" בלב ליבו של הקושי שוכנת ההזדמנות" (אלברט איינשטיין)

כאן ניצור דיאלוג בין אריאלה מלצר כאדם ופסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית, מנהלת מכון רעות לבין הקוראים אודות הקשיים והדילמות של החיים וכיצד להתמודד איתם בהצלחה וביעילות למען חיים טובים, מאושרים,רגועים ומהנים.

נדבר על שליטה וניהול כעסים, על בעיות שבינו לבינה בזוגיות ובנישואין, על קשיים רגשיים, בעיות משפחתיות, טיפול זוגי ועוד.

אהבת? לחץ כאן

יום רביעי, 30 ביוני 2010

ספורט וזוגיות - מה הקשר ביניהם?

שלום לכם,

אם כבר בספורט עסקינן כשדיברנו על הזוגיות בתקופת המונדיאל, ובעקבות אימון שעשיתי בחדר הכושר, (למעשה, תוך כדי) עלו לי מחשבות על הדמיון שיש בין ספורט לזוגיות. כן. גם על זה אני חושבת כשאני מתאמנת. כך זה עובר לי יותר מהר.

ברור שאם בני זוג עושים ספורט ביחד, כמו הליכות, כושר, אופניים, אקסטרים וכד' הם יוצרים לעצמם בדרך זו עניין והנאה משותפים ועוד נדבך של קרבה ואינטימיות.

בני זוג שעושים ספורט ביחד זה בכלל טוב. הם גם עוסקים בספורט ושומרים על כושר גופני וגם מכניסים אנרגיה רעננה וחיוניות לזוגיות. הם המאמנים אחד של השני כי כשלאחד לא מתחשק לקום מהכורסא השני יכול לדרבן אותו וכך הם יכולים לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע. יש מי ששומר עליהם שלא יזניחו את עצמם.

חוץ מזה, בזמן הליכות, למשל, הם יכולים לשתף אחד את השני בחוויותיהם ממהלך היום, להתייעץ, לצחוק וליהנות ביחד מהפעילות המשותפת וכך הקשר מעמיק ביניהם. בני הזוג חווים חוויות משותפות ומכניסים אנרגיה ואדרנלין נוסף לגוף. הם יוצרים הרגשה ואווירה טובה ביניהם וכל זה מפרה ומדשן את הקשר הזוגי ואת מרחב היחסים שביניהם.

נדמה לי שבשביל לדעת את כל זה אתם לא צריכים אותי. מן הסתם, זה ידוע לכם.

אך מה שעלה לי תוך כדי אימון והתבוננות במתאמנים עם מאמניהם זה העקרונות הדומים שיש בספורט ובזוגיות. ועל זה אני הולכת לדבר כאן.

ולמה אני מתכוונת?

אני מתכוונת
לעקרונות המשותפים שיש בין הספורט לבין הזוגיות, שמתאימים לעוד כמה מתחומי חיינו, ומביאים את ההצלחה בעקבותיהם.

הנה הם לפניכם:

מוטיבציה -

בספורט רוצים להשיג מטרות שונות כגון, חיטוב ועיצוב הגוף, יציבות נכונה, גמישות, כוח, הרזיה ועוד. בזוגיות בני הזוג שואפים לביטחון, אהבה, יחסי מין, התרגשות, שותפות, סיפוק, הנאה, תשוקה, הבנה, כבוד, הערכה, ועוד. גם בספורט כמו בזוגיות כדי להשיג את המטרות האלה צריך בראש ובראשונה, לגלות נכונות ומוטיבציה ולפעול למענן.

חשוב שתראו מה אתם רוצים ואם חשובים לכם חיי הזוגיות שלכם. אם בכלל אתם רוצים חיים טובים יותר עם בן הזוג שלכם. כי אם אתם רוצים חיים מאושרים יותר עם בן זוגכם, צריך לראות מה עושים בשביל זה ולרצות לפעול. זה לא יבוא מאליו.
אם היחסים טעונים, קונפליקטואלים ומלאי מתח ועוינות צריך לרצות לפתור את הבעיות ולשנות את מצב היחסים כי הבעיה לא תיפתר מאליה. נהפוך הוא. הבעיה רק תלך ותחריף עם הזמן.

גם בספורט זה לא מספיק רק לרצות צריך גם לעשות. ההישגים לא יגיעו לבד. לא מספיק רק לרצות להיראות חטוב או גמיש. צריך לרצות לעשות משהו בשביל זה. גם להתחיל לעשות ספורט אפשר לומר "מחר אני אלך" ולדחות שוב ושוב. השרירים לא יתחזקו מאליהם. עדיין תהיה בטן נפולה, שרירים מדולדלים, כרס בולטת וכד' וזה ישפיע על כל מצב הגוף, הבריאות והתחושה הכללית.

גם לא מספיק רק לעשות מנוי לחדר כושר, צריך גם להגיע ולעבוד עם המכשירים, למשל.
כנ"ל לגבי הזוגיות. זה לא מספיק לרצות תשוקה ורומנטיקה עם בן הזוג, צריך לפעול להשגתה. למשל, להזמין את בן הזוג לדייט רומנטי (למשל, לאכול אבטיח על שפת הים בלילה), להפתיע עם מתנה, להביא פרח מהשדה, לעשות מחווה מרגשת ומפתיעה, לחבק, לנשק, לחזר, לפנק ועוד ועוד. לדברים האלה יש עוצמה וכוח קסום והם ממוססים את הכעסים והמתחים שעולים במרחב היחסים.

אחריות אישית –

גם בספורט וגם בזוגיות, אם רוצים שמשהו ישתנה, צריכים לפעול כדי שהשינוי יקרה. כבר אמרנו, שום דבר לא יקרה מעצמו. אם רוצים להיות בכושר גופני טוב, צריך לעשות כושר. צריך לקחת אחריות על עצמנו ולא לחכות שמישהו יעשה את זה בשבילנו.

אותו דבר גם בזוגיות למרות ששני בני הזוג אחראים על הקשר ביניהם. כל אחד מבני הזוג צריך לקחת 100% אחריות על עצמו ולעשות למען היחסים הטובים ביניהם.
לעיתים, בני הזוג מתנים את השינוי בכך שהשני יעשה משהו ואז הוא יעשה, "אם את/ה... אז אני...". זה לא עובד כך. זה לא 50- 50 כמו שרבים נוטים לטעות. זה כל אחד וה- 100% אחריות על ההתנהגות שלו. לא צריך לחכות שהשני יעשה. צריך לעשות ללא התניה ואז יש סיכוי גדול שגם בן הזוג ייענה לכך וכל המערכת תתחיל להשתנות. החשבונאות והפנקסנות אחד עם השני תוקעים את היחסים ואינם מאפשרים להם להתקדם או להשתחרר מהמלכודים שהם נמצאים בהם.

גם בטיפול הזוגי בני הזוג צריכים לקחת אחריות אישית על עצמם. לפעמים, גם אם בני הזוג מגיעים לטיפול זוגי הם משחררים את עצמם מאחריות ומחכים שהמטפל יעשה את העבודה בשבילם כי "את המומחית". אני יכולה להנחות אותם, לעזור להם לראות ולהבהיר את המקומות החסומים שהם לא ראו, אבל הם צריכים לעשות. ללא אחריות אישית של כל אחד מבני הזוג על הדרך לשינוי, הטיפול יהיה איטי או יתקע שוב ושוב או אף יכשל.

למה הדבר דומה? אם אני כמטפלת זוגית שלהם אעשה כושר ואעלה במקומם על המכשירים , האם יהיו להם שרירים מחוטבים, גמישים וחזקים? אם אני אוכל חסה, האם הם יהיו רזים? מיותר לומר את התשובה.

התגברות על קושי ומכשולים –

בכל תהליך לקראת מטרה כלשהי יש בדרך קשיים ומכשולים. במיוחד בתהליך שינוי בו יש מאבק פנימי בין הכוח הרוצה לשנות את המצב כי מה שקיים כואב, קשה או מתסכל לבין הכוח הרוצה לשמר את הקיים כי המעבר לקראת השינוי והשינוי עצמו קשה ועוד לא ידוע ולא בטוח ומתעוררים פחד וחרדה מהלא נודע. המוכר גם אם הוא לא נוח, לפחות הוא מוכר. פועלים בדרך המוכרת שעבדה עד כה.

גם בספורט וגם בזוגיות, מתעוררים קשיים בדרך. השרירים כבר צועקים "הצילו" ומבקשים שנפסיק. כמה פעמים היה לנו קשה כבר בהתחלה בזמן פעילות אירובית ורצינו להפסיק? כשעוברים את הרגע הקשה, הגוף עובד טוב יותר ומתקדם. סימן שהשריר עובד.

אם זה מוכר לכם, אתם יודעים שאם לא נכנעים לקושי וממשיכים למרות הקושי, אח"כ הגוף מסתגל ומה שכבר היה קשה קודם הופך להיות קל בהמשך.
כשיש מאמן הוא מדרבן ומעודד ועוזר להמשיך את התרגיל. גם בין בני זוג חשוב שהם יעודדו אחד את השני כשקשה וכך ביחד יוכלו להגיע לתוצאות המקוות.

אותו דבר קורה בזוגיות. יש קשיים, תסכולים, מריבות וויכוחים. אין טעם להישאר בהם ולוותר. המקום שנתקלים בקושי, זה בדיוק המקום שזקוק לריפוי. התסכול מסמן את הצרכים הלא מסופקים וכך בעזרתו ניתן למצוא את הדרך המשותפת שתיתן להם מענה. יש להמשיך קדימה, לדבר, לשתף, להקשיב, לחפש דרך חדשה ולהמשיך למרות התסכול, העלבון או הכאב.

בדיאלוג הזוגי עפ"י האימגו, אותו אני מלמדת בטיפול, עולים תסכולים וקשיים רבים, כמו, הקושי להקשיב לכאב של בן הזוג או לשמוע את תסכוליו וצרכיו ועוד. כתוצאה מכך, יש חשק אוטומטי להגיב, להתגונן ואף ללכת. אך כשממשיכים למרות הקושי, פתאום מתגלה עולם חדש אצל בן הזוג שאם לא נשארים בתהליך, לא רואים אותו ומה שמתגלה חדש ממוסס לגמרי את הקונפליקט בין בני הזוג ומשנה את המרחב הזוגי לחלוטין.
מרחב היחסים אז מתרכך, הופך להיות בטוח, עולה בו אנרגיה חדשה של התרגשות וחום, ונוצרת קרבה ואינטימיות עמוקה יותר בין בני הזוג.

קושי נוסף שיש להתגבר עליו בתהליך הזוגי ובספורט הוא הציפייה לתגובות ולשינויים מיידיים. יש לתת זמן לשינוי להתרחש. אם עובדים ברצינות, התוצאות יגיעו. גם בזוגיות או בטיפול הזוגי יש לתת לתהליך כולו ובמיוחד לדיאלוג, את הזמן הדרוש לו, להאמין בו ולא לצפות לשינוי מיידי ומהיר.

יש להאמין למרות הקשיים שבדרך, לא להיכנע למכשולים, לא להיבהל מהם ולוותר אלא להמשיך ולנוע קדימה כי זה טבעו של תהליך בדרך להצלחה. מהכשלים והקשיים גם ניתן ללמוד ולראות מה צריך לשנות ולעשות אחרת כדי להצליח.

משמעת עצמית, עקביות והתמדה –


כדי להגיע להישגים והצלחות בכל תחום בחיינו, כך בספורט ובזוגיות, צריך משמעת עצמית, עקביות והתמדה.
כדי לשמור על כושר גופני, צריך לעשות פעילות ספורטיבית כל הזמן, להתמיד בה ולהישאר עקבי. איך שמפסיקים לעשות ספורט, הגוף מיד מרגיש ומודיע על כך. השרירים מידלדלים ומאבדים מהגמישות שלהם, עולים במשקל, מופיעה עייפות וכבדות, החיות והאנרגיה נעלמות וזה מכניס למעגל סגור, בו עוד יותר קשה לצאת לפעילות גופנית ואין חשק וכוח לקום מהכורסא הנוחה.

אך אם קשה לכם לבד להתמיד ולהיות עקבי, פעילות גופנית שקבעתם עם בן הזוג, חבר/ה או אימון עם מאמן שומרת על כך שתלכו בכל זאת, גם אם אין לכם חשק ואתם עייפים מאד.

כך גם בזוגיות, צריך השקעה והתמדה תמידיים. יש להשקיע בה כל הזמן באופן עקבי ובהתמדה, אחרת השגרה והעייפות משתלטים על חיי הזוג, מיד עולים התסכולים מהצרכים הלא מסופקים, הכאב, הפגיעה והעלבון ובעקבותיהם, המריבות והסכסוכים.
גם כאן כמו בספורט, כשקשה להתמיד לאורך זמן, בן הזוג יכול לעודד, להרגיע (ללא ביקורת) ולדרבן את בן זוגו להמשיך ולהשקיע ולא לשקוע.

אמון והערכה הדדית –

כשעושים ספורט עם מאמן, מדריך או עם חבר שמתמצא בתחום, יש להניח שאתם סומכים עליו, על מקצועיותו, נותנים בו אמון ומקשיבים להנחיותיו. מן הסתם, אתם גם מעריכים אותו, אחרת לא הייתם עושים איתו את הפעילות הזאת.

כך צריך גם בזוגיות. ללא אמון והערכה הדדית, קשה לבנות זוגיות טובה. לכל אחד מבני הזוג יש את היתרונות והתכונות הטובות שלו שתורמות לקשר הזוגי. יש לראות אותן ולהעריך אותן באופן ישיר וגלוי ולא לקבלן כמובן מאליו. הערכה, פרגון ומחמאות מדשנות ומטפחות את המרחב שבין בני הזוג ומרחב מטופח ובטוח יכול לעמוד בקלות יותר בקשיים ובבעיות שצצות בדרך.

עבודת צוות –

בענפי הספורט השונים כגון, קבוצת כדורגל, כדורסל וכו', ספורט יחיד, כגון אצנים, מתאבקים וכד' עם מאמן אישי, צמד גולשים על גלשן או חותרים בסירת קנו ועוד ועוד דוגמאות מתחומי הספורט השונים צריכים שתהיה עבודת צוות טובה ביניהם כדי להגיע להצלחות. צריך שיתוף פעולה, תיאום, שותפות ואחריות משותפת, הקשבה, מתן מענה לצרכים השונים, קבלה, הערכה, כבוד, הבנה ותקשורת ישירה ופתוחה. ללא כל אלה הסיכוי שהספורטאי או הקבוצה יגיעו להישגים הוא קלוש.
כמו כן, עבודת הצוות שומרת על מסגרת שמעניקה ביטחון, שייכות וקביעות שבעזרתה ניתן להגיע להצלחות.

כך גם בזוגיות. אם בני הזוג לא פועלים ביחד כצוות, בשיתוף פעולה ביניהם, יש להניח שהזוגיות שלהם לא תצלח ותהיה מתסכלת וכואבת.
לפיכך, כדי להשיג זוגיות מוצלחת רצוי שבני הזוג יפעלו בשיתוף פעולה במטרה משותפת ליצור זוגיות טובה ומספקת שתתן מענה הולם לצרכים של שני בני הזוג,, יתנו אמון אחד בשני, יגלו כבוד, הערכה, הבנה זה לזה ויצרו תקשורת פתוחה וגלויה ביניהם.

ולבסוף,
הצלחה של אחד היא ההצלחה של השני –

כשקבוצת הכדורגל מנצחת במשחקים או כשהספורטאי משיג מדליה, למשל, או המתאמן הוריד במשקל והוא מקבל מחמאות על הופעתו החדשה והחטובה זו הצלחה של כולם, גם של הספורטאים וגם של המאמן. כולם מרוויחים סיפוק, הנאה, יוקרה, כסף, מעמד, חברות, שותפות, חוויות ועוד.

כך הדבר גם בזוגיות. כשבן זוג אחד מצליח להתגבר על הקשיים של עצמו ועושה שינוי בהתנהגותו לטובת בן הזוג והזוגיות, זו מתנה כפולה ומכופלת לכולם כשכל אחד מהם מרוויח מהשינוי והזוגיות שלהם הופכת להיות מקום נעים, מספק, בטוח ומהנה.

לסיכום, הספורט ועקרונותיו ממחישים ומדגימים היטב את הדרך שבה ניתן להצליח ולהשיג את המטרות ומאפשרים כתוצאה מכך, ללמוד גם כיצד ניתן להצליח ליצור זוגיות טובה ומוצלחת בין בני זוג.
ימים טובים ומהנים
אריאלה
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

יום שני, 21 ביוני 2010

אל תחמיצו את היופי שבחיים

שלום לכם,
משהו נהדר שקיבלתי מחברתי טובה (תודה, יקירתי) ואני מעבירה אותו גם אליכם,


. . חומר למחשבה. .



הסיטואציה
וושינגטון, תחנת רכבת בבוקר קריר בינואר 2007. האדם עם הכינור שבתמונה ניגן 6 יצירות של באך במשך כ-45 דקות. במהלך הזמן הזה בערך 2,000 איש עברו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה.

לאחר כ-3 דקות, איש אחד הבחין שיש שם מוסיקאי שמנגן. הוא האט את צעדיו ועצר לכמה דקות, ולאחר מכן הוא מיהר לדרכו להמשך תכניותיו.

לאחר כ-4 דקות: הכנר קיבל את הדולר הראשון. אשה זרקה את הכסף לתוך הכובע האדום, מבלי לעצור, והמשיכה ללכת.

לאחר 6 דקות: אדם צעיר נשען על הקיר והאזין לכנר, ואז הסתכל בשעונו והמשיך ללכת.

לאחר 10 דקות: ילד כבן 3 עצר, אבל אמא שלו גררה אותו משם, ממהרת לענייניה. הילד נעצר שוב כדי להסתכל על הכנר, אך אמו משכה בחוזקה והילד המשיך ללכת, כאשר הוא מסובב את ראשו כל הזמן. הפעולה הזו חזרה על עצמה על ידי מספר ילדים אחרים, אבל כל ההורים – ללא יוצא מן הכלל – הכריחו את ילדיהם להמשיך בדרכם במהרה.

לאחר 45 דקות: הכנר המשיך לנגן ללא הפסקה. 6 אנשים בלבד עצרו להאזין לו למשך זמן קצר. כ-20 נתנו לו כסף אבל המשיכו ללכת בקצב הנורמלי שלהם. הכנר אסף בסך הכל 32$.

לאחר שעה הכנר סיים לנגן ושקט שרר במקום. אף אחד לא הבחין בכך ולא מחא כפיים. הוא לא קיבל כל הוקרה.

אף אחד לא ידע, שהכנר היה ג'ושוע בל, אחד המוזיקאים הגדולים בעולם. הוא ניגן את אחת היצירות המורכבות ביותר שנכתבו אי פעם, עם כינור ששוויו 3.5 מיליון דולר.

יומיים לפני כן, ג'ושוע בל מילא אולם בבוסטון, עבור מחיר ממוצע לכרטיס של 100$ - בתמורה לאותו המופע בדיוק.

זהו סיפור אמיתי. הארוע בו ג'ושוע בל, שניגן כאדם אנונימי בתחנת הרכבת של וושינגטון, אורגן על ידי הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי לגבי תפיסה, נקודת מבט, טעם אישי, וסדרי עדיפויות של בני אדם.

הניסוי העלה כמה שאלות:
• בסביבה רגילה, בשעה לא צפויה, האם אנחנו מבחינים ביופי?
• אם הבחנו, האם אנו עוצרים רגע כדי להעריך אותו?
• האם אנו מזהים כישרון בהקשר לא צפוי?

מסקנה אחת אפשרית מניסוי זה יכולה להיות:

אם אין לנו רגע אחד כדי לעצור ולהקשיב למוזיקאי הגדול ביותר בעולם, מנגן את היצירות הטובות ביותר שנכתבו אי פעם, עם אחד הכלים היפים ביותר שנעשו אי פעם.... כמה דברים אחרים אנו מפספסים במרוץ החיים?

אל תחמיצו את הרגעים היפים המיוחדים שבחייכם. הרגעים הקטנים הכל כך גדולים עם בן/בת הזוג, הילדים, המשפחה, החברים, בעבודה...ואפילו את הציפורים המצייצות. תעצרו לרגע, תנשמו אותם לתוככם, העריכו אותם ותיהנו מהם. שום דבר הוא לא מובן מאליו.

מאחלת לכם שתראו את היופי שבחיים,

אריאלה

מנהלת מכון רעות - לטיפול זוגי ומשפחתי

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית






יום שישי, 18 ביוני 2010

הבחירה איך להגיב לתוקפנות מילולית- בודהה ושליטה בכעסים

שלום לכם,

הפעם אני מביאה לכם סיפור על בודהה ושליטה בכעסים
שבא גם הוא להמחיש עקרון חשוב, והוא - הבחירה שבידינו כיצד להגיב, במיוחד לתוקפנות מילולית, והאחריות שלנו על ההתנהגות ודרך ההתמודדות שלנו כתגובה לכך .

לפעמים, אנשים שונים במעגלי החיים השונים שלנו, בדרך כלל הקרובים לנו ביותר, מנסים להעביר לנו, לעיתים, במודע ולעיתים לא במודע, מסרים שונים עפ"י תפיסתם ועולמם באמצעותם הם מנסים להפקיד אצלנו את הקשיים והבעיות שלהם, הפחדים שלהם, רגשות אשמה, כעסים, חרדות, תוקפנות ועוד.

הבעיה מתחילה כאשר הדברים קורים באופן לא מודע אצל שני הצדדים וכדרך הגנה מיידית מגיבים אוטומטית וללא זמן לחשיבה או התבוננות. תגובה זו יכולה להיות פוגענית ותוקפנית בהתפרצות של כעס או בדרך התגוננות של הסתגרות, הצטדקות או התרחקות. כתוצאה מכך, יכול להיווצר מאבק כוח המתבטא במריבות קולניות וויכוחים אינסופיים או לחילופין בשתיקה, מתח וניתוק מגע.

דרך ההגנה (הלא מודעת) שבה אדם מייחס תחושות מאיימות או חלקים אישיותיים שלו לאנשים אחרים מכונה השלכה. מושג אחר בפסיכולוגיה נקרא הזדהות השלכתית לפיו, כאשר אדם חווה בתוכו רגשות קשים ודחפים שהם בלתי נסבלים עבורו וקשה לו לשאתם בתוכו כגון, תוקפנות, חרדה, חוסר ביטחון, חוסר אונים, הוא מנסה להשתחרר מהם ואחת הדרכים לעשות זאת היא ע"י השלכת הדחפים והרגשות הללו על האחר. תהליך זה דומה לרצון שלנו להקיא, כדי להביא לעצמנו שחרור והקלה, כאשר יש לנו בחילה.

לדוגמא, אישה שיש לה קושי עם התוקפנות של עצמה, היא חונכה להיות אישה טובה, רכה, עדינה ומתחשבת והיא איננה יכולה לשאת את עצמה כאדם עם תוקפנות. אין לה רשות בתוכה, מסיבות שונות, לבטא את התוקפנות שבה בדרך אסרטיבית, יש בה פחד גדול מהתוקפנות של עצמה ומההרסניות הפוטנציאלית שבה. התוקפנות שהיא חווה גורמת לה לתפוס את עצמה כאדם רע בניגוד למה שחונכה וספגה במהלך חייה.
אישה זו "תזמין" לחייה בן זוג שמפגין תוקפנות בנקל ובסיטואציות שונות בחיי היומיום שלהם היא תעורר אותו לחוות את התוקפנות של עצמו ולבטאה במטרה (לא מודעת) "להפקיד" את התוקפנות שלה אצלו.
אם בן זוגה אינו מודע לתהליך זה הוא יגיב כלפיה בתוקפנות ובעוינות חוזרת. עכשיו היא, לכאורה, משוחררת מהתוקפנות של עצמה, היא חווה את עצמה כאדם טוב ומוצגת בעיני עצמה ובעיני בן זוגה כאישה הנעימה והקורבנית ואילו הוא כאדם תוקפני ופוגע.

יש להניח, שגם אם הוא ילך לטיפול ויתמודד בדרכים אסרטיביות לא פוגעניות עם הכעס והתוקפנות שלו, למרות שחלק בתוכה רוצה אומנם בשינוי הזה, חלק אחר בתוכה ירצה להשאיר אותו תוקפני כדי שימשיך בתפקידו לבטא עבורה את התוקפנות של עצמה. כתוצאה מהאמביוולנטיות הזו היא תפעל בדרכים שונות להחזירו למצב של התנהגות אגרסיבית והתפרצויות כעס.

הפיתרון לכך, הוא העלאת המודעות של שניהם, כל אחד לחלק שלו ולתרומה שלו לקונפליקט. היא - להיות מודעת לדחפים התוקפניים של עצמה וללמוד לקבל אותם כחלק ממנה ולבטא אותם בדרך יעילה. הוא- להיות מודע לתפקיד שלקח על עצמו בהסכם הסמוי שביניהם וללמוד להפריד בין התוקפנות של עצמו לבין התוקפנות של אשתו. דהיינו, ללמוד דרכים חלופיות להתנהגותו התוקפנית ובעיקר, להפסיק לבטא את התוקפנות שלה עבורה. הוא גם יכול להחליט שהוא "מתפטר" מהתפקיד ולא משתף פעולה יותר כי, בסופו של דבר, גם הוא סובל ואינו מרוצה מהתנהגותו ובדרך זו הוא יכול לשנות את המעגל הסגור שביניהם, דבר שיפחית את המריבות ועוצמתן.

ועכשיו לסיפור על בודהה
ושליטה בכעסים - (מאת: לא ידוע / תורגם ע"י עדנה מימון)

כאשר בודהה ישב תחת עץ ההארה, ניגש אליו בחור, אשר שמע כי בודהה היה אדם עם הארה. החליט הבחור לבחון את שליטתו העצמית של בודהה.

עמד הבחור מול בודהה והחל לקללו. הוא השתמש בכל מילות הגנאי הקיימות עלי אדמות – אך ללא הועיל. בודהה לא הגיב.

לאחר זמן מה, התעייף הבחור המקלל והלך לדרכו.
לאחר שהבחור נח, הוא חזר לסיבוב שני של קללות.
הפעם הוא הוסיף קללות על משפחתו של בודהה והטיח בו את כל מילות הפגיעה שיכל להעלות בדעתו.
אך שוב, לא הייתה שום תגובה מבודהה.

הבחור התעייף מאוד, פנה לבודהה ואמר:
"אני קיללתי אותך בכל דרך שיכולתי לחשוב עליה, אך אתה לא החזרת לי כלל וכלל".
בודהה הביט אליו למעלה וענה:
"אם מישהו נותן לך מתנה, אך אתה מסרב לקבלה, אזי, אצל מי נשארת המתנה?"
"אצל האדם הנותן", השיב הבחור.
"אם כך, אני מסרב לקבל את הגידופים שלך", ענה בודהה
הסתובב הבחור והלך.

הסיפור על בודהה מוכיח כי אנחנו יכולים לשמור על עצמנו מפני פגיעות מיותרות, למנוע מעצמנו אי שקט, סערות וקשיים מיותרים בעולמנו הפנימי והחיצוני וע"י אי שיתוף פעולה עם הדפוס ההתנהגותי שמייצר קונפליקט קבוע ניתן גם למנוע סכסוכים מיותרים. זאת ועוד, ע"י המודעות ושינוי התגובה ניתן אף לסייע לבן הזוג לעשות שינוי בעצמו היות ומה שהיה עד כה כבר אינו פועל יותר.
אין טעם לחזור שוב ושוב על דבר שלא פועל. ניתן ללמוד כיצד להתמודד במצבים כאלה.

חשבו על זה, איפה כתוב שכל מה שנותנים לנו או רוצים "להפקיד" אצלנו אנחנו חייבים לקחת? הבחירה אם לקחת או לא היא בידינו.

אז כמו שכבר ששמתם לב, אני אוהבת מצגות וסיפורים מעניינים בעלי מסר כלשהו לחיים שלנו. אם יש לכם כאלה אשמח אם תעבירו אלי כדי שאוכל לעשות בהם שימוש עבור כולם. תודה.

ימים טובים ורגועים

אריאלה
מנהלת
מכון רעות - לטיפול זוגי, משפחתי ואישי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית

יום חמישי, 10 ביוני 2010

המונדיאל כמנוף לזוגיות טובה יותר

שלום לכם,

הנה זה עומד להתחיל, חודש ימים של גביע העולם בכדורגל בדרום אפריקה. זה קורה אחת ל- 4 שנים. (בזה מסתכמת כל ההתמצאות שלי). גברים שנראים כחייזרים, שואגים בחבורה מול מסכי הטלביזיה עם פיצוחים ובירה ועוקבים בהתלהבות אחר הנבחרת האהודה עליהם.

כבר הכנתי נושא אחר אך בעקבות פניה של רדיו דרום לראיין אותי על הזוגיות בתקופת המונדיאל, החלטתי לסייע לכם כבני זוג לעבור את התקופה בשלום ואף לנצל את ההזדמנות ולמנף אותה לזוגיות טובה יותר. נשמע בלתי אפשרי? זה אפשרי מאד.

היום יש כבר יותר נשים שמגלות עניין בכדורגל ואף הולכות לצפות במשחקים במגרשים. אך יש להניח שהן לא הרוב. תקופה זו חורגת מהשגרה הרגילה וחריגה מהשגרה אין בה כל רע. כמו תקופות של מילואים, נסיעות לחו"ל במסגרת העבודה וכד'.

אם האישה לא מצטרפת להנאה והעניין שיש במונדיאל, יש להניח שהזוגיות, המשפחה ומטלות הבית ידחקו הצידה לטובת החבורה הגברית המרוכזת כולה בכדור המתרוצץ בין רגלי הכדורגלנים שעל המסך.

אם היחסים ממילא לא משהו, אז זה כבר לא משנה וממש אין טעם לחפש עוד נושא לריב עליו ומה שיציל את הזוגיות זה טיפול זוגי לאחר המונדיאל.

אך אם היחסים בין בני הזוג בזמנים שכתיקונם הם טובים אז הנה כמה עצות חשובות שיעזרו לכם לשמור על היחסים הטובים מבלי שתצטרכו להיכנס למאבק כוחות מיותר לחלוטין:

1. ראשית, כדאי להתכונן לכך נפשית שזו תקופה זמנית מיוחדת ולזרום איתה כי אין טעם ללכת נגד וכך צריך להתייחס אליה. כמו כל דבר גם כאן, יש לזה התחלה וגם יש לזה סוף. זה מסתיים בסוף וכדאי לזכור את זה. זה מקל לדעת את זה במיוחד, לנשים שבחבורה. ולגברים, כדאי לראות שכשהאישה נושאת בזמן הזה את רוב העבודה והנטל, כדאי לתת לה הערכה על זה ולא לקבל את זה כמובן מאליו.

2. שנית, אם יש חלוקת תפקידים בין בני הזוג בטיפול בילדים ובמטלות הבית, כדאי לדבר ולתכנן מראש שינוי בחלוקת התפקידים כדי לא ליפול עליו באיזו משימה דווקא בזמן שהוא צופה עם חבריו במשחק שחשוב לו. יש גם אפשרות, זה לא בלתי אפשרי, לשחרר אותו בתקופה הזו מחלק מתפקידיו. אין צורך להיות פולניה, אפשר לוותר על החשבונאות והפנקסנות.

3. פרגון- אני מציעה לנשים לפרגן לבני זוגן עם רשות אמיתית את הכייף וההנאה שיש להם מהכדורגל. בדיוק כמו שכדאי בזמן שגרה לפרגן פעילויות נפרדות לשני הצדדים עם חברות/חברים, עיסוקים נפרדים, ספורט או תחביבים. בן הזוג רק יוקיר את זוגתו ויודה לה על כך מאד. בן זוג מסופק ורגוע יעניק אח"כ אפילו בעצמו וביוזמתו והאישה תרוויח בגדול גם לאחר שהמונדיאל יסתיים. הוא ישב ליד חבריו בהנאה ויתגאה בזוגתו שתחיה שמפרגנת לו את המשחקים.

4. ולך האישה, אל תסתובבי עם פרצוף חמוץ ותהיי אומללה ומסכנה שהבעל לא נותן לך תשומת לב ולא משקיע בבית. אל תחפשי מי צודק. זה לא יעיל. קחי את זה כהזדמנות נפלאה גם עבורך לבלות וליהנות בעצמך ואל תהיי המלצרית שצריכה להגיש כיבוד לחבר'ה, אם את לא רוצה. בטח לא לשבת ולדאוג שהבית מתלכלך. תבקשי מבעלך שידאג לניקיון לאחר שהמשחק מסתיים. זו הזדמנות טובה לרענן קשרים עם חברות שמזמן לא נפגשת איתן או עם קרובי משפחה. את יכולה לבלות עם ספר טוב, לעשות ספורט, להיפגש בבית קפה עם חברות או לעשות אמבטיה טובה או כל דבר כיד הדמיון הטובה עליך.

5. את גם יכולה לנצל את הזמן ולעשות דברים שדחית כבר מזמן ולא הספקת לעשות אותם מפאת חוסר זמן והשגרה השוטפת העמוסה והמעייפת.

6. כדי לא להרגיש שהזוגיות נעלמת כליל בתקופה הזו, אתם יכולים לקבוע דייט ביניכם למפגש זוגי, בבית או מחוצה לו ולתכנן מראש איך תבלו ביחד. אפשר אפילו לתכנן דברים שלא עשיתם מעולם או שמזמן לא עשיתם ביחד שגרמו לכם בעבר הנאה משותפת. זה אפילו יהיה רווח משולש מהמונדיאל, הבעל ייהנה מהמשחקים, את תרוויחי בעל מרוצה, מוקיר תודה ומפנק וגם תחזירו את הרומנטיקה ליחסים ביניכם. הציפייה לקראת הפגישה והבילוי עצמו יכולים להכניס התרגשות וריגושים חדשים שאולי כבר מזמן לא היו ביניכם.
לא כדאי? בוודאי שכדאי!

7. סקס- גם כאן ההרגלים ושגרת חיי המין שלכם יכולים להשתבש עקב המשחקים. דווקא פה כדאי לנצל את שבירת השגרה ולעשות דברים מיוחדים אחרים שיכולים דווקא לגוון את חיי המין שלכם. אפשר גם פה לתכנן מראש זמנים אחרים לסקס,
נצלו זמנים שונים מהרגיל, נצלו הזדמנויות חטופות, שנו מקומות והתנסו בדברים חדשים. זה רק יכניס ריגושים, חושניות, חשק ואולי טעם של עוד.

8. ולמהדרין, למשקיעות במיוחד, אפשר אפילו להתעניין מי זו הנבחרת החביבה על בן זוגך, מה עולה במשחקיה ולשמוע את החוויות שיש לו מהמשחקים. גם אם כדורגל זה הדבר האחרון שמעניין אותך והוא מתפלא על השאלה בכלל, את מתעניינת בו בדיוק כמו שאת מתעניינת בעבודה שלו, בחברים, עיסוקיו וכד'.
להתעניין בבן הזוג ולהכיר את עולמו זו דרך מצוינת להעמקת הקשר וליצירת קרבה ואינטימיות.

אז ראינו שלא רק שאפשר לא לקלקל את היחסים הזוגיים בתקופת המונדיאל אלא אף אפשר למנף את היציאה מהשגרה והתקופה המיוחדת הזו ליצירת יחסים טובים יותר, מלאי הנאה וסיפוק.

בהצלחה ותבלו יפה!
אריאלה

יום רביעי, 2 ביוני 2010

הנחות מוטעות הגורמות לקצרים בתקשורת הזוגית

שלום לכם,

היום אני אעלה נושא שבדרך כלל הוא חבוי ולפעמים, לא שמים לב אליו אך הוא בעל השפעה רבה על טיב היחסים הזוגיים והוא הנחות מוטעות לגבי הזוגיות הגורמות לקצרים בתקשורת הזוגית..


תקשורת בין בני זוג היא ביטוי של הקשר הזוגי וטיב היחסים ביניהם. כאשר התקשורת חסומה היחסים הופכים להיות סבוכים וכואבים וההיפך. מה גורם לה להיחסם? מה גורם לאותם קצרים בתקשורת הזוגית?

הקצרים בתקשורת מתחילים, בדרך כלל, כשעולים התסכולים והאכזבות וכשהצרכים של בני הזוג אינם מסופקים. חלק מהסיבות לקצרים אלו בתקשורת הזוגית נובע מהנחות מוצא מוטעות לגבי בן הזוג והזוגיות ואלו הן שמעוררות, למעשה, את המריבות והסכסוכים המיותרים.

אז הנה כמה מההנחות המוטעות, שכדאי לבחון אותן ואולי להחליפן בזוויות ראייה חדשות ומועילות יותר :

- בני זוג רבים מצפים שבני זוגם ינחשו מה הם מרגישים או חושבים. לעיתים, ישנם אלו שמנסים להעביר מסרים של חוסר שביעות רצון בדרך לא מילולית באמצעות הבעות פנים, התרחקות, שתיקה או הסתגרות מתוך ציפייה שבן הזוג יבין מעצמו ויגיב לכך. כשזה קורה והמתח מורגש באוויר השאלה הצפויה היא "מה יש לך?" והתשובה השכיחה שבאה בעקבותיה היא "כלום".
גם שכיח לשמוע מזוגות משפט כגון, ''אילו אהבת אותי, היית יודע/ת מה אני חושב/ת או מרגיש/ה ואם אתה לא יודע/ת, סימן שאת/ה לא אוהב/ת אותי''.

הנחה זו מוטעית ביסודה שכן, אף אחד לא יכול לדעת מה בן זוגו רוצה או מרגיש אלא אם אומרים לו במפורש. מי שמצפה שבן זוגו יקרא וינחש את מחשבותיו- הוא מזמין לעצמו צרות. צריך לדבר ולשתף באופן ישיר וגלוי. אין טעם לומר ''הוא מכיר אותי, הוא צריך לדעת''. לאף אחד אין עיני רנטגן או חיישנים מיוחדים לדעת מה עובר במחשבותיו של זולתו, גם לא בן הזוג.

- הנחה מוטעית נוספת היא שאם נספר על הכאב, העלבון או החולשות שלנו, זה יהפוך אותנו לחלשים, פגיעים וחשופים לפגיעות נוספות. החשש הוא שנותנים בכך כוח לבן הזוג שישתמש בכך לרעה בעתיד. כתוצאה מכך, בני זוג רבים נמנעים מלבטא בחופשיות את רגשותיהם, דבר שיוצר ריחוק, זרות עד כדי ניכור ואף כעס ובדידות. בסוף זה יוצא בדרך עקיפה ובעוצמה גדולה יותר.
חשוב לדעת, כי ביטוי רגשות אינו כלל חולשה אלא כוח וחוזק נפשי שבאמצעותו ניתן לבטא ולשתף את בן הזוג בחוויות האישיות והרגשיות בדרך אסרטיבית, אשר איננה פוגעת בבן הזוג ובו זמנית גם אינה פוגעת בעצמי.

- ישנם זוגות רבים החושבים בטעות שאם הם ביחד ואוהבים הם אמורים להיות אחד, לחשוב, לרצות ולהרגיש אותו דבר. יתירה מזאת, ישנם אלו שחושבים בטעות שאם יש הבדלים בין בני הזוג והם מגלים עניין בתחומים שונים או אם בני הזוג רוצים או מרגישים אחרת ואף מנוגד, זה מבטא חוסר אהבה או חוסר התחשבות וחוסר אכפתיות עד כדי מחשבה שאולי טעו בבחירת בן הזוג. ממש לא!

זו משאלה פנטזיונית לא מציאותית, שכן כל אחד מבני הזוג בא לזוגיות כאדם נפרד עם עולמו האישי והייחודי, התנסויותיו מן העבר, הרגליו, מנהגיו, ערכיו, אמונותיו וכד' ואין לצפות שהם יהיו אנשים זהים. לעיתים קרובות, המשאלה הזו הינה לא מודעת מתוך פנטזיה של "ביחד" עד כדי רצון להתמזגות עם האחר כדרך הגנה מפני החרדה הקיימת מפני נטישה והיעזבות ומתוך משאלה לסיפוק צרכים קבוע.
השונות וההבדלים הקיימים בין בני הזוג, אם מקבלים אותם כעובדה מציאותית, שיש בה כדי להשלים את החלקים החסרים בבני הזוג, הם דווקא מה שיפה, מעניין ומפרה את הזוגיות.

- טעות רווחת נוספת היא שבני זוג נמנעים מלבקש דברים שהם רוצים ואוהבים לקבל מבן הזוג לא רק מתוך הנחה מוטעית שאם הם יבקשו ויחשפו את רצונותיהם בפני בני זוגם אז זה יעניק יתרון וכוח לבן הזוג, אלא במיוחד בגלל התפיסה המוטעית ש ''אם אני צריך כבר לבקש, אז זה כבר לא שווה", "אם זה לא בא לבד, אז אין לזה ערך", "זה כבר לא ספונטאני''.

אז מה אם זה לא ספונטני או לא ביוזמת בן הזוג? האם המענה שקיבלנו ממנו איבד מערכו? חישבו על חוסר ההיגיון שבזה.
האם הנתינה עצמה פחות חשובה מהיוזמה והיצירתיות?

אם הנתינה של בן הזוג נדחית ולא מוערכת, מן הסתם, הוא עלול להימנע בכלל בפעם הבאה לתת גם אם יבקשו ממנו "יפה". כך יוצא שכרנו בהפסדנו.

שהרי עפ"י תפיסה זו היצירתיות והספונטניות של בן הזוג מקבלים חשיבות ומשמעות גדולה יותר על פני הנתינה עצמה שבאה לתת מענה על הצורך שלנו ולבטא את האהבה והאכפתיות שלו. מה לעשות, ישנם בני זוג שלא ניחנו בדמיון, ביצירתיות ובספונטניות כמו בני זוגם (זוכרים? יש הבדלים בינינו כבני אדם) ולכן, כדאי לתת להם רעיונות כדי שיקל עליהם להעניק בהתאם לצרכים.
הערכה על מה שבן הזוג נותן תמלא אותו שמחה ואף יכולה לעודד אותו לחזור שוב על מעשיו אפילו ביוזמתו.

לא רק כדאי ורצוי לבטא במפורש את הרצונות והציפיות מבן הזוג אלא אפשר אף שבני הזוג יכינו כל אחד רשימת מחוות, מתנות והתנהגויות אוהבות ורצויות ויחליפו ביניהם כדי שבן הזוג ידע מה לעשות כדי לשמח את השני בדיוק באופן שצריכים וזקוקים ממנו. זה רק יכניס אנרגית חיים, שמחה ותשוקה לקשר.

- קצר נוסף נגרם כתוצאה מהנחה מוטעית נוספת והיא שבני זוגנו יכעסו, יפגעו או אף נכביד עליהם אם נשתף אותם ברגשותינו, במיוחד ברגשות הקשים כמו דאגה, פחד,אכזבה, עלבון וכו'. ההנחה המוטעית היא שזו האחריות שלנו שבני זוגנו ירגישו טוב, רגועים ומסופקים. לעיתים, מסיבות שונות אנחנו חושבים באופן לא מותאם למציאות, שעלינו לסדר ולתקן את רגשותיו של בן זוגנו ולמנוע ממנו אכזבה, כאב או תסכול. אך לא כך הוא הדבר וגם זה לא אפשרי.

אין באפשרותנו למנוע מבני זוגנו להרגיש את מה שהם מרגישים כמו, כאב, דאגה, פחד, עלבון, עצב או כעס. אפשר להיות שם בשבילם, לתמוך, לעודד, לתת אוזן קשבת, לקבל ולהוות משענת עבורם אבל אי אפשר לקחת מהם או למנוע מהם להרגיש. הם האחראים הבלעדיים על רגשותיהם ועל בחירתם מה לעשות איתם.

רצוי וחשוב לשתף את בן הזוג בחוויות העולם האישי, גם אם זה עלול לעורר אצלו קושי רגשי כלשהו, שכן, בסופו של דבר, זה יוצר אחווה, שותפות, חיזוק ה"ביחד", שיתוף פעולה והעמקת הקרבה והאינטימיות ביחסים.

אם רק נבין כי אלה הנחות מוצא מוטעות ונשנה את התפיסה וזווית הראייה שלנו כלפי הזוגיות ובן הזוג, תיווצר תקשורת חדשה ופתוחה במרחב היחסים הזוגי אשר תמנע מריבות וויכוחים רבים מיותרים. אם קשה לכם להשתחרר מהן ולשנות אותן בעצמכם, קחו לכם עזרה. אל תישארו בתסכול. בדרך זו תחושות הביטחון, הסיפוק וההנאה מהזוגיות רק יגדלו.

ימים טובים ותקשורת זורמת

אריאלה
מנהלת
מכון רעות - לטיפול זוגי,אישי ומשפחתי
פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית