון, לצבא, יציאה מהבית, מעבר מקום מגורים, מעבר מעבודה אחת לאחרת ועוד.

ויש את הפרידות הטראומטיות הכואבות יותר כגון, פרידה מאדם אהוב, גירושין, פרידה מבן זוג משמעותי, פרידה מאדם שנפטר, ממעמד, מתפקיד ועוד.

את תוכנית הסיום, ביום שלישי הקרוב, ה- 1 בינואר 2013 (איזה תאריך נחמד, לא?) אני מקדישה (איך לא?) לפרידות בחיים שלנו.

וכדי שיהיה לי יותר קל להתמודד עם הסיום הזמנתי להתארח בתוכנית את אריאל שער מנדל, אשת מקצוע וותיקה ומנוסה מאד, שהיא גם חברה טובה שלי, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת וביחד נשוחח על סוגי הפרידות בחיים שלנו, השלבים בתהליך ההתמודדות, הדרכים להתמודדות מוצלחת וכיצד להתגבר על הקשיים שהן מציבות.

ביום שלישי, ה-1 בינואר 2013  בשעה 10 בבוקר, יש ללחוץ כאן על הקישור תוכנית ה TV "להיות ביחד וגם לחוד" עם אריאלה מלצר וכבר אנחנו נהיה שם לתת לך ממיטב הידע שלנו בנושא .

אז בואו להיות איתי בשידור הסיום!
נתראה בשידור

שלכם באהבה

אריאלה
מנהלת מכון רעות- לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

"תגיד לי שאתה אוהב אותי"- איך להתמודד עם תסכולים בזוגיות

שלום לכם,

לא פעם אנחנו חשים תסכול רב כשבן הזוג שלנו לא נותן לנו את מה שאנחנו זקוקים לו.

לא תמיד זה קורה כי הוא לא רוצה אלא כי הוא לא יודע על הצורך שלנו, או כי הוא אינו יכול, מסיבות שונות, לתת

לנו את המענה לצורך שלנו בדיוק כפי שאנחנו צריכים אותו, בעיתוי ובאופן המדויק הנכונים לנו .

אם זה דבר שחוזר על עצמו, וקורה שוב ושוב, יכולה להתפתח אצלנו מרירות פנימית, עלבון, פגיעה, חסר גדול,

תחושת בדידות, ריחוק וכמובן, כעס רב. מכאן הדרך למריבות, וויכוחים ומאבקי כוח מאד קצרה.

במאמר של שלומי כהן ושלי "תגיד לי שאתה אוהב אותי - איך להתמודד עם תסכולים בזוגיות" אנחנו

מציעים 3 זוויות התבוננות שיכולות לסייע בהתמודדות עם התסכולים בזוגיות.

לקריאת המאמר כולו, יש ללחוץ כאן.

קריאה מהנה ופורייה

שיהיה לכם סופ"ש נעים וחמים

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

מחכות לכם 2 מתנות ממני :
סדרת הטיפים - כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים,

וסידרת הטיפים - איך להתאהב מחדש בבן זוגך.

יש ללחוץ על הקישורים, למלא את הפרטים

ומיד יגיע אליכם במייל הטיפ הראשון.

נ.ב ואם אהבתם, אתם  מוזמנים להעביר גם לחברים. הם יודו לכם!

להתמודד עם הכעס של ילדינו והמתבגרים בפרט ושנה טובה!!!

שלום לכם,

אנחנו בפתחה של שנה חדשה

"תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה".

אני רוצה לברך אתכם ואת בני משפחתכם 

שתהיה לכם שנה טובה, מופלאה ומבורכת.

שתחייכו כל השנה מהלב ומהנשמה, 

שתתחברו אל העצמי והמהות שלכם,

שתגשימו את החלומות והמשאלות שלכם,

שתהיו בריאים,

ושהשנה שלכם תהיה מלאה באהבה,

שמחה, הנאה, סיפוק והצלחה.

הבאתי לכם מתנה מחו"ל...

ואין זמן טוב יותר לתת מתנות מאשר

בראש השנה...המתנה שלי היא טיפ מצולם, שעוזר גם לי הרבה.

שתהיה לכם ולבני משפחתכם

שנה מופלאה, מאירה ומחויכת.

שלכם

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית 

תזכורת- ב-22 באוקטובר 2012 אנחנו פותחים את הסדנא

הסדנא לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה.

ההרשמה בעיצומה!!!

סיפור קצר על סושי, פסטה וביטחון עצמי

שלום לכם,
אני רוצה לספר לכם היום סיפור (פרי דמיוני),
שמאפשר לנו לראות את עצמנו
באור חיובי ומקנה ביטחון עצמי :

שני חברים הלכו למסעדת גורמה משובחת מאד
הידועה במאכליה הטובים והטעימים
שמכין השף המצוין שלה.
כל מנה תוצרת ידיו היא חגיגה ותאווה לחיך!

וכך התיישבו להם שני החברים במסעדה,
וחיככו ידיים בציפייה להנאה גדולה.

אחד אמר לשני "תשמע, אני אבחר בסושי כי
שמעתי שהסושי כאן נפלא ומיוחד במינו,
כדאי לך לקחת אותה". ענה לו חברו
"אני לא אוהב סושי אבל אני אוהב
פסטה ושמעתי שהפסטה שהשף
מכין כאן טעימה להפליא, ממליץ לך
כמוני לבחור בה".


וכך כל אחד מהחברים בחר את
מה שהוא אוהב.

האם הבחירה שלהם אמרה משהו
על מנות הסושי והפסטה?

נכון! צדקתם! ממש לא!

כל אחד בחר את מה שהוא אוהב.
המנות נשארו טעימות ונהדרות
גם כשלא בחרו בהן.

כך גם אנחנו. גם כשמישהו לא אוהב
אותנו או לא בוחר בנו, אנחנו נשארים
נהדרים ומוצלחים. ככה זה במציאות!
לא כולם יכולים לאהוב אותנו.
זה טבעי ואנושי ולא אומר עלינו דבר.

הכל תלוי בתפיסה הפנימית שלנו
את עצמנו ולא באישורים של המציאות
החיצונית. וכשאנחנו חושבים כך על
עצמנו, אנחנו יכולים להישאר בטוחים
בעצמנו, נינוחים ורגועים.

שיהיה לכם יום נפלא, טעים ורגוע

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

איך למנוע כעס מיותר

שלום לכם,

היום התחדד לי משהו שחשבתי שכדאי לספר לכם עליו ...

השבוע יום אחד כשהגעתי בבוקר לקליניקה, ראיתי שהחנייה של גן הילדים הסמוך פנויה לחלוטין

 ואז נזכרתי שהגנים יצאו לחופש. החניתי שם את

האוטו וכטוב ליבי יצאתי לעבודה.

אממה...כשחזרתי בצהריים לאוטו, חשכו עיניי!!

האוטו חסום עם שתי מכוניות לרוחב החנייה

כך שאין לי שום אפשרות לצאת.

ראיתי שמשפצים בגן. נו, הבנתי שהסתבכתי

ושאני צריכה לבקש שיאפשרו לי לצאת.

מיד חלפה בראשי המחשבה שעכשיו הם יצעקו

ויכעסו עלי שחניתי להם בחניה.

מה הייתם עושים במקומי?

מה לכם קורה כשיש לכם תחושת אשמה?

רבים מהאנשים נכנסים למגננה וכתוצאה מכך

מתקיפים ומתפרצים, וחלקם האחר בורחים בדרכים

שונות או מתגוננים ע"י הצטדקות.

אבל יש גם דרך שלישית...

נכנסתי לגן, אמרתי שלום בחיוך

ואמרתי "אני מתנצלת שחניתי כאן כי חשבתי שיצאתם לחופש"...

והפלא ופלא..כמו קסם...האחראי, בעל הגן,

מיד ביקש ממישהו שיזיז את האוטו וגם שאל

אותי אם אני צריכה שהם יזיזו את שתי המכוניות.

תוך שתי דקות הייתי בחוץ, בלי כעסים ובלי ויכוחים.

מה אפשר ללמוד מזה?

לדרך בה אנחנו פונים לאחרים (שלום, חיוך..) במיוחד

כשהאשמה היא שלנו, למילים שאנחנו בוחרים להשתמש,

שלהן יש השפעה עצומה ולאחריות שאנחנו לוקחים

על עצמנו, בהתנצלות מראש כלפי האחרים שנפגעו מאיתנו,

יש חשיבות לעין ערוך במניעת כעסים, סכסוכים וויכוחים מיותרים.

בדרך זו אנחנו נותנים לזולת תחושה של ניראות, חשיבות וכבוד

מראים לו שאנחנו מצטערים על הפגיעה בו.

כך האדם ממולנו יכול להרגיש בטוח, נינוח, מובן, נראה, חשוב

ורגוע ואין לו צורך יותר לכעוס. זה ממיס קונפליקטים!

לא לכולם קל להודות באשמה או להביע צער על פגיעה באחר.

זה נתפס אצלם בטעות כחולשה וכעמדת נחיתות ושהם מודים שהם

היו "לא בסדר". צריך לזכור שמדובר רק בהתנהגות אחת

מסוימת וספציפית. לא מדובר בכל המהות שלך שהיא "לא בסדר".

המהות שלך נשארת טובה!! על אחת כמה וכמה!!!

חשיבה כזו תאפשר לך לקחת אחריות על התנהגותך, להתנצל

ולמנוע כעס מיותר ובכך נשמרים יחסים תקינים ואפשר

להמשיך את היום עם חיוך.

לא עדיף?

אם גם אתם רוצים ללמוד לנהל את הכעסים שלכם

מבלי שאתם מתפרצים בכעס ללא שליטה או מבלי שאתם דוחסים

וצוברים את הכעס שלכם בתוככם, אני מזמינה אתכם

לסדנא הבאה לשליטה וניהול כעסים ולתקשורת יעילה

שאנחנו פותחים במכון רעות ב- 22 באוקטובר 2012.

פרטים והרשמה בטלפון 052-2894989 או בלחיצה על הקישור

שיהיה לכם שבוע טוב ורגוע

אריאלה מלצר

מנהלת מכון רעות -לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

לעשות שינוי בחיים - רגע לפני הייאוש הוא נקודת המפנה

מי מאיתנו לא רוצה, בשלב כזה או אחר בחייו, לשנות משהו אצלו בחיים? מי מאיתנו לא רוצה מתישהו להשיג משהו לעצמו? לא תמיד זה פשוט ולפעמים, זה אפילו מאד קשה.


שינוי חיים לטווח ארוך הוא תהליך ותהליך השינוי מורכב מעליות ומורדות, לפיהם ההצלחה לא מגיעה בזבנג וגמרנו אלא היא תהליך מורכב של התמודדות עם כל המחסומים והקשיים שלנו עוד מהילדות ועם ההצלחות.
גם אם מתחילים עם מוטיבציה ענקית ורצון גדול להשקיע בשינוי, תמיד מגיעים המצבים בהם עומדים בפנינו מכשולים וצצים ועולים שוב על פני השטח הקשיים שלנו שחוסמים ומעכבים את תהליך השינוי .


ההרגלים והחוקים הפנימיים שלנו, לפיהם אנו פועלים כבר שנים רבות ולהם אנחנו מאמינים, גם מבלי שבדקנו אותם, חזקים מאיתנו, לפעמים.

בתהליך שינוי פועלים שני כוחות: האחד, הכוח המניע לשינוי, המשקיע ודוחף להתאמץ להגיע להישגים חדשים בגלל כאב בלתי נסבל או מחיר כבד שמשלמים והשני - הכוח שרוצה לשמר את המצב הקיים, כי הוא המצב המוכר, הבטוח, אזור הנוחות ובגלל הפחד מהחדש, הלא מוכר וחוסר הוודאות שיש במצב החדש הלא ידוע.

אך אל לנו לוותר... כי רק בידינו היכולת ליצור לעצמנו מצב חיים חדש, עם חוקים והרגלים חדשים, שאנחנו מאמינים בהם, כי הם נותנים לנו את החופש להיות מי שאנחנו באמת, משוחררים, מלאי סיפוק, שמחה והנאה.

אני רוצה להביא לכם משהו מאד מרגש, מלמד ומצמיח, על התחושות והקשיים שמלווים את האדם בתהליכי שינוי, שכתב בחור צעיר ומופלא בן 19, חייל קרבי בצה"ל, שעושה חיל, בניגוד לכל הסיכויים שנתנה לו או יותר נכון לא נתנה לו החברה הישראלית.


הבחור המוכשר והמרגש הזה יודע על בשרו מה הוא מדבר כי החיים שלו היו רצף של קשיים ומעולם לא היו מרופדים לו, וזה עוד בלשון המעטה. הוא מספר על איך אפשר להצליח למרות הכל ולמרות הפיתוי לוותר ולהתייאש כשעומדים מול הפחד, הקושי ולפעמים, הכישלון.


ואני אומרת תמיד:


מי שמנסה – מצליח!!!

והנה מה שהבחור כתב:

"מתי מגיע הרגע שבו כבר אין חשק, כשכל הכוחות אוזלים, ואתה רוצה לוותר? האם במומנטום הזה אמורה להתנגן מוזיקת סיום מרגשת, האם יש נאום מסכם שגורם לדמעות לפרוץ, האם יש דרך אמיתית ונאותה לחגוג את השניות הללו בהן אנו מחליטים להתייאש?



בואו נסתכל לאמת בעיניים. לכולנו יש מצבים בחיי היום יום בהם בא לנו לזרוק את הכל, ללבוש בגד ים ולקפוץ לים. לעזוב. ללכת לפרוש. להתפטר. להיפרד. לברוח. ואולי המילה הקשה ביותר - לוותר.


כשאני מנסה לעשות חשבון נפש ולגלגל את החיים שלי אחורה אני יכול להצביע על עשרות מקרים של ויתור, חלקם קטנים כמו להתייאש מניסיון להדליק אש בעזרת אבנים בכיתה ד', וחלקם גדולים יותר - להתייאש מבן אדם. הייאוש הוא תחושה מתסכלת שמרגישים אחרי המון ניסיונות ליצור משהו, וכאשר יותר ויותר פעמים אנו לא מצליחים - כך הייאוש גדל עד שהוא מגיב לשלב הסופי והמרסק שלו - הוויתור. כך זה נראה


מוטיבציה רבה ליצור משהו - ניסיונות לא מוצלחים - ייאוש - ויתור


הגרף הזה הוא כללי מדי, אני יודע. אנשים הם שונים ורבים אף מצליחים להתגבר על הייאוש ולקום, להסתער. אני מדבר על המקרים הפחות מוצלחים.


להתייאש אפשר מכל דבר. אומנם כמו שכתבתי מקודם, אנשים שונים מתייאשים מדברים בקצב שונה. כמו ילד קטן שמנסה לבנות צעצוע מביצת קינדר, או פאזל, ולבסוף אחרי ניסיונות רבים מוותר - כך גם אנחנו מתנהלים בחיי היום יום ונמדדים לפי זה.


מהו הייאוש הכי נורא לדעתי? כשאנחנו מתייאשים מבן אדם או כשאנחנו מתייאשים מהחיים. ייאוש מאנשים יהיה המצב הנפוץ ביותר! בן אדם הוא יותר מייאש ממכונה שלא עובדת, מכל צעצוע שלא מצליח להיבנות, מעבודה לא טובה, מחלום שלא מתגשם. לאדם תמיד יהיה מה להגיד, הוא מתווכח, הוא חי, הוא פוגע, הוא עושה מעשים שעליהם מצטערים לנצח. קל מאוד להתייאש ממנו, ולרוב - קשה מאוד לוותר, למרות שיש אנשים שזה יותר קל להם במובנים מסוימים. כמובן שלפעמים יש אנשים שצריך לעזוב, ולדעת לסיים את הקשר בין אוהבים, חברים, ואפילו בני משפחה. לא תמיד צריך להמשיך ולהילחם.


ייאוש נוסף שמפריע לי הוא החלומות. הקלות שבה אנשים נוטשים חלומות שלהם או לא מאמינים בעצמם. כל זה מוביל לויתור שהכי פוגע בנו לאורך זמן ואף יוצר תודעה שבורה - זהו הויתור העצמי. אם אני יכול לא לסיים עכשיו סטים של שכיבות שמיכה ואף אחד לא יראה, נעשה את זה. אם אני יכול לא להתקשר אליה כי הפלאפון שלי בלי שיחות, ואפשר להשתמש בזה כתירוץ - אז אני לא אבקש מאף אחד שיחה. אם קשה לי ללמוד את המקצוע הזה אז אמצא משהו אחר שאהיה יותר טוב בו.


בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שבו הגישה שלנו לחיים היא שאפשר וצריך לוותר ואילו להילחם, להסתער - בכוונה אני משתמש במושגים מהצבא כי שם רואים את זה הכי טוב - אלו מושגים שמכירים פחות. אם אפשר לשלוח הודעה באייפון או בפייסבוק, וכך לגמור דברים - נעשה זאת. עדיף ופחות מפחיד מאשר להיפגש פנים מול פנים. נוותר על הסיטואציה. נוותר על תחביבים שלנו בצבא כי 'התנאים לא מאפשרים'. לא נקום ונגשים את החלומות שלנו כי זה קשה מדי, וארוך מדי, ומסורבל. נתייאש מכך מתישהו.


רגע לפני הייאוש הוא נקודת המפנה. כאן אתה יכול להחליט אם להתדרדר למטה או להיפך - לשלוח עוד יד ועוד אצבעות למעלה עד שתיתפס בשתי הידיים ונעלה כמה שאפשר. ננסה עוד פעם ועוד פעם עד שנצליח.


ברגע הקטן הזה, באותן דקות בהן אתם עומדים לצרוח - ולוותר, קומו ולכו שבו במקום רחוק, בלי אנשים. תנשמו. תסתכלו על העצים והפרחים, על איזה צרצר שקופץ על הסלע, ותשקלו עוד פעם את הויתור שלכם.
מהר מאוד נבין שלא שווה להתייאש כל כך מהר ושיש על מה להילחם. ואחרי שנילחם על זה ובסופו של דבר אחרי ייאוש רב - נצליח, נוכל לדעת שזהו חוק לחיים - להילחם על מה שאתה רוצה להשיג, להילחם על אנשים בחייך, וזה מתחיל בדברים הקטנים שאנחנו מוותרים ומתייאשים מהם בחיי היום יום.
המלחמה היא לא נגד אחרים, אל תטעו! המלחמה היא בינך לבין עצמך.

כולנו מורכבים משתי נפשות - האחת שרוצה לשבור קירות ומוכנה לעשות הכל בשביל זה, לנפש הזאת קוראים - תקווה. הנפש השנייה שאתם בטח מנחשים את שמה. היא זאת שמחפשת את הדרך הקלה. הרבה יותר קל להתחבר אליה, היא פחות קשוחה. היא תשחד אתכם בהמון הקלות גופניות, בכך שתוכלו לעצור ולעזוב, לשתות קולה ולנוח, היא תיתן לכם אושר רגעי ומזוייף. אסור להשתף איתה פעולה! בן אדם טוב נמדד לפי כמות הפעמים שהוא מצליח לנצח את החצי הפחות טוב בו."

אמן!!!

ג'- חייל קרבי בן 19

אז גם אתם לפני שאתם חושבים לוותר ולהתייאש, חישבו פעמיים וחיזרו לדרך של העשייה עד שתצליחו, גם אם זה קשה וגם אם לא הולך לכם כמו שציפיתם.

כדאי לזכור שהרגע החשוך ביותר הוא רגע לפני הזריחה.
העשייה שוב ושוב, התירגול, האימון, הלמידה מטעויות היא הדרך שתביא אתכם בסוף להצלחה ולהשגת מטרותיכם.

שלכם

אריאלה
מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומומחית לשליטה וניהול כעסים

לאכול את הכעס - כעס ואכילה רגשית

ישנם אנשים שכאשר הם כועסים על מישהו או על משהו, הם פונים לאוכל. הם מחפשים הרגעה והקלה מיידית. האם זה פותר את מקורות וגורמי הכעס? בוודאי שלא! האם זה יוצר בעיות חדשות? בוודאי שכן! השמנה, ייסורי מצפון, אשמה, חרטה, עצב, ייאוש, ביקורת עצמית חריפה עד כדי הלקאה עצמית, עייפות, בריאות לקויה ויחסים עכורים עם הסובבים. מה הם עושים? כן, הם פונים שוב לאוכל וחוזר חלילה עד שנוצר מעגל סגור שקשה לצאת ממנו לבד ללא עזרה מקצועית שתסייע ביצירת שינוי מהותי ומשמעותי בעולם הפנימי.

הכעס שלנו מתעורר בתוכנו, לרוב, כאשר אנו חשים תסכול על משהו שחסר לנו, או משהו שהשתבש בניגוד לציפיותינו , כאשר אנו מרגישים פגיעה, עלבון, חוסר ביטחון, בושה, חוסר אונים, נחיתות, בדידות ועצב, קנאה, ועוד רגשות קשים אחרים.

הכעס עולה גם כאשר אנחנו מרגישים לא מובנים, בלתי נראים, חסרי חשיבות וערך, לא אהובים, דחויים ואף, לתחושתנו, נטושים.


הכעס הוא רגש משני המהווה מכסה לרגשות אחרים שהם, למעשה, המתדלקים והמזינים את הכעס. לכן, חשוב, כדי למנוע תגובת כעס בלתי מותאמת עקב הרגשות הקשים עבורנו, לזהות אותם ולבטא אותם ישירות.


כאשר הרגשות הראשוניים המקוריים מקבלים ביטוי ישיר, גלוי ופתוח, הם משתחררים ואז יש תחושת הקלה ושחרור. בנוסף לכך, כאשר יש רוגע בעולם הפנימי ויודעים כיצד לווסת את המתחים והלחצים ולהכיל את הרגשות שעולים, על כל סוגיהם, אין דחף לכעוס או להתפרץ ואין צורך גם לחפש תחליפים שנותנים אשליה זמנית של סיפוק ומענה על קושי, תסכול, כאב, חסר או ריק.


ישנם אנשים שהרגשות הקשים מעוררים אצלם כאב עד כדי קושי רב להכיל ולשאת אותם בתוכם, מבלי שיש להם רשות פנימית לבטא רגשות בכלל מהסיבות שזה נתפס אצלם כחולשה, כפגיעות או כפרצה שאחרים יכולים לנצל זאת לפגיעה בהם. כל מה שהם רוצים באותו רגע הוא להשתחרר מהם ולהביא לעצמם הקלה.


אך אם יש להם קושי לזהות את הרגשות הללו, ובמיוחד קושי לבטא אותם בצורה ישירה או רצון להימנע מלבוא במגע עם הרגשות האלה, אזי הם מחפשים דרך עקיפה לשחרר אותם כדי להרגיש פורקן והקלה. דרך זו נעשית, לעיתים, באופן לא מודע, ע"י השלכת התחושות הבלתי נסבלות שלהם על אחרים באמצעות הכעס או התפרצויות זעם בלתי נשלטות, באמצעות ביקורת יתר, האשמות, שיפוטיות ותלונות רבות.


ערוץ נוסף שרגשות אלה מקבלים הוא הפניית אנרגית הכעס כלפי העצמי מתוך קושי או איסור פנימי לבטא תוקפנות וכעס או פחד מהכעס, הן של העצמי והן של האחרים, שמא הוא יהרוס את היחסים או יפגע בעצמי או באחר.


הקושי להתמודד באופן ישיר עם הרגשות הקשים שמתעוררים בתוכנו, גורם לרבים להימנע מהם ולהכחיש אותם אך היות ויש תסכול רב, חסך או ריק גדול, יש דחף גדול לספק מענה מיידי כלשהו שירגיע את הכאב.


ישנם אנשים שהדימוי העצמי שלהם נמוך, הם חסרי ביטחון, לא מאמינים ביכולותיהם ובכישוריהם, אינם רואים את הטוב והערך שלהם, הם מרגישים, לעיתים קרובות, בדידות גם כאשר הם נמצאים בחברת אנשים. בחווייתם, חסרה להם אהבה, תחושת עצמאות, תחושת שווי, ערך ומשמעות והם מרגישים את הריקנות שבתוכם.


אחת הדרכים לספק מענה עקיף, להקהות ולטשטש את הכאב והקשיים הרגשיים היא באמצעות אכילה, במיוחד, של מאכלים מתוקים. אכילה, לעיתים, היא ביטוי לקושי שלנו להכיל רגשות קשים, כמו כעס, תסכול, מחאה, או בדידות. האוכל שתמיד זמין לנו, יכול להוות את הפיצוי או הנחמה המדומים להתמודדות עם הרגשות הללו.


הפניה אל האוכל נובעת מהצורך לספק מענה מיידי וקל לכאב שנוצר עקב תחושת חסר או ריק בעולם הפנימי, שנמנעים לגעת בו ולטפל בו בדרך נכונה ולטווח ארוך.


התוצאה יכולה להיות אכילה רגשית שיכולה לבוא לידי ביטוי בהפרעות אכילה כמו התקפי בולמוס של אכילה וכתוצאה מכך, השמנה. כלומר, האכילה שאיננה נובעת מרעב פיזי אלא מרעב רגשי, באה לתת סיפוק ומענים רגשיים ולא הזנה לגוף ושובע פיזי.


זו אכילה רגשית שיש לה תפקיד בעולם הפנימי הרגשי אשר בעקבותיה חשים אשמה על הקושי בשליטה, ייסורי מצפון, חוסר ערך, דימוי עצמי ודימוי גוף נמוכים, הערכה עצמית שלילית, חוסר אהבה וקבלה עצמית, נחיתות ועוד. רגשות אלו הינם חבית אבק שריפה שיכולים בקלות להדליק כעס ובעקבותיו, התפרצות כעס וזעם ללא שליטה. אכילה רגשית באה במטרה לספק תחושת שליטה במקום שאנו הכי חסרי שליטה.


ע"י כך נכנסים לסחרור ולמעגל סגור היות וזה נעשה כבר כהתניה שבמקום לטפל בתחושות המקוריות ובקונפליקטים הרגשיים הפנימיים, בפחדים, בכאבים ובכעסים, פונים לאכילה ולאוכל שייתן נחמה, פיצוי, תחושת שובע ומלאות.


מובן שהאוכל לא נותן את המענה המתאים והסיפוק לקושי הרגשי האמיתי ולכן, הוא נותן רק אשליה רגעית של פתרון ורגיעה זמניים ואז שוב כשעולה קושי נוסף, האוכל הוא המוצא הקל והמוכר, הפתרון והנחמה המיידיים ובדרך זו המשקל עולה.


היה והצלחנו בתקופות מסוימות בחיים "להיכנס למשטר" ולרזות, ללא פתרון יסודי של הבעיות המקוריות שהביאו להשמנה, נחזור ונשמין חזרה. בד"כ , למשקל גבוה יותר מזה שהתחלנו בו את הדיאטה.


הם בדרך זו לא רק שלא פותרים את הבעיה המקורית אלא יוצרים בעיה חדשה והיא השמנה, קושי בפעילות גופנית, עייפות, תסכול רב, ולמעשה, מעצימים את הרגשות הקשים ומגבירים אותם, עד כדי התקפה וכעס על העצמי, שנאה והלקאה עצמית, חוסר קבלה, האשמות עצמיות עד כדי הענשה עצמית וחוזר חלילה, ונוצר מעגל סגור שיש בו מלכוד, שקשה לצאת ממנו, שגורם לבסוף לתחושות חוסר אונים, ייאוש וכישלון.

זו הסיבה שהדיאטות השונות אינן מצליחות לעזור לרבים או עוזרות רק בטווח הקצר וכל קושי, לחץ, מתח או משבר מחזיר אותם לאוכל ולהשמנה נוספת. אמרנו כבר שדיאטות משמינות?

לכן, הפיתרון האמיתי לטווח ארוך הוא לחזור למקורות הבעיה ולטפל בהם טיפול שורש.
חשוב להבין כיצד נוצרו הקשיים, ממה הם נובעים, מה גרם לאדם לבנות דרך התמודדות כזו ולסייע לו לבנות דרך חדשה להתחבר למי שהוא כאדם, על כל האיכויות שלו, ושתהפוך להיות חלק מהמהות הטבעית שלו.


לכעס יש קשר לאכילה באופן נוסף והוא שאחד מגורמי הסיכון המביאים אדם עם "פתיל קצר", בעל נטייה לכעוס בנקל, להתפרצות כעס ללא שליטה, לא בכתובת הנכונה וללא פרופורציות מתאימות, הוא רעב פיזי. אדם עם נטייה כזו יתפרץ ביתר קלות על כל שטות כאשר הוא רעב, עייף, מתוח, עמוס ולחוץ או אם כואב לו משהו מתוך הקושי שלו להכיל תסכולים ולווסת ולהרגיע את הלחצים הפנימיים והחיצוניים שלו. האוכל אומנם מרגיע אותו אך ההתפרצות שנגרמה עקב הרעב כבר הספיקה לפגוע באנשים הקרובים לו ועכשיו למרות השובע הפיזי כבר יש יחסים עכורים, פגיעה, עלבון, ריחוק ומתח.
לכן, רצוי להיות ער למצב הגופני ולצרכים הפיזיים ולספקם בזמן כדי למנוע התפרצויות כעס מיותרות.

לסיום, אפשר וכדאי ללמוד להתמודד באופן יעיל עם הקשיים והקונפליקטים הרגשיים שעולים בעולמנו הפנימי, ללמוד כיצד לספק את הצרכים בדרכים אחרות, להבין את מקורות הקושי, החסר והתסכול וללמוד לנהל אותם מבלי לתת להם לנהל את החיים עם כעס מיותר ותוצאות והשלכות לא רצויות, הפוגעות בבריאותו של האדם ובעולם הרגשי שלו.

אמר כבר הרמב"ם : ראשי תיבות של בריאות הם – "בולם רוגזו, יפחית אוכלו ויגביר תנועתו".

לקבלת סדרת הטיפים "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור